והיה כראותו כי אין הנער ומת.

it will be when he sees that the lad is not with us; he will die from excessive grief. Your servants will cause the old age of your servant, my father, to descend in sorrow to the grave. We will have caused our father’s death.

וְהָיָה כִּרְאוֹתוֹ כִּי אֵין הַנַּעַר – וָמֵתמרוב צער. 
 וְהוֹרִידוּ עֲבָדֶיךָ אֶת שֵׂיבַת עַבְדְּךָ אָבִינוּ בְּיָגוֹן שְׁאֹלָה.בכך נהרוג את אבינו.

לא וְהָיָ֗ה כִּרְאוֹת֛וֹ כִּי־אֵ֥ין הַנַּ֖עַר וָמֵ֑ת וְהוֹרִ֨ידוּ עֲבָדֶ֜יךָ אֶת־שֵׂיבַ֨ת עַבְדְּךָ֥ אָבִ֛ינוּ בְּיָג֖וֹן שְׁאֹֽלָה׃

וְאִם תֹּאמַר, לָמָּה אֲנִי נִכְנָס לַתִּגָּר יוֹתֵר מִשְּׁאָר אַחַי? הֵם כֻּלָּם מִבַּחוּץ וַאֲנִי נִתְקַשַּׁרְתִּי בְקֶשֶׁר חָזָק לִהְיוֹת מְנֻדֶּה בב' עוֹלָמוֹת:

כי עבדך ערב את הנער.

Judah now explains why he is the one speaking on behalf of his brothers: 
 For your servant personally guaranteed the lad to my father, saying: If I do not bring him to you, I will have sinned to my father forever, and my transgression will accompany me always.

יהודה מסביר מדוע הוא המדבר בשם האחים:
 כִּי עַבְדְּךָ עָרַב אֶת הַנַּעַראישית
 מֵעִם אָבִי, לֵאמֹר: “אִם לֹא אֲבִיאֶנּוּ אֵלֶיךָ – וְחָטָאתִי לְאָבִי כָּל הַיָּמִים,החטא ירבוץ עלי לעולם״.

לב כִּ֤י עַבְדְּךָ֙ עָרַ֣ב אֶת־הַנַּ֔עַר מֵעִ֥ם אָבִ֖י לֵאמֹ֑ר אִם־לֹ֤א אֲבִיאֶ֙נּוּ֙ אֵלֶ֔יךָ וְחָטָ֥אתִי לְאָבִ֖י כָּל־הַיָּמִֽים׃

Since Judah was older than Benjamin, he could offer himself as a slave of greater value. His implicit message is that this is not a just sentence of a thief punished for his crime, but a capricious decision imposed by the ruler of his own accord. Consequently, as the ruler demanded that one of the brothers must remain, Judah proposed himself as a permanent slave instead of Benjamin. Judah is subtly accusing Joseph of plotting against them. However, due to his fear of the powerful ruler, he did not explicitly state this allegation.

Your servant will remain in place of the lad a slave to my lord

DISCUSSION

כיוון שיהודה היה מבוגר יותר, יכול היה להציע את עצמו כעבד שערכו גבוה משל בנימין. מאחורי דברי יהודה מצויה ההנחה שאין זה משפט שבו נענש הגנב על מעשיו אלא החלטה שרירותית שהטיל המושל מיוזמתו. כיוון שהמושל דרש אחד מן האחים לעבד, יהודה הציע את עצמו לעבד עולם במקום בנימין. בדברי יהודה אפשר לשמוע האשמה סמויה כלפי יוסף המתנכל אליהם, אך מאחר שאימתו של יוסף השליט מוטלת עליו, אין הוא משמיע אותה מפורשות.

ישב נא עבדך תחת הנער עבד לאדֹני

הרחבות

לְכָל דָּבָר אֲנִי מְעֻלֶּה מִמֶּנּוּ, לִגְבוּרָה וּלְמִלְחָמָה וּלְשַׁמֵּשׁ (בראשית רבה):

ישב נא עבדך וגו'.

Now, please, as it is my responsibility to ensure that Benjamin returns home at whatever cost, I suggest the following: Your servant will remain in place of the lad as a slave to my lord. <notes|d 1/>Take me for a slave in his place; and the lad shall go up, return home, with his brothers.

וְעַתָּה,מאחר שהאחריות מוטלת עלי, ועלי להשיב את בנימין בכל מחיר הביתה, אני מציע: 
 יֵשֶׁב נָא עַבְדְּךָ תַּחַת הַנַּעַר עֶבֶד לַאדֹנִי,קח אותי לעבד במקומו. 
 וְהַנַּעַר יַעַל עִם אֶחָיו,ישוב הביתה.

לג וְעַתָּ֗ה יֵֽשֶׁב־נָ֤א עַבְדְּךָ֙ תַּ֣חַת הַנַּ֔עַר עֶ֖בֶד לַֽאדֹנִ֑י וְהַנַּ֖עַר יַ֥עַל עִם־אֶחָֽיו׃

For how will I go up to my father, and the lad is not with me? I cannot go, lest I see the woe that shall find my father. I am unable to bear the thought of my father’s reaction, and I will do anything to avoid witnessing it with my own eyes. Of course Jacob would not be pleased even if a different brother had to remain as a slave in Egypt, but due to his exceptional love for Benjamin, his loss would be far worse if Joseph’s demand were accepted.

כִּי אֵיךְ אֶעֱלֶה אֶל אָבִי וְהַנַּעַר אֵינֶנּוּ אִתִּי?
 פֶּן אֶרְאֶה בָרָע אֲשֶׁר יִמְצָא אֶת אָבִי.אינני יכול לשאת את המחשבה על תגובתו של אבא, וגם לא אוכל לראות זאת בעיני. יהודה ידע כמובן שיעקב לא יהיה מרוצה גם אם בן אחר מבניו יישאר כעבד במצרים, אבל כלפי בנימין היתה לו אהבה מיוחדת.

לד כִּי־אֵיךְ֙ אֶֽעֱלֶ֣ה אֶל־אָבִ֔י וְהַנַּ֖עַר אֵינֶ֣נּוּ אִתִּ֑י פֶּ֚ן אֶרְאֶ֣ה בָרָ֔ע אֲשֶׁ֥ר יִמְצָ֖א אֶת־אָבִֽי׃

Joseph revealed himself to his brothers as soon as it became clear to him that they had successfully passed his test. One of the aims of the drama he had orchestrated was to assess how much his brothers had changed since selling him, and whether the trials and tribulations to which he was subjecting them would influence them at all. Gradually, the situation in which the brothers were placed became more and more similar to that of Joseph many years earlier, and they slowly began to feel the distress of one whose fate has been placed in the hands of a powerful figure. However, just when it might appear that their younger brother, the son of Rachel, has sinned, they do not reject or abandon him, but instead struggle on his behalf and refuse to let him remain in Egypt under any circumstances. This transformation of the brothers reaches its climax with Judah’s offer, as he is prepared to give his life for Benjamin. After this gesture, which serves as a kind of atonement for the sale of Joseph, Joseph cannot restrain himself any longer. Indeed, there is no more need to do so, and he finally discloses his identity to his brothers.

When Joseph revealed himself to his brothers

לֹא הָיָה יָכוֹל לִסְבֹּל שֶׁיִּהְיוּ מִצְרִים נִצָּבִים עָלָיו וְשׁוֹמְעִין שֶׁאֶחָיו מִתְבַּיְּשִׁין בְּהִוָּדְעוֹ לָהֶם:

ולא יכל יוסף להתאפק לכל הנצבים.

Joseph could not restrain from revealing himself, but he nevertheless held back before all those standing before him so as not to embarrass his brothers publicly by disclosing to the servants and guards that were present the fact that they had sold him to Egypt. <endnote_marker|1 />And he called: Remove every man from before me. No other man stood with him when Joseph revealed himself to his brothers. <notes|d 1/>Another explanation for Joseph’s instructions is that his servants supported Judah’s proposal and attempted to convince Joseph to accept it, as the lost goblet had been found. Furthermore, Judah’s noble offer had left a profound impression on them. Joseph therefore requested that they exit the room. <endnote_marker|2 />

וְלֹא יָכֹל יוֹסֵף לְהִתְאַפֵּקמלגלות את עצמו 
 לְכֹל הַנִּצָּבִים עָלָיומשום שלא רצה לבייש את אחיו בגילוי סיפור מכירתו בנוכחות משרתיו ושומרי ראשו שעמדו סביבו –
 
 וַיִּקְרָא:
 הוֹצִיאוּ כָל אִישׁ מֵעָלָי!וְלֹא עָמַד אִישׁזר
 אִתּוֹ, בְּהִתְוַדַּע יוֹסֵף אֶל אֶחָיו.

א וְלֹֽא־יָכֹ֨ל יוֹסֵ֜ף לְהִתְאַפֵּ֗ק לְכֹ֤ל הַנִּצָּבִים֙ עָלָ֔יו וַיִּקְרָ֕א הוֹצִ֥יאוּ כָל־אִ֖ישׁ מֵעָלָ֑י וְלֹא־עָ֤מַד אִישׁ֙ אִתּ֔וֹ בְּהִתְוַדַּ֥ע יוֹסֵ֖ף אֶל־אֶחָֽיו׃

בֵּיתוֹ שֶׁל פַּרְעֹה, כְּלוֹמַר, עֲבָדָיו וּבְנֵי בֵיתוֹ, וְאֵין זֶה לְשׁוֹן בַּיִת מַמָּשׁ, אֶלָּא כְמוֹ בֵּית יִשְׂרָאֵל, בֵּית יְהוּדָה, מישנ"דה בְּלַעַז:

וישמע בית פרעה.

He raised his voice in weeping. Joseph had wept previously, but now he was able to cry openly in his brothers’ presence and did not have to exit the room to do so. <endnote_marker|3 />The Egyptians heard, and the house of Pharaoh heard. Although the Egyptians who had been present had moved to another room or left the house entirely, they could still hear the sound of his weeping.

וַיִּתֵּן אֶת קֹלוֹ בִּבְכִי.יוסף כבר נתן את קולו בבכי בעבר, אך כאן יכול היה לבכות בקול לפניהם, ולא היה צריך לצאת מן החדר כדי לבכות.
 
 וַיִּשְׁמְעוּ מִצְרַיִם, וַיִּשְׁמַע בֵּית פַּרְעֹה.אף על פי שהמצרים יצאו לחדר אחר או יצאו מן הבית, עלה באוזניהם שֶׁמע בכיו.

ב וַיִּתֵּ֥ן אֶת־קֹל֖וֹ בִּבְכִ֑י וַיִּשְׁמְע֣וּ מִצְרַ֔יִם וַיִּשְׁמַ֖ע בֵּ֥ית פַּרְעֹֽה׃

This question is difficult to understand, as the brothers had already told Joseph several times that Jacob was alive (see, e.g., 43:28 and 44:20). Perhaps he asked again due to the emotion of the moment, especially in light of Judah’s moving plea. If so, it was not a calculated question (see Sforno). Since he had not had a close, loving relationship with his brothers, whereas he did love his father, in his current emotional state he wondered again about his father’s well-being. Moreover, now he could finally refer to him in the appropriate manner as “my father,” rather than “your father” (see 43:27). Alternatively, perhaps his inquiry stemmed from suspicion that his father had actually died and that the brothers had lied to him to support their claims and arouse his mercy. Consequently, Joseph sought to resolve the uncertainty that plagued him (see Keli Yakar ).

Does my father still live?

נבהלו מפניו.

Joseph said to his brothers: I am Joseph, and then immediately asked: Does my father still live? <notes|d 1/>And his brothers could not answer him because they were alarmed before him. Joseph, of course, knew who they were the entire time, but the brothers were overcome by confusion and fear over the sudden revelation. Until now, they considered Joseph to be lost, even if they may have dreamt that one day they would discover him as a slave somewhere and possibly even free him. However, now he is present before them as an eminent personality, their apparent antagonist, the ruler in whose hands their fate rests.

וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל אֶחָיו: אֲנִי יוֹסֵף.ומיד שאל – 
 הַעוֹד אָבִי חָי?שאלה זו תמוהה, שהרי כבר סיפרו לו שאביו חי. ייתכן שקריאה זו לא נבעה משיקול דעת אלא עלתה מתוך ההתרגשות שאחזה בו ברגע הדחוס הזה, בייחוד לאור מלותיו האחרונות של יהודה אליו.
 מאחר שעם אחיו לא היו לו יחסי קרבה ואהבה, ואילו את אביו אהב, עלתה בו עתה מתוך פרץ רגשותיו שוב השאלה לשלומו – והפעם סוף סוף בכינוי השייכות המייחסו אליו – אָבִי. לחלופין אפשר לנעוץ את שאלתו בחשד שהתעורר אצלו שמא אביו כבר נפטר, ואחיו בדו את הסיפור עליו כדי לאשש את טענותיהם וכדי לעורר את חמלתו. עתה חזר יוסף על השאלה, משום שרצה להתיר את הספק שהטריד אותו.
 
 וְלֹא יָכְלוּ אֶחָיו לַעֲנוֹת אֹתוֹ, כִּי נִבְהֲלוּ מִפָּנָיו.יוסף ידע את האמת לכל אורך הדרך, אבל את האחים אחזו זעזוע, תדהמה ופחד. עד כה נחשב יוסף הבן שנעלם. ייתכן שחלמו שביום מן הימים ימצאוהו כעבד במקום כלשהו, ואולי אפילו ישחררוהו, והנה הוא התגלה לפניהם בתור האדם הגדול שגורלם נתון בידיו.

ג וַיֹּ֨אמֶר יוֹסֵ֤ף אֶל־אֶחָיו֙ אֲנִ֣י יוֹסֵ֔ף הַע֥וֹד אָבִ֖י חָ֑י וְלֹֽא־יָכְל֤וּ אֶחָיו֙ לַעֲנ֣וֹת אֹת֔וֹ כִּ֥י נִבְהֲל֖וּ מִפָּנָֽיו׃

רָאָה אוֹתָם נְסוֹגִים לְאָחוֹר, אָמַר עַכְשָׁו אַחַי נִכְלָמִים, קָרָא לָהֶם בְּלָשׁוֹן רַכָּה וְתַחֲנוּנִים, וְהֶרְאָה לָהֶם שֶׁהוּא מָהוּל (בראשית רבה):

גשו נא אלי.

Joseph said to his brothers: Please approach me, and they approached silently, as they were not yet able to speak. He said again: I am Joseph your brother whom you sold to Egypt. In this repetition he is no longer revealing his identity; rather, Joseph is emphasizing that he is still their brother.

וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל אֶחָיו: גְּשׁוּ נָא אֵלַי, וַיִּגָּשׁוּבשקט. עדיין לא פצו פיותיהם בדיבור. 
 וַיֹּאמֶרשוב
 : אֲנִי יוֹסֵף אֲחִיכֶם.בפעם הזאת תפקידן של המלים הללו כבר לא היה גילוי זהותו. כאן יוסף מדגיש שהוא אחיהם. אמנם אני זוכר 
 אֲשֶׁר מְכַרְתֶּם אֹתִי מִצְרָיְמָה,

ד וַיֹּ֨אמֶר יוֹסֵ֧ף אֶל־אֶחָ֛יו גְּשׁוּ־נָ֥א אֵלַ֖י וַיִּגָּ֑שׁוּ וַיֹּ֗אמֶר אֲנִי֙ יוֹסֵ֣ף אֲחִיכֶ֔ם אֲשֶׁר־מְכַרְתֶּ֥ם אֹתִ֖י מִצְרָֽיְמָה׃

לִהְיוֹת לָכֶם לְמִחְיָה:

למחיה.

However, 
 now all that is in the past; do not be sad, and do not become incensed with yourselves that you sold me here; it was for sustenance that God sent me before you. If you wish, you can consider the entire matter from a different perspective. Look at all that transpired in the wake of the sale. Because I was taken to Egypt, I am now capable of supporting our family.

וְאולם 
 עַתָּה, לאחר מעשה 
 אַל תֵּעָצְבוּ
 וְאַל יִחַר בְּעֵינֵיכֶם, ואל תכעסו על עצמכם
 כִּי מְכַרְתֶּם אֹתִי הֵנָּה, כִּי לְמִחְיָה שְׁלָחַנִי אֱלֹהִים לִפְנֵיכֶם.נסו לראות את העניין מכיוון אחר. במקום להתייחס אל המכירה כהפקרָתי, ראו את מה שהשתלשל ממנה. הודות למעשה זה אני יכול עכשיו לתמוך בקיום המשפחה.

ה וְעַתָּ֣ה ׀ אַל־תֵּעָ֣צְב֗וּ וְאַל־יִ֙חַר֙ בְּעֵ֣ינֵיכֶ֔ם כִּֽי־מְכַרְתֶּ֥ם אֹתִ֖י הֵ֑נָּה כִּ֣י לְמִֽחְיָ֔ה שְׁלָחַ֥נִי אֱלֹהִ֖ים לִפְנֵיכֶֽם׃

עָבְרוּ מִשְּׁנֵי הָרָעָב:

כי זה שנתים הרעב.

For these past two years the famine is in the midst of the land, and there are an additional five years during which there shall be neither plowing nor harvest, in accordance with Pharaoh’s dream.

כִּי זֶהכבר 
 שְׁנָתַיִםשורר
 הָרָעָב בְּקֶרֶב הָאָרֶץ,
 וְעוֹד חָמֵשׁ שָׁנִים אֲשֶׁר אֵין חָרִישׁ וְקָצִיר,בהתאם לחלום פרעה.

ו כִּי־זֶ֛ה שְׁנָתַ֥יִם הָרָעָ֖ב בְּקֶ֣רֶב הָאָ֑רֶץ וְעוֹד֙ חָמֵ֣שׁ שָׁנִ֔ים אֲשֶׁ֥ר אֵין־חָרִ֖ישׁ וְקָצִּֽיר׃

God sent me before you to establish for you a remnant in the land, as I will support you, and to sustain you for a great deliverance.

וַיִּשְׁלָחֵנִי אֱלֹהִים לִפְנֵיכֶם לָשׂוּם לָכֶם שְׁאֵרִית בָּאָרֶץ,כדי שתשרדו באמצעות התמיכה שאעניק לכם, 
 וּלְהַחֲיוֹת לָכֶם לִפְלֵיטָה, להצלה
 גְּדֹלָה.

ז וַיִּשְׁלָחֵ֤נִי אֱלֹהִים֙ לִפְנֵיכֶ֔ם לָשׂ֥וּם לָכֶ֛ם שְׁאֵרִ֖ית בָּאָ֑רֶץ וּלְהַחֲי֣וֹת לָכֶ֔ם לִפְלֵיטָ֖ה גְּדֹלָֽה׃

it will be when he sees that the lad is not with us; he will die from excessive grief. Your servants will cause the old age of your servant, my father, to descend in sorrow to the grave. We will have caused our father’s death.