דּוֹחֲקִין וּבוֹלְטִין בַּפָּרוֹכֶת, וְדוֹמִין כְּמִין שְׁנֵי דַּדֵּי אִשָּׁה, שֶׁנֶּאֱמַר ״צְרוֹר הַמֹּר דּוֹדִי לִי בֵּין שָׁדַי יָלִין״.

הבדים היו דוחקין אל תוך הפרוכת, ובולטין בפרוכת, ולא יוצאים מחוצה לה. ו היו הבדים שבפרוכת דומין כמין שני דדי אשה שניכרת בליטתם דרך בגדיה, ש כן נ אמר בדימוי זה ״צרור המר דודי לי בין שדי ילין״ (שיר השירים א, יג). והרי שהיו הבדים מונחים לארכו של הבית.

וּמְנָלַן דְּבַדָּיו לְפוּתְיָא דְּאָרוֹן הָווּ יָתְבִי? דִּילְמָא לְאָרְכּוֹ דְּאָרוֹן הָווּ יָתְבִי! אֲמַר רַבִּי יְהוּדָה: תְּרֵי גַּבְרֵי בְּאַמְּתָא וּפַלְגָּא לָא מִסְתַּגֵּי לְהוּ.

ושואלים: ומנלן [ומנין לנו] שאכן בדיו של הארון לפותיא [לרוחבו] של הארון הוו יתבי [היו ישובים, מונחים], דילמא [שמא] לארכו של הארון הוו יתבי [היו ישובים], ואף הארון היה מונח לאורך המקדש ולא לרוחבו! אמר ר׳ יהודה: אי אפשר היה לעשות כן, שהרי רוחבו של הארון אמה וחצי, ואם היו הבדים נתונים לאורכו של הארון, נמצא ששני נושאי הארון שבצידו זה של הארון ושני נושאיו שבצידו השני היו עומדים בין הבדים, לרוחבו של הארון — דבר שאינו אפשרי, שכן תרי גברי [שני אנשים] העומדים זה אחרי זה ב מקום שכל גודלו הוא אמתא ופלגא [אמה וחצי] לא מסתגי להו [אינם יכולים ללכת]. ואולם כאשר הבדים נתונים לרוחבו של הארון, נמצא ששני נושאי הארון שבכל צד היו עומדים בין הבדים לאורכו של הארון ברווח, שהרי אורכו אמתיים וחצי.

וּמְנָא לָן דִּבְאַרְבָּעָה הָווּ דָּרוּ לְהוּ? דִּכְתִיב ״וְנָסְעוּ הַקְּהָתִים״ – תְּרֵי, ״נֹשְׂאֵי הַמִּקְדָּשׁ״ – נַמִי תְּרֵי.

ומסבירים: ומנא לן [ומנין לנו] שבארבעה אנשים הוו דרו להו [היו נושאים אותו, את הארון]? — דכתיב [שכן נאמר] בסדר נשיאת הארון על ידי בני קהת ״ונסעו הקהתים נושאי המקדש והקימו את המשכן עד בואם״ (במדבר י, כא), ויש בפסוק זה פעמיים לשון רבים: האחד, ״ונסעו הקהתים״ — ללמד כי הם תרי [שנים] הנושאים את הארון, והשני, ״נשאי המקדש״ — ללמד נמי תרי [גם כן כי שנים] נושאים את הארון, שארבעה הם הנושאים את הארון.

תָּנוּ רַבָּנַן: עֲשָׂרָה שׁוּלְחָנוֹת עָשָׂה שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ, שֶׁנֶּאֱמַר ״וַיַּעַשׂ שֻׁלְחָנוֹת עֲשָׂרָה וַיַּנַּח בַּהֵיכָל חֲמִשָּׁה מִיָּמִין וַחֲמִשָּׁה מִשְּׂמֹאול״,

ועוד בענין מעשה שולחן הפנים שבמקדש. תנו רבנן [שנו חכמים] בברייתא: עשרה שולחנות (מלבד שולחן הפנים שעשה משה במשכן) עשה שלמה המלך, ש כן נאמר בתיאור מעשה המקדש שעשה שלמה: ״ויעש שלחנות עשרה וינח בהיכל חמשה מימין וחמשה משמאול״ (דברי הימים ב ד, ח).

וְאִם תֹּאמַר: חֲמִשָּׁה מִימִין הַפֶּתַח וַחֲמִשָּׁה מִשְּׂמֹאל הַפֶּתַח? אִם כֵּן מָצִינוּ שֶׁשּׁוּלְחָן בַּדָּרוֹם, וְהַתּוֹרָה אָמְרָה ״וְהַשֻּׁלְחָן תִּתֵּן עַל צֶלַע צָפוֹן״!

ו מסבירים: אם תאמר שהכוונה היא שהיו חמשה שולחנות מימין הפתח של ההיכל (ובצידו הצפוני של ההיכל. שהרי פתח ההיכל היה בצידו המזרחי של ההיכל, באמצעו), וחמשה השולחנות האחרים היו משמאל הפתח של ההיכל (ובצידו הדרומי) — אין לומר כך, שהרי אם כך אתה אומר אם כן מצינו (מצאנו) איפוא ש השולחן (חמשת השולחנות שמשמאל לפתח) היה מונח בדרום ההיכל, ו אילו התורה אמרה באשר למקומו של השולחן ״והשלחן תתן על צלע צפון״ (שמות כו, לה)!

אֶלָּא שֶׁל מֹשֶׁה בָּאֶמְצַע, חֲמִשָּׁה מִימִינוֹ וַחֲמִשָּׁה מִשְּׂמֹאלוֹ.

אלא הכוונה ב״ימין״ ו״שמאל״ להשמיענו כי שולחן הפנים של משה היה מונח באמצע חלקו הצפוני של ההיכל, ומעשרת השולחנות הנוספים שעשה שלמה, היו חמשה שולחנות מימינו של שולחן משה, וחמשה האחרים היו משמאלו של שולחן משה, ואולם כולם היו בצפון ההיכל.

תָּנוּ רַבָּנַן: עֶשֶׂר מְנוֹרוֹת עָשָׂה שְׁלֹמֹה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיַּעַשׂ אֶת הַמְּנֹרוֹת הַזָּהָב עֶשֶׂר כַּמִּשְׁפָּט וַיִּתֵּן בַּהֵיכָל חֲמִשָּׁה מִיָּמִין וַחֲמִשָּׁה מִשְּׂמֹאול״,

ובדומה לעשרת השולחנות הנוספים שעשה שלמה, עוד תנו רבנן [שנו חכמים]: נוסף למנורת הזהב שעשה משה היו בבית המקדש עשר מנורות זהב שעשה שלמה, ש כן נ אמר בתיאור המקדש שעשה שלמה: ״ויעש את מנורות הזהב עשר כמשפט ויתן בהיכל חמשה מימין ו חמשה משמאול״ (דברי הימים שם ז).

וְאִם תֹּאמַר: חֲמִשָּׁה מִימִין הַפֶּתַח וַחֲמִשָּׁה מִשְּׂמֹאל הַפֶּתַח? אִם כֵּן מָצִינוּ מְנוֹרָה בַּצָּפוֹן, וְהַתּוֹרָה אָמְרָה ״וְאֶת הַמְּנוֹרָה נֹכַח הַשֻּׁלְחָן״!

ו כדרך שהוסבר למעלה לענין השולחנות, כן גם לענין המנורות מסבירים: אם תאמר שהכוונה שהיו חמשה מנורות עומדות מימין הפתח (ובצידו הצפוני של ההיכל), ו חמשה מנורות משמאל הפתח (ובצידו הדרומי) של ההיכל — אין לומר כך, שהרי אם כן אתה אומר מצינו איפוא שמנורה (חמש המנורות שמימין הפתח) עומדת בצפון ההיכל, ו אילו התורה אמרה באשר למקומה של המנורה ״ושמת את השולחן מחוץ לפרוכת ואת המנורה נכח השלחן על צלע המשכן תימנה והשולחן תתן על צלע צפון״ (שמות שם), הרי שהמנורה נמצאת בצידו הדרומי של ההיכל (״צלע תימנה״) מול השולחן הנמצא בצידו הצפוני של ההיכל (״צלע צפון״)!

אֶלָּא שֶׁל מֹשֶׁה בָּאֶמְצַע, חֲמִשָּׁה מִימִינָהּ וַחֲמִשָּׁה מִשְּׂמֹאלָהּ.

אלא הכוונה ב״ימין״ ו״שמאל״ להשמיענו כי המנורה שעשה של משה היתה עומדת באמצע חלקו הדרומי של ההיכל, ומעשר המנורות הנוספות שעשה שלמה, היו חמשה עומדות מימינה של מנורת משה, וחמשה האחרות היו עומדות משמאלה של מנורת משה, ואולם כולן בדרום ההיכל.

תָּנֵי חֲדָא: מֵחֲצִי בַיִת וְלִפְנִים הָיוּ מוּנָּחִין, וְתָנֵי חֲדָא: מִשְּׁלִישׁ הַבַּיִת וְלִפְנִים הָיוּ מוּנָּחִין!

למעלה הובאו ברייתות בעניינם של עשרת השולחנות ועשר המנורות הנוספים שעשה שלמה. ועוד בעניינם של אלה מובאות שתי ברייתות העוסקות בענין מקומם במקדש. תני חדא [שנויה ברייתא אחת] האומרת כי השולחנות והמנורות הללו מחצי בית ולפנים (בחציו הפנימי, מכיוון מזרח למערב, של בית המקדש) היו מונחין. ותני חדא [ושנויה ברייתא אחת] האומרת כי משליש הבית ולפנים (בשליש הפנימי של בית המקדש) היו מונחין, והרי זו סתירה!

וְלָא קַשְׁיָא: מָר קָא חָשֵׁיב בֵּית קָדְשֵׁי הַקֳּדָשִׁים בַּהֲדֵי הֵיכָל, מָר לָא קָא חָשֵׁיב בֵּית קָדְשֵׁי הַקֳּדָשִׁים בַּהֲדֵי הֵיכָל.

ו מתרצים: לא קשיא [אין זה קשה], שאין הברייתות חלוקות ביניהן אלא בלשון, שכן מר [חכם זה] שבברייתא האומרת שמקומם של השולחנות והמנורות הללו היה משליש הבית ולפנים, קא חשיב [הריהו מחשיב] את בית קדשי הקדשים (שאורכו עשרים אמה, ממזרח למערב) בהדי [יחד עם] ההיכל (שאורכו ארבעים אמה, ממזרח למערב), ששניהם נקראים בלשונו ״בית״. ונמצא איפוא שאורך שניהם ששים אמה, והשליש הפנימי הינו איפוא עשרים אמה הפנימיות של ההיכל. ואילו מר [חכם זה] שבברייתא הראשונה האומרת כי מקומם של השולחנות והמנורות הללו היה בחצי הבית ולפנים, לא קא חשיב [אינו מחשיב] את בית קדשי הקדשים בהדי [יחד עם] ההיכל, שאין נקרא בלשונו ״בית״ אלא ההיכל, ומחציתו של ההיכל (שאורכו ארבעים אמה) הן עשרים אמה הפנימיות. ונמצא שלדעת שתי הברייתות היו השולחנות והמנורות הללו בעשרים האמה הללו.

תָּנוּ רַבָּנַן: מִזְרָח וּמַעֲרָב הָיוּ מוּנָּחִין, דִּבְרֵי רַבִּי. רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: צָפוֹן וְדָרוֹם. מַאי טַעֲמָא דְּרַבִּי? גָּמַר מִמְּנוֹרָה, מַה מְּנוֹרָה מִזְרָח וּמַעֲרָב, אַף הָנֵי נַמִי מִזְרָח וּמַעֲרָב.

ועוד בעניין עשרת השולחנות שעשה שלמה בבית המקדש. תנו רבנן [שנו חכמים] בברייתא: כל השולחנות שעשה שלמה מכיוון מזרח ו כלפי מערב היו מונחין, שהיה אורכם של השולחנות לאורכו של המקדש, ממזרח למערב, וכפי שהיה מונח השולחן במשכן. אלו דברי רבי. ר׳ אלעזר בר׳ שמעון אומר: כל השולחנות היו מונחים מכיוון צפון ו כלפי דרום, שהיה אורכם של השולחנות לרוחבו של המקדש, מצפון לדרום. ומסבירים: מאי טעמא [מה הטעם, מקור השיטה] של רבי שהיו השולחנות עומדים בין מזרח למערב? גמר [למד] דבר זה מ השוואת השולחנות למנורה: מה המנורה עומדת בין מזרח ומערב, אף הני נמי [אלה גם כן, השולחנות] עומדים בין מזרח ומערב.

וּמְנוֹרָה גּוּפָהּ מְנָלַן? מִדִּכְתִיב בְּנֵר מַעֲרָבִי ״יַעֲרֹךְ אֹתוֹ [אַהֲרֹן וְגו׳] לִפְנֵי ה׳״,

ושואלים: ומנורה גופה מנלן [עצמה מנין לנו] שכך היא עומדת? מדכתיב [ממה שנאמר] בנר המערבי שבמנורה ״מחוץ לפרוכת העדות באוהל מועד יערך אתו אהרן מערב עד בוקר לפני ה׳ תמיד חוקת עולם לדורותיכם״ (ויקרא כד, ג), ומן ההדגשה בנר זה כי הוא הנמצא ״לפני ה׳ " (הקרוב ביותר לבית קודש הקדשים) —

מִכְּלַל דְּכוּלְּהוּ לָאו ״לִפְנֵי ה׳״, וְאִי סָלְקָא דַּעְתָּךְ צָפוֹן וְדָרוֹם, כּוּלְּהוּ נַמִי ״לִפְנֵי ה׳״ נִינְהוּ.

מכלל דכולהו [מכאן נסיק שכולם, שאר הנרות שבמנורה] לאו [אינם] נחשבים ״לפני ה׳ ״ביחס לנר המערבי. והרי זה בודאי משום שהמנורה עומדת בהיכל בין מזרח למערב, והנר היותר מערבי שבה (״נר מערבי״), קרוב יותר לבית קודש הקדשים. ו בודאי כך הוא, שכן אי סלקא דעתך [אם עולה על דעתך] לומר שהמנורה היתה עומדת בין צפון ודרום, אם כן נמצא כי כולהו נמי [כולם, כל נרות המנורה, גם כן] בשווה ״לפני ה׳ " נינהו [הם] עומדים, ולא נבדל הנר המערבי בכך משאר הנרות.

וְרַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן מַאי טַעֲמָא? גָּמַר מֵאָרוֹן, מָה אָרוֹן צָפוֹן וְדָרוֹם, אַף הָנֵי נַמִי צָפוֹן וְדָרוֹם. וְרַבִּי נַמִי לִיגְמַר מֵאָרוֹן! דָּנִין חוּץ מִחוּץ, וְאֵין דָּנִין חוּץ מִבִּפְנִים.

ור׳ אלעזר בר׳ שמעון מאי טעמא [מה הטעם, המקור לשיטתו] שהיו השולחנות עומדים בין צפון לדרום? גמר [למד] דבר זה מ השוואת השולחנות לארון: מה הארון מונח בין צפון ודרום, אף הני נמי [אלה גם כן] עומדים בין צפון ודרום. ושואלים: ורבי נמי ליגמר [גם כן שילמד] את דין השולחנות מארון? ומשיבים: הוא סבור שדנין (למדים בהיקש) דינו של כלי מקדש הנמצא בהיכל מחוץ לקודש הקדשים (כשולחנות), מכלי מקדש הנמצא אף הוא מחוץ לקודש הקדשים (כמנורה), ואין דנין דינו של כלי מקדש הנמצא מחוץ לקודש הקדשים (כשולחנות) מ כלי מקדש הנמצא בפנים קודש הקדשים (כארון).

וְרַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן לִיגְמַר מִמְּנוֹרָה! אֲמַר לָךְ: מְנוֹרָה גּוּפָהּ צָפוֹן וְדָרוֹם הֲוָה מַנְחָה.

ומצד שני שואלים: ור׳ אלעזר בר׳ שמעון ליגמר [שילמד] את דין השולחנות ממנורה, כדרך שלמד רבי, ומדוע מעדיף הוא ללמוד את דינם מארון? ומשיבים: אמר [יכול לומר] לך ר׳ אלעזר בר׳ שמעון בתשובה לשאלה זו כי אף המנורה גופה [עצמה] בין צפון ודרום הוה מנחה [היתה מונחת], וכדרך שהיה הארון מונח.

אֶלָּא הָכְתִיב ״יַעֲרֹךְ אֹתוֹ אַהֲרֹן וּבָנָיו״! דִּמְצַדֵּד לְהוּ אַצְדוּדִי,

ומקשים על כך: אלא הכתיב [הרי נאמר] בנר המערבי שבמנורה ״יערך אתו אהרן ובניו לפני ה׳ ", והרי זה מלמד שהוא בלבד הקרוב לקודש הקדשים, ואין זה אפשרי אלא כאשר המנורה עומדת ממזרח למערב! ומשיבים: לדעת ר׳ אלעזר בר׳ שמעון, אף שהמנורה עומדת מצפון לדרום, עדיין הנר המערבי שבה הוא שהיה מופנה לקודש הקדשים, שכן הכהן המדליק את המנורה היה מצדד להו אצדודי [מפנה אותם, את נרות המנורה לצדדים שונים]. ואת הנר המערבי היה מפנה כלפי קודש הקדשים.

דְּתַנְיָא: ״אֶל מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה יָאִירוּ שִׁבְעַת הַנֵּרוֹת״ – מְלַמֵּד, שֶׁהָיוּ מְצַדְּדִין פְּנֵיהֶם כְּלַפֵּי נֵר אֶמְצָעִי. אָמַר רַבִּי נָתָן: מִכָּאן שֶׁאֶמְצָעִי מְשׁוּבָּח.

דתניא [שכן שנויה ברייתא] על האמור במצות הדלקת המנורה ״בהעלותך את הנרות אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות״ (במדבר ח, ב) — מלמד שהיו מצדדין שאר הנרות שבמנורה את פניהם כלפי נר אמצעי, שהנרות שמצידיו של הנר האמצעי היו פונים לעברו. אמר ר׳ נתן: מכאן למדים ש הנר האמצעי הוא המשובח. ודנים בשיטות הללו ביחס לדרך העמדת השולחנות.

בִּשְׁלָמָא לְמַאן דַּאֲמַר מִזְרָח וּמַעֲרָב, הַיְינוּ דְּהָווּ יְתִיבִי עֲשָׂרָה בְּעֶשְׂרִים, אֶלָּא לְמַאן דַּאֲמַר צָפוֹן וְדָרוֹם, עֲשָׂרָה בְּעֶשְׂרִים הֵיכִי הָווּ יָתְבִי?

בשלמא למאן דאמר [נניח לשיטת זה שאומר, רבי] כי השולחנות היו מונחים בין מזרח ומערב — היינו דהוו יתיבי [זהו, מובן הוא איך שהיו ישובים, מונחים] עשרה שולחנות ב מקום שאורכו הוא עשרים אמות, שהרי אורכו של כל שולחן הוא שתי אמות. אלא למאן דאמר [לשיטת זה שאומר, ר׳ אלעזר בר׳ שמעון] כי השולחנות עומדים בין צפון ודרום — תמוה הוא: עשרה שולחנות, שאורכם הכולל הוא מעט יותר מעשרים אמה ב תוך עשרים אמה מדוייקות (שהוא רוחב ההיכל, שמצפון לדרום) היכי הוו יתבי [איך היו ישובים, מונחים]?

וְתוּ, כֹּהֲנִים הֵיכִי הָווּ עָיְילֵי? וְתוּ, מָצִינוּ חֲמִשָּׁה שֻׁלְחָנוֹת בַּדָּרוֹם! וְתוּ, שֻׁלְחָן דְּמֹשֶׁה הֵיכָא מַנַּח לֵיהּ?

ותו [ועוד] קשה לשיטה זו: הכהנים הגדולים, הנכנסים לקודש הקדשים ביום הכיפורים, היכי הוו עיילי [איך היו נכנסים] אל קודש הקדשים דרך ההיכל, אם כל רוחבו של ההיכל היה חסום על ידי עשרת השולחנות הללו? ותו [ועוד] קשה לשיטה זו, שלפיה מצינו (מצאנו) שהיו חמשה שלחנות מבין העשרה עומדים ב צד דרום של ההיכל, והרי הורתה התורה (כמובא למעלה) כי מקום השולחנות הוא בצפון ההיכל ולא בדרומו! ותו [ועוד] קשה: לשיטה זו הסבורה שעשרת השולחנות הללו שעשה שלמה מילאו את כל רוחב ההיכל, השלחן שעשה משה היכא מנח ליה [היכן היה מניח אותו]?

וְלִיטַעֲמִיךְ, לְמַאן דַּאֲמַר מִזְרָח וּמַעֲרָב נַמִי, שֻׁלְחָן דְּמֹשֶׁה הֵיכָא הֲוָה מַנַּח לֵיהּ?

ודוחים את דברי המקשה: וליטעמיך [ולטעמך, לשיטתך], המקשה על האומר שבין צפון לדרום היו מונחים השולחנות, והרי אף למאן דאמר [לשיטת זה שאומר] שבין מזרח ומערב היו מונחים השולחנות נמי [גם כן] יש לשאול: השלחן שעשה משה היכא הוה מנח ליה [היכן היה מניח אותו], שהרי עשרת השולחנות העומדים לאורך המקדש תפסו עשרים אמה לעצמם, שהוא כל חציו הפנימי של ההיכל, והיכן היה מקומו של שולחן משה, שעמד באמצעם של עשרת השולחנות?

אֶלָּא, מִי סָבְרַתְּ חַד דָּרָא הֲוָה? תְּרֵי דָּרֵי נִינְהוּ.

אלא על כורחך יש לומר, מי סברת חד דרא הוה [האם סבור אתה כי שורה אחת של שולחנות היתה], שכולם היו עומדים זה אחר זה?! לא כך היה הדבר, אלא תרי דרי נינהו [שתי שורות של שולחנות הן], ובאופן שהיה מקום לכל השולחנות (ובכללם שולחנו של משה) בחציו הפנימי של ההיכל, ורווח לכהנים להיכנס ביניהם מן ההיכל לבית קודש הקדשים. אלא לשיטתי היו עומדים בין צפון לדרום.