עֵדָה הַשְּׁלֵמָה, שֶׁכְּבָר מֵתוּ מֵתֵי מִדְבָּר וְאֵלּוּ פֵרְשׁוּ לַחַיִּים:

כל העדה.

לָמָּה נִסְמְכָה פָרָשַׁת מִיתַת מִרְיָם לְפָרָשַׁת פָּרָה אֲדֻמָּה? לוֹמַר לְךָ, מַה קָּרְבָּנוֹת מְכַפְּרִין, אַף מִיתַת צַדִּיקִים מְכַפֶּרֶת (מועד קטן כ"ח):

ותמת שם מרים.

אַף הִיא בִנְשִׁיקָה מֵתָה, וּמִפְּנֵי מָה לֹא נֶאֱמַר בָּהּ "עַל פִּי ה'"? שֶׁאֵינוֹ דֶּרֶךְ כָּבוֹד שֶׁל מַעְלָה, וּבְאַהֲרֹן נֶאֱמַר "עַל פִּי ה'" בְּאֵלֶּה מַסְעֵי (במדבר ל"ג):

The children of Israel, the entire congregation, came to the wilderness of Tzin during the first month and the people lived in Kadesh, in the wilderness of Tzin. Later, Kadesh will be referred to as a city situated on the edge of the border of Edom (20:16). Miriam died there, and she was buried there.

וַיָּבֹאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל כָּל הָעֵדָהל
 מִדְבַּר צִן בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן וַיֵּשֶׁב הָעָם בְּקָדֵשׁשבמדבר צין.
 קדש מתוארת להלן כעיר השוכנת בקצה גבול ארץ אדום.
 
 וַתָּמָת שָׁם מִרְיָם וַתִּקָּבֵר שָׁם.

א וַיָּבֹ֣אוּ בְנֵֽי־יִ֠שְׂרָאֵל כָּל־הָ֨עֵדָ֤ה מִדְבַּר־צִן֙ בַּחֹ֣דֶשׁ הָֽרִאשׁ֔וֹן וַיֵּ֥שֶׁב הָעָ֖ם בְּקָדֵ֑שׁ וַתָּ֤מָת שָׁם֙ מִרְיָ֔ם וַתִּקָּבֵ֖ר שָֽׁם׃

According to the Sages, there is a connection between Miriam’s death and the absence of water: In Miriam’s merit, the children of Israel were provided with a miraculous well that moved with the people as they wandered through the wilderness ( Tosefta, Sota 11). Upon Miriam’s passing, this miraculous well disappeared.

There was no water for the congregation

DISCUSSION

לעניין הטומאה אין הבדל בין הרוג לנפטר. חכמים למדו מהביטוי חֲלַל חֶרֶב, שגם החרב ההורגת אדם נטמאת בטומאה חמורה כאדם עצמו. (ראו פסחים עט ע"א).

בחלל חֶרֶב או במת

הרחבות

מִכָּאן שֶׁכָּל אַרְבָּעִים שָׁנָה הָיָה לָהֶם הַבְּאֵר בִּזְכוּת מִרְיָם (תענית ט'):

ולא היה מים לעדה.

There was no water for the congregation; <notes|d 1/>and they assembled against Moses and against Aaron.

וְלֹא הָיָה מַיִם לָעֵדָה, וַיִּקָּהֲלוּ עַל מֹשֶׁה וְעַל אַהֲרֹן.

ב וְלֹא־הָ֥יָה מַ֖יִם לָעֵדָ֑ה וַיִּקָּ֣הֲל֔וּ עַל־מֹשֶׁ֖ה וְעַֽל־אַהֲרֹֽן׃

הַלְוַאי שֶׁגָּוַעְנוּ:

ולו גוענו.

בְּמִיתַת אַחֵינוּ בַּדֶּבֶר, לִמֵּד שֶׁמִּיתַת צָמָא מְגֻנָּה מִמֶּנָּה:

בגוע אחינו.

שֵׁם דָּבָר הוּא, כְּמוֹ בְּמִיתַת אַחֵינוּ, וְלֹא יִתָּכֵן לְפָרְשׁוֹ כְּשֶׁמֵּתוּ אַחֵינוּ, שֶׁאִם כֵּן הָיָה לוֹ לִנָּקֵד בִּגְוֹעַ:

בגוע.

The people quarreled with Moses, and they said, saying: If only we had perished in the perishing of our brethren before the Lord. At least our brethren, who died due to the sin of the spies and other transgressions, died a quick death. <endnote_marker|3 />

וַיָּרֶב הָעָם עִם מֹשֶׁה, וַיֹּאמְרוּ לֵאמֹר: וְלוּ, הלוואי ש
 גָוַעְנוּ בִּגְוַע אַחֵינוּ לִפְנֵי ה'בעוון המרגלים ובעוונות אחרים מפני שמתו מוות מהיר.

ג וַיָּ֥רֶב הָעָ֖ם עִם־מֹשֶׁ֑ה וַיֹּאמְר֣וּ לֵאמֹ֔ר וְל֥וּ גָוַ֛עְנוּ בִּגְוַ֥ע אַחֵ֖ינוּ לִפְנֵ֥י יְהוָֽה׃

Why did you bring the assembly of the Lord to this wilderness, that we and our animals should die there?

וְלָמָה הֲבֵאתֶם אֶת קְהַל ה' אֶל הַמִּדְבָּר הַזֶּה לָמוּת שָׁם אֲנַחְנוּ וּבְעִירֵנוּ, ובהמותינו
 ?!

ד וְלָמָ֤ה הֲבֵאתֶם֙ אֶת־קְהַ֣ל יְהוָ֔ה אֶל־הַמִּדְבָּ֖ר הַזֶּ֑ה לָמ֣וּת שָׁ֔ם אֲנַ֖חְנוּ וּבְעִירֵֽנוּ׃

Why did you bring us up from Egypt, to bring us to this wretched place? It is not a place of seed, or figs, or vines, or pomegranates, fruits for which the Promised Land is praised. <endnote_marker|4 />Now, we are neither in Egypt nor in Canaan, and there is no water to drink.

וְלָמָה הֶעֱלִיתֻנוּ מִמִּצְרַיִם לְהָבִיא אֹתָנוּ אֶל הַמָּקוֹם הָרָע הַזֶּה– 
 לֹא מְקוֹם זֶרַע וּתְאֵנָה וְגֶפֶן וְרִמּוֹן, שבהם נשתבחה הארץ המובטחת?!
 איננו נמצאים כעת לא במצרים ולא בכנען, 
 וּמַיִם אַיִן לִשְׁתּוֹת.

ה וְלָמָ֤ה הֶֽעֱלִיתֻ֙נוּ֙ מִמִּצְרַ֔יִם לְהָבִ֣יא אֹתָ֔נוּ אֶל־הַמָּק֥וֹם הָרָ֖ע הַזֶּ֑ה לֹ֣א ׀ מְק֣וֹם זֶ֗רַע וּתְאֵנָ֤ה וְגֶ֙פֶן֙ וְרִמּ֔וֹן וּמַ֥יִם אַ֖יִן לִשְׁתּֽוֹת׃

Moses and Aaron came from before the assembly, and were forced by the angry crowd to the entrance of the Tent of Meeting, and they fell upon their faces in prayer, and the glory of the Lord appeared to them.

וַיָּבֹא מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן מִפְּנֵי הַקָּהָל. הקהל הזועם דחק את משה ואהרן 
 אֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד,
 וַיִּפְּלוּ עַל פְּנֵיהֶםבתפילה. 
 וַיֵּרָא כְבוֹד ה' אֲלֵיהֶם.

ו וַיָּבֹא֩ מֹשֶׁ֨ה וְאַהֲרֹ֜ן מִפְּנֵ֣י הַקָּהָ֗ל אֶל־פֶּ֙תַח֙ אֹ֣הֶל מוֹעֵ֔ד וַֽיִּפְּל֖וּ עַל־פְּנֵיהֶ֑ם וַיֵּרָ֥א כְבוֹד־יְהוָ֖ה אֲלֵיהֶֽם׃ (פ)

וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר:

ז וַיְדַבֵּ֥ר יְהוָ֖ה אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃

מִכָּאן שֶׁחָס הַקָּבָּ"ה עַל מָמוֹנָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל:

ואת בעירם.

Take the staff with which you performed all the miracles and wonders, <endnote_marker|5 />and assemble the congregation, you, and Aaron your brother, and speak to the rock before their eyes, and it, the rock, will provide its water. You will thereby extract water for them from the rock and you shall give drink to the congregation and their animals.

קַח אֶת הַמַּטֶּה,שבו עשית את כל הנסים והמופתים, 
 וְהַקְהֵל אֶת הָעֵדָה, אַתָּה וְאַהֲרֹן אָחִיךָ, וְדִבַּרְתֶּם אֶל הַסֶּלַע לְעֵינֵיהֶם– 
 וְנָתַןהסלע 
 מֵימָיו.ועל ידי כך – 
 וְהוֹצֵאתָ לָהֶם מַיִם מִן הַסֶּלַע, וְהִשְׁקִיתָ אֶת הָעֵדָה וְאֶת בְּעִירָם,בהמתם.

ח קַ֣ח אֶת־הַמַּטֶּ֗ה וְהַקְהֵ֤ל אֶת־הָעֵדָה֙ אַתָּה֙ וְאַהֲרֹ֣ן אָחִ֔יךָ וְדִבַּרְתֶּ֧ם אֶל־הַסֶּ֛לַע לְעֵינֵיהֶ֖ם וְנָתַ֣ן מֵימָ֑יו וְהוֹצֵאתָ֨ לָהֶ֥ם מַ֙יִם֙ מִן־הַסֶּ֔לַע וְהִשְׁקִיתָ֥ אֶת־הָעֵדָ֖ה וְאֶת־בְּעִירָֽם׃

Moses took the staff from before the Lord, as He had commanded him. It is possible that this was the staff placed before God “for safekeeping, as a sign for the rebellious ones.” <endnote_marker|6 />

וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת הַמַּטֶּה מִלִּפְנֵי ה', ייתכן שהוא המטה שהיה מונח לִפְנֵי ה', לְמִשְׁמֶרֶת לְאוֹת לִבְנֵי מֶרִי,11 
 כַּאֲשֶׁר צִוָּהוּ.

ט וַיִּקַּ֥ח מֹשֶׁ֛ה אֶת־הַמַּטֶּ֖ה מִלִּפְנֵ֣י יְהוָ֑ה כַּאֲשֶׁ֖ר צִוָּֽהוּ׃

זֶה אֶחָד מִן הַמְּקוֹמוֹת שֶׁהֶחֱזִיק מוּעָט אֶת הַמְרֻבֶּה (בראשית רבה ה'):

ויקהלו וגו'.

לְפִי שֶׁלֹּא הָיוּ מַכִּירִין אוֹתוֹ, לְפִי שֶׁהָלַךְ הַסֶּלַע וְיָשַׁב לוֹ בֵּין הַסְּלָעִים כְּשֶׁנִּסְתַּלֵּק הַבְּאֵר, וְהָיוּ יִשְׂרָאֵל אוֹמְרִים לָהֶם מַה לָּכֶם מֵאֵי זֶה סֶלַע תּוֹצִיאוּ לָנוּ מַיִם? לְכָךְ אָמַר לָהֶם המרים — סַרְבָנִים, לְשׁוֹן יְוָנִי שׁוֹטִים, מוֹרִים אֶת מוֹרֵיהֶם, הֲמִן הַסֶּלַע הַזֶּה שֶׁלֹּא נִצְטַוִּינוּ עָלָיו נוֹצִיא לָכֶם מַיִם? (תנחומא):

המן הסלע הזה נוציא.

Moses and Aaron assembled the assembly before the rock, and said to them: Hear now, defiant ones : <endnote_marker|7 />From this rock will we bring out water for you? Why do you quarrel with us? Do you think we have the power to bring out water from this rock? You should have turned and prayed to God. <endnote_marker|8 />Alternatively, Moses asked them: Defiant ones, do you doubt God’s ability to bring water from this rock? <endnote_marker|9 />

וַיַּקְהִלוּ מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן אֶת הַקָּהָל אֶל פְּנֵי הַסָּלַע. וַיֹּאמֶר לָהֶם: שִׁמְעוּ נָא, הַמֹּרִים,הסוררים, הסרבנים,
 
 הֲמִן הַסֶּלַע הַזֶּה נוֹצִיא לָכֶם מָיִם?!מדוע אתם רבים אתנו?! האם אתם חושבים שיש לנו כוח להוציא מים מסלע?! – הלוא אל ה' הייתם צריכים להתפלל; האם מהסלע הזה הייתם סבורים שנוציא מים?
 או: האם מהסלע המסוים הזה אתם רוצים שיצאו המים?!

י וַיַּקְהִ֜לוּ מֹשֶׁ֧ה וְאַהֲרֹ֛ן אֶת־הַקָּהָ֖ל אֶל־פְּנֵ֣י הַסָּ֑לַע וַיֹּ֣אמֶר לָהֶ֗ם שִׁמְעוּ־נָא֙ הַמֹּרִ֔ים הֲמִן־הַסֶּ֣לַע הַזֶּ֔ה נוֹצִ֥יא לָכֶ֖ם מָֽיִם׃

לְפִי שֶׁבָּרִאשׁוֹנָה לֹא הוֹצִיא אֶלָּא טִפִּין, לְפִי שֶׁלֹּא צִוָּה הַמָּקוֹם לְהַכּוֹתוֹ, אֶלָּא "וְדִבַּרְתֶּם אֶל הַסֶּלַע", וְהֵמָּה דִּבְּרוּ אֶל סֶלַע אַחֵר וְלֹא הוֹצִיא, אָמְרוּ, שֶׁמָּא צָרִיךְ לְהַכּוֹתוֹ כְּבָרִאשׁוֹנָה, שֶׁנֶּאֱמַר "וְהִכִּיתָ בַצּוּר" (שמות י"ז), וְנִזְדַּמֵּן לָהֶם אוֹתוֹ סֶלַע וְהִכָּהוּ (תנחומא):

פעמים.

Moses raised his hand, and he struck the rock with his staff twice; a great deal of water came out, and the congregation and their animals drank.

וַיָּרֶם מֹשֶׁה אֶת יָדוֹ וַיַּךְ, הִכה 
 אֶת הַסֶּלַע בְּמַטֵּהוּ פַּעֲמָיִם, וַיֵּצְאוּ מַיִם רַבִּים, וַתֵּשְׁתְּ, שתתה 
 הָעֵדָה וּבְעִירָם.

יא וַיָּ֨רֶם מֹשֶׁ֜ה אֶת־יָד֗וֹ וַיַּ֧ךְ אֶת־הַסֶּ֛לַע בְּמַטֵּ֖הוּ פַּעֲמָ֑יִם וַיֵּצְאוּ֙ מַ֣יִם רַבִּ֔ים וַתֵּ֥שְׁתְּ הָעֵדָ֖ה וּבְעִירָֽם׃ (ס)

גִּלָּה הַכָּתוּב שֶׁאִלּוּלֵי חֵטְא זֶה בִּלְבַד הָיוּ נִכְנָסִין לָאָרֶץ, כְּדֵי שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ עֲלֵיהֶם כַּעֲוֹן דּוֹר הַמִּדְבָּר שֶׁנִּגְזַר עֲלֵיהֶם שֶׁלֹּא יִכָּנְסוּ, כָּךְ הָיָה עֲוֹן מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן; וַהֲלֹא "הֲצֹאן וּבָקָר יִשָּׁחֵט" (במדבר יא, כב) קָשָׁה מִזּוֹ? אֶלָּא לְפִי שֶׁבַּסֵּתֶר, חִסֵּךְ עָלָיו הַכָּתוּב, וְכָאן שֶׁבְּמַעֲמַד כָּל יִשְׂרָאֵל, לֹא חִסֵּךְ עָלָיו הַכָּתוּב מִפְּנֵי קִדּוּשׁ הַשֵּׁם:

יען לא האמנתם בי.

שֶׁאִלּוּ דִּבַּרְתֶּם אֶל הַסֶּלַע וְהוֹצִיא, הָיִיתִי מְקֻדָּשׁ לְעֵינֵי הָעֵדָה, וְאוֹמְרִים מַה סֶּלַע זֶה שֶׁאֵינוֹ מְדַבֵּר וְאֵינוֹ שׁוֹמֵעַ וְאֵינוֹ צָרִיךְ לְפַרְנָסָה מְקַיֵּם דִּבּוּרוֹ שֶׁל מָקוֹם, קַל וָחֹמֶר אָנוּ:

להקדישני.

בִּשְׁבוּעָה, כְּמוֹ "וְלָכֵן נִשְׁבַּעְתִּי לְבֵית עֵלִי" (שמואל א ג'), נִשְׁבַּע בִּקְפִיצָה שֶׁלֹּא יַרְבּוּ בִתְפִלָּה עַל כָּךְ:

לכן לא תביאו.

Although the rock miraculously provided water, 
 the Lord said to Moses and Aaron: Because you did not cause the people to have faith in Me , <endnote_marker|10 />to sanctify Me before the eyes of the children of Israel; therefore, you shall not bring this assembly into the land that I have given them.

אמנם הנס התרחש, אך – 
 וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן: יַעַן לֹא הֶאֱמַנְתֶּםאת העם
 בִּי,לא הבאתם את העם להאמין ולבטוח בי,
 
 לְהַקְדִּישֵׁנִי לְעֵינֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל– 
 לָכֵן לֹא תָבִיאוּ אֶת הַקָּהָל הַזֶּה אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לָהֶם.

יב וַיֹּ֣אמֶר יְהוָה֮ אֶל־מֹשֶׁ֣ה וְאֶֽל־אַהֲרֹן֒ יַ֚עַן לֹא־הֶאֱמַנְתֶּ֣ם בִּ֔י לְהַ֨קְדִּישֵׁ֔נִי לְעֵינֵ֖י בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל לָכֵ֗ן לֹ֤א תָבִ֙יאוּ֙ אֶת־הַקָּהָ֣ל הַזֶּ֔ה אֶל־הָאָ֖רֶץ אֲשֶׁר־נָתַ֥תִּי לָהֶֽם׃

This episode is mentioned in several places in the Bible (see Deuteronomy 32:51; Ezekiel 47:19, 48:28; Psalms 81:8, 95:8, 106:32). Various explanations have been offered regarding the nature of the sin that warranted such a severe response from God. One of the most accepted opinions is that Moses and Aaron sinned by not speaking to the rock, as God had commanded, and instead Moses struck the rock (see Rashi, verse 11). Although producing water from a rock by striking it is also miraculous, Moses and Aaron squandered the opportunity to perform the even greater miracle of producing water from the rock by speaking to it. According to other commentaries, Moses sinned by becoming angry with the people and calling them “defiant ones” (20:10; see Devarim Rabba 1:8; Derashot HaRan 8). Once Moses expressed his personal frustrations, he lost his direct connection to God. Additionally, the fact that Moses hit the rock twice perhaps indicates that he acted out of anger (see Ibn Ezra, verse 8; Ramban, verse 1). Over the generations, many scholars have offered alternative explanations of this episode, perhaps bothered by the question of how it could be that Moses, the faithful shepherd of the Israelites, was barred from entering the Land of Israel. One of the great sages of recent generations summed up this matter beautifully: Any sin whose severity can be grasped by an ordinary person is unsuitable for the towering figure of Moses. Presumably, the actions of Moses pertained to some sublime realities beyond our perception. Whatever Moses did would not have been considered a severe transgression by us. Moses, however, was judged according to his lofty level.

The waters of dispute

חכמים קישרו את היעדר המים למות מרים, ואמרו שבזכות מרים הנביאה התגלגלה עִם ישראל באר להשקותם בכל נדודיהם במדבר (תוספתא סוטה יא). עם פטירתה נעלמה באר נסית זו.

ותמת שם מרים ותִקָּבר שם ולא היה מים לעדה

הֵם הַנִּזְכָּרִים בְּמָקוֹם אַחֵר; אֶת אֵלּוּ רָאוּ אִצְטַגְנִינֵי פַרְעֹה, שֶׁמּוֹשִׁיעָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל לוֹקֶה בַמַּיִם, לְכָךְ גָּזְרוּ (שמות א') "כָּל הַבֵּן הַיִּלּוֹד הַיְאֹרָה תַּשְׁלִיכֻהוּ" (סנהדרין ק"א):

המה מי מריבה.

שֶׁמֵּתוּ מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן עַל יָדָם; כְּשֶׁהַקָּבָּ"ה עוֹשֶׂה דִּין בִּמְקֻדָּשָׁיו הוּא יָראוּי וּמִתְקַדֵּשׁ עַל הַבְּרִיּוֹת, וְכֵן הוּא אוֹמֵר "נוֹרָא אֱלֹהִים מִמִּקְדָּשֶׁיךָ" (תהילים ס"ח), וְכֵן הוּא אוֹמֵר "בִּקְרֹבַי אֶקָּדֵשׁ" (ויקרא י'):

ויקדש בם.

These are the waters of dispute, <notes|d 1/>where the children of Israel quarreled with the Lord, and He was sanctified through them. God was sanctified through the execution of judgment upon those close to Him. A similar expression appears with regard to the deaths of Aaron’s sons: “Through those who are near to Me I will be sanctified.” <endnote_marker|11 />

הֵמָּה, הם 
 מֵי מְרִיבָה, אֲשֶׁר רָבוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת, עם
 ה', וַיִּקָּדֵשׁ בָּם.שם ה' התקדש בכך שהוא בא בדין עם הקרובים אליו.

יג הֵ֚מָּה מֵ֣י מְרִיבָ֔ה אֲשֶׁר־רָב֥וּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל אֶת־יְהוָ֑ה וַיִּקָּדֵ֖שׁ בָּֽם׃ (ס)

מָה רָאָה לְהַזְכִּיר כָּאן אַחֲוָה? אֶלָּא אָמַר לוֹ אַחִים אֲנַחְנוּ, בְּנֵי אַבְרָהָם, שֶׁנֶּאֱמַר לוֹ "כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ" (בראשית ט"ו), וְעַל שְׁנֵינוּ הָיָה אוֹתוֹ הַחוֹב לְפָרְעוֹ (תנחומא):

אחיך ישראל.

לְפִיכָךְ פֵּרֵשׁ אֲבִיכֶם מֵעַל אָבִינוּ, שֶׁנֶּאֱמַר "וַיֵּלֶךְ אֶל אֶרֶץ מִפְּנֵי יַעֲקֹב אָחִיו" (בראשית ל״ו:ו׳) — מִפְּנֵי הַשְּׁטָר חוֹב הַמֻּטָּל עֲלֵיהֶם, וְהִטִּילוֹ עַל יַעֲקֹב:

אתה ידעת את כל התלאה.

Moses sent messengers from Kadesh, south of Edom, to the king of Edom: So said your brother Israel, as Jacob was the brother of Esau, the father of the nation of Edom: <endnote_marker|12 />You know all the travail that we have encountered.

וַיִּשְׁלַח מֹשֶׁה מַלְאָכִים, שליחים
 מִקָּדֵשׁ, השוכנת מדרום לאדום,
 אֶל מֶלֶךְ אֱדוֹם: כֹּה אָמַר אָחִיךָ יִשְׂרָאֵל. יעקב הוא אחיו של עשו, אבי העם האדומי
 :
 
 אַתָּה יָדַעְתָּ אֵת כָּל הַתְּלָאָה, הסבל
 אֲשֶׁר מְצָאָתְנוּ–

יד וַיִּשְׁלַ֨ח מֹשֶׁ֧ה מַלְאָכִ֛ים מִקָּדֵ֖שׁ אֶל־מֶ֣לֶךְ אֱד֑וֹם כֹּ֤ה אָמַר֙ אָחִ֣יךָ יִשְׂרָאֵ֔ל אַתָּ֣ה יָדַ֔עְתָּ אֵ֥ת כָּל־הַתְּלָאָ֖ה אֲשֶׁ֥ר מְצָאָֽתְנוּ׃

סָבַלְנוּ צָרוֹת רַבּוֹת:

וירעו לנו.

מִכָּאן שֶׁהָאָבוֹת מִצְטַעֲרִים בַּקֶּבֶר כְּשֶׁפֻּרְעָנוּת בָּאָה עַל יִשְֹרָאֵל (עי' תנחומא):

ולאבתינו.

Our ancestors descended to Egypt, and we lived in Egypt many years; the Egyptians mistreated us and our ancestors.

וַיֵּרְדוּ אֲבֹתֵינוּ מִצְרַיְמָה, וַנֵּשֶׁב בְּמִצְרַיִם יָמִים רַבִּים, וַיָּרֵעוּ לָנוּ מִצְרַיִם וְלַאֲבֹתֵינוּ.

טו וַיֵּרְד֤וּ אֲבֹתֵ֙ינוּ֙ מִצְרַ֔יְמָה וַנֵּ֥שֶׁב בְּמִצְרַ֖יִם יָמִ֣ים רַבִּ֑ים וַיָּרֵ֥עוּ לָ֛נוּ מִצְרַ֖יִם וְלַאֲבֹתֵֽינוּ׃

בַּבְּרָכָה שֶׁבֵּרְכָנוּ אָבִינוּ "הַקֹּל קוֹל יַעֲקֹב", שֶׁאָנוּ צוֹעֲקִים וְנַעֲנִים (תנחומא בשלח):

וישמע קלנו.

זֶה מֹשֶׁה, מִכָּאן שֶׁהַנְּבִיאִים קְרוּאִים מַלְאָכִים, וְאוֹמֵר "וַיִּהְיוּ מַלְעִבִים בְּמַלְאֲכֵי הָאֱלֹהִים" (דברי הימים ב' ל"ו):

מלאך.

We cried to the Lord and He heard our voice, and sent an angel. The verse may be referring to Moses, the messenger of God, <endnote_marker|13 />or to an actual angel of God. <endnote_marker|14 />And He took us out of Egypt; behold, we are now in Kadesh, a city at the edge of your border.

וַנִּצְעַק אֶל ה'– 
 וַיִּשְׁמַע קֹלֵנוּ, וַיִּשְׁלַח מַלְאָךְ. כאן אין מבואר אם הוא משה שהוא שליח-מלאך, או המלאך הנגלה בענן.
 
 וַיֹּצִאֵנוּ מִמִּצְרָיִם. וְהִנֵּה אֲנַחְנוּעכשיו 
 בְקָדֵשׁ, עִיר קְצֵה גְבוּלֶךָ.על כן, אנו מבקשים:

טז וַנִּצְעַ֤ק אֶל־יְהוָה֙ וַיִּשְׁמַ֣ע קֹלֵ֔נוּ וַיִּשְׁלַ֣ח מַלְאָ֔ךְ וַיֹּצִאֵ֖נוּ מִמִּצְרָ֑יִם וְהִנֵּה֙ אֲנַ֣חְנוּ בְקָדֵ֔שׁ עִ֖יר קְצֵ֥ה גְבוּלֶֽךָ׃

אֵין לְךָ לְעוֹרֵר עַל הַיְרֻשָּׁה שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, כְּשֵׁם שֶׁלֹּא פָרַעְתָּ הַחוֹב, עֲשֵׂה לָנוּ עֵזֶר מְעַט לַעֲבֹר דֶּרֶךְ אַרְצְךָ:

נעברה נא בארצך.

מֵי בוֹרוֹת הָיָה צָרִיךְ לוֹמַר, אֶלָּא כָּךְ אָמַר מֹשֶׁה, אַעַ"פִּ שֶׁיֵּשׁ בְּיָדֵנוּ מָן לֶאֱכֹל וּבְאֵר לִשְׁתּוֹת, לֹא נִשְׁתֶּה מִמֶּנּוּ, אֶלָּא נִקְנֶה מִכֶּם אֹכֶל וּמַיִם לַהֲנָאַתְכֶם, מִכָּאן לְאַכְסְנַאי אַעַ"פִּ שֶׁיֵּשׁ בְּיָדוֹ לֶאֱכֹל יִקְנֶה מִן הַחֶנְוָנִי, כְּדֵי לְהַנּוֹת אֶת אֻשְׁפִּיזוֹ (תנחומא):

ולא נשתה מי באר.

אָנוּ חוֹסְמִים אֶת בְּהֶמְתֵּנוּ וְלֹא יִטּוּ לְכָאן וּלְכָאן לֶאֱכֹל (שם):

דרך המלך נלך וגו'.

Therefore, we ask: 
 Please, let us pass through your land; we promise that we will not pass in a field or in a vineyard, in your settled areas, and we will not drink well water; we will go on the king’s way, the public thoroughfares that pass through the cities. <endnote_marker|15 />Alternatively, this refers to whatever road the king of Edom would instruct them to use. <endnote_marker|16 />We will not turn right or left until we will pass your border; we will pass through your land quietly, without causing any damage.

נַעְבְּרָה, נעבור
 נָּא בְאַרְצֶךָ,ואנו מבטיחים: 
 לֹא נַעֲבֹר בְּשָׂדֶה וּבְכֶרֶם,במקומות מיושבים, 
 וְלֹא נִשְׁתֶּה מֵי בְאֵר,הבארות שבדרך. 
 דֶּרֶךְ הַמֶּלֶךְ, בדרך העוברת בערים המיועדת לכול ולא בדרך פרטית,
 או: בדרך שאתה, מלך אדום, תורה לנו
 
 נֵלֵךְ. לֹא נִטֶּה יָמִין וּשְׂמֹאול, עַד אֲשֶׁר נַעֲבֹר גְּבוּלֶךָ.נעבור בארצך בשקט ובלא כל נזקים.

יז נַעְבְּרָה־נָּ֣א בְאַרְצֶ֗ךָ לֹ֤א נַעֲבֹר֙ בְּשָׂדֶ֣ה וּבְכֶ֔רֶם וְלֹ֥א נִשְׁתֶּ֖ה מֵ֣י בְאֵ֑ר דֶּ֧רֶךְ הַמֶּ֣לֶךְ נֵלֵ֗ךְ לֹ֤א נִטֶּה֙ יָמִ֣ין וּשְׂמֹ֔אול עַ֥ד אֲשֶֽׁר־נַעֲבֹ֖ר גְּבוּלֶֽךָ׃

אַתֶּם מִתְגָּאִים בְּקוֹל שֶׁהוֹרִישְׁכֶם אֲבִיכֶם וְאוֹמְרִים "וַנִּצְעַק אֶל ה' וַיִּשְׁמַע קֹלֵנוּ", וַאֲנִי אֵצֵא עֲלֵיכֶם בְּמַה שֶּׁהוֹרִישֵׁנִי אָבִי "וְעַל חַרְבְּךָ תִחְיֶה" (בראשית כ"ז):

פן בחרב אצא לקראתך.

The king of 
 Edom said to him, Moses, or Israel: You shall not pass through me, lest I come out toward you with the sword. If you attempt to pass through, I will wage war against you.

וַיֹּאמֶר אֵלָיו– למשה, או: לישראל, מלך
 אֱדוֹם: לֹא תַעֲבֹר בִּי, פֶּן בַּחֶרֶב אֵצֵא לִקְרָאתֶךָ,אם תנסו לעשות זאת נילחם בכם.

יח וַיֹּ֤אמֶר אֵלָיו֙ אֱד֔וֹם לֹ֥א תַעֲבֹ֖ר בִּ֑י פֶּן־בַּחֶ֖רֶב אֵצֵ֥א לִקְרָאתֶֽךָ׃

אֵין שׁוּם דָּבָר מַזִּיקְךָ:

רק אין דבר.

Despite the threats of Edom, 
 the children of Israel said to him: If you do not permit us to use the king’s road, which is in the valley and surrounded by fields and vineyards, we will go up on the mountain highway, <endnote_marker|17 />even though it is a less comfortable road. And if we drink your water, I or my cattle, I will give its price; only it is no matter, no harm will be caused, let me pass on foot. We will not travel in military chariots.

למרות זאת – 
 וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:אם אינך מתיר לנו לעבור בדרך המלך שבגיא, שסביבה שדות וכרמים
 , בַּמְסִלָּה, בדרך הסלולה בהר
 
 נַעֲלֶה,אף שהיא נוחה פחות. 
 וְאִם מֵימֶיךָ נִשְׁתֶּה אֲנִי וּמִקְנַי– 
 וְנָתַתִּי מִכְרָם,נשלם בעבורם. 
 רַק אֵין דָּבָר,לא יהיה דבר נזק,
 בְּרַגְלַי אֶעֱבֹרָה.לא נגיע ברכב מלחמה.

יט וַיֹּאמְר֨וּ אֵלָ֥יו בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֘ל בַּֽמְסִלָּ֣ה נַעֲלֶה֒ וְאִם־מֵימֶ֤יךָ נִשְׁתֶּה֙ אֲנִ֣י וּמִקְנַ֔י וְנָתַתִּ֖י מִכְרָ֑ם רַ֥ק אֵין־דָּבָ֖ר בְּרַגְלַ֥י אֶֽעֱבֹֽרָה׃

בְּהַבְטָחַת זְקֵנֵנוּ "וְהַיָּדַיִם יְדֵי עֵשָׂו" (שם):

וביד חזקה.

He, Edom, said: You shall not pass. Edom came out toward him with a great multitude, and with a powerful hand.

וַיֹּאמֶראדום
 : לֹא תַעֲבֹר!וַיֵּצֵא אֱדוֹם לִקְרָאתוֹ בְּעַם כָּבֵד, רב
 וּבְיָד חֲזָקָה.

כ וַיֹּ֖אמֶר לֹ֣א תַעֲבֹ֑ר וַיֵּצֵ֤א אֱדוֹם֙ לִקְרָאת֔וֹ בְּעַ֥ם כָּבֵ֖ד וּבְיָ֥ד חֲזָקָֽה׃

It can be concluded from elsewhere that Edom did not pose a substantial threat to Israel. The fact that the Edomite king is not even mentioned by name, unlike the Emorite kings (see 21:21, 33), is a further indication that Edom was not particularly strong (see Ramban). The Israelites were not afraid of entering Edom; they refrained from passing through only because of Esau’s relation to Jacob (see Deuteronomy 2:4–5, 23:8). A similar reason will be indicated with regard to Amon and Moav (see Deuteronomy 2:9, 19). Out of a sense of obligation between brothers or relatives, Moses saw fit to avoid waging war against Edom despite their refusal to allow the Israelites to pass through their land.

And Israel turned from him

נזכר במקומות נוספים במקרא. (ראו דברים לב,נא; יחזקאל מז,יט; מח,כח; תהלים פא,ח; צה,ח; קו,לב). פירושים שונים הוצעו לפשר החטא ולתגובתו החריפה של ה': אחד ההסברים המקובלים נועץ את חטאם של משה ואהרן בכך שלא דיברו אל הסלע, כפי שנצטוו, אלא משה הכהו. (ראו רש"י פס' יא). הרי גם הוצאת המים על ידי הכאת הסלע היא נס, ועל כן לא היה טעם בצמצום הנס במעשה ההכאה במקום להקדיש את ה' באמצעות דיבור שיוציא מן הסלע מים. פירוש אחר ממקד את חטאו של משה בכעסו על ישראל ובפגיעתו בהם בכינוי הַמֹּרִים. (ראו דברים רבה א,ח; דרשות הר"ן ח). כשמשה ביטא את הטרוניה האנושית שלו הוא איבד את הקשר הישיר שלו עם ה'. אולי הדבר בא לידי ביטוי בהכאה הכפולה של הסלע. משה לא נדרש להכותו פעמיים, ואולי עשה כך מחמת התפרצות הרגשות שגאתה בו. (ראו ראב"ע ורמב"ן פס' ח). פירושים רבים אחרים הוצעו למעשה בכל הדורות, שהרי בעוון זה נגזר על משה, הרועה הנאמן שליווה את ישראל מאז גלותם במצרים, שלא ייכנס עמם לארץ כנען. אחרי הכול, יפים הדברים שאמר אחד מחכמי הדורות האחרונים: חטא שכל אדם יכול היה להבין אינו הולם את מעלתו של משה רבנו. מן הסתם המעשה שבו חטא משה קשור לדקויות הנסתרות מעינינו. מה שעשה משה לא היה נראה בעינינו מעשה חמור כלל, אך הוא הוערך ונשפט לפי דרגתו.

עניינם הסתום של מי מריבה

Edom refused to allow Israel to pass in his border and Israel turned from him. <notes|d 1/>They turned eastward in order to bypass the land of Edom.

וַיְמָאֵן, סירב
 אֱדוֹם נְתֹן אֶת יִשְׂרָאֵל עֲבֹר בִּגְבֻלוֹ. וַיֵּט, סר
 יִשְׂרָאֵל מֵעָלָיו.ישראל פנו מזרחה כדי לעקוף את ארץ אדום.

כא וַיְמָאֵ֣ן ׀ אֱד֗וֹם נְתֹן֙ אֶת־יִשְׂרָאֵ֔ל עֲבֹ֖ר בִּגְבֻל֑וֹ וַיֵּ֥ט יִשְׂרָאֵ֖ל מֵעָלָֽיו׃ (פ)

כֻּלָּם שְׁלֵמִים וְעוֹמְדִים לִכָּנֵס לָאָרֶץ, שֶׁלֹּא הָיָה בָּהֶן אֶחָד מֵאוֹתָם שֶׁנִּגְזְרָה גְזֵרָה עֲלֵיהֶם, שֶׁכְּבָר כָּלוּ מֵתֵי מִדְבָּר וְאֵלּוּ מֵאוֹתָן שֶׁכָּתוּב בָּהֶן (דברים ד') "חַיִּים כֻּלְּכֶם הַיּוֹם" (תנחומא):

הַר עַל גַּבֵּי הַר, כְּתַפּוּחַ קָטָן עַל גַּבֵּי תַפּוּחַ גָּדוֹל, וְאַעַ"פִּ שֶׁהֶעָנָן הוֹלֵךְ לִפְנֵיהֶם וּמַשְׁוֶה אֶת הֶהָרִים, שְׁלֹשָׁה נִשְׁאֲרוּ בָהֶן — הַר סִינַי לַתּוֹרָה וְהֹר הָהָר לִקְבוּרַת אַהֲרֹן וְהַר נְבוֹ לִקְבוּרַת מֹשֶׁה (תנחומא):

הר ההר.

They traveled from Kadesh; and the children of Israel, the entire congregation, came to Hor Mountain. It was known by the name Hor, which itself means mountain, due to its regional prominence.

וַיִּסְעוּ מִקָּדֵשׁ, וַיָּבֹאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל כָּל הָעֵדָהל
 הֹר הָהָר,ההר שנקרא הֹר,
 מפני שבלט באזור.

כב וַיִּסְע֖וּ מִקָּדֵ֑שׁ וַיָּבֹ֧אוּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֛ל כָּל־הָעֵדָ֖ה הֹ֥ר הָהָֽר׃

מַגִּיד שֶׁמִּפְּנֵי שֶׁנִּתְחַבְּרוּ כָאן לְהִתְקָרֵב לְעֵשָׂו הָרָשָׁע, נִפְרְצוּ מַעֲשֵׂיהֶם וְחָסְרוּ הַצַּדִּיק הַזֶּה, וְכֵן הַנָּבִיא אוֹמֵר לִיהוֹשָׁפָט (דברי הימים ב' כ') "בְּהִתְחַבֶּרְךָ עִם אֲחַזְיָהוּ פָּרַץ ה' אֶת מַעֲשֶׂיךָ" (תנחומא):

על גבול ארץ אדום.

The Lord spoke to Moses and Aaron at Hor Mountain, on the border of the land of Edom, saying:

וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן בְּהֹר הָהָר, עַל גְּבוּל אֶרֶץ אֱדוֹם, לֵאמֹר:

כג וַיֹּ֧אמֶר יְהוָ֛ה אֶל־מֹשֶׁ֥ה וְאֶֽל־אַהֲרֹ֖ן בְּהֹ֣ר הָהָ֑ר עַל־גְּב֥וּל אֶֽרֶץ־אֱד֖וֹם לֵאמֹֽר׃

This expression appears in the Torah only in reference to the death of a righteous individual (see, e.g., Genesis 25:8).

Aaron shall be gathered to his people

Aaron shall be gathered to his people, <notes|d 1/>the time has come for him to die; his soul shall be returned to its source. For he shall not come into the land that I gave to the children of Israel because you defied My directive at the incident of the waters of dispute (20:7–13).

יֵאָסֵף אַהֲרֹן אֶל עַמָּיו,הגיע גם זמנו של אהרן למות ונפשו תחזור אל מקורה,
 
 כִּי לֹא יָבֹא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל, עַל אֲשֶׁר מְרִיתֶם אֶת פִּי, לא שמעתם בקולי
 לְמֵי, בעניין מי
 מְרִיבָה.

כד יֵאָסֵ֤ף אַהֲרֹן֙ אֶל־עַמָּ֔יו כִּ֣י לֹ֤א יָבֹא֙ אֶל־הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁ֥ר נָתַ֖תִּי לִבְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל עַ֛ל אֲשֶׁר־מְרִיתֶ֥ם אֶת־פִּ֖י לְמֵ֥י מְרִיבָֽה׃

בִּדְבָרִים שֶׁל נִחוּמִים — אֱמֹר לוֹ, אַשְׁרֶיךָ שֶׁתִּרְאֶה כִתְרְךָ נָתוּן לְבִנְךָ, מַה שֶּׁאֵין אֲנִי זַכַּאי לְכָךְ (שם):

קח את אהרן.

Take Aaron and Elazar his son, and take them up Hor Mountain.

קַח אֶת אַהֲרֹן וְאֶת אֶלְעָזָר בְּנוֹ וְהַעַל, העלה
 אֹתָםל
 הֹר הָהָר.

כה קַ֚ח אֶֽת־אַהֲרֹ֔ן וְאֶת־אֶלְעָזָ֖ר בְּנ֑וֹ וְהַ֥עַל אֹתָ֖ם הֹ֥ר הָהָֽר׃

אֶת בִּגְדֵי כְהֻנָּה גְדוֹלָה הִלְבִּישָׁהוּ וְהִפְשִׁיטָם מֵעָלָיו, לְתִתָּם עַל בְּנוֹ בְּפָנָיו; אָמַר לוֹ הִכָּנֵס לַמְּעָרָה וְנִכְנַס, רָאָה מִטָּה מֻצַּעַת וְנֵר דָּלוּק, אָמַר לוֹ עֲלֵה לַמִּטָּה וְעָלָה, פְּשֹׁט יָדֶיךָ וּפָשַׁט, קְמֹץ פִּיךָ וְקָמַץ, עֲצֹם עֵינֶיךָ וְעָצַם, מִיָּד חָמַד מֹשֶׁה לְאוֹתָהּ מִיתָה, וְזֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר לוֹ (דברים ל"ב) "כַּאֲשֶׁר מֵת אַהֲרֹן אָחִיךָ" — מִיתָה שֶׁנִתְאַוִּיתָ לָהּ (ספרי שם):

את בגדיו.

Undress Aaron of his priestly vestments, and dress Elazar his son in them. In this way, Aaron will merit to see his son assume the position of High Priest in his place. <endnote_marker|19 />Aaron will be gathered to his people, and he will die there, in perfect serenity, in the presence of only his brother and one of his sons.

וְהַפְשֵׁטשם
 אֶת אַהֲרֹן אֶת בְּגָדָיו,בגדי הכהונה, 
 וְהִלְבַּשְׁתָּם אֶת אֶלְעָזָר בְּנוֹ.כך אהרן יראה את בנו ממשיך בכהונתו.
 
 וְאַהֲרֹן יֵאָסֵףאל עמיו 
 וּמֵת שָׁםבשקט גמור בנוכחות אחיו ואחד מבניו בלבד.

כו וְהַפְשֵׁ֤ט אֶֽת־אַהֲרֹן֙ אֶת־בְּגָדָ֔יו וְהִלְבַּשְׁתָּ֖ם אֶת־אֶלְעָזָ֣ר בְּנ֑וֹ וְאַהֲרֹ֥ן יֵאָסֵ֖ף וּמֵ֥ת שָֽׁם׃

אַעַ"פִּ שֶׁהַדָּבָר קָשֶׁה לוֹ, לֹא עִכֵּב (תנחומא):

ויעש משה.

Moses did as the Lord had commanded and they went up to Hor Mountain before the eyes of the entire congregation, in a ceremonial and public fashion. It is evident from the verse that Aaron did not die from old age or frailty, as he was capable of ascending the mountain alongside his brother and son.

וַיַּעַשׂ מֹשֶׁה כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה', וַיַּעֲלוּ אֶל הֹר הָהָר לְעֵינֵי כָּל הָעֵדָה,באופן טקסי ופומבי. מכאן שאהרן לא מת מחמת זקנה ותשישות, שהרי עדיין יכול היה לטפס אל ראש ההר, בצד אחיו ובנו.

כז וַיַּ֣עַשׂ מֹשֶׁ֔ה כַּאֲשֶׁ֖ר צִוָּ֣ה יְהוָ֑ה וַֽיַּעֲלוּ֙ אֶל־הֹ֣ר הָהָ֔ר לְעֵינֵ֖י כָּל־הָעֵדָֽה׃

Aaron did not experience any shock in the moments of his death. He calmly removed his clothes and perhaps dressed himself in shrouds, and then passed away in a state of rest, without any of the mental anguish that normally accompanies death. Aaron was told that it was his time to leave this world, and that his son would inherit his position, and Aaron departed to God in a state of tranquility.

And Aaron died there

ממקומות אחרים עולה שאדום לא הייתה יריב מאיים. גם מלכה לא הוזכר בשמו, כמו מלכי האמורי בהמשך, כנראה משום שלא היה חזק ומאיים במיוחד. (ראו רמב"ן). מה שמנע מישראל לעבור בארצו לא היה הפחד מפניהם אלא יחסי האחאות בין יעקב לעשו. (ראו דברים ב,ד–ה; כג,ח וברש"י). סיבה זו תוזכר במפורש גם בפנייתו של משה אל בני עמון ובני מואב. בשל המחויבות בין צאצאיהם של אחים או של קרובי משפחה, משה רואה לנכון שלא להילחם בהם גם אם הם אינם מאפשרים לו לעבור בתחומם בדרך אל הארץ המובטחת (דברים ב,ט ו-יט).

וַיט ישראל מעליו

Moses undressed Aaron of his vestments, and dressed Elazar his son in them; and Aaron died there <notes|d 1/>at the top of the mountain; and Moses and Elazar descended from the mountain.

וַיַּפְשֵׁט מֹשֶׁה אֶת אַהֲרֹן אֶת בְּגָדָיו, וַיַּלְבֵּשׁ אֹתָם אֶת אֶלְעָזָר בְּנוֹ. וַיָּמָת אַהֲרֹן שָׁם בְּרֹאשׁ הָהָר. וַיֵּרֶד מֹשֶׁה וְאֶלְעָזָר מִן הָהָר.

כח וַיַּפְשֵׁט֩ מֹשֶׁ֨ה אֶֽת־אַהֲרֹ֜ן אֶת־בְּגָדָ֗יו וַיַּלְבֵּ֤שׁ אֹתָם֙ אֶת־אֶלְעָזָ֣ר בְּנ֔וֹ וַיָּ֧מָת אַהֲרֹ֛ן שָׁ֖ם בְּרֹ֣אשׁ הָהָ֑ר וַיֵּ֧רֶד מֹשֶׁ֛ה וְאֶלְעָזָ֖ר מִן־הָהָֽר׃

כְּשֶׁרָאוּ מֹשֶׁה וְאֶלְעָזָר יוֹרְדִים וְאַהֲרֹן לֹא יָרַד, אָמְרוּ הֵיכָן הוּא אַהֲרֹן? אָמַר לָהֶם מֵת, אָמְרוּ אֶפְשָׁר מִי שֶׁעָמַד כְּנֶגֶד הַמַּלְאָךְ וְעָצַר אֶת הַמַּגֵּפָה יִשְׁלֹט בוֹ מַלְאַךְ הַמָּוֶת? מִיָּד בִּקֵּשׁ מֹשֶׁה רַחֲמִים וְהֶרְאוּהוּ מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת לָהֶם מֻטָּל בַּמִּטָּה, רָאוּ וְהֶאֱמִינוּ (שם):

ויראו כל העדה.

הָאֲנָשִׁים וְהַנָּשִׁים, לְפִי שֶׁהָיָה אַהֲרֹן רוֹדֵף שָׁלוֹם וּמַטִּיל אַהֲבָה בֵּין בַּעֲלֵי מְרִיבָה וּבֵין אִישׁ לְאִשְׁתּוֹ (אדר"נ י"ב):

כל בית ישראל.

אוֹמֵר אֲנִי שֶׁהַמְתַּרְגֵּם דְּהָא מִית טוֹעֶה הוּא, אֶלָּא אִם כֵּן מְתַרְגֵּם וַיִּרְאוּ וְאִתְחֲזִיאוּ, שֶׁלֹּא אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ כִּי זֶה מְשַׁמֵּשׁ בִּלְשׁוֹן דְּהָא אֶלָּא עַל מִדְרָשׁ שֶׁנִּסְתַּלְּקוּ עַנְנֵי הַכָּבוֹד, וְכִדְאָמַר רַבִּי אַבָּהוּ (ראש השנה ג'), אַל תִּקְרֵי וַיִּרְאוּ, אֶלָּא וַיֵּרָאוּ, וְעַל לָשׁוֹן זֶה נוֹפֵל לְשׁוֹן דְּהָא, לְפִי שֶׁהִיא נְתִינַת טַעַם לְמַה שֶּׁלְּמַעְלָה הֵימֶנּוּ — לָמָּה וַיֵּרָאוּ? לְפִי שֶׁהֲרֵי מֵת אַהֲרֹן; אֲבָל עַל תַּרְגּוּם "וְחָזוּ כָל כְּנִשְׁתָּא" אֵין לְשׁוֹן דְּהָא נוֹפֵל אֶלָּא לְשׁוֹן אֲשֶׁר, שֶׁהוּא מִגִּזְרַת שִׁמּוּשׁ אִי, שֶׁמָּצִינוּ אִם מְשַׁמֵּשׁ בִּלְשׁוֹן אֲשֶׁר, כְּמוֹ "וְאִם מַדּוּעַ לֹא תִקְצַר רוּחִי" (איוב כ"א), וְהַרְבֵּה מְפֹרָשִׁים מִזֶּה הַלָּשׁוֹן — "אִם חֲרוּצִים יָמָיו" (שם י"ד):

כי גוע.

The entire congregation saw that Aaron had perished. Although the people knew that Moses, Aaron, and Elazar ascended the mountain, they were unaware of the purpose of this ascent. Now they saw that Moses and Elazar returned without Aaron. <endnote_marker|20 />And they wept for Aaron thirty days, the

וַיִּרְאוּ כָּל הָעֵדָה כִּי גָוַע אַהֲרֹן.העם לא ידע את מטרת עלייתם אל ההר, אך ראה שאהרן לא שב עם משה ואלעזר.
 
 וַיִּבְכּוּ אֶת אַהֲרֹן שְׁלֹשִׁים יוֹם כֹּל בֵּית יִשְׂרָאֵל,שכן אהרן היה נביא לישראל עוד קודם שהגיע אליהם משה, ומאוחר יותר התמנה להיות הכהן הגדול. הבכי הספונטני שבכו עליו מעיד על האהבה שרחש כלפיו העם כולו.

כט וַיִּרְאוּ֙ כָּל־הָ֣עֵדָ֔ה כִּ֥י גָוַ֖ע אַהֲרֹ֑ן וַיִּבְכּ֤וּ אֶֽת־אַהֲרֹן֙ שְׁלֹשִׁ֣ים י֔וֹם כֹּ֖ל בֵּ֥ית יִשְׂרָאֵֽל׃ (ס)

The children of Israel, the entire congregation, came to the wilderness of Tzin during the first month and the people lived in Kadesh, in the wilderness of Tzin. Later, Kadesh will be referred to as a city situated on the edge of the border of Edom (20:16). Miriam died there, and she was buried ther