Kiddushin 75.b

חזור

קידושין

דף עה:

וְרַבִּי יִשְׁמָעֵאל סָבַר לָהּ כְּרַבִּי עֲקִיבָא. רַבִּי אֶלְעָזָר סָבַר לָהּ כְּרַבִּי יִשְׁמָעֵאל – דְּאָמַר: כּוּתִים גֵּירֵי אֲרָיוֹת הֵם. וְרַבִּי יִשְׁמָעֵאל סָבַר לָהּ כְּרַבִּי עֲקִיבָא, דְּאָמַר: נָכְרִי וְעֶבֶד הַבָּא עַל בַּת יִשְׂרָאֵל – הַוָּלָד מַמְזֵר.

ור׳ ישמעאל סבר לה [סבור] בהלכה אחרת כר׳ עקיבא. ומסבירים את הדברים: ר׳ אלעזר סבר לה כר׳ ישמעאל בענין אחד, שאמר: כותים גירי אריות הם מחמת פחד, ומעולם לא נתגיירו באמת ולענין הלכה נשארו גוים גמורים. ור׳ ישמעאל סבר לה כר׳ עקיבא, שאמר: גוי ועבד הבא על בת ישראל — הולד ממזר. וכיון שבמשך הדורות נתערבו ישראלים בין הכותים הרי הם כולם ספק ממזרים.

רש"י

ר׳ אלעזר דאמר כותי לא ישא כותית סבר לה כר׳ ישמעאל כו׳ לא איתפרש היכא איתמר לא במשנה ולא בברייתא אלא משמעתא דר׳ יוחנן ור׳ יהושע בן לוי דאמרי לקמן שלש מחלוקות בדבר:

גירי אריות הן והרי הן כשאר עובדי כוכבים שנשאו בנות ישראל:

ור׳ ישמעאל סבר לה כר׳ עקיבא כו׳ דהא חייבי לאוין הן הילכך כותי לא ישא כותית דתרוייהו ספיקי ממזרים הם דיש לומר בכל אחד מהם הוא בא מישראלית הנישאת לעובד כוכבים והרי הוא ממזר וזו באה מכותי וכותית מעולם אי נמי איפכא:

תוספות

ורבי ישמעאל סבר לה כר״ע דאמר עובד כוכבים ועבד הבא על בת ישראל הולד ממזר האריך בקונטרס וצריך פירוש לפירושו מהו האיסור וצ״ל דהיינו מחששא דילמא ממזר בן ישראל ישא כותית שהיא עובדת כוכבים גמורה שהיא מכותי וכותית והיא עובדת כוכבים גמורה מאחר דכותים גירי אריות הן ונמצא שממזר לוקח עובדת כוכבים וא״ת אמאי איצטריך למימר דקסבר עובד כוכבים ועבד הבא על בת ישראל הולד ממזר לימא הולד כשר וכ״ש דאיכא למיחש טפי שלא תנשא לעובד כוכבים ושמא יש לומר אם הולד כשר א״כ הוא הולך אחר העובד כוכבים כדאמר בס״פ דלעיל (קידושין דף סז:) וליכא למיחש לכך אם תנשא לעובד כוכבים אבל השתא דקסבר הולד ממזר א״כ הולך אחר אמו ואיכא למיחש טפי שלא תנשא לעובד כוכבים אי נמי דע״כ סבר ר״א הולד ממזר מדחשיב כותי במתני׳ בהדי ספיקות דהיינו ספק ממזרת מיהו קשה לפי׳ הקונטרס דמשמע דבשום ענין כותי לא ישא כותית ולפירושו אם מקבלים עליהם גירות גמור ליכא למיחש למידי שהרי גר מותר בממזרת לכך נראה לר״י לפרש דכי היכי דבנות ישראל נטמעו בהן ה״נ נטמעו בהן בני ישראל וכיון דקסבר עובד כוכבים ועבד הבא על בת ישראל הולד ממזר איכא למיחש שמא אחד מהן ישראל גמור שנולד מישראל וישראלית והאחד שמא ממזר הוא מעובד כוכבים שבא על בת ישראל וא״ת היכא אשכחן דקסבר ר״ע עובד כוכבים ועבד הבא על בת ישראל הולד ממזר לא אשכחן בשום דוכתא אלא משום דאמר (יבמות דף מט.) יש ממזר מחייבי לאוין בשלמא עבד אית ביה לאו דלא יהיה קדש (דברים כ״ג:י״ח) אלא עובד כוכבים היכן מצינו לאו בביאתו אדרבה ב״ד של שם גזרו עליו כדכתיב (בראשית ל״ח:כ״ד) הוציאוה ותשרף ואין סברא לומר דעשה מיהא אית ביה מההוא קרא דהוציאוה ותשרף וכדר׳ ישבב דאמר (לעיל קידושין דף סח.) מן הכל היה עושה ר׳ עקיבא ממזרים ואפי׳ מחייבי עשה אין סברא לומר כן דכר׳ ישבב קאמר מאחר שאינו מפורש ואי משום דכתיב (דברים ז׳:ג׳) בתך לא תתן לבנו ובתו לא תקח לבנך היינו אזהרה לתפיסת קידושין אבל אזהרתו לביאתו לא שמעינן וצריך לומר דכיון דאין קידושין תופסין בהן הוי ממזר דהא בהא תליא כדפי׳ בס״פ האומר (לעיל קידושין דף סז:) מיהו קשה דהל״ל אליבא דר״ע דומיא דאנוסת אביו דלדידיה לא תפסי קידושי הא לאחריני תפסי שהרי ר״ע מאנוסת אביו יליף דיש ממזר מחייבי לאוין בס״פ החולץ (יבמות דף מט.) דמוקי לא יגלה כנף אביו באנוסת אביו וא״כ הוה ליה למימר דאין ממזר אלא דומיא דאנוסת אביו דכה״ג אמרינן לשאר תנאים דקסברי באשת אב הכתוב מדבר בעינן דומיא דאשת אב דלדידיה לא תפסי בה קידושין הא לאחריני תפסי וי״ל דעל כרחך ר״ע לא בעי דומיא דאנוסת אביו שהרי קסבר ר״ע יש ממזר אפי׳ מחייבי לאוין דלאו דשאר כגון עמוני ומואבי ואין בהן דומיא דאנוסת אביו שהוא לאו דשאר פירוש דקורבה אבל רבנן בעו דומיא דאשת אביו לכל מילי:

וּמִי סָבַר לָהּ רַבִּי יִשְׁמָעֵאל כְּרַבִּי עֲקִיבָא? וְהָאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם רַבִּי יִשְׁמָעֵאל: מִנַּיִן לְנָכְרִי וְעֶבֶד שֶׁבָּאוּ עַל הַכֹּהֶנֶת, וְעַל הַלְּוִיָּה, וְעַל בַּת יִשְׂרָאֵל, שֶׁפְּסָלוּהָ? שֶׁנֶּאֱמַר: ״וּבַת כֹּהֵן כִּי תִהְיֶה אַלְמָנָה וּגְרוּשָׁה וְזֶרַע אֵין לָהּ״,

ושואלים: ומי סבר לה [והאם סבור] ר׳ ישמעאל כר׳ עקיבא בענין זה? והאמר [והרי אמר] ר׳ יוחנן משום (בשם) ר׳ ישמעאל: מנין לגוי, או עבד שבאו על הכהנת, או על הלויה, או על בת ישראל — שפסלוה מן הכהונה — שנאמר: ״ובת כהן כי תהיה אלמנה וגרושה וזרע אין לה ושבה אל בית אביה כנעוריה מלחם אביה תאכל

רש"י

אלמנה וגרושה ושבה אל בית אביה מי שיש לו אלמנות וגירושין בה שיש לו קידושין הוא דאינו פוסלה בביאתו מלשוב:

מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ אַלְמָנוּת וְגֵרוּשִׁין – יָצָא נָכְרִי וְעֶבֶד שֶׁאֵין לוֹ אַלְמָנוּת וְגֵרוּשִׁין.

"(ויקרא כב, יג), ללמד: דווקא אם היתה נשואה למי שיש לו דין אלמנות וגרושין, כלומר, אדם מישראל, הריהי חוזרת לבית אביה ואוכלת בתרומה, יצא גוי ועבד שאין לו דין אלמנות וגרושין שאז נפסלת בביאה זו ואינה חוזרת לאכילת תרומה.

וְאִי סָלְקָא דַּעְתָּךְ סָבַר לָהּ כְּרַבִּי עֲקִיבָא – הָשְׁתָּא מַמְזֵר הָוֵי, מִיפְסָל בְּבִיאָתוֹ מִיבָּעֲיָא?!

ואי סלקא דעתך [ואם עולה על דעתך] לומר שר׳ ישמעאל סבר לה כר׳ עקיבא שהולד ממזר מגוי ועבד, אם כן לשם מה צריך לראיה זו? השתא [עכשיו] הרי אם ממזר הוי [הוא] הולד שנולד מביאת גוי, מיפסל בביאתו מיבעיא [שפוסל הגוי והעבד בביאתו נצרכה לומר]?!

רש"י

השתא ממזר הוי הולד:

מיפסיל בביאה מיבעיא ולמה לי האי קרא אלא אין הולד ממזר ס״ל ואע״ג דלא תפסי ליה בה קידושין והא דתנן (לעיל קידושין דף סו:) כל שאין לה עליו קידושין הולד ממזר דוקא ביש לה ולו קידושין ע״י אחרים דומיא דאשת אב דכתיב לא יבא ממזר גביה:

תוספות

השתא ממזר הוי מיפסיל בביאתו מיבעיא ואם תאמר תקשה דר׳ יוחנן אדר׳ יוחנן דהא שמעינן לר׳ יוחנן דאמר בפרק החולץ (יבמות דף מד:) עובד כוכבים ועבד הבא על בת ישראל הולד ממזר וא״כ אלמנה וגרושה ל״ל השתא ממזר הוי מיפסיל בביאתו מיבעיא ואר״י הא דמצריך ר׳ יוחנן משום ר׳ ישמעאל אלמנה וגרושה היינו אליבא דר׳ ישמעאל רביה וליה לא ס״ל ורבינו שמשון מקוצי פירש דלאו הא בהא תליא ואפשר דליהוי ממזר ואפ״ה אינו פוסל בביאתו דאל״כ בפרק אלמנה לכ״ג (יבמות דף סט.) דך לר״ע דאמר אין קידושין תופסין בחייבי לאוין ומאי כי תהיה לאיש זר כי תבעל אלמנה וגרושה ל״ל פירוש בשלמא לשאר תנאים דאמרי דקידושין תופסין בחייבי לאוין ודרשי כי תהיה הכי אמר רחמנא הנך דאית בהו הויה ומפקי מהאי קרא דנבעלה לפסול לה שפסלה מן הכהונה אבל עובד כוכבים ועבד דלית בהו הויה לא אתו מהאי קרא ולדידהו איצטריך שפיר אלמנה וגרושה לעובד כוכבים ועבד כדפרשי׳ הכא משום ר׳ ישמעאל אלא לר׳ עקיבא דאמר אין קידושין תופסין בחייבי לאוין ודריש כי תהיה לאיש זר כי תבעל לאיש זר כמו שאר פסולים וא״כ אלמנה וגרושה ל״ל והשתא לא קשה מידי דר׳ יוחנן אדר׳ יוחנן דאע״ג דאית ליה כר׳ עקיבא בעובד כוכבים ועבד דהוי הולד ממזר מיהו לא סבר כוותיה בשאר חייבי לאוין ודריש שפיר כי תהיה דאית בהו הויה כמו רבנן דר׳ עקיבא וא״כ איצטריך אלמנה וגרושה לעובד כוכבים ועבד מיהו הלשון ק״ק דקאמר השתא ממזר הוי כו׳ הוה ליה למימר אלמנה וגרושה למה לי כדאמר בפרק אלמנה (שם דף סט.) ונראה ליישב הכי השתא ממזר הוי בעובד כוכבים ועבד כמו שאר פסולין שיפסול בביאתו מיבעיא כמו בשאר פסולים דכי תבעל וא״כ אלמנה וגרושה ל״ל מכי תבעל נפקא והר״ר שלמה מטריווא״ש מיישב הכי השתא ממזר הוי בעובד כוכבים וא״כ ביאתו ביאה ולא הוי כביאת בהמה דהולד אין ממזר מיפסיל בביאתו מיבעיא כמו שאר פסולין:

אֶלָּא, רַבִּי אֶלְעָזָר סָבַר לָהּ כְּרַבִּי יִשְׁמָעֵאל, דְּאָמַר: כּוּתִים גֵּירֵי אֲרָיוֹת, וְסָבַר לָהּ כְּרַבִּי עֲקִיבָא דְּאָמַר: נָכְרִי וְעֶבֶד הַבָּא עַל בַּת יִשְׂרָאֵל – הַוָּלָד מַמְזֵר.

אלא, יש לומר שר׳ אלעזר סבר לה [סבור] כר׳ ישמעאל, שאמר כותים גירי אריות. ו ר׳ אלעזר עצמו סבר לה כר׳ עקיבא שאמר: גוי ועבד הבא על בת ישראל הולד ממזר.

וּמִי סָבַר לָהּ רַבִּי אֶלְעָזָר כְּרַבִּי עֲקִיבָא? וְהָאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: אַף עַל פִּי שֶׁנֶּחְלְקוּ בֵּית שַׁמַּאי וּבֵית הִילֵּל בְּצָרוֹת – מוֹדִים שֶׁאֵין מַמְזֵר אֶלָּא מִמִּי שֶׁאִיסּוּרוֹ אִיסּוּר עֶרְוָה וְעָנוּשׁ כָּרֵת!

ומקשים: ומי סבר לה [והאם סבור] ר׳ אלעזר כר׳ עקיבא? והאמר [והרי אמר] ר׳ אלעזר: אף על פי שנחלקו בית שמאי ובית הילל ב דין צרות, אם צרתה של יבמה שאסורה ליבם משום ערוה חייבת או פטורה מייבום, מכל מקום מודים הם שאין ממזר אלא ממי שאיסורו איסור ערוה וענוש כרת! ואם כן לדעת ר׳ אלעזר גוי ועבד, כיון שאין בביאתם עונש כרת — ממילא אין הולד מהם ממזר!

רש"י

אע״פ שנחלקו ב״ש וב״ה בצרות שב״ש אומרים צרת ערוה מתיבמת וב״ה אוסרים ליבם אלא תינשא לשוק בלא חליצה בפ״ק דיבמות (דף יג.):

מודים זה לזה שאין ממזר כו׳ ובני העושים כב״ש ממזרים לב״ה הן דהוו להו בני אשת אח שלא במקום מצוה שהיא בכרת אבל בני העושים כבית הלל לב״ש אין ממזרים לפי שהן בני חייבי לאוין שנשאת יבמה לשוק בלא חליצה:

תוספות

שאין ממזר אלא מאיסור ערוה וענוש כרת פירוש א״כ לא סבר ר׳ אלעזר כר״ע ואע״ג דיש תנא התם (דף מד:) דסבר עובד כוכבים ועבד הבא על בת ישראל הולד ממזר ולא סבר כר״ע דאמר אין קידושין תופסין בחייבי לאוין מיהו הלשון דקאמר הכא שאין ממזר אלא מאיסור ערוה וכו׳ משמע דוקא מהני אבל עובד כוכבים ועבד הבא על בת ישראל אין הולד ממזר ולעיל כי פריך ומי סבר ליה כר״ע והאמר ר׳ יוחנן משום ר׳ ישמעאל כו׳ הוי מצי לשנויי דאע״ג דר׳ ישמעאל לא ס״ל כר״ע דאמר יש ממזר מחייבי לאוין אפ״ה מצי סבר דעובד כוכבים ועבד הבא על בת ישראל הולד ממזר והא דלא תריץ ליה הכי משום דאשכחן דר׳ אלעזר לית ליה עובד כוכבים ועבד הבא על בת ישראל הולד ממזר לא חש לתרץ דברי ר׳ ישמעאל דהא לא מייתי ר׳ ישמעאל אלא משום דבריו של רבי אלעזר:

אֶלָּא, כִּי אֲתָא רַבִּין אָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן, וְאָמְרִי לָהּ אָמַר רַבִּי אַבָּא בַּר זַבְדָּא אָמַר רַבִּי חֲנִינָא, וְאָמְרִי לָהּ אָמַר רַבִּי יַעֲקֹב בַּר אִידִי אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: שָׁלֹשׁ מַחֲלוֹקוֹת בַּדָּבָר;

אלא, כי אתא [כאשר בא] רבין מארץ ישראל לבבל, אמר בשם ר׳ חייא בר אבא, אמר ר׳ יוחנן, ואמרי לה [ויש אומרים] שאמר זאת ר׳ אבא בר זבדא, אמר ר׳ חנינא, ואמרי לה [ויש אומרים] שאמר זאת ר׳ יעקב בר אידי, אמר ר׳ יהושע בן לוי: שלש מחלוקות, שיטות, בדבר;

רש"י

שלש מחלוקות בדבר בכותים וכהנים האמורים בקרא שנטמעו בהם:

רַבִּי יִשְׁמָעֵאל סָבַר: כּוּתִים גֵּירֵי אֲרָיוֹת הֵן, וְכֹהֲנִים שֶׁנִּטְמְעוּ בָּהֶם – כֹּהֲנִים פְּסוּלִים הָיוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיַּעֲשׂוּ לָהֶם מִקְצוֹתָם כֹּהֲנֵי בָמוֹת״, וְאָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: מִן הַקּוֹצִים שֶׁבָּעָם. וּמִשּׁוּם הָכִי פָּסְלִינְהוּ.

ר׳ ישמעאל סבר: כותים גירי אריות הן, וכהנים שנטמעו בהם בזמן עזרא — כהנים פסולים היו, שנאמר: ״ויעשו להם מקצותם כהני במות״ (מלכים ב, יז, לב), ואמר רבה בר בר חנה אמר ר׳ יוחנן: מה פירוש ״מקצותם״ — מן הקוצים שבעם, כלומר, מן הפגומים והפסולים. ומשום הכי פסלינהו [כך פסל אותם], לא משום הכותים עצמם שהם גויים, ואם נתגייר אחד מהם — הריהו גר גמור, אלא משום שמעורבים בהם פסולי ישראל. ושמא כותי זה הבא לשאת אשה הוא ממשפחה ישראלית פסולה.

רש"י

גירי אריות הן והרי הן כשאר עובדי כוכבים שנשאו בנות ישראל:

כדכתיב ויעשו להם מקצותם כהני במות בספר מלכים (ב יז) גבי כותיים בגלות סנחריב שהגלה השבטים בימי הושע בן אלה:

מן הקוצים לשון קוץ שהיא פסולה. ל״א מוקצין הן מן העם לפסול:

וְרַבִּי עֲקִיבָא סָבַר: כּוּתִים גֵּירֵי אֱמֶת הֵן, וְכֹהֲנִים שֶׁנִּטְמְעוּ בָּהֶן – כֹּהֲנִים כְּשֵׁרִים הָיוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיַּעֲשׂוּ לָהֶם מִקְצוֹתָם כֹּהֲנֵי בָמוֹת״, וְאָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: מִן הַבְּחִירִים שֶׁבָּעָם. וְאֶלָּא מִפְּנֵי מָה אֲסָרוּם? מִפְּנֵי שֶׁהָיוּ מְיַיבְּמִים אֶת הָאֲרוּסוֹת,

ו אילו ר׳ עקיבא סבר [סבור]: כותים גירי אמת הן, וכהנים שנטמעו בהן — כהנים כשרים היו, שנאמר: ״ויעשו להם מקצותם כהני במות״, ואמר רבה בר בר חנה אמר ר׳ יוחנן: שהוא מפרש ״מקצותם״ — מן הבחירים (הקצה העליון) שבעם. ואלא מפני מה אסרום לבוא בקהל אם אין בהם חשש מצד גירות ולא מצד ישראל שמעורבים בהם — מפני שהיו נוהגים שלא כהלכה, שהיו מייבמים את הארוסות שאת מצוות הייבום היו מקיימים רק באלמנה מן האירוסין