חזור
שבועות
דף ה:דִּתְנַן: הַמּוֹצִיא מֵרְשׁוּת לִרְשׁוּת – חַיָּיב; מִי לָא עָסְקִינַן דְּקָא מְעָיֵּיל עַיּוּלֵי, וְקָא קָרֵי לֵיהּ הוֹצָאָה.
דתנן [ששנינו במשנה] במסכת שבת במנין המלאכות: המוציא מרשות לרשות חייב; מי לא עסקינן דקא מעייל עיולי [האם אין אנו עוסקים גם במקרה שהוא מכניס מרשות הרבים לרשות היחיד], וקא קרי ליה [והוא קורא לו] ״הוצאה״.
רש"י
דתנן בענין אבות מלאכות המוציא מרשות לרשות:
מי לא עסקינן דקא מעייל עיולי דעל כרחך קיימא לן נמי בהא דחייב וקרי ליה המוציא:
תוספות
מי לא עסקינן דמעייל כו׳ ואם תאמר ומאי שנא דתני תולדה דהוצאה משאר תולדות של אבות ועוד תימה דקתני סיפא הרי אלו מ׳ אבות מלאכות חסר אחת משמע דלא תני שום תולדה וי״ל דודאי המוציא מרשות לרשות עיקרה לא תנא אלא משום הוצאה אלא דכייל הכנסה דרך קצרה ור״ת פי׳ משום דהוצאה והכנסה גרועות הן והוי חידוש תנא לה להכנסה לחודה בהדה:
וְדִלְמָא קָא מַפֵּיק מֵרְשׁוּת הַיָּחִיד לִרְשׁוּת הָרַבִּים! אִם כֵּן, נִיתְנֵי: הַמּוֹצִיא מֵרְשׁוּת הַיָּחִיד לִרְשׁוּת הָרַבִּים, מַאי ״מֵרְשׁוּת לִרְשׁוּת״? דַּאֲפִילּוּ מֵרְשׁוּת הָרַבִּים לִרְשׁוּת הַיָּחִיד,
ודוחים: ודלמא קא מפיק [ושמא מדובר דווקא כשהוא מוציא] מרשות היחיד לרשות הרבים! ומשיבים: אם כן, ניתני [שישנה]: ״המוציא מרשות היחיד לרשות הרבים״, מאי [מה משמעות] הלשון הסתמית ״מרשות לרשות״ — לומר שכן הוא בכל מקרה, אפילו מרשות הרבים לרשות היחיד,
וְקָא קָרֵי לָהּ הוֹצָאָה. וְטַעְמָא מַאי? תַּנָּא, כָּל עֲקִירַת חֵפֶץ מִמְּקוֹמוֹ הוֹצָאָה קָרֵי לָהּ.
וקא קרי [והוא קורא] לה,הוצאה״. ומסבירים: וטעמא מאי [וטעם הדבר מהו]? התנא כל עקירת חפץ ממקומו ״הוצאה״ קרי [הוא קורא] לה.
רש"י
הוצאה קרי לה שמוציאה ממקומו:
אֲמַר רָבִינָא: מַתְנִיתִין נַמִי דַּיְקָא, דְּקָתָנֵי: יְצִיאוֹת שַׁבָּת שְׁתַּיִם שֶׁהֵן אַרְבַּע בִּפְנִים וּשְׁתַּיִם שֶׁהֵן אַרְבַּע בַּחוּץ, וְקָא מְפָרֵשׁ הַכְנָסָה, שְׁמַע מִינָּהּ.
אמר רבינא: מתניתין נמי דיקא [משנתנו, במסכת שבת, גם כן מדוייקת] כהסבר זה, דקתני [שהוא שונה בה]: יציאות שבת שתים שהן ארבע בפנים ושתים שהן ארבע בחוץ, וקא [והוא] מפרש בהמשכה גם מקרים של הכנסה, ואם כן שמע מינה [למד מכאן שכן הוא].
רש"י
מתני׳ במסכת שבת דייק דהכנסה קרי יציאה דקאמר יציאות השבת שתים וכו׳ ופירש הכנסה לאלתר דקתני התם כיצד העני עומד בחוץ ובעל הבית בפנים פשט העני את ידו לפנים ונתן לתוך ידו של בעל הבית דהיינו הכנסה:
תוספות
וקמפרש הכנסות לאלתר ריב״א לא גריס לאלתר דבלא לאלתר מוכח שפיר דלא מצינן לאשכוחי ב׳ שהן ד׳ בפנים וכן בחוץ בלא הכנסות ומיהו לפי מאי דפרישית לעיל גרס ליה שפיר:
רָבָא אֲמַר: רְשׁוּיוֹת קָתָנֵי, רְשׁוּיוֹת שַׁבָּת שְׁתַּיִם.
רבא אמר: יש לפרש את משנתנו באופן אחר, רשויות קתני [הוא שונה], רשויות שבת שתים, רשות הרבים ורשות היחיד, שיש בהן ארבעה חיובים, שנים של הוצאה ושנים של הכנסה.
תוספות
רבא אמר רשויות קתני פי׳ בקונ׳ בפ״ק דשבת (דף ב:) יציאות השבת שתים כלומר שתי רשויות רשות הרבים ורה״י ועל ידיהם יש לך ד׳ איסורים בפנים וד׳ בחוץ ולפירושו לא ה״ל למיתני וב׳ שהן ארבע בחוץ אלא ושהן ד׳ בחוץ לכך מפרש ר״י דה״ק ברשויות שבת יש ב׳ חיובים שהן ד׳ בפנים וב׳ חיובים שהן ד׳ בחוץ:
רבא אמר יש שמוחקים רב אשי בתירוצא דלעיל דתנא הכנסה הוצאה קרי לה דהש״ס לא היה קובע דברי רבא אחר רב אשי דביום שמת רבא נולד רב אשי ואין למחקו בשביל כך דמילתא דרבא לא קאי לתרוצי קושיות ורבא לא בא אלא ליישב דמתני׳ דקתני יציאות ולא קתני הוצאות דיציאות משמע מוצאות ומבואות דהיינו רשויות והש״ס קבעה כאן משום דבהכי מיתרצא פירכא דוהא יציאות קתני תדע דאי בא לתרץ מי דוחקו לומר כן הא ע״כ תנא הכנסה הוצאה קרי ליה מההיא דהמוציא מרשות לרשות:
״מַרְאוֹת נְגָעִים – שְׁנַיִם שֶׁהֵן אַרְבָּעָה״. תְּנַן הָתָם, מַרְאוֹת נְגָעִים שְׁנַיִם שֶׁהֵן אַרְבָּעָה: בַּהֶרֶת – עַזָּה כְּשֶׁלֶג, שְׁנִיָּה לָהּ – כְּסִיד הַהֵיכָל;
שנינו במשנתנו: מראות נגעים שנים שהן ארבעה. ומביאים, תנן התם [שנינו שם במשנה במסכת נגעים]: מראות נגעים שנים שהן ארבעה: בהרת הכתובה בתורה — עזה בצבעה הלבן כשלג, שניה לה (התולדה שלה) — לבנה כסיד ההיכל.
רש"י
תנן התם בתחלת מסכת נגעים:
שנים שהן ארבעה מראה לשון זכר הוא להכי תנן להו בלשון זכר כדכתיב (יחזקאל א׳:כ״ח) מראה הנוגה סביב הוא מראה דמות כבוד ה׳ וגו׳:
שנים כתובין שאת ובהרת דספחת אינו שם נגע כדלקמן אלא לשון טפל לאחרים:
שהן ארבעה יש לך לרבות להם ב׳ תולדות מרבויא דספחת כדלקמן:
בהרת עזה כשלג וכו׳ עזה לבנה ביותר ולקמן מפרש מנא ליה:
שניה לה כסיד ההיכל דאע״ג דצמר לבן עזה לבנוניתו מסיד על כרחך שאת שהוא אב קרוב אל לבנוניתו של בהרת הוא אלא שגבוה ממנו מעט מתוך שאינו לבן כמוהו וכל דבר שחור נראה גבוה מן הלבן ולפיכך נקרא שאת והשניות שנתרבו להם סיד וקרום ביצה והסיד לבן מן הקרום ולמטה מן הקרום אינו נגע אלא בוהק וטהור הוא ושני מראות של תולדות הלבנה לאב הלבן הגבוה לאב הגבוה הלכך סיד לבהרת וקרום לשאת וריבה הכתוב את התולדות להצטרף עם אבותיהן לכגריס שהוא שיעור נגע:
תוספות
שנים שהן ד׳ בהרת כו׳ סדר לבנוניתן שלג צמר לבן סיד ההיכל וקרום ביצה והיה נראה לומר דכל למעלה משלג בכלל שלג ומצמר ועד שלג בכלל צמר ומסיד ועד צמר בכלל סיד ומקרום ועד סיד בכלל קרום והוה אתי שפיר הא דתנן במסכת נגעים (פ״א משנה ד) ע״ב מראות דהרבה מראות נגעים יש אבל אין לחלקם לענין צירוף אלא לארבעה אבל קשה דהיכי פריך לקמן ויאמרו מקרום ביצה ולמעלה טמא ומצטרף איך היינו מחלקים אותן לד׳ מראות הללו והיאך הייתי יודע סדר צירופן אם לא מנאם לכך נראה דאין דרך הנגע לבא אלא בד׳ מראות הללו ואין מראות אחרות בינתיים וכן פירש בקונט׳ בסמוך וע״ב דחשיב במסכת נגעים חשיב פתיכי או נגעי בתים ובגדים כדפי׳ במתני׳ ומיהו אפשר שבכל אחד יש כמה מראות שיש שלגים לבנים זה מזה וכולן מראה שלג וכן צמר לבן נקי בן יומו דמפרש לקמן לבן מצמר אחר והכל מראה צמר וכן סיד וקרום אבל לעולם לא יבא הנגע כ״א בד׳ מראות הללו:
שְׂאֵת – כְּצֶמֶר לָבָן, שְׁנִיָּה לָהּ – כִּקְרוּם בֵּיצָה.
שאת הכתובה בתורה — לבנה כצמר לבן, שניה לה — כקרום ביצה.
תוספות
שאת כצמר לבן הש״ס מקצר ומדלג דר״מ דאמר בריש מסכת נגעים שאת כקרום ביצה שניה לה כצמר לבן ונראה דצמר לבן דר״מ לא איירי בנקי בן יומו כמו חכמים אלא צמר שאינו נקי ושחור מסיד דאין סברא דלשאת שהיא שחורה מכולן שתהיה תולדתה לבנה מתולדה דבהרת שהיא לבנה מכולן:
אֲמַר רַבִּי חֲנִינָא: מַאן תְּנָא מַרְאוֹת נְגָעִים? דְּלָא כְּרַבִּי עֲקִיבָא, דְּאִי רַבִּי עֲקִיבָא, כֵּיוָן דְּאָמַר: זוֹ לְמַעְלָה מִזּוֹ וְזוֹ לְמַעְלָה מִזּוֹ, אִם כֵּן טִיהַרְתָּ סִיד הֵיכָל מִלְּצָרֵף;
אמר ר׳ חנינא: מאן תנא [מי ששנה משנתנו], לפיה מחלקים את מראות נגעים לשתי קבוצות נפרדות של אב ותולדה — הרי זה שלא כ שיטת ר׳ עקיבא. דאי [שאם] כ שיטת ר׳ עקיבא, כיון שאמר לגבי ארבעה נגעים אלו: זו למעלה מזו וזו למעלה מזו, מראה בהרת הוא הבהיר ביותר (כשלג), ואחריו השאת (כצמר), אחריו כסיד ההיכל, ואחריו דכקרום הביצה, ואין מראה נגע אחד מצטרף עם האחר לשיעור נגע אלא אם כן הוא סמוך לו בדרגה, אם כן, כשנצרף את שתי השיטות, טיהרת נגע שצבעו כסיד היכל מלצרף אותו לנגע אחר לשיעור טומאה, שכן
רש"י
מאן תנא מראות נגעים גרסינן ולא גרסינן שנים שהן ארבעה דכולי עלמא הכי אית להו אלא הכי קאמר מי שנה משנה זו בלשון אבות ותולדות דלא כר׳ עקיבא דאי כר׳ עקיבא כיון דאמר לקמן מראות נגעים זו למעלה מזו נשנו כסדר מעלתן השלג והצמר והסיד והקרום ואמרינן לקמן שכסדר משנתן הן מצטרפין זה לזה ואין אחד מצטרף לגבוה הימנו שתי מעלות אלא מעלה אחת:
אם כן דהוא שנאן בלשון אבות ותולדות:
טיהרת מראה הסיד מלהצטרף דמדתניה לסיד שניה לבהרת ולא תניה נמי שניה לשאת והרי אף משאת היא פחותה ש״מ סבירא ליה לתנא דלא בת מינה דשאת היא ולא מיצטרפא בהדה ומהשתא בהדי מאן נצרפה אי בהדי בהרת אביה הא איכא שאת שהיא כצמר דעדיפא מינה בלובן נמצאת בהרת למעלה מן הסיד שתי מעלות ור׳ עקיבא זו למעלה מזו בעי:
תוספות
אם כן טיהרת סיד מלצרף תימה תקשה נמי ליה טיהרת בהרת מלצרף דאי בהדי סיד איכא צמר דעדיף מסיד ואי בהדי צמר לאו מינה הוא ובקונטרס פירש דבהרת ושאת שמצטרפים כדדרשינן בת״כ והיה מלמד שמצטרפים זה עם זה וקשה דא״כ תולדות נמי יצטרפו וע״ק דבירושלמי בריש מכילתין אומר רבי יוסי ב״ר בון והיו אין כתוב כאן אלא והיה מלמד שאין מצטרפות זה עם זה תני חזקיה לנגעי צרעת אין כתוב כאן אלא לנגע מלמד שאין מצטרפות ומיהו ההיא גופה תימה דמייתי לה אהך דמסיק התם דמצטרפים וצ״ע שם:
טיהרת סיד ההיכל מלצרף וא״ת אמאי לא מקשה בפשיטות דמתני׳ דלא כר׳ עקיבא דבמתני׳ קתני שניה כסיד ההיכל משמע דמצטרפין סיד עם השלג אבל לא עם הצמר ולר״ע אדרבה מצטרפת עם הצמר ולא עם השלג שגבוה ממנו ב׳ מעלות וי״ל דה״פ אם נאמר מתני׳ ר״ע היא והא דקתני שניה לה כסיד ההיכל לא להצטרף עמהם אלא לומר שתולדה היא ולא תצטרף עם הצמר אע״פ שאין גבוה ממנו כ״א מעלה אחת ור׳ עקיבא דקתני זו למעלה מזו לא שיצטרף הסיד עם הצמר דהא לאו תולדה היא אלא לומר שלא יצטרף הסיד עם השלג אע״ג דתולדה היא הואיל וגבוה ממנו ב׳ מעלות א״כ טיהרת סיד ההיכל:
בַּהֲדֵי מַאן לִיצָרְפֵיהּ? לִיצָרְפֵיהּ בַּהֲדֵי בַּהֶרֶת – אִיכָּא שְׂאֵת דַּעֲדִיפָא מִינֵּיהּ, לִיצָרְפֵיהּ בַּהֲדֵי שְׂאֵת – לָאו תּוֹלָדָה דִּידֵיהּ הוּא.
בהדי מאן ליצרפיה [יחד עם מי נצרף אותו]? ליצרפיה בהדי [אם נרצה לצרף אותו יחד עם] בהרת — הרי לשיטת ר׳ עקיבא איכא [יש] שאת דעדיפא מיניה [שעדיף, בהיר, ממנו] שמפריד בינו לבין בהרת, ואין מצרפים אלא נגעים סמוכים בדרגת בהירותם. ליצרפיה בהדי [אם נרצה לצרף אותו יחד עם] שאת, שנמצא בדרגה אחת למעלה ממנו — הרי לפי למשנתנו לאו [לא] תולדה דידיה [שלו] הוא, ואם כן לא יוכל להצטרף עמו. אלא בהכרח לפי שיטת ר׳ עקיבא לבן כסיד אינו תולדה של בהרת, ולכן הוא יכול להצטרף לשאת, שהוא דרגה אחת מתחתיו.
רש"י
נצרפיה בהדי שאת שהוא מעלה אחד:
לאו תולדה דידיה דהא שקלת לה מיניה ושויתיה מין בהרת ולר׳ עקיבא הכי איבעי לי׳ למיתנא בהרת עזה כשלג ושאת כצמר לבן ושניה לה סיד ההיכל וקרום ביצה דנימצי למימר כולהו מינא דהדדי נינהו ובהרת ושאת מצטרפין ושאת וסיד נמצא לו צירוף לסיד והכי אמרינן בת״כ בבהרת ושאת דמצטרפי והיה מלמד דמצטרפין זה עם זה אבל השתא דמחלקת תולדה לזו ותולדה לזו סבירא לן שאין מצטרף כל אחד אלא עם אביו:
אִי הָכִי, קְרוּם בֵּיצָה נַמִי בַּהֲדֵי מַאן לִיצָרְפֵיהּ? לִיצָרְפֵיהּ בַּהֲדֵי שְׂאֵת – אִיכָּא סִיד דַּעֲדִיף מִינֵּיהּ, לִיצָרְפֵיהּ בַּהֲדֵי סִיד – לָאו בַּר מִינֵיהּ הוּא!
ומתקשים: אי הכי [אם כך], שכך סבור ר׳ עקיבא, שרק נגעים סמוכים זה לזה בדרגת בהירותם מצטרפים, יכול היה ר׳ חנינא להוכיח מקרום ביצה נמי [גם כן], שכן בהדי מאן ליצרפיה [יחד עם מי נצרף אותו]? ליצרפיה בהדי [אם נרצה לצרף אותו יחד עם] שאת — איכא [יש] סיד שעדיף מיניה [ממנו, מקרום ביצה], והוא מפריד בינו לבין השאת. ליצרפיה בהדי [אם נרצה לצרף אותו יחד עם] סיד — לאו בר מיניה הוא [אין הוא בן מינו], שאינו תולדה שלו, ומדוע הזכיר דווקא סיד?
רש"י
אי הכי דאית ליה לר״ע דלא מצטרפי לגבוה ממנו שתי מעלות:
קרום של ביצה נמי אמאי לא קשיא לך בהדי מאן נצטרפיה אי בהדי שאת אביו איכא סיד דעדיף מיניה הרי השאת גבוה שתי מעלות:
נצרפיה בהדי סיד לאו בר מיניה הוא שאינה תולדה לאב אחד.
תוספות
אי הכי קרום של ביצה נמי פירוש אא״ב דמתניתין דלא כר׳ עקיבא שפיר והר״ר משה מאייבר״א פירש אא״ב דר׳ עקיבא דקאמר זו למעלה מזו מודה נמי דאב ותולדה דידיה מצטרפין והא דקאמר זו למעלה מזו אתא לאוסופי דאפילו סיד וצמר או סיד וקרום מצטרפין אף על גב דלאו בר מיניה הוא ומתניתין נמי דקתני ושניה לה כו׳ סבירא לה נמי זו למעלה מזו אלא דאתא לאשמועינן דאפי׳ שלג וסיד או צמר וקרום שגבוהות זו מזו שתי מעלות מצטרפין הואיל ובר מיניה הוא אתי שפיר דכולהו מצטרפין אהדדי בר משלג וקרום שאין מצטרפין זה עם זה יחד אלא לדידך דפרכת א״כ טיהרת סיד ההיכל אם כן סבירא לך דלרבי עקיבא לעולם לא מצטרפין אלא עם סמוכה מעלה אחת ולמתני׳ אין מצטרפין אלא אם כן בר מינה ואי אתיא מתניתין כרבי עקיבא לא מצטרפין אלא אב ותולדה דידה שהיא גבוה מעלה אחת א״כ קרום נמי תקשי לך: