חזור
קידושין
דף סח.וְלָדָהּ כְּמוֹתָהּ מְנָלַן? דְּאָמַר קְרָא: ״הָאִשָּׁה וִילָדֶיהָ תִּהְיֶה לַאדֹנֶיהָ״.
ולדה כמותה מנלן [מניין לנו]? ומשיבים: שאמר קרא [הכתוב] לגבי עבד עברי הנשוי לשפחה כנענית: ״האשה וילדיה תהיה לאדניה״ (שמות כא, ד), משמע שילדיה של השפחה מן העברי הולכים אחריה והם עבדים.
רש"י
האשה וילדיה וגו׳ בשפחה כנענית שייחדה לעבד עברי ואמר קרא דלא יצא הבן חפשי עם אביו:
תוספות
ולדה כמוה מנלן לפום ריהטא משמע דה״פ נימא דישראל הבא על השפחה הולד כשר והיכי נוכל להכשיר באין קידושין ויש עבירה יותר מיש קידושין ויש עבירה ואמר דהולד הולך אחר הפגום וכי תימא דאתא לאשמועינן דאפי׳ בא עליה ממזר הולד כמוה ויש לו תקנה בשחרור הא ליתא אלא לרבי טרפון (לקמן קידושין דף סט.) אבל לרבנן לא ונראה דה״פ ולדה כמוה מנא לן שלא יהא קרוי בנו לשום דבר ואפילו כבנו ממזר לא הוי לא ליורשו ולא לטמא לו ולא לייבם אשת אחיו ולא לפטור אשת אביו מיבום:
נָכְרִית מְנָלַן? אָמַר קְרָא: ״לֹא תִתְחַתֵּן בָּם״. אַשְׁכַּחְנָא דְּלָא תָּפְסֵי בָּהּ קִידּוּשֵׁי. וְלָדָהּ כְּמוֹתָהּ מְנָלַן?
גויה מנלן [מניין לנו] שאין קידושין תופסים בה? אמר קרא [הכתוב]: ״ולא תתחתן בם״ (דברים ז, ג), לומר שאין בהם דין חיתון. ושואלים: אשכחנא [מצאנו] איפוא מכאן שלא תפסי [תופסים] בה קידושי [קידושין], ואולם דין זה שולדה כמותה מנלן [מניין לנו]?
רש"י
לא תתחתן בם לא תהא לך בם תורת חיתון:
תוספות
אמר קרא לא תתחתן בם פירש בקונטרס לא יהא לך בהם תורת חתנות מיהו קשה שהרי האי קרא לא מיירי בעובדי כוכבים דהא גבי ז׳ עממים הוא דכתיב כדאמר בפרק הערל (יבמות דף עו.) אמר רבא בגרותן אית להו חתנות פירוש איסור לא תתחתן יש בהם ובגיותן לית להן חתנות לא שייך בהו חתנות לעבור עליו משום לא תתחתן לכך פר״ת דגמרא דמייתי קרא לא תתחתן הוי כמו וגומר ומסיפא דקרא דריש דכתיב בתך לא תתן לבנו ובתו לא תקח לבנך משמע שאין בה קיחה והקשה ה״ר יעקב מאורלינ״ש ואימא ה״מ לכתחילה אבל בדיעבד תפסי בה קידושין דכה״ג אמר לעיל (קידושין דף סז.) גבי לא יקח איש את אשת אביו ותירץ מהר״ר יצחק שי״ש דאין ה״נ אלא סמך אלא תתחתן ואלא תקח דהוי כמו תרי קראי חד לכתחילה וחד לדיעבד ואע״ג דאמר לא תתחתן איירי בגירות ה״מ בתר דידענא מסקנא דילפינן דלא תפסי בה קדושין מקרא אחרינא לקמן בסמוך אבל אי לאו הכי טוב היה לאוקמא קרא דלא תתחתן לומר דלא תפסי בה קידושין מלאוקמא בגירות:
אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי: דְּאָמַר קְרָא: ״כִּי יָסִיר אֶת בִּנְךָ מֵאַחֲרַי״. בִּנְךָ הַבָּא מִיִּשְׂרְאֵלִית – קָרוּי בִּנְךָ, וְאֵין בִּנְךָ הַבָּא מִן הַנָּכְרִית קָרוּי בִּנְךָ אֶלָּא בְּנָהּ.
אמר ר׳ יוחנן משום (בשם) ר׳ שמעון בן יוחי: שאמר קרא [הכתוב] באותו ענין ״בתך לא תתן לבנו... כי יסיר את בנך מאחרי״ (שם ג–ד), וכיון שהמקרא חושש כי לאחר שתתחתן הבת עם גוי יסיר גוי זה את ילדיו מעבודת ה׳, משמע כי בנך, כלומר, בן בנך הבא מישראלית קרוי בכתוב בנך, ואין בנך הבא מן הגויה קרוי בנך, אלא בנה.
רש"י
כי יסיר את בנך לעיל מיניה כתיב בתך לא תתן לבנו ובתו לא תקח לבנך וסמיך ליה כי יסיר את בנך מדלא כתיב כי יסיר את בתך משמע דבן הנולד לעובד כוכבים מבתך קאמר שיסירנו העובד כוכבים מאחריו ושמעינן דבן בתך אפילו מן העובד כוכבים קרוי בנך:
ואין בנך הבא מן העובדת כוכבים קרוי בנך מדלא כתיב נמי כי תסיר את בנך דנשמע מיניה דקפיד נמי קרא בבתו לא תקח לבנך משום כי תסיר את הבן הנולד לה מבנך אלמא בן העובדת כוכבים אינו קרוי בנך אלא בנה:
בנך מישראלית קרוי בנך כו׳ לאו מקרא דייק לה אלא ה״ק מדלא קפיד קרא אבן הנולד ממנה ש״מ בנך מישראלית קרוי בנך אבל בנך מן העובדת כוכבים אינו בנך:
תוספות
בנך הבא מישראלית קרוי בנך פי׳ בקונטרס דכתיב כי יסיר את בנך מאחרי דקאי אבתך לא תתן לבנו וה״ק בתך לא תתן לבנו משום דכי יסיר בנו בן בתך מאחרי והוא קרוי בנך אבל בנך הבא מן העובדת כוכבים ומבנך אינו קרוי בנך אלא בנה מדלא קאמר על בתו לא תקח לבנך כי תסיר בנך מאחרי אמר רבינא שמע מינה (בנך הבא מן העובדת כוכבים) כו׳ [וא״ת] רבינא היינו דברי רבי יוחנן ומה בא לחדש רבינא מה שלא פירש רבי יוחנן דקאמר רבינא שמע מינה לכך פירש רבינו תם דכי יסיר את בנך קאי אבתו לא תקח לבנך וה״ק כי יסיר החותן את בנך שהוא חתנו מאחרי ומדלא חש הכתוב על בן הבן שמע מינה בנך הנולד לך מאשתך קרוי בנך לפי שהוא מישראל ומישראלית ואין אותו הבא מבנך ומן העובדת כוכבים קרוי בנך אלא בנה ודייק מלישנא דכי יסיר את בנך דמשמע מיעוט וממעט בן בנך מדלא כתיב כי יסירם או כי יסיר את זרעך אבל אכתי לא ידענא מעובד כוכבים הבא על ישראלית מה דינו ואתא רבינא וקאמר שמע מינה בן בתך הבא מן העובד כוכבים קרוי בנך מדלא כתיב גבי בתך לא תתן לבנו כי יסיר את בתך מאחרי ונידוק מינה דעליה הקפיד רחמנא כדדייקינן גבי בתו לא תקח לבנך ומדלא קאמר הכי שמע מינה דבן בתך הבא מן העובד כוכבים קרוי בנך והקפיד קרא אתרוייהו ולכך לא כתב כי יסיר את בתך מאחרי דמשמע מיעוט מבן בתו עוד פר״ת דכי יסיר קאי אבתו לא תקח לבנך כדמפרש אחותן קאי וה״ק כי יסיר החותן את בנך מאחרי שאין הזרע הבא מהן מתייחס אחר בנך אלא אחר העובדת כוכבים והיינו דאמר ואין בנך הבא מן העובדת כוכבים קרוי בנך והיא הסרה דקאמר קרא ובנך הבא מן הישראלית קרוי בנך דקאמר שמואל ורבי יוחנן (ביבמות דף יז.) לא פירשו כלום בעובד כוכבים הבא על בת ישראל דמילתייהו בישראל הבא מן הישראלית שבעלה ישראל קאמר דהוי בנך ורבינא בא לדקדק שמע מינה בן בתך הבא מן העובד כוכבים קרוי בנך מדלא כתיב כי יסיר את בתך שמע מינה דבתך הנשואה לעובד כוכבים ליכא הסרה שהזרע מתייחס אחריה ופי׳ זה קשה לר״י דכי יסיר משמע דמיירי בהסרת יראת שמים כדדרשינן כי יסיר לרבות כל המסירים ומתרגמינן ארי יטעון ית בנך מבתר דחלתי לכך נראה כפר״ת ראשון שפיר:
אָמַר רָבִינָא, שְׁמַע מִינָּהּ: בֶּן בִּתְּךָ הַבָּא מִן הַנָּכְרִי – קָרוּי בִּנְךָ. נֵימָא קָסָבַר רָבִינָא: נָכְרִי וְעֶבֶד הַבָּא עַל בַּת יִשְׂרָאֵל – הַוָּלָד מַמְזֵר?
אמר רבינא: שמע מינה [למד מכאן] כי בן בתך הבא מן הגוי קרוי בנך לכל דבר. ושואלים: נימא קסבר [האם לומר שסבור] רבינא כי גוי ועבד הבא על בת ישראל הולד ממזר? שאפשר ללמוד מדבריו שכיון שהוא קרוי ״בנך״ הרי הוא ישראל וחל עליו הכלל שבמשנה: כל מי שאין לה עליו קידושין — הולד ממזר.
רש"י
ש״מ מדקרי ליה לבן בת ישראל הבא מן העובד כוכבים בנך:
לימא קסבר רבינא עובד כוכבים ועבד הבא על בת ישראל הולד ממזר גרסי׳. דאתא לאשמועינן דלא שדינן ליה בתר עובד כוכבים דנימא עובד כוכבים הוא ואם נתגייר יהא מותר לבא בקהל אלא בתר ישראלית שדינן ליה וכיון שבעבירה נולד הוה ליה ישראל פסול כשאר נולדים ממי שאין עליו קידושין דתנן במתני׳ (לעיל קידושין דף סו) שהם ממזרים:
נְהִי דְּכָשֵׁר לָא הָוֵי, מַמְזֵר לָא הָוֵי, פָּסוּל מִיקְרֵי.
ודוחים: נהי [אם אמנם] שכשר לא הוי [איננו], ממזר גם כן לא הוי [איננו], אלא רק פסול מיקרי [הוא נקרא] שכיון שאין קידושין לגוי, אין הנולד לו נכנס בגדר ״אין לה עליו קידושין ויש לאחרים קידושין״. אבל מכל מקום לידתו היתה בעבירה, ולכן הוא פסול.
רש"י
ומשני מהכא לא תשמע ממזרות נהי דשמעינן מינה דכשר לא הוי מדשדי ליה בתר ישראל להיות נולד בעבירה ממזר מיהא לא תשמע מינה כדאמרינן ביבמות (דף מה) דממזר מאשת אביו יליף מה אשת אב דאין לו עליה קידושין אבל יש לו קידושין על אחרת ועלה כתיב שהולד ממזר דסמיך ליה לא יבא ממזר אף כל שאין לו עליה קידושין אבל יש לו קידושין על אחרת לאפוקי עובד כוכבים דלית ליה קידושין כלל:
פסול מיקרי כשאר נולדים בעבירה מחייבי לאוין או עשה שאינן ממזרים:
הַהוּא בְּשִׁבְעָה גּוֹיִם כְּתִיב. שְׁאָר אוּמּוֹת מְנָלַן? אָמַר קְרָא ״כִּי יָסִיר אֶת בִּנְךָ״ – לְרַבּוֹת כָּל הַמְּסִירִים.
ושואלים לגופם של דברי ר׳ יוחנן: ההוא [אותו] כתוב ״לא תתחתן״ בשבעה גוים של עמי כנען כתיב [נאמר], שאר אומות מנלן [מניין לנו] שגם כן אין קידושין תופסים בהם? ומשיבים: אמר קרא [הכתוב] בטעמו של איסור החיתון: ״כי יסיר את בנך מאחרי״, ומטעם זה אנו אומרים שיש לרבות את כל המסירים אף מאומות אחרות.
רש"י
האי בשבעה אומות כתיב לא תתחתן בם וכי יסיר בשבעה גוים שבא״י הוא דכתיב שאר אומות מנלן:
הָנִיחָא לְרַבִּי שִׁמְעוֹן דְּדָרֵישׁ טַעֲמָא דִּקְרָא. אֶלָּא לְרַבָּנַן מַאי טַעֲמָא?
ושואלים: הניחא [זה נוח] ל שיטת ר׳ שמעון דדריש טעמא דקרא [שדורש את טעם הכתוב], ולכן כיון שהטעם הוא משום הסרת הלב, שוב אין להבדיל בין כנענים לאומות אחרות. אלא לרבנן [לד עת חכמים] שאינם דורשים טעמי הכתובים ואין הכתוב עוסק אלא בעמי כנען, מאי טעמא [מה טעם] מה מקור האיסור בשאר האומות?
רש"י
דדריש טעמא דקרא בב״מ (דף קטו.) גבי אלמנה דקאמר עשירה ממשכנין אותה עניה לא ממשכנין אותה דטעמא מאי אמר רחמנא לא תחבול בגד אלמנה מפני שאתה צריך להחזיר לה עבוטה לערב ומתוך כך שאתה יוצא ונכנס תמיד אצלה שחרית למשכן וערבית להחזיר אתה משיאה שם רע בשכנותיה והכי נמי דריש טעמא דחיתון משום כי יסיר ולא איצטריך קרא לפרושי טעמא ואייתר ליה כי יסיר לרבות שאר אומות אלא לרבנן איצטריך קרא לפרושי טעמא בז׳ אומות גופייהו ולמעוטי שאר אומות שאינן אדוקין בעבודת כוכבים כמותן כדקי״ל (חולין דף יג:) אומות שבחוצה לארץ לאו עובדי עבודת כוכבים הן אלא מנהג אבותיהם בידיהם ולא אייתר ליה ריבויא ושאר אומות מנלן ודכוותיה אמר בסנהדרין (דף כא.) גבי לא ירבה לו נשים ולא יסור לבבו דלר״ש הוי האי לא יסור יתורא דבלאו פירושא דקרא הוי דרשי׳ ביה טעמא ולרבנן דלא דרשינן טעמא דקרא בעלמא הכא פריש קרא טעמא:
תוספות
הניחא לר״ש פי׳ דדריש טעמא דקראי ה״נ אמר טעמא דחיתון דאי לא כתיב כי יסיר ה״א מסברא דמיירי משבעה עממים לפי שהם אדוקין בעבודת כוכבים יותר משאר אומות ולפיכך לא תתחתן וכתב רחמנא כי יסיר לרבות כל המסירין אלא לרבנן דלא דרשי טעמא דקרא א״כ אי לאו קרא יתירא ה״א לא תתחתן מיירי בכל האומות ואיצטריך כי יסיר לומר דוקא בשבעה עממים א״כ בשאר אומות מנליה:
אָמַר קְרָא ״וְאַחַר כֵּן תָּבוֹא אֵלֶיהָ וּבְעַלְתָּהּ״ וגו׳ – מִכְּלָל דְּמֵעִיקָּרָא לָא תָּפְסֵי בָּהּ קִידּוּשִׁין.
ומשיבים, אמר קרא [הכתוב] באשת יפת תואר: ״ואחר כן תבוא אליה ובעלתה והיתה לך לאשה״ (שם כא, יג), מכלל הדברים אתה למד דמעיקרא [שמתחילה] לפני שנעשתה ישראלית לא תפסי [תופסים] בה קידושין, על אף שלקחה כבר לתוך ביתו, ולחלק מן הדעות אף בא עליה.
רש"י
ואחר כן לאחר שתשהא כפי גזירת הכתוב שהתיר לך יפת תואר והיתה לך כתיב דריש בה הויה אבל מעיקרא קודם היתר לא קרינן בה והיתה:
אַשְׁכַּחַן דְּלָא תָּפְסֵי בָּהּ קִידּוּשִׁין; וְלָדָהּ כְּמוֹתָהּ מְנָלַן? אָמַר קְרָא ״כִּי תִהְיֶיןָ לְאִישׁ…וְיָלְדוּ לוֹ״. כָּל הֵיכָא דְּקָרֵינַן בֵּיהּ ״כִּי תִהְיֶינָה״ – קָרֵינַן בֵּיהּ ״וְיָלְדוּ לוֹ״, וְכָל הֵיכָא דְּלָא קָרֵינַן בֵּיהּ ״כִּי תִהְיֶינָה״ – לָא קָרֵינַן בֵּיהּ ״וְיָלְדוּ לוֹ״.
ועוד שואלים: אשכחן [מצאנו] אפוא שלא תפסי [תופסים] בה קידושין, אך דבר זה שולדה כמותה מנלן [מניין לנו]? ומשיבים: אמר קרא [הכתוב]: ״כי תהיין לאיש... וילדו לו״, (שם טו), לומר: כל היכא דקרינן ביה [מקום שאנו קוראים בו] ״כי תהיינה״, כלומר, שיש לנשים הויית נישואין, קרינן ביה [קוראים אנו בו] גם ״וילדו לו״, שהילדים נחשבים ומתייחסים אחריו. וכל היכא דלא קרינן ביה [ובכל מקום שאין אנו קוראים בו] ״כי תהיינה״ — גם לא קרינן ביה [אין אנו קוראים בו] ״וילדו לו״, והילדים מתייחסים אחר אמם.
רש"י
וילדו לו שמתיחס אחר אביו:
לא קרינו ביה וילדו לו אלא אחריה הוא מתיחס:
אִי הָכִי שִׁפְחָה נַמִי! אִין הָכִי נַמִי. אֶלָּא ״הָאִשָּׁה וִילָדֶיהָ תִּהְיֶה לַאדֹנֶיהָ״ לָמָּה לִי? לְכִדְתַנְיָא.
ושואלים: אי הכי [אם כך] אתה דורש, בדין שפחה נמי [גם כן] נלמד מכאן שוולדה כמוה ואין צורך בראיה המיוחדת שהבאנו מן הכתוב ״האשה וילדיה״. ומשיבים: אין, הכי נמי [כן, כך הוא גם כן], שמכאן אנו למדים גם את ההלכה שוולד השפחה מתייחס אחריה. ושואלים: אלא הכתוב ״האשה וילדיה תהיה לאדניה״ (שמות כא, ד) למה לי? שהרי לפי מה שאמרנו אינו מלמדנו דבר לענין יוחסין! ומשיבים: נחוץ הוא לכדתניא [לכפי ששנינו בברייתא]:
רש"י
א״ה שפחה נמי דולדה כמוה תיפוק לן מהאי קרא דהא לא קרינן בה כי תהיין כדכתיב (בראשית כ״ב:ה׳) עם החמור עם הדומה לחמור: