לִטֹּל רְשׁוּת, שֶׁהֲרֵי נִשְׁבַּע לוֹ (נדרים ס"ה). וְז' שֵׁמוֹת הָיוּ לוֹ, רְעוּאֵל, יֶתֶר, יִתְרוֹ, קֵינִי, חוֹבָב, חֶבֶר, פּוּטִיאֵל:

וישב אל יתר חתנו.

Moses went and returned to Yeter his father-in-law, and he said to him: Many years have passed since I fled from Egypt. Please, let me go and return to my brethren who are in Egypt and see if they are still alive. In explaining his return to Egypt, Moses offered personal reasons instead of revealing anything to Yitro regarding his divine mission to redeem his people. Perhaps Moses was hesitant to reveal his mission before he could successfully carry it out, or maybe he was concerned that Yitro would not believe him. Yitro said to Moses: Go in peace.

וַיֵּלֶךְ מֹשֶׁה וַיָּשָׁב אֶל יֶתֶר, יתרו
 חֹתְנוֹ, וַיֹּאמֶר לוֹ:עברו שנים רבות מאז ברחתי.
 אֵלֲכָה נָּא וְאָשׁוּבָה אֶל אַחַי אֲשֶׁר בְּמִצְרַיִם, וְאֶרְאֶה הַעוֹדָם חַיִּים.משה נימק את שיבתו למצרים במניעים אישיים ולא סיפר לחותנו על שליחותו לגאול את עמו. אולי חשש לספר זאת, אולי לא רצה לפרסם דברים אלו קודם שיעלה בידיו למלא את תפקידו, ושמא חשב שיתרו לא יאמין ליומרה זו.וַיֹּאמֶר יִתְרוֹ לְמֹשֶׁה: לֵךְ לְשָׁלוֹם.

יח וַיֵּ֨לֶךְ מֹשֶׁ֜ה וַיָּ֣שָׁב ׀ אֶל־יֶ֣תֶר חֹֽתְנ֗וֹ וַיֹּ֤אמֶר לוֹ֙ אֵ֣לְכָה נָּ֗א וְאָשׁ֙וּבָה֙ אֶל־אַחַ֣י אֲשֶׁר־בְּמִצְרַ֔יִם וְאֶרְאֶ֖ה הַעוֹדָ֣ם חַיִּ֑ים וַיֹּ֧אמֶר יִתְר֛וֹ לְמֹשֶׁ֖ה לֵ֥ךְ לְשָׁלֽוֹם׃

מִי הֵם? דָּתָן וַאֲבִירָם; חַיִּים הָיוּ, אֶלָּא שֶׁיָּרְדוּ מִנִּכְסֵיהֶם וְהֶעָנִי חָשׁוּב כַּמֵּת:

כי מתו כל האנשים.

Moses originally fled from Egypt as a fugitive accused of murder. With regard to Moses’ delay in returning to Egypt due to this accusation, 
 the Lord said to Moses, while he was still with Yitro in Midyan: Go, return to Egypt, as all the men who seek your life have died. The situation in Egypt has changed, and you can now return to Egypt without worry.

ובאשר לעיכובו של משה מלשוב מצרימה — הרי שם הואשם ברצח —
 וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה בְּמִדְיָןבהיותו עם יתרו
 :
 לֵךְ שֻׁב מִצְרָיִם, כִּי מֵתוּ כָּל הָאֲנָשִׁים הַמְבַקְשִׁים אֶת נַפְשֶׁךָ.פני הדברים השתנו, ואתה יכול לחזור למצרים בלי חשש.

יט וַיֹּ֨אמֶר יְהוָ֤ה אֶל־מֹשֶׁה֙ בְּמִדְיָ֔ן לֵ֖ךְ שֻׁ֣ב מִצְרָ֑יִם כִּי־מֵ֙תוּ֙ כָּל־הָ֣אֲנָשִׁ֔ים הַֽמְבַקְשִׁ֖ים אֶת־נַפְשֶֽׁךָ׃

חֲמוֹר הַמְיֻחָד, הוּא הַחֲמוֹר שֶׁחָבַשׁ אַבְרָהָם לַעֲקֵדַת יִצְחָק, וְהוּא שֶׁעָתִיד מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ לְהִגָּלוֹת עָלָיו, שֶׁנֶּאֱמַר "עָנִי וְרֹכֵב עַל חֲמוֹר" (זכריה ט') (פרקי דרבי אליעזר ל"א):

על החמר.

אֵין מֻקְדָּם וּמְאֻחָר מְדֻקְדָּקִים בַּמִּקְרָא:

וישב ארצה מצרים, ויקח משה את מטה.

Moses took his wife and his sons and mounted them on the donkey, and they returned to the land of Egypt. Presumably, Moses walked alongside the donkey. Moses also took the staff of God in his hand.

וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת אִשְׁתּוֹ וְאֶת בָּנָיו, וַיַּרְכִּבֵם עַל הַחֲמֹר, וַיָּשָׁבמשה, כנראה בצעידתו בצד החמור,
 אַרְצָה מִצְרָיִם. וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת מַטֵּה הָאֱלֹהִים בְּיָדוֹ.

כ וַיִּקַּ֨ח מֹשֶׁ֜ה אֶת־אִשְׁתּ֣וֹ וְאֶת־בָּנָ֗יו וַיַּרְכִּבֵם֙ עַֽל־הַחֲמֹ֔ר וַיָּ֖שָׁב אַ֣רְצָה מִצְרָ֑יִם וַיִּקַּ֥ח מֹשֶׁ֛ה אֶת־מַטֵּ֥ה הָאֱלֹהִ֖ים בְּיָדֽוֹ׃

דַּע שֶׁעַל מְנָת כֵּן תֵּלֵךְ שֶׁתְּהֵא גִּבּוֹר בִּשְׁלִיחוּתִי לַעֲשׂוֹת כָּל מוֹפְתַי לִפְנֵי פַרְעֹה וְלֹא תִירָא מִמֶּנּוּ:

בלכתך לשוב מצרימה וגו'.

לֹא עַל שָׁלוֹשׁ אוֹתוֹת הָאֲמוּרוֹת לְמַעְלָה, שֶׁהֲרֵי לֹא לִפְנֵי פַרְעֹה צִוָּה לַעֲשׂוֹתָם אֶלָּא לִפְנֵי יִשְׂרָאֵל שֶׁיַּאֲמִינוּ לוֹ, וְלֹא מָצִינוּ שֶׁעֲשָׂאָם לְפָנָיו, אֶלָּא מוֹפְתִים שֶׁאֲנִי עָתִיד לָשׂוּם בְּיָדְךָ בְּמִצְרַיִם, כְּמוֹ "כִּי יְדַבֵּר אֲלֵיכֶם פַּרְעֹה וְגוֹ'" (שמות ז'); וְאַל תִתְמַהּ עַל אֲשֶׁר כְּתִיב "אֲשֶׁר שַׂמְתִּי", שֶׁכֵּן מַשְׁמָעוֹ, כְּשֶׁתְּדַבֵּר עִמּוֹ כְּבָר שַׂמְתִּים בְּיָדְךָ:

אשר שמתי בידך.

The Lord said to Moses: When you go to return to Egypt, see all the wonders that I have placed in your hand, the various signs you have been provided, and perform them before Pharaoh. That is, these signs are not meant solely for the children of Israel, but for Pharaoh as well. And be aware that I will harden his heart, and he will not send forth the people, despite your rhetoric and these miraculous signs.

וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה: בְּלֶכְתְּךָ לָשׁוּב מִצְרַיְמָה, רְאֵה כָּל הַמֹּפְתִים אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בְיָדֶךָ,האותות שנתתי לך אינם מיועדים רק לישראל, אלא — 
 וַעֲשִׂיתָם לִפְנֵי פַרְעֹה.
 ועם זאת, דע לך ש
 אֲנִי אֲחַזֵּק אֶת לִבּוֹ, וְלֹא יְשַׁלַּח אֶת הָעָםלמרות הדברים שתשמיע באוזניו והמופתים שתראה לו.

כא וַיֹּ֣אמֶר יְהוָה֮ אֶל־מֹשֶׁה֒ בְּלֶכְתְּךָ֙ לָשׁ֣וּב מִצְרַ֔יְמָה רְאֵ֗ה כָּל־הַמֹּֽפְתִים֙ אֲשֶׁר־שַׂ֣מְתִּי בְיָדֶ֔ךָ וַעֲשִׂיתָ֖ם לִפְנֵ֣י פַרְעֹ֑ה וַאֲנִי֙ אֲחַזֵּ֣ק אֶת־לִבּ֔וֹ וְלֹ֥א יְשַׁלַּ֖ח אֶת־הָעָֽם׃

כְּשֶׁתִּשְׁמַע שֶׁלִּבּוֹ חָזָק וִימָאֵן לִשְׁלֹחַ אֱמֹר לוֹ כֵּן:

ואמרת אל פרעה.

לְשׁוֹן גְּדֻלָּה; כְּמוֹ: "אַף אֲנִי בְּכוֹר אֶתְּנֵהוּ" (תהלים פ"ט), זֶהוּ פְּשׁוּטוֹ. וּמִדְרָשׁוֹ: כָּאן חָתַם הַקָּבָּ"ה עַל מְכִירַת הַבְּכוֹרָה שֶׁלָּקַח יַעֲקֹב מֵעֵשָׂו (בראשית רבה ס"ג):

בני בכרי.

You shall say to Pharaoh: So said the Lord: My firstborn son is Israel.

וְאָמַרְתָּ אֶל פַּרְעֹהאמירה כללית — 
 כֹּה אָמַר ה': בְּנִי בְכֹרִי יִשְׂרָאֵל.ישראל הם כבן בכור לפני ה'.

כב וְאָמַרְתָּ֖ אֶל־פַּרְעֹ֑ה כֹּ֚ה אָמַ֣ר יְהוָ֔ה בְּנִ֥י בְכֹרִ֖י יִשְׂרָאֵֽל׃

This statement refers to the final plague with which God will strike the Egyptians. Thus, the culmination of the story of the plagues is foretold at the outset (Rashi).

Behold, I will slay your firstborn son

DISCUSSION

מסר זה גם יחתום את המהלך שאת צעדיו הראשונים יעשה משה בקרוב מול פרעה. הדברים הללו רומזים למכה האחרונה שיכה ה׳ במצרים, מכת בכורות (רש״י ועוד).

הנה אנכי הֹרג את בנך בכֹרך

הרחבות

בִּשְׁלִיחוּתוֹ שֶׁל מָקוֹם שלח את בני:

ואמר אליך.

הִיא מַכָּה אַחֲרוֹנָה, וּבָהּ הִתְרָהוּ תְּחִלָּה מִפְּנֵי שֶׁהִיא קָשָׁה; וְזֶה הוּא שֶׁאָמַר "הֶן אֵל יַשְׂגִּיב בְּכֹחוֹ" – לְפִיכָךְ "מִי כָמֹהוּ מוֹרֶה" (איוב ל"ו); בָּשָׂר וָדָם הַמְבַקֵּשׁ לְהִנָּקֵם מֵחֲבֵרוֹ, מַעֲלִים אֶת דְּבָרָיו, שֶׁלֹּא יְבַקֵּשׁ הַצָּלָה, אֲבָל הַקָּבָּ"ה יַשְׂגִּיב בְּכֹחוֹ וְאֵין יְכֹלֶת לְהִמָּלֵט מִיָּדוֹ כִּי אִם בְּשׁוּבוֹ אֵלָיו, לְפִיכָךְ הוּא מוֹרֵהוּ וּמַתְרֶה בוֹ לָשׁוּב:

הנה אנכי הרג וגו'.

And I say to you: Send forth My son, and he will serve Me in the wilderness, and if you refuse to send him forth, behold, I will slay your firstborn son <notes|d 1/> in retribution for your refusal to free My firstborn.

וָאֹמַר אֵלֶיךָ: שַׁלַּח אֶת בְּנִי וְיַעַבְדֵנִיבמדבר, 
 וַתְּמָאֵן, ואתה סירבת
 לְשַׁלְּחוֹ
 —
 הִנֵּה אָנֹכִי הֹרֵג אֶת בִּנְךָ בְּכֹרֶךָ.כיוון שלא שחררת את בני, אהרוג את בנך.

כג וָאֹמַ֣ר אֵלֶ֗יךָ שַׁלַּ֤ח אֶת־בְּנִי֙ וְיַֽעַבְדֵ֔נִי וַתְּמָאֵ֖ן לְשַׁלְּח֑וֹ הִנֵּה֙ אָנֹכִ֣י הֹרֵ֔ג אֶת־בִּנְךָ֖ בְּכֹרֶֽךָ׃

ויהי

(המלאך ל)מֹשֶׁה: לְפִי שֶׁלֹּא מָל אֶת אֱלִיעֶזֶר בְּנוֹ, וְעַל שֶׁנִּתְרַשֵּׁל נֶעֱנַשׁ מִיתָה. תַּנְיָא אָמַר רַבִּי יוֹסֵי: חַס וְשָׁלוֹם, לֹא נִתְרַשֵּׁל אֶלָּא אָמַר, אָמוּל וְאֵצֵא לַדֶּרֶךְ, סַכָּנָה הִיא לַתִּינוֹק עַד שְׁלוֹשֶׁת יָמִים, אָמוּל וְאֶשְׁהֶה ג' יָמִים, הַקָּבָּ"ה צִוַּנִי לֵךְ שֻׁב מִצְרָיִם וּמִפְּנֵי מָה נֶעֱנַשׁ? לְפִי שֶׁנִּתְעַסֵּק בַּמָּלוֹן תְּחִלָּה (מכילתא). בְּמַסֶּכֶת נְדָרִים: וְהָיָה הַמַּלְאָךְ נַעֲשֶׂה כְּמִין נָחָשׁ וּבוֹלְעוֹ מֵרֹאשׁוֹ וְעַד יְרֵכָיו וְחוֹזֵר וּבוֹלְעוֹ מֵרַגְלָיו וְעַד אוֹתוֹ מָקוֹם, הֵבִינָה צִפּוֹרָה שֶׁבִּשְׁבִיל הַמִּילָה הוּא (נדרים ל"ב):

ויבקש המיתו.

It was on the way, in the lodging, where Moses and his family rested on their way to Egypt, an angel of the Lord encountered him and sought to kill him. Moses was in critical condition, and may have appeared to be dying.

וַיְהִי בַדֶּרֶךְ בַּמָּלוֹן,במקום הלינה שבו נחו בדרכם למצרים, 
 וַיִּפְגְּשֵׁהוּמלאך
 ה' וַיְבַקֵּשׁל
 הֲמִיתוֹ.משה היה נתון במצב קשה מאוד. ייתכן שנראה כגוסס.

כד וַיְהִ֥י בַדֶּ֖רֶךְ בַּמָּל֑וֹן וַיִּפְגְּשֵׁ֣הוּ יְהוָ֔ה וַיְבַקֵּ֖שׁ הֲמִיתֽוֹ׃

A hard stone with a glassy appearance, composed of silicon dioxide and commonly found in the Negev. In ancient times, it was common to sharpen these stones and use them as knives, as can be seen here and in the book of Joshua (5:3): “Joshua made for flint knives for himself, and circumcised the children of Israel at the Hill of the Foreskins.”

Flint

BACKGROUND

Perhaps the child was until now uncircumcised because he was too small, or because Moses and Tzipora were concerned about bringing a newly circumcised and sick child on the journey to Egypt ( Nedarim 31b; Rashi). Perhaps Moses reached an agreement with Yitro that some of his sons would be circumcised, in accordance with the tradition of the Hebrews, while the others would remain uncircumcised, in accordance with the tradition of Yitro ( Targum Yonatan ).

Her son’s foreskin

סלע קשה בעל מראה זגוגי העשוי מסיליקה (SiO2) ושכיח בנגב. בעבר סיתתו והשחיזו אותו והשתמשו בו כסכין, כפי שמתואר כאן וכן בספר יהושע (ה,ג): וַיַּעַשׂ לוֹ יְהוֹשֻׁעַ חַרְבוֹת צֻרִים וַיָּמָל אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.

צֹר

הִשְׁלִיכַתּוּ לִפְנֵי רַגְלָיו שֶׁל מֹשֶׁה:

ותגע לרגליו.

ותאמר.

אַתָּה הָיִיתָה גּוֹרֵם לִהְיוֹת הֶחָתָן שֶׁלִּי נִרְצָח עָלֶיךָ – הוֹרֵג אִישִׁי אַתָּה לִי:

כי חתן דמים אתה לי.

Tzipora, wife of Moses, was certain that this experience was due to some flaw in their behavior. Therefore, she took a flint <notes|b 1/>and she cut her son’s foreskin, <notes|d 1/>and touched it to his feet, Tzipora placed the foreskin beside the angel’s feet, or Moses’, or her son’s; <endnote_marker|31 />and she said to the child: For you are a bridegroom of blood to me. That is, now that I have circumcised you, there is a new connection between us. Alternatively, Tzipora said to Moses: You are a bridegroom of blood to me, as the merit of this circumcision saved you from death and atoned for your transgression, thus renewing the covenant between us. <endnote_marker|32 />

צפורה, אשת משה, היתה בטוחה שהעיכוב או הקטרוג שהופיע בדרכם נבע מהתנהגותם הלקויה. משום כך — 
 וַתִּקַּח צִפֹּרָהאבן 
 צֹר, וַתִּכְרֹת אֶת עָרְלַת בְּנָהּ, שטרם נימול מפני שהיה קטן מדי, או מפני שיצאו לדרך וחששו לקחת אל המסע ילד חולה,
 או בשל הסכם שנעשה בין משה ומשפחת יתרו אילו ילדים יימולו, כמנהג העברים, ואילו ילדים לא יימולו, כמנהגו של יתרו.
 
 וַתַּגַּע לְרַגְלָיו,צפורה הניחה את הערלה ליד רגלי המלאך, משה או הילד,
 
 וַתֹּאמֶרלילד
 : כִּי חֲתַן דָּמִים אַתָּה לִי.יש לי חיבור חדש אתך עתה, מאחר שמלתי אותך. אפשרות אחרת: צפורה פנתה אל משה, וכינתה אותו חֲתַן דָּמִים, שכן הוא נושע, וחטאו נתכפר בזכות דם המילה, ובכך התחדשה הברית ביניהם.

כה וַתִּקַּ֨ח צִפֹּרָ֜ה צֹ֗ר וַתִּכְרֹת֙ אֶת־עָרְלַ֣ת בְּנָ֔הּ וַתַּגַּ֖ע לְרַגְלָ֑יו וַתֹּ֕אמֶר כִּ֧י חֲתַן־דָּמִ֛ים אַתָּ֖ה לִֽי׃

A circumcision is a joyous occasion that entails entry into a covenant, similar to a marriage. Thus, due to the circumcision, the child, or Moses, is referred to as a ḥatan , bridegroom. In a similar manner, when the children of Israel would later leave Egypt, they would conduct a mass circumcision of all males, including slaves and converts, in preparation for the sacrifice of the paschal lamb. There as well, the circumcision will represent a form of redemption and renewed covenant with the Lord (see 12:43–50).

A bridegroom [hatan] of blood because of circumcision

הילד, או משה, מכונה בעקבות ברית המילה ׳חתן׳, משום שהמילה היא שמחה ומעין חתונה, שכן תמיד באה עמה ברית והתקשרות. (׳חתן׳ משמש כינוי לאיש ביום חופתו רק בספרי הנביאים ולא בתורה, וכן ׳כלה׳. תואר זה משמש קרבה משפחתית שנוצרה על ידי חיתון; בעל הבת נקרא ׳חתן׳ ואבי האשה הוא ׳חותן׳). בדומה לכך, כשיֵּצאו ישראל ממצרים ייערך טקס מילה כללי של כל ישראל, עבדיו וגריו לקראת אכילת קרבן הפסח. גם שם יהיה בכך מעין פדיון והתקשרות עם ה׳. (ראו להלן יב, מג-נ).

חתןדמים למולֹת

הַמַּלְאָךְ ממנו, אז הֵבִינָה שֶׁעַל הַמִּילָה בָּא לְהָרְגוֹ:

וירף.

חֲתָנִי הָיָה נִרְצָח עַל דְּבַר הַמִּילָה:

אמרה חתן דמים למולת.

עַל דְּבַר הַמּוּלוֹת. שֵׁם דָּבָר הוּא, וְהַלָּמֶ"ד מְשַׁמֶּשֶׁת בִּלְשׁוֹן עַל, כְּמוֹ "וְאָמַר פַּרְעֹה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל" (שמות י"ד), וְאֻנְקְלוֹס תִּרְגֵּם דָּמִים עַל דַּם הַמִּילָה:

למולת.

After Tzipora circumcised the child, 
 he, the angel, released him, Moses. Then she said: A bridegroom of blood because of circumcision. <notes|d 1/>

וַיִּרֶף מִמֶּנּוּ,המלאך הרפה ממשה, לאחר שצפורה מלה את הילד. 
 אָז אָמְרָהצפורה
 : חֲתַן דָּמִים לַמּוּלֹת.

כו וַיִּ֖רֶף מִמֶּ֑נּוּ אָ֚ז אָֽמְרָ֔ה חֲתַ֥ן דָּמִ֖ים לַמּוּלֹֽת׃ (פ)

The verse would seem to indicate that the mountain of Horev, Mount Sinai, is situated between Midyan and Egypt (Ibn Ezra; Ramban; see Bekhor Shor ). However, the precise location of Midyan is itself subject to debate (see commentary on 2:15).

At the mountain of God

The Lord said to Aaron: Go toward Moses to the wilderness. He went and he met him at the mountain of God, <notes|d 1/>and Aaron greeted Moses with love and he kissed him.

וַיֹּאמֶר ה' אֶל אַהֲרֹן:לֵךְ לִקְרַאת מֹשֶׁה הַמִּדְבָּרָה,למדבר. 
 וַיֵּלֶךְ וַיִּפְגְּשֵׁהוּ בְּהַר הָאֱלֹהִים.מכאן שהר סיני, הר חורב, עמד בין ארץ מדין — שאולי היתה סמוכה לארץ כנען וקרובה לירדן, לבין מצרים.
 
 וַיִּשַּׁקאהרן
 לוֹ— למשה וקיבל את פניו באהבה.

כז וַיֹּ֤אמֶר יְהוָה֙ אֶֽל־אַהֲרֹ֔ן לֵ֛ךְ לִקְרַ֥את מֹשֶׁ֖ה הַמִּדְבָּ֑רָה וַיֵּ֗לֶךְ וַֽיִּפְגְּשֵׁ֛הוּ בְּהַ֥ר הָאֱלֹהִ֖ים וַיִּשַּׁק־לֽוֹ׃

Moses told Aaron all the words of the Lord: That He sent him, and all the signs that He commanded him, since they would now be required to carry out the mission together.

וַיַּגֵּד מֹשֶׁה לְאַהֲרֹן אֵת כָּל דִּבְרֵי ה' אֲשֶׁר שְׁלָחוֹ,
 וְאֵת כָּל הָאֹתֹת אֲשֶׁר צִוָּהוּ,שכן עכשיו היו צריכים לבצע יחדיו את השליחות.

כח וַיַּגֵּ֤ד מֹשֶׁה֙ לְאַֽהֲרֹ֔ן אֵ֛ת כָּל־דִּבְרֵ֥י יְהוָ֖ה אֲשֶׁ֣ר שְׁלָח֑וֹ וְאֵ֥ת כָּל־הָאֹתֹ֖ת אֲשֶׁ֥ר צִוָּֽהוּ׃

Moses and Aaron went, and they assembled all the elders, the leaders, of the children of Israel.

וַיֵּלֶךְ מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן, וַיַּאַסְפוּ אֶת כָּל זִקְנֵי, מנהיגי
 בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.

כט וַיֵּ֥לֶךְ מֹשֶׁ֖ה וְאַהֲרֹ֑ן וַיַּ֣אַסְפ֔וּ אֶת־כָּל־זִקְנֵ֖י בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃

Aaron, who was a skilled orator and was known to the people, spoke all the words that the Lord spoke to Moses, and he, Aaron, performed the signs that Moses received in order to validate his prophecy, in the sight of the people.

וַיְדַבֵּראליהם
 אַהֲרֹן,שהוא המוכר להם, והוא גם מי שיודע לדבר,
 אֵת כָּל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' אֶל מֹשֶׁה. וַיַּעַשׂאהרן את 
 הָאֹתֹתשקיבל משה כסימנים לאימות נבואתו,
 לְעֵינֵי הָעָם.

ל וַיְדַבֵּ֣ר אַהֲרֹ֔ן אֵ֚ת כָּל־הַדְּבָרִ֔ים אֲשֶׁר־דִּבֶּ֥ר יְהוָ֖ה אֶל־מֹשֶׁ֑ה וַיַּ֥עַשׂ הָאֹתֹ֖ת לְעֵינֵ֥י הָעָֽם׃

The people trusted and heard that the Lord remembered the children of Israel and that He saw their affliction. Moses’ concern that the people would react toward this declaration with skepticism was thus confuted. Although they were not personally acquainted with Moses, they believed him because of his personality, or because of the signs. And they bowed and prostrated themselves to God in gratitude for the news that the time for their redemption had arrived.

וַיַּאֲמֵן הָעָם, וַיִּשְׁמְעוּ כִּי פָקַד, זכר
 ה' אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְכִי רָאָה אֶת עָנְיָם,סבלם. חששותיו של משה שייתקל בספקנות נוכח הבטחה זו, התבדו. אמנם בני ישראל לא הכירו את משה, אך הם האמינו בו בשל אישיותו או בזכות האותות.
 וַיִּקְּדוּ וַיִּשְׁתַּחֲווּלה' כתודה על כך שהגיע זמן גאולתם.

לא וַֽיַּאֲמֵ֖ן הָעָ֑ם וַֽיִּשְׁמְע֡וּ כִּֽי־פָקַ֨ד יְהוָ֜ה אֶת־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל וְכִ֤י רָאָה֙ אֶת־עָנְיָ֔ם וַֽיִּקְּד֖וּ וַיִּֽשְׁתַּחֲוּֽוּ׃

Moses went and returned to Yeter his father-in-law, and he said to him: Many years have passed since I fled from Egypt. Please, let me go and return to my brethren who are in Egypt and see if they are still alive. In explaining his return to Egypt, Moses offered personal reasons instead of revealing