מְשֻׁקַּעַת הָיְתָה בַּמַּיִם י"א אַמָּה כִסְפִינָה טְעוּנָה הַמְשֻׁקַּעַת מִקְצָתָהּ בַּמַּיִם; וּמִקְרָאוֹת שֶׁלְּפָנֵינוּ יוֹכִיחוּ:

ותרם מעל הארץ.

The flood was forty days upon the earth; and the water increased, and lifted the ark, and it was raised above the earth. After forty days of incessant flooding, the ark, which was undoubtedly very heavy, began to rise above the earth.

וַיְהִי הַמַּבּוּל אַרְבָּעִים יוֹם עַל הָאָרֶץ, וַיִּרְבּוּ הַמַּיִם וַיִּשְׂאוּ אֶת הַתֵּבָה, וַתָּרָם מֵעַל הָאָרֶץ.אחרי ארבעים יום של שיטפון בלתי פוסק התיבה — שהיתה בוודאי כבדה מאוד — התחילה להתרומם מעל הארץ.

יז וַֽיְהִ֧י הַמַּבּ֛וּל אַרְבָּעִ֥ים י֖וֹם עַל־הָאָ֑רֶץ וַיִּרְבּ֣וּ הַמַּ֗יִם וַיִּשְׂאוּ֙ אֶת־הַתֵּבָ֔ה וַתָּ֖רָם מֵעַ֥ל הָאָֽרֶץ׃

ויגברו.

The water accumulated and increased greatly upon the earth, and the ark went upon the face of the water. The ark began to float. Since it was not a ship and there was no way to direct it, the ark simply drifted along, drawn by the flow and movement of the water.

וַיִּגְבְּרוּ הַמַּיִם, וַיִּרְבּוּ מְאֹד עַל הָאָרֶץ, וַתֵּלֶךְ הַתֵּבָה עַל פְּנֵי הַמָּיִם.התיבה התחילה לצוף. כיוון שהיא אינה אנייה ואין כל דרך לכוון אותה, היא נסחפה עם תגבורת המים ותנועתם.

יח וַיִּגְבְּר֥וּ הַמַּ֛יִם וַיִּרְבּ֥וּ מְאֹ֖ד עַל־הָאָ֑רֶץ וַתֵּ֥לֶךְ הַתֵּבָ֖ה עַל־פְּנֵ֥י הַמָּֽיִם׃

The water accumulated exceedingly upon the earth, and all the high mountains under the entire heavens were covered.

וְהַמַּיִם גָּבְרוּ מְאֹד מְאֹד עַל הָאָרֶץ, וַיְכֻסּוּ כָּל הֶהָרִים הַגְּבֹהִים אֲשֶׁר תַּחַת כָּל הַשָּׁמָיִם.

יט וְהַמַּ֗יִם גָּֽבְר֛וּ מְאֹ֥ד מְאֹ֖ד עַל־הָאָ֑רֶץ וַיְכֻסּ֗וּ כָּל־הֶֽהָרִים֙ הַגְּבֹהִ֔ים אֲשֶׁר־תַּ֖חַת כָּל־הַשָּׁמָֽיִם׃

לְמַעְלָה שֶׁל גֹּבַהּ כָּל הֶהָרִים, לְאַחַר שֶׁהֻשְׁווּ הַמַּיִם לְרָאשֵׁי הֶהָרִים:

חמש עשרה אמה מלמעלה.

Fifteen cubits upward the water accumulated, and the mountains were covered.

חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה אַמָּה מִלְמַעְלָה גָּבְרוּ הַמָּיִם, וַיְכֻסּוּ הֶהָרִים.

כ חֲמֵ֨שׁ עֶשְׂרֵ֤ה אַמָּה֙ מִלְמַ֔עְלָה גָּבְר֖וּ הַמָּ֑יִם וַיְכֻסּ֖וּ הֶהָרִֽים׃

All flesh that crawls upon the earth, of the birds, and of the animals, and of the beasts, and of all the swarming creatures that swarm upon the earth, and all mankind, perished.

וַיִּגְוַע כָּל בָּשָׂר הָרֹמֵשׂ עַל הָאָרֶץ, בָּעוֹף וּבַבְּהֵמָה וּבַחַיָּה וּבְכָל הַשֶּׁרֶץ הַשֹּׁרֵץ עַל הָאָרֶץ, וְכֹל הָאָדָם.

כא וַיִּגְוַ֞ע כָּל־בָּשָׂ֣ר ׀ הָרֹמֵ֣שׂ עַל־הָאָ֗רֶץ בָּע֤וֹף וּבַבְּהֵמָה֙ וּבַ֣חַיָּ֔ה וּבְכָל־הַשֶּׁ֖רֶץ הַשֹּׁרֵ֣ץ עַל־הָאָ֑רֶץ וְכֹ֖ל הָאָדָֽם׃

נְשָׁמָה שֶׁל רוּחַ חַיִּים:

נשמת רוח חיים.

וְלֹא דָגִים שֶׁבַּיָּם (סנה' ק"ח):

אשר בחרבה.

All in whose nostrils was the breath of the spirit of life, from all that was on the dry land, died. All creatures living in dry places passed away. <endnote_marker|9 />The force of the water, its quantity, and according to the Sages, even its heat, <endnote_marker|10 />destroyed all the living creatures. Presumably the animals that could swim tried to do so, but they could not withstand the overpowering water. The people certainly tried to find a hiding place or grab onto planks to stay afloat, but all such material was washed away.

כֹּל אֲשֶׁר נִשְׁמַת רוּחַ חַיִּים בְּאַפָּיו מִכֹּל אֲשֶׁר בֶּחָרָבָה,כל היצורים החיים במקומות היבשים
 — 
 מֵתוּ.עצמת המים, כַּמותם ולדעת חכמים — גם חומם
 השמידו את כל היצורים החיים. מן הסתם, היצורים היודעים לשחות ניסו לשחות, אבל לא עמדו בשיטפון העצום. בוודאי ניסו בני האדם למצוא להם מסתור ולהיאחז בקרשי הצלה, אבל הכול נגמר ונשטף.

כב כֹּ֡ל אֲשֶׁר֩ נִשְׁמַת־ר֨וּחַ חַיִּ֜ים בְּאַפָּ֗יו מִכֹּ֛ל אֲשֶׁ֥ר בֶּחָֽרָבָ֖ה מֵֽתוּ׃

לְשׁוֹן וַיִּפְעַל הוּא וְאֵינוֹ לָשׁוֹן וַיִפָּעֵל, וְהוּא מִגִּזְרַת וַיִּפֶן וַיִּבֶן כָּל תֵּבָה שֶׁסּוֹפָהּ הֵ"א, כְּגוֹן בָּנָה, מָחָה, קָנָה, כְּשֶׁהוּא נוֹתֵן וָי"ו יוֹ"ד בְּרֹאשָׁהּ, נָקוּד בְּחִירִק תַּחַת הַיּוֹ"ד:

וימח.

לְבַד נֹחַ, זֶהוּ פְּשׁוּטוֹ; וּמִ"אַ גוֹנֵחַ וְכוֹהֶה דָם מִטֹּרַח הַבְּהֵמוֹת וְהַחַיּוֹת. וְיֵ"אֹ שֶׁאִחֵר מְזוֹנוֹת לָאֲרִי וְהִכִּישׁוֹ, וְעָלָיו נֶאֱמַר הֵן צַדִּיק בָּאָרֶץ יְשֻׁלָּם (משלי יא):

אך נח.

He obliterated all existence that was upon the face of the earth, from man, to animal, to crawling creature, to birds of the heavens; they were obliterated from the earth. Only Noah remained and they that were with him in the ark.

וַיִּמַח אֶת כָּל הַיְקוּם אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה, מֵאָדָם עַד בְּהֵמָה עַד רֶמֶשׂ וְעַד עוֹף הַשָּׁמַיִם, וַיִּמָּחוּ מִן הָאָרֶץ. וַיִּשָּׁאֶר אַךְ נֹחַ וַאֲשֶׁר אִתּוֹ בַּתֵּבָה.

כג וַיִּ֜מַח אֶֽת־כָּל־הַיְק֣וּם ׀ אֲשֶׁ֣ר ׀ עַל־פְּנֵ֣י הָֽאֲדָמָ֗ה מֵאָדָ֤ם עַד־בְּהֵמָה֙ עַד־רֶ֙מֶשׂ֙ וְעַד־ע֣וֹף הַשָּׁמַ֔יִם וַיִּמָּח֖וּ מִן־הָאָ֑רֶץ וַיִשָּׁ֧אֶר אַךְ־נֹ֛חַ וַֽאֲשֶׁ֥ר אִתּ֖וֹ בַּתֵּבָֽה׃

The water accumulated upon the earth one hundred and fifty days. Over the course of these one hundred and fifty days, perhaps the rain continued to fall, and the wellsprings did not stop up, but the force of the water weakened. During this period, everything flowed and intermingled: The oceans surged past the coastline and the seas broke their boundaries. For almost half a year, there was nothing in the world except for water and the ark floating somewhere upon it. Its occupants did not know where they were, and possibly they could not even know how much time had elapsed since they had shut themselves in the ark, as time calculations in those days depended on the celestial bodies. It is doubtful whether they could even distinguish between day and night. <endnote_marker|11 />

וַיִּגְבְּרוּ הַמַּיִם עַל הָאָרֶץ חֲמִשִּׁים וּמְאַת יוֹם.במשך מאה וחמישים יום ייתכן שהגשמים הוסיפו לרדת, ומי המעיינות המשיכו לנבוע, אך עצמת המים נחלשה. במאה וחמישים היום הללו הכול זרם והתערבב. האוקיינוסים חרגו מגבולותיהם, והימים גאו מעבר לקו החוף. במשך כמעט מחצית השנה לא היה בעולם כולו דבר מלבד מים והתיבה שצפה עליהם אי שם. שוכניה לא ידעו היכן הם, ואולי אף לא יכלו לדעת כמה זמן חלף מאז שהסתגרו בתיבה, שכן חישובי הזמן באותה עת היו תלויים בגרמי השמים, וספק אם יכלו אז להבחין בין יום ללילה.

כד וַיִּגְבְּר֥וּ הַמַּ֖יִם עַל־הָאָ֑רֶץ חֲמִשִּׁ֥ים וּמְאַ֖ת יֽוֹם׃

זֶה הַשֵּׁם מִדַּת הַדִּין הוּא, וְנֶהֶפְכָה לְמִדַּת רַחֲמִים עַל יְדֵי תְפִלַּת הַצַּדִּיקִים; וְרִשְׁעָתָן שֶׁל רְשָׁעִים הוֹפֶכֶת מִדַּת רַחֲמִים לְמִדַּת הַדִּין, שֶׁנֶאֱמַר וַיַּרְא ה' כִּי רַבָּה רָעַת הָאָדָם, וַיֹּאמֶר ה' אֶמְחֶה, (ברא' ו') וְהוּא שֵׁם מִדַּת רַחֲמִים:

ויזכור אלהים.

מַה זָּכַר לָהֶם לַבְּהֵמוֹת? זְכוּת, שֶׁלֹּא הִשְׁחִיתוּ דַרְכָּם קֹדֶם לָכֵן וְשֶׁלֹּא שִׁמְּשׁוּ בַּתֵּבָה:

ויזכור אלהים את נח וגו'.

רוּחַ תַּנְחוּמִין וַהֲנָחָה עָבְרָה לְפָנָיו:

ויעבר אלהים רוח.

על הארץ.

כְּמוֹ כְּשֹׁךְ חֲמַת הַמֶּלֶךְ (אסתר ב') לְשׁוֹן הַנָּחַת חֵמָה:

וישכו.

God remembered Noah and all the beasts and all the animals that were with him in the ark; God caused a wind to pass over the earth, and the water subsided. The water rested from its rage and did not descend anymore in the form of rain nor surge from the depths.

וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת נֹחַ, וְאֵת כָּל הַחַיָּה וְאֶת כָּל הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר אִתּוֹ בַּתֵּבָה. וַיַּעֲבֵר אֱלֹהִים רוּחַ עַל הָאָרֶץ, וַיָּשֹׁכּוּ הַמָּיִם.המים שככו, נחו מזעפם. לא נוספו עוד מים.

א וַיִּזְכֹּ֤ר אֱלֹהִים֙ אֶת־נֹ֔חַ וְאֵ֤ת כָּל־הַֽחַיָּה֙ וְאֶת־כָּל־הַבְּהֵמָ֔ה אֲשֶׁ֥ר אִתּ֖וֹ בַּתֵּבָ֑ה וַיַּעֲבֵ֨ר אֱלֹהִ֥ים ר֙וּחַ֙ עַל־הָאָ֔רֶץ וַיָּשֹׁ֖כּוּ הַמָּֽיִם׃

כְּשֶׁנִּפְתְּחוּ כְּתִיב כָּל מַעְיְנֹת; וְכָאן אֵין כְּתִיב כָּל, לְפִי שֶׁנִּשְׁתַּיְּרוּ מֵהֶם אוֹתָן שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם צֹרֶךְ לָעוֹלָם, כְּגוֹן חַמֵּי טְבֵרְיָא וְכַיוֹצֵא בָהֶן:

ויסכרו מעינות.

וַיִמָּנַע כְּמוֹ לֹא תִכְלָא רַחֲמֶיךָ (תהלים מ'), לֹא יִכְלֶה מִמְּךָ (ברא' כג):

ויכלא.

The wellsprings of the depth and the windows of the heavens were dammed, closed, and the rain from the heavens was terminated.

וַיִּסָּכְרוּ, נסגרו 
 מַעְיְנֹת תְּהוֹם וַאֲרֻבֹּת הַשָּׁמָיִם, וַיִּכָּלֵא, חדל
 הַגֶּשֶׁם מִן הַשָּׁמָיִם.

ב וַיִּסָּֽכְרוּ֙ מַעְיְנֹ֣ת תְּה֔וֹם וַֽאֲרֻבֹּ֖ת הַשָּׁמָ֑יִם וַיִּכָּלֵ֥א הַגֶּ֖שֶׁם מִן־הַשָּׁמָֽיִם׃

הִתְחִילוּ לַחֲסֹר וְהוּא אֶחָד בְּסִיוָן. כֵּיצַד? בְּכ"ז בְּכִסְלֵו פָּסְקוּ הַגְּשָׁמִים, הֲרֵי ג' מִכִּסְלֵו וְכ"ט מִטֵּבֵת הֲרֵי ל"ב, וּשְׁבָט וַאֲדָר וְנִיסָן וְאִיָּר קי"ח, הֲרֵי ק"נ:

מקצה חמשים ומאת יום.

The water receded from upon the earth gradually. The water that had swelled and risen above the mountains descended into the valleys, from where it flowed into the sea. These processes took time, as the entire world was inundated with water. And the water was diminished at the end of one hundred and fifty days. After one hundred and fifty days of flooding, the water began to diminish.

וַיָּשֻׁבוּ הַמַּיִם מֵעַל הָאָרֶץ הָלוֹךְ וָשׁוֹב,המים שגאו ועלו מעבר להרים, ירדו לעמקים, ומן העמקים שבו וזרמו אל הים. תהליכים אלו ארכו זמן, משום שכל העולם היה מוצף. 
 וַיַּחְסְרוּ הַמַּיִם מִקְצֵה חֲמִשִּׁים וּמְאַת יוֹם.אחרי מאה וחמישים ימי המבול התחילו המים להתמעט.

ג וַיָּשֻׁ֧בוּ הַמַּ֛יִם מֵעַ֥ל הָאָ֖רֶץ הָל֣וֹךְ וָשׁ֑וֹב וַיַּחְסְר֣וּ הַמַּ֔יִם מִקְצֵ֕ה חֲמִשִּׁ֥ים וּמְאַ֖ת יֽוֹם׃

A high mountain range, whose peaks reach above 5,000 m, northeast of Lake Van in eastern Turkey. The mountains of Ararat and the kingdom of Ararat west of Lake Van, are mentioned in the Bible as a region lying north of Babylon and Assyria. Onkelos renders it as Turei Kardo , the mountains of the Kurds, and Josephus explains likewise ( Antiquities of the Jews I:3:6).

Mountains of Ararat

BACKGROUND

סִיוָן, וְהוּא שְׁבִיעִי לְכִסְלֵו שֶׁבּוֹ פָּסְקוּ הַגְּשָׁמִים:

בחדש השביעי.

מִכָּאן אַתָּה לָמֵד שֶׁהָיְתָה הַתֵּבָה מְשֻׁקַּעַת בַּמַּיִם י"א אַמָּה, שֶׁהֲרֵי כְתִיב בָּעֲשִׂירִי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ נִרְאוּ רָאשֵׁי הֶהָרִים, זֶה אָב, שֶׁהִיא עֲשִׂירִי לְמַרְחֶשְׁוָן לִירִידַת גְּשָׁמִים, וְהֵם הָיוּ גְבוֹהִים עַל הֶהָרִים חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה אַמָּה, וְחָסְרוּ מִיּוֹם אֶחָד בְּסִיוָן עַד אֶחָד בְּאָב חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה אַמָּה לְשִּׁשִּׁים יוֹם, הֲרֵי אַמָּה לְד' יָמִים, נִמְצָא, שֶׁבְּי"ו בְּסִיוָן לֹא חָסְרוּ אֶלָּא ד' אַמּוֹת וְנָחָה הַתֵּבָה לְיוֹם הַמָּחֳרָת; לָמַדְתָּ, שֶׁהָיְתָה מְשֻׁקַּעַת י"א אַמָּה בַמַּיִם שֶׁעַל רָאשֵׁי הֶהָרִים:

בשבעה עשר יום.

The ark rested during the seventh month, on the seventeenth day of the month, at the conclusion of one hundred and fifty days starting from the second month, upon the mountains of Ararat. <notes|B 1/>The water level receded until the ark rested once again on the earth, although not in the place where Noah had built it. The ark was presumably constructed in a then-inhabited area, in or around modern-day Iraq, and it drifted a considerable distance to the high mountains of Ararat, which are likely close to the mountains called by that name today. <endnote_marker|12 />

וַתָּנַח הַתֵּבָה בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּשִׁבְעָה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ, כשהסתיימו מאה וחמישים יום מהחודש השני,
 עַל הָרֵי אֲרָרָט.המים התמעטו עד שהתיבה נחה שוב על הארץ, אם כי לא במקום שבו נח בנה אותה. ניתן להניח שהתיבה נבנתה באזורים שבהם ישבו בני אדם באותה תקופה, במסופוטמיה או בסביבתה, והיא נסחפה למרחק לא מבוטל, עד הרי אררט הגבוהים, הקרובים כנראה להרים הקרויים כך גם בימינו.

ד וַתָּ֤נַח הַתֵּבָה֙ בַּחֹ֣דֶשׁ הַשְּׁבִיעִ֔י בְּשִׁבְעָה־עָשָׂ֥ר י֖וֹם לַחֹ֑דֶשׁ עַ֖ל הָרֵ֥י אֲרָרָֽט׃

זֶה אָב, שֶׁהוּא עֲשִׂירִי לְמַרְחֶשְׁוָן שֶׁהִתְחִיל הַגֶּשֶׁם. וְאִם תֹּאמַר הוּא אֱלוּל, וַעֲשִׂירִי לְכִסְלֵו שֶׁפָּסַק הַגֶּשֶׁם, כְּשֵׁם שֶׁאַתָּה אוֹמֵר בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי סִיוָן, וְהוּא שְׁבִיעִי לַהַפְסָקָה – אִי אֶפְשָׁר לוֹמַר כֵּן, עַל כָּרְחֲךָ שְׁבִיעִי אִי אַתָּה מוֹנֶה אֶלָּא לַהַפְסָקָה, שֶׁהֲרֵי לֹא כָלוּ אַרְבָּעִים יוֹם שֶׁל יְרִידַת גְּשָׁמִים, וּמֵאָה וַחֲמִשִּׁים שֶׁל תִּגְבֹּרֶת הַמַּיִם עַד אֶחָד בְּסִיוָן; וְאִם אַתָּה אוֹמֵר שְׁבִיעִי לַיְרִידָה, אֵין זֶה סִיוָן, וְהָעֲשִׂירִי אִי אֶפְשָׁר לִמְנוֹת אֶלָּא לַיְרִידָה, שֶׁאִם אַתָּה אוֹמֵר לַהַפְסָקָה וְהוּא אֱלוּל, אִי אַתָּה מוֹצֵא בָּרִאשׁוֹן בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ חָרְבוּ הַמַּיִם מֵעַל הָאָרֶץ; שֶׁהֲרֵי מִקֵּץ אַרְבָּעִים יוֹם מִשֶׁנִּרְאוּ רָאשֵׁי הֶהָרִים שִׁלַּח אֶת הָעוֹרֵב וְכ"א יוֹם הוֹחִיל בִּשְׁלִיחוּת הַיּוֹנָה, הֲרֵי שִׁשִּׁים יוֹם מִשֶּׁנִּרְאוּ רָאשֵׁי הֶהָרִים עַד שֶׁחָרְבוּ פְנֵי הָאֲדָמָה. וְאִם תֹּאמַר בֶּאֱלוּל נִרְאוּ, נִמְצָא שֶׁחָרְבוּ בְּמַרְחֶשְׁוָן וְהוּא קוֹרֵא אוֹתוֹ רִאשׁוֹן, וְאֵין זֶה אֶלָּא תִּשְׁרֵי, שֶׁהוּא רִאשׁוֹן לִבְרִיאַת עוֹלָם, וְלְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ הוּא נִיסָן:

בעשירי נראו ראשי ההרים.

And the water gradually receded until the tenth month; during the tenth month, on the first of the month, the peaks of the mountains were revealed and seen. Since the ark was exceedingly heavy and deeply immersed in the water, it took additional time from when it rested on the peak until the mountains themselves were exposed.

וְהַמַּיִם הָיוּ הָלוֹךְ וְחָסוֹר עַד הַחֹדֶשׁ הָעֲשִׂירִי. בָּעֲשִׂירִי,בחודש העשירי 
 בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ נִרְאוּ, נתגלו 
 רָאשֵׁי הֶהָרִים.מכיוון שהתיבה היתה כבדה למדי, והיתה שקועה בתוך המים, עבר זמן נוסף משעה שנחה על ההרים ועד שההרים עצמם נחשפו.

ה וְהַמַּ֗יִם הָיוּ֙ הָל֣וֹךְ וְחָס֔וֹר עַ֖ד הַחֹ֣דֶשׁ הָֽעֲשִׂירִ֑י בָּֽעֲשִׂירִי֙ בְּאֶחָ֣ד לַחֹ֔דֶשׁ נִרְא֖וּ רָאשֵׁ֥י הֶֽהָרִֽים׃

מִשֶּׁנִּרְאוּ רָאשֵׁי הֶהָרִים:

מקץ ארבעים יום.

לְצֹהַר, וְלֹא זֶה פֶּתַח הַתֵּבָה הֶעָשׂוּי לְבִיאָה וִיצִיאָה:

את חלון התבה אשר עשה.

It was at the end of forty days from the time that the tops of the mountains could first be seen. Only after the mountaintops became visible could it be known with certainty that the water was gradually receding. Noah opened the window of the ark that he made.

וַיְהִי מִקֵּץ אַרְבָּעִים יוֹם,מן הזמן שבו ראשי ההרים נגלו לעין. רק לאחר שנראו ראשי ההרים, אפשר היה לדעת בוודאות שהמים יורדים והולכים. 
 וַיִּפְתַּח נֹחַ אֶת חַלּוֹן הַתֵּבָה אֲשֶׁר עָשָׂה.

ו וַֽיְהִ֕י מִקֵּ֖ץ אַרְבָּעִ֣ים י֑וֹם וַיִּפְתַּ֣ח נֹ֔חַ אֶת־חַלּ֥וֹן הַתֵּבָ֖ה אֲשֶׁ֥ר עָשָֽׂה׃

הוֹלֵךְ וּמַקִּיף סְבִיבוֹת הַתֵּבָה, וְלֹא הָלַךְ בִּשְׁלִיחוּתוֹ, שֶׁהָיָה חוֹשְׁדוֹ עַל בַּת זוּגוֹ, כְּמוֹ שֶׁשָּׁנִינוּ בְּאַגָּדַת חֵלֶק (סנה' ק"ח):

יצוא ושוב.

פְּשׁוּטוֹ כְּמַשְׁמָעוֹ. אֲבָל מִדְרַשׁ אַגָּדָה מוּכָן הָיָה הָעוֹרֵב לִשְׁלִיחוּת אַחֶרֶת בַּעֲצִירַת גְּשָׁמִים בִּימֵי אֵלִיָּהוּ, שֶׁנֶּאֱמַר וְהָעֹרְבִים מְבִאִים לוֹ לֶחֶם וּבָשָׂר (מ"א י"ז):

עד יבשת המים.

He sent the raven. Noah chose to send a raven, on the assumption that a bird which feeds on carrion would be the first to find itself something to eat. Were it to find food, Noah would know that the water level had diminished. <endnote_marker|13 />And it went to and fro, without bringing back any sign, until the drying of the water from upon the earth.

וַיְשַׁלַּח אֶת הָעֹרֵב,נח בחר לשלח את העורב, משום שהניח שעוף זה, הניזון מפגרים, יהיה הראשון שימצא לעצמו דבר מאכל. אם ימצא מזון, יֵדע נח שמפלס המים ירד.
 
 וַיֵּצֵא יָצוֹא וָשׁוֹבבלא להביא כל סימן
 עַד יְבֹשֶׁת הַמַּיִם מֵעַל הָאָרֶץ.

ז וַיְשַׁלַּ֖ח אֶת־הָֽעֹרֵ֑ב וַיֵּצֵ֤א יָצוֹא֙ וָשׁ֔וֹב עַד־יְבֹ֥שֶׁת הַמַּ֖יִם מֵעַ֥ל הָאָֽרֶץ׃

לְסוֹף ז' יָמִים שֶׁהֲרֵי כְתִיב וַיָּחֶל עוֹד ז' יָמִים אֲחֵרִים, מִכְּלַל זֶה אַתָּה לָמֵד שֶׁאַף בָּרִאשׁוֹנָה הוֹחִיל ז' יָמִים:

וישלח את היונה.

אֵין זֶה לְשׁוֹן שְׁלִיחוּת אֶלָּא לְשׁוֹן שִׁלּוּח, שִׁלְּחָהּ לָלֶכֶת לְדַרְכָּה, וּבְזוֹ יִרְאֶה אִם קַלּוּ הַמַּיִם, שֶׁאִם תִּמְצָא מָנוֹחַ לֹא תָשׁוּב אֵלָיו:

וישלח.

He sent the dove from him, as this bird is also capable of flying long distances, to see if the waters had abated from upon the surface of the ground.

וַיְשַׁלַּח אֶת הַיּוֹנָה, שאף היא מסוגלת לעוף למרחקים גדולים למדי,
 מֵאִתּוֹ, לִרְאוֹת הֲקַלּוּ הַמַּיִם מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה.

ח וַיְשַׁלַּ֥ח אֶת־הַיּוֹנָ֖ה מֵאִתּ֑וֹ לִרְאוֹת֙ הֲקַ֣לּוּ הַמַּ֔יִם מֵעַ֖ל פְּנֵ֥י הָֽאֲדָמָֽה׃

But the dove did not find rest for its foot, and it returned to him to the ark, as water was on the face of the entire earth; and he extended his hand and took it, and brought it to him to the ark.

וְלֹא מָצְאָה הַיּוֹנָה מָנוֹחַ לְכַף רַגְלָהּ,
 וַתָּשָׁב אֵלָיו אֶל הַתֵּבָה, כִּי מַיִם עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ. וַיִּשְׁלַח יָדוֹ וַיִּקָּחֶהָ, וַיָּבֵא אֹתָהּ אֵלָיו אֶל הַתֵּבָה.

ט וְלֹֽא־מָצְאָה֩ הַיּוֹנָ֨ה מָנ֜וֹחַ לְכַף־רַגְלָ֗הּ וַתָּ֤שָׁב אֵלָיו֙ אֶל־הַתֵּבָ֔ה כִּי־מַ֖יִם עַל־פְּנֵ֣י כָל־הָאָ֑רֶץ וַיִּשְׁלַ֤ח יָדוֹ֙ וַיִּקָּחֶ֔הָ וַיָּבֵ֥א אֹתָ֛הּ אֵלָ֖יו אֶל־הַתֵּבָֽה׃

לְשׁוֹן הַמְתָּנָה, וְכֵן לִי שָׁמְעוּ וְיִחֵלּוּ (איוב כ"ט), וְהַרְבֵּה יֵשׁ בַּמִּקְרָא:

ויחל.

He waited yet another seven days and again sent the dove from the ark.

וַיָּחֶל עוֹד שִׁבְעַת יָמִים אֲחֵרִים, וַיֹּסֶף שַׁלַּח אֶת הַיּוֹנָה מִן הַתֵּבָהמן הסתם בבוקר.

י וַיָּ֣חֶל ע֔וֹד שִׁבְעַ֥ת יָמִ֖ים אֲחֵרִ֑ים וַיֹּ֛סֶף שַׁלַּ֥ח אֶת־הַיּוֹנָ֖ה מִן־הַתֵּבָֽה׃

אוֹמֵר אֲנִי שֶׁזָּכָר הָיָה, לְכֵן קוֹרְאוֹ פְעָמִים לְשׁוֹן זָכָר וּפְעָמִים לְשׁוֹן נְקֵבָה, לְפִי שֶׁכָּל יוֹנָה שֶׁבַּמִּקְרָא לְשׁוֹן נְקֵבָה, כְּמוֹ כְּיוֹנִים עַל אֲפִיקֵי מָיִם רֹחֲצוֹת (שיר ה'), כְּיוֹנֵי הַגֵּאָיוֹת כֻּלָּם הֹמוֹת (יחז' ז') וּכְמוֹ כְּיוֹנָה פוֹתָה (הושע ז'):

טרף בפיה.

חָטַף. וּמִדְרַשׁ אַגָּדָה (עיר' י"ח) לְשׁוֹן מָזוֹן; וְדָרְשׁוּ בְּפִיהָ לְשׁוֹן מַאֲמָר, אָמְרָה יִהְיוּ מְזוֹנוֹתַי מְרוֹרִין כְּזַיִת בְּיָדוֹ שֶׁל הַקָּבָּ"ה וְלֹא מְתוּקִין כִּדְבַשׁ בִּידֵי בָשָׂר וָדָם:

טרף.

The dove came in to him at evening time, after it had been sent off in the morning, and behold, it had plucked <endnote_marker|14 />an olive leaf in its mouth. Since olive leaves are relatively tough, they did not rot in the water. And Noah knew that the waters had abated [ kallu ], that they had become light [ kal ] and diminished from upon the earth.

וַתָּבֹא אֵלָיו הַיּוֹנָה לְעֵת עֶרֶב,
 וְהִנֵּה עֲלֵה זַיִת טָרָףתלוש,
 
 בְּפִיהָ,כיוון שעלי הזית קשים יחסית, הם לא נרקבו במים.
 וַיֵּדַע נֹחַ כִּי קַלּוּ, נעשו קלים, התמעטו 
 הַמַּיִם מֵעַל הָאָרֶץ.

יא וַתָּבֹ֨א אֵלָ֤יו הַיּוֹנָה֙ לְעֵ֣ת עֶ֔רֶב וְהִנֵּ֥ה עֲלֵה־זַ֖יִת טָרָ֣ף בְּפִ֑יהָ וַיֵּ֣דַע נֹ֔חַ כִּי־קַ֥לּוּ הַמַּ֖יִם מֵעַ֥ל הָאָֽרֶץ׃

הוּא לְשׁוֹן וַיָּחֶל, אֶלָּא שֶׁזֶּה לְשׁוֹן וַיִּפְעַל וְזֶה לְשׁוֹן וַיִּתְפַּעֵל, וַיָּחֶל – וַיַּמְתֵּן; וַיִּיָּחֶל – וַיִּתְמַתֵּן:

וייחל.

He waited yet another seven days and sent the dove, and it did not return again to him anymore, as it found rest in one of the spots that had dried up in the meantime.

וַיִּיָּחֶל,
 נח חיכה
 עוֹד
 שִׁבְעַת יָמִים אֲחֵרִים, וַיְשַׁלַּח אֶת הַיּוֹנָה, וְלֹא יָסְפָה שׁוּב אֵלָיו עוֹד,
 כיוון שחנתה באחד המקומות שיבשו בינתיים.

יב וַיִּיָּ֣חֶל ע֔וֹד שִׁבְעַ֥ת יָמִ֖ים אֲחֵרִ֑ים וַיְשַׁלַּח֙ אֶת־הַיּוֹנָ֔ה וְלֹֽא־יָסְפָ֥ה שׁוּב־אֵלָ֖יו עֽוֹד׃

לְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר הוּא תִּשְׁרֵי וּלְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ הוּא נִיסָן (ר"ה י"א):

בראשון.

נַעֲשָׂה כְמִין טִיט, שֶׁקָּרְמוּ פָנֶיהָ שֶׁל מַעְלָה:

חרבו.

It was in the six hundred and first year, during the first month on the first of the month; the water dried from upon the earth, those areas that had been dry land prior to the flood. Noah removed the cover of the ark, as apparently the window was very small and he was able to see out only after removing the cover; and he saw, and behold, the surface of the ground dried. The water had disappeared, but the ground was still sodden.

וַיְהִי בְּאַחַת וְשֵׁשׁ מֵאוֹת שָׁנָה, בָּרִאשׁוֹן בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ, חָרְבוּ הַמַּיִם מֵעַל הָאָרֶץ.המים יבשו מאותם מקומות שהיו יבָּשה לפני המבול.
 וַיָּסַר נֹחַ אֶת מִכְסֵה הַתֵּבָה,נראה שהחלון היה קטן מאוד, ורק כשנח הסיר את המכסה יכול היה לראות —
 וְהִנֵּה חָרְבוּ פְּנֵי הָאֲדָמָה.המים נעלמו, אך האדמה נותרה בוצית.

יג וַֽ֠יְהִי בְּאַחַ֨ת וְשֵׁשׁ־מֵא֜וֹת שָׁנָ֗ה בָּֽרִאשׁוֹן֙ בְּאֶחָ֣ד לַחֹ֔דֶשׁ חָֽרְב֥וּ הַמַּ֖יִם מֵעַ֣ל הָאָ֑רֶץ וַיָּ֤סַר נֹ֙חַ֙ אֶת־מִכְסֵ֣ה הַתֵּבָ֔ה וַיַּ֕רְא וְהִנֵּ֥ה חָֽרְב֖וּ פְּנֵ֥י הָֽאֲדָמָֽה׃

יְרִידָתָן בַּחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בְי"ז בַּחֹדֶשׁ, אֵלּוּ י"א יָמִים שֶׁהַחַמָּה יְתֵרָה עַל הַלְּבָנָה, שֶׁמִּשְׁפַּט דוֹר הַמַּבּוּל שָׁנָה תְמִימָה הָיָה:

בשבעה ועשרים.

נַעֲשָׂה גָּרִיד כְּהִלְכָתָהּ:

יבשה.

During the second month, on the twenty-seventh day of the month, the earth dried. It took a long time until the ground fully dried up, to the extent that it was possible to tread upon it.

וּבַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בְּשִׁבְעָה וְעֶשְׂרִים יוֹם לַחֹדֶשׁ יָבְשָׁה הָאָרֶץ.חלף זמן נוסף עד שהאדמה יבשה, כך שניתן היה לצעוד עליה.

יד וּבַחֹ֙דֶשׁ֙ הַשֵּׁנִ֔י בְּשִׁבְעָ֧ה וְעֶשְׂרִ֛ים י֖וֹם לַחֹ֑דֶשׁ יָבְשָׁ֖ה הָאָֽרֶץ׃ (ס)

The flood was forty days upon the earth; and the water increased, and lifted the ark, and it was raised above the earth. After forty days of incessant flooding, the ark, which was undoubtedly very heavy, began to rise above the earth.