אַחַר שֶׁכָּתַב לְךָ יִשּׁוּבֵי עֵשָׂו וְתוֹלְדוֹתָיו בְּדֶרֶךְ קְצָרָה, שֶׁלֹּא הָיוּ סְפוּנִים וַחֲשׁוּבִים לְפָרֵשׁ הֵיאַךְ נִתְיַשְּׁבוּ וְסֵדֶר מִלְחֲמוֹתֵיהֶם אֵיךְ הוֹרִישׁוּ אֶת הַחֹרִי, פֵּרֵשׁ לָךְ יִשּׁוּבֵי יַעֲקֹב וְתוֹלְדוֹתָיו בְּדֶרֶךְ אֲרֻכָּה כָּל גִּלְגּוּלֵי סִבָּתָם, לְפִי שֶׁהֵם חֲשׁוּבִים לִפְנֵי הַמָּקוֹם לְהַאֲרִיךְ בָּהֶם, וְכֵן אַתָּה מוֹצֵא בְּי' דוֹרוֹת שֶׁמֵּאָדָם וְעַד נֹחַ פְּלוֹנִי הוֹלִיד פְּלוֹנִי, וּכְשֶׁבָּא לְנֹחַ הֶאֱרִיךְ בּוֹ, וְכֵן בְּי' דוֹרוֹת שֶׁמִּנֹּחַ וְעַד אַבְרָהָם קִצֵּר בָּהֶם, וּמִשֶּׁהִגִּיעַ אֵצֶל אַבְרָהָם הֶאֱרִיךְ בּוֹ. מָשָׁל לְמַרְגָּלִית שֶׁנָּפְלָה בֵּין הַחוֹל, אָדָם מְמַשְׁמֵּשׁ בַּחוֹל וְכוֹבְרוֹ בִּכְבָרָה עַד שֶׁמּוֹצֵא אֶת הַמַּרְגָּלִית, וּמִשֶּׁמְּצָאָהּ הוּא מַשְׁלִיךְ אֶת הַצְּרוֹרוֹת מִיָּדוֹ וְנוֹטֵל הַמַּרְגָּלִית. דָּ"אַ וישב יעקב, הַפִּשְׁתָּנִי הַזֶּה נִכְנְסוּ גְמַלָּיו טְעוּנִים פִּשְׁתָּן, הַפֶּחָמִי תָמַהּ אָנָה יִכָּנֵס כָּל הַפִּשְׁתָּן הַזֶּה? הָיָה פִּקֵּחַ אֶחָד מֵשִׁיב לוֹ נִצּוֹץ אֶחָד יוֹצֵא מִמַּפּוּחַ שֶׁלְּךָ שֶׁשּׂוֹרֵף אֶת כֻּלּוֹ, כָּךְ יַעֲקֹב רָאָה אֶת כָּל הָאַלּוּפִים הַכְּתוּבִים לְמַעְלָה, תָּמַהּ וְאָמַר מִי יָכוֹל לִכְבֹּשׁ אֶת כֻּלָּן? מַה כְּתִיב לְמַטָּה, אֵלֶּה תּוֹלְדוֹת יַעֲקֹב יוֹסֵף, דִּכְתִיב וְהָיָה בֵית יַעֲקֹב אֵשׁ וּבֵית יוֹסֵף לֶהָבָה וּבֵית עֵשָׂו לְקַשׁ (עובדיה א') – נִצּוֹץ יוֹצֵא מִיּוֹסֵף שֶׁמְּכַלֶּה וְשׂוֹרֵף אֶת כֻּלָּם:

וישב יעקב וגו'.

Unlike Esau, who left Canaan to settle on Mount Se’ir, 
 Jacob settled, while his father was still alive, in the land of his father’s residence, in the land of Canaan.

שלא כעשו, שעבר להר שעיר –
 וַיֵּשֶׁב יַעֲקֹבעוד בחיי אביו
 בְּאֶרֶץ מְגוּרֵי אָבִיו,
 בְּאֶרֶץ כְּנָעַן.

א וַיֵּ֣שֶׁב יַעֲקֹ֔ב בְּאֶ֖רֶץ מְגוּרֵ֣י אָבִ֑יו בְּאֶ֖רֶץ כְּנָֽעַן׃

וְאֵלֶּה שֶׁל תּוֹלְדוֹת יַעֲקֹב, אֵלּוּ יִשּׁוּבֵיהֶם וְגִלְגּוּלֵיהֶם עַד שֶׁבָּאוּ לִכְלַל יִשּׁוּב, סִבָּה רִאשׁוֹנָה יוֹסֵף בֶּן י"ז וְגוֹמֵר, עַל יְדֵי זֶה נִתְגַּלְגְּלוּ וְיָרְדוּ לְמִצְרַיִם, זֶהוּ אַחַר יִשּׁוּב פְּשׁוּטוֹ שֶׁל מִקְרָא לִהְיוֹת דָּבָר דָּבוּר עַל אָפְנָיו. וּמִ"אַ דּוֹרֵשׁ תָּלָה הַכָּתוּב תּוֹלְדוֹת יַעֲקֹב בְּיוֹסֵף מִפְּנֵי כַמָּה דְבָרִים, אַחַת, שֶׁכָּל עַצְמוֹ שֶׁל יַעֲקֹב לֹא עָבַד אֵצֶל לָבָן אֶלָּא בְרָחֵל, וְשֶׁהָיָה זִיו אִיקוֹנִין שֶׁל יוֹסֵף דּוֹמֶה לוֹ, וְכָל מַה שֶּׁאֵרַע לְיַעֲקֹב אֵרַע לְיוֹסֵף: זֶה נִשְׂטַם וְזֶה נִשְׂטַם, זֶה אָחִיו מְבַקֵּשׁ לְהָרְגוֹ וְזֶה אֶחָיו מְבַקְּשִׁים לְהָרְגוֹ, וְכֵן הַרְבֵּה בִּבְ"רַ. וְעוֹד נִדְרָשׁ בּוֹ וישב, בִּקֵּשׁ יַעֲקֹב לֵישֵׁב בְּשַׁלְוָה, קָפַץ עָלָיו רָגְזוֹ שֶׁל יוֹסֵף – צַדִּיקִים מְבַקְּשִׁים לֵישֵׁב בְּשַׁלְוָה, אָמַר הַקָּבָּ"ה לֹא דַיָּן לַצַּדִּיקִים מַה שֶּׁמְּתֻקָּן לָהֶם לָעוֹלָם הַבָּא, אֶלָּא שֶׁמְּבַקְּשִׁים לֵישֵׁב בְּשַׁלְוָה בָּעוֹלָם הַזֶּה:

אלה תולדות יעקב.

שֶׁהָיָה עוֹשֶׂה מַעֲשֵׂה נַעֲרוּת, מְתַקֵּן בִּשְׂעָרוֹ, מְמַשְׁמֵשׁ בְּעֵינָיו, כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה נִרְאֶה יָפֶה:

והוא נער.

כְּלוֹמַר וְרָגִיל אֵצֶל בְּנֵי בִלְהָה, לְפִי שֶׁהָיוּ אֶחָיו מְבַזִּין אוֹתָן וְהוּא מְקָרְבָן:

את בני בלהה.

כָּל רָעָה שֶׁהָיָה רוֹאֶה בְאֶחָיו בְנֵי לֵאָה הָיָה מַגִּיד לְאָבִיו, שֶׁהָיוּ אוֹכְלִין אֵבֶר מִן הַחַי, וּמְזַלְזְלִין בִּבְנֵי הַשְּׁפָחוֹת לִקְרוֹתָן עֲבָדִים, וַחֲשׁוּדִים עַל הָעֲרָיוֹת, וּבִשְׁלָשְׁתָּן לָקָה: וַיִּשְׁחֲטוּ שְׂעִיר עִזִּים בִּמְכִירָתוֹ וְלֹא אֲכָלוּהוּ חַי, וְעַל דִּבָּה שֶׁסִּפֵּר עֲלֵיהֶם שֶׁקּוֹרִין לַאֲחֵיהֶם עֲבָדִים – "לְעֶבֶד נִמְכַּר יוֹסֵף", וְעַל עֲרָיוֹת שֶׁסִּפֵּר עֲלֵיהֶם, וַתִּשָּׂא אֵשֶׁת אֲדֹנָיו וְגוֹ:

את דבתם רעה.

כָּל לְשׁוֹן דִּבָּה פרלדי"ץ בְּלַעַז, כָּל מַה שֶּׁהָיָה יָכוֹל לְדַבֵּר בָּהֶם רָעָה, הָיָה מְסַפֵּר:

דבתם.

לְשׁוֹן דּוֹבֵב שִׂפְתֵי יְשֵׁנִים (שיר ז'):

דבה.

This is the legacy of Jacob. Although Jacob remained active upon his return to Canaan, his contributions as a leader and builder started to decrease. Therefore the narrative shifts its primary focus to Joseph. Joseph, seventeen years old, was herding the flock of his household with his brothers, thereby continuing the traditional occupation of their family (see 46:32). And he was a lad, or assistant, with the sons of Bilha, and with the sons of Zilpa, his father’s wives. Jacob himself gave no indication that the sons of the maidservants, Bilha and Zilpa, were of lesser status than the sons of Leah and Rachel. On the contrary, when Jacob blessed his sons, he equated the status of all of them (see 49:16). In practice, however, a disparity existed between them. Joseph became close to the sons of Bilha and Zilpa because he was closer in age to them. Yet Joseph brought evil report of them to their father, slandering their inappropriate behavior. <endnote_marker|1 />

אֵלֶּה תֹּלְדוֹת יַעֲקֹב: יוֹסֵף. משעה שיעקב חזר לכנען, הסיפור בעיקרו יתמקד ביוסף. אף על פי שיעקב היה עדיין חי ופעיל, קורותיו כמנהיג וכיוצר התמעטו והלכו, והמוקד עבר ליוסף. 
 בֶּן שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה הָיָה רֹעֶה אֶת, עם
 אֶחָיו בַּצֹּאןשל הבית, כהמשך למסורת רעיית הצאן של המשפחה,
 
 וְהוּא נַעַר, צעיר, או: משרת
 אֶת, בחברת 
 בְּנֵי בִלְהָה וְאֶת בְּנֵי זִלְפָּה, נְשֵׁי אָבִיו,שהיו קרובים לגילו מבני לאה. יעקב לא הפגין את מעמדם הנחות של בני השפחות, אדרבא, בברכותיו לבניו הוא השווה את מעמדם של בני השפחות לבני רחל ולאה.
 ובכל זאת, בפועל היה פער בין מעמדם למעמד בני הגבירות. כיוון שיוסף היה קרוב אליהם, ולמרות חברותו עמם – 
 וַיָּבֵא יוֹסֵף אֶת דִּבָּתָם רָעָה אֶל אֲבִיהֶם,הלשין על התנהגויותיהם הבלתי-ראויות.

ב אֵ֣לֶּה ׀ תֹּלְד֣וֹת יַעֲקֹ֗ב יוֹסֵ֞ף בֶּן־שְׁבַֽע־עֶשְׂרֵ֤ה שָׁנָה֙ הָיָ֨ה רֹעֶ֤ה אֶת־אֶחָיו֙ בַּצֹּ֔אן וְה֣וּא נַ֗עַר אֶת־בְּנֵ֥י בִלְהָ֛ה וְאֶת־בְּנֵ֥י זִלְפָּ֖ה נְשֵׁ֣י אָבִ֑יו וַיָּבֵ֥א יוֹסֵ֛ף אֶת־דִּבָּתָ֥ם רָעָ֖ה אֶל־אֲבִיהֶֽם׃

שֶׁנּוֹלַד לוֹ לְעֵת זִקְנָתוֹ. וְאֻנְקְלוֹס תִּרְגֵּם בַּר חַכִּים הוּא לֵהּ – כָּל מַה שֶּׁלָּמַד מִשֵּׁם וָעֵבֶר מָסַר לוֹ. דָּ"אַ, שֶׁהָיָה זִיו אִיקוֹנִין שֶׁלוֹ דּוֹמֶה לוֹ:

בן זקנים.

לְשׁוֹן כְּלִי מֵילָת, כְּמוֹ כַּרְפַּס וּתְכֵלֶת, וּכְמוֹ כְּתֹנֶת הַפַּסִּים דְּתָמָר וְאַמְנוֹן, וּמִ"אַ עַ"שֵׁ צָרוֹתָיו, שֶׁנִּמְכַּר לְפוֹטִיפַר וְלַסּוֹחֲרִים וְלַיִּשְׁמְעֵאלִים וְלַמִּדְיָנִים:

פסים.

Israel, Jacob, loved Joseph more than all his sons, because he was a son of his old age [ ben zekunim ]. Although Benjamin was even younger than Joseph, and also a son of Jacob’s beloved wife Rachel, his personality was less prominent. Jacob favored Joseph due to his outstanding personality, which becomes apparent in the continuation of the narrative. In fact, Onkelos translates ben zekunim as a wise son. Additionally, Joseph resembled Jacob’s beloved wife Rachel, who had recently died. The verse describes Joseph as being “of fine form, and of fair appearance,” just like his mother (29:17, 39:6). Indeed, Joseph is the only male to be described in such terms by the Torah. Perhaps Joseph’s facial features reminded Jacob of Rachel. It is also easy to imagine that Joseph was preferred over Jacob’s older children because of their problematic behavior: Reuven defiled the family, and Simeon and Levi’s actions in Shekhem were met with Jacob’s disapproval. He, Jacob, made him a fine tunic, a special garment that was distinct from the clothing of the other brothers.

וְיִשְׂרָאֵל, יעקב
 אָהַב אֶת יוֹסֵף מִכָּל בָּנָיו,
 כִּי בֶן זְקֻנִים הוּא לוֹ,בנו הקטן. אמנם בנימין, שהיה אף הוא בן האשה האהובה, רחל, היה קטן ממנו, אך אישיותו בלטה פחות. יעקב העדיף את יוסף בן רחל, בהיותו האישיות המבריקה ביותר בבניו, כפי שיעלה מן ההמשך.
 נראה שרחל אמנם מתה, אך זכרהּ לא מת. להלן יוזכר שאף יוסף היה יפה תואר ויפה מראה,
 וייתכן שתווי פניו הזכירו את תווי פניה של אמו. קל לשער שיוסף הועדף על פני בניו הראשונים של יעקב גם מפאת המעשים שעשו הם: ראובן סרח בתוך המשפחה, ומעשיהם של שמעון ולוי באנשי שכם עוררו מורת רוח ביעקב. 
 וְעָשָׂה לוֹ כְּתֹנֶת פַּסִּים,כתונת מיוחדת שלא דמתה לבגדיהם של שאר האחים.

ג וְיִשְׂרָאֵ֗ל אָהַ֤ב אֶת־יוֹסֵף֙ מִכָּל־בָּנָ֔יו כִּֽי־בֶן־זְקֻנִ֥ים ה֖וּא ל֑וֹ וְעָ֥שָׂה ל֖וֹ כְּתֹ֥נֶת פַּסִּֽים׃

מִתּוֹךְ גְּנוּתָם לָמַדְנוּ שִׁבְחָם, שֶׁלֹּא דִבְּרוּ אַחַת בַּפֶּה וְאַחַת בַּלֵּב:

ולא יכלו דברו לשלום.

דברו.

His brothers saw that their father loved him more than all his brothers. Jacob’s preference for Joseph was conspicuous, whether through the way he related to Joseph or from the special tunic that he made for him. And they hated him, and could not speak peaceably to him. They were incapable of maintaining any sort of peaceful dialogue with Joseph. They avoided all conversation with him and distanced themselves from him as much as possible.

וַיִּרְאוּ אֶחָיו כִּי אֹתוֹ אָהַב אֲבִיהֶם מִכָּל אֶחָיו,העדפת יוסף בלטה לעין הן ביחסו הכללי של יעקב לבנו והן בכתונת שעשה לו – 
 וַיִּשְׂנְאוּ אֹתוֹ
 וְלֹא יָכְלוּ דַּבְּרוֹ לְשָׁלֹם.לא היו מסוגלים לקיים אתו תקשורת נינוחה. הם נמנעו מלפתוח עמו בשיחה והרחיקוהו ככל האפשר.

ד וַיִּרְא֣וּ אֶחָ֗יו כִּֽי־אֹת֞וֹ אָהַ֤ב אֲבִיהֶם֙ מִכָּל־אֶחָ֔יו וַֽיִּשְׂנְא֖וּ אֹת֑וֹ וְלֹ֥א יָכְל֖וּ דַּבְּר֥וֹ לְשָׁלֹֽם׃

Joseph dreamed a dream, and he told it to his brothers, and they hated him even more. Their hatred of Joseph increased because he related to them the details of his dream.

וַיַּחֲלֹם יוֹסֵף חֲלוֹם וַיַּגֵּד לְאֶחָיו, וַיּוֹסִפוּ עוֹד שְׂנֹא אֹתוֹ.שנאתם גברה משום שסיפר להם.

ה וַיַּחֲלֹ֤ם יוֹסֵף֙ חֲל֔וֹם וַיַּגֵּ֖ד לְאֶחָ֑יו וַיּוֹסִ֥פוּ ע֖וֹד שְׂנֹ֥א אֹתֽוֹ׃

He said to them: Please, hear this dream that I dreamed:

וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם: שִׁמְעוּ נָא הַחֲלוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר חָלָמְתִּי:
 וְהִנֵּה אֲנַחְנוּ מְאַלְּמִים,קושרים
 אֲלֻמִּים, אלומות, קבוצות שיבולים
 בְּתוֹךְ הַשָּׂדֶהכרגיל. אף שבעיקר היו רועים, היו להם גם שדות משלהם. 
 וְהִנֵּהבמקום שאלומתי תהיה מונחת לצד שאר האלומות –
 קָמָה אֲלֻמָּתִי וְגַם נִצָּבָהעל עמדהּ.

ו וַיֹּ֖אמֶר אֲלֵיהֶ֑ם שִׁמְעוּ־נָ֕א הַחֲל֥וֹם הַזֶּ֖ה אֲשֶׁ֥ר חָלָֽמְתִּי׃

כְּתַרְגּוּמוֹ מְאַסְּרִין אֱסָרִין – עֳמְרִין, וְכֵן נֹשֵׂא אֲלֻמֹּתָיו (תהלים קכ"ו), וְכָמוֹהוּ בִּלְשׁוֹן מִשְׁנָה וְהָאֲלֻמּוֹת נוֹטֵל וּמַכְרִיז:

מאלמים אלמים.

קמה אלמתי.

לַעֲמֹד עַל עָמְדָהּ בִּזְקִיפָה:

וגם נצבה.

Behold, we were binding sheaves in the field, as we normally do. Although the sons of Jacob were primarily shepherds, they also owned fields. And behold, instead of resting alongside the other sheaves, my sheaf arose, and also stood upright; and behold, your sheaves gathered around, and prostrated themselves to my sheaf.

וְהִנֵּה תְסֻבֶּינָה אֲלֻמֹּתֵיכֶם,האלומות המואנשות בחלום נעו סביב אלומתי, 
 וַתִּשְׁתַּחֲוֶיןָ לַאֲלֻמָּתִי.

ז וְ֠הִנֵּה אֲנַ֜חְנוּ מְאַלְּמִ֤ים אֲלֻמִּים֙ בְּת֣וֹךְ הַשָּׂדֶ֔ה וְהִנֵּ֛ה קָ֥מָה אֲלֻמָּתִ֖י וְגַם־נִצָּ֑בָה וְהִנֵּ֤ה תְסֻבֶּ֙ינָה֙ אֲלֻמֹּ֣תֵיכֶ֔ם וַתִּֽשְׁתַּחֲוֶ֖יןָ לַאֲלֻמָּתִֽי׃

עַל דִּבָּתָם רָעָה שֶׁהָיָה מֵבִיא לַאֲבִיהֶם:

ועל דבריו.

His brothers, who understood the dream as a metaphor suggesting Joseph’s dominance over them, said to him: Will you reign over us? Will you have dominion over us? There is no chance for that. They hated him even more for his dreams, and for his words. The brother’s hatred of Joseph, which stemmed from his status as favorite son and from the negative reports about them that he would bring to Jacob, was further intensified by the arrogance he expressed through his dreams. Now, in addition to dealing with the fact that Joseph was favored by Jacob, the brothers must contend with a person who entertained megalomaniacal aspirations.

וַיֹּאמְרוּ לוֹ אֶחָיו, שהבינו שהחלום רומז למשילתו של יוסף בהם
 :
 הֲמָלֹךְ תִּמְלֹךְ עָלֵינוּ, אִם מָשׁוֹל תִּמְשֹׁל בָּנוּ?!אין לך סיכוי לכך. 
 וַיּוֹסִפוּ עוֹד שְׂנֹא אֹתוֹ עַל חֲלֹמֹתָיו וְעַל דְּבָרָיו.שנאת האחים ליוסף, שנבעה מהיותו הבן המועדף ומן הדיבורים השליליים שדיבר עליהם באוזני אביו, הוחרפה עוד בשל יומרתו שהתבטאה בחלום שחלם. היה עליהם להתמודד לא רק עם אח מועדף אלא עם אדם שבראשו מקננים רעיונות מגלומניים.

ח וַיֹּ֤אמְרוּ לוֹ֙ אֶחָ֔יו הֲמָלֹ֤ךְ תִּמְלֹךְ֙ עָלֵ֔ינוּ אִם־מָשׁ֥וֹל תִּמְשֹׁ֖ל בָּ֑נוּ וַיּוֹסִ֤פוּ עוֹד֙ שְׂנֹ֣א אֹת֔וֹ עַל־חֲלֹמֹתָ֖יו וְעַל־דְּבָרָֽיו׃

From his relatively innocuous first dream, Joseph progressed to one that was equally transparent, yet far more extreme in scope. The imagery of this dream points to Joseph ruling not only over his brothers, but over the entire world.

He dreamed yet another dream

DISCUSSION

מן החלום התמים יחסית, עבר יוסף אל חלום קיצוני הרבה יותר. בחלום השני אין הוא מושל באחיו בלבד אלא בעולם כולו. גם פתרונו של חלום זה שקוף.

שני החלומות

הרחבות

He dreamed yet another dream, <notes|d 1/> presumably on another night, <endnote_marker|2 />and he related it to his brothers. He said: Behold, I dreamed another dream, and behold, the sun, the moon, and eleven stars prostrated themselves to me.

וַיַּחֲלֹם עוֹד חֲלוֹם אַחֵר,כנראה בלילה אחר,
 
 וַיְסַפֵּר אֹתוֹ לְאֶחָיו. וַיֹּאמֶר: הִנֵּה חָלַמְתִּי חֲלוֹם עוֹד, וְהִנֵּה הַשֶּׁמֶשׁ וְהַיָּרֵחַ
 וְאַחַד עָשָׂר כּוֹכָבִים מִשְׁתַּחֲוִים לִי.
 וַיְסַפֵּר אֶל אָבִיו וְאֶל אֶחָיו.בחלום הזה, שלא כבראשון, גם יעקב נטל חלק. על כן יוסף סיפר את החלום גם לאביו.

ט וַיַּחֲלֹ֥ם עוֹד֙ חֲל֣וֹם אַחֵ֔ר וַיְסַפֵּ֥ר אֹת֖וֹ לְאֶחָ֑יו וַיֹּ֗אמֶר הִנֵּ֨ה חָלַ֤מְתִּֽי חֲלוֹם֙ ע֔וֹד וְהִנֵּ֧ה הַשֶּׁ֣מֶשׁ וְהַיָּרֵ֗חַ וְאַחַ֤ד עָשָׂר֙ כּֽוֹכָבִ֔ים מִֽשְׁתַּחֲוִ֖ים לִֽי׃

As the story unfolds, Joseph is revealed as a talented diplomat who demonstrates skill in negotiation and prowess in relating to different types of people, while never being overly submissive or resorting to flattery. The question therefore arises: If Joseph always had these qualities, why did he not have the sense to keep the contents of his dreams to himself? What prompted him to reveal such extreme and transparent dreams to his brothers, especially when considering the fact that they already had an extreme dislike of him? To answer this question, one must first address another issue pertaining to all dreams recorded in the Bible: Are dreams merely a physiological expression of the dreamer’s personal aspirations, as one might conclude from Isaiah 29:8, or are they prophetic portents of future events? Joseph, like his father Jacob (see 28:12–16), was certain that his dreams were prophetic, as they did not portend random events or provide a pleasurable imaginary experience, but contained a clear message. Therefore, he felt compelled to relate them to his brothers so that they could prepare for their realization, and perhaps in the hope that they would help expedite the prophecy. In his mind, Joseph saw a scenario in which the brothers would accept his leadership and assist him on his way. It was this possibility that motivated him to share his dreams with them. It would appear that as time progressed, Joseph became increasingly convinced that his dreams would be realized, and actively took steps to bring about their fulfillment (see 42:9).

He related it to his father and to his brothers

לְאַחַר שֶׁסִּפֵּר אוֹתוֹ לְאֶחָיו חָזַר וְסִפְּרוֹ לְאָבִיו בִּפְנֵיהֶם:

ויספר אל אביו ואל אחיו.

לְפִי שֶׁהָיָה מֵטִיל שִׂנְאָה עָלָיו:

ויגער בו.

וַהֲלֹא אִמְּךָ כְבָר מֵתָה, וְהוּא לֹא הָיָה יוֹדֵעַ שֶׁהַדְּבָרִים מַגִּיעִין לְבִלְהָה שֶׁגִּדְּלַתּוּ כְּאִמּוֹ. וְרַבּוֹתֵינוּ לָמְדוּ מִכָּאן שֶׁאֵין חֲלוֹם בְּלֹא דְּבָרִים בְּטֵלִים, וְיַעֲקֹב נִתְכַּוֵּן לְהוֹצִיא הַדָּבָר מִלֵּב בָּנָיו שֶׁלֹּא יַקְנִיאוּהוּ, לְכָךְ אָמַר לוֹ הֲבוֹא נָבוֹא וְגוֹ' – כְּשֵׁם שֶׁאִי אֶפְשָׁר בְּאִמְּךָ כָּךְ הַשְּׁאָר הוּא בָטֵל:

הבוא נבוא.

He related it to his father and to his brothers. <notes|d 1/>Unlike in the first dream, Jacob is represented in this dream. For this reason, Joseph also related the dream to his father. <endnote_marker|3 />And his father rebuked him, and said to him: What is this dream that you dreamed? This is certainly not a meaningful dream. Considering that the sun and the moon are metaphors for one’s parents, will I and your mother and your brothers come to prostrate ourselves to you to the earth? Surely we will not. Your mother is already dead.

וַיִּגְעַר בּוֹ אָבִיו, וַיֹּאמֶר לוֹ: מָה הַחֲלוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר חָלָמְתָּ?!לבטח אין זה חלום אמתי, שהרי השמש והירח אמורים לייצג את ההורים, ואם כן – 
 הֲבוֹא נָבוֹא אֲנִי וְאִמְּךָ וְאַחֶיךָ, האם ייתכן שאני ואמך ואחיך נבוא
 לְהִשְׁתַּחֲוֹת לְךָ אָרְצָה?!ומעבר לכך, הרי אמך כבר מתה, ולבטח החלום לא עתיד להתגשם.

י וַיְסַפֵּ֣ר אֶל־אָבִיו֮ וְאֶל־אֶחָיו֒ וַיִּגְעַר־בּ֣וֹ אָבִ֔יו וַיֹּ֣אמֶר ל֔וֹ מָ֛ה הַחֲל֥וֹם הַזֶּ֖ה אֲשֶׁ֣ר חָלָ֑מְתָּ הֲב֣וֹא נָב֗וֹא אֲנִי֙ וְאִמְּךָ֣ וְאַחֶ֔יךָ לְהִשְׁתַּחֲוֺ֥ת לְךָ֖ אָֽרְצָה׃

בהמשך הסיפור, לאחר שנות סבל וייסורים, יתגלה יוסף כדיפלומט מיומן, שמצד אחד אינו כנוע ומחניף, ומצד שני הוא חכם ביחסי אנוש ויודע כיצד לפנות לבני אדם שונים. אם היו בו תכונות אלו מראשיתו, מדוע לא שמר לעצמו את חלומותיו, ובחר לשתף בהם את אחיו – הרי טינתם כלפיו היתה גלויה וברורה, עד כדי כך שלא יכלו דברו שלום? מה הניע אותו לספר את חלומותיו שמשמעותם כה קיצונית ושקופה? את החלומות במקרא אופפת תמיד שאלת תוקפם: האם החלום הוא ביטוי למשאלת לב בלבד, (כפי שאולי עולה מישעיה כט,ח) או שהוא מבשר את העתיד להתרחש במציאות? כיעקב אביו בעת שחזה בחלומו את הסולם, אף יוסף היה בטוח שחלומו הוא התגלות, מעין נבואה. מאחר שיוסף לא ראה בחלומו חווייה סתמית או מענגת, הוא רצה לשתף בו את אחיו, כדי שיתכוננו למימושו, ואולי אף יסייעו בקידום הדבר. בעיני רוחו יכול היה לראות תרחיש שונה, שלפיו יקבלו האחים את מנהיגותו ויעזרו לו בדרכו. אפשרות זו היא שהניעה אותו לשתפם בחלומותיו. נראה שעם השנים התחזקה אמונתו של יוסף בחלומות נעוריו. עם חלוף השנים התחזקה בעיניו האפשרות שבאה בהם לביטוי אמת עתידית, והוא ניסה להגשימה (להלן מב,ט).

ויספר אל אביו ואל אחיו

הָיָה מַמְתִּין וּמְצַפֶּה מָתַי יָבֹא, וְכֵן שֹׁמֵר אֱמֻנִים (ישעיהו כ"ו), וְכֵן לֹא תִשְׁמֹר עַל חַטָּאתִי (איוב י"ד) – לֹא תַמְתִּין:

שמר את הדבר.

His brothers envied him, whether on account of his abnormal dreams, or because of their father’s relatively mild response. Unlike Joseph’s brothers, Jacob did not rebuke Joseph for expressing undeserved arrogance; he claimed only that the dream could never come to fruition. But his father kept the matter in mind. Despite his stated assertion that Joseph’s dreams were mere fantasy, Jacob kept them in mind, as he believed that there was some significance to them.

וַיְקַנְאוּ בוֹ אֶחָיו,האחים קינאו בו הן בשל החלומות החריגים שחלם הן בגלל תגובת אביהם. יעקב לא גער בו, כאחיו, על יומרת השווא, אלא רק טען כנגדו שהחלום לא יתממש. 
 וְאָבִיו שָׁמַר, זכר
 אֶת הַדָּבָר.אף על פי שבחוג המשפחה יעקב אמר שחלומות יוסף אינם אלא חלומות הבל, הוא זכר את החלום שכן האמין שאצורה בו משמעות.

יא וַיְקַנְאוּ־ב֖וֹ אֶחָ֑יו וְאָבִ֖יו שָׁמַ֥ר אֶת־הַדָּבָֽר׃

נָקוּד עַל אֶת, שֶׁלֹּא הָלְכוּ אֶלָּא לִרְעוֹת אֶת עַצְמָן:

לרעות את צאן.

His brothers went to herd their father’s flock in Shekhem.

וַיֵּלְכוּ אֶחָיו לִרְעוֹת אֶת צֹאן אֲבִיהֶם בִּשְׁכֶם.

יב וַיֵּלְכ֖וּ אֶחָ֑יו לִרְע֛וֹת אֶׄתׄ־צֹ֥אן אֲבִיהֶ֖ם בִּשְׁכֶֽם׃

לְשׁוֹן עֲנָוָה וּזְרִיזוּת, נִזְדָּרֵז לְמִצְוַת אָבִיו, וְאַף עַל פִּי שֶׁהָיָה יוֹדֵעַ בְּאֶחָיו שֶׁשּׂוֹנְאִין אוֹתוֹ:

הנני.

Israel said to Joseph: Aren’t your brothers herding in Shekhem? Go, and I will send you to them. It is normal for a flock to spend weeks or even months outside its pen. Jacob wished to maintain contact with his sons, who had wandered with the flock all the way from Hebron to Shekhem. He, Joseph, said to him: Here I am.

וַיֹּאמֶר יִשְׂרָאֵל אֶל יוֹסֵף: הֲלוֹא אַחֶיךָ רֹעִים בִּשְׁכֶם, לְכָה, לךְ
 וְאֶשְׁלָחֲךָ אֲלֵיהֶם.כיוון שהצאן עשויות להימצא שבועות וחודשים מחוץ לדיר, וכאן הרחיקו בניו מחברון עד שכם, יעקב היה מעוניין לשמור על הקשר אתם.
 וַיֹּאמֶר לוֹ: הִנֵּנִי.

יג וַיֹּ֨אמֶר יִשְׂרָאֵ֜ל אֶל־יוֹסֵ֗ף הֲל֤וֹא אַחֶ֙יךָ֙ רֹעִ֣ים בִּשְׁכֶ֔ם לְכָ֖ה וְאֶשְׁלָחֲךָ֣ אֲלֵיהֶ֑ם וַיֹּ֥אמֶר ל֖וֹ הִנֵּֽנִי׃

Biblical Hebron was situated on a mountain known today as Tel Rumeida. From archaeological excavations of the mountain, it appears that Hebron was built during the Middle Bronze Age, between 1750–1650 BCE. Like Shekhem, it was characterized by thick walls constructed from massive stones. The Valley of Hebron is identified with Wadi al Kina to the east of Tel Rumeida, which continues into Wadi al Tuffah.

The Valley of Hebron

BACKGROUND

חברון המקראית ישבה על הר המכונה היום תל א–רומידה. מהחפירות שנעשו בתל עולה שחברון נבנתה בתקופת הברונזה התיכונה (בין ‎1750 ל-‎1650 לפנה”ס), וכמו שכם אף היא מאופיינת בחומות ענק הבנויות מאבנים עצומות. עמק חברון מזוהה עם ואדי אל-קינה ממזרח לתל, והמשכו הוא ואדי א-תפאח.

עֵמֶק חֶבְרוֹן

וַהֲלֹא חֶבְרוֹן בָּהָר, שֶׁנֶּאֱמַר וַיַּעֲלוּ בַנֶּגֶב וַיָּבֹא עַד חֶבְרוֹן (במדבר י"ג), אֶלָּא מֵעֵצָה עֲמֻקָּה שֶׁל אוֹתוֹ צַדִּיק הַקָּבוּר בְּחֶבְרוֹן, לְקַיֵּם מַה שֶּׁנֶּאֱמַר לְאַבְרָהָם בֵּין הַבְּתָרִים כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ (בראשית ט״ו:י״ג):

מעמק חברון.

מָקוֹם מוּכָן לְפֻרְעָנוּת, שָׁם קִלְקְלוּ הַשְּׁבָטִים, שָׁם עִנּוּ אֶת דִּינָה, שָׁם נֶחְלְקָה מַלְכוּת בֵּית דָּוִד, שֶׁנֶּאֱמַר וַיֵּלֶךְ רְחַבְעָם שְׁכֶמָה (מלכים א י"ב):

ויבא שכמה.

He said to him: Go now, see the status of your brothers and the status of the flock and bring back word. He sent him from the Valley of Hebron. <notes|b 1/>Although Hebron itself is situated on mountainous terrain, it is possible that Jacob’s family dwelled in the valley below. Alternatively, the family lived in Hebron itself, but Jacob accompanied his son until they reached the valley, at which point Jacob sent Joseph on his own. <endnote_marker|4 />And he, Joseph, came to Shekhem.

וַיֹּאמֶר לוֹ: לֶךְ נָא רְאֵה אֶת שְׁלוֹם אַחֶיךָ וְאֶת שְׁלוֹם הַצֹּאן, וַהֲשִׁבֵנִי דָּבָר.סַפר לי על הקורות את אחיך ואת הצאן. 
 וַיִּשְׁלָחֵהוּ מֵעֵמֶק חֶבְרוֹן.אמנם חברון ממוקמת בהרים, אך ייתכן שמשפחת יעקב ישבה בעמק שבשולי חברון.
 
 וַיָּבֹאיוסף
 שְׁכֶמָה.

יד וַיֹּ֣אמֶר ל֗וֹ לֶךְ־נָ֨א רְאֵ֜ה אֶת־שְׁל֤וֹם אַחֶ֙יךָ֙ וְאֶת־שְׁל֣וֹם הַצֹּ֔אן וַהֲשִׁבֵ֖נִי דָּבָ֑ר וַיִּשְׁלָחֵ֙הוּ֙ מֵעֵ֣מֶק חֶבְר֔וֹן וַיָּבֹ֖א שְׁכֶֽמָה׃

זֶה גַּבְרִיאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר וְהָאִישׁ גַּבְרִיאֵל (דניאל ב'):

וימצאהו איש.

A man found him, and behold, he was wandering in the field. Despite the fact that Joseph was seeking an entire group of shepherds herding a large flock, he could not locate them. The man asked him, saying: What do you seek?

וַיִּמְצָאֵהוּ אִישׁ, וְהִנֵּה תֹעֶה בַּשָּׂדֶה.למרות שחיפש קבוצה שלמה של רועים ועמם עדרים לא קטנים, יוסף התקשה למצאם. 
 וַיִּשְׁאָלֵהוּ הָאִישׁ לֵאמֹר: מַה תְּבַקֵּשׁ?מה אתה מחפש?

טו וַיִּמְצָאֵ֣הוּ אִ֔ישׁ וְהִנֵּ֥ה תֹעֶ֖ה בַּשָּׂדֶ֑ה וַיִּשְׁאָלֵ֧הוּ הָאִ֛ישׁ לֵאמֹ֖ר מַה־תְּבַקֵּֽשׁ׃

He said: I seek my brothers. Please tell me where they are herding. Joseph undoubtedly described their appearances to the man.

וַיֹּאמֶר: אֶת אַחַי אָנֹכִי מְבַקֵּשׁ. הַגִּידָה נָּא לִי אֵיפֹה הֵם רֹעִים.בוודאי הסביר כיצד הם נראים, וביקש מידע מן האיש.

טז וַיֹּ֕אמֶר אֶת־אַחַ֖י אָנֹכִ֣י מְבַקֵּ֑שׁ הַגִּֽידָה־נָּ֣א לִ֔י אֵיפֹ֖ה הֵ֥ם רֹעִֽים׃

This likely refers to the Dotan Valley, the largest valley in Samaria, measuring approximately 10 km long and 3 km wide. Through this valley once ran an important road connecting the eastern side of the Jordan River with the northern coastal plain. Dotan, which lies in the center of the valley, is generally identified with present-day Tel Dotan, located about 8 km southwest of Jenin. The city is mentioned in II Kings (6:13), and in Egyptian records from the fifteenth century BCE. Based on archaeological excavations, it would appear that during the period of the patriarchs, the city of Dotan was a large settlement surrounded by a wall.

Dotan

כנראה עמק דותן, העמק הגדול ביותר באזור הרי השומרון. אורכו כ-10 ק”מ ורוחבו כ-3 ק”מ. בעמק זה עברה דרך רוחב חשובה שקישרה בין עבר הירדן למישור החוף הצפוני. את העיר דותן שבמרכז העמק מקובל לזהות עם תל דותן כ-8 ק”מ מדרום-מזרח לג’נין. העיר נזכרת גם בספר מלכים (ב’ ו,יג) ובתעודות מצריות מהמאה ה-15 לפנה”ס. על פי הממצא הארכיאולוגי מתקופת האבות היתה דותן יישוב גדול מוקף חומות.

דֹּתָן

הִסִּיעוּ עַצְמָן מִן הָאַחְוָה:

נסעו מזה.

לְבַקֵּשׁ לְךָ נִכְלֵי דָתוֹת שֶׁיְּמִיתוּךָ בָהֶם. וּלְפִי פְשׁוּטוֹ שֵׁם מָקוֹם הוּא, וְאֵין מִקְרָא יוֹצֵא מִידֵי פְשׁוּטוֹ:

נלכה דתינה.

The man said: They traveled from here; for I heard them saying to each other: We shall go to Dotan, <notes|b 1/>and it is likely that they arrived there. Joseph went after his brothers, and he found them in Dotan.

וַיֹּאמֶר הָאִישׁ: נָסְעוּ מִזֶּה,מכאן, 
 כִּי שָׁמַעְתִּיאותם 
 אֹמְרִיםזה לזה
 :
 “נֵלְכָה דֹּתָיְנָה״, לדותן, ומן הסתם אכן הגיעו לשם. 
 וַיֵּלֶךְ יוֹסֵף אַחַר אֶחָיו, וַיִּמְצָאֵם בְּדֹתָן.

יז וַיֹּ֤אמֶר הָאִישׁ֙ נָסְע֣וּ מִזֶּ֔ה כִּ֤י שָׁמַ֙עְתִּי֙ אֹֽמְרִ֔ים נֵלְכָ֖ה דֹּתָ֑יְנָה וַיֵּ֤לֶךְ יוֹסֵף֙ אַחַ֣ר אֶחָ֔יו וַיִּמְצָאֵ֖ם בְּדֹתָֽן׃

נִתְמַלְּאוּ נְכָלִים וְעַרְמוּמִית:

ויתנכלו.

כְּמוֹ אִתּוֹ, עִמּוֹ, כְּלוֹמַר, אֵלָיו:

אתו.

They saw him from afar, and he was alone and likely in an isolated place, and before he approached them, they conspired against him to kill him. Their hatred of Joseph was so intense that once they encountered him alone and outside their father’s home, they were stirred to rid themselves of him.

וַיִּרְאוּ אֹתוֹ מֵרָחֹק,לבדו ומן הסתם במקום מבודד, 
 וּבְטֶרֶם יִקְרַב אֲלֵיהֶם, וַיִּתְנַכְּלוּ אֹתוֹ לַהֲמִיתוֹ.שנאתם כלפיו היתה כה עמוקה וקיצונית, שכשפגשו אותו לבדו מחוץ לבית אביהם, התעוררה בהם המשאלה להיפטר ממנו.

יח וַיִּרְא֥וּ אֹת֖וֹ מֵרָחֹ֑ק וּבְטֶ֙רֶם֙ יִקְרַ֣ב אֲלֵיהֶ֔ם וַיִּֽתְנַכְּל֥וּ אֹת֖וֹ לַהֲמִיתֽוֹ׃

They said one to another: Here comes that dreamer. Joseph’s dreams caused the brothers’ hatred toward him to intensify. By mockingly referring to Joseph as “that dreamer,” the brothers expressed their deep animosity toward him. Furthermore, the word “that” indicates that the brothers viewed Joseph as a hostile stranger, and not as their brother.

וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל אָחִיו: הִנֵּה בַּעַל הַחֲלֹמוֹת, חלומותיו העצימו את שנאתם כלפיו, ועל כן בכינוי גנאי זה ביטאו את איבתם וליבו אותה. 
 הַלָּזֶה, ההוא. ביטוי המורה התנכרות. יוסף היה בעיניהם כזר עוין. הנה הוא 
 בָּא.

יט וַיֹּאמְר֖וּ אִ֣ישׁ אֶל־אָחִ֑יו הִנֵּ֗ה בַּ֛עַל הַחֲלֹמ֥וֹת הַלָּזֶ֖ה בָּֽא׃

The Bible records several episodes in which individuals were attacked by lions (see, e.g., Judges 14:5; I Samuel 17:34; I Kings 13:24). It is known that lions were present in the Land of Israel until the Crusader period.

And we will sayA wild beast devoured him

בספר שמואל (א׳ יז,לד) מסופר על האריה והדוב שבהם נתקל דוד, רועה הצאן; שמשון פגע בדרכו תמנתה בכפיר אריות (שופטים יד,ה); באיש האלוקים פגע אריה בדרך מבית אל (מלכים א׳ יג,כד). ידוע כי היו בארץ אריות עד תקופת מסעי הצלב.

ואמרנו חיה רעה אכלתהו

אָמַר רַבִּי יִצְחָק מִקְרָא זֶה אוֹמֵר דָּרְשֵׁנִי, רוּחַ הַקֹּדֶשׁ אוֹמֶרֶת כֵּן, הֵם אוֹמְרִים נַהַרְגֵהוּ וְהַכָּתוּב מְסַיֵּם וְנִרְאֶה מַה יִּהְיוּ חֲלֹמֹתָיו – נִרְאֶה דְּבַר מִי יָקוּם אִם שֶׁלָּכֶם אוֹ שֶׁלִּי. וְאִ"אֶ שֶׁיֹּאמְרוּ הֵם וְנִרְאֶה מַה יִּהְיוּ חֲלֹמֹתָיו, שֶׁמִּכֵּיוָן שֶׁיַּהַרְגוּהוּ בָּטְלוּ חֲלוֹמוֹתָיו:

ונראה מה יהיו חלמתיו.

Now let us go and kill him and cast him into one of the nearby pits, and we will say: A wild beast devoured him. <notes|d 1/>Since wild animals are commonly found in uninhabited areas, if someone inquires about the fate of Joseph, we will claim that his death was caused by a predatory animal in the area. And we shall see what will become of his dreams.

וְעַתָּה לְכוּ וְנַהַרְגֵהוּ וְנַשְׁלִכֵהוּ בְּאַחַד הַבֹּרוֹתהמצויים באזור 
 וְאָמַרְנוּ: “חַיָּה רָעָה אֲכָלָתְהוּ״.כיוון שבמקומות הבלתי-מיושבים מצויות חיות בר, אם נישאל על גורלו, נוכל לתלות את מותו בחיה טורפת. 
 וְנִרְאֶה מַה יִּהְיוּ חֲלֹמֹתָיו.

כ וְעַתָּ֣ה ׀ לְכ֣וּ וְנַֽהַרְגֵ֗הוּ וְנַשְׁלִכֵ֙הוּ֙ בְּאַחַ֣ד הַבֹּר֔וֹת וְאָמַ֕רְנוּ חַיָּ֥ה רָעָ֖ה אֲכָלָ֑תְהוּ וְנִרְאֶ֕ה מַה־יִּהְי֖וּ חֲלֹמֹתָֽיו׃

מַכַּת נֶפֶשׁ, זוֹ הִיא מִיתָה:

לא נכנו נפש.

Reuben, the oldest son, heard, and delivered him from their hand, as he felt responsible for whatever was about to take place; and he said: Let us not smite him mortally; there is no need for us to kill him.

וַיִּשְׁמַע רְאוּבֵן,שבתור בכור חש אחריות, 
 וַיַּצִּלֵהוּ מִיָּדָם. וַיֹּאמֶר: לֹא נַכֶּנּוּ נָפֶשׁ.אין לנו צורך בהריגתו.

כא וַיִּשְׁמַ֣ע רְאוּבֵ֔ן וַיַּצִּלֵ֖הוּ מִיָּדָ֑ם וַיֹּ֕אמֶר לֹ֥א נַכֶּ֖נּוּ נָֽפֶשׁ׃

רוּחַ הַקֹּדֶשׁ מְעִידָה עַל רְאוּבֵן שֶׁלֹּא אָמַר זֹאת אֶלָּא לְהַצִּיל אוֹתוֹ שֶׁיָּבֹא הוּא וְיַעֲלֶנּוּ מִשָּׁם, אָמַר אֲנִי בְכוֹר וְגָדוֹל שֶׁבְּכֻלָּן, לֹא יִתָּלֶה הַסֵּרָחוֹן אֶלָּא בִי:

למען הציל אתו.

Reuben said to them: Do not shed blood; cast him into this pit that is in the wilderness, but do not lay a hand on him. Left alone, he will die of starvation; there is no need for us to kill him with our own hands. The verse points out that Reuben suggested this course of action only in order to deliver him from their hand, to restore him to his father. Perhaps Reuben did not join his brothers in their hatred of Joseph, and he therefore urged the brothers not to murder Joseph. He then attempted to convince them to cast Joseph into a pit, with the intention to later return and extract Joseph from the pit and bring him home. <endnote_marker|5 />

וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם רְאוּבֵן: אַל תִּשְׁפְּכוּ דָם. הַשְׁלִיכוּ אֹתוֹ אֶל הַבּוֹר הַזֶּה אֲשֶׁר בַּמִּדְבָּר, וְיָד אַל תִּשְׁלְחוּ בוֹ.הוא ימות ברעב. אל לנו להרגו בידינו. וכאן מסופר מה עלה במחשבתו של ראובן – 
 לְמַעַן הַצִּיל אֹתוֹ מִיָּדָם, לַהֲשִׁיבוֹ אֶל אָבִיו.אולי ראובן לא היה שותף באיבתם הקשה של שאר אחיו, ומשום כך פעל תחילה למניעת הריגת יוסף, ולאחר מכן ניסה לשכנעם לזרוק אותו לבור מתוך מחשבה שיחלצוֹֹ משם וישיב אותו הביתה.

כב וַיֹּ֨אמֶר אֲלֵהֶ֣ם ׀ רְאוּבֵן֮ אַל־תִּשְׁפְּכוּ־דָם֒ הַשְׁלִ֣יכוּ אֹת֗וֹ אֶל־הַבּ֤וֹר הַזֶּה֙ אֲשֶׁ֣ר בַּמִּדְבָּ֔ר וְיָ֖ד אַל־תִּשְׁלְחוּ־ב֑וֹ לְמַ֗עַן הַצִּ֤יל אֹתוֹ֙ מִיָּדָ֔ם לַהֲשִׁיב֖וֹ אֶל־אָבִֽיו׃

את כתנתו.

הוּא שֶׁהוֹסִיף לוֹ אָבִיו יוֹתֵר עַל אֶחָיו:

את כתנת הפסים.

It was when Joseph came to his brothers that they stripped Joseph of his tunic, the fine tunic that was upon him.

וַיְהִי כַּאֲשֶׁר בָּא יוֹסֵף אֶל אֶחָיו, וַיַּפְשִׁיטוּ אֶת יוֹסֵף אֶת כֻּתָּנְתּוֹ, אֶת כְּתֹנֶת הַפַּסִּים אֲשֶׁר עָלָיו.

כג וַֽיְהִ֕י כַּֽאֲשֶׁר־בָּ֥א יוֹסֵ֖ף אֶל־אֶחָ֑יו וַיַּפְשִׁ֤יטוּ אֶת־יוֹסֵף֙ אֶת־כֻּתָּנְתּ֔וֹ אֶת־כְּתֹ֥נֶת הַפַּסִּ֖ים אֲשֶׁ֥ר עָלָֽיו׃

מִמַּשְׁמַע שֶׁנֶּאֱמַר וְהַבּוֹר רֵק, אֵינִי יוֹדֵעַ שֶׁאֵין בּוֹ מַיִם, מַה תַּלְמוּד לוֹמַר אֵין בּוֹ מָיִם? מַיִם אֵין בּוֹ, אֲבָל נְחָשִׁים וְעַקְרַבִּים יֵשׁ בּוֹ (בראשית רבה, שבת כ"ב):

והבור רק אין בו מים.

They took him and cast him into the pit; and the pit was empty, there was no water in it. It is not known during which season this event transpired. However, given that the brothers had gone out to pasture their flocks, it would seem that this incident occurred at the beginning of the summer, at the very latest. During this time of year, it is still possible to find pits filled with rainwater. Nevertheless, the brothers refrained from drowning Joseph in such a pit. <endnote_marker|6 />

וַיִּקָּחֻהוּ, וַיַּשְׁלִכוּ אֹתוֹ הַבֹּרָה.והכתוב מעיר: 
 וְהַבּוֹרהיה 
 רֵק, אֵין בּוֹ מָיִם.לא ברור באיזו עונה אירע הדבר, אבל כיוון שיצאו למרעה – נראה שהיתה זו תחילת הקיץ לכל המאוחר. בתקופה זו אפשר עדיין למצוא בורות שהתמלאו במי גשמים. בכל זאת, הם נמנעו מלהטביעו בבור מלא מים.

כד וַיִּ֨קָּחֻ֔הוּ וַיַּשְׁלִ֥כוּ אֹת֖וֹ הַבֹּ֑רָה וְהַבּ֣וֹר רֵ֔ק אֵ֥ין בּ֖וֹ מָֽיִם׃

Tzeri is mentioned several times in the Bible (see, e.g., Genesis 43:11; Jeremiah 8:22; Ezekiel 27:17). Some identify this with the oil produced from the Arabian balsam tree, Commiphora gileadensis , a valuable fragrant plant that grows in the Jordan Valley region. This oil was an essential ingredient in the manufacture of perfumes in the ancient Near East. During the Second Temple period, the Land of Israel was famous for its production of the oil. The balm from the Gilad region was particularly famous (see Jeremiah 8:22, 46:11). However, some claim that the Gileadean tzeri mentioned in the Bible, which grows in cooler, mountainous regions, is different from the tzeri mentioned by the Sages, and only the latter is related to the balsam tree.

Balm [ tzeri]

Researchers identify lot as the plant known in Arabic as lādan , and in Persian as lathen , labdanum, Cistus ladanifer . Labdanum is a perennial plant which reaches heights of 40–60 cm. From this plant, one would extract a red aromatic resin which was used in perfumes and cosmetics.

Labdanum [ lot]

נזכר במקומות נוספים במקרא (להלן מג,יא; ירמיהו ח,יב; יחזקאל כז,יז). היו שזיהו אותו עם שמן האפרסמון (שם מדעי: Commiphora gileadensis), צמח בושם יקר הגדל באזור בקעת הירדן. שמן זה היה מרכיב מרכזי בתעשיית הבשמים בעת העתיקה, וגם בזמן הבית השני התפרסמה הארץ בגידול ייחודי זה. עם זאת, יש הטוענים שצרי הגלעד הנזכר בתנ”ך, הגדל באזור הררי וקריר, אינו הצרי הנזכר בדברי חז”ל – שהוא האפרסמון, הגדל בבקעת הירדן החמה.

צְרִי

כְּתַרְגּוּמוֹ שְׁיָרַת, עַל שֵׁם הוֹלְכֵי אֹרַח:

ארחת.

לָמָּה פִרְסֵם הַכָּתוּב אֶת מַשָּׂאָם? לְהוֹדִיעַ מַתַּן שְׂכָרָן שֶׁל צַדִּיקִים, שֶׁאֵין דַּרְכָּן שֶׁל עַרְבִיִּים לָשֵׂאת אֶלָּא נֵפְטְ וְעִטְרָן, שֶׁרֵיחָן רַע, וְלָזֶה נִזְדַּמְּנוּ בְשָׂמִים, שֶׁלֹּא יִזּוֹק מֵרֵיחַ רַע:

וגמליהם נשאים וגו'.

כָּל כִּנּוּסֵי בְשָׂמִים הַרְבֵּה קָרוּי נְכֹאת, וְכֵן וַיַּרְאֵם אֶת כָּל בֵּית נְכֹתֹה (מלכים ב כ') – מִרְקַחַת בְּשָׂמָיו. וְאֻנְקְלוֹס תִּרְגֵּם לְשׁוֹן שַׁעֲוָה:

נכאת.

שָׂרָף הַנּוֹטֵף מֵעֲצֵי הַקְּטָף, וְהוּא נָטָף הַנִּמְנֶה עִם סַמָּנֵי הַקְּטֹרֶת:

צרי.

לוֹטִיתָא שְׁמוֹ בִלְשׁוֹן מִשְׁנָה. וְרַבּוֹתֵינוּ פֵּרְשׁוּהוּ שֹׁרֶשׁ עֵשֶׂב, וּשְׁמוֹ אשטרולוזיאה בְּמַסֶּכֶת נִדָּה:

ולט.

They sat to eat bread. The brothers saw no fault in their actions, nor did they consider their actions something done in a moment of weakness. Their consciences did not prevent them from sitting down for a meal while their brother cried out from the pit. <endnote_marker|7 />And they lifted their eyes and saw, and behold, a caravan of Ishmaelites was coming from Gilad on the eastern side of the Jordan River. Until recent times, it was common practice for those traveling from the north down to Egypt, to cross the Jordan River and continue through the Dotan Valley, which borders the Yizre’el Valley, and then on toward the coastal plain. And their camels were bearing various spices [ nekhot ] ; <endnote_marker|8 />alternatively, nekhot refers to a specific spice. They were also bearing balm, <notes|b 1/>a very valuable spice, and labdanum, <notes|b 1/>a plant used for manufacturing perfume. The caravan was going to take them, these spices, down to Egypt to sell them there .

וַיֵּשְׁבוּ לֶאֱכָל לֶחֶם.הם לא ראו במעשה זה מעידה שמעדו ברגע של חולשה. מצפונם לא מנע מהם לקבוע סעודה בעת שאחיהם משווע ממעמקים.
 
 וַיִּשְׂאוּ עֵינֵיהֶם וַיִּרְאוּ וְהִנֵּה אֹרְחַת, שיירת
 יִשְׁמְעֵאלִים בָּאָה מִגִּלְעָדשבעבר הירדן. במשך דורות רבים עד קרוב לימינו היו נוהגים נוסעים מן הצפון למצרים לחצות את הירדן מערבה ולהמשיך לעבר השפלה דרך עמק דותן הנושק לעמק יזרעאל. 
 וּגְמַלֵּיהֶם נֹשְׂאִים נְכֹאת, בשמים בכלל,או: בושם מסוים 
 
 וּצְרִיהנחשב לבושם יקר מאוד שצמח בארץ אף לאחר ימי הבית השני. על הרומאים אמרו שהיו משלמים את מחירו בזהב. צרי הגלעד היה מפורסם,
 וקרוב לוודאי שצמח בעיקר בעמק הירדן. 
 וָלֹט.נראה שאף הוא צמח ששימש להפקת בושם. 
 הוֹלְכִים לְהוֹרִידאת הבשמים הללו 
 מִצְרָיְמָהכדי לשווקם שם.

כה וַיֵּשְׁבוּ֮ לֶֽאֱכָל־לֶחֶם֒ וַיִּשְׂא֤וּ עֵֽינֵיהֶם֙ וַיִּרְא֔וּ וְהִנֵּה֙ אֹרְחַ֣ת יִשְׁמְעֵאלִ֔ים בָּאָ֖ה מִגִּלְעָ֑ד וּגְמַלֵּיהֶ֣ם נֹֽשְׂאִ֗ים נְכֹאת֙ וּצְרִ֣י וָלֹ֔ט הוֹלְכִ֖ים לְהוֹרִ֥יד מִצְרָֽיְמָה׃

מַה מָּמוֹן, כְּתַרְגּוּמוֹ:

מה בצע.

וְנַעֲלִים אֶת מִיתָתוֹ:

וכסינו את דמו.

Judah said to his brothers: What profit is it, what would we gain, <endnote_marker|9 />if we kill our brother and conceal his blood?

וַיֹּאמֶר יְהוּדָה אֶל אֶחָיו: מַה בֶּצַע, מה נרוויח מכך
 ש
 נַהֲרֹג אֶת אָחִינוּ, וְכִסִּינוּ אֶת דָּמוֹ,ונסתיר את העניין?!

כו וַיֹּ֥אמֶר יְהוּדָ֖ה אֶל־אֶחָ֑יו מַה־בֶּ֗צַע כִּ֤י נַהֲרֹג֙ אֶת־אָחִ֔ינוּ וְכִסִּ֖ינוּ אֶת־דָּמֽוֹ׃

It is possible that the brothers were not in full agreement with regard to Reuben’s suggestion. Perhaps they decided to confine Joseph in the pit while they deliberated about his fate. In this context, Judah suggested the possibility of taking advantage of the passing caravan of Ishmaelites to rid themselves of Joseph.

His brothers heeded

ייתכן שביחס להצעתו של ראובן לא היתה הסכמה בין האחים. נוכח חילוקי הדעות ביניהם החליטו האחים שתחילה יכלאו את יוסף בבור, ואז ידונו בגורלו. על רקע זה השמיע יהודה את הצעתו לנצל את ההזדמנות המיוחדת – אורחת הישמעאלים שעברה לידם, ולהיפטר מיוסף בדרך זו.

וישמעו אחיו

וְקַבִּילוּ מִנֵּהּ, וְכָל שְׁמִיעָה שֶׁהִיא קַבָּלַת דְּבָרִים כְּגוֹן זֶה, וּכְגוֹן וַיִּשְׁמַע יַעֲקֹב אֶל אָבִיו, נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע – מְתֻרְגָּם נְקַבֵּל; וְכָל שֶׁהִיא שְׁמִיעַת הָאֹזֶן, כְּגוֹן וַיִּשְׁמְעוּ אֶת קוֹל ה' אֱלֹהִים מִתְהַלֵּךְ בַּגָּן, וְרִבְקָה שֹׁמַעַת, וַיִּשְׁמַע יִשְׂרָאֵל, שָׁמַעְתִּי אֶת תְּלוּנֹּת – כֻּלָּן מְתֻרְגָּם וּשְׁמָעוּ, וּשְׁמָעַת, וּשְׁמַע, שְׁמִיעַ קֳדָמַי:

וישמעו.

Go and we will sell him as a slave to the arriving Ishmaelites. They will take him far away from here, and at the very least, let our hand not be directly upon him, as after all, he is our brother, our flesh, and we should not harm him. His brothers heeded <notes|d 1/>Judah’s suggestion.

לְכוּ וְנִמְכְּרֶנּוּלעבד
 לַיִּשְׁמְעֵאלִיםשהזדמנו לכאן. הישמעאלים ירחיקו אותו מכאן, 
 וְעל כל פנים 
 יָדֵנוּ אַל תְּהִי בוֹ,אנחנו לא ניגע בו, 
 כִּיאחרי הכול
 אָחִינוּ בְשָׂרֵנוּ הוּא,ואל לנו לפגוע בו. 
 וַיִּשְׁמְעוּ אֶחָיו,קיבלו את עצתו של יהודה.

כז לְכ֞וּ וְנִמְכְּרֶ֣נּוּ לַיִּשְׁמְעֵאלִ֗ים וְיָדֵ֙נוּ֙ אַל־תְּהִי־ב֔וֹ כִּֽי־אָחִ֥ינוּ בְשָׂרֵ֖נוּ ה֑וּא וַֽיִּשְׁמְע֖וּ אֶחָֽיו׃

זוֹ הִיא שַׁיָּרָה אַחֶרֶת, וְהוֹדִיעֲךָ הַכָּתוּב שֶׁנִּמְכַּר פְּעָמִים הַרְבֵּה:

ויעברו אנשים מדינים.

בְנֵי יַעֲקֹב אֶת יוֹסֵף מִן הַבּוֹר וַיִּמְכְּרוּהוּ לַיִּשְׁמְעֵאלִים, וְיִשְׁמְעֵאלִים לַמִּדְיָנִים, וְהַמִּדְיָנִים לַמִּצְרִים:

וימשכו.

Midyanite men, merchants, passed by, and they pulled and lifted Joseph from the pit. Some commentaries identify the Midyanite merchants with the group of Ishmaelites mentioned previously. The name “Midyanite” can refer generally to nomadic merchants. <endnote_marker|10 />Others explain that the Midyanites and Ishmaelites were two distinct groups. <endnote_marker|11 />They sold Joseph to the Ishmaelites. If the Midyanites are not identified with the Ishmaelites, then the brothers sold Joseph to the Ishmaelites who subsequently sold him to the Midyanites. <endnote_marker|12 />According to another interpretation, the brothers did not actually sell Joseph, and may even have been unaware of the sale; rather, the Midyanites came along while the brothers were eating, extracted him from the pit and sold him to the Ishmaelites. A third possibility is that the brothers had the Midyanites extract Joseph from the pit, and then the brothers themselves sold Joseph. <endnote_marker|13 />Joseph was sold for twenty silver pieces, a considerable amount, that they divided among themselves. According to the prophet Amos, it was enough for each of them to buy a pair of shoes; <endnote_marker|14 />and they brought Joseph to Egypt.

וַיַּעַבְרוּ אֲנָשִׁים מִדְיָנִים סֹחֲרִים, וַיִּמְשְׁכוּ וַיַּעֲלוּ אֶת יוֹסֵף מִן הַבּוֹר.היו שזיהו את המדיינים הסוחרים עם הישמעאלים שנזכרו בפסוק הקודם – כל אלה הם נוודים סוחרים.
 אחרים ראו במדיינים קבוצה שונה, שהיא שמשכה והעלתה את יוסף.
 
 וַיִּמְכְּרוּ, לפי הפירוש הראשון, אחי יוסף, ולפי הפירוש השני – המדיינים, 
 אֶת יוֹסֵף לַיִּשְׁמְעֵאלִים. לפי הפירוש השני, האחים לא התנגדו למכירה, ושמא לא ידעו עליה כלל, כי קדמום המדיינים ומכרוהו, ואולי האחים הם שיזמו את העלאת יוסף על ידי המדיינים ואת מכירתו לישמעאלים.
 יוסף נמכר 
 בְּעֶשְׂרִים כָּסֶף,סכום ניכר שהתחלק ביניהם.
 
 וַיָּבִיאוּ אֶת יוֹסֵף מִצְרָיְמָה.

כח וַיַּֽעַבְרוּ֩ אֲנָשִׁ֨ים מִדְיָנִ֜ים סֹֽחֲרִ֗ים וַֽיִּמְשְׁכוּ֙ וַיַּֽעֲל֤וּ אֶת־יוֹסֵף֙ מִן־הַבּ֔וֹר וַיִּמְכְּר֧וּ אֶת־יוֹסֵ֛ף לַיִּשְׁמְעֵאלִ֖ים בְּעֶשְׂרִ֣ים כָּ֑סֶף וַיָּבִ֥יאוּ אֶת־יוֹסֵ֖ף מִצְרָֽיְמָה׃

Unlike Esau, who left Canaan to settle on Mount Se’ir, 
  Jacob settled, while his father was still alive, in the land of his father’s residence, in the land of Canaan. 