Kiddushin 15.a

חזור

קידושין

דף טו.

״וְאִם לֹא יִגָּאֵל בְּאֵלֶּה״ – רַבִּי אוֹמֵר: בְּאֵלֶּה הוּא נִגְאָל, וְאֵין נִגְאָל בְּשֵׁשׁ.

נאמר בעבד עברי הנמכר לגוי, שיש לו דרך להשתחרר אם גואלים אותו קרוביו: ״ואם לא יגאל באלה ויצא בשנת היובל״ (ויקרא כה, נד) רבי אומר: דווקא באלה (בעזרת קרוביו) הוא נגאל, ואין הוא נגאל בשש, שאינו משתחרר אחרי שש שנים.

רש"י

ואם לא יגאל באלה בנמכר לעובד כוכבים כתיב:

באלה בקרובים דכתיב לעיל מיניה או דודו וגו׳:

שֶׁיָּכוֹל, וַהֲלֹא דִּין הוּא: וּמַה מִּי שֶׁאֵינוֹ נִגְאָל בְּאֵלֶּה נִגְאָל בְּשֵׁשׁ, זֶה שֶׁנִּגְאָל בְּאֵלֶּה אֵינוֹ דִּין שֶׁנִּגְאָל בְּשֵׁשׁ? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״בְּאֵלֶּה״ – בְּאֵלֶּה הוּא נִגְאָל, וְאֵין נִגְאָל בְּשֵׁשׁ.

שיכול הייתי לדרוש קל וחומר: והלא דין הוא: ומה מי שאינו נגאל באלה — עבד עברי הנמכר לישראל שאין בו דין גאולה בקרובים — נגאל בשש, משתחרר אחרי שש שנים, זה — עבד עברי הנמכר לגוי — שנגאל באלה (בקרובים) אינו דין שנגאל בשש? — תלמוד לומר: ״באלה״, להדגיש: דווקא באלה הוא נגאל, ואין הוא נגאל בשש.

רש"י

ומה מי שאינו נגאל באלה נמכר לישראל לא כתיב ביה גאולת קרובים דלא נפקא לן (לעיל קידושין דף יד:) מוהפדה אלא גאולת עצמה:

תוספות

ומה מי שאינו נגאל באלה יוצא בשש כו׳ ואם תאמר שדה אחוזה יוכיח שנגאלת באלה ואינה נגאלת בשש אף אני אביא נמכר לעובד כוכבים דה״נ לקמן (קידושין דף כ:) עביד הוכחה מעבד לשדה ומשדה לעבד וי״ל דאיכא למפרך מה לשדה שכן אינה יוצאה במיתת האדון להכי אינה יוצאה בשש תאמר בנמכר לעובד כוכבים שיוצא במיתת האדון על כן דין הוא שיוצא בשש:

וְאִי סָלְקָא דַּעְתָּךְ יָלֵיף ״שָׂכִיר״ ״שָׂכִיר״ – אַמַּאי קָאָמַר ״וּמַה מִּי שֶׁאֵינוֹ נִגְאָל בְּאֵלֶּה״? נֵילַף ״שָׂכִיר״ ״שָׂכִיר״!

ואי סלקא דעתך יליף [ואם עולה על דעתך שלומד] בגזירה שווה ״שכיר״ ״שכיר״, אמאי קאמר [מדוע הוא אומר] לגבי הנמכר לישראל ״ומה מי שאינו נגאל באלה״? נילף [שילמד] מנמכר לגוי בגזירה שווה של ״שכיר״ ״שכיר״, שכן גם בנמכר לגוי נזכרה המלה ״שכיר״ — ״כשכיר שנה בשנה יהיה עימו״ (שם נג) ונאמר שאף הנמכר לישראל יש לו גאולה על ידי קרובים! ומאחר שאין אומרים כן משמע שאינו דורש גזירה שווה ״שכיר״ ״שכיר״.

רש"י

נילף שכיר שכיר גאולת קרובים לנמכר לישראל מנמכר לעובד כוכבים דבנמכר לעובד כוכבים נמי כתיב כשכיר שנה בשנה יהיה עמו:

תוספות

אמאי קאמר ומה מי שאינו נגאל באלה נילף שכיר שכיר פירוש שיהא מוכר עצמו לישראל נגאל באלה וא״ת כי נמי לא ילפינן שכיר שכיר לומר שיהא מוכר עצמו לישראל נגאל באלה מנמכר לעובד כוכבים מ״מ נילף מוכי תשיג וי״ו מוסיף על ענין ראשון וילמד מוכר עצמו לישראל נגאל באלה מנמכר לעובד כוכבים ויש לומר דעביד ק״ו ממכרוהו ב״ד שאינו כתוב למעלה בנמכר לעובד כוכבים וא״ת היכי תיסק אדעתין דנילף מכרוהו ב״ד מנמכר לעובד כוכבים בג״ש דשכיר שכיר הא אמרת דסברא לומר גבי מכרוהו ב״ד דליקנסיה משום דעבד איסורא וי״ל דבתר דגלי קרא לעיל שיוצא ביובל אע״ג דעבד איסורא כדמפרש הוה בעי למילף שכיר שכיר שיגאל באלה אי לאו הוה קרא וא״ת אכתי היכי בעי למילף שכיר שכיר שיגאל באלה מנמכר לעובד כוכבים מה לנמכר לעובד כוכבים דין הוא שיגאל באלה כדי שלא יטמע בין העובדי כוכבים וי״ל דהאי סברא שלא יטמע אינה כתובה ואין לסתור מהך סברא:

אֲמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק: לְעוֹלָם יָלֵיף ״שָׂכִיר״ ״שָׂכִיר״, וְשָׁאנֵי הָכָא דְּאָמַר קְרָא ״יִגְאָלֶנּוּ״ – לְזֶה וְלֹא לְאַחֵר.

אמר רב נחמן בר יצחק: אפשר לדחות ראיה זאת, ו לעולם תפרש כי יליף [לומד] גזירה שווה של ״שכיר״ ״שכיר״, ושאני הכא [ושונה כאן] שאמר קרא [הכתוב] בנמכר לגוי ״או דודו או בן דודו יגאלנו״ (שם מט), והדגשה זו באה למעט: לזה, ולא לאחר.

תוספות

אמר קרא יגאלנו הקשה ה״ר מאיר למאי דס״ד דלא ידעינן מיעוטא האי יגאלנו אמאי לא יליף ק״ו שמכרוהו ב״ד יהיה נגאל באלה ומה נמכר לעובד כוכבים שאינו נגאל בשש נגאל באלה מכרוהו ב״ד שנגאל בשש אינו דין שיגאל באלה ותירץ דאיכא למיפרך מה לנמכר לעובד כוכבים שכן יוצא במיתת האדון ולכן דין הוא שיגאל באלה תאמר לנמכר לישראל שאינו יוצא במיתת האדון שהרי עובד את הבן ולכך דין הוא שלא יגאל באלה ומ״מ קשה דהא אמה עבריה מצינו למילף מהאי ק״ו דנמכר לעובד כוכבים שהרי אינה עובדת לא את הבן ולא את הבת והדר נילף ע״ע הנמכר לישראל מהקישא דעברי לעבריה ומהר״י תירץ דאי לא יגאלנו ה״א דנמכר לישראל נמי נגאל באלה וה״פ ומה מי שאינו נגאל באלה פירוש דלא כתיב בקרא בהדיא שיגאל באלה נגאל בשש נמכר לעובד כוכבים דכתיב בהדיא בקרא שנגאל באלה אינו דין שיגאל בשש וה״נ אמרינן בפרק השוכר את הפועלים (ב״מ דף פח:) דבעי למימר דשור אוכל אפילו במחובר מק״ו מאדם ומה אדם שאינו אוכל בתלוש אוכל במחובר שור שאוכל בתלוש אינו דין שאוכל במחובר אלמא עביד ק״ו מאדם שאינו אוכל בתלוש אע״פ שאמת הוא שאוכל אף בתלוש אלא ה״פ שאינו אוכל בתלוש דלא כתיב בהדיא בקרא שאדם אוכל בתלוש כדפי׳ הכא:

וּמַאן תַּנָּא דְּפָלֵיג עֲלֵיהּ דְּרַבִּי? רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי וְרַבִּי עֲקִיבָא. דְּתַנְיָא: ״לֹא יִגָּאֵל בְּאֵלֶּה״ – רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי אוֹמֵר: בְּאֵלֶּה – לְשִׁחְרוּר, בִּשְׁאָר כָּל אָדָם – לְשִׁעְבּוּד. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: בְּאֵלֶּה – לְשִׁעְבּוּד, בִּשְׁאָר כָּל אָדָם – לְשִׁחְרוּר.

לגופה של מחלוקת זו מבררים ומאן [ומיהו] התנא דפליג עליה [שחולק עליו], על רבי בענין זה — ר׳ יוסי הגלילי ור׳ עקיבא. דתניא [שכן שנינו בברייתא]: על מה שנאמר ״ואם לא יגאל באלה״, ר׳ יוסי הגלילי אומר: ההדגשה ״באלה״ באה לומר דבר אחר: שאם פודים אותו קרוביו (״אלה״) הרי זה לשחרור, שיוצא לחופשי לגמרי, אבל אם נגאל בשאר כל אדם שמשלם את דמיו לאדוניו הגוי — הרי זה לשעבוד, שהוא משתעבד לו עד שישלם בעבודתו את דמי פדיונו. ואילו ר׳ עקיבא אומר: באלה — לשעבוד, ואילו בשאר כל אדם הריהו נפדה לשחרור גמור.

רש"י

דפליגי עליה דרבי ואמרי דנמכר לעובד כוכבים יוצא לשש:

ר׳ יוסי הגלילי כו׳ דמפיק האי באלה לדרשה אחריתי:

לכדתניא ללמדך שאע״פ שהעובד כוכבים תחת ידך אם לא יגאל ישתעבד בו עד היובל ואי אתה רשאי לבא עליו בעקיפין:

באלה לשיחרור גאלוהו קרובים אינו משתעבד להם:

מַאי טַעֲמָא דְּרַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי? אָמַר קְרָא: ״אִם לֹא יִגָּאֵל בְּאֵלֶּה״ אֶלָּא בְּאַחֵר – ״וְיָצָא בִּשְׁנַת הַיּוֹבֵל״. וְרַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: ״אִם לֹא יִגָּאֵל״ אֶלָּא ״בְּאֵלֶּה״ – ״וְיָצָא בִּשְׁנַת הַיּוֹבֵל״. וְרַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי: מִידֵי ״אֶלָּא בְּאֵלֶּה״ כְּתִיב?

ומסבירים: מאי טעמא [מה הטעם] של ר׳ יוסי הגלילי? — אמר קרא [הכתוב] ״אם לא יגאל באלה״, וכוונתו: אם נגאל באלה — משתחרר, אלא כשייגאל באחר (על ידי אחר) אז ״ויצא בשנת היובל״ ולא קודם לכן, כי הוא משועבד לו, ור׳ עקיבא אומר: אם לא יגאל אלא באלה — ויצא בשנת היובל, ואולם אם נגאל באחרים — הריהו יוצא מיד. ור׳ יוסי הגלילי טוען כנגדו: מידי [וכי] ״אלא באלה״ כתיב [נאמר]?

רש"י

ויוצא בשנת היובל מאותו אחר שיגאלהו מן העובד כוכבים אלמא גאלו שאר כל אדם משתעבד לו:

ר׳ יוסי הגלילי כו׳ דמפיק האי באלה לדרשה אחריתי:

תוספות

ורבי יוסי הגלילי מידי אלא [באחר] כתיב נראה דלא גרס ליה דפשטיה דקרא הכי הוא ועוד דבמסקנא לא מתרצא ההיא קשיא בין לר׳ יוסי הגלילי בין לר״ע וברוב ספרים אינו ולספרים דגרסי ליה נראה להר״מ דהכי פירושו מידי אלא [באחר] כתיב כיון דלא איירי כלל אלא מקרובים מנליה לר׳ יוסי הגלילי דבשאר כל אדם לשעבוד דילמא קרובים מצו למפרקיה אבל אחרים לא מצו למפרקיה אפילו לשעבוד ובהכי מתרצא שפיר אמסקנא דמיירי קרא נמי אגאולת רחוקים וא״כ פשטיה דקרא הכי הוא למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה:

אֶלָּא בְּהַאי קְרָא קָמִיפַּלְגִי: ״אוֹ דֹדוֹ אוֹ בֶן דֹּדוֹ יִגְאָלֶנּוּ״ – זֶה גְּאוּלַּת קְרוֹבִים. ״אוֹ הִשִּׂיגָה יָדוֹ״ – זֶה גְּאוּלַּת עַצְמוֹ. ״וְנִגְאָל״ – זוֹ גְּאוּלַּת אֲחֵרִים.

אלא מפני קושיה זו על שיטת ר׳ עקיבא, יש לחזור מן ההסבר הקודם ולומר כי בהאי קרא קמיפלגי [בפירוש כתוב זה נחלקו]; מה שנאמר ״או דדו או בן דדו יגאלנו״ (שם) — הרי זה גאולת קרובים, ״או השיגה ידו״ (שם) — זה גאולת עצמו, ״ונגאל״ — זו גאולת אחרים הפודים אותו מיד הגוי.

רש"י

ונגאל זו גאולת אחרים ולימדך שכל אדם בישראל גואלו מיד העובד כוכבים ואין העובד כוכבים יכול לעכב עליו ובעובד כוכבים שתחת ידינו הכתוב מדבר:

רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי סָבַר: מִקְרָא נִדְרָשׁ לְפָנָיו. שְׁדֵי גְּאוּלַּת קְרוֹבִים אַגְּאוּלַּת עַצְמוֹ; מַה גְּאוּלַּת עַצְמוֹ – לְשִׁחְרוּר, אַף גְּאוּלַּת קְרוֹבִים – לְשִׁחְרוּר. וְרַבִּי עֲקִיבָא סָבַר: מִקְרָא נִדְרָשׁ לְאַחֲרָיו. שְׁדֵי גְּאוּלַּת אֲחֵרִים אַגְּאוּלַּת עַצְמוֹ; מַה גְּאוּלַּת עַצְמוֹ – לְשִׁחְרוּר, אַף גְּאוּלַּת אֲחֵרִים – לְשִׁחְרוּר.

ר׳ יוסי הגלילי סבר: מקרא נדרש לפניו, כלומר, יש לדרוש ולהסמיך את המקרא לענין הקרוב אליו לפניו, ואם כן שדי [השלך], כלומר, קרב והשווה את הדין של גאולת קרובים לגאולת עצמו; מה גאולת עצמו היא לשחרור גמור — אף גאולת קרובים היא לשחרור. ו אילו ר׳ עקיבא סבר: מקרא נדרש לאחריו, ואם כן שדי [השלך, קרב דין] גאולת אחרים לגאולת עצמו; מה גאולת עצמו לשחרור — אף גאולת אחרים לשחרור, אבל גאולת קרובים לשעבוד.

רש"י

ר׳ יוסי הגלילי סבר מסתברא אחרים לשעבוד דהאי באלה אקרובים קאי דשעבוד דויצא בשנת היובל אאחרים דאי אמרת כו׳:

ר׳ יוסי סבר מקרא נדרש לפניו גאולת עצמו פשיטא לן דהויא לשחרור והיא מלמדת על שאר גאולות לר׳ יוסי אינה מלמדת אלא על גאולת קרובים שהיא לפניה ומקרא הנדרש ללמד נדרש ללמד על שלפניו הכתוב למעלה הימנו:

שדי גאולת קרובים אגאולת עצמו ללמד הימנו לפי שמלמד על שלפניו הילכך גאולת קרובים למדו מגאולת עצמו הכתובה אחריה:

לאחריו הכתובה למטה הימנו הילכך גאולת עצמו מלמדת על גאולת אחרים אלמא למוד גאולת אחרים מגאולת עצמו:

אִי הָכִי ״בְּאֵלֶּה״ לָמָּה לִי? אִי לָאו ״בְּאֵלֶּה״ הֲוָה אָמִינָא מִקְרָא נִדְרָשׁ בֵּין לְפָנָיו בֵּין לְאַחֲרָיו, וְהַכֹּל לְשִׁחְרוּר.

ושואלים: אי הכי [אם בכך] הם חולקים, בין לר׳ יוסי הגלילי ובין לר׳ עקיבא ההדגשה ״באלה״, למה לי? ומשיבים: אי לאו [אם לא] היה נאמר ״באלה״ הוה אמינא [הייתי אומר] מקרא נדרש בין לפניו בין לאחריו, והכל, בכל מקרה שנגאל, הוא לשחרור, בא המיעוט ״אלה״ למעט קרובים או אחרים כל אחד לשיטתו.

רש"י

אי הכי דבעלמא נדרש לפניו ולאחריו והכא משום דכתיב באלה הוא הדר קושיא לדוכתיה דר״ע היכי משתמע שעבוד דויצא בשנת היובל אקרובים:

ה״א כו׳ אבל השתא דכתיב באלה לומר שיש חילוק בין אלה לאחרים למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה:

אִי הָכִי הֲדַר קוּשְׁיָא לְדוּכְתֵּיהּ! אֶלָּא בִּסְבָרָא קָמִיפַּלְגִי.

ומקשים: אי הכי [אם כך] שאנו למדים מן המלה ״באלה״, אם כן הדר קושיא לדוכתיה [חוזרת הקושיה למקומה] מה שהקשו על ר ' עקיבא שלא נאמר ״אלא באלה״. אלא, יש לחזור גם מהסבר זה ולומר שבסברא קמיפלגי [הם חלוקים] ולא בלימוד מן המקראות;

רש"י

אלא בסברא פליגי כלומר אי פשיטא לן דהאי באלה אקרובים קאי על כרחך שעבוד דויצא בשנת היובל אאחרים משתמע אלא בסברא פליגי אי האי באלה אקרובים קאי או אאחרים קאי דהא אחרים נמי בההוא קרא כתיבי:

תוספות

אלא בסברא קמיפלגי פי׳ בקונטרס אי פשיטא לן דהאי באלה אקרובים קאי ע״כ שעבוד דויצא בשנת היובל אאחרים מישתמע כדקאמר ר׳ יוסי הגלילי משום דמצית להקשות לר״ע מידי אלא באלה כתיב אלא בסברא פליגי אי האי באלה אקרובים קאי או אאחרים קאי דהא אחרים נמי כתיב בהאי קרא ר׳ יוסי סבר באלה אלו קרובים ור״ע סבר באלה אלו אחרים והקשה רבי׳ ברוך כיון דאית ליה לר״ע דהאי באלה אלו אחרים ולשחרור היכי קאמר לעיל ר״ע באלה לשעבוד אדרבה ה״ל למימר באלה היינו אחרים לשחרור ויש לומר לדברי ר׳ יוסי הגלילי קאמר כלומר מה שאתה קורא באלה דהיינו קרובים לשעבוד:

רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי סָבַר: מִסְתַּבְּרָא גְּאוּלַּת אֲחֵרִים לְשִׁיעְבּוּד, דְּאִי אָמְרַתְּ לְשִׁחְרוּר – הָווּ מִימְנְעִי וְלָא פָּרְקֵי לֵיהּ. וְרַבִּי עֲקִיבָא סָבַר: מִסְתַּבְּרָא גְּאוּלַּת קְרוֹבִים לְשִׁיעְבּוּד, דְּאִי אָמְרַתְּ לְשִׁחְרוּר – כָּל יוֹמָא וְיוֹמָא אֲזַל וּמְזַבֵּין נַפְשֵׁיהּ.

ר׳ יוסי הגלילי סבר: מסתברא [מסתבר] לומר שגאולת אחרים היא לשיעבוד, דאי אמרת [שאם אתה אומר] לשחרור הוו מימנעי [היו נמנעים] ולא פרקי ליה [פודים אותו], אבל אם צריך העבד לעבוד עבורם ואינם מפסידים את כספם — יפדו אותו. ור׳ עקיבא סבר: מסתברא [מסתבר] כי גאולת קרובים לשיעבוד. מדוע? דאי אמרת [שאם תאמר] שהיא לשחרור, אם כן כל יומא ויומא אזל ומזבין נפשיה [יום ויום יילך וימכור את עצמו] ויסמוך על קרוביו שישחררו אותו.

רש"י

ר׳ יוסי הגלילי סבר מסתברא אחרים לשעבוד דהאי באלה אקרובים קאי דשעבוד דויצא בשנת היובל אאחרים דאי אמרת כו׳:

ור״ע סבר מסתברא אקרובים שעבוד והאי אלה אאחרים קאי ושעבוד דויצא ביובל אקרובים קאי דאי אמרת כו׳:

אָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: זוֹ דִּבְרֵי רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי וְרַבִּי עֲקִיבָא, אֲבָל חֲכָמִים אוֹמְרִים: הַכֹּל לְשִׁחְרוּר.

אמר ר׳ חייא בר אבא אמר ר׳ יוחנן: זו דברי ר׳ יוסי הגלילי ור׳ עקיבא הסבורים שלא בכל מקרה שפודים את העבד מיד אדוניו הגוי הוא משתחרר, אבל חכמים אומרים: הכל לשחרור.

מַאן חֲכָמִים? רַבִּי הִיא, דְּמַפֵּיק לֵיהּ לְהַאי ״בְּאֵלֶּה״ לִדְרָשָׁה אַחֲרִינָא, וּמִקְרָא נִדְרָשׁ בֵּין לְפָנָיו וּבֵין לְאַחֲרָיו.

מאן [מי הם] חכמים — רבי היא, דמפיק ליה להאי [שמוציא את המלה הזו] ״באלה״ לדרשה אחרינא [אחרת] כפי שאמרנו. ו לדעתו מקרא נדרש בין לפניו ובין לאחריו, ולכן בין בגאולת אחרים ובין בגאולת קרובים — הרי הוא משתחרר לגמרי.

רש"י

וְרַבִּי, הַאי ״וְיָצָא בִּשְׁנַת הַיֹּבֵל״ מַאי עָבֵיד לֵיהּ? מִיבָּעֵי לֵיהּ לְכִדְתַנְיָא: ״וְיָצָא בִּשְׁנַת הַיּוֹבֵל״,

ושואלים: ורבי, האי [אותו כתוב] ״ואם לא יגאל באלה ויצא בשנת היובל״ (שם נד) מאי עביד ליה [מה עושה הוא בו] שהרי עצם הדין שעובד את אדוניו הגוי עד היובל מפורש כבר קודם! ומשיבים: מיבעי ליה [נצרך לו] כתוב זה לכדתניא [לכפי ששנינו בברייתא] מה שנאמר ״ויצא בשנת היובל״ משמעו כפשוטו, שאם אין העבד נגאל קודם יוצא הוא רק בשנת היובל מידי אדוניו הגוי.

רש"י

ויוצא בשנת היובל מאותו אחר שיגאלהו מן העובד כוכבים אלמא גאלו שאר כל אדם משתעבד לו:

לכדתניא ללמדך שאע״פ שהעובד כוכבים תחת ידך אם לא יגאל ישתעבד בו עד היובל ואי אתה רשאי לבא עליו בעקיפין:

תוספות

ורבי האי ויצא בשנת היובל מאי עביד ליה לא בעי למאי אתא דהא מיבעי ליה שאינו יוצא מתחת יד עובד כוכבים עד היובל אלא הכי בעי אמאי נקט בשנת היובל והא כתיב בקרא אחרינא עד שנת היובל: