מִשֶּׁנִּתְבַּשֵּׂר בְּשׂוֹרָה טוֹבָה שֶׁהֻבְטַח בִּשְׁמִירָה נָשָׂא לִבּוֹ אֶת רַגְלָיו וְנַעֲשָׂה קַל לָלֶכֶת, כָּךְ מְפֹרָשׁ בִּבְ"רַ:

וישא יעקב רגליו.

Although Jacob left Beersheba as a refugee, his mood improved after the vision he received in Beit El. Therefore, 
 Jacob lifted his feet, as his travel felt light, and now he sensed he was accompanied, protected, and shielded by God. <endnote_marker|1 />And he went to the land of the people of the east, specifically, the Arameans.

על כן — 
 וַיִּשָּׂא יַעֲקֹב רַגְלָיו.הליכתו נעשתה קלה, שכן חש עתה מלֻּווה, שמור ומוגן.
 
 וַיֵּלֶךְ אַרְצָה בְנֵי קֶדֶם.בני המזרח, ובתוכם הארמיים.

א וַיִּשָּׂ֥א יַעֲקֹ֖ב רַגְלָ֑יו וַיֵּ֖לֶךְ אַ֥רְצָה בְנֵי־קֶֽדֶם׃

מַשְׁקִים הָרוֹעִים אֶת הָעֲדָרִים, וְהַמִּקְרָא דִבֵּר בְּלָשׁוֹן קְצָרָה:

ישקו העדרים.

Nearing Haran, 
 he saw, and behold, a well in the field, and behold, three flocks of sheep lying alongside it , the well, since from that well they watered the flocks, and the great stone was on the mouth of the well. The opening of the well, which was designed to be used exclusively by the inhabitants of the city and their flocks, was blocked with a large stone to prevent strangers from drawing its water.

וַיַּרְאבקרבת חרן
 וְהִנֵּה בְאֵר בַּשָּׂדֶה, וְהִנֵּה שָׁם שְׁלֹשָׁה עֶדְרֵי צֹאן רֹבְצִים עָלֶיהָ,לצד הבאר, 
 כִּי מִן הַבְּאֵר הַהִיא יַשְׁקוּ הָעֲדָרִים. וְהָאֶבֶן גְּדֹלָה עַל פִּי הַבְּאֵר.פתח הבאר, שנועדה לשימוש אנשי העיר וצאנם, נחסם באבן גדולה, כדי שזרים לא יוכלו להשתמש במימיה.

ב וַיַּ֞רְא וְהִנֵּ֧ה בְאֵ֣ר בַּשָּׂדֶ֗ה וְהִנֵּה־שָׁ֞ם שְׁלֹשָׁ֤ה עֶדְרֵי־צֹאן֙ רֹבְצִ֣ים עָלֶ֔יהָ כִּ֚י מִן־הַבְּאֵ֣ר הַהִ֔וא יַשְׁק֖וּ הָעֲדָרִ֑ים וְהָאֶ֥בֶן גְּדֹלָ֖ה עַל־פִּ֥י הַבְּאֵֽר׃

רְגִילִים הָיוּ לְהֵאָסֵף, לְפִי שֶׁהָיְתָה הָאֶבֶן גְּדוֹלָה:

ונאספו.

וְגוֹלְלִים, וְתַרְגּוּמוֹ וּמְגַנְדְּרִין, כָּל לְשׁוֹן הוֹוֶה מִשְׁתַּנֶּה לְדַבֵּר בִּלְשׁוֹן עָתִיד וּבִלְשׁוֹן עָבָר, לְפִי שֶׁכָּל דָּבָר הַהוֹוֶה תָּמִיד כְּבָר הָיָה וְעָתִיד לִהְיוֹת:

וגללו.

תַּרְגּוּמוֹ וּמְתִיבִין:

והשיבו.

All the flocks would gather there and they would roll the stone from the mouth of the well. Only all the shepherds together had the strength to roll the heavy stone. And therefore, when they would all arrive they would give the sheep to drink, and they would return the stone upon the mouth of the well to its place.

וְנֶאֶסְפוּ שָׁמָּה כָל הָעֲדָרִים, וְגָלֲלוּ אֶת הָאֶבֶן מֵעַל פִּי הַבְּאֵר.רק כאשר נאספים שם כל רועי העדרים יחדיו, ביכולתם לגלול את האבן הכבדה. 
 וְהִשְׁקוּ אֶת הַצֹּאן, וְהֵשִׁיבוּ אֶת הָאֶבֶן עַל פִּי הַבְּאֵר לִמְקֹמָהּ.

ג וְנֶאֶסְפוּ־שָׁ֣מָּה כָל־הָעֲדָרִ֗ים וְגָלֲל֤וּ אֶת־הָאֶ֙בֶן֙ מֵעַל֙ פִּ֣י הַבְּאֵ֔ר וְהִשְׁק֖וּ אֶת־הַצֹּ֑אן וְהֵשִׁ֧יבוּ אֶת־הָאֶ֛בֶן עַל־פִּ֥י הַבְּאֵ֖ר לִמְקֹמָֽהּ׃

Although Jacob knows the general direction in which he is headed, he is unsure of the precise place where he has arrived. 
 Jacob said to them: My brethren, from where are you? They said: We are from Haran.

וַיֹּאמֶר לָהֶם יַעֲקֹב: אַחַי, מֵאַיִן אַתֶּם?וַיֹּאמְרוּ: מֵחָרָן אֲנָחְנוּ.

ד וַיֹּ֤אמֶר לָהֶם֙ יַעֲקֹ֔ב אַחַ֖י מֵאַ֣יִן אַתֶּ֑ם וַיֹּ֣אמְר֔וּ מֵחָרָ֖ן אֲנָֽחְנוּ׃

He said to them: Do you know Laban son of Nahor, who lives in Haran? The attribution of Laban to Nahor his grandfather rather than to Betuel his father provides support for the theory that Betuel was not an important figure. <endnote_marker|2 />They said: We know him.

וַיֹּאמֶר לָהֶם: הַיְדַעְתֶּם אֶת לָבָן בֶּן נָחוֹר,המתגורר בחרן? ייחוסו לנחור סבו ולא לבתואל אביו מחזק את ההשערה שבתואל כשלעצמו לא היה אישיות חשובה.
 וַיֹּאמְרוּ: יָדָעְנוּ.

ה וַיֹּ֣אמֶר לָהֶ֔ם הַיְדַעְתֶּ֖ם אֶת־לָבָ֣ן בֶּן־נָח֑וֹר וַיֹּאמְר֖וּ יָדָֽעְנוּ׃

הַטַּעַם בָּאָלֶ"ף וְתַרְגּוּמוֹ אָתְיָא; וְרָחֵל בָּאָה – הַטַּעַם לְמַעְלָה בַּבֵּי"ת וְתַרְגּוּמוֹ אֲתָת; הָרִאשׁוֹן לְשׁוֹן עוֹשָׂה וְהַשֵּׁנִי לְשׁוֹן עָשְׂתָה:

באה עם הצאן.

He said to them: Is he well? They said: He is well, and here is Rachel his daughter coming with the sheep. If you wish to know more, ask her. Apparently, these shepherds were not keen to speak with a stranger.

וַיֹּאמֶר לָהֶם: הֲשָׁלוֹם לוֹ?וַיֹּאמְרוּ: שָׁלוֹם, וְהִנֵּה רָחֵל בִּתּוֹ בָּאָה עִם הַצֹּאן.אם תרצה לדעת פרטים נוספים — שְׁאל אותה. נראה כי אין לרועים אלה עניין לדבר עם הזר.

ו וַיֹּ֥אמֶר לָהֶ֖ם הֲשָׁל֣וֹם ל֑וֹ וַיֹּאמְר֣וּ שָׁל֔וֹם וְהִנֵּה֙ רָחֵ֣ל בִּתּ֔וֹ בָּאָ֖ה עִם־הַצֹּֽאן׃

לְפִי שֶׁרָאָה אוֹתָם רוֹבְצִים, כַּסָּבוּר שֶׁרוֹצִים לֶאֱסֹף הַמִּקְנֶה הַבַּיְתָה וְלֹא יִרְעוּ עוֹד, אָמַר לָהֶן הֵן עוֹד הַיּוֹם גָּדוֹל, כְּלוֹמַר אִם שְׂכִירִים אַתֶּם לֹא שִׁלַּמְתֶּם פְּעֻלַּת הַיּוֹם, וְאִם הַבְּהֵמוֹת שֶׁלָּכֶם אַעַ"פִּ כֵן לֹא עֵת הֵאָסֵף הַמִּקְנֶה וְגו' (בראשית רבה):

הן עוד היום גדול.

Jacob does not leave the shepherds alone, but addresses them a second time. 
 He said: Behold, the day is still great, it is not time for the livestock to be gathered. Since it is not yet dark, you should continue your work. Give the sheep to drink, and go and herd. Why are you waiting here?

יעקב אינו מרפה מהם, ופונה אליהם שנית —
 וַיֹּאמֶר: הֵן עוֹד הַיּוֹם גָּדוֹל, לֹא עֵת הֵאָסֵף הַמִּקְנֶה.עדיין לא החשיך היום, והצאן אמור להמשיך לרעות. 
 הַשְׁקוּ הַצֹּאן, וּלְכוּ רְעוּ.מדוע אתם ממתינים כאן במקום לרעות את הצאן?

ז וַיֹּ֗אמֶר הֵ֥ן עוֹד֙ הַיּ֣וֹם גָּד֔וֹל לֹא־עֵ֖ת הֵאָסֵ֣ף הַמִּקְנֶ֑ה הַשְׁק֥וּ הַצֹּ֖אן וּלְכ֥וּ רְעֽוּ׃

לְהַשְׁקוֹת, לְפִי שֶׁהָאֶבֶן גְּדוֹלָה:

לא נוכל.

זֶה מְתֻרְגָּם וִיגַנְדְּרוּן, לְפִי שֶׁהוּא לְשׁוֹן עָתִיד:

They said: We would like to water the sheep, but we cannot, as the stone is too heavy. Therefore, we must wait until all the flocks are gathered, and they, the shepherds of all the flocks, will together roll the stone from the mouth of the well; then we give the sheep to drink.

וַיֹּאמְרוּ:היינו רוצים להשקות את הצאן, אך 
 לֹא נוּכַל,שכן האבן גדולה, 
 עַד אֲשֶׁר יֵאָסְפוּ כָּל הָעֲדָרִים, וְגָלֲלוּרועי העדרים
 אֶת הָאֶבֶן מֵעַל פִּי הַבְּאֵר, וְהִשְׁקִינוּ הַצֹּאן.

ח וַיֹּאמְרוּ֮ לֹ֣א נוּכַל֒ עַ֣ד אֲשֶׁ֤ר יֵאָֽסְפוּ֙ כָּל־הָ֣עֲדָרִ֔ים וְגָֽלֲלוּ֙ אֶת־הָאֶ֔בֶן מֵעַ֖ל פִּ֣י הַבְּאֵ֑ר וְהִשְׁקִ֖ינוּ הַצֹּֽאן׃

It was unusual to send a young woman to herd the family flock. Perhaps it may be inferred that Laban had no sons at the time, or that they were older or lived too far away to tend the sheep. Rachel was probably no older than ten or eleven. It is likely that Laban preferred to send her among the shepherds rather than her elder sister, Leah, who was of age (see Ramban).

For she was a shepherdess

DISCUSSION

שליחת נערה לרעות את צאן המשפחה היתה מעשה חריג. אפשר ללמוד מכאן שבאותו זמן לא היו ללבן בנים, או שהיו לו בנים מבוגרים מדי או בנים שהתגוררו במקום מרוחק ולא יכלו לרעות את צאנו. מן הסתם, רחל היתה אז ילדה כבת עשר או אחת עשרה לכל היותר. כנראה העדיפו לשלוח אותה אל המרעה במחיצת הרועים, שכן חששו לשלוח את אחותה הגדולה, לאה, שהיתה מבוגרת יותר. (ראו רמב"ן).

כירֹעה היא

הרחבות

Earlier, the shepherds had told Jacob that Rachel was nearing the well. In the meantime, 
 he was still speaking with them, and Rachel came, arriving with her father’s flock; for she was a shepherdess. <notes|d 1/>This was her responsibility in the family.

קודם לכן אמרו לו רק שרחל מתקרבת לבאר. ובינתיים — 
 עוֹדֶנּוּ מְדַבֵּר עִמָּם, וְרָחֵל בָּאָה, הגיעה
 עִם הַצֹּאן אֲשֶׁר לְאָבִיהָ,
 כִּי רֹעָה הִיא.זה היה תפקידה במשפחה.

ט עוֹדֶ֖נּוּ מְדַבֵּ֣ר עִמָּ֑ם וְרָחֵ֣ל ׀ בָּ֗אָה עִם־הַצֹּאן֙ אֲשֶׁ֣ר לְאָבִ֔יהָ כִּ֥י רֹעָ֖ה הִֽוא׃

Although it is possible that the shepherds, as hired workers, did not make much of an effort to remove the stone themselves, Jacob’s act is nonetheless impressive. Perhaps he rolled the stone in his great excitement, or in order to demonstrate his physical and spiritual prowess.

And rolled the stone

אמנם ייתכן שהרועים, בהיותם שכירים, לא התאמצו יתר על המידה לגול את האבן בעצמם, ובכל זאת המעשה שעשה יעקב מרשים. ייתכן שגולל את האבן מתוך ההתרגשות שאחזה בו, ושמא עשה זאת כדי להראות את יכולותיו הגופניות והנפשיות.

ויגל את האבן

כְּמִי שֶׁמַּעֲבִיר אֶת הַפְּקָק מֵעַל פִּי צְלוֹחִית; לְהוֹדִיעֲךָ שֶׁכֹּחוֹ גָּדוֹל (בראשית רבה):

ויגש יעקב ויגל.

It was when Jacob saw Rachel, the daughter of Laban his mother’s brother, a close relative, and the flock of Laban his mother’s brother, a flock that belonged to his relative, that Jacob approached and unaided rolled the stone <notes|d 1/>from the mouth of the well, and gave the sheep of Laban his mother’s brother to drink. Jacob was so strong that he was able to lift a stone that three shepherds together could not budge.

וַיְהִי כַּאֲשֶׁר רָאָה יַעֲקֹב אֶת רָחֵל, קרובת משפחתו, 
 בַּת לָבָן אֲחִי אִמּוֹ, וְאֶת צֹאן לָבָן אֲחִי אִמּוֹ,צאן השייך לקרוב משפחתו,
 וַיִּגַּשׁ יַעֲקֹבלבדו 
 וַיָּגֶל אֶת הָאֶבֶן מֵעַל פִּי הַבְּאֵר, וַיַּשְׁקְ אֶת צֹאן לָבָן אֲחִי אִמּוֹ.יעקב היה חזק בגופו, והיה מסוגל להרים אבן ששלושה רועים לא יכלו להרים.

י וַיְהִ֡י כַּאֲשֶׁר֩ רָאָ֨ה יַעֲקֹ֜ב אֶת־רָחֵ֗ל בַּת־לָבָן֙ אֲחִ֣י אִמּ֔וֹ וְאֶת־צֹ֥אן לָבָ֖ן אֲחִ֣י אִמּ֑וֹ וַיִּגַּ֣שׁ יַעֲקֹ֗ב וַיָּ֤גֶל אֶת־הָאֶ֙בֶן֙ מֵעַל֙ פִּ֣י הַבְּאֵ֔ר וַיַּ֕שְׁקְ אֶת־צֹ֥אן לָבָ֖ן אֲחִ֥י אִמּֽוֹ׃

לְפִי שֶׁצָּפָה בְרוּח הַקֹּדֶש שֶאֵינָהּ נִכְנֶסֶת עִמּוֹ לִקְבוּרָה. דָּ"אַ לְפִי שֶׁבָּא בְּיָדַיִם רֵקָנִיּוֹת; אָמַר, אֱלִיעֶזֶר עֶבֶד אֲבִי אַבָּא הָיוּ בְיָדָיו נְזָמִים וּצְמִידִים וּמִגְדָּנוֹת וַאֲנִי אֵין בְּיָדִי כְלוּם; לְפִי שֶׁרָדַף אֶלִיפַז בֶּן עֵשָׂו בְּמִצְוַת אָבִיו אַחֲרָיו לְהָרְגוֹ וְהִשִּׂיגוֹ, וּלְפִי שֶׁגָּדַל אֶלִיפַז בְּחֵיקוֹ שֶׁל יִצְחָק, מָשַׁךְ יָדָיו. אָמַר לוֹ מָה אֱעֱשֶׂה לַצִּוּוּי שֶׁל אַבָּא? אָמַר לוֹ יַעֲקֹב טֹל מַה שֶּׁבְּיָדִי, וְהֶעָנִי חָשׁוּב כַּמֵּת:

ויבך.

Jacob kissed Rachel chastely, as one would a young family relation. <endnote_marker|3 />And he raised his voice, and wept out of emotion. After a journey of hundreds of miles, which certainly took him several months, spending each night in a different place, he had finally met a member of his family.

וַיִּשַּׁק יַעֲקֹב לְרָחֵל,נשיקת חיבה לילדה קרובת משפחה.
 
 וַיִּשָּׂא אֶת קֹלוֹ וַיֵּבְךְּמתוך התרגשותו. לאחר הליכה ממושכת של מאות קילומטרים, שארכה לו בוודאי כמה חודשים, שבהם לן בכל לילה במקום אחר, פגש סוף סוף במשפחתו.

יא וַיִּשַּׁ֥ק יַעֲקֹ֖ב לְרָחֵ֑ל וַיִּשָּׂ֥א אֶת־קֹל֖וֹ וַיֵּֽבְךְּ׃

קָרוֹב לְאָבִיהָ, כְּמוֹ אֲנָשִׁים אַחִים אֲנָחְנוּ. וּמִדְרָשׁוֹ, אִם לְרַמָּאוּת הוּא בָא, גַם אֲנִי אָחִיו בְּרַמָּאוּת, וְאִם אָדָם כָּשֵׁר הוּא, גַּם אֲנִי בֶן רִבְקָה אֲחוֹתוֹ הַכְּשֵׁרָה:

כי אחי אביה הוא.

לְפִי שֶׁאִמָּהּ מֵתָה, וְלֹא הָיָה לָהּ לְהַגִּיד אֶלָּא לוֹ (בראשית רבה):

ותגד לאביה.

After this greeting, Jacob began to speak. 
 Jacob told Rachel that he was her father’s brother, kinsman, and that he was Rebecca’s son. Rachel must have heard about her aunt who had traveled to a distant land, and now she had met her aunt’s son. The young girl was excited about the news, and therefore she ran and told her father.

אחרי כל המעשים, התחיל יעקב לדבר.
 וַיַּגֵּד יַעֲקֹב לְרָחֵל כִּי אֲחִי, קרוב משפחת
 אָבִיהָ הוּא, וְכִי בֶן רִבְקָה הוּא.היא בוודאי שמעה על דודתה שנסעה למרחקים. עתה הוא מתוודע בתור בנה. רחל, הצעירה, התרגשה לשמע הידיעה, ועל כן —
 וַתָּרָץ וַתַּגֵּד לְאָבִיהָ.

יב וַיַּגֵּ֨ד יַעֲקֹ֜ב לְרָחֵ֗ל כִּ֣י אֲחִ֤י אָבִ֙יהָ֙ ה֔וּא וְכִ֥י בֶן־רִבְקָ֖ה ה֑וּא וַתָּ֖רָץ וַתַּגֵּ֥ד לְאָבִֽיהָ׃

It is informative to compare this story to the episode involving Abraham’s servant, which Laban doubtless remembered well. Abraham’s servant came laden with silver, camels, and gifts, and was therefore in a position to negotiate for their daughter immediately upon his arrival. Jacob, in sharp contrast, appeared alone, with only his status as a family member to his credit.

He related to Laban all these matters

ראוי להשוות סיפור זה עם סיפורו של עבד אברהם — שבוודאי זכור ללבן היטב. עבד אברהם הביא עמו כסף, גמלים ומתנות, ולכן יכול היה לשאת ולתת מיד עם בואו, ולבקש לקחת עמו את בתם. יעקב, לעומת זאת, הגיע כאדם בודד שמעלתו היחידה היא השתייכותו למשפחה.

ויספר ללבן את כל הדברים האלה

כַּסָּבוּר מָמוֹן הוּא טָעוּן, שֶׁהֲרֵי עֶבֶד הַבַּית בָּא לְכָאן בַּעֲשָׂרָה גְמַלִּים טְעוּנִים:

וירץ לקראתו.

כְּשֶׁלֹּא רָאָה עִמּוֹ כְלוּם, אָמַר שֶׁמָּא זְהוּבִים הֵבִיא וְהִנָּם בְּחֵיקוֹ:

ויחבק.

אָמַר שֶׁמָּא מַרְגָּלִיוֹת הֵבִיא וְהֵם בְּפִיו, בְּ"רַ:

וינשק לו.

שֶׁלֹּא בָא אֶלָּא מִתּוֹך אֹנֶס אָחִיו, וְשֶׁנָּטְלוּ מָמוֹנוֹ מִמֶּנּוּ:

ויספר ללבן.

It was when Laban heard the news of the arrival of Jacob, his sister’s son, that he ran to meet him, embraced him, kissed him, and brought him to his house, as befitting a family member. In light of Laban’s unsavory nature, as evident from the continuation of the story, some commentaries explain that he had ulterior motives for this friendly welcome. <endnote_marker|4 />He, Jacob, related to Laban all these matters. <notes|d 1/>He told him that he had arrived with the aim of establishing contact with his family, and perhaps also informed him of the circumstances of his flight from home. <endnote_marker|5 />

וַיְהִי כִשְׁמֹעַ לָבָן אֶת שֵׁמַע יַעֲקֹב בֶּן אֲחֹתוֹ,שהגיע בן אחותו, 
 וַיָּרָץ לִקְרָאתוֹ וַיְחַבֶּק לוֹ וַיְנַשֶּׁק לוֹ, וַיְבִיאֵהוּ אֶל בֵּיתוֹכיאה לקרוב משפחה.
 עם זאת, בשל אופיו הבעייתי של לבן, שיתגלה בהמשך, היו שפירשו כי קבלת הפנים הזו נעשתה מתוך מניעים זרים.
 
 וַיְסַפֵּר לְלָבָן אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה.ייתכן שסיפר לו שהגיע כדי ליצור קשרים עם משפחת הדוד, ושמא הסביר גם את נסיבות בריחתו מביתו.

יג וַיְהִי֩ כִשְׁמֹ֨עַ לָבָ֜ן אֶת־שֵׁ֣מַע ׀ יַעֲקֹ֣ב בֶּן־אֲחֹת֗וֹ וַיָּ֤רָץ לִקְרָאתוֹ֙ וַיְחַבֶּק־לוֹ֙ וַיְנַשֶּׁק־ל֔וֹ וַיְבִיאֵ֖הוּ אֶל־בֵּית֑וֹ וַיְסַפֵּ֣ר לְלָבָ֔ן אֵ֥ת כָּל־הַדְּבָרִ֖ים הָאֵֽלֶּה׃

מֵעַתָּה אֵין לִי לְאָסְפְּךָ הַבַּיְתָה, הוֹאִיל וְאֵין בְּיָדְךָ כְלוּם, אֶלָּא מִפְּנֵי קוּרְבָה אֲטַפֵּל בְּךָ חֹדֶש יָמִים, וְכֵן עָשָׂה, וְאַף זוֹ לֹא לְחִנָּם, שֶׁהָיָה רוֹעֶה צֹאנוֹ:

אך עצמי ובשרי.

Laban said to him: Indeed, you are my bone and my flesh, a family relative. And so he lived with him a month’s time. While staying with Laban, Jacob began to help him, as he felt an obligation toward his family member.

וַיֹּאמֶר לוֹ לָבָן: אַךְ עַצְמִי וּבְשָׂרִי, קרוב משפחה שלי
 אָתָּה.וַיֵּשֶׁב עִמּוֹ, עם לבן
 חֹדֶשׁ יָמִים.יעקב לא רק ישב אצל לבן, אלא גם התחיל לסייע לו, שכן חש מחויבות כלפי מארחיו קרובי משפחתו.

יד וַיֹּ֤אמֶר לוֹ֙ לָבָ֔ן אַ֛ךְ עַצְמִ֥י וּבְשָׂרִ֖י אָ֑תָּה וַיֵּ֥שֶׁב עִמּ֖וֹ חֹ֥דֶשׁ יָמִֽים׃

לְשׁוֹן תֵּמַהּ, וְכִי בִּשְׁבִיל שֶׁאָחִי אַתָּה תַּעַבְדֵנִי חִנָּם:

הכי אחי אתה.

כְּמוֹ וְתַעַבְדֵנִי; וְכֵן כָּל תֵּבָה שֶׁהִיא לְשׁוֹן עָבָר הוֹסִיף וָי"ו בְּרֹאשָׁהּ, וְהִיא הוֹפֶכֶת הַתֵּבָה לְהַבָּא:

ועבדתני.

Laban said to Jacob, after the passage of a month: Merely because you are my brother, kinsman, shall you work for me for nothing? Since you wish to labor, let us set up a formal arrangement. Tell me, what is your salary?

לאחר חודש ימים, 
 וַיֹּאמֶר לָבָן לְיַעֲקֹב: הֲכִיהאם משום ש
 אָחִי, קרוב משפחתי 
 אַתָּה וַעֲבַדְתַּנִי חִנָּם?!מכיוון שאתה רוצה לעבוד, יש לנהוג בך באופן מסודר.
 הַגִּידָה לִּי מַה מַּשְׂכֻּרְתֶּךָ.

טו וַיֹּ֤אמֶר לָבָן֙ לְיַעֲקֹ֔ב הֲכִי־אָחִ֣י אַ֔תָּה וַעֲבַדְתַּ֖נִי חִנָּ֑ם הַגִּ֥ידָה לִּ֖י מַה־מַּשְׂכֻּרְתֶּֽךָ׃

Here the Torah notes: 
 Laban had two daughters: The name of the elder was Leah, and the name of the younger was Rachel.

כאן מופיעה הערה: 
 וּלְלָבָןהיו 
 שְׁתֵּי בָנוֹת, שֵׁם הַגְּדֹלָה לֵאָה וְשֵׁם הַקְּטַנָּה רָחֵל.

טז וּלְלָבָ֖ן שְׁתֵּ֣י בָנ֑וֹת שֵׁ֤ם הַגְּדֹלָה֙ לֵאָ֔ה וְשֵׁ֥ם הַקְּטַנָּ֖ה רָחֵֽל׃

שֶׁהָיְתָה סְבוּרָה לַעֲלוֹת בְּגוֹרָלוֹ שֶׁל עֵשָׂו וּבוֹכָה, שֶׁהָיוּ הַכֹּל אוֹמְרִים שְׁנֵי בָנִים לְרִבְקָה וּשְׁתֵּי בָנוֹת לְלָבָן, הַגְּדוֹלָה לַגָּדוֹל וְהַקְּטַנָּה לַקָּטָן (בבא בתרא קכ"ג):

רכות.

הוּא צוּרַת הַפַּרְצוּף, לְשׁוֹן יְתָאֲרֵהוּ בַשֶּׂרֶד: (ישעיהו מ"ד, י"ג), קונ"פאש בלע"ז:

תאר.

מראה.

Leah’s eyes were delicate, there was some problem with her eyes. Perhaps they were sensitive, not allowing her to shepherd outside. It is also possible that she had blue eyes, which were considered more sensitive to the rays of the sun. <endnote_marker|6 />And Rachel was of fine form, and beautiful. <endnote_marker|7 />

וְעֵינֵי לֵאָה רַכּוֹת.דבר-מה בעיניה היה פגום, ייתכן שעיניה היו רגישות, ואולי משום כך לא יצאה למרעה. ייתכן שעיניה היו כחולות, ועיניים כחולות נחשבו כרגישות יותר לאור השמש.
 
 וְרָחֵל הָיְתָה יְפַת תֹּאַר, יפה מבחינת פרטי המראה שלה 
 וִיפַת מַרְאֶה,מבחינת המראה הכללי שלה. יופיה היה מושלם.

יז וְעֵינֵ֥י לֵאָ֖ה רַכּ֑וֹת וְרָחֵל֙ הָֽיְתָ֔ה יְפַת־תֹּ֖אַר וִיפַ֥ת מַרְאֶֽה׃

הֵם יָמִים אֲחָדִים שֶׁאָמְרָה לוֹ אִמּוֹ וְיָשַׁבְתָּ עִמּוֹ יָמִים אֲחָדִים (בראשית רבה); וְתֵדַע שֶׁכֵּן הוּא, שֶׁהֲרֵי כְתִיב וַיִּהְיוּ בְעֵינָיו כְּיָמִים אֲחָדִים (בראשית כ"ט):

אעבדך שבע שנים.

כָּל הַסִּימָנִים הַלָּלוּ לָמָּה? לְפִי שֶׁהוּא יוֹדֵעַ בּוֹ שֶׁהוּא רַמַּאי, אָמַר לוֹ, אֶעֱבָדְךָ בְרָחֵל, וְשֶׁמָּא תֹּאמַר רָחֵל אֲחֶרֶת מִן הַשּׁוּק, תַּלְמוּד לוֹמַר בִּתְּךָ, וְשֶׁמָּא תֹּאמַר אַחֲלִיף לְלֵאָה שְׁמָהּ וְאֶקְרָא שְׁמָהּ רָחֵל, תַּלְמוּד לוֹמַר הַקְּטַנָּה; וְאַף עַל פִּי כֵן לֹא הוֹעִיל, שֶׁהֲרֵי רִמָּהוּ:

ברחל בתך הקטנה.

Jacob loved Rachel. Either he fell in love with her when he first saw her approach with the sheep, or his love had developed during the month he had lived in Laban’s home. And he said: I will work for you seven years for Rachel your younger daughter, in addition to my food and lodgings. Since Jacob had brought no money, dowry, or gifts, he had to pay with his service. Apparently, Laban considered seven years of work to be suitable payment for Rachel, and he accepted Jacob’s offer.

וַיֶּאֱהַב יַעֲקֹב אֶת רָחֵל,בין אם התעוררה אהבתו מיד כשראה אותה באה עם הצאן, ובין אם אהב אותה משהכירה מקרוב במשך החודש שבו חי בביתם. 
 וַיֹּאמֶר: אֶעֱבָדְךָ שֶׁבַע שָׁנִים בְּעד
 רָחֵל
 בִּתְּךָ הַקְּטַנָּה,מעבר לשכר עבודתי שאני מקבל בכך שאני סועד על שולחנך. יעקב לא הביא עמו כסף, מוהר או מתן. על כן שילם בעבודתו. נראה שגם לבן ראה בשבע שנות עבודה תמורה הולמת לבתו רחל, ולכן קיבל את הצעתו.

יח וַיֶּאֱהַ֥ב יַעֲקֹ֖ב אֶת־רָחֵ֑ל וַיֹּ֗אמֶר אֶֽעֱבָדְךָ֙ שֶׁ֣בַע שָׁנִ֔ים בְּרָחֵ֥ל בִּתְּךָ֖ הַקְּטַנָּֽה׃

Laban’s reply to Jacob is essentially as follows: Since in any case I must marry Rachel off, I prefer to accept your offer and let her marry you rather than a stranger. Although Laban agrees and states that the arrangement is in his interest, his tone is cautious, and he displays no affection toward Jacob. On the contrary, he seems a seasoned businessman involved in negotiations.

Better that I give her to you, than I give her to another man

לבן אומר ליעקב: כיוון שבכל מקרה אתן את רחל לאיש, עדיף שאקבל את הצעתך ואשיאה לך, מאשר לאדם זר. לבן אמנם מראה שההסכם מקובל עליו וכדאי לו, אבל טון דיבורו מסויג, ואין בו כל ביטוי של חיבה כלפי יעקב. אדרבא, סגנון דיבורו דומה לסגנון אדם ממולח בשעת משא ומתן עסקי.

טוב תתי אֹתה לך מתתי אֹתה לאיש אחר

Laban said: Better that I give her to you, than I give her to another man; <notes|d 1/>live with me. Your suggestion and terms are acceptable to me.

וַיֹּאמֶר לָבָן:טוֹב תִּתִּי אֹתָהּ לָךְ מִתִּתִּי אֹתָהּ לְאִישׁ אַחֵר.שְׁבָה עִמָּדִי. אני מקבל את ההסכם ואת תנאיו.

יט וַיֹּ֣אמֶר לָבָ֗ן ט֚וֹב תִּתִּ֣י אֹתָ֣הּ לָ֔ךְ מִתִּתִּ֥י אֹתָ֖הּ לְאִ֣ישׁ אַחֵ֑ר שְׁבָ֖ה עִמָּדִֽי׃

Jacob worked seven years for Rachel; they were in his eyes but a few days, in his love of her. Since Jacob loved Rachel, seven years of work seemed to him a fair price for her hand in marriage.

וַיַּעֲבֹד יַעֲקֹב בְּרָחֵלשֶׁבַע שָׁנִים. וַיִּהְיוּ בְעֵינָיו כְּיָמִים אֲחָדִים בְּאַהֲבָתוֹ אֹתָהּ.כיוון שיעקב אהב את רחל, שבע שנות עבודה נראו לו תשלום ראוי והגון עבורה.

כ וַיַּעֲבֹ֧ד יַעֲקֹ֛ב בְּרָחֵ֖ל שֶׁ֣בַע שָׁנִ֑ים וַיִּהְי֤וּ בְעֵינָיו֙ כְּיָמִ֣ים אֲחָדִ֔ים בְּאַהֲבָת֖וֹ אֹתָֽהּ׃

שֶׁאָמְרָה לִי אִמִּי, וְעוֹד מָלְאוּ יָמַי, שֶׁהֲרֵי אֲנִי בֶן פ"ד שָׁנָה וְאֵימָתַי אַעֲמִיד י"ב שְׁבָטִים? וְזֶהוּ שֶׁאָמַר וְאָבוֹאָה אֵלֶיהָ, וְהֲלֹא קַל שֶׁבַּקַּלִּים אֵינוֹ אוֹמֵר כֵּן? אֶלָּא לְהוֹלִיד תּוֹלָדוֹת אָמַר כֵּן:

מלאו ימי.

Jacob said to Laban: Give me my wife, in accordance with our agreement, as my time is fulfilled; I have performed the amount of work we stipulated. And I will consort with her. Throughout that entire period Rachel was designated for Jacob, even engaged to him in a certain sense. Now Jacob sought to consummate this through marriage.

וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל לָבָן:הָבָה אֶת אִשְׁתִּי,כפי שסיכמנו,
 כִּי מָלְאוּ יָמָי,השלמתי את ימי העבודה שקבענו, 
 וְאָבוֹאָה אֵלֶיהָ.במשך כל אותן שנים רחל היתה מיועדת ליעקב, כעין מאורסת לו, ועתה ביקש להשלים את התהליך בנישואין.

כא וַיֹּ֨אמֶר יַעֲקֹ֤ב אֶל־לָבָן֙ הָבָ֣ה אֶת־אִשְׁתִּ֔י כִּ֥י מָלְא֖וּ יָמָ֑י וְאָב֖וֹאָה אֵלֶֽיהָ׃

הנשים והגברים חגגו במשתה הנישואין בנפרד. בחתונה נהגו גם לכסות את פני הכלה במעין הינומה, כך שהחתן לא ראה את כלתו באירוע עצמו. ייתכן שהאחיות אף היו דומות זו לזו במבנה גופן או לפחות בקולותיהן, והיו שאמרו שהיו תאומות (סדר עולם, ב). נראה שהדמיון ביניהן סייע ביד לבן למסור ליעקב את לאה במקום את רחל. לבן החליף את בנותיו זו בזו, משום שהיה מעוניין באותה הזדמנות גם להשיא את לאה, וגם להרוויח מכך שנות עבודה נוספות. חכמים הניחו שלמרות שלבן הוא שיזם את המעשה, נדרש כאן שיתוף פעולה כלשהו מצד רחל, כדי שיעקב לא יבחין בין שתי האחיות. המעשה שעשה לבן, של החלפת האחיות, רחל בלאה, בחסות החשכה מקביל להולכת השולל שיזמה רבקה. שם הוחלפו האחים, עשו ביעקב, בחסות החשכה הסובייקטיבית — עיוורונו של יצחק. (ראו בבא בתרא קכג ע"א).

ויהי בערב ויקח את לאה בתו ויבא אֹתה אליו

Laban gathered all the people of the place, and made a wedding feast.

וַיֶּאֱסֹף לָבָן אֶת כָּל אַנְשֵׁי הַמָּקוֹם, וַיַּעַשׂ מִשְׁתֶּהחתונה.

כב וַיֶּאֱסֹ֥ף לָבָ֛ן אֶת־כָּל־אַנְשֵׁ֥י הַמָּק֖וֹם וַיַּ֥עַשׂ מִשְׁתֶּֽה׃

The women and men celebrated the wedding feast separately. Furthermore, the custom was to cover the bride’s face with a veil, which meant that the bridegroom did not see his bride during the wedding itself. It is possible that the two sisters were similar in physical build and tone of voice. According to one opinion, they were twins ( Seder Olam 2). Their resemblance to one another aided Laban in his plot to give Jacob Leah instead of Rachel. Laban swapped his daughters because he wanted to take advantage of the opportunity to marry off Leah, while gaining extra years of service. The Sages assume that although Laban initiated the fraud, a certain measure of cooperation on the part of Rachel was necessary to prevent Jacob from noticing the difference between the sisters. Laban’s exchange of Leah for Rachel in the darkness is reminiscent of Rebecca’s deception of her husband. There the two brothers, Jacob and Esau, were swapped with the help of metaphorical darkness, Isaac’s blindness (see Bava Batra 123a).

It was in the evening, etc.

It was in the evening, <notes|D 1/>and he, Laban, took Leah his older daughter and brought her to him, Jacob; and he consorted with her, assuming that she was Rachel.

וַיְהִי בָעֶרֶב, וַיִּקַּחלבן 
 אֶת לֵאָה בִתּוֹהגדולה,
 וַיָּבֵא אֹתָהּ אֵלָיו,אל יעקב. 
 וַיָּבֹא אֵלֶיהָ,שכן הניח שהיא רחל.

כג וַיְהִ֣י בָעֶ֔רֶב וַיִּקַּח֙ אֶת־לֵאָ֣ה בִתּ֔וֹ וַיָּבֵ֥א אֹתָ֖הּ אֵלָ֑יו וַיָּבֹ֖א אֵלֶֽיהָ׃

The name Zilpa means “pearl shell.” The Sages maintain that Zilpa and Bilha were young daughters of Laban’ born from a concubine ( Pirkei deRabbi Eliezer 36; Bereshit Rabba 74:13; Rashi, 31:50). The fact that she had loftier status and was not a lowly slave is relevant for the continuation of the story.

Zilpa

משמעות השם זִלְפָּה היא צדף הפנינה. חז"ל אומרים שזלפה היתה בת צעירה של לבן שלא מן הנישואין (פרקי דרבי אליעזר לו; בראשית רבה עד,יג; רש"י בראשית לא,נ). העובדה שהיה לה מעמד מסוים, ולא היתה שפחה ירודה, תבוא לביטוי בהמשך הסיפור.

זלפה

Laban gave Zilpa, <notes|d 1/>his maidservant, to his daughter Leah as a maidservant, as one of his wedding gifts.

וַיִּתֵּן לָבָן לָהּ אֶת זִלְפָּה שִׁפְחָתוֹ, לְלֵאָה בִתּוֹ שִׁפְחָהכחלק ממתנות החתונה.

כד וַיִּתֵּ֤ן לָבָן֙ לָ֔הּ אֶת־זִלְפָּ֖ה שִׁפְחָת֑וֹ לְלֵאָ֥ה בִתּ֖וֹ שִׁפְחָֽה׃

אֲבָל בַּלַּיְלָה לֹא הָיְתָה לֵאָה, לְפִי שֶׁמָּסַר יַעֲקֹב סִימָנִים לְרָחֵל, וּכְשֶׁרָאֲתָה רָחֵל שֶׁמַּכְנִיסִין לוֹ לֵאָה אָמְרָה: עַכְשָׁו תִּכָּלֵם אֲחוֹתִי, עָמְדָה וּמָסְרָה לָהּ אוֹתָן סִימָנִים (מגילה י"ג):

ויהי בבקר והנה היא לאה.

It was in the morning and Jacob discovered: Behold, she was Leah. He said to Laban: What is this that you did to me? Didn’t I work with you for Rachel, and why did you deceive me?

וַיְהִי בַבֹּקֶר,יעקב גילה —
 וְהִנֵּה הִיא לֵאָה. וַיֹּאמֶר אֶל לָבָן: מַה זֹּאת עָשִׂיתָ לִּי?! הֲלֹא בְרָחֵל עָבַדְתִּי עִמָּךְ, וְלָמָּה רִמִּיתָנִי?

כה וַיְהִ֣י בַבֹּ֔קֶר וְהִנֵּה־הִ֖וא לֵאָ֑ה וַיֹּ֣אמֶר אֶל־לָבָ֗ן מַה־זֹּאת֙ עָשִׂ֣יתָ לִּ֔י הֲלֹ֤א בְרָחֵל֙ עָבַ֣דְתִּי עִמָּ֔ךְ וְלָ֖מָּה רִמִּיתָֽנִי׃

Laban said: It is not done thus in our place, to give the younger before the elder. According to our custom, the elder must be married before her younger sister.

וַיֹּאמֶר לָבָן: לֹא יֵעָשֶׂה כֵן בִּמְקוֹמֵנוּ, לָתֵת הַצְּעִירָה לִפְנֵי הַבְּכִירָה.לפי מנהגנו, הבכירה נישאת לפני אחותה הצעירה. זוהי עסקת חבילה —

כו וַיֹּ֣אמֶר לָבָ֔ן לֹא־יֵעָשֶׂ֥ה כֵ֖ן בִּמְקוֹמֵ֑נוּ לָתֵ֥ת הַצְּעִירָ֖ה לִפְנֵ֥י הַבְּכִירָֽה׃

דָּבוּק הוּא, שֶׁהֲרֵי נָקוּד בַּחֲטָף, שָׁבוּעַ שֶׁל זֹאת, וְהֵן שִׁבְעַת יְמֵי הַמִּשְׁתֶּה, בְּתַלְמוּד יְרוּשׁ' בְּמוֹעֵד קָטָן (וְאִ"אֶ לוֹמַר שָׁבוּעַ מַמָּשׁ, שֶׁאִם כֵּן הָיָה צָרִיךְ לְהִנָּקֵד בְּפַתָּח הַשִּׁי"ן; וְעוֹד שֶׁשָּׁבוּעַ לְשׁוֹן זָכָר, כְּדִכְתִיב שִׁבְעָה שָׁבֻעֹת תִּסְפָּר לָךְ, לְפִיכָךְ אֵין מַשְׁמַע שָׁבוּעַ אֶלָּא שִׁבְעָה, שטיי"נא בְּלַעַז):

מלא שבע זאת.

לְשׁוֹן רַבִּים, כְּמוֹ נֵרְדָה וְנָבְלָה וְנִשְׂרְפָה (בראשית י"א), אַף זֶה לְשׁוֹן וְנִתֵּן:

ונתנה לך.

מִיָּד לְאַחַר שִׁבְעַת יְמֵי הַמִּשְׁתֶּה, וְתַעֲבֹד לְאַחַר נִשּׂוּאֶיהָ:

גם את זאת.

I offer a package deal:
 Complete the wedding week for this one bride, and we will give you that one too, the other sister, in exchange for the work that you will work with me another seven additional years. My daughters are equally dear to me, and each of them is separately worth seven years of work. While you thought you were laboring for Rachel, you were actually working for Leah. If Leah is not enough for you, you must work another seven years.

מַלֵּא שְׁבֻעַ זֹאת,השלם את שבוע הנישואין של הכלה הזאת, 
 וְנִתְּנָה לְךָ גַּם אֶת זֹאת, את האחות השנייה 
 בַּעֲבֹדָהתמורת העבודה 
 אֲשֶׁר תַּעֲבֹד עִמָּדִי עוֹד שֶׁבַע שָׁנִים אֲחֵרוֹת.בנותי חביבות עלי במידה שווה, וכל אחת מהן שווה בעיני לשבע שנות עבודה. אמנם חשבת שאתה עובד עבור רחל, אך למעשה עבדת עבור לאה. אם אינך מסתפק בה — עליך לעבוד שבע שנים נוספות.

כז מַלֵּ֖א שְׁבֻ֣עַ זֹ֑את וְנִתְּנָ֨ה לְךָ֜ גַּם־אֶת־זֹ֗את בַּעֲבֹדָה֙ אֲשֶׁ֣ר תַּעֲבֹ֣ד עִמָּדִ֔י ע֖וֹד שֶֽׁבַע־שָׁנִ֥ים אֲחֵרֽוֹת׃

Some of the marriage customs that appear here are observed by the Jewish people to this day. In addition to the basic custom of celebrating a wedding with a public feast, the custom to continue celebrations for seven days is based on this episode, and does not appear elsewhere in the Torah (see Judges 14:12).

And he completed that week

אחדים ממנהגי החתונה המופיעים כאן נשתמרו בעם ישראל עד היום הזה. מעבר לעצם חגיגת החתונה במשתה ציבורי, המנהג המסוים לחגוג במשך שבעת ימי משתה החתונה — שורשו בסיפור זה, ואין הוא מופיע במקומות אחרים בתורה. (וראו שופטים יד,יב).

וימלא שבֻע זאת

Jacob, an isolated stranger with no other recourse, did so, as he had no choice but to accept Laban’s terms. And he completed that week, <notes|d 1/>the week of celebration for the marriage of Leah, and he, Laban, gave him Rachel his daughter for a wife. Laban did not want Rachel to wait another seven years. Apparently, she had already come of age.

וַיַּעַשׂ יַעֲקֹב, שהיה זר במקום ובודד,
 כֵּן.בעל כרחו נכנע לתנאיו של לבן. 
 וַיְמַלֵּא שְׁבֻעַ זֹאת,השלים את שבוע הנישואין של הבת האחת — לאה, 
 וַיִּתֶּן לוֹלבן
 אֶת רָחֵל בִּתּוֹ לוֹ לְאִשָּׁה.לבן לא רצה שרחל תמתין עוד שבע שנים. כנראה הגיעה לפרקה בעת שבה יעקב חשב לשאתה.

כח וַיַּ֤עַשׂ יַעֲקֹב֙ כֵּ֔ן וַיְמַלֵּ֖א שְׁבֻ֣עַ זֹ֑את וַיִּתֶּן־ל֛וֹ אֶת־רָחֵ֥ל בִּתּ֖וֹ ל֥וֹ לְאִשָּֽׁה׃

Laban gave to his daughter Rachel, Bilha his maidservant as a maidservant.

וַיִּתֵּן לָבָן לְרָחֵל בִּתּוֹ אֶת בִּלְהָה שִׁפְחָתוֹ לָהּ לְשִׁפְחָה.

כט וַיִּתֵּ֤ן לָבָן֙ לְרָחֵ֣ל בִּתּ֔וֹ אֶת־בִּלְהָ֖ה שִׁפְחָת֑וֹ לָ֖הּ לְשִׁפְחָֽה׃

אֲחֵרוֹת הִקִּישָׁן לָרִאשׁוֹנוֹת, מָה רִאשׁוֹנוֹת בֶּאֱמוּנָה אַף הָאַחֲרוֹנוֹת בֶּאֱמוּנָה, וְאַעַ"פִּ שֶׁבְּרַמָּאוּת בָּא עָלָיו (בראשית רבה):

עוד שבע שנים אחרות.

He also consorted with Rachel, he also loved Rachel more than Leah, even though she was not his first wife. And Jacob worked with him another seven additional years, as he had agreed.

וַיָּבֹא גַּם אֶל רָחֵל, וַיֶּאֱהַב גַּם אֶת רָחֵליותר
 מִלֵּאָה.אף שלא היתה אִתו בראשונה, העדיף אותה על לאה. 
 וַיַּעֲבֹד עִמּוֹ עוֹד שֶׁבַע שָׁנִים אֲחֵרוֹת,כפי שהוסכם.

ל וַיָּבֹא֙ גַּ֣ם אֶל־רָחֵ֔ל וַיֶּאֱהַ֥ב גַּֽם־אֶת־רָחֵ֖ל מִלֵּאָ֑ה וַיַּעֲבֹ֣ד עִמּ֔וֹ ע֖וֹד שֶֽׁבַע־שָׁנִ֥ים אֲחֵרֽוֹת׃

It is possible that Leah loved Jacob even before their marriage, as he was her relative and had many evident fine qualities. She was compelled to love him in silence, dreaming for seven years of winning his hand. If so, she might have conspired with her father in his act of deception. Jacob would have complained to her for not revealing her true identity (see Ramban). Although Jacob always treated Leah properly, Rachel was his favorite. This is similar to the story of Hanna and Penina, the two wives of Elkana (I Samuel 1:1–5). Elkana also loved his barren wife more while he treated the mother of his children in a formal manner.

The Lord saw that Leah was hated

In modern Hebrew the word senu’a means hated. Here however, the Torah means that Leah was unloved relative to Rachel, as indicated in the previous verse. Elsewhere, in a passage dealing with the inheritance of the firstborn, the Torah likewise mentions a case involving two wives, one beloved and the other hated (Deuteronomy 21:15–17). There too, the second woman is apparently not really hated, for if she were, the husband could simply divorce her. Rather, she is less loved than the first wife (see Ramban; Tzeror HaMor ; Rabbi Samson Raphael Hirsch).

Leah was hated [senu’a]

ייתכן שלאה אהבה את יעקב, שהיה קרוב משפחה ובעל מעלות הרבה. על לאה נגזר אפוא לאהוב אותו בדממה גמורה. אפשר שבמשך שבע שנים חלמה לזכות ביעקב, ועל כן שיתפה פעולה עם אביה במעשה התרמית. סביר שיעקב התרעם עליה על כך שלא גילתה לו את זהותה האמתית. (ראו רמב"ן פס' לא). הוא התנהג עם לאה כראוי, אך רחל היתה האשה המועדפת עליו. דומה לכך סיפורן של חנה ופנינה, שתי נשותיו של אלקנה (שמואל א' א,א–ה). גם אלקנה אהב אהבה גדולה את האשה חשוכת הילדים, ואילו כלפי אֵם ילדיו התייחס באופן פורמלי בלבד.

וירא ה' כי שנואה לאה

The Lord saw <notes|d 1/>that Leah was hated, <notes|d 1/>and therefore He came to her aid and immediately opened her womb, and she conceived. And Rachel, however, was barren. Since they married Jacob within seven days of each other, it was conspicuous that while Leah was pregnant, Rachel was left without children.

וַיַּרְא ה' כִּי שְׂנוּאָה לֵאָהבאופן יחסי לרחל,
 לכן עזר ה' ללאה, ומיד — 
 וַיִּפְתַּח אֶת רַחְמָהּ,היא הרתה, 
 וְרָחֵלהיתה 
 עֲקָרָה.כיוון שהן נישאו ליעקב בהפרש של שבוע ימים, בלטה העובדה שלאה הרתה, ואילו אחותה נותרה חשוכת ילדים.

לא וַיַּ֤רְא יְהוָה֙ כִּֽי־שְׂנוּאָ֣ה לֵאָ֔ה וַיִּפְתַּ֖ח אֶת־רַחְמָ֑הּ וְרָחֵ֖ל עֲקָרָֽה׃

When a son was born to a ruler or in a family of noblemen, the status of the woman who had given birth to him often changed, and she became the primary wife (see 16:4; commentary on I Samuel 1:6).

Now my husband will love me

בעקבות לידת בנו של השליט בחצרות מלכים ובמשפחות אצולה, פעמים רבות היה מעמדה של האשה שילדה אותו משתנה, והיא היתה הופכת לאשה הראשית. (ראו עוד לעיל טז,ד ובהרחבה לשמואל א' א,ו).

עתה יאהבני אישי

רַבּוֹתֵינוּ פֵּרְשׁוּ, אָמְרָה רְאוּ מַה בֵּין בְּנִי לְבֶן חָמִי שֶׁמָּכַר הַבְּכוֹרָה לְיַעֲקֹב, וְזֶה לֹא מְכָרָהּ לְיוֹסֵף וְלֹא עִרְעֵר עָלָיו, וְלֹא עוֹד שֶׁלֹּא עִרְעֵר עָלָיו אֶלָּא שֶׁבִּקֵּשׁ לְהוֹצִיאוֹ מִן הַבּוֹר) (ברכות ז'):

(ותקרא שמו ראובן

Leah conceived and bore a son, and she called his name Reuben; she said: Because the Lord saw [ ra’a ] my affliction; for now my husband will love me, <notes|d 1/>for I am the mother of his son.

וַתַּהַר לֵאָה וַתֵּלֶד בֵּן. וַתִּקְרָא שְׁמוֹ רְאוּבֵן,כִּי אָמְרָה: כִּי רָאָה ה' בְּעָנְיִי, 
 כִּי עַתָּה יֶאֱהָבַנִי אִישִׁיכאם בנו.

לב וַתַּ֤הַר לֵאָה֙ וַתֵּ֣לֶד בֵּ֔ן וַתִּקְרָ֥א שְׁמ֖וֹ רְאוּבֵ֑ן כִּ֣י אָֽמְרָ֗ה כִּֽי־רָאָ֤ה יְהוָה֙ בְּעָנְיִ֔י כִּ֥י עַתָּ֖ה יֶאֱהָבַ֥נִי אִישִֽׁי׃

Not long afterward, 
 she conceived again and bore a son, and said: Because the Lord heard [ shama ] that I am hated, He gave me this son as well. She called his name Simeon [Shimon]. Leah’s statement here is more explicit than at the birth of Reuben, perhaps because by now the family dynamic had become even clearer. The birth of Reuben did not change Jacob’s attitude toward Leah in any substantial manner, and therefore the name of her second son does not express her hope to become his beloved, but confirms her status as unloved.

כעבור זמן
 וַתַּהַר עוֹד, וַתֵּלֶד בֵּן. וַתֹּאמֶר: כִּי שָׁמַע ה' כִּי שְׂנוּאָה אָנֹכִי, וַיִּתֶּן לִי גַּם אֶת זֶה. וַתִּקְרָא שְׁמוֹ שִׁמְעוֹן.הסבר זה של לאה מפורש יותר, אולי משום שהיחסים נעשו מובהקים. מן הסתם הולדת ראובן לא שינתה באופן מהותי את יחסו של יעקב ללאה, לכן שם בנה השני אינו מבטא את תקוותה להיות אהובה, אלא את היותה שנואה.

לג וַתַּ֣הַר עוֹד֮ וַתֵּ֣לֶד בֵּן֒ וַתֹּ֗אמֶר כִּֽי־שָׁמַ֤ע יְהוָה֙ כִּֽי־שְׂנוּאָ֣ה אָנֹ֔כִי וַיִּתֶּן־לִ֖י גַּם־אֶת־זֶ֑ה וַתִּקְרָ֥א שְׁמ֖וֹ שִׁמְעֽוֹן׃

Although Jacob left Beersheba as a refugee, his mood improved after the vision he received in Beit El. Therefore, 
    Jacob lifted his feet, as his travel felt light, and now he sensed he was accompanied, protected, and shielded by God. And he went to the land of the people of the east, specificall