Joseph, the most eminent of the brothers, fell upon his father’s face, wept upon him, and kissed him.

וַיִּפֹּל יוֹסֵף, החשוב שבאחים,
 עַל פְּנֵי אָבִיו, וַיֵּבְךְּ עָלָיו וַיִּשַּׁק לוֹ.

א וַיִּפֹּ֥ל יוֹסֵ֖ף עַל־פְּנֵ֣י אָבִ֑יו וַיֵּ֥בְךְּ עָלָ֖יו וַיִּשַּׁק־לֽוֹ׃

עִנְיַן מִרְקַחַת בְּשָׂמִים הוּא:

לחנט את אביו.

Joseph commanded his servants, the physicians, to embalm his father. Joseph had physicians under his jurisdiction who were responsible for embalming the dead, among other duties. This process involved removing the body’s inner organs and filling the body with preservatives, so that its physical form would be preserved. The physicians then embalmed Israel.

וַיְצַו יוֹסֵף אֶת עֲבָדָיו, אֶת הָרֹפְאִים, לַחֲנֹט אֶת אָבִיו.חלק מן הכפופים ליוסף היו רופאים שבמסגרת תפקידם חנטו את המתים, כלומר הוציאו את אבריהם הפנימיים, ומילאו את הגופה בחומרים משמרים, כדי שתישמר צורתו של האדם. 
 וַיַּחַנְטוּ הָרֹפְאִים אֶת יִשְׂרָאֵל.

ב וַיְצַ֨ו יוֹסֵ֤ף אֶת־עֲבָדָיו֙ אֶת־הָרֹ֣פְאִ֔ים לַחֲנֹ֖ט אֶת־אָבִ֑יו וַיַּחַנְט֥וּ הָרֹפְאִ֖ים אֶת־יִשְׂרָאֵֽל׃

הִשְׁלִימוּ לוֹ יְמֵי חֲנִיטָתוֹ עַד שֶׁמָּלְאוּ לוֹ מ' יוֹם:

וימלאו לו.

מ' לַחֲנִיטָה וְל' לִבְכִיָּה, לְפִי שֶׁבָּאָה לָהֶם בְּרָכָה לְרַגְלוֹ, שֶׁכָּלָה הָרָעָב וְהָיוּ מֵי נִילוּס מִתְבָּרְכִין:

ויבכו אתו מצרים שבעים יום.

Forty days following his death were completed for him, as so are the days of embalming completed. This was the standard period necessary for this process, as preserving the form of the deceased is delicate work that takes an extensive amount of time. Egypt wept for him seventy days. The official mourning began only after Jacob’s body was embalmed and placed in a coffin. In accordance with Egyptian custom, the period of weeping lasted for seventy days. Alternatively, these seventy days include the forty days of embalming, while the remaining thirty days of weeping correspond to the standard Jewish custom of a thirty-day mourning period. <endnote_marker|43 />

וַיִּמְלְאוּ לוֹ, לפטירתו
 אַרְבָּעִים יוֹם, כִּי כֵּן יִמְלְאוּ יְמֵי הַחֲנֻטִים,זהו הזמן הקבוע לתהליך זה, שכן כדי לשמר את צורת המת, נדרשת מלאכה עדינה וממושכת. 
 וַיִּבְכּוּ אֹתוֹ מִצְרַיִם שִׁבְעִים יוֹם.רק לאחר שנחנט ונשמר בארון, התחיל האבל עליו. בהתאם למנהג המצרי, תקופת הבכי ארכה שבעים יום. לחלופין, ייתכן ששבעים הימים הללו כוללים את ארבעים ימי החניטה, ושלושים הימים שנותרו לבכייה תואמים את מנהג ישראל.

ג וַיִּמְלְאוּ־לוֹ֙ אַרְבָּעִ֣ים י֔וֹם כִּ֛י כֵּ֥ן יִמְלְא֖וּ יְמֵ֣י הַחֲנֻטִ֑ים וַיִּבְכּ֥וּ אֹת֛וֹ מִצְרַ֖יִם שִׁבְעִ֥ים יֽוֹם׃

The days of his weeping passed, and Joseph spoke to Pharaoh’s household. Joseph did not approach Pharaoh directly, perhaps because he was worried that he might receive a negative response. Rather, he first sent messengers to Pharaoh’s household, saying: Please, if I have found favor in your eyes, please, speak in my name in the ears of Pharaoh, saying:

וַיַּעַבְרוּ יְמֵי בְכִיתוֹ. וַיְדַבֵּר יוֹסֵף אֶל בֵּית פַּרְעֹה.
 יוסף לא ניגש ישירות לפרעה, אולי חשש מתגובה שלילית. תחילה ניסה לשלוח אל ביתו שליחים 
 לֵאמֹר: אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֵיכֶם, דַּבְּרוּ נָאבשמי
 בְּאָזְנֵי פַרְעֹה לֵאמֹר:

ד וַיַּֽעַבְרוּ֙ יְמֵ֣י בְכִית֔וֹ וַיְדַבֵּ֣ר יוֹסֵ֔ף אֶל־בֵּ֥ית פַּרְעֹ֖ה לֵאמֹ֑ר אִם־נָ֨א מָצָ֤אתִי חֵן֙ בְּעֵ֣ינֵיכֶ֔ם דַּבְּרוּ־נָ֕א בְּאָזְנֵ֥י פַרְעֹ֖ה לֵאמֹֽר׃

From the formulation of Joseph’s request and the continuation of the narrative, it is understandable why he had never visited his family in Canaan. Although Joseph possessed a significant measure of authority in Egypt, he is clearly subordinate to Pharaoh. Despite his display of loyalty, Pharaoh may have wished to ensure that there was no risk in allowing him to leave the country. Pharaoh could have suspected that as a former resident of Canaan, Joseph might seek to return there and use the power he had amassed in Egypt to establish an independent empire. Aware of this potential concern, Joseph therefore clarifies to Pharaoh that he is leaving Egypt only due to his father’s oath. Additionally, Joseph commits to returning to Egypt immediately following the burial.

I will go up…and I will return

DISCUSSION

מסגנון הבקשה וגם מן ההמשך אפשר להבין מדוע יוסף מעולם לא ביקר את משפחתו בארץ כנען. אכן, ליוסף היה כוח רב מאוד במצרים. יוסף גם חזר והדגיש שהוא כפוף לפרעה, אך ייתכן שלמרות הסמכות והנאמנות שהפגין, פרעה רצה להבטיח שיוסף לא יסכן את מצרים בדרך כלשהי. פרעה היה עלול לחשוד שמא יוסף, כבן ארץ כנען, ישוב אליה, תוך שהוא מנצל את העצמה שרכש במצרים, כדי לבנות לעצמו נסיכות עצמאית. כיוון שיוסף היה ער לאפשרות זו, הוא הבהיר לפרעה שהוא יוצא ממצרים, רק משום שאביו השביע אותו. יוסף אף התחייב לשוב למצרים מיד לאחר הקבורה.

אעלה נא... ואשובה

הרחבות

כִּפְשׁוּטוֹ כְּמוֹ כִּי יִכְרֶה אִישׁ. וּמִדְרָשׁוֹ עוֹד מִתְיַשֵּׁב עַל הַלָּשׁוֹן, כְּמוֹ אֲשֶׁר קָנִיתִי, אָרַ"עֲ כְּשֶׁהָלַכְתִי לִכְרַכֵּי הַיָּם הָיוּ קוֹרִין לִמְכִירָה כִּירָה, וְעוֹד מִדְרָשׁוֹ לְשׁוֹן כְּרִי דָגוּר, שֶׁנָּטַל יַעֲקֹב כָּל כֶּסֶף וְזָהָב שֶׁהֵבִיא מִבֵּית לָבָן וְעָשָׂה אוֹתוֹ כְּרִי וְאָמַר לְעֵשָׂו טֹל זֶה בִּשְׁבִיל חֶלְקְךָ בַּמְּעָרָה:

אשר כריתי לי.

My father administered an oath to me, saying: Behold, I am dying; in my grave that I dug for me in the land of Canaan, bury me there. Joseph asks of Pharaoh: I will go up to the land of Canaan now and bury my father in the location he requested, and afterward I will return <notes|D 1/>to you.

אָבִי הִשְׁבִּיעַנִי לֵאמֹר: “הִנֵּה אָנֹכִי מֵת.
 בְּקִבְרִי אֲשֶׁר כָּרִיתִי לִי בְּאֶרֶץ כְּנַעַן – שָׁמָּה תִּקְבְּרֵנִי״.
 וְעַתָּה, הציע יוסף לפרעה, 
 אֶעֱלֶה נָּאלארץ כנען, 
 וְאֶקְבְּרָה אֶת אָבִיבמקום שהשביע אותי שאקבור אותו, 
 וְאָשׁוּבָהאליכם.

ה אָבִ֞י הִשְׁבִּיעַ֣נִי לֵאמֹ֗ר הִנֵּ֣ה אָנֹכִי֮ מֵת֒ בְּקִבְרִ֗י אֲשֶׁ֨ר כָּרִ֤יתִי לִי֙ בְּאֶ֣רֶץ כְּנַ֔עַן שָׁ֖מָּה תִּקְבְּרֵ֑נִי וְעַתָּ֗ה אֶֽעֱלֶה־נָּ֛א וְאֶקְבְּרָ֥ה אֶת־אָבִ֖י וְאָשֽׁוּבָה׃

וְאִם לֹא בִּשְׁבִיל הַשְּׁבוּעָה לֹא הָיִיתִי מַנִּיחֲךָ, אֲבָל יָרֵא לוֹמַר עֲבֹר עַל הַשְּׁבוּעָה שֶׁלֹּא יֹאמַר אִם כֵּן אֶעֱבֹר עַל הַשְּׁבוּעָה שֶׁנִּשְׁבַּעְתִי לְךָ, שֶׁלֹּא אֲגַלֶּה עַל לְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ שֶׁאֲנִי מַכִּיר עוֹדֵף עַל ע' לָשׁוֹן, וְאַתָּה אֵינְךָ מַכִּיר בּוֹ, כִּדְאִיתָא בְּמַסֶּכֶת סוֹטָה:

כאשר השביעך.

Pharaoh said: Go up and bury your father, in accordance with the oath he administered to you.

וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה: עֲלֵה וּקְבֹר אֶת אָבִיךָ כַּאֲשֶׁר הִשְׁבִּיעֶךָ.

ו וַיֹּ֖אמֶר פַּרְעֹ֑ה עֲלֵ֛ה וּקְבֹ֥ר אֶת־אָבִ֖יךָ כַּאֲשֶׁ֥ר הִשְׁבִּיעֶֽךָ׃

Joseph went up to bury his father, and all the servants of Pharaoh, the elders of his house, and all the elders of the land of Egypt went up with him,

וַיַּעַל יוֹסֵף לִקְבֹּר אֶת אָבִיו, וַיַּעֲלוּ אִתּוֹ כָּל עַבְדֵי פַרְעֹה זִקְנֵי בֵיתוֹ, וְכֹל זִקְנֵי אֶרֶץ מִצְרָיִם,

ז וַיַּ֥עַל יוֹסֵ֖ף לִקְבֹּ֣ר אֶת־אָבִ֑יו וַיַּֽעֲל֨וּ אִתּ֜וֹ כָּל־עַבְדֵ֤י פַרְעֹה֙ זִקְנֵ֣י בֵית֔וֹ וְכֹ֖ל זִקְנֵ֥י אֶֽרֶץ־מִצְרָֽיִם׃

and all of Joseph’s household, and his brothers, and his father’s household. They left only their children, their flocks, and their cattle in the land of Goshen.

וְכֹל בֵּית יוֹסֵף וְאֶחָיו וּבֵית אָבִיו, רַק טַפָּם, ילדיהם
 וְצֹאנָם וּבְקָרָם עָזְבוּ בְּאֶרֶץ גֹּשֶׁן.

ח וְכֹל֙ בֵּ֣ית יוֹסֵ֔ף וְאֶחָ֖יו וּבֵ֣ית אָבִ֑יו רַ֗ק טַפָּם֙ וְצֹאנָ֣ם וּבְקָרָ֔ם עָזְב֖וּ בְּאֶ֥רֶץ גֹּֽשֶׁן׃

The large Egyptian entourage that accompanied Joseph served two purposes, which demonstrates the complex relationship between Pharaoh and Joseph. The elders of Pharaoh and Egypt accompanied Jacob’s coffin to pay him last respects as the father of Joseph, the king’s viceroy. Furthermore, they might have considered Jacob a god of sorts, as can also be inferred from the encounter between him and Pharaoh (47:7–10). However, at the same time the addition of the chariots and horsemen to the delegation indicate that beneath the expressions of honor toward Joseph and his father lies a political motivation, as Pharaoh uses them to ensure his viceroy’s return.

Both chariots and horsemen

לפמליה המצרית הגדולה שליוותה את יוסף נועדו שני תפקידים המשקפים את יחסו המורכב של פרעה ליוסף: זקני פרעה וזקני מצרים ליוו את ארונו של יעקב כדי לחלוק לו כבוד אחרון, בהיותו אביו של יוסף, המשנה למלך, ואולי גם משום שהתייחסו אליו כאל קדוש, כפי שאפשר להתרשם מאווירת הפגישה בין יעקב לפרעה (לעיל מז,ז–י). ואולם צירופם של הרכב והפרשים למשלחת אומר כי מתחת לביטויי הכבוד כלפי יוסף ואביו, מסתתר גם חשבון פוליטי – כך מוודא פרעה שיוסף יחזור למצרים.

גם רכב גם פרשים

He took up with him both chariots and horsemen, <notes|D 1/>possibly sent by Pharaoh to ensure that Joseph would return to Egypt; and the camp was very substantial.

וַיַּעַל עִמּוֹ גַּם רֶכֶב גַּם פָּרָשִׁים.מסתבר כי את אלו שלח פרעה גם כדי להבטיח שיוסף ישוב למצרים. 
 וַיְהִי הַמַּחֲנֶה כָּבֵד מְאֹד.

ט וַיַּ֣עַל עִמּ֔וֹ גַּם־רֶ֖כֶב גַּם־פָּרָשִׁ֑ים וַיְהִ֥י הַֽמַּחֲנֶ֖ה כָּבֵ֥ד מְאֹֽד׃

A threshing floor was a round, sometimes rocky area in which grain was gathered, and which often served as a meeting spot for people as well. In order to protect the grain there, a stone fence or a hedge of thorns, such as atad bushes, was occasionally constructed around it (see Sota 13a). Some have identified the threshing floor of Atad with Beit Hogla, located in close proximity to Jericho. Others claim it is Tall al-Ajjul, on the northern banks of the HaBesor Stream, south of Gaza. According to this suggestion, the verse’s expression “beyond the Jordan” refers to the entire western portion of the land of Canaan.

The threshing floor of Atad

BACKGROUND

הגורן היה שטח עגול, לעתים סלעי, ששימש לריכוז של תבואה וגם לכינוס אנשים. כדי להגן על התבואה שבגורן היו לעתים מקיפים אותה בגדר אבנים או במשוכת קוצים, כגון אטד. (ראו סוטה יג ע”א). היו שזיהו את גורן האטד עם בית חגלה בקרבת יריחו, והיו שזיהו אותו עם תל עג’ול שעל הגדה הצפונית של נחל הבשור מדרום לעזה. הצירוף ‘עבר הירדן’ שבפסוק יתייחס אפוא לכל ארץ כנען המערבית.

גֹּרֶן הָאָטָד

מֻקָּף אֲטָדִין הָיָה, וְרַבּוֹתֵינוּ דָּרְשׁוּ (סוטה י"ג), עַל שֵׁם הַמְּאֹרָע, שֶׁבָּאוּ כָּל מַלְכֵי כְנַעַן וּנְשְׂיאֵי יִשְׁמָעֵאל לַמִּלְחָמָה, וְכֵיוָן שֶׁרָאוּ כִתְרוֹ שֶׁל יוֹסֵף תָּלוּי בַּאֲרוֹנוֹ שֶׁל יַעֲקֹב עָמְדוּ כֻלָּן וְתָלוּ בוֹ כִתְרֵיהֶם וְהִקִּיפוּהוּ כְּתָרִים כְּגֹרֶן הַמֻּקָּף סְיָג שֶׁל קוֹצִים:

גרן האטד.

They came to the threshing floor of Atad, <notes|B 1/>which might have been given this name because it was surrounded by thorny atad , or Lycium bushes. <endnote_marker|44 />That threshing floor is beyond the Jordan, located on their route to Canaan. It is possible that they preferred to travel by this longer path, past the eastern side of the Jordan River, rather than the shorter route, which traverses the land of the Philistines, in order to avoid powerful foreign nations, which might have perceived the large Egyptian convoy as a threat. And they eulogized a very great and substantial eulogy, and Joseph observed mourning for his father seven days.

וַיָּבֹאוּ עַד גֹּרֶן הָאָטָד, גורן שהיתה מוקפת בשיחי אטד,
 
 אֲשֶׁר בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּןבדרכם לכנען. ייתכן שהעדיפו את הדרך הארוכה, דרך עבר הירדן המזרחי, על פני הדרך הקצרה יותר, דרך ארץ פלשתים, כדי להימנע ממעבר במקומות מושבם של עמים זרים וחזקים שהיו עלולים לראות בשיירת החיל המצרית איום. 
 וַיִּסְפְּדוּ שָׁם מִסְפֵּד גָּדוֹל וְכָבֵד מְאֹד.
 וַיַּעַשׂיוסף 
 לְאָבִיו אֵבֶל שִׁבְעַת יָמִים.

י וַיָּבֹ֜אוּ עַד־גֹּ֣רֶן הָאָטָ֗ד אֲשֶׁר֙ בְּעֵ֣בֶר הַיַּרְדֵּ֔ן וַיִּ֨סְפְּדוּ־שָׁ֔ם מִסְפֵּ֛ד גָּד֥וֹל וְכָבֵ֖ד מְאֹ֑ד וַיַּ֧עַשׂ לְאָבִ֛יו אֵ֖בֶל שִׁבְעַ֥ת יָמִֽים׃

The inhabitants of the land, the Canaanites, who were unaware of the reason for this great convoy, saw the mourning at the threshing floor of Atad, and they said: This is a substantial mourning [ evel ] for Egypt [ mitzrayim ]. Therefore, it was called, either the entire inhabited area or this specific location which subsequently became a city, Avel Mitzrayim, which is beyond the Jordan.

וַיַּרְא יוֹשֵׁב הָאָרֶץ הַכְּנַעֲנִי, תושבי הארץ, שלא הכירו את הרקע לבואה של השיירה הזו, ראו
 אֶת הָאֵבֶל בְּגֹרֶן הָאָטָד.
 וַיֹּאמְרוּ: אֵבֶל כָּבֵד זֶה לְמִצְרָיִם. עַל כֵּן קָרָא שְׁמָהּשל העיירה או הנקודה הזו, שמאוחר יותר הפכה לעיר – 
 אָבֵל מִצְרַיִם אֲשֶׁר בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן.

יא וַיַּ֡רְא יוֹשֵׁב֩ הָאָ֨רֶץ הַֽכְּנַעֲנִ֜י אֶת־הָאֵ֗בֶל בְּגֹ֙רֶן֙ הָֽאָטָ֔ד וַיֹּ֣אמְר֔וּ אֵֽבֶל־כָּבֵ֥ד זֶ֖ה לְמִצְרָ֑יִם עַל־כֵּ֞ן קָרָ֤א שְׁמָהּ֙ אָבֵ֣ל מִצְרַ֔יִם אֲשֶׁ֖ר בְּעֵ֥בֶר הַיַּרְדֵּֽן׃

כאשר צום.

His, Jacob’s, sons did to him just as he had commanded them.

וַיַּעֲשׂוּ בָנָיו לוֹ כֵּן כַּאֲשֶׁר צִוָּם –

יב וַיַּעֲשׂ֥וּ בָנָ֖יו ל֑וֹ כֵּ֖ן כַּאֲשֶׁ֥ר צִוָּֽם׃

וְלֹא בְנֵי בָנָיו, שֶׁכָּךְ צִוָּם, אַל יִשְׂאוּ מִטָּתִי לֹא אִישׁ מִצְרִי וְלֹא אֶחָד מִבְּנֵיכֶם, שֶׁהֵם מִבְּנוֹת כְּנַעַן, אֶלָּא אַתֶּם, וְקָבַע לָהֶם מָקוֹם ג' לַמִּזְרָח, וְכֵן לְד' רוּחוֹת, וּכְסִדְרָן לְמַסַּע מַחֲנֶה שֶׁל דְּגָלִים נִקְבְעוּ כָאן; לֵוִי לֹא יִשָּׂא, שֶׁהוּא עָתִיד לָשֵׂאת אֶת הָאָרוֹן, וְיוֹסֵף לֹא יִשָּׂא, לְפִי שֶׁהוּא מֶלֶךְ, מְנַשֶּׁה וְאֶפְרַיִם יִהְיוּ תַחְתֵּיהֶם, וְזֶהוּ אִישׁ עַל דִּגְלוֹ בְאֹתֹת – בְּאוֹת שֶׁמָּסַר לָהֶם אֲבִיהֶם לִשָּׂא מִטָּתוֹ:

וישאו אתו בניו.

His sons conveyed him to the land of Canaan, and buried him in the cave of the field of Makhpela, which Abraham had bought with the field, as a burial portion, from Efron the Hitite, opposite Mamre.

וַיִּשְׂאוּ אֹתוֹ בָנָיו אַרְצָה כְּנַעַן, וַיִּקְבְּרוּ אֹתוֹ בִּמְעָרַת שְׂדֵה הַמַּכְפֵּלָה, אֲשֶׁר קָנָה אַבְרָהָם אֶת הַשָּׂדֶה לַאֲחֻזַּת קֶבֶר מֵאֵת עֶפְרֹן הַחִתִּי עַל פְּנֵי מַמְרֵא.

יג וַיִּשְׂא֨וּ אֹת֤וֹ בָנָיו֙ אַ֣רְצָה כְּנַ֔עַן וַיִּקְבְּר֣וּ אֹת֔וֹ בִּמְעָרַ֖ת שְׂדֵ֣ה הַמַּכְפֵּלָ֑ה אֲשֶׁ֣ר קָנָה֩ אַבְרָהָ֨ם אֶת־הַשָּׂדֶ֜ה לַאֲחֻזַּת־קֶ֗בֶר מֵאֵ֛ת עֶפְרֹ֥ן הַחִתִּ֖י עַל־פְּנֵ֥י מַמְרֵֽא׃

בַּחֲזָרָתָן הִקְדִּים אֶחָיו לַמִּצְרִים הָעוֹלִים אִתּוֹ, וּבַהֲלִיכָתָן הִקְדִּים מִצְרַיִם לְאֶחָיו, שֶׁנֶּאֱמַר וַיַּעֲלוּ אִתּוֹ כָּל עַבְדֵי פַרְעֹה וְגוֹ', וְאַחַר כָּךְ כָּל בֵּית יוֹסֵף וְאֶחָיו, אֶלָּא לְפִי שֶׁרָאוּ כָבוֹד שֶׁעָשׂוּ מַלְכֵי כְנַעַן שֶׁתָּלוּ כִתְרֵיהֶם בַאֲרוֹנוֹ שֶׁל יַעֲקֹב נָהֲגוּ בָהֶם כָּבוֹד:

הוא ואחיו וכל העלים אתו.

Joseph returned to Egypt, he, and his brothers, and all who went up with him to bury his father, after he had buried his father.

וַיָּשָׁב יוֹסֵף מִצְרַיְמָה, הוּא וְאֶחָיו וְכָל הָעֹלִים אִתּוֹ לִקְבֹּר אֶת אָבִיו, אַחֲרֵי קָבְרוֹ אֶת אָבִיו.

יד וַיָּ֨שָׁב יוֹסֵ֤ף מִצְרַ֙יְמָה֙ ה֣וּא וְאֶחָ֔יו וְכָל־הָעֹלִ֥ים אִתּ֖וֹ לִקְבֹּ֣ר אֶת־אָבִ֑יו אַחֲרֵ֖י קָבְר֥וֹ אֶת־אָבִֽיו׃

As long as Jacob was alive, the brothers were certain that Joseph would not harm them. At this point, following their father’s death, they were concerned that he might take revenge for their actions. Although Joseph’s fate was far better than they could have imagined, and although he himself had previously stated that God had sent him to Egypt to sustain the population during the years of famine (45:5–7), from their perspective they felt that their actions had not effected any positive result.

Perhaps Joseph will hate us

כל זמן שיעקב חי, האחים היו בטוחים שיוסף לא ירע להם. עתה, לאחר פטירתו, התעורר בהם החשש שמא יבקש להינקם מהם. שהרי גם אם מצבו של יוסף טוב בהרבה מכפי שהיה אמור להיות, וגם אם האלוקים שלחו למחיה לפניהם, כדבריו אליהם (לעיל מה,ה), הם מצדם מרגישים כי לא תיקנו דבר.

לו ישׂטמנו יוסף

מַהוּ וַיִּרְאוּ? הִכִּירוּ בְּמִיתָתוֹ אֵצֶל יוֹסֵף, שֶׁהָיוּ רְגִילִים לִסְעֹד עַל שֻׁלְחָנוֹ שֶׁל יוֹסֵף וְהָיָה מְקָרְבָן בִּשְׁבִיל כְּבוֹד אָבִיו, וּמִשֶּׁמֵּת יַעֲקֹב לֹא קֵרְבָן (בראשית רבה):

ויראו אחי יוסף כי מת אביהם.

שֶׁמָּא יִשְׂטְמֵנוּ; לוּ מִתְחַלֵּק לְעִנְיָנִים הַרְבֵּה; יֵשׁ לוּ מְשַׁמֵּשׁ בִּלְשׁוֹן בַּקָּשָׁה וּלְשׁוֹן הַלְוַאי, כְּגוֹן לוּ יְהִי כִדְבָרֶךָ, לוּ שְׁמָעֵנִי, וְלוּ הוֹאַלְנוּ, לוּ מַתְנוּ, וְיֵשׁ לוּ מְשַׁמֵּשׁ בִּלְשׁוֹן אִם וְאוּלַי, כְּגוֹן לוּ חָכְמוּ (דברים ל"ב), לוּ הִקְשַׁבְתָּ לְמִצְוֹתָי (ישעיהו מ"ח), וְלוּ אָנֹכִי שֹׁקֵל עַל כַּפַּי (שמואל ב י"ח); וְיֵשׁ לוּ מְשַׁמֵשׁ בִּלְשׁוֹן שֶׁמָּא, לוּ יִשְׂטְמֵנוּ, וְאֵין לוֹ עוֹד דּוֹמֶה בַמִּקְרָא, וְהוּא לְשׁוֹן אוּלַי, כְּמוֹ אֻלַי לֹא תֵלֵךְ הָאִשָּׁה אַחֲרָי, לְשׁוֹן שֶׁמָּא הוּא; וְיֵשׁ אוּלַי לְשׁוֹן בַּקָּשָׁה, כְּגוֹן אוּלַי יִרְאֶה ה' בְּעֵינִי (שמואל ב ט"ז), אוּלַי ה' אוֹתִי (יהושע י"ד), הֲרֵי הוּא כְּמוֹ לוּ יְהִי כִדְבָרֶךָ, וְיֵשׁ אוּלַי לְשׁוֹן אִם, אוּלַי יֵשׁ נ' צַדִּיקִם:

לו ישטמנו.

Joseph’s brothers saw that their father had died, and they said: Perhaps <endnote_marker|45 />Joseph will hate us <notes|D 1/>and will repay us for all the evil that we did to him.

וַיִּרְאוּ אֲחֵי יוֹסֵף כִּי מֵת אֲבִיהֶם, וַיֹּאמְרוּ: לוּ, אולי
 
 יִשְׂטְמֵנוּ, ישנא אותנו
 יוֹסֵף,
 וְהָשֵׁב יָשִׁיב לָנוּ אֵת כָּל הָרָעָה אֲשֶׁר גָּמַלְנוּ אֹתוֹ.

טו וַיִּרְא֤וּ אֲחֵֽי־יוֹסֵף֙ כִּי־מֵ֣ת אֲבִיהֶ֔ם וַיֹּ֣אמְר֔וּ ל֥וּ יִשְׂטְמֵ֖נוּ יוֹסֵ֑ף וְהָשֵׁ֤ב יָשִׁיב֙ לָ֔נוּ אֵ֚ת כָּל־הָ֣רָעָ֔ה אֲשֶׁ֥ר גָּמַ֖לְנוּ אֹתֽוֹ׃

כְּמוֹ וַיְצַוֵּם אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל – צִוָּה לְמֹשֶׁה וּלְאַהֲרֹן לִהְיוֹת שְׁלוּחִים אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, אַף זֶה וַיְצַוּוּ אֶל שְׁלוּחָם, לִהְיוֹת שָׁלִיחַ אֶל יוֹסֵף לוֹמַר לוֹ כֵן. וְאֶת מִי צִוּוּ? אֶת בְּנֵי בִלְהָה, שֶׁהָיוּ רְגִילִין אֶצְלוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר וְהוּא נַעַר אֶת בְּנֵי בִלְהָה:

ויצוו אל יוסף.

שִׁנּוּ בַדָּבָר מִפְּנֵי הַשָּׁלוֹם, כִּי לֹא צִוָּה יַעֲקֹב כֵּן, שֶׁלֹּא נֶחֱשַׁד יוֹסֵף בְּעֵינָיו (בראשית רבה, יבמות ס"ה):

אביך צוה.

They instructed messengers to tell Joseph, as they were too frightened to confront him directly, <endnote_marker|46 />saying: Your father instructed before his death, saying:

וַיְצַוּוּ אֶל יוֹסֵף לֵאמֹר,הם חששו לגשת ישירות אליו, ושלחו שליחים
 שאמרו
 :
 אָבִיךָ צִוָּה לִפְנֵי מוֹתוֹ לֵאמֹר:

טז וַיְצַוּ֕וּ אֶל־יוֹסֵ֖ף לֵאמֹ֑ר אָבִ֣יךָ צִוָּ֔ה לִפְנֵ֥י מוֹת֖וֹ לֵאמֹֽר׃

אִם אָבִיךָ מֵת, אֱלֹהָיו קַיָּם, וְהֵם עֲבָדָיו:

שא נא לפשע עבדי אלהי אביך.

So say to Joseph: Please, forgive the transgression of your brothers and their sin, as they did evil to you. The brothers’ message continues: And now, please fulfill your father’s wishes and forgive the transgression of the servants of the God of your father. Whether Jacob indeed had issued such a request, or whether it was fabricated by the brothers, <endnote_marker|47 />they emphasize in his name that Joseph should forgive them, as they are all sons of one father who share a common faith. Joseph wept as they spoke to him.

“כֹּה תֹאמְרוּ לְיוֹסֵף: אָנָּא שָׂא, סלח
 נָא פֶּשַׁע אַחֶיךָ וְחַטָּאתָם, כִּי רָעָה גְמָלוּךָ״, וְעַתָּהקיים צוואת אביך ו
 שָׂא נָא לְפֶשַׁע עַבְדֵי אֱלֹהֵי אָבִיךָ.הם מדגישים בשם אביהם – בין אם אכן כך ציווה יעקב ובין שהאחים בדו זאת מלבם
 – שעליו לסלוח להם, משום שאב משותף אחד לו ולהם, ושהם חולקים אמונה משותפת.וַיֵּבְךְּ יוֹסֵף בְּדַבְּרָם אֵלָיו.

יז כֹּֽה־תֹאמְר֣וּ לְיוֹסֵ֗ף אָ֣נָּ֡א שָׂ֣א נָ֠א פֶּ֣שַׁע אַחֶ֤יךָ וְחַטָּאתָם֙ כִּי־רָעָ֣ה גְמָל֔וּךָ וְעַתָּה֙ שָׂ֣א נָ֔א לְפֶ֥שַׁע עַבְדֵ֖י אֱלֹהֵ֣י אָבִ֑יךָ וַיֵּ֥בְךְּ יוֹסֵ֖ף בְּדַבְּרָ֥ם אֵלָֽיו׃

מוּסָף עַל הַשְּׁלִיחוּת:

וילכו גם אחיו.

Since Joseph did not respond to their request, the brothers were concerned that they had reminded him of the suffering they caused him all those years ago. Therefore, 
 his brothers too went themselves and fell before him, Joseph, and they said: Behold, we are your slaves.

על כן – 
 וַיֵּלְכוּ גַּם אֶחָיוישירות 
 וַיִּפְּלוּ לְפָנָיו, וַיֹּאמְרוּ: הִנֶּנּוּ לְךָ לַעֲבָדִים.

יח וַיֵּלְכוּ֙ גַּם־אֶחָ֔יו וַֽיִּפְּל֖וּ לְפָנָ֑יו וַיֹּ֣אמְר֔וּ הִנֶּ֥נּֽוּ לְךָ֖ לַעֲבָדִֽים׃

שֶׁמָּא בִּמְקוֹמוֹ אֲנִי? בִּתְמִיהָ, אִם הָיִיתִי רוֹצֶה לְהָרַע לָכֶם, כְּלוּם אֲנִי יָכוֹל? וַהֲלֹא אַתֶּם כֻּלְּכֶם חֲשַׁבְתֶּם עָלַי רָעָה, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא חֲשָׁבָהּ לְטוֹבָה וְהֵיאַךְ אֲנִי לְבַדִּי יָכוֹל לְהָרַע לָכֶם?

כי התחת אלהים אני.

Joseph said to them: Fear not, for am I in place of God? Only God can grant atonement for your sin; I cannot punish you in His place.

וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם יוֹסֵף: אַל תִּירָאוּ,כִּי הֲתַחַת אֱלֹהִים אָנִי?על חטאיכם יוכל לכפר רק אלוקים. אינני יכול להענישכם במקומו.

יט וַיֹּ֧אמֶר אֲלֵהֶ֛ם יוֹסֵ֖ף אַל־תִּירָ֑אוּ כִּ֛י הֲתַ֥חַת אֱלֹהִ֖ים אָֽנִי׃

You intended me harm; God intended it for good, in order to engender, as it is today, to bring about the outcome we see today, to keep many people alive. I do not bear any grudge against you, as it was due to your harmful intentions that I ascended to greatness, and it was ultimately because of your scheme that I became capable of sustaining you.

וְאַתֶּם חֲשַׁבְתֶּם עָלַי רָעָה, אֱלֹהִים חֲשָׁבָהּ לְטֹבָה, לְמַעַן עֲשֹׂה
 כַּיּוֹם הַזֶּה,כדי שיתרחש מה שאכן קורה עתה –
 לְהַחֲיֹת עַם רָב.אינני נוטר לכם טינה, כי בעקבות מחשבתכם הרעה עליתי לגדולה, ובסופו של דבר, בגלל מזימתכם הגעתי לכך שביכולתי לפרנס אתכם.

כ וְאַתֶּ֕ם חֲשַׁבְתֶּ֥ם עָלַ֖י רָעָ֑ה אֱלֹהִים֙ חֲשָׁבָ֣הּ לְטֹבָ֔ה לְמַ֗עַן עֲשֹׂ֛ה כַּיּ֥וֹם הַזֶּ֖ה לְהַחֲיֹ֥ת עַם־רָֽב׃

דְּבָרִים הַמִּתְקַבְּלִים עַל הַלֵּב – עַד שֶׁלֹּא יְרַדְתֶּם לְכָאן הָיוּ מְרַנְּנִים עָלַי שֶׁאֲנִי עֶבֶד, עַל יְדֵיכֶם נוֹדַע שֶׁאֲנִי בֶן חֹרִין, וְאִם אֲנִי הוֹרֵג אֶתְכֶם, מָה הַבְּרִיוֹת אוֹמְרוֹת? כַּת שֶׁל בַּחוּרִים רָאָה וְנִשְׁתַּבֵּחַ בָּהֶם וְאָמַר אַחַי הֵם, וּלְבַסּוֹף הָרַג אוֹתָם; יֵשׁ לְךָ אָח שֶׁהוֹרֵג אֶת אֶחָיו? דָּבָר אַחֵר, עֲשָׂרָה נֵרוֹת לֹא יָכְלוּ לְכַבּוֹת נֵר אֶ' וְכוּ':

וידבר על לבם.

And now, fear not; I will sustain you and your children. He comforted them and spoke to their heart reassuring statements of this kind.

וְעַתָּה אַל תִּירָאוּ, אָנֹכִי אֲכַלְכֵּל אֶתְכֶם וְאֶת טַפְּכֶם.
 וַיְנַחֵם אוֹתָם, וַיְדַבֵּר עַל לִבָּםדברים טובים כדי להרגיעם.

כא וְעַתָּה֙ אַל־תִּירָ֔אוּ אָנֹכִ֛י אֲכַלְכֵּ֥ל אֶתְכֶ֖ם וְאֶֽת־טַפְּכֶ֑ם וַיְנַחֵ֣ם אוֹתָ֔ם וַיְדַבֵּ֖ר עַל־לִבָּֽם׃

Joseph lived in Egypt, he and his father’s household; Joseph lived one hundred and ten years.

וַיֵּשֶׁב יוֹסֵף בְּמִצְרַיִם, הוּא וּבֵית אָבִיו, וַיְחִי יוֹסֵף מֵאָה וָעֶשֶׂר שָׁנִים.

כב וַיֵּ֤שֶׁב יוֹסֵף֙ בְּמִצְרַ֔יִם ה֖וּא וּבֵ֣ית אָבִ֑יו וַיְחִ֣י יוֹסֵ֔ף מֵאָ֥ה וָעֶ֖שֶׂר שָׁנִֽים׃

כְּתַרְגּוּמוֹ גִּדְּלָן בֵּין בִּרְכָּיו:

על ברכי יוסף.

Joseph saw great-grandchildren from Ephraim; also the children of Makhir son of Manasseh were born at Joseph’s knees. Joseph was blessed with a relatively long life, and he lived to see great-grandchildren from both of his sons.

וַיַּרְא יוֹסֵף לְאֶפְרַיִם בְּנֵי שִׁלֵּשִׁים. גַּם בְּנֵי מָכִיר בֶּן מְנַשֶּׁה יֻלְּדוּ עַל בִּרְכֵּי יוֹסֵף.יוסף האריך ימים יחסית, וזכה לראות נינים משני בניו.

כג וַיַּ֤רְא יוֹסֵף֙ לְאֶפְרַ֔יִם בְּנֵ֖י שִׁלֵּשִׁ֑ים גַּ֗ם בְּנֵ֤י מָכִיר֙ בֶּן־מְנַשֶּׁ֔ה יֻלְּד֖וּ עַל־בִּרְכֵּ֥י יוֹסֵֽף׃

Before his death, 
 Joseph said to his brothers: I am dying, and God will remember you and bring you up from this land to the land about which He took an oath to Abraham, to Isaac, and to Jacob to give to them. I do not know when this will occur, but I am certain that God will take you out of this land.

וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל אֶחָיולפני מותו
 :
 אָנֹכִי מֵת, וֵאלֹהִים פָּקֹד יִפְקֹד, יזכור 
 אֶתְכֶם, וְהֶעֱלָה אֶתְכֶם מִן הָאָרֶץ הַזֹּאת אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב.אינני יודע מתי יקרה הדבר, אבל ברור לי שה׳ יוציאכם מכאן.

כד וַיֹּ֤אמֶר יוֹסֵף֙ אֶל־אֶחָ֔יו אָנֹכִ֖י מֵ֑ת וֵֽאלֹהִ֞ים פָּקֹ֧ד יִפְקֹ֣ד אֶתְכֶ֗ם וְהֶעֱלָ֤ה אֶתְכֶם֙ מִן־הָאָ֣רֶץ הַזֹּ֔את אֶל־הָאָ֕רֶץ אֲשֶׁ֥ר נִשְׁבַּ֛ע לְאַבְרָהָ֥ם לְיִצְחָ֖ק וּֽלְיַעֲקֹֽב׃

It is difficult to ascertain whether Joseph’s brothers wanted to return to Canaan, and if they did wish to return, why they did not do so. They presumably did not remain in Egypt against their will. Perhaps Pharaoh initially sought to prevent them from departing so that they would not take Joseph with them back to Canaan. However, it is likely that Joseph did not continue to serve in the same governmental position for his entire life, as at some point his unique services were no longer required. Yet he and his expanding family remained in Egypt. When Joseph saw at the end of his life that his family was remaining in Egypt, he reiterated his father’s prophecy to them, certain that the day would come when God would remember them and they would return to their homeland.

God will remember you

Joseph’s final request was to be buried in the land of Canaan, although he did not specify exactly where he wished to be buried. He was presumably aware that there were no remaining plots in the cave of Makhpela. Perhaps he wanted to be buried in his tribal inheritance in Shekhem (see 48:22; Joshua 24:32). As the Sages state with regard to Joseph: From Shekhem he was kidnapped, and to Shekhem they returned him ( Sota 13b).

You shall carry up my bones from there

קשה לדעת אם אחי יוסף רצו לחזור לארצם, ואם רצו – מדוע לא עשו זאת. יש להניח שלא נשארו במצרים בעל כורחם. אפשר שתחילה פרעה רצה לעכבם, כדי שלא ישיבו עמם את יוסף לכנען, אך מן הסתם יוסף לא המשיך לשאת באותו תפקיד שלטוני במשך כל שנות חייו, ובשלב מסוים כבר לא היה צורך בשירותיו המיוחדים. ובכל זאת הוא ומשפחתו שהתרחבה נשארו לשבת במצרים. כשיוסף הסתכל סביבו בסוף ימיו וראה כי בני משפחתו נשארים בפועל במצרים, הוא הדגיש באוזניהם את נבואת אביו, מתוך ודאות שעוד יגיע היום שבו ייפקדו וישובו לארצם.

אחיזתם של בני ישראל במצרים

בקשתו האחרונה של יוסף היתה להיקבר בארץ כנען, אך הוא לא ציין היכן בדיוק. מן הסתם ידע כי במערת המכפלה לא נותר עוד מקום לקבורה. אולי התכוון להיקבר בתוך נחלתו בשכם. (ראו לעיל מח,כב; יהושע כד,לב. ואמרו חכמים בסוטה יג ע”ב: “משכם גנבוהו ולשכם החזירוהו”).

והעלִתם את עצמֹתַי מזה

Joseph administered an oath to the children of Israel, saying: God will remember you, <notes|D 1/>and when that occurs you shall carry up my bones from there, <notes|D 1/>Egypt.

וַיַּשְׁבַּע יוֹסֵף אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר: פָּקֹד יִפְקֹד אֱלֹהִים אֶתְכֶם,ואז – 
 וְהַעֲלִתֶם אֶת עַצְמֹתַי מִזֶּה,מכאן, ממצרים.

כה וַיַּשְׁבַּ֣ע יוֹסֵ֔ף אֶת־בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל לֵאמֹ֑ר פָּקֹ֨ד יִפְקֹ֤ד אֱלֹהִים֙ אֶתְכֶ֔ם וְהַעֲלִתֶ֥ם אֶת־עַצְמֹתַ֖י מִזֶּֽה׃

Joseph died at the age of one hundred and ten years. They embalmed him, in accordance with the local custom, and he was placed in a coffin in Egypt.

וַיָּמָת יוֹסֵף בֶּן מֵאָה וָעֶשֶׂר שָׁנִים, וַיַּחַנְטוּ אֹתוֹ,כנהוג, 
 וַיִּישֶׂם,שמו אותו
 בָּאָרוֹן בְּמִצְרָיִם.חזק

כו וַיָּ֣מָת יוֹסֵ֔ף בֶּן־מֵאָ֥ה וָעֶ֖שֶׂר שָׁנִ֑ים וַיַּחַנְט֣וּ אֹת֔וֹ וַיִּ֥ישֶׂם בָּאָר֖וֹן בְּמִצְרָֽיִם׃

Joseph, the most eminent of the brothers, fell upon his father’s face, wept upon him, and kissed him. 