If a ḥalal married a woman of unflawed lineage, their male descendants are all ḥalalim, and a daughter born to any of them is a ḥalala and is prohibited from marrying into the priesthood. If a ḥalala married an Israelite, their daughter may marry a priest (Rambam Sefer Kedusha, Hilkhot Issurei Bia 19:14; Shulḥan Arukh, Even HaEzer 7:16).

The daughter of a male ḥalal, etc.

בַּת חָלָל זָכָר וכו׳

If a male convert married a Jewish woman, or if a male Israelite married a female convert, their daughter is permitted to marry a priest ab initio. The same applies to an emancipated Canaanite slave who married a Jewish woman, or an Israelite who married an emancipated maidservant. The halakha follows Rabbi Eliezer ben Ya’akov, since his statements are called: Measured and clean (Rambam Sefer Kedusha, Hilkhot Issurei Bia 19:16; Shulḥan Arukh, Even HaEzer 7:21).

The daughter of a male convert, etc.

בַּת גֵּר זָכָר וכו׳

The Penei Yehoshua asks why a special exposition was needed to teach the halakha that the daughters of the daughters of ḥalalim who marry Israelites are fit to marry into the priesthood. This case should be governed by the halakha stated in the mishna at the end of the previous chapter, that if the betrothal takes effect and there is no transgression involved, the status of the child follows that of the man. In this case it would mean that the daughter follows her father, whose lineage is unflawed, and not her mother, who is a ḥalala. The author answers that the unqualified wording of the verse: “He shall profane his offspring,” could have been understood to mean that all his offspring are profaned, with no difference between males and females.

An Israelite who married a ḥalala

יִשְׂרָאֵל שֶׁנָּשָׂא חֲלָלָה

חלל שנשא כשירה הרי בנו ובן בנו כולם חללים עד סוף הדורות, ואם נולדה לאחד מהם בת — הרי זו אסורה לכהונה. אבל חללה שנישאה לישראל וילדה ממנו בת — אותה בת כשירה לכהונה. כמשנה. (רמב"ם ספר קדושה הלכות איסורי ביאה פי"ט הי"ד. שו"ע אה"ע ז, טז).

בת חלל זכר וכו'

אורח ההלכה

גר שנשא ישראלית, או ישראל שנשא גיורת — הבת מותרת לכהן לכתחילה. וכן עבד משוחרר שנשא ישראלית או ישראל שנשא שפחה משוחררת. כדעת ר' אליעזר בן יעקב שמשנתו קב ונקי. (רמב"ם ספר קדושה הלכות איסורי ביאה פי"ט הט"ז. שו"ע אה"ע ז, סעיף כא).

בת גר זכר וכו'

 ודוקא נקט כדקתני ואזיל דבת חללה שנשאת לישראל כשירה לכהונה:

מתני' בת חלל זכר 

 בת בנו ובת בן בנו עד סוף כל הדורות של חללים זכר בן זכר בת האחרון פסולה כבת הראשון אבל בת בתו מישראל כשרה דלא חמירא בת חלל מחללה דאמרי' בתה של חללה מישראל כשירה לכהונה:

לעולם 

 וטעמא יליף בגמרא ודוקא ישראל אבל כהן שנשא חללה בתו חללה דכל ולד הנולד בביאת איסור כהונה הוי חלל:

ישראל שנשא חללה בתו כשירה לכהונה 

 בגמ' פריך הא תנא ליה רישא:

חלל שנשא בת ישראל בתו פסולה 

 ואפילו מישראלית כבת חלל זכר ופסולה לכהונה אבל בת גיורת מישראל כשירה וטעמא דכולהו הני תנאי דפליגי בגיורת מפרש בגמ':

בת גר זכר 

The daughter of a male ḥalal <note data-assoc="h"/>is unfit to marry into the priesthood forever. In other words, all daughters of male descendants of a ḥalal are prohibited from marrying priests, as they have the status of ḥalalot . If there was an Israelite who married a ḥalala , his daughter is fit to marry into the priesthood, whereas if there was a ḥalal who married a Jewish woman, his daughter is unfit to marry into the priesthood. Rabbi Yehuda says: The daughter of a male convert <note data-assoc="h"/>is like the daughter of a male ḥalal , and she is also prohibited from marrying into the priesthood.

בת חלל זכר — פסולה מן הכהונה לעולם. כלומר, כל אשה מבניו או מבני בניו של החלל, אף לאחר כמה דורות, אסורה לכהונה משום פסול חללות. ישראל שנשא חללה — בתו כשירה לכהונה. ואילו חלל שנשא בת ישראל — בתו פסולה לכהונה. ר' יהודה אומר: בת גר זכר הריהי כבת חלל זכר ואף היא אסורה לכהונה.

מתני׳ בַּת חָלָל זָכָר – פְּסוּלָה מִן הַכְּהוּנָּה לְעוֹלָם. יִשְׂרָאֵל שֶׁנָּשָׂא חֲלָלָה – בִּתּוֹ כְּשֵׁירָה לִכְהוּנָּה. חָלָל שֶׁנָּשָׂא בַּת יִשְׂרָאֵל – בִּתּוֹ פְּסוּלָה לִכְהוּנָּה. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: בַּת גֵּר זָכָר כְּבַת חָלָל זָכָר.

The daughter of two converts may not marry a priest ab initio. This also applies to all their descendants, as long as both parents are descended from converts. If she married a priest, they are not forced to divorce, in accordance with the conclusion of the Gemara (Rambam Sefer Kedusha, Hilkhot Issurei Bia 19:16; Shulḥan Arukh, Even HaEzer 7:21).

A convert who married a convert

גֵּר שֶׁנָּשָׂא גִּיּוֹרֶת

גר שנשא גיורת וילדה בת, וכן בני גרים וגיורות עד כמה דורות — לא תנשא לכהן לכתחילה. ואם נישאה — לא תצא. כמסקנת הגמרא להלן. (רמב"ם ספר קדושה הלכות איסורי ביאה פי"ט הט"ז. שו"ע אה"ע ז, סעיף כא).

גר שנשא גיורת

 לית ליה האי דינא דלקמן (קידושין דף עח.) צד השוה דשאינו ברוב קהל לא פריך דהיינו דומיא דשיש בהן צד חמור ואין חומר שלהם שוה ואיכא למ"ד בעלמא (מכות דף ד:) צד חמור לא פריך ומיהו גר שנשא גיורת בתו פסולה דבעי' מזרע בית ישראל כדמפרש בגמרא:

ר' אליעזר בן יעקב אומר כו' 

Rabbi Eliezer ben Ya’akov disagrees and says: If there was an Israelite who married a female convert, his daughter is fit to marry into the priesthood, and similarly if there was a convert who married a Jewish woman, his daughter is fit to marry into the priesthood. But if there was a male convert who married a female convert, <note data-assoc="h"/>his daughter is unfit to marry into the priesthood. With regard to both converts and emancipated Canaanite slaves, their daughters are unfit to marry into the priesthood even up to ten generations. This halakha applies to the offspring until his mother is born Jewish. Rabbi Yosei says: Even if there was a male convert who married a female convert, his daughter is fit to marry into the priesthood.

ר' אליעזר בן יעקב חולק עליו ואומר: ישראל שנשא גיורת — בתו כשירה לכהונה, וגר שנשא בת ישראל — בתו כשירה לכהונה, אבל גר שנשא גיורת — בתו פסולה לכהונה. אחד גר ואחד עבדים משוחררים אפילו עד עשרה דורות בנותיהן פסולות לכהונה, עד שתהא אמו מישראל. ר' יוסי אומר: אף גר שנשא גיורת בתו כשירה לכהונה.

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר: יִשְׂרָאֵל שֶׁנָּשָׂא גִּיּוֹרֶת – בִּתּוֹ כְּשֵׁירָה לִכְהוּנָּה, וְגֵר שֶׁנָּשָׂא בַּת יִשְׂרָאֵל – בִּתּוֹ כְּשֵׁירָה לִכְהוּנָּה, אֲבָל גֵּר שֶׁנָּשָׂא גִּיּוֹרֶת – בִּתּוֹ פְּסוּלָה לִכְהוּנָּה. אֶחָד גֵּר, וְאֶחָד עֲבָדִים מְשׁוּחְרָרִים, אֲפִילּוּ עַד עֲשָׂרָה דּוֹרוֹת, עַד שֶׁתְּהֵא אִמּוֹ מִיִּשְׂרָאֵל. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: אַף גֵּר שֶׁנָּשָׂא גִּיּוֹרֶת בִּתּוֹ כְּשֵׁירָה לִכְהוּנָּה.

וכתב במקנה טעם לסברה זו, שהרי עיקר הלימוד שגם זרעו מתחלל נלמדת להלן מן ההיקש שמקיש זרעו לו, ואם כן היה אפשר לומר שהיקש זה הוא רק לגבי זרעו, אבל זרע זרעו (דור שלישי) לא יהיה בכלל איסור זה.

לאחר שלשה דורות

עיונים

 לענין טומאה הזכרים הוזהרו עליה ולא נקבות דכתיב בני אהרן ולא בנות אהרן:

גמ' מה להלן 

 בפסולי חללות זכרים נפסלו ולא נקבות:

אף 

What is the meaning of the statement that the daughter of a ḥalal is unfit forever? The Gemara explains: It is necessary lest you say that the halakha should be just as it is in the case of an Egyptian convert and an Edomite convert, and that just as there, with regard to an Egyptian and an Edomite, their descendants are permitted to enter into the congregation after three generations, so too here, the daughter of a descendant of a ḥalal should also be allowed to marry into the priesthood after three generations. The mishna therefore teaches us that this prohibition is permanent.

מאי [מה] ענין לעולם שאמרנו, שבתו של חלל פסולה לעולם? ומסבירים: מהו דתימא [שתאמר] מידי דהוה [כמו שהוא] ביחס למצרי ואדומי, מה להלן במצרי ואדומי לאחר שלשה דורות מותרים צאצאיהם לבוא בקהל, אף כאן נמי [גם כן], לאחר שלשה דורות תהא בת מזרעו של חלל מותרת לכהונה, על כן קא משמע לן [השמיע לנו] שאיסור זה הוא לעולם.

גמ׳ מַאי לְעוֹלָם? מַהוּ דְּתֵימָא: מִידֵּי דַּהֲוָה אַמִּצְרִי וַאֲדוֹמִי, מַה לְּהַלָּן – לְאַחַר שְׁלֹשָׁה דּוֹרוֹת, אַף כָּאן נַמִי – לְאַחַר שְׁלֹשָׁה דּוֹרוֹת. קָא מַשְׁמַע לָן.

בגמרא כאן מוסכם על הכל שאין איסור חללות עובר אלא לבנים הזכרים דור אחר דור ואילו בנות הבנות שנישאו לישראלים כשירות הן לכהונה. אבל בתלמוד הירושלמי יש בענין זה מחלוקת אמוראים, ושם נאמר בשם רב שגם בת החלל ובת בתה הן חללות. ואילו ר' יוחנן אומר בשם ר' ישמעאל כדבריו כאן. ובפנ"י שאל: לכאורה מה היה צורך בלימוד מיוחד לענין זה, והרי לכאורה הדבר כלול בתוך הכלל שבמשנה שבסוף הפרק הקודם: מקום שיש קידושין ואין עבירה הולד הולך אחר הזכר! ותירץ שכיון שנאמר בסתם "יחלל זרעו" היה מקום לומר שכל זרעו מחולל בלי להבדיל בין זכרים ונקיבות. ועוד כתב שאפשר לומר שכלל זה שבמשנה אפשר להבינו כמתייחס לנישואין שאין בהם כל פגם, ואילו את הכלל הרחב למדים באמת מדין חלל.

ישראל שנשא חללה

The mishna teaches that in the case of an Israelite who married a ḥalala , <note data-assoc="n"/>his daughter is fit to marry into the priesthood. The Gemara asks: From where are these matters derived? Rabbi Yoḥanan says in the name of Rabbi Shimon that it is stated here: “And he shall not profane his offspring among his people” (Leviticus 21:15), and it is stated there: “He shall not defile himself, being a chief man among his people” (Leviticus 21:4): Just as there the prohibition against a priest contracting ritual impurity from a corpse applies to males but not females; so too here, with regard to the profanation of his offspring, where the term “among his people” is also employed, it is males who are rendered unfit and who render their daughters unfit to marry into the priesthood when they are ḥalalim , but not females.

שנינו במשנה שישראל שנשא חללה — בתו כשירה לכהונה. ושואלים: מנא הני מילי [מניין הדברים הללו]? אמר ר' יוחנן משום (בשם) ר' שמעון: נאמר כאן "ולא יחלל זרעו בעמיו" (ויקרא כא, טו) ונאמר להלן "לא יטמא בעל בעמיו להחלו" (שם, ד), מה להלן איסור הכהנים ליטמא למת הוא רק לגבי זכרים ולא נקבות, אף כאן בענין חילול זרעו זכרים נפסלים ופוסלים את בתם לכהונה כשהם חללים ולא נקבות.

״יִשְׂרָאֵל שֶׁנָּשָׂא חֲלָלָה״. מְנָא הָנֵי מִילֵּי? אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם רַבִּי שִׁמְעוֹן: נֶאֱמַר כָּאן: ״וְלֹא יְחַלֵּל זַרְעוֹ בְּעַמָּיו״, וְנֶאֱמַר לְהַלָּן: ״לֹא יִטַּמָּא בַּעַל בְּעַמָּיו״. מַה לְּהַלָּן זְכָרִים וְלֹא נְקֵבוֹת – אַף כָּאן זְכָרִים וְלֹא נְקֵבוֹת.

 מן האלמנה תישתרי דהא אמרי' נקבות מותרות:

בתו של כ"ג 

 ואפי' נקבות וכי אהני גזירה שוה לבת בתו אהני:

זרעו כתיב 

The Gemara asks: If that is so, that profanation applies only to males, the daughter of a High Priest and a widow should be permitted to marry into the priesthood, and there should be no status of a ḥalala . The Gemara rejects this: Is it written that his son is profaned? It is written: “His offspring,” which includes his daughter, as the verse reads: “He shall not profane his offspring among his people.” Nevertheless, the daughter of his ḥalala daughter, who is already the third generation, is permitted as a result of the verbal analogy.

ושואלים: אלא מעתה שהחילול נוגע לזכרים בלבד, בתו של כהן גדול מאלמנה תישתרי [תהיה מותרת] לכהונה! ודוחים: מי כתיב [האם כתוב] שבנו מתחלל? "זרעו" כתיב [נאמר] ובכלל זרעו גם בתו, כאמור "לא יחלל זרעו בעמיו". אבל בת בתו חללה שהיא כבר דור שלישי, מותרת מכוח הגזירה שווה.

אֶלָּא מֵעַתָּה בִּתּוֹ שֶׁל כֹּהֵן גָּדוֹל תִּישְׁתְּרֵי! מִי כְּתִיב בְּנוֹ? ״זַרְעוֹ״ כְּתִיב, ״לֹא יְחַלֵּל זַרְעוֹ בְּעַמָּיו״.

שאף שאפשר היה לומר שלימוד זה יהא רק לענין ישראל שנישאה בתו לחלל שיהא הולד כשר. ומשום כך אמר שכיון שמקרא זה כתוב בכהן ודאי הוא נוגע לדיני כהנים.

גזירה שוה מאי אהני

 חלל תישתרי דתהני ליה גזירה שוה ולא אפיק קרא אלא זרעו אבל זרע זרעו תכשר בנקבות מג"ש:

בת בנו 

 האב והזרע הוזכרו בתיבה זו והיינו הקישא:

זרעו 

בת בתו 

The Gemara asks: If so, that the granddaughter is permitted as a result of the verbal analogy, the daughter of his son should also be permitted. The Gemara answers: It is written: “He shall not profane his offspring,” by which the Torah links his offspring to him: Just as for him, his daughter is unfit; so too for his son, the son of a High Priest, his daughter is unfit. The Gemara asks: In that case, the daughter of his daughter from an Israelite should be prohibited, just as his own daughter is unfit. The Gemara answers: If so, that his daughter’s daughter is also unfit, of what use is the verbal analogy of: “He shall not defile himself, being a chief man among his people”? It must teach that his daughter’s daughter is fit.

ושואלים: אם כן בת בנו תישתרי [תהיה מותרת]! ומשיבים: כתיב [נאמר] "לא יחלל זרעו", מקיש (משווה) הכתוב זרעו לו, מה הוא בתו פסולה, אף בנו של הכהן הגדול בתו פסולה. ושואלים: אם כן בת בתו תיתסר [תאסר] מאותו טעם, שכמו שבתו פסולה כך בת בתו מישראל פסולה! ומשיבים: אם כן אתה אומר שגם בת בתו פסולה, גזירה שוה מ"לא יטמא בעל בעמיו" שלמדים ממנה דין חילול רק לזכרים מאי אהני ליה [מה הועילה לו]? אלא באה ללמד שבת בתו כשירה.

בַּת בְּנוֹ תִּישְׁתְּרֵי! כְּתִיב ״לֹא יְחַלֵּל זַרְעוֹ״, מַקִּישׁ זַרְעוֹ לוֹ, מַה הוּא בִּתּוֹ פְּסוּלָה – אַף בְּנוֹ – בִּתּוֹ פְּסוּלָה. בַּת בִּתּוֹ תִּיתַּסַּר! אִם כֵּן גְּזֵירָה שָׁוָה מַאי אַהֲנֵי לֵיהּ?

§ The mishna teaches that if there was a ḥalal who married a Jewish woman, his daughter is unfit to marry into the priesthood. The Gemara questions this ruling: Wasn’t this already taught in the first clause: The daughter of a male ḥalal is unfit to marry into the priesthood forever? The Gemara answers: Since it taught in the first clause about an Israelite who married a ḥalala , it also taught in the latter clause about a ḥalal who married a Jewish woman, to present the complete ruling.

שנינו במשנה שהחלל שנשא בת ישראל — בתו פסולה לכהונה. ותוהים: הא תנא ליה רישא [הרי כבר שנה דבר זה בתחילה] "בת חלל זכר פסולה מן הכהונה לעולם"! ומשיבים: איידי דתנא רישא [מתוך ששנה בראשה] של הפיסקה ישראל שנשא חללה, תנא נמי סיפא [שנה גם כן בסופה] חלל שנשא בת ישראל כדי להשלים את הענין.

״חָלָל שֶׁנָּשָׂא בַּת יִשְׂרָאֵל בִּתּוֹ פְּסוּלָה״. הָא תָּנָא לֵיהּ רֵישָׁא: בַּת חָלָל זָכָר פְּסוּלָה מִן הַכְּהוּנָּה לְעוֹלָם! אַיְידֵי דְּתָנָא רֵישָׁא יִשְׂרָאֵל שֶׁנָּשָׂא חֲלָלָה – תָּנָא נַמִי סֵיפָא חָלָל שֶׁנָּשָׂא בַּת יִשְׂרָאֵל.

כתב המהרש"א שלא רצו לומר בגמרא שר' דוסתאי סבור כדעת המקשה לעיל "בת בנו תשתרי", משום שאז יהא ההיקש של מקיש זרעו לו קושי לשיטתו (וראה גם בפנ"י).

מאי טעמיה דר' דוסתאי

ואף שהיה יכול לומר "בעמו" שהוא לשון יחיד ברורה, כיון שאנו מוצאים שלשון "עמיו" מתייחסת גם ליחיד, ואף אנו מוצאים לשון ריבוי ודאית כמו "בעממיך" (שופטים ה, יד) הרי זו ראיה שהכוונה כאן היא ליחיד (רש"ש).

בעם אחד הוא דמיחל

 להכשיר את בתה ממנו לכהונה כך בנות ישראל מקוה טהרה לחללים להכשיר את בתו ממנו לכהונה:

כשם שבני ישראל מקוה טהרה לחללות 

 מדלא כתיב בעממיו משמע שאין זרעו מחלל את בתו אלא כשהוא ואשתו מעם אחד ששניהם חללים:

בעמיו 

The Gemara comments: The mishna is not in accordance with the opinion of Rabbi Dostai ben Yehuda, as it is taught in a baraita : Rabbi Dostai ben Yehuda says: Just as the sons of Israel are a ritual bath of purity for ḥalalot , i.e., the daughter of a ḥalala who marries an Israelite does not transmit her status of a ḥalala , and their daughters may marry priests, so the daughters of Israel are a ritual bath of purity for ḥalalim , and their daughters may marry priests. The Gemara asks: What is the reason of Rabbi Dostai, son of Rabbi Yehuda? The Gemara explains that the verse states: “He shall not profane his offspring among his people” (Leviticus 21:15), which teaches: It is among one people that he profanes, i.e., the offspring is a ḥalal only when he and his wife are both profaned, i.e., ḥalalim , but among two peoples he does not profane. If the mother is of a different people, i.e., not a ḥalala , the offspring is of unflawed lineage.

ומעירים: מתניתין [משנתנו] שלא כשיטת ר' דוסתאי בן יהודה, דתניא [שכן שנינו בברייתא]: ר' דוסתאי בן יהודה אומר: כשם שבני ישראל מקוה טהרה לחללות, כלומר, שחללה שנישאה לבן ישראל בטל מזרעה איסור חללות ובתה כשירה לכהונה, כך בנות ישראל מקוה טהרה לחללים ובנותיהם כשירות. ושואלים: מאי טעמיה [מה טעמו] של ר' דוסתאי בר' יהודה? ומסבירים, אמר קרא [הכתוב]: "לא יחלל זרעו בעמיו", לומר: בעם אחד הוא דמיחל [שמחלל], כאשר גם הוא וגם אשתו חללים, אבל בשני עממים אינו מיחל [מחלל] וישראל לענין זה נחשבים לגבי כהנים כעם אחר.

מַתְנִיתִין דְּלָא כְּרַבִּי דּוֹסְתַּאי בֶּן יְהוּדָה. דְּתַנְיָא, רַבִּי דּוֹסְתַּאי בֶּן יְהוּדָה אוֹמֵר: כְּשֵׁם שֶׁבְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִקְוֵה טָהֳרָה לַחֲלָלוֹת – כָּךְ בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל מִקְוֵה טָהֳרָה לַחֲלָלִים. מַאי טַעְמֵיהּ דְּרַבִּי דּוֹסְתַּאי בְּרַבִּי יְהוּדָה? אָמַר קְרָא: ״לֹא יְחַלֵּל זַרְעוֹ בְּעַמָּיו״ – בְּעַם אֶחָד הוּא דְּמֵיחֵל, בִּשְׁנֵי עֲמָמִים אֵינוֹ מֵיחֵל.

The Penei Yehoshua questions this derivation, as there is a clear counterexample in the case of a mamzer, where the child becomes a mamzer despite not having committed a transgression, while the mother does not become a mamzeret despite having committed a transgression. He explains that as the Gemara here is dealing specifically with flaws that are relevant to the priesthood, one cannot bring counterexamples from flaws that are relevant to all Jews.

If his offspring, who did not commit, etc.

מַה זַּרְעוֹ שֶׁלֹּא עָבַר וכו׳

לכאורה היה מקום לפרוך קל וחומר זה, ולומר שממזר יוכיח שהוא פסול אף שלא עבר עבירה, ואמו למרות שעברה עבירה אינה נפסלת ומותרת לישראל! ויש לומר שכאן דן באיסורי כהונה דווקא, שיש בהם דינים מיוחדים (פנ"י).

מה זרעו שלא עבר וכו'

 שהאלמנה מתחללת בביאתו מן התרומה ומן הכהונה ללקות כהן הדיוט הבא עליה אחריו משום חללה:

היא עצמה מנין 

 דכתיב לא יקחו להזהיר אשה על ידי האיש ביבמות בפ' יש מותרות (יבמות דף פד:):

היא שעברה עבירה 

The Sages taught: The verse states that a priest may not engage in intercourse with a woman who is forbidden to him, so that “he shall not profane his offspring.” I have derived only that his offspring resulting from a union with a woman forbidden to him is profaned, i.e., has the status of a ḥalal ; from where do I derive that she herself, i.e., the woman who engaged in forbidden intercourse with the priest, is also disqualified from marrying into the priesthood? You can say it is an a fortiori inference: If his offspring, who did not commit <note data-assoc="n"/>a transgression, is profaned, is it not logical that she, who did commit a transgression, is similarly profaned?

תנו רבנן [שנו חכמים]: ממה שנאמר "לא יחלל זרעו" אין לי אלא זרעו שמתחלל, ואולם היא עצמה, האשה שבא עליה כהן באיסור, מנין שנפסלת לכהונה? אמרת (אומר אתה): קל וחומר, מה זרעו שלא עבר עבירה — מתחלל, היא שעברה עבירה — אינו דין שמתחללת?

תָּנוּ רַבָּנַן: ״לֹא יְחַלֵּל זַרְעוֹ״. אֵין לִי אֶלָּא זַרְעוֹ. הִיא עַצְמָהּ מִנַּיִן? אָמַרְתָּ קַל וָחוֹמֶר: מַה זַּרְעוֹ שֶׁלֹּא עָבַר עֲבֵירָה – מִתְחַלֵּל, הִיא שֶׁעָבְרָה עֲבֵירָה – אֵינוֹ דִּין שֶׁמִּתְחַלֶּלֶת?

A priest who engages in sexual intercourse with a woman forbidden to him has not profaned himself, although he has made her a ḥalala (Rambam Sefer Kedusha, Hilkhot Issurei Bia 19:1; Shulḥan Arukh, Even HaEzer 7:13).

He himself shall prove, etc.

הוּא עַצְמוֹ יוֹכִיחַ וכו׳

כהן שבא על אשה האסורה לו באיסור כהונה, אף על פי שעשאה חללה — הוא עצמו אינו מתחלל. (רמב"ם ספר קדושה הלכות איסורי ביאה פי"ט ה"א. שו"ע אה"ע ז, סעיף יג).

הוא עצמו יוכיח וכו'

 דהא לא יחלל זרעו כתיב ולא את עצמו דתנן (בכורות דף מה:) הנושא נשים בעבירה פסול עד שידור הנאה וכי הדירה ממנו עובד עבודה:

ואין מתחלל 

 אפילו בא על השפחה ועל הזונה תאמר באשה שנפסלת בכ"מ שאם בא עליה כותי חלל נתין ממזר פסולה כדאמרינן לעיל (קידושין דף עד:) ונפקא לן ביבמות (דף סח.) מן ובת כהן כי תהיה לאיש זר כיון שנבעלה לפסול לה פסלה והואיל ונפסלת בשאר ביאות איסור תיפסל אף כאן:

מה להוא שאין מתחלל בכ"מ 

The Gemara responds: He, the priest himself, shall prove <note data-assoc="h"/>otherwise, as he committed a transgression but he is not profaned. Although he may not serve in the Temple while he remains married to her, he regains his status of a fit priest once he divorces her. The Gemara rejects this: What is notable about the priest? He is notable in that he is a male, and in no case is a male priest profaned by engaging in forbidden intercourse. Will you say the same with regard to her, a woman, who is disqualified from marrying a priest in all cases? For example, if she engages in intercourse with a man of flawed lineage, she assumes the status of a zona and is permanently disqualified from marrying into the priesthood.

ומקשים: הוא, הכהן עצמו יוכיח, שעבר עבירה ואין מתחלל, שלמרות שנאסר בעבודה כשהוא נשוי לה, הרי כאשר נפרד ממנה — נעשה שוב כשר. ודוחים: מה להוא, לכהן עצמו, שכן אין איש מתחלל בכל מקום, שהרי לא מצאנו דוגמה שכהן מתחלל או נפסל על ידי ביאה אסורה, תאמר בהיא, באשה, שמתחללת בכל מקום, כגון שבא עליה פסול שהיא נעשית זונה ופסולה לכהונה לעולם.

הוּא עַצְמוֹ יוֹכִיחַ, שֶׁעָבַר עֲבֵירָה וְאֵין מִתְחַלֵּל! מַה לְּהוּא – שֶׁכֵּן אֵין מִתְחַלֵּל בְּכָל מָקוֹם, תֹּאמַר בְּהִיא – שֶׁמִּתְחַלֶּלֶת בְּכָל מָקוֹם.

 שום תשובה על ק"ו זה ותבא להכשירה הרי לך מקרא מן התורה שהיא מתחללת דכתיב ולא יחלל עיקר חילול האמור כאן משמע ביאת עצמה שהיתה כשרה ונתחללה אבל זרעו מעיקרו הוא נפסל ואין זה לשון חילול:

ואם נפשך לומר 

And if it is your wish to say that this reasoning is faulty, there is a different proof: The verse states: “He shall not profane his offspring,” which means that the priest may not engage in intercourse with a woman who is forbidden to him so that someone shall not become profaned. The verse is referring to this woman who was at one time fit and then became profaned. In other words, the term profanation does not apply to his offspring, as they were never fit to begin with. Rather, it is referring to the woman with whom he engaged in intercourse, as, since she was initially fit to marry into the priesthood, she can be described as becoming profaned.

ואם נפשך לומר ולטעון כנגד סברה זו שאמרנו, הרי יש לכך ראיה אחרת: אמר קרא [הכתוב] "לא יחלל זרעו", וכוונת הדברים: לא יחולל זה שהיה כשר ונתחלל, שלשון חילול אינה מתאימה לזרעו, שהרי מעולם לא היה כשר, אלא בא ללמד על האשה שבא עליה באיסור שמת חילה היתה כשירה ולכן אפשר לומר עליה שמתחללת.

וְאִם נַפְשְׁךָ לוֹמַר – אָמַר קְרָא: ״לֹא יְחַלֵּל זַרְעוֹ״, לֹא יְחוּלַּל זֶה שֶׁהָיָה כָּשֵׁר וְנִתְחַלֵּל.

 מה היה לנו להשיב על ק"ו דאיצטריך לפרושי קראי:

מאי ואם נפשך לומר 

 וכי תימא מעיקרא דדינא דמייתית היא עצמה מק"ו מזרעו שלא עבר עבירה ונתחללה איכא למיפרך מה לזרעו כו':

הכי קא קשיא ליה 

The Gemara asks: What is the meaning of: If it is your wish to say that this reasoning is faulty, in what way is it faulty? The Gemara explains the counterargument: And if you would say that the a fortiori argument can be refuted as follows: What is notable about his offspring? He is notable in that he is formed through a transgression. Since the woman was not formed through a transgression, one cannot derive the halakha pertaining to her from that of the offspring. The Gemara therefore continues that even if one were to state that counterargument, the verse nevertheless states: “He shall not profane his offspring,” which means that the priest may not engage in intercourse with a woman who is forbidden to him so that someone shall not become profaned. The verse is referring to this woman who was at one time fit and then became profaned.

ושואלים: מאי [מה] הענין של "אם נפשך לומר", מה היה הנימוק שאפשר היה לומר כנגד הסברה שנאמרה מתחילה? ומסבירים: וכי תימא איכא למיפרך [ואם תאמר יש מקום לפרוך], לשבור את ההשוואה: מה לזרעו — שכן יצירתו בעבירה, ולכן אין ללמוד מכאן לגבי האשה — וכנגד טענה זו אמר קרא [הכתוב] "לא יחלל", לא יחולל — זה שהיה כשר ונתחלל.

מַאי ״אִם נַפְשְׁךָ לוֹמַר״? וְכִי תֵּימָא, אִיכָּא לְמִיפְרַךְ: מַה לְּזַרְעוֹ – שֶׁכֵּן יְצִירָתוֹ בַּעֲבֵירָה – אָמַר קְרָא: ״לֹא יְחַלֵּל״ – לֹא יְחוּלַּל, זֶה שֶׁהָיָה כָּשֵׁר וְנִתְחַלֵּל.

 תימה אמאי לא אמרינן נבעלה לפסול לה יוכיח שאין יצירתה בעבירה ופסול ואי פרכת מה לנבעלה לפסול לה שכן זר אצלה מעיקרא זרעו יוכיח וחזר הדין וכו' ושמא אין כאן צד השוה או יש שום פירכא. ת"י]:

[וכ"ת איכא למיפרך מה לזרעו שכן יצירתו בעבירה כו' 

A ḥalala is a woman born as a result of sexual intercourse between a priest and a woman prohibited to marry a priest. If a priest engaged in intercourse with a divorcée or a zona, or if a High Priest engaged in intercourse with a widow, or if the High Priest married a non-virgin and engaged in intercourse with her, the woman is a ḥalala and any child born to her, whether from this priest or from a different priest, is a ḥalal. If a priest engages in intercourse with a woman forbidden to him, whether her participation is intentional, unwitting, or against her will, she is rendered a ḥalala if he was older than nine and she was older than three (Rambam Sefer Kedusha, Hilkhot Issurei Bia 19:1–2; Shulḥan Arukh, Even HaEzer 7:12).

Who is a ḥalala

אֵיזוֹ הִיא חֲלָלָה

If one remarries his divorcée after she had been married to someone else in the interim, although the parents have violated a prohibition, the lineage of any child born to the couple is unflawed (Rambam Sefer Kedusha, Hilkhot Issurei Bia 15:2).

One who remarries his divorcée, etc.

מַחֲזִיר גְּרוּשָׁתוֹ וכו׳

איזו היא חללה — זו שנולדה מאיסורי כהונה. שכהן שבא על הגרושה או הזונה, וכהן גדול שבא על האלמנה או שנשא בעולה ובא עליה — הרי אשה זו נעשית חללה, והילד הנולד לה (בין מכהן זה בין מאחר) הרי הוא חלל. וכל שבא עליה כהן באיסור, בין בשוגג בין במזיד בין באונס, אם היה הבועל יותר מבן תשע שנים והנבעלת יותר מבת שלוש שנים — הרי זו חללה. (רמב"ם ספר קדושה הלכות איסורי ביאה פי"ט ה"א–ב. שו"ע אה"ע ז, סעיף יב).

איזו היא חללה

המחזיר גרושתו לאחר שנישאה לאחֵר, אף על פי שעבר על לאו — הולד שנולד לאחר מכן כשר. (רמב"ם ספר קדושה הלכות איסורי ביאה פט"ו ה"ב).

מחזיר גרושתו וכו'

 ואפי' הוא ישראל אם ביאתו בעבירה שאינו של ממזרת הוי הולד חלל:

אי נימא פסולה לו 

 כשנישאת לאחר דפסולה דכתיב (דברים כ״ד:ד׳) לא יוכל בעלה וגו':

והרי מחזיר גרושתו 

 בתו כשרה לכהונה אם ישראל הוא:

ובניה כשרים 

היא תועבה 

§ The Sages taught: Who is a ḥalala ? <note data-assoc="h"/>The term is referring to any woman born from people of flawed lineage. The Gemara asks: What is the meaning of people of flawed lineage? If we say it means she was born from someone unfit for him, i.e., a woman forbidden to this particular man due to a family relationship or for some other reason, isn’t there the case of one who remarries his divorcée <note data-assoc="h"/>after she had been married to someone else in the interim; she is unfit for him, and yet her children are fit. As it is written with regard to this case: “That is an abomination” (Deuteronomy 24:4), and this is interpreted to mean: That marriage is an abomination, but the children of that marriage are not an abomination and are entirely fit.

תנו רבנן [שנו חכמים]: איזו היא חללה — כל שנולדה מן הפסולים. ושואלים: מאי [מה פירוש] "פסולים"? אילימא [אם תאמר] פסולים לו, שהאשה אסורה לאדם זה מטעם קירבה או מטעם אחר, הרי מחזיר גרושתו אחרי שנישאה לאחר שפסולה לו ובכל זאת בניה כשרים, דכתיב [שנאמר] בענין זה "תועבה היא" (דברים כד, ד) ואנו למדים מן ההדגשה של "היא" לומר: היא תועבה, ואין בניה תועבים, שהם כשרים לגמרי!

תָּנוּ רַבָּנַן: אֵיזוֹ הִיא חֲלָלָה – כָּל שֶׁנּוֹלְדָה מִן הַפְּסוּלִים. מַאי פְּסוּלִים? אִילֵימָא פְּסוּלִים לוֹ – הֲרֵי מַחֲזִיר גְּרוּשָׁתוֹ, דִּפְסוּלָה לוֹ וּבָנֶיהָ כְּשֵׁרִים, דִּכְתִיב ״תוֹעֵבָה הִיא״ – הִיא תּוֹעֵבָה, וְאֵין בָּנֶיהָ תּוֹעֲבִים!

 לכ"ג וגרושה לכהן הדיוט שמתחללת בביאתו וכן זונה מביאת פסולין שבא עליה כהן הדיוט נקראת חללה ללקות עליה משום חללה דכל איסור כהונה עושה אותה חללה בביאתו:

והרי אלמנה 

Rav Yehuda says: This is what the Sages are saying: Who is a ḥalala ? The term is referring to any woman born from one unfit for the priesthood. The Gemara questions this: This implies that one who was born, yes, she is a ḥalala , but one who was not born from one unfit for the priesthood is not a ḥalala . Aren’t there the cases of a widow, or a divorced woman, or a zona who engaged in intercourse with a priest? They were not born from one who was unfit for the priesthood, and yet such a woman is a ḥalala .

אמר רב יהודה: הכי קאמר [כך אמר] איזו היא חללה — כל שנולדה מן פסול כהונה. ותוהים: נולדה — אין [כן]. לא נולדה — לא? והרי אלמנה, או גרושה, או זונה שנבעלו לכהן, שלא נולדה מפסול כהונה וקא הויא [והריהי] חללה!

אָמַר רַב יְהוּדָה: הָכִי קָאָמַר, אֵיזוֹ הִיא חֲלָלָה – כָּל שֶׁנּוֹלְדָה מִן פְּסוּל כְּהוּנָּה. נוֹלְדָה – אִין, לֹא נוֹלְדָה – לָא? הֲרֵי אַלְמָנָה וּגְרוּשָׁה זוֹנָה, דְּלֹא נוֹלְדָה וְקָא הָוְיָא חֲלָלָה!

מוזכרת 

 המוזכרת בתורה שעיקרה ממשמעות המקרא שכתב חללה לא יקחו ואין צריכין לפרש מידי סופרים דמקרא נפקא בהדיא:

ה"ק איזו היא חללה 

 דסתם חלל היינו ולד פסול לכהונה מדכתיב ולא יחלל זרעו אבל חללה הנעשית חללה ע"י ביאה הוצרכו לדרוש בה מקראות כגון זו שהיתה כשרה ונתחללה:

כל שנולדה מאיסור כהונה 

Rabba said: This is what the Sages are saying: Who is the ḥalala mentioned that did not have a moment of fitness at all, but was unfit from birth? She is any woman born from one unfit for the priesthood. The Gemara asks: What is the meaning of the term: Mentioned? Where was she mentioned? Rav Yitzḥak bar Avin said: This is what the Sages are saying: Who is the ḥalala whose prohibition is rooted in the words of a verse in the Torah, and it is not necessary to clarify her prohibition further by the words of the Sages? She is any woman born from one unfit for the priesthood. With regard to such a woman the verse explicitly states: “He shall not profane his offspring.” By contrast, the halakha that a woman who engages in forbidden intercourse with a priest becomes a ḥalala is not explicit in the Torah, but is learned through an exposition of the Sages.

אמר רבה: הכי קאמר [כך אמר], כך יש להבין: איזו חללה מוזכרת שלא היה לה שעת הכושר כלל, שמלידתה היתה פסולה — כל שנולדה מן פסול כהונה. ושואלים: מאי [מה פירוש] "מוזכרת", היכן היא מוזכרת? אמר רב יצחק בר אבין: הכי קאמר [כך אמר]: איזו היא חללה שעיקרה מדברי תורה ואין צריכין לפרש ולדרוש בענין זה מדברי סופרים — כל שנולדה מן פסולי כהונה שבמפורש נאמר "לא יחלל זרעו", אבל זו שבא עליה כהן באיסור איננה מוזכרת בתורה, ונלמדה מדברי סופרים.

אֲמַר רַבָּה: הָכִי קָאָמַר אֵיזוֹ חֲלָלָה מוּזְכֶּרֶת שֶׁלֹּא הָיָה לָהּ שְׁעַת הַכּוֹשֶׁר כְּלָל – כָּל שֶׁנּוֹלְדָה מִן פְּסוּל כְּהוּנָּה. מַאי מוּזְכֶּרֶת? אֲמַר רַב יִצְחָק בַּר אָבִין: הָכִי קָאָמַר, אֵיזוֹ הִיא חֲלָלָה שֶׁעִיקָּרָהּ מִדִּבְרֵי תוֹרָה, וְאֵין צְרִיכִין לְפָרֵשׁ מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים – כָּל שֶׁנּוֹלְדָה מִן פְּסוּלֵי כְּהוּנָּה.

A High Priest who engaged in sexual intercourse with a woman widowed from several men or who had been divorced from several men is liable to receive only one set of lashes for each act of intercourse (Rambam Sefer Kedusha, Hilkhot Issurei Bia 17:11).

A widow, a widow, a widow, etc.

אַלְמָנָה אַלְמָנָה אַלְמָנָה וכו׳

מי שנתאלמנה מאנשים רבים או שנתגרשה מאנשים רבים אין הכהן הבא עליה חייב אלא אחת על כל ביאה וביאה. (רמב"ם ספר קדושה הלכות איסורי ביאה פי"ז הי"א).

אלמנה אלמנה אלמנה וכו'

 בא על אלמנה שיש בה שלש שמות של אלמנות:

אלמנה אלמנה אלמנה 

§ The Sages taught: If a High Priest engages in sexual intercourse with a widow, a widow, a widow, <note data-assoc="h"/>he is liable to receive only one set of lashes. Similarly, if a priest engages in intercourse with a divorcée, a divorcée, a divorcée, he is liable to receive only one set of lashes.

תנו רבנן [שנו חכמים]: כהן גדול אם נשא אלמנה אלמנה אלמנה — אינו חייב מלקות אלא אחת. וכן גרושה גרושה גרושה — אינו חייב אלא אחת.

תָּנוּ רַבָּנַן: אַלְמָנָה אַלְמָנָה אַלְמָנָה – אֵינוֹ חַיָּיב אֶלָּא אַחַת. גְּרוּשָׁה גְּרוּשָׁה גְּרוּשָׁה – אֵינוֹ חַיָּיב אֶלָּא אַחַת,

If a High Priest engages in intercourse with a woman who first was widowed, then divorced, and then became a ḥalala by engaging in intercourse with a priest, and finally became a zona, he is liable to receive four sets of lashes for each act of intercourse he has with her, since she is forbidden to him by four prohibitions. By contrast, if she first became a zona, and then became a ḥalala, then was divorced, and finally widowed, he is liable to receive only one set of lashes. Similarly, a common priest who engages in intercourse with a woman who was first divorced, then became a ḥalala, and then became a zona, is liable to receive three sets of lashes, but if the order was reversed, he is liable to receive only one set of lashes (Rambam Sefer Kedusha, Hilkhot Issurei Bia 17:8–10).

A widow, and a divorcée, and a ḥalala, and a zona

אַלְמָנָה וּגְרוּשָׁה וַחֲלָלָה זוֹנָה

כהן גדול שבא על אשה שהיתה תחילה אלמנה ואחר כך נתגרשה ואחר כך נתחללה בביאת כהן ואחר כך זנתה — לוקה על כל ביאה שבא עליה ארבע מלקויות משום כל לאו ולאו שיש באשה זו. אבל אם זנתה ונתחללה ונתגרשה ונתאלמנה (בסדר זה) — אינו חייב עליה אלא אחת. וכן כהן הדיוט שבא על אשה שהיתה גרושה ונעשתה חללה ואחר כך זונה — שחייב שלוש מלקויות, ואם נשתנה סדר זה אינו חייב אלא אחת. (רמב"ם ספר קדושה הלכות איסורי ביאה פי"ז ה"ח–י).

אלמנה וגרושה וחללה זונה

אינו חייב אלא אחת 

 כסדר הזה שנתאלמנה תחילה ונשאת לשני וגירשה ונשאת לכהן ונתחללה ואח"כ נבעלה לאחד מן הפסולים או לקרובים בעילת זנות ונעשית זונה דמפסולי כהונה חללה איכא זונה ליכא ומשאר איסורים זונה הויא חללה לא הויא כדלקמן:

כסדר 

זינתה 

 שבא עליה כהן ועשאה חללה שהיתה אסורה עליו משום זונה:

ונתחללה 

If a High Priest engages in sexual intercourse with a woman who was a widow, and then was a divorcée, and then was a ḥalala , and then was a zona , <note data-assoc="h"/>when the changes to her status occurred in that order, that she was first widowed, then remarried and was divorced, and subsequently engaged in intercourse with a priest, thereby becoming a ḥalala , and then she engaged in intercourse with a gentile or a forbidden relative, thereby becoming a zona , the High Priest is liable to receive lashes for each and every one of these transgressions each time he engages in intercourse with her. By contrast, if she first became a zona by engaging in intercourse with a gentile or a forbidden relative, and then became a ḥalala by engaging in intercourse with a priest, and subsequently she divorced, remarried, and was widowed, a High Priest who now engages in intercourse with her is liable to receive only one set of lashes.

אם נשא אשה שהיא גם אלמנה וגם גרושה וגם חללה וגם זונה, בזמן שהם כסדר, שכך אירעו הדברים שקודם התאלמנה ואחר כך נישאה לאחר ונתגרשה, ואחר כך נישאה לכהן ונתחללה, ואחר כך בא עליה גוי או איסור ערוה ונעשתה זונה — חייב מלקות על כל אחת ואחת מן העבירות הללו בכל פעם שבא עליה. ואולם אם זינתה תחילה ואחר כך נתחללה על ידי ביאת כהן שנישאת לו, ואחר כך נתגרשה, ונישאה לאחר ונתארמלה (נתאלמנה) — אינו חייב כהן גדול הנושא אותה אלא אחת.

אַלְמָנָה וּגְרוּשָׁה וַחֲלָלָה זוֹנָה, בִּזְמַן שֶׁהֵם כַּסֵּדֶר – חַיָּיב עַל כָּל אַחַת וְאַחַת. זִינְּתָה וְנִתְחַלְּלָה וְנִתְגָּרְשָׁה וְנִתְאַרְמְלָה – אֵינוֹ חַיָּיב אֶלָּא אַחַת.

כבר כתבו בתוס' (ד"ה הרי) שכאן אין צריך לנימוק "שמות מוחלקין" שהרי די בכך שהם גופים מוחלקים. אף שכל אחת מהן יש לה גם "שם" לעצמה, שהרי זו היא אלמנת ראובן וזו אלמנת שמעון (פ"ר). וראה בתוס' רי"ד שהאריך לדון בשאלה האם הטעם של גופים מוחלקים שייך דווקא בבני אדם, או שמא אף בבעלי חיים אומרים כן.

הרי גופין וכו'

Aren’t they separate bodies, i.e., three different people? Aren’t they labels [ shemot ] <note data-assoc="l"/>of separate [ muḥlakim ] prohibitions, since each one is forbidden in her own right? It is therefore clear that he should receive lashes for each act.

הרי גופין מוחלקים, כלומר, כל אחת מאלה היא גוף לעצמו, הרי שמות מוחלקים, שבכל אחת יש שם של איסור לעצמו וברור שילקה על כל ביאה!

הֲרֵי גּוּפִין מוּחְלָקִים, הֲרֵי שֵׁמוֹת מוּחְלָקִים!

 נראה דבכדי נקט שמות מוחלקין שהרי בא על שלשה נשים נדות בהעלם אחת חייב על כל אחת ואחת ואע"פ שהן שם אחד כלומר שכולן נשים לאיש אחד כדמפרש [בכריתות פ"ג] (דף טו.) אלא האי דנקט ג' אלמנות של ג' בני אדם לאו דוקא דה"ה ג' אלמנות של אדם אחד וכן משמע מדמשני אלא שבא על אלמנה אחת ג' ביאות ולא משני שבא על שלשה אלמנות של אדם אחד מכלל דכה"ג חייב שלשה:

הרי גופים מוחלקים ושמות מוחלקים 

Rather, perhaps it means that he engaged in three acts of intercourse with one widow. The Gemara analyzes this possibility: What are the circumstances? If they did not forewarn him between each act, it is obvious that he is liable to receive only one set of lashes, for one must be forewarned in order to be liable to receive lashes, and here he was forewarned only once for the three acts. There would be no need to state this halakha .

אלא תאמר שבא על אלמנה אחת שלש ביאות. ונברר: היכי דמי [כיצד בדיוק היה הדבר]? אי [אם] שלא אתרו ביה [התרו בו] בין ביאה לביאה — פשיטא [פשוט, מובן מאליו] שאינו חייב אלא אחת, שהרי אינו לוקה אלא לאחר התראה, והתראה אחת היתה לשלוש הביאות ואין בכך שום חידוש.

אֶלָּא שֶׁבָּא עַל אַלְמָנָה אַחַת שָׁלֹשׁ בִּיאוֹת. הֵיכִי דָּמֵי? אִי דְּלָא אַתְרוּ בֵּיהּ – פְּשִׁיטָא דְּאֵינוֹ חַיָּיב אֶלָּא אַחַת,

Although a nazirite who drinks wine all day violates a prohibition for each quarter-log of wine that he drinks, he receives only one set of lashes for drinking wine, and an additional set for violating the prohibition of: “He shall not profane his word” (Numbers 30:3). If he is forewarned before drinking each quarter-log, and continues to drink despite hearing people say: Do not drink, he is liable to receive one set of lashes for each quarter-log (Rambam Sefer Hafla’a, Hilkhot Nezirut 5:10).

A nazirite who was drinking wine, etc.

נָזִיר שֶׁהָיָה שׁוֹתֶה יַיִן וכו׳

נזיר שהיה שותה יין כל היום כולו, אף שהוא חייב לשמים על כל רביעית, אינו לוקה אלא אחת משום יין ואחת משום "לא יחל דברו". ואם התרו בו על כל רביעית ואמרו "אל תשתה" והוא שותה — חייב על כל רביעית ורביעית. (רמב"ם ספר הפלאה הלכות נזירות פ"ה ה"י).

נזיר שהיה שותה יין וכו'

 וכל הני חייב במלקות קא מיירי:

נזיר שהיה שותה וכו' 

Rather, perhaps the case is that they forewarned him for each and every one of his acts of intercourse. But if that were the case, why is he liable to receive only one set of lashes? But didn’t we learn in a mishna ( Nazir 42a): A nazirite <note data-assoc="b"/>who was drinking wine <note data-assoc="h"/>in violation of his naziriteship the entire day is liable to receive only one set of lashes. If they said to him: Do not drink, do not drink, i.e., he was forewarned several times, and he nevertheless drinks, he is liable to receive lashes for each and every time he was forewarned and proceeded to drink.

אלא תאמר דאתרו ביה אכל חדא וחדא [שהתרו בו על כל אחת ואחת] מן הביאות — אמאי [מדוע] אינו חייב אלא אחת? והתנן [והרי שנינו במשנה]: נזיר שהיה שותה יין כל היום כולו — אינו חייב משום שתיית יין אלא אחת. אמרו לו "אל תשתה" "אל תשתה" והוא שותה — חייב על כל אחת ואחת, על כל שתיה שלאחר התראה!

אֶלָּא דְּאַתְרוּ בֵּיהּ אַכָּל חֲדָא וַחֲדָא – אַמַּאי אֵינוֹ חַיָּיב אֶלָּא אַחַת? וְהָתְנַן: נָזִיר שֶׁהָיָה שׁוֹתֶה יַיִן כָּל הַיּוֹם כּוּלּוֹ – אֵינוֹ חַיָּיב אֶלָּא אַחַת. אָמְרוּ לוֹ ״אַל תִּשְׁתֶּה״ ״אַל תִּשְׁתֶּה״ וְהוּא שׁוֹתֶה – חַיָּיב עַל כָּל אַחַת וְאַחַת!

If a priest engages in intercourse with a woman who had been divorced more than once, or if a High Priest engages in intercourse with a woman who had been widowed more than once, he is liable to receive only one set of lashes for each act of intercourse (Rambam Sefer Kedusha, Hilkhot Issurei Bia 17:11).

Where he engaged in sexual intercourse with Reuven’s widow, etc.

שֶׁבָּא עַל אַלְמָנַת רְאוּבֵן וכו׳

The Gemara answers: No, it is necessary for a case where he engaged in sexual intercourse one time with Reuven’s widow, <note data-assoc="h"/>who was previously Shimon’s widow, who was previously Levi’s widow. Lest you say they are separate labels of prohibitions and he should be liable to receive three sets of lashes, since she was widowed from three different people, the baraita therefore teaches us that we require separate bodies for him to receive separate punishments, and as that is not the case here, he is liable to receive only one set of lashes.

ומשיבים: לא צריכא [נצרכה] אלא לאופן שבא פעם אחת על אלמנת ראובן שהיתה קודם אלמנת שמעון שהיתה קודם אלמנת לוי. מהו דתימא [שתאמר] הרי כאן שמות מוחלקים, שהרי היא אלמנה משלושה בעלים וילקה שלוש פעמים, על כן קא משמע לן [השמיע לנו] שגופים מוחלקים בעינן [צריכים אנו] כדי להענישו בכמה עונשים וליכא [ואין כאן] ולכן לוקה רק פעם אחת.

לָא צְרִיכָא, שֶׁבָּא עַל אַלְמָנַת רְאוּבֵן שֶׁהָיְתָה אַלְמָנַת שִׁמְעוֹן, שֶׁהָיְתָה אַלְמָנַת לֵוִי. מַהוּ דְּתֵימָא: הֲרֵי שֵׁמוֹת מוּחְלָקִים. קָא מַשְׁמַע לָן: גּוּפִים מוּחְלָקִים בָּעֵינַן, וְלֵיכָּא.

Aren’t they separate bodies, i.e., three different people? Aren’t they labels [ shemot ] of separate [ muḥlakim ] prohibitions, since each one is forbidden in her own right? It is therefore clear that he should receive lashes for each act.