כְּתַרְגּוּמוֹ, לְפַנּוֹת לוֹ מָקוֹם, וּלְהוֹרוֹת הֵיאַךְ יִתְיַשֵּׁב בָּהּ:

להורת לפניו.

קֹדֶם שֶׁיַּגִּיַע לְשָׁם. וּמִדְרַשׁ אַגָּדָה לְהוֹרוֹת לְפָנָיו – לְתַקֵּן לוֹ בֵּית תַּלְמוּד שֶׁמִּשָּׁם תֵּצֵא הוֹרָאָה:

לפניו.

He, Jacob, sent Judah, who in their encounter with Joseph had become the brothers’ representative, before him to Joseph, to guide him to Goshen. Judah was to show them how precisely to get to Goshen, where they would live, in accordance with Joseph’s plan (45:10). And they subsequently came to the land of Goshen.

וְאֶת יְהוּדָה, שנעשה נציג האחים כלפי יוסף,
 שָׁלַחיעקב
 לְפָנָיו אֶל יוֹסֵף, לְהוֹרֹת לְפָנָיו גֹּשְׁנָה,לארץ גושן. יהודה הוא שיורה להם כיצד בדיוק יגיעו לגושן, הארץ שבה הם אמורים לגור, לפי דברי יוסף.
 
 וַיָּבֹאוּ אַרְצָה גֹּשֶׁן.

כח וְאֶת־יְהוּדָ֞ה שָׁלַ֤ח לְפָנָיו֙ אֶל־יוֹסֵ֔ף לְהוֹרֹ֥ת לְפָנָ֖יו גֹּ֑שְׁנָה וַיָּבֹ֖אוּ אַ֥רְצָה גֹּֽשֶׁן׃

הוּא עַצְמוֹ אָסַר אֶת הַסּוּסִים לַמֶּרְכָּבָה לְהִזְדָּרֵז לִכְבוֹד אָבִיו:

ויאסר יוסף מרכבתו.

יוֹסֵף נִרְאָה אֶל אָבִיו:

וירא אליו.

לְשׁוֹן הַרְבּוֹת בְּכִיָּה, וְכֵן כִּי לֹא עַל אִישׁ יָשִׂים עוֹד (איוב ל"ד), לְשׁוֹן רִבּוּי הוּא – אֵינוֹ שָׂם עָלָיו עֲלִילוֹת נוֹסָפוֹת עַל חֲטָאָיו; אַף כָּאן הִרְבָּה וְהוֹסִיף בִּבְכִי יוֹתֵר עַל הָרָגִיל; אֲבָל יַעֲקֹב לֹא נָפַל עַל צַוְּארֵי יוֹסֵף וְלֹא נְשָׁקוֹ, וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ, שֶׁהָיָה קוֹרֵא אֶת שְׁמַע:

ויבך על צואריו עוד.

Joseph harnessed his chariot and went up toward Israel his father to Goshen, and he, Joseph, appeared to him, Jacob, fell upon his neck, hugging his father, and in his overwhelming emotion, wept on his neck prodigiously.

וַיֶּאְסֹר יוֹסֵף מֶרְכַּבְתּוֹ, וַיַּעַל לִקְרַאת יִשְׂרָאֵל אָבִיו גֹּשְׁנָה. וַיֵּרָאיוסף
 אֵלָיו,ליעקב, 
 וַיִּפֹּל עַל צַוָּארָיו,יוסף חיבק את אביו, 
 וַיֵּבְךְּבהתרגשות 
 עַל צַוָּארָיו עוֹד.

כט וַיֶּאְסֹ֤ר יוֹסֵף֙ מֶרְכַּבְתּ֔וֹ וַיַּ֛עַל לִקְרַֽאת־יִשְׂרָאֵ֥ל אָבִ֖יו גֹּ֑שְׁנָה וַיֵּרָ֣א אֵלָ֗יו וַיִּפֹּל֙ עַל־צַוָּארָ֔יו וַיֵּ֥בְךְּ עַל־צַוָּארָ֖יו עֽוֹד׃

פְּשׁוּטוֹ כְתַרְגּוּמוֹ. וּמִדְרָשׁוֹ סָבוּר הָיִיתִי לָמוּת שְׁתֵּי מִיתוֹת, בָּעוֹלָם הַזֶּה וְלָעוֹלָם הַבָּא, שֶׁנִּסְתַּלְּקָה מִמֶּנִּי שְׁכִינָה, וְהָיִיתִי אוֹמֵר שֶׁיִּתְבָּעֵנִי הַקָּבָּ"ה מִיתָתְךָ, עַכְשָׁו שֶׁעוֹדְךָ חַי, לֹא אָמוּת אֶלָּא פַעַם אַחַת:

אמותה הפעם.

Israel said to Joseph: I can die now in peace after my seeing your face, for you are still alive, as I myself have witnessed. I traveled here to see you, and now that we have reunited, I have received all that I could wish for and I lack nothing in life.

וַיֹּאמֶר יִשְׂרָאֵל אֶל יוֹסֵף: אָמוּתָה הַפָּעַם,עכשיו אני יכול למות בשלום, 
 אַחֲרֵי רְאוֹתִי אֶת פָּנֶיךָ, כִּי עוֹדְךָ חָי.נסעתי לכאן כדי לראות את פניך, ועתה, משנפגשנו, זכיתי לקבל את כל משאלות לבי, ולא חסר לי עוד דבר בחיי.

ל וַיֹּ֧אמֶר יִשְׂרָאֵ֛ל אֶל־יוֹסֵ֖ף אָמ֣וּתָה הַפָּ֑עַם אַחֲרֵי֙ רְאוֹתִ֣י אֶת־פָּנֶ֔יךָ כִּ֥י עוֹדְךָ֖ חָֽי׃

וְעוֹד אֹמַר לוֹ, והאנשים רועי צאן וגו':

ואמרה אליו אחי וגו'.

Joseph said to his brothers and to his father’s household: I will go up to the capital city and tell Pharaoh the news, and I will say to him: My brothers, and my father’s household who were in the land of Canaan, came to me.

וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל אֶחָיו וְאֶל בֵּית אָבִיו: אֶעֱלֶה וְאַגִּידָה לְפַרְעֹה,עלי לעלות לעיר הבירה ולדווח לפרעה על החדשות. 
 וְאֹמְרָה אֵלָיו: “אַחַי וּבֵית אָבִי אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ כְּנַעַן בָּאוּ אֵלָי.

לא וַיֹּ֨אמֶר יוֹסֵ֤ף אֶל־אֶחָיו֙ וְאֶל־בֵּ֣ית אָבִ֔יו אֶעֱלֶ֖ה וְאַגִּ֣ידָה לְפַרְעֹ֑ה וְאֹֽמְרָ֣ה אֵלָ֔יו אַחַ֧י וּבֵית־אָבִ֛י אֲשֶׁ֥ר בְּאֶֽרֶץ־כְּנַ֖עַן בָּ֥אוּ אֵלָֽי׃

The men of my family are shepherds, as they are people of livestock, which has always been their profession; and they have brought their flocks, and their cattle, and everything that they have. I will tell this to Pharaoh, as he might want to meet you personally.

וְהָאֲנָשִׁיםהללו הם 
 רֹעֵי צֹאן, כִּי אַנְשֵׁי מִקְנֶה הָיוּ.זהו עיסוקם מעולם. 
 וְצֹאנָם וּבְקָרָם וְכָל אֲשֶׁר לָהֶם הֵבִיאוּ״.

לב וְהָאֲנָשִׁים֙ רֹ֣עֵי צֹ֔אן כִּֽי־אַנְשֵׁ֥י מִקְנֶ֖ה הָי֑וּ וְצֹאנָ֧ם וּבְקָרָ֛ם וְכָל־אֲשֶׁ֥ר לָהֶ֖ם הֵבִֽיאוּ׃

It shall be when Pharaoh shall call you and say: What is your occupation?

עלי לספר זאת לפרעה, כי ייתכן שפרעה ירצה לפגוש אתכם אישית –
 וְהָיָה כִּי יִקְרָא לָכֶם פַּרְעֹה, וְאָמַר “מַה מַּעֲשֵׂיכֶם?״

לג וְהָיָ֕ה כִּֽי־יִקְרָ֥א לָכֶ֖ם פַּרְעֹ֑ה וְאָמַ֖ר מַה־מַּעֲשֵׂיכֶֽם׃

It can be inferred from several sources that the Egyptians refrained from eating the meat of sheep and cattle. Their attitude toward livestock was similar to that of the Hindus to cows. Therefore, shepherds, who not only use sheep wool but also eat sheep, were denigrated by Egyptians. This is also the reason why the Egyptians would refuse to dine together with those who eat meat (43:32). Joseph advised his brothers to tell Pharaoh that their ancestors had also been shepherds. They would thereby be indicating that they did not sin by choosing this profession themselves; rather, this had been part of their culture and heritage for generations. Pharaoh certainly recognized that there were shepherds in the world, and he was aware that other nations did not necessarily accept the tenets of his faith.

For every shepherd is an abomination for the Egyptians

DISCUSSION

מכמה מקורות עולה שהמצרים נמנעו מאכילת צאן ובקר. יחסם כלפי המקנה דומה ליחסם של ההינדים כלפי הפרות. משום כך, הרועים – שאינם מסתפקים בשימוש בצמרו של הצאן אלא גם אוכלים ממנו – היו מגונים בעיני המצרים, ולכן נמנעו המצרים מלהסב לאכילה משותפת עם אוכלי בשר (לעיל מג,לב). יוסף הדריך את אחיו לומר לפרעה שאף אבותיהם היו רועים. כך יצטדקו בטענה שלא הם חטאו ובחרו בעיסוק זה; זהו חלק מתרבותם וממורשתם מדורי דורות, והרי פרעה מכיר בקיומם של רועי צאן בעולם, והוא מודע לכך שעמים אחרים אינם מקבלים בהכרח את עיקרי דתו.

תועבת מצרים כל רֹעה צאן

הרחבות

וְהִיא צְרִיכָה לָכֶם שֶׁהִיא אֶרֶץ מִרְעֶה, וּכְשֶׁתֹּאמְרוּ לוֹ שֶׁאֵין אַתֶּם בְּקִיאִין בִּמְלָאכָה אַחֶרֶת, יַרְחִיקְכֶם מֵעָלָיו וְיוֹשִׁיבְכֶם שָׁם:

בעבור תשבו בארץ גשן.

לְפִי שֶׁהֵם לָהֶם אֱלֹהוּת:

כי תועבת מצרים כל רועה צאן.

You shall say: Your servants have been people of livestock from our youth until now, both we and our fathers; so that you may live in the land of Goshen, for every shepherd is an abomination for the Egyptians. <notes|d 1/>The Egyptians despised shepherding, as it involved the killing of animals, which was against their religion and considered an affront to its believers.

וַאֲמַרְתֶּם: “אַנְשֵׁי מִקְנֶה הָיוּ עֲבָדֶיךָ מִנְּעוּרֵינוּ וְעַד עַתָּה, גַּם אֲנַחְנוּו
 גַּם אֲבֹתֵינוּ״, בַּעֲבוּר תֵּשְׁבוּ בְּאֶרֶץ גֹּשֶׁן, כִּי תוֹעֲבַת מִצְרַיִם כָּל רֹעֵה צֹאן.המצרים תיעבו את רעיית הצאן, משום שהיתה כרוכה בהריגת הבהמות, מעשה שנגד את דתם ופגע במאמיניה.

לד וַאֲמַרְתֶּ֗ם אַנְשֵׁ֨י מִקְנֶ֜ה הָי֤וּ עֲבָדֶ֙יךָ֙ מִנְּעוּרֵ֣ינוּ וְעַד־עַ֔תָּה גַּם־אֲנַ֖חְנוּ גַּם־אֲבֹתֵ֑ינוּ בַּעֲב֗וּר תֵּשְׁבוּ֙ בְּאֶ֣רֶץ גֹּ֔שֶׁן כִּֽי־תוֹעֲבַ֥ת מִצְרַ֖יִם כָּל־רֹ֥עֵה צֹֽאן׃

Joseph went and told Pharaoh and said: My father and my brothers, and their flocks, and their cattle, and everything that they have, have come from the land of Canaan, and behold, they are in the land of Goshen. It is possible that there was a general regulation in Egypt that shepherds must dwell in Goshen. If so, Joseph reported to Pharaoh that the directive was carried out in this case.

וַיָּבֹא יוֹסֵף וַיַּגֵּד לְפַרְעֹהוַיֹּאמֶר: אָבִי וְאַחַי וְצֹאנָם וּבְקָרָם וְכָל אֲשֶׁר לָהֶם בָּאוּ מֵאֶרֶץ כְּנָעַן, וְהִנָּם בְּאֶרֶץ גֹּשֶׁן.אמנם כנראה היתה הוראה כללית במצרים, הקובעת שאנשי מקנה צריכים לשבת בארץ גושן, אבל דברי יוסף נועדו לדווח לפרעה שההוראה התבצעה.

א וַיָּבֹ֣א יוֹסֵף֮ וַיַּגֵּ֣ד לְפַרְעֹה֒ וַיֹּ֗אמֶר אָבִ֨י וְאַחַ֜י וְצֹאנָ֤ם וּבְקָרָם֙ וְכָל־אֲשֶׁ֣ר לָהֶ֔ם בָּ֖אוּ מֵאֶ֣רֶץ כְּנָ֑עַן וְהִנָּ֖ם בְּאֶ֥רֶץ גֹּֽשֶׁן׃

מִן הַפְּחוּתִים שֶׁבָּהֶם לִגְבוּרָה, שֶׁאֵין נִרְאִים גִּבּוֹרִים, שֶׁאִם יִרְאֶה אוֹתָם גִּבּוֹרִים יַעֲשֶׂה אוֹתָם אַנְשֵׁי מִלְחַמְתּוֹ, וְאֵלֶּה הֵם: רְאוּבֵן, שִׁמְעוֹן, לֵוִי, יִשָּׂשכָר וּבִנְיָמִין – אוֹתָן שֶׁלֹּא כָּפַל מֹשֶׁה שְׁמוֹתָם כְּשֶׁבֵּרְכָן; אֲבָל שְׁמוֹת הַגִּבּוֹרִים כָּפַל וְזֹאת לִיהוּדָה שְׁמַע ה' קוֹל יְהוּדָה; וּלְגָד אָמַר בָּרוּךְ מַרְחִיב גָּד; וּלְנַפְתָּלִי אָמַר נַפְתָּלִי, וּלְדָן אָמַר דָּן, וְכֵן לִזְבוּלוּן, וְכֵן לְאָשֵׁר; זֶהוּ לְשׁוֹן בְּ"רַ, שֶׁהִיא אַגָּדַת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. אֲבָל בְּתַלְמוּד בַּבְלִית שֶׁלָּנוּ (בבא קמא צ"ב) מָצִינוּ, שֶׁאוֹתָן שֶׁכָּפַל מֹשֶׁה שְׁמוֹתָן הֵם הַחַלָּשִׁים, וְאוֹתָן הֵבִיא לִפְנֵי פַרְעֹה, וִיהוּדָה שֶׁהֻכְפַּל שְׁמוֹ לֹא הֻכְפַּל מִשּׁוּם חַלָּשׁוּת, אֶלָּא טַעַם יֵשׁ בַּדָּבָר, כִּדְאִיתָא בְּבָ"קַ וּבְבָרַיְתָא דְּסִפְרֵי שָׁנִינוּ בָהּ בִּוְזֹאת הַבְּרָכָה, כְּמוֹ תַּלְמוּד שֶׁלָּנוּ:

ומקצה אחיו.

From among his brothers he took five men, and he presented them before Pharaoh. Perhaps Joseph did not deem it appropriate to present all of his eleven brothers, and therefore he selected a few to represent the group. The Sages suggest that Joseph specifically chose those who did not appear particularly strong, to avoid the possibility that Pharaoh would draft them into the Egyptian army. <endnote_marker|15 />Both Joseph and the brothers were interested in maintaining peaceful relations with Pharaoh so that they could remain in Goshen and pursue their livelihoods untroubled.

וּמִקְצֵה אֶחָיו לָקַח חֲמִשָּׁה אֲנָשִׁים, וַיַּצִּגֵם לִפְנֵי פַרְעֹה.ייתכן שלא היה נאה בעיניו להציג את כל אחד עשר האחים, ועל כן בחר בנציגיהם. חכמים הסבירו שיוסף בחר דווקא באחים שלא נראו גיבורים, כדי שלא יעלה על דעתו של פרעה לגייסם לצבאו.
 הוא ואחיו היו מעוניינים ביחסי שלום ענייניים בינם לפרעה, כך שיוכלו להישאר במקומם ולעסוק בעיסוקיהם ללא הפרעה.

ב וּמִקְצֵ֣ה אֶחָ֔יו לָקַ֖ח חֲמִשָּׁ֣ה אֲנָשִׁ֑ים וַיַּצִּגֵ֖ם לִפְנֵ֥י פַרְעֹֽה׃

As Joseph expected, 
 Pharaoh said to his brothers: What is your occupation? They said to Pharaoh, in accordance with Joseph’s advice: Your servants are shepherds, both we and our fathers.

וכפי שיוסף צפה –
 וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל אֶחָיושל יוסף
 : מַה מַּעֲשֵׂיכֶם?מה עיסוקכם?
 וַיֹּאמְרוּ אֶל פַּרְעֹהבהתאם להדרכתו של יוסף אותם
 : רֹעֵה, רועי
 צֹאן עֲבָדֶיךָ, גַּם אֲנַחְנוּ גַּם אֲבוֹתֵינוּ.

ג וַיֹּ֧אמֶר פַּרְעֹ֛ה אֶל־אֶחָ֖יו מַה־מַּעֲשֵׂיכֶ֑ם וַיֹּאמְר֣וּ אֶל־פַּרְעֹ֗ה רֹעֵ֥ה צֹאן֙ עֲבָדֶ֔יךָ גַּם־אֲנַ֖חְנוּ גַּם־אֲבוֹתֵֽינוּ׃

They further said to Pharaoh: We have come to reside temporarily in the land, not to settle permanently, because there is no pasture for your servants’ flocks, as the famine is severe in the land of Canaan. Now, please, if this is acceptable, may your servants live in the land of Goshen?

וַיֹּאמְרוּ אֶל פַּרְעֹה: לָגוּרלהתגורר מגורי עראי, כגרים, ולא להשתקע
 בָּאָרֶץ בָּאנוּ, כִּי אֵין מִרְעֶה לַצֹּאן אֲשֶׁר לַעֲבָדֶיךָ, כִּי כָבֵד הָרָעָב בְּאֶרֶץ כְּנָעַן. וְעַתָּה, כיוון שכך 
 יֵשְׁבוּ נָא עֲבָדֶיךָ בְּאֶרֶץ גֹּשֶׁן.

ד וַיֹּאמְר֣וּ אֶל־פַּרְעֹ֗ה לָג֣וּר בָּאָרֶץ֮ בָּאנוּ֒ כִּי־אֵ֣ין מִרְעֶ֗ה לַצֹּאן֙ אֲשֶׁ֣ר לַעֲבָדֶ֔יךָ כִּֽי־כָבֵ֥ד הָרָעָ֖ב בְּאֶ֣רֶץ כְּנָ֑עַן וְעַתָּ֛ה יֵֽשְׁבוּ־נָ֥א עֲבָדֶ֖יךָ בְּאֶ֥רֶץ גֹּֽשֶׁן׃

After hearing the brothers’ suggestion, Pharaoh chose not to continue the conversation with them, but turned to Joseph instead. 
 Pharaoh spoke to Joseph, saying: Your father and your brothers have come to you.

לאחר שפרעה שמע את הצעת האחים, הוא בחר שלא להמשיך את השיחה אִתם, אלא לפנות ליוסף.
 וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל יוֹסֵף לֵאמֹר: אָבִיךָ וְאַחֶיךָ בָּאוּ אֵלֶיךָ.

ה וַיֹּ֣אמֶר פַּרְעֹ֔ה אֶל־יוֹסֵ֖ף לֵאמֹ֑ר אָבִ֥יךָ וְאַחֶ֖יךָ בָּ֥אוּ אֵלֶֽיךָ׃

בְּקִיאִין בְּאֻמָּנוּתָן לִרְעוֹת צֹאן:

אנשי חיל.

על אשר לי.

The land of Egypt is before you, at your disposal; settle your father and your brothers in the best of the land, as I accept their request; they shall live in the land of Goshen, as this is indeed the appropriate location, and if you know any capable and successful men among them, set them chief herders over that which is mine. Although the Egyptians were not shepherds, they did possess some livestock, which was designated not for consumption but for wool, milk, and other such purposes.

אֶרֶץ מִצְרַיִם לְפָנֶיךָ, ברשותך
 הִיא, בְּמֵיטַב הָאָרֶץ הוֹשֵׁב אֶת אָבִיךָ וְאֶת אַחֶיךָ.אני מסכים לבקשתם –
 יֵשְׁבוּ בְּאֶרֶץ גֹּשֶׁן,שכן זהו אכן המקום המתאים. 
 וְאִם יָדַעְתָּ וְיֶשׁ בָּם אַנְשֵׁי חַיִל, אנשים מוצלחים וכשרוניים
 – וְשַׂמְתָּם שָׂרֵי מִקְנֶה, מנהלי הצאן 
 עַל אֲשֶׁר לִי.למרות שהמצרים אינם רועי צאן, יש ברשותם מקנה שאינו מיועד לאכילה אלא לגיזת צמר, חליבה וכיוצא באלה.

ו אֶ֤רֶץ מִצְרַ֙יִם֙ לְפָנֶ֣יךָ הִ֔וא בְּמֵיטַ֣ב הָאָ֔רֶץ הוֹשֵׁ֥ב אֶת־אָבִ֖יךָ וְאֶת־אַחֶ֑יךָ יֵשְׁבוּ֙ בְּאֶ֣רֶץ גֹּ֔שֶׁן וְאִם־יָדַ֗עְתָּ וְיֶשׁ־בָּם֙ אַנְשֵׁי־חַ֔יִל וְשַׂמְתָּ֛ם שָׂרֵ֥י מִקְנֶ֖ה עַל־אֲשֶׁר־לִֽי׃

הִיא שְׁאִילַת שָׁלוֹם כְּדֶרֶךְ כָּל הַנִּרְאִים לִפְנֵי הַמְּלָכִים לִפְרָקִים, שלו"איר בְּלַעַז:

ויברך יעקב.

Joseph brought Jacob his father, and stood him before Pharaoh. Due to Jacob’s status, his meeting and exchange with Pharaoh differed from that of the brothers. And Jacob blessed Pharaoh. This was probably an accepted formal blessing bestowed upon a king when one enters into an audience with him.

וַיָּבֵא יוֹסֵף אֶת יַעֲקֹב אָבִיו, וַיַּעֲמִדֵהוּ לִפְנֵי פַרְעֹה.מעמדו השונה של יעקב נוכח פרעה הכתיב שיחה ממין אחר –
 וַיְבָרֶךְ יַעֲקֹב אֶת פַּרְעֹה,כנראה בנוסח הברכה המקובל שבו מברכים את המלך, כאשר נכנסים אליו.

ז וַיָּבֵ֤א יוֹסֵף֙ אֶת־יַֽעֲקֹ֣ב אָבִ֔יו וַיַּֽעֲמִדֵ֖הוּ לִפְנֵ֣י פַרְעֹ֑ה וַיְבָ֥רֶךְ יַעֲקֹ֖ב אֶת־פַּרְעֹֽה׃

Pharaoh said to Jacob: How many are the days of the years of your life? Jacob appeared exceptionally old to Pharaoh, who inquired into his age out of curiosity or possibly due to etiquette.

וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל יַעֲקֹב: כַּמָּה יְמֵי שְׁנֵי, שנות
 חַיֶּיךָ?יעקב נראה בעיני פרעה כזקן מופלג. שאלתו נבעה מהתעניינות סקרנית ואולי מנימוס.

ח וַיֹּ֥אמֶר פַּרְעֹ֖ה אֶֽל־יַעֲקֹ֑ב כַּמָּ֕ה יְמֵ֖י שְׁנֵ֥י חַיֶּֽיךָ׃

Jacob aged prematurely due to the events of his life. His many travails, including his flight due to the threats of his brother Esau, the years of hard labor for Laban, the death of his beloved wife in the prime of her life, the tragic saga of Dina, and the extended period of mourning for his son, all took their toll on his appearance.

Few and unfavorable

יְמֵי גֵרוּתִי; כָּל יָמַי הָיִיתִי גֵּר בָּאָרֶץ:

שני מגורי.

ולא השיגו.

Jacob said to Pharaoh: The days of the years of my residing in this world, the years of his life, which he considered a temporary period of wandering, are one hundred and thirty years; few and unfavorable <notes|d 1/>have been the days of the years of my life. Although I have lived longer than many others, I am not exceptionally old. Rather, I appear older than my actual age due to my sufferings. <endnote_marker|16 />And yet they, my years, have not reached the days of the years of the life of my fathers in the days of their residing, as Abraham and Isaac lived much longer than I have.

וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל פַּרְעֹה: יְמֵי שְׁנֵי מְגוּרַיהשנים שבהן התגוררתי, שבהן הייתי גֵר בעולם – שנות החיים נתפסות בעיניו כשנות נדודים ועראי – הן 
 שְׁלֹשִׁים וּמְאַת שָׁנָה. מְעַט וְרָעִים הָיוּ יְמֵי שְׁנֵי חַיַּי,אמנם אני זקן מרבים אחרים, אך אינני ישיש מופלג כל כך. אני נראה מבוגר משנותי בגלל ייסורי.
 
 וְלֹא הִשִּׂיגוּימי שני חיי 
 אֶת יְמֵי שְׁנֵי חַיֵּי אֲבֹתַי בִּימֵי מְגוּרֵיהֶם.הן אברהם הן יצחק האריכו ימים הרבה יותר ממנו.

ט וַיֹּ֤אמֶר יַעֲקֹב֙ אֶל־פַּרְעֹ֔ה יְמֵי֙ שְׁנֵ֣י מְגוּרַ֔י שְׁלֹשִׁ֥ים וּמְאַ֖ת שָׁנָ֑ה מְעַ֣ט וְרָעִ֗ים הָיוּ֙ יְמֵי֙ שְׁנֵ֣י חַיַּ֔י וְלֹ֣א הִשִּׂ֗יגוּ אֶת־יְמֵי֙ שְׁנֵי֙ חַיֵּ֣י אֲבֹתַ֔י בִּימֵ֖י מְגוּרֵיהֶֽם׃

Joseph had presumably described to Pharaoh the greatness of his father. Now, when this distinguished man, who appeared very elderly, came before him, it was expected that he would bless the king in addition to the standard greeting (verse 7). Although the content of the blessing is not specified here, the Sages state that Jacob blessed Pharaoh that evil cease in his land, that he have much success, or that the waters of the Nile River ascend to greet him and irrigate the land ( Sifrei , Deuteronomy 38; Bemidbar Rabba 12:2; Rashi).

Jacob blessed Pharaoh

מן הסתם תיאר יוסף באוזני פרעה את גדולת אביו, ועתה, משהגיע אליו אדם גדול זה, שנראה זקן מאוד, צפוי שהוא יברך את המלך. תוכן הברכה אינו מפורש כאן, וחכמים אמרו שבירכו שהרעה תיפסק מארצו, שפרעה ינחל הצלחה, או שמי הנילוס יעלו לקראתו וישקו את הארץ (ספרי דברים לח; במדבר רבה יב,ב; רש”י על אתר).

ויברך יעקב את פרעה

כְּדֶרֶךְ כָּל הַנִּפְטָרִים מִלִּפְנֵי שָׂרִים מְבָרְכִים אוֹתָם וְנוֹטְלִים רְשׁוּת, וּמַה בְּרָכָה בֵּרְכוֹ? שֶׁיַּעֲלֶה נִילוּס לְרַגְלָיו, לְפִי שֶׁאֵין מִצְרַיִם שׁוֹתָה מֵי גְשָׁמִים אֶלָּא נִילוּס עוֹלֶה וּמַשְׁקֶה, וּמִבִּרְכָתוֹ שֶׁל יַעֲקֹב וָאֵילָךְ הָיָה פַרְעֹה בָא אֶל נִילוּס וְהוּא עוֹלֶה לִקְרָאתוֹ וּמַשְׁקֶה אֶת הָאָרֶץ (תַּנְחוּמָא):

Jacob blessed Pharaoh <notes|d 1/>and departed from the presence of Pharaoh.

וַיְבָרֶךְ יַעֲקֹב אֶת פַּרְעֹה, וַיֵּצֵא מִלִּפְנֵי פַרְעֹה.

י וַיְבָ֥רֶךְ יַעֲקֹ֖ב אֶת־פַּרְעֹ֑ה וַיֵּצֵ֖א מִלִּפְנֵ֥י פַרְעֹֽה׃

He, Jacob, sent Judah, who in their encounter with Joseph had become the brothers’ representative, before him to Joseph, to guide him to Goshen. Judah was to show them how precisely to get to Goshen, where they would live, in accordance with Joseph’s plan (45:10). And they subsequently came to the l