לַהֲנָאָתְךָ וּלְטוֹבָתְךָ, שָׁם אֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָדוֹל, כָּאן אִי אַתָּה זוֹכֶה לְבָנִים, וְעוֹד שֶׁאוֹדִיעַ טִבְעֲךָ בָּעוֹלָם:

לך לך.

The Lord said to Abram: Go you from your land, the geographic location where you were born; and from your birthplace, the place for which you harbor a sense of closeness and belonging; and from your father’s house, and travel to the land, currently unknown to you, that I will show you. You will be told only the general direction you must travel, and you will be informed when you reach your destination.

וַיֹּאמֶר ה' אֶל אַבְרָם: לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ, המקום הגיאוגרפי שבו נולדת,
 וּמִמּוֹלַדְתְּךָ, המקום שאליו אתה מרגיש קרבה ושייכות, 
 וּמִבֵּית אָבִיךָ,
 משפחתך המורחבת, 
 אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ,ארץ שאינה ידועה לך. ניתן לך רק כיוון, שעליך לצעוד בו, וכשתגיע — תקבל אישור שהגעת. אמנם אתה יוצא כאדם אחד העומד בראש משפחה או שבט, אבל מובטח לך שבמקום שאליו אתה הולך
 —

א וַיֹּ֤אמֶר יְהוָה֙ אֶל־אַבְרָ֔ם לֶךְ־לְךָ֛ מֵאַרְצְךָ֥ וּמִמּֽוֹלַדְתְּךָ֖ וּמִבֵּ֣ית אָבִ֑יךָ אֶל־הָאָ֖רֶץ אֲשֶׁ֥ר אַרְאֶֽךָּ׃

לְפִי שֶׁהַדֶּרֶךְ גּוֹרֶמֶת לִשְׁלֹשָׁה דְבָרִים, מְמַעֶטֶת פְּרִיָּה וּרְבִיָּה וּמְמַעֶטֶת אֶת הַמָּמוֹן וּמְמַעֶטֶת אֶת הַשֵּׁם, לְכָךְ הֻזְקַק לִשְׁלֹשָׁה בְּרָכוֹת הַלָּלוּ, שֶׁהִבְטִיחוֹ עַל הַבָּנִים וְעַל הַמָּמוֹן וְעַל הַשֵּׁם:

ואעשך לגוי גדול.

בְּמָמוֹן (בראשית רבה):

ואברכך.

הַבְּרָכוֹת נְתוּנוֹת בְּיָדְךָ; עַד עַכְשָׁו הָיוּ בְיָדִי, בֵּרַכְתִּי לְאָדָם וְנֹחַ, וּמֵעַכְשָׁו אַתָּה תְבָרֵךְ אֶת אֲשֶׁר תַּחְפֹּץ (בראשית רבה). דָּבָר אַחֵר ואעשך לגוי גדול זֶה שֶׁאוֹמְרִים אֱלֹהֵי אַבְרָהָם, ואברכך זֶה שֶׁאוֹמְרִים אֱלֹהֵי יִצְחָק, ואגדלה שמך זֶה שֶׁאוֹמְרִים אֱלֹהֵי יַעֲקֹב. יָכוֹל יִהְיוּ חוֹתְמִין בְּכֻלָּן, תַּלְמוּד לוֹמַר וֶהְיֵה בְּרָכָה, בְּךָ חוֹתְמִין וְלֹא בָהֶם:

והיה ברכה.

וַהֲלֹא כְבָר יָצָא מִשָּׁם עִם אָבִיו וּבָא עַד חָרָן? אֶלָּא כָּךְ אָמַר לוֹ הִתְרַחֵק עוֹד מִשָּׁם וְצֵא מִבֵּית אָבִיךָ:

מארצך.

לֹא גִּלָּה לוֹ הָאָרֶץ מִיָּד כְּדֵּי לְחַבְּבָהּ בְּעֵינָיו, וְלָתֵת לוֹ שָׂכָר עַל כָּל דִּבּוּר וְדִבּוּר; כַּיּוֹצֵא בוֹ, אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידְךָ אֲשֶׁר אָהַבְתָּ אֶת יִצְחָק (ברא' כ"ב), כַּיּוֹצֵא בוֹ עַל אַחַד הֶהָרִים אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ, וכיו"בּ וּקְרָא אֵלֶיהָ אֶת הַקְּרִיאָה אֲשֶׁר אָנֹכִי דֹּבֵר אֵלֶיךָ (יונה ג'):

אשר אראך.

You embark on this journey as an individual who is merely the head of a family or tribe. Nevertheless, I assure you that in the place where you are going 
 I will make you into a great nation and I will bless you and I will make your name great as you will be renowned, and you shall be a blessing, meaning that people will use you as a paradigm for blessings. When they bless one another, they will say: May you merit to be like Abram.

וְאֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָּדוֹל.
 וַאֲבָרֶכְךָ, וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ,שמך יתפרסם, 
 וֶהְיֵה בְּרָכָה,תשמש דגם לברכותיהם של בני אדם. כשהם יברכו זה את זה, הם ישתמשו בשמך: 'שתזכה להיות כאברהם'.

ב וְאֶֽעֶשְׂךָ֙ לְג֣וֹי גָּד֔וֹל וַאֲבָ֣רֶכְךָ֔ וַאֲגַדְּלָ֖ה שְׁמֶ֑ךָ וֶהְיֵ֖ה בְּרָכָֽה׃

יֵשׁ אַגָּדוֹת רַבּוֹת, וְזֶהוּ פְשׁוּטוֹ, אָדָם אוֹמֵר לִבְנוֹ תְּהֵא כְּאַבְרָהָם, וְכֵן כָּל וְנִבְרְכוּ בְךָ שֶׁבַּמִּקְרָא, וְזֶה מוֹכִיחַ בְּךָ יְבָרֵךְ יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר יְשִׂמְךָ אֱלֹהִים כְּאֶפְרַיִם וְכִמְנַשֶּׁה (בר' מ"ח):

ונברכו בך.

I will bless those who bless you, and he who curses you I will curse; and all the families of the earth, not only the families of your descendants or your neighbors, shall be blessed in, or through, you. From this point forward, Abram would not live his life for himself alone as a private individual; he would become a symbol and a model for all.

וַאֲבָרֲכָה מְבָרְכֶיךָ,אברך את המברכים אותך, 
 וּמְקַלֶּלְךָ אָאֹר,ואקלל את מי שיקלל אותך.
 וְנִבְרְכוּ בְךָלא רק משפחות צאצאיך או שכניך, אלא
 כֹּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה.אברם לא יהיה אדם פרטי החי לעצמו; הוא יהפוך סמל ומופת לכול.

ג וַאֲבָֽרֲכָה֙ מְבָ֣רְכֶ֔יךָ וּמְקַלֶּלְךָ֖ אָאֹ֑ר וְנִבְרְכ֣וּ בְךָ֔ כֹּ֖ל מִשְׁפְּחֹ֥ת הָאֲדָמָֽה׃

Haran probably died young. According to a midrash , Lot was Abram’s brother-in-law as well as his nephew, since Haran was also Sarai’s father ( Megilla 14a). Due to their double connection, Lot, who was too young to stand at the head of his own family, went along with Abram.

And Lot went with him

DISCUSSION

Abram went, as the Lord had spoken to him. He set out on his way and left most of his family, who had also initially planned to go to Canaan, behind in Haran. And Lot, the son of his brother Haran, went with him. <notes|D 1/>Abram was five years and seventy years old upon his departure from Haran.

וַיֵּלֶךְ אַבְרָם כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֵלָיו ה',אברם יצא לדרך, והשאיר בחרן את משפחתו, שגם היא התכוונה מתחילה להגיע לכנען. 
 וַיֵּלֶךְ אִתּוֹ לוֹטבן אחיו הרן, שכנראה מת בצעירותו. לפי המדרש, לוט היה גם גיסו של אברם, משום שגם שרי היתה בתו של הרן.
 כיוון שהיה ביניהם קשר כפול, לוט — שלא היה עדיין מבוגר כדי לעמוד בראש משפחה משלו — נלווה אל אברם. 
 וְאַבְרָם בֶּן חָמֵשׁ שָׁנִים וְשִׁבְעִים שָׁנָה בְּצֵאתוֹ מֵחָרָן.

ד וַיֵּ֣לֶךְ אַבְרָ֗ם כַּאֲשֶׁ֨ר דִּבֶּ֤ר אֵלָיו֙ יְהוָ֔ה וַיֵּ֥לֶךְ אִתּ֖וֹ ל֑וֹט וְאַבְרָ֗ם בֶּן־חָמֵ֤שׁ שָׁנִים֙ וְשִׁבְעִ֣ים שָׁנָ֔ה בְּצֵאת֖וֹ מֵחָרָֽן׃

According to the simple reading of the text, this expression refers to slaves. However, several midrashim understand it as a reference to individuals who had converted under their guidance. It is possible that both interpretations are correct and that these were people subject to Abram’s authority whom he influenced spiritually as well. Abram was not merely the head of a small family; he was also the leader of a nomadic tribe that owned property and herds. It is likely that his holdings included people who were enslaved, subjugated, or subordinate to him in various degrees. In addition to the economic services they provided for Abram, they also adopted the beliefs and values of his household.

And the people that they had acquired in Haran

שֶׁהִכְנִיסָן תַּחַת כַּנְפֵי הַשְּׁכִינָה; אַבְרָהָם מְגַיֵּר אֶת הָאֲנָשִׁים וְשָׂרָה מְגַיֶּרֶת הַנָּשִׁים, וּמַעֲלֶה עֲלֵיהֶם הַכָּתוּב כְּאִלּוּ עֲשָׂאוּם; וּפְשׁוּטוֹ שֶׁל מִקְרָא עֲבָדִים וּשְׁפָחוֹת שֶׁקָּנוּ לָהֶם, כְּמוֹ עָשָׂה אֵת כָּל הַכָּבֹד הַזֶּה (שם ל"א), וְיִשְׂרָאֵל עֹשֶׂה חָיִל (במדבר כד יח), לְשׁוֹן קוֹנֶה וְכוֹנֵס:

אשר עשו בחרן.

Abram took Sarai his wife, and Lot, son of his brother, and all their property that they had acquired, and the people that they had acquired in Haran; <notes|D 1/>they departed to go to the land of Canaan; and they came to the land of Canaan. The Torah does not specify the route they took, but it can be assumed that they either traveled through Syria and then along the coast of the Mediterranean, or along the international road that traversed present-day Iraq and Syria to Damascus, and then turned south across the Golan Heights until they crossed over the Jordan River into the land of Canaan via one of several possible crossing points.

וַיִּקַּח אַבְרָם אֶת שָׂרַי אִשְׁתּוֹ וְאֶת לוֹט בֶּן אָחִיו, וְאֶת כָּל רְכוּשָׁם אֲשֶׁר רָכָשׁוּ וְאֶת הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר עָשׂוּ, העבדים שקנו
 בְחָרָן.לפי המדרשים, היו אלה הגֵּרים שהוא גייר.
 ייתכן שהם היו אנשים המשועבדים לו, שכן אברם לא עמד בראשה של משפחה קטנה אלא בראש שבט נודד, שיש בו רכוש ומקנה, ויש בו כנראה גם אנשים משועבדים, כפופים או קשורים בקשרים שונים לאברם. 
 וַיֵּצְאוּ לָלֶכֶת אַרְצָה כְּנַעַן. ניתן לשער שנסעו בדרך הים, כלומר לאורך חוף הים התיכון עד ארץ ישראל. 
 וַיָּבֹאוּ אַרְצָה כְּנָעַן.

ה וַיִּקַּ֣ח אַבְרָם֩ אֶת־שָׂרַ֨י אִשְׁתּ֜וֹ וְאֶת־ל֣וֹט בֶּן־אָחִ֗יו וְאֶת־כָּל־רְכוּשָׁם֙ אֲשֶׁ֣ר רָכָ֔שׁוּ וְאֶת־הַנֶּ֖פֶשׁ אֲשֶׁר־עָשׂ֣וּ בְחָרָ֑ן וַיֵּצְא֗וּ לָלֶ֙כֶת֙ אַ֣רְצָה כְּנַ֔עַן וַיָּבֹ֖אוּ אַ֥רְצָה כְּנָֽעַן׃

It is almost certain that this expression does not refer to an oak tree [ alon ]. Rather, in all probability it is either the name of the city adjacent to Shekhem, or it means “the plain of Moreh” (see Targum Yonatan, Ibn Ezra, and Ramban).

The plain [elon]of Moreh

ויעבר אברם בארץ.

לְהִתְפַּלֵּל עַל בְּנֵי יַעֲקֹב, כְּשֶׁיָּבֹאוּ לְהִלָּחֵם בִּשְׁכֶם:

עד מקום שכם.

הוּא שְׁכֶם. הֶרְאָהוּ הַר גְּרִיזִים וְהַר עֵיבָל, שֶׁשָּׁם קִבְּלוּ יִשְׂרָאֵל שְׁבוּעַת הַתּוֹרָה:

אלון מורה.

הָיָה הוֹלֵךְ וְכוֹבֵשׁ אֶת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל מִזַּרְעוֹ שֶׁל שֵׁם, שֶׁבְּחֶלְקוֹ שֶׁל שֵׁם נָפְלָה כְּשֶׁחָלַק נֹחַ אֶת הָאָרֶץ לְבָנָיו, שֶׁנֶּאֱמַר וּמַלְכִּי צֶדֶק מֶלֶךְ שָׁלֵם (ברא' י"ב), לְפִיכָךְ וַיֹּאמֶר ה' אֶל אַבְרָם לְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת, עָתִיד אֲנִי לְהַחֲזִירָהּ לְבָנֶיךָ שֶׁהֵם מִזַּרְעוֹ שֶׁל שֵׁם:

והכנעני אז בארץ.

Abram passed through the land to the place of Shekhem, the site where the city of Shekhem would later be built, <endnote_marker|1 />until the plain [ elon ] of Moreh. <notes|D 1/>And the Canaanites were then in the land. This observation, which is important for the continuation of the story, explains that the land to which Abram came was not desolate and empty of inhabitants, as were many regions at the time. Rather, it had been inhabited for many years by the Canaanite people.

וַיַּעֲבֹר אַבְרָם בָּאָרֶץ עַד מְקוֹם שְׁכֶם,המקום שבו תשכון מאוחר יותר העיר שכם.
 
 עַד אֵלוֹן מוֹרֶה— קרוב לוודאי שאין מדובר בעץ האלון. ייתכן שזה היה שמה של עיר שקדמה לשכם, והיו שפירשו ביטוי זה כמישור מורה, או: כמבנה של מורה.
 
 וְהַכְּנַעֲנִי אָז בָּאָרֶץ.הערה זו, שהיא משמעותית להמשך הסיפור, מזכירה שאברם לא בא אל ארץ שוממה וריקה מאדם, כמקומות רבים באותה עת; הוא הגיע למקום שחי בו העם הכנעני כבר כמה וכמה שנים.

ו וַיַּעֲבֹ֤ר אַבְרָם֙ בָּאָ֔רֶץ עַ֚ד מְק֣וֹם שְׁכֶ֔ם עַ֖ד אֵל֣וֹן מוֹרֶ֑ה וְהַֽכְּנַעֲנִ֖י אָ֥ז בָּאָֽרֶץ׃

עַל בְּשׂוֹרַת הַזֶּרַע וְעַל בְּשׂוֹרַת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל:

ויבן שם מזבח.

The Lord appeared to Abram upon his arrival in Canaan, and said: To your descendants I will give this land. Earlier, when Abram was commanded to travel, he had been given a general blessing. At this point, God promised him a specific gift, that his descendants would inherit the land of Canaan. He built there an altar to the Lord, who had appeared to him. Abram built the first altar to God after His revelation to him. <endnote_marker|2 />The altar was to serve as a reminder that God had revealed Himself to Abram in this place.

וַיֵּרָא ה' אֶל אַבְרָםבכנען 
 וַיֹּאמֶר: לְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת.קודם לכן, כשאברם הצטווה לנסוע, הוא קיבל ברכה כללית. עתה הובטחה לו מתנה מסוימת — זרעו יקבל את ארץ כנען. 
 וַיִּבֶן שָׁם מִזְבֵּחַ לַה' הַנִּרְאֶה אֵלָיו.אברם בנה את המזבח הראשון לה' בעקבות התגלותו,
 והמזבח ישמש לזיכרון שבמקום זה התגלה אליו ה'.

ז וַיֵּרָ֤א יְהוָה֙ אֶל־אַבְרָ֔ם וַיֹּ֕אמֶר לְזַ֨רְעֲךָ֔ אֶתֵּ֖ן אֶת־הָאָ֣רֶץ הַזֹּ֑את וַיִּ֤בֶן שָׁם֙ מִזְבֵּ֔חַ לַיהוָ֖ה הַנִּרְאֶ֥ה אֵלָֽיו׃

This expression, which appears on several occasions (e.g., 13:4, 21:33), refers to a public an​nouncement or declaration. While Abram moved from place to place according to the needs of his flock, he understood that the real purpose of his wanderings was to teach about God and publicize His name.

And proclaimed the name of the Lord

ויעתק משם.

בְּמִזְרָחָהּ שֶׁל בֵּית אֵל נִמְצֵאת בֵּית אֵל בְּמַעֲרָבוֹ, הוּא שֶׁנֶּאֱמַר בֵּית אֵל מִיָּם:

מקדם לבית אל.

אהלה כְתִיב, בַּתְּחִלָּה נָטָה אֶת אֹהֶל אִשְׁתּוֹ וְאַחַר כָּךְ אֶת שֶׁלּוֹ (בראשית רבה):

אהלו.

נִתְנַבֵּא שֶׁעֲתִידִין בָּנָיו לְהִכָּשֵׁל שָׁם עַל עֲוֹן עָכָן, וְהִתְפַּלֵּל שָׁם עֲלֵיהֶם:

He, Abram, then moved from there to the mountains, east of the city of Beit El, and he pitched his tent there. Beit El was to the west of his place of encampment, and Ai to the east. For many years, Abram and his family were primarily nomadic shepherds who lived in tents. It can be assumed that much of the land was uninhabited at the time, leaving large empty areas suitable for grazing. Abram found pasture for his flock between Beit El and Ai. He also built there an altar to the Lord, and proclaimed the name of the Lord. <notes|D 1/>

וַיַּעְתֵּק, אברם נסע
 מִשָּׁם הָהָרָה,
 לעבר ההרים 
 מִקֶּדֶם,
 מצד מזרח 
 לעיר
 בֵית אֵל.
 וַיֵּט, פרש, מתח שם את 
 אָהֳלֹה. במשך שנים רבות אברם ומשפחתו היו בעיקר נוודים ורועים שוכני אוהלים. 
 בֵּית אֵלהיתה 
 מִיָּם,מצד מערב למקום חנייתו, 
 וְהָעַי מִקֶּדֶם,מצד מזרח למקום חנייתו. יש להניח שבארץ, שעדיין לא היתה מיושבת, היו שטחים ריקים שהתאימו למרעה. כך מצא אברם שטח מרעה לצאנו בין בית אל לבין העי. 
 וַיִּבֶןגם
 שָׁם מִזְבֵּחַ לַה',
 וַיִּקְרָא בְּשֵׁם ה'.ביטוי זה מופיע כמה פעמים, ומשמעו הודעה פומבית.
 אברם נדד ממקום למקום בגלל צאנו, אך ידע שעליו לנדוד כדי לפרסם ולהודיע בעולם את שם ה'.

ח וַיַּעְתֵּ֨ק מִשָּׁ֜ם הָהָ֗רָה מִקֶּ֛דֶם לְבֵֽית־אֵ֖ל וַיֵּ֣ט אָהֳלֹ֑ה בֵּֽית־אֵ֤ל מִיָּם֙ וְהָעַ֣י מִקֶּ֔דֶם וַיִּֽבֶן־שָׁ֤ם מִזְבֵּ֙חַ֙ לַֽיהוָ֔ה וַיִּקְרָ֖א בְּשֵׁ֥ם יְהוָֽה׃

לִפְרָקִים יוֹשֵׁב כָּאן חֹדֶשׁ אוֹ יוֹתֵר, וְנוֹסֵעַ מִשָּׁם וְנוֹטֶה אָהֳלוֹ בְּמָקוֹם אַחֵר, וְכָל מַסָּעָיו הַנֶּגְבָּה, לָלֶכֶת לִדְרוֹמָהּ שֶׁל אֶרֶץ יִשְֹרָאֵל וְהִיא לְצַד יְרוּשָׁלַיִם, שֶׁהוּא בְּחֶלְקוֹ שֶׁל יְהוּדָה, שֶׁנָּטְלוּ בִּדְרוֹמָהּ שֶׁל אֶרֶץ יִשְֹרָאֵל לְהַר הַמּוֹרִיָּה שֶׁהִיא נַחֲלָתוֹ (בראשית רבה):

הלוך ונסוע.

Abram journeyed, steadily journeying to the Negev. Since he had not been told where to stop, and as he had not yet found a place where he felt sufficiently comfortable, he left Beit El and continued southward.

וַיִּסַּע אַבְרָם הָלוֹךְ וְנָסוֹעַ הַנֶּגְבָּה.כיוון שלא נאמר לו היכן עליו לחנות, וכיוון שעדיין לא מצא מקום שבו הרגיש נוח מספיק, הוא יצא מבית אל והדרים.

ט וַיִּסַּ֣ע אַבְרָ֔ם הָל֥וֹךְ וְנָס֖וֹעַ הַנֶּֽגְבָּה׃ (פ)

בְּאוֹתָהּ הָאָרֶץ לְבַדָּהּ, לְנַסּוֹתוֹ, אִם יְהַרְהֵר אַחַר דְּבָרָיו שֶׁל הַקָּבָּ"ה שֶׁאָמַר לָלֶכֶת אֶל אֶרֶץ כְּנַעַן, וְעַכְשָׁו מַשִּׂיאוֹ לָצֵאת מִמֶּנָּה:

רעב בארץ.

There was famine in the land, due to lack of rainfall, which had a negative impact upon both the produce required for human sustenance and the vegetation used for animal pasture. And therefore, Abram descended to Egypt to reside there temporarily, but not to remain there as a permanent resident; <endnote_marker|3 />as the famine was severe in the land. Egypt, which is dependent upon the Nile rather than on rainfall, was generally immune from the effects of a famine of this kind. <endnote_marker|4 />

וַיְהִי רָעָב בָּאָרֶץ,כתוצאה מעצירת גשמים, המשפיעה לרעה הן על התבואה והפֵּרות המזינים את האדם הן על עשבי השדה, מרעה הבהמה, 
 וַיֵּרֶד אַבְרָם מִצְרַיְמָה לָגוּר שָׁם,לחיות שם באופן עראי, ולא להתיישב בה ישיבה של קבע,
 
 כִּי כָבֵד הָרָעָב בָּאָרֶץ,וארץ מצרים, התלויה בנילוס ולא במי הגשמים, אינה סובלת בדרך כלל מרעב כזה.

י וַיְהִ֥י רָעָ֖ב בָּאָ֑רֶץ וַיֵּ֨רֶד אַבְרָ֤ם מִצְרַ֙יְמָה֙ לָג֣וּר שָׁ֔ם כִּֽי־כָבֵ֥ד הָרָעָ֖ב בָּאָֽרֶץ׃

מִדְרַש אַגָּדָה עַד עַכְשָׁו לֹא הִכִּיר בָּהּ מִתּוֹךְ צְנִיעוּת שֶׁבִּשְׁנֵיהֶם, וְעַכְשָׁו הִכִּיר בָּה עַל יְדֵי מַעֲשֶׂה. דָּבָר אַחֵר, מִנְהַג הָעוֹלָם שֶׁעַל יְדֵי טֹרַח הַדֶּרֶךְ אָדָם מִתְבַּזֶּה, וְזֹאת עָמְדָה בְּיָפְיָהּ. וּפְשׁוּטוֹ שֶׁל מִקְרָא הִנֵּה נָא הִגִּיעַ הַשָּׁעָה שֶׁיֵּשׁ לִדְאֹג עַל יָפְיֵךְ, יָדַעְתִּי זֶה יָמִים רַבִּים כִּי יְפַת מַרְאֶה אַתְּ, וְעַכְשָׁו אָנוּ בָאִים בֵּין אֲנָשִׁים שְׁחֹרִים וּמְכֹעָרִים, אֲחֵיהֶם שֶׁל כּוּשִׁים, וְלֹא הֻרְגְּלוּ בְאִשָּׁה יָפָה; וְדוֹמֶה לוֹ הִנֶּה נָּא אֲדֹנַי סוּרוּ נָא (בר' י"ט):

הנה נא ידעתי.

It was when he, his camp, <endnote_marker|5 />drew near to come to Egypt, that he said to Sarai his wife: Behold, I know and have become fully aware now that you are a beautiful woman, and that in addition to your external beauty you also have a strong personality and presence.

וַיְהִי כַּאֲשֶׁר הִקְרִיבאת מחנהו
 
 לָבוֹא מִצְרָיְמָה,
 וַיֹּאמֶר אֶל שָׂרַי אִשְׁתּוֹ: הִנֵּה נָא יָדַעְתִּי,הרי אני יודע 
 כִּי אִשָּׁה יְפַת מַרְאֶה אָתְּ,ויופייך אינו חיצוני בלבד; את גם בעלת אישיות ומעמד, כפי שנראה בהמשך.

יא וַיְהִ֕י כַּאֲשֶׁ֥ר הִקְרִ֖יב לָב֣וֹא מִצְרָ֑יְמָה וַיֹּ֙אמֶר֙ אֶל־שָׂרַ֣י אִשְׁתּ֔וֹ הִנֵּה־נָ֣א יָדַ֔עְתִּי כִּ֛י אִשָּׁ֥ה יְפַת־מַרְאֶ֖ה אָֽתְּ׃

It will be, when you come with me to Egypt and the Egyptians see you, they will say: This is his wife. And then they will kill me out of desire for you, and keep you alive. Abram was concerned that he would be attacked, both due to Sarai’s beauty and charming personality, and because of his great wealth. <endnote_marker|6 />

וְהָיָה כִּי יִרְאוּ אֹתָךְ הַמִּצְרִים,כאשר אבוא אתך למצרים, 
 וְאָמְרוּ: אִשְׁתּוֹ זֹאת,ואז 
 וְהָרְגוּ אֹתִי וְאֹתָךְ יְחַיּוּ,יהרגו אותי מפני שירצו בך. אברם חושש שיתנפלו עליו בשל יופיה של שרה, בשל אישיותה וכן בשל כספו הרב.

יב וְהָיָ֗ה כִּֽי־יִרְא֤וּ אֹתָךְ֙ הַמִּצְרִ֔ים וְאָמְר֖וּ אִשְׁתּ֣וֹ זֹ֑את וְהָרְג֥וּ אֹתִ֖י וְאֹתָ֥ךְ יְחַיּֽוּ׃

יִתְּנוּ לִי מַתָּנוֹת:

למען ייטב לי בעבורך.

Please say to the residents of Egypt that you are my sister; so that it may be well with me for your sake; as your brother, no one will have cause to harm me. And my soul shall live because of you.

אִמְרִי נָאבין תושבי מצרים, כי 
 אֲחֹתִי אָתְּ,
 לְמַעַן יִיטַב לִי בַעֲבוּרֵךְ,בגללך. בתור אחות איש לא יפגע בי. כך ייטב לי בזכותך, משום שיתייחסו אלי בתור אחיך, 
 וְחָיְתָה נַפְשִׁי בִּגְלָלֵךְ.

יג אִמְרִי־נָ֖א אֲחֹ֣תִי אָ֑תְּ לְמַ֙עַן֙ יִֽיטַב־לִ֣י בַעֲבוּרֵ֔ךְ וְחָיְתָ֥ה נַפְשִׁ֖י בִּגְלָלֵֽךְ׃

הָיָה לוֹ לוֹמַר כְּבוֹאָם מִצְרַיְמָה? אֶלָּא לִמֵּד שֶׁהִטְמִין אוֹתָהּ בְּתֵבָה, וְעַל יְדֵי שֶׁתָּבְעוּ אֶת הַמֶּכֶס פָּתְחוּ וְרָאוּ אוֹתָהּ:

ויהי כבוא אברם מצרימה.

Indeed, Abram’s concern was justified, as 
 it was upon Abram’s arrival in Egypt, the Egyptians saw the woman that she was very fair.

וַיְהִי כְּבוֹא אַבְרָם מִצְרָיְמָה, וַיִּרְאוּ הַמִּצְרִים אֶת הָאִשָּׁה כִּי יָפָה הִיא מְאֹד.

יד וַיְהִ֕י כְּב֥וֹא אַבְרָ֖ם מִצְרָ֑יְמָה וַיִּרְא֤וּ הַמִּצְרִים֙ אֶת־הָ֣אִשָּׁ֔ה כִּֽי־יָפָ֥ה הִ֖וא מְאֹֽד׃

This is not the actual name of the king of Egypt, but rather his official title (see Rashbam 41:10). The literal meaning of the word seems to be “the large house,” which apparently referred to the royal palace. In a similar fashion, the Ottoman Sultan was called the Sublime Porte, or High Gate. Even today, metonyms of this kind are used for governmental positions, e.g., referring to the president of the United States as the White House.

Pharaoh

Sarai was a striking individual, noted for her physical beauty as well as her other unusual qualities. It seems that she remained beautiful even many years after she was taken to Pharaoh’s house, as this was not the only time she underwent an experience of this nature (see verse 20; Bereshit Rabba 45:4; Shir HaShirim Rabba 2:14). It is possible that Abram’s status as the leader of a large tribe was another reason she was taken. As related below (verse 20), at one point he even organized a small but significant military force of his own. For these reasons too, the Pharaoh of Egypt might have wanted Sarai. The Sages list this story as one of the trials Abram endured. Abram suffered both physically and mentally from his wife’s abduction He had recently been blessed and given many promises, and yet he now encountered famine and the taking of his wife. Nevertheless, Abram maintained his faith in God, and did not question His promises or complain (see Avot deRabbi Natan , chap. 33).

And the woman was taken to Pharaoh’s house

אין זה שמו הפרטי של מלך מצרים אלא תוארו הרשמי. פירושו המילולי של השם הוא כנראה 'הבית הגדול'. בדומה לכך היו קוראים לסולטן התורכי בזמנו 'השער העליון', וגם בימינו מדברים על 'הבית הלבן' ככינוי המתאר את תפקידו של נשיא ארה"ב. (ראו עוד רשב"ם בראשית מא,י).

פַּרְעֹה

הרחבות

שרי היתה דמות בולטת — בין השאר גם ביופיה. יופיה ניכר לעין גם שנים רבות לאחר שנלקחה לבית פרעה. ואכן לא היתה זו הפעם היחידה שעברה על שרי הרפתקה כזו. (ראו להלן כ; בראשית רבה מה,ד; שיר השירים רבה ב,יד). ייתכן שהיא נלקחה גם בשל מעמדו של אברם, שעמד בראש שבט גדול למדי, ובהמשך יתואר כי הוא אף גייס צבא קטן אך משמעותי משל עצמו (להלן יד). גם מסיבות אלה יכול היה מלך מצרים לרצות בשרי. חכמים מנו סיפור זה כאחד הניסיונות שבהם נתנסה אברהם אבינו. אברם סבל ייסורי גוף וייסורי נפש מכך שאשתו נלקחה ממנו. לא מכבר התברך וזכה בהבטחות רבות, והנה הוא נתקל ברעב ובלקיחת אשתו. ובכל זאת אברם המשיך להאמין בה', לא תהה על הראשונות ולא טען טענות. (ראו אבות דרבי נתן פרק לג).

ותֻּקח האשה בית פרעה

הִלְּלוּהָ בֵינֵיהֶם לוֹמַר הֲגוּנָה זוֹ לַמֶּלֶךְ:

ויהללו אותה אל פרעה.

Pharaoh’s officers saw her, and they praised her to Pharaoh <notes|D 1/>king of Egypt, informing him that there was an exceptionally beautiful woman among the visitors who had arrived from distant lands. And the woman was taken to Pharaoh’s house <notes|D 1/>to be one of his wives. It seems that Sarai was not able to object, as she and Abram claimed to be siblings.

וַיִּרְאוּ אֹתָהּ שָׂרֵי פַרְעֹה,מלך מצרים. 
 וַיְהַלְלוּ אֹתָהּ אֶל פַּרְעֹה,סיפרו באוזני המלך שבין האורחים שהגיעו מארץ רחוקה מצויה גם אשה יפהפיה. 
 וַתֻּקַּח הָאִשָּׁה בֵּית פַּרְעֹה,כדי שתהיה אחת מנשיו. נראה כי שרי לא מחתה, שהרי אברם ושרי טענו שהם אח ואחות.

טו וַיִּרְא֤וּ אֹתָהּ֙ שָׂרֵ֣י פַרְעֹ֔ה וַיְהַֽלְל֥וּ אֹתָ֖הּ אֶל־פַּרְעֹ֑ה וַתֻּקַּ֥ח הָאִשָּׁ֖ה בֵּ֥ית פַּרְעֹֽה׃

ולאברם היטיב.

And he, Pharaoh, benefited Abram for her sake, as the brother of the woman he sought for himself. He, Abram, acquired, of his own property as well as from all the gifts he received, sheep, oxen, donkeys, slaves, maidservants, female donkeys, and camels.

וּלְאַבְרָם הֵיטִיבפרעה 
 בַּעֲבוּרָהּ,בתור אחיה של האשה שרצה לקחת. 
 וַיְהִי לוֹ, לאברם, משלו ומכל המתנות שקיבל, 
 צֹאן וּבָקָר וַחֲמֹרִים וַעֲבָדִים וּשְׁפָחֹת וַאֲתֹנֹת וּגְמַלִּים.

טז וּלְאַבְרָ֥ם הֵיטִ֖יב בַּעֲבוּרָ֑הּ וַֽיְהִי־ל֤וֹ צֹאן־וּבָקָר֙ וַחֲמֹרִ֔ים וַעֲבָדִים֙ וּשְׁפָחֹ֔ת וַאֲתֹנֹ֖ת וּגְמַלִּֽים׃

It is not readily apparent how Pharaoh knew that his taking of Sarai was the cause of his suffering. It is possible that the plagues appeared immediately upon her arrival, or that Sarai explained to him that they were a punishment, or that after she refused his advances he realized that the troubles he and his household were experiencing coincided with his kidnapping of the stranger. In any case, Pharaoh ultimately discovered the truth, and Sarai told him that she was Abram’s wife, not his sister ( Zohar I,113:1; Rashi; Ramban, verse 18).

Over the matter of Sarai, Abram’s wife

בְּמַכַּת רָאתָן לָקָה, שֶׁהַתַּשְׁמִישׁ קָשֶׁה לוֹ (בראשית רבה):

וינגע ה' וגו'.

כְּתַרְגּוּמוֹ וְעַל אֱנַשׁ בֵּיתֵהּ וּמִדְרָשׁוֹ לְרַבּוֹת כֹּתָלָיו וְעַמּוּדָיו וְכֵּלָיו בְּרַשִׁ"י יָשָׁן):

(ואת ביתו

עַל פִּי דִּבּוּרָהּ; אוֹמֶרֶת לַמַּלְאָךְ הַךְ, וְהוּא מַכֶּה;

על דבר שרי.

But in the meantime, 
 the Lord afflicted Pharaoh and his household, his family and those surrounding him, with great afflictions over the matter of Sarai, Abram’s wife. <notes|D 1/>

וַיְנַגַּע ה' אֶת פַּרְעֹה נְגָעִים גְּדֹלִים וְאֶת בֵּיתוֹ,
 את משפחתו ואת הסובב אותו, 
 עַל דְּבַר, בגלל
 שָׂרַי אֵשֶׁת אַבְרָם.כיצד הבין פרעה שלקיחת שרי היא שגרמה לצרותיו? ייתכן שהנגעים הופיעו מיד עם בואה; אולי שרי הסבירה לו שהנגעים באו כתוצאה מלקיחתה; ואולי מתוך שסירבה להצעותיו, הרגיש שהרעה שהגיעה עליו ועל ביתו בד בבד עם לקיחת האשה הזרה באה בשל התנהגותו. מכל מקום, פרעה גילה לבסוף את האמת, כיוון ששרי סיפרה לו שהיא אשת אברם ולא אחותו.

יז וַיְנַגַּ֨ע יְהוָ֧ה ׀ אֶת־פַּרְעֹ֛ה נְגָעִ֥ים גְּדֹלִ֖ים וְאֶת־בֵּית֑וֹ עַל־דְּבַ֥ר שָׂרַ֖י אֵ֥שֶׁת אַבְרָֽם׃

Pharaoh called Abram, and he said: What is this that you have done to me? Why did you not tell me that she was your wife?

וַיִּקְרָא פַרְעֹה לְאַבְרָם, וַיֹּאמֶר: מַה זֹּאת עָשִׂיתָ לִּי? לָמָּה לֹא הִגַּדְתָּ לִּי כִּי אִשְׁתְּךָ הִיא?

יח וַיִּקְרָ֤א פַרְעֹה֙ לְאַבְרָ֔ם וַיֹּ֕אמֶר מַה־זֹּ֖את עָשִׂ֣יתָ לִּ֑י לָ֚מָּה לֹא־הִגַּ֣דְתָּ לִּ֔י כִּ֥י אִשְׁתְּךָ֖ הִֽוא׃

לֹא כַאֲבִימֶלֶךְ שֶׁאָמַר לוֹ הִנֵּה אַרְצִי לְפָנֶיךָ, אֶלָּא אָמַר לוֹ לֵךְ וְאַל תַּעֲמֹד, שֶׁהַמִּצְרִים שְׁטוּפֵי זִמָּה הֵם, שֶׁנֶּאֱמַר וְזִרְמַת סוּסִים זִרְמָתָם: (יחזקאל כ"ג):

קח ולך.

Why did you say: She is my sister? I took her for myself as my wife. Since you claimed to be her brother, I intended to take her as my wife. I acted properly; I did not rape her or take her by force. On the contrary, I treated her with full respect and wished to marry her. It is only now that I have become aware that I took your wife from you. And therefore now, here is your wife. She is too great a temptation for the men who live here. We want neither her nor the troubles and plagues she has brought upon us, so take her and go.

לָמָה אָמַרְתָּ "אֲחֹתִי הִיא", וָאֶקַּח אֹתָהּ לִי לְאִשָּׁה?מאחר שאמרת שהיא אחותך, התכוונתי לקחתה לאשה. הרי נהגתי כדין. לא אנסתי אותה. אדרבא, נהגתי עמה בכבוד גדול ורציתי לשאתה. רק עכשיו אני מבין שלקחתי את אשתך ממך. 
 וְעַתָּה, הִנֵּה אִשְׁתְּךָ. אשתך היא פיתוי גדול מדי לאנשים החיים כאן. איננו מעוניינים בה ובצרות ובנגעים שהביאה עלינו 
 —
 קַח וָלֵךְ.

יט לָמָ֤ה אָמַ֙רְתָּ֙ אֲחֹ֣תִי הִ֔וא וָאֶקַּ֥ח אֹתָ֛הּ לִ֖י לְאִשָּׁ֑ה וְעַתָּ֕ה הִנֵּ֥ה אִשְׁתְּךָ֖ קַ֥ח וָלֵֽךְ׃

עַל אוֹדוֹתָיו, לְשַׁלְּחוֹ וּלְשָׁמְרוֹ:

ויצו עליו.

כְּתַרְגּוּמוֹ וְאַלְוִיאוּ:

וישלחו.

Pharaoh commanded men regarding him to accompany Abram. The escort was provided not merely as a mark of honor; their mission was to compel Abram to leave their place. And so they sent forth him, and his wife, and everything that was his.

וַיְצַו עָלָיו פַּרְעֹה אֲנָשִׁים,פרעה ציווה על אנשיו ללוות את אברם. לא היה זה ליווי של כבוד בלבד; המשלחת היתה אמורה לשכנע את אברם לעזוב את המקום. 
 וַיְשַׁלְּחוּ אֹתוֹ וְאֶת אִשְׁתּוֹ וְאֶת כָּל אֲשֶׁר לוֹחזרה לכנען.

כ וַיְצַ֥ו עָלָ֛יו פַּרְעֹ֖ה אֲנָשִׁ֑ים וַֽיְשַׁלְּח֥וּ אֹת֛וֹ וְאֶת־אִשְׁתּ֖וֹ וְאֶת־כָּל־אֲשֶׁר־לֽוֹ׃

The Lord said to Abram: Go you from your land, the geographic location where you were born; and from your birthplace, the place for which you harbor a sense of closeness and belonging; and from your father’s house, and travel to the land, currently unknown to you, that I will show you. You will be t