קַפְּדָן. הֲוָה רָגִיל לְמֵיתֵי גַּבֵּיהּ. אִיכְסֵיהּ מִינֵּיהּ תְּלָתָא יוֹמֵי וְלָא אֲתָא. כִּי אֲתָא אֲמַר לֵיהּ: ״אַמַּאי לָא אֲתָא מָר״? אֲמַר לֵיהּ: ״קַפְּדָן קָרֵית לִי״! אֲמַר לֵיהּ: ״הָא דְּקַמָּן, דְּקָא קָפֵיד מָר״.

קפדן הוה [היה]. הוה [היה] רגיל אליהו למיתי גביה [לבוא אליו] ולהתגלות בכל יום לר׳ יוסי, איכסיה מיניה תלתא יומי [נעלם ממנו שלושה ימים] ולא אתא [בא]. כי אתא [כאשר בא] אמר ליה [לו] ר׳ יוסי: אמאי [מדוע] לא אתא מר [בא אדוני]? אמר ליה [לו]: והלא ״קפדן״ קרית [קראת] לי! אמר ליה [לו] ר׳ יוסי לאליהו: הא דקמן, דקא קפיד מר [הרי זו לפנינו דוגמא למה שאמרתי, שהרי הקפיד אדוני] עלי בימים אלה.

״׳וְלֹא יִדְבַּק בְּיָדְךָ מְאוּמָה מִן הַחֵרֶם׳. כָּל זְמַן שֶׁרְשָׁעִים בָּעוֹלָם חֲרוֹן אַף בָּעוֹלָם״ וכו׳. מַאן רְשָׁעִים? אֲמַר רַב יוֹסֵף: גַּנָּבֵי.

שנינו במשנה על הכתוב ״ולא ידבק בידך מאומה מן החרם״ (דברים יג, יח) — כל זמן שרשעים בעולם חרון אף בעולם. ושואלים: מאן [מי הם] רשעים אלה שמדובר בהם כאן? אמר רב יוסף: הם גנבי [גנבים].

תָּנוּ רַבָּנַן: ״רָשָׁע בָּא לָעוֹלָם, חֲרוֹן בָּא לָעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר: ׳בְּבוֹא רָשָׁע בָּא גַם בּוּז וְעִם קָלוֹן חֶרְפָּה׳. רָשָׁע אָבַד מִן הָעוֹלָם, טוֹבָה בָּאָה לָעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר: ׳וּבַאֲבֹד רְשָׁעִים רִנָּה׳. צַדִּיק נִפְטַר מִן הָעוֹלָם, רָעָה בָּאָה לָעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר: ׳הַצַּדִּיק אָבָד וְאֵין אִישׁ שָׂם עַל לֵב וְאַנְשֵׁי חֶסֶד נֶאֱסָפִים בְּאֵין מֵבִין כִּי מִפְּנֵי הָרָעָה נֶאֱסַף הַצַּדִּיק׳. צַדִּיק בָּא לָעוֹלָם, טוֹבָה בָּאָה לָעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר: ׳זֶה יְנַחֲמֵנוּ מִמַּעֲשֵׂנוּ וּמֵעִצְּבוֹן יָדֵינוּ׳״. הדרן עלך כל ישראל יש להם חלק וסליקא לה מסכת סנהדרין

תנו רבנן [שנו חכמים]: רשע בא לעולם — חרון בא לעולם, שנאמר: ״בבוא רשע בא גם בוז ועם קלון חרפה״ (משלי יח, ג), רשע אבד מן העולם — טובה באה לעולם, שנאמר: ״ובאבד רשעים רנה״ (משלי יא, י). צדיק נפטר מן העולם — רעה באה לעולם, שנאמר: ״הצדיק אבד ואין איש שם על לב ואנשי חסד נאספים באין מבין כי מפני הרעה נאסף הצדיק״ (ישעיה נז, א). כשצדיק בא לעולם — טובה באה לעולם עמו, שנאמר בנח: ״זה ינחמנו ממעשנו ומעצבון ידינו״