חזור
שבועות
דף ז:וּכְתִיב הָתָם: ״טָמֵא יִהְיֶה עוֹד טֻמְאָתוֹ בוֹ״, מַה לְּהַלָּן טוּמְאַת מִקְדָּשׁ, אַף כָּאן טוּמְאַת מִקְדָּשׁ.
וכתיב התם [ונאמר שם] בפרשת פרה אדומה: ״כל הנוגע במת... ולא יתחטא את משכן ה׳ טימא... טמא יהיה עוד טמאתו בו״ (במדבר יט, יג), מה להלן מדובר בטומאת מקדש (״את משכן ה׳ טימא״), אף כאן מדובר בטומאת מקדש.
רש"י
וכתיב התם בטומאת מקדש בפרשת פרה אדומה:
וְאֶלָּא, ״בָּהּ״ לָמָּה לִי?
ושואלים: ואלא מאחר שהוכחנו שמדובר בפרשה זו על דברים שחייבים על טומאתם עונש כרת, אם כן המלה ״בה״ (ויקרא ה, ג) שמיעטנו ממנה טומאה של תרומה, למה לי? שכיון שאין חייבים עליה כרת, הרי מתחילה אינה נכנסת בכלל זה!
רש"י
בה למה לי למעוטי תרומה דמהיכא תיתי לחיובא דמהני לא אתיא שכן כרת:
לְרַבּוֹת נִבְלַת עוֹף טָהוֹר.
ומשיבים: מלה זו באה לרבות נבלת עוף טהור, לומר שאף שטומאתה שונה, שאינה מטמאת במגעה אלא באכילתה — חייב קרבן עולה ויורד, אם נכנס למקדש לאחר שנטמא בה.
רש"י
לרבות נבלת עוף טהור המטמאה בבית הבליעה שאם אכלה ונכנס למקדש חייב:
הָא אָמְרַתְּ: ״בָּהּ״ מִיעוּטָא הוּא! מִשּׁוּם דְּמִיעוּטָא הוּא אִיַּיתַּר; כְּתִיב: ״אוֹ כִי יִגַּע״ – דְּבַר נְגִיעָה אִין, דְּלָאו בַּר נְגִיעָה לָא, וּכְתִיב ״בָּהּ״ – מִיעוּטָא, הֲוָה מִיעוּט אַחַר מִיעוּט, וְאֵין מִיעוּט אַחַר מִיעוּט אֶלָּא לְרַבּוֹת.
ומקשים: הא [הרי] אמרת: כי ״בה״ לשון מיעוטא [מיעוט] הוא, ולא לשון ריבוי! ומשיבים: דווקא משום דמיעוטא [שמיעוט] הוא אייתר [נעשה ייתור], כיצד? כתיב [נאמר] תחילה בפסוק זה: ״או כי יגע בטומאת אדם לכל טומאתו אשר יטמא בה״, ויש לדייק: מה שהוא בר [בן] נגיעה, שמטמא במגעו — אין [כן], חייבים על שגגגתו קרבן עולה ויורד, אבל מה דלאו [שאינו] בר נגיעה — לא, וכתיב [ונאמר] לאחר מכן ״בה״ (״לכל טומאתו אשר יטמא בה״), והוא גם כן לשון מיעוטא [מיעוט], הוה [הריהו] מיעוט אחר מיעוט, ואין מיעוט בא אחר מיעוט אלא לרבות, ללמד שאף על נבלת עוף טהור, שאינה מטמאת במגע — חייבים קרבן עולה ויורד.
רש"י
משום דמיעוטא הוא דאייתר מיעוט זה בא לרבות כדמפרש ואזיל ואיתרבאי ביה נבלת עוף טהור ע״י מיעוט אחר מיעוט:
כתיב או כי יגע בטומאת אדם בעולה ויורד כתיב:
דלאו בר נגיעה שאינו מטמא בנגיעה אלא בבית הבליעה על ידי אכילה כדכתיב (ויקרא י״ז:ט״ו) אשר תאכל נבלה וטרפה וכבס בגדיו ומוקמינן לה בנבלת עוף טהור בתורת כהנים ואמרינן התם יכול תטמא במגע ת״ל לטמאה בה אין לך אלא האמור בה שאין לה טומאה אלא אכילתה:
״יֵשׁ בָּהּ יְדִיעָה בַּתְּחִלָּה וְאֵין בָּהּ יְדִיעָה בַּסּוֹף – שָׂעִיר הַנַּעֲשֶׂה בִּפְנִים״ וכו׳. תָּנוּ רַבָּנַן: ״וְכִפֶּר עַל הַקֹּדֶשׁ מִטֻּמְאֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל״ וגו׳,
שנינו במשנה: טומאה שיש בה ידיעה בתחלה ואין בה ידיעה בסוף — שעיר הנעשה בפנים ביום הכיפורים ויום הכפורים עצמו תולה, עד שייוודע לו שחטא ויביא כפרתו בקרבן עולה ויורד. ובענין זה מביאים, תנו רבנן [שנו חכמים] על האמור בעבודת השעיר הנעשה בפנים: ״וכפר על הקדש מטמאת בני ישראל ומפשעיהם לכל חטאתם״ (ויקרא טז, טז), ויש לברר מה הן טומאות אלה הנזכרות בכתוב, כי לכאורה
רש"י
וכפר על הקדש בשעיר הנעשה בפנים כתיב באחרי מות:
יֵשׁ לִי בְּעִנְיָן זֶה לְהָבִיא שָׁלֹשׁ טוּמְאוֹת: טוּמְאַת עֲבוֹדָה זָרָה, וְטוּמְאַת גִּילּוּי עֲרָיוֹת, וְטוּמְאַת שְׁפִיכוּת דָּמִים;
יש לי בענין זה להביא שלש טומאות: טומאת עבודה זרה, וטומאת גילוי עריות, וטומאת שפיכות דמים.
תוספות
יש לי בענין הזה להביא ג׳ טומאות אכתי איכא טובא כגון אוכל תרומה בטומא׳ וטמא ששימש אלא נקט הני לרבותא דיש להביא אע״פ שהן חמורות וכי ממעט להו ממעט נמי אחריני א״נ נקט הני אע״ג דלאו טומאה ממש נינהו אלא בלשון טומאה נכתבו וא״ת איך יכפר על כולן הא אמר לקמן (שבועות דף ח:) כפרה אחת מכפר ואינו מכפר ב׳ כפרות וליכא למימר דה״ק יש להביא אחת מג׳ טומאות דא״כ אמאי איצטריך מטומאה ולא כל טומאה דלא מכפר אלא אחת תיפוק ליה מאחת דדרשינן מיניה לקמן דאינו מכפר ב׳ כפרות וע״כ אית לן לאוקמה בטומאת מקדש וקדשיו לפי שחלק הכתוב וי״ל דלא חשיב ב׳ כפרות אלא כשמכפר מה שקרבן אחר מכפר וכן משמע לשון הקונטרס דלקמן תדע דהא מכפר על הקודש ועל המקדש ולא מיקרי ב׳ כפרות כיון שאין קרבן אחר מכפר כענין זה:
בַּעֲבוֹדָה זָרָה הוּא אוֹמֵר: ״לְמַעַן טַמֵּא אֶת מִקְדָּשִׁי״, בְּגִילּוּי עֲרָיוֹת הוּא אוֹמֵר: ״וּשְׁמַרְתֶּם אֶת מִשְׁמַרְתִּי לְבִלְתִּי עֲשׂוֹת מֵחֻקּוֹת הַתּוֹעֵבֹת וגו׳ וְלֹא תִטַּמְּאוּ בָּהֶם״, בִּשְׁפִיכוּת דָּמִים הוּא אוֹמֵר: ״וְלֹא תְטַמֵּא אֶת הָאָרֶץ״, יָכוֹל עַל שָׁלֹשׁ טוּמְאוֹת הַלָּלוּ יְהֵא שָׂעִיר מְכַפֵּר? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״מִטֻּמְאֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל״, וְלֹא כָּל טוּמְאוֹת,
ומפרטים: בעבודה זרה הוא אומר: ״מזרעו נתן למולך למען טמא את מקדשי״ (ויקרא כ, ג), בגילוי עריות הוא אומר: ״ושמרתם את משמרתי לבלתי עשות מחקות התועבת אשר נעשו לפניכם ולא תטמאו בהם״ (ויקרא יח, ל), בשפיכות דמים הוא אומר: "...ולארץ לא יכופר לדם אשר שופך בה כי אם בדם שופכו, ולא תטמא את הארץ״ (במדבר לה, לד). יכול על שלש טומאות הללו יהא שעיר מכפר? תלמוד לומר: ״מטמאת בני ישראל״ כלומר, חלק מהן, ולא כל טומאות,
רש"י
מטומאות ולא כל טומאות והואיל ולא פירש לך על איזו מהם לא מסרן אלא לחכמים לפרש על איזו מדבר צא ולמד. בבנין אב:
תוספות
בע״ז הוא אומר למען טמא את מקדשי פירוש קדושת שמי והאי קרא במולך כתיב וקסבר האי תנא מולך היינו ע״ז ופלוגתא היא בפרק ארבע מיתות (סנהדרין ד׳ סד.):
מַה מָּצִינוּ שֶׁחִלֵּק הַכָּתוּב מִכְּלַל כָּל טוּמְאוֹת – הֱוֵי אוֹמֵר: טוּמְאַת מִקְדָּשׁ וְקָדָשָׁיו, אַף כָּאן – בְּטוּמְאַת מִקְדָּשׁ וְקָדָשָׁיו, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה.
מה איזו טומאה מצינו (מצאנו) שחלק (שהבדיל) אותה הכתוב במקום אחר מכלל כל טומאות — הוי אומר טומאת מקדש וקדשיו, שמביאים עליה קרבן עולה ויורד, אף כאן מדובר בטומאת מקדש וקדשיו, דברי ר׳ יהודה.
רש"י
מה מצינו שחלק כו׳ כלומר איזהו טומאה מצינו חלוקה במקום אחר טומאת מקדש וקדשיו ולקמן מפרש לה היכא:
אף כאן שחילק להיות בכפרה ואין שאר טומאות עמה דע שבטומאת מקדש וקדשיו הכתוב מדבר:
אף כאן בטומאת מקדש וקדשיו גרסינן ולא גרסינן נחלוק:
רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: מִמְּקוֹמוֹ הוּא מוּכְרָע, הֲרֵי הוּא אוֹמֵר: ״וְכִפֶּר עַל הַקֹּדֶשׁ מִטֻּמְאֹת״ – מִטּוּמְאוֹת שֶׁל קוֹדֶשׁ.
ר׳ שמעון אומר: אין צורך ללמוד ממקום אחר, אלא ממקומו מפסוק זה עצמו הוא מוכרע, שהרי הוא אומר: ״וכפר על הקדש מטמאת״, ומשמע: מטומאות של קודש.
רש"י
ממקומו הוא מוכרע אין אתה צריך להכריעו ממקום אחר כי בו עצמו הכריע הכתוב שאינו מדבר אלא בטומאת מקדש וקדשיו:
תוספות
וכפר על הקדש אע״ג דבמקדש מיירי כדמוכח לקמן בשמעתין מ״מ מדאפקיה רחמנא בלשון קודש שמעינן טומאת קודש ומדאיתקש ליכא למימר דאם כן תרומה נמי:
יָכוֹל עַל כָּל טוּמְאָה שֶׁבַּקּוֹדֶשׁ יְהֵא שָׂעִיר זֶה מְכַפֵּר? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״וּמִפִּשְׁעֵיהֶם לְכָל חַטֹּאתָם״, חֲטָאִים דּוּמְיָא דִּפְשָׁעִים, מַה פְּשָׁעִים שֶׁאֵינָם בְּנֵי קָרְבָּן, אַף חֲטָאִים שֶׁאֵינָם בְּנֵי קָרְבָּן.
וממשיכים לדון: יכול על כל טומאה שבקודש, יהא שעיר זה מכפר? תלמוד לומר: ״ומפשעיהם לכל חטאתם״, ומלשון זו עולה שמדובר בחטאים דומיא [בדומה] לפשעים (עבירות של זדון), מה פשעים שאינם בני קרבן, שהרי אין מביאים קרבן חטאת על זדון, אף חטאים שמדובר עליהם כאן, שהשעיר הפנימי מכפר עליהם, הם חטאים שאינם בני קרבן, שאין בהם התנאים לחייב קרבן חטאת. והם אלו שמתחילה לא היתה בהם ידיעה על הטומאה, לפי שאין מביאים קרבן חטאת אלא על טומאה שיש בה ידיעה בתחילה וידיעה בסוף והעלם בינתיים.
רש"י
יכול על כל טומאה שבקדש בין שיש בה ידיעה בין שאין בה ידיעה:
מה פשעים שאינן בני קרבן שאין פשע אלא מזיד:
אף חטאים שאינן בני קרבן יצא שיש בה ידיעה בתחלה וידיעה בסוף והעלם בינתים שהיא בת קרבן:
וּמִנַּיִן לְיֵשׁ בָּהּ יְדִיעָה בַּתְּחִלָּה וְאֵין בָּהּ יְדִיעָה בַּסּוֹף שֶׁשָּׂעִיר זֶה תּוֹלֶה? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״לְכָל חַטֹּאתָם״, חַיָּיבֵי חַטָּאוֹת בְּמַשְׁמַע.
וממשיכים לדון: ומנין ל טומאה שיש בה ידיעה בתחלה ואין בה ידיעה בסוף, ששעיר זה תולה, למרות שאינו בר קרבן? תלמוד לומר ״לכל חטאתם״ — חייבי חטאות במשמע כלומר, אלו שיכולים לבוא לידי קרבן חטאת. ומי שהיתה לו ידיעה בתחילה ונעלמה ממנו, הרי ייתכן שיחזור וייוודע לו — ואז יתחייב חטאת. ועל כך נאמר שעד שייוודע לו — השעיר הפנימי תולה ומכפר עליו. ומעתה באים לבאר דברי ברייתא זו.
רש"י
ומנין לשיש בה ידיעה בתחלה כו׳ ולא לשאין בה ידיעה בתחלה אע״פ שאף היא אינה בת קרבן:
לכל חטאתם הראוי לבא לכלל חטאתם יצאה שאין בה ידיעה בתחלה שאינה באה לכלל חטאת עוד לעולם: הכי גרסינן חייבי חטאות במשמע ולא גרסינן כל חייבי חטאות:
חייבי חטאות במשמע הראוי לבא לידי חטאת לכשתוודע לו ידיעה בסוף:
אָמַר מָר, יֵשׁ לִי בְּעִנְיָן זֶה לְהָבִיא שָׁלֹשׁ טוּמְאוֹת: טוּמְאַת עֲבוֹדָה זָרָה, וְטוּמְאַת גִּילּוּי עֲרָיוֹת, וְטוּמְאַת שְׁפִיכוּת דָּמִים.
אמר מר [החכם]: יש לי בענין זה של כפרת שעיר הפנימי ביום הכיפורים, להביא שלש טומאות: טומאת עבודה זרה, וטומאת גילוי עריות, וטומאת שפיכות דמים.
הַאי עֲבוֹדָה זָרָה הֵיכִי דָּמֵי? אִי בְּמֵזִיד – בַּר קְטָלָא הוּא, אִי בְּשׁוֹגֵג – בַּר קָרְבָּן הוּא!
ושואלים: האי [אותה] טומאת עבודה זרה שיש להביא בענין זה, היכי דמי [כיצד היא בדיוק]? אי [אם] במזיד עבר — הרי בר קטלא [בן עונש מיתה] הוא, ואין לו כפרה בקרבן, אי [אם] בשוגג — הלוא בר [בן] קרבן חטאת הוא, ואין מתכפר לו עד שיביא את חטאתו!
רש"י
בר קרבן הוא כבר מפורש קרבן בפרשת שלח לך:
תוספות
אי בשוגג בר קרבן הוא הכא אתי שפיר דפשיטא ליה דלא מכפר אבר קרבן כדדרשינן בסיפא דברייתא חטאים דומיא דפשעים דלאו בני קרבן אבל לקמן דפריך אסיפא דברייתא גופה דקתני יכול על כל טומאה של קודש וכו׳ האי בר קרבן הוא משמע דבלאו הך דרשה דחטאים דומיא דפשעים פשיטא ליה דלא מכפר אבר קרבן ונראה דפשיטא ליה משום דאתי מקל וחומר משעיר המשתלח דמכפר על כמה עבירות ומרובה כפרתו אפ״ה אינו מכפר אבר קרבן כדדרשינן ביה התם חטאים דומיא דפשעים וכ״ש אבר קטלא ואבר מלקות דלא מכפר כדמוכח התם דאמר חייבי מלקיות שעבר עליהן יום הכפורים חייבין ופריך פשיטא מ״ש מחייבי חטאות ואשמות ודאין וא״ת ונוקי כגון דאתיידע ליה סמוך לשקיעת החמה וי״ל דהאי נמי נפקא לן מסיפא דברייתא דלא תלי ליה:
בְּמֵזִיד וְלֹא אַתְרוּ בֵּיהּ, בְּשׁוֹגֵג וְלָא אִתְיְידַע לֵיהּ.
ומשיבים: מדובר במזיד ו במקרה שלא אתרו ביה [התרו בו], ואז אין עונשים אותו במיתה, וכן בשוגג ו במקרה שלא אתיידע ליה [נודע לו] על חטאו עד יום הכיפורים, והיה מקום לומר שיתכפר בשעיר הפנימי.
רש"י
במזיד ולא אתרו ביה ואינו נהרג בלא התראה כדאמרי׳ בסנהדרין בפרק היו בודקין (סנהדרין דף מא.):
ולא אתיידע ליה סלקא דעתך אמינא לתלי ליה להגן מן היסורין עד שיודע לו:
תוספות
במזיד ולא אתרו ביה ואם תאמר והא לא אתיא לכלל חטאת וי״ל דהשתא דמוקי במזיד לא הוי חטאים אלא פשעים ובפשעים לא בעינן דאתיא לכלל חטאת דכולהו לאו בני חטאת נינהו אבל גבי שפיכות דמים קשיא דמוקי ליה בשוגג ולא אתיידע ליה והא לא אתי לכלל חטאת ואין לומר הואיל ואתי לכלל גלות אתי לכלל חטאת קרינא ביה דהא מוקי להו נמי בהנך דלאו בני גלות נינהו ויש לומר אף על גב דלא אתי לכלל חטאת אין לחוש כיון דתלי נמי אטומאת מקדש וקדשיו דאתי לכלל חטאת וכן משמע לקמן דפריך וניכפר פנימי אדידיה ואדחיצון ואע״ג דכפרת חיצון לא אתי לכלל חטאת וא״ת והיאך אפשר לאוקמה במזיד והא לא משכחת ביה כפרת חיצון דהיינו אין בה ויש בה וי״ל דאין לחוש דמוקמא כפרת חיצון אטומאת מקדש וקדשיו גרידא וא״ת והיכי מצי לאוקמה במזיד ולא אתרו ביה הלא בגדי כהונה מכפרין על אלו ג׳ עבירות. אפוד על ע״ז כתונת על שפיכות דמים ומכנסים על גילוי עריות וי״ל דבעי למימר ששעיר הפנימי יכפר עמהם וזה בלא זה לא יועיל ואע״ג דלקמן פריך וניכפר פנימי אדידיה ואדחיצון ולא בעי למיפרך וניכפרו תרוייהו אחד דשתי קרבנות ודאי אין סברא שיבואו לכפר על דבר אחד אבל זה אפשר דבגדי כהונה יכפרו עם קרבן דבר אחד:
בשוגג ולא אתיידע ליה ואם תאמר והמקשה מה היה סבור דהא כי מוקמינן ליה בטומאת מקדש וקודש איירי נמי בשוגג ולא אתיידע ליה דהיכא דאתיידע ליה בר קרבן הוא ויש לומר דמטומאת מקדש וקדשיו אתי שפיר דאיכא לאוקמה במזיד ואפילו אתרו ביה דליכא כרת ומשום הכי פריך טפי אהנך ג׳ טומאות דאיכא למיפרך בין בשוגג בין במזיד אבל קשיא דאטומאת מקדש וקדשיו נמי איכא למיפרך אמזיד אי במזיד בר מלקות הוא דחייבי כריתות שלקו נפטרו מידי כריתתן: