I said in my heart: Instead of contemplating abstract problems, let us go now; I will pour wine for you, or, alternatively, I will test you, my body, with joy,<footnote data-lang="eng" data-id="7348" data-num="14"/> and I will see goodness. I will live the good life. But behold, it too, enjoyment and sensual pleasure, is futility. It does nothing to resolve the questions of life, and it fails to calm the soul.

אָמַרְתִּי אֲנִי בְּלִבִּי: "במקום לעיין בבעיות מופשטות לְכָה־נָּא אֲנַסְּכָה אמזוג יין,<footnote data-lang="heb" data-id="8273" data-num="12"/> או: אנסה אותך, גופי, בְשִׂמְחָה וּרְאֵה בְטוֹב, אחיה חיים טובים". וְהִנֵּה גַם־הוּא – עניין השעשועים והנאות החושים הָבֶל. אין בו כדי להועיל לפתרון שאלות החיים, ואין בו מרגוע לנפש.

א אָמַרְתִּי אֲנִי בְּלִבִּי לְכָה־נָּא אֲנַסְּכָה בְשִׂמְחָה וּרְאֵה בְטוֹב וְהִנֵּה גַם־הוּא הָבֶל

Of laughter, I said: It is debauchery and wildness; and of joy, I said:<footnote data-lang="eng" data-id="7349" data-num="15"/> What does it achieve, and what is its purpose? The attempt to live a life of pleasure gradually loses its appeal. People can host a party or two, drink wine, and attempt to rejoice, but over time they begin to question the ultimate objective of their laughter and merriment. Jokes cease to be funny, and joy departs from the heart.

לִשְׂחוֹק אָמַרְתִּי: "מְהוֹלָל". הצחוק הוא הוללות ושיגעון, וּלְשִׂמְחָה, ועל השמחה אמרתי:<footnote data-lang="heb" data-id="8274" data-num="13"/> "מַה־זֹּה עֹשָׂה?!" מה מקומה?! הניסיון לחיות חיים טובים הולך ומתקהה מאליו. אנשים יכולים לערוך חגיגה אחת ועוד אחת, לשתות יין ולנסות לשמוח, אך עם הזמן מתעוררות בהם השאלות בדבר טעמיהם של הצחוק והשמחה. הבדיחות חדלות מלהצחיק, והשמחה מסתלקת מן הלב.

ב לִשְׂחוֹק אָמַרְתִּי מְהוֹלָל וּלְשִׂמְחָה מַה־זֹּה עֹשָׂה

In the folk medicine of the ancient world, wine was utilized in various ways, among them for medicinal bathing and disinfection, presumably due to the alcohol it contains. In Sparta, they would immerse children in wine as a vaccination or to assess their strength. However, there are no extant records of wine used on the body for pleasure. Perhaps limshokh is a lyrical expression representing the flaunting of wealth, physical health, and abundance of wine. If so, it is reminiscent of Jacob’s blessing of Judah: “He launders his garments in wine, and in the blood of grapes his clothes” (Genesis 49:11). Perhaps, though, unlike the root mem-shin-ḥet, the root mem-shin-khaf is not a reference to anointing; rather, it means tempting and enticing the body (see Rabbi Ovadya Bartenura, Avot 3:10).

To tempt [limshokh]my flesh with wine

BACKGROUND

ברפואה העממית של העולם העתיק השתמשו ביין למטרות שונות, בין היתר – לרחיצה רפואית וצורכי חיטוי, ככל הנראה משום שהוא מכיל אלכוהול. בספרטה נהגו לטבול ילדים ביין לשם חיסון או לבדיקת חוזקם. אין בידינו ידיעות על שימוש ביין לצורך עינוג. ייתכן שזהו ביטוי פיוטי להפגנת עושר, בריאות הגוף ושפע היין. מעין זה נמצא בברכת יהודה (בראשית מט,יא): כִּבֵּס בַּיַּיִן לְבֻשׁוֹ וּבְדַם עֲנָבִים סוּתֹה. ושמא אין משמעו של השורש מ,ש,ך כאן משיחה אלא גרירה ופיתוי של הגוף. (ראו פירוש ר' עובדיה מברטנורא אבות ג,י).

לִמְשׁוֹךְ בַּיַּיִן אֶת בְּשָׂרִי

הרחבות

Once unbridled debauchery lost its excitement and ceased to be attractive, I searched in my heart for another path, to tempt my flesh with wine<notes|b1/> and have my heart conduct itself with wisdom, and yet still grasp folly, human pleasures, until I could see what is best for the sons of man that they do beneath the heavens in the numbered, limited, days of their lives. I would try to live a successful and beneficial life without sinking into the depths of wisdom or the shallowness of merriment.

מכיוון שהבילויים איבדו את טעמם וחדלו למשוך את לבי, תַּרְתִּי בְלִבִּי אחר דרך אחרת:לִמְשׁוֹךְ בַּיַּיִן אֶת־בְּשָׂרִי, עינגתי את גופי, וְלִבִּי נֹהֵג גם בַּחָכְמָה וְגם ממשיך לֶאֱחֹז בְּסִכְלוּת, בתענוגות בני האדם, עַד אֲשֶׁר־אֶרְאֶה אֵי־זֶה דבר טוֹב לִבְנֵי הָאָדָם אֲשֶׁר יַעֲשׂוּ תַּחַת הַשָּׁמַיִם במִסְפַּר יְמֵי חַיֵּיהֶם המוגבל. אנסה לחיות חיים הנחשבים מוצלחים ומועילים בלא לשקוע בתהומות הדעת וברדידות השחוק.

ג תַּרְתִּי בְלִבִּי לִמְשׁוֹךְ בַּיַּיִן אֶת־בְּשָׂרִי וְלִבִּי נֹהֵג בַּחָכְמָה וְלֶאֱחֹז בְּסִכְלוּת עַד אֲשֶׁר־אֶרְאֶה אֵי־זֶה טוֹב לִבְנֵי הָאָדָם אֲשֶׁר יַעֲשׂוּ תַּחַת הַשָּׁמַיִם מִסְפַּר יְמֵי חַיֵּיהֶם

Consequently, I expanded my projects; I undertook a series of large-scale projects: I built for myself houses, planted for myself vineyards.

אשר על כן, הִגְדַּלְתִּי מַעֲשָׂי – בתנופת עשייה בָּנִיתִי לִי בָּתִּים, נָטַעְתִּי לִי כְּרָמִים,

ד הִגְדַּלְתִּי מַעֲשָׂי בָּנִיתִי לִי בָּתִּים נָטַעְתִּי לִי כְּרָמִים

I made for myself gardens and orchards and planted in them every fruit tree.

עָשִׂיתִי לִי גַּנּוֹת וּפַרְדֵּסִים וְנָטַעְתִּי בָהֶם עֵץ כָּל־פֶּרִי.

ה עָשִׂיתִי לִי גַּנּוֹת וּפַרְדֵּסִים וְנָטַעְתִּי בָהֶם עֵץ כָּל־פֶּרִי

I made for myself pools of water, to irrigate from them a forest of growing trees. I built a magnificent estate for myself.

עָשִׂיתִי לִי בְּרֵכוֹת מָיִם לְהַשְׁקוֹת מֵהֶם יַעַר צוֹמֵחַ עֵצִים. בניתי לעצמי אחוזה מפוארת.

ו עָשִׂיתִי לִי בְּרֵכוֹת מָיִם לְהַשְׁקוֹת מֵהֶם יַעַר צוֹמֵחַ עֵצִים

I purchased slaves and maidservants, and I had home-born servants; I also had much livestock of cattle and sheep, beyond, more than, all who were before me in Jerusalem.

קָנִיתִי עֲבָדִים וּשְׁפָחוֹת, וּבְנֵי־בַיִת הָיָה לִי. גַּם מִקְנֶה בָקָר וָצֹאן הַרְבֵּה הָיָה לִי יותר מִכֹּל מי שֶׁהָיוּ לְפָנַי בִּירוּשָׁלִָם.

ז קָנִיתִי עֲבָדִים וּשְׁפָחוֹת וּבְנֵי־בַיִת הָיָה לִי גַּם מִקְנֶה בָקָר וָצֹאן הַרְבֵּה הָיָה לִי מִכֹּל שֶׁהָיוּ לְפָנַי בִּירוּשָׁלִָם

The Radak suggests an additional interpretation of this phrase: It is a reference to musical instruments. This suggestion is presumably based on the parallel terms in the preceding phrase, “singers and songstresses [sharim vesharot],” or on the phonetic similarity of these phrases. In Akkadian, the term siddu means metal utensil.

Chests and wagons [shidda veshiddot]

פירוש נוסף: הרד"ק מפרש שמדובר בכלי זמר, כנראה על פי המקבילה בפסוק – שָׁרִים וְשָׁרוֹת – או על פי הדמיון הצלילי. באכדית siddu הוא כלי מתכת.

שִׁדָּה וְשִׁדּוֹת

I also gathered for myself silver and gold and the beautiful, unique, and rare treasure of kings and countries, the rare objects with which kings and the wealthy amuse themselves.<footnote data-lang="eng" data-id="7350" data-num="16"/> I appointed for myself singers and songstresses to sing before me, and the pleasures of the sons of man, chests and wagons<notes|b1/> used for storing my collection of treasures.<footnote data-lang="eng" data-id="7351" data-num="17"/> I was constantly in action, living a life of restless luxury.

כָּנַסְתִּי, אספתי לִי גַּם־כֶּסֶף וְזָהָב וּסְגֻלַּת מְלָכִים וְהַמְּדִינוֹת, חפצים יפים, מיוחדים ונדירים, שמשתעשעים בהם מלכים ועתירי ממון,<footnote data-lang="heb" data-id="8275" data-num="14"/> עָשִׂיתִי לִי שָׁרִים וְשָׁרוֹת, זמרים וזמרות שישירו לפני וְתַעֲנֻגוֹת בְּנֵי הָאָדָם, שִׁדָּה, ארונות נייחים וְשִׁדּוֹת, כרכרות,<footnote data-lang="heb" data-id="8276" data-num="15"/> שבהם כנראה אוסף חפצי החן שכינסתי. לא שקטתי על שמרַי. חייתי חיי עושר שאין עמם בטלה.

ח כָּנַסְתִּי לִי גַּם־כֶּסֶף וְזָהָב וּסְגֻלַּת מְלָכִים וְהַמְּדִינוֹת עָשִׂיתִי לִי שָׁרִים וְשָׁרוֹת וְתַעֲנֻגוֹת בְּנֵי הָאָדָם שִׁדָּה וְשִׁדּוֹת

This description is consistent with what is stated elsewhere about King Solomon. Since he was wise enough to prefer wisdom above other gifts, God promised him: “Also I have granted you that which you did not request, both riches and honor, that there has not been anyone like you among the kings, all your days” (I Kings 3:13). Indeed, Solomon was privileged to own massive amounts of property, to rule over a large kingdom, and to attain worldwide renown (see I Kings 5).

I grew great, and I increased beyond all who were before me in Jerusalem

DISCUSSION

אף תיאור זה הולם את הידוע על שלמה המלך. כיוון שהוא השכיל להעדיף חכמה על מתנות אחרות, הבטיח לו אלוקים: וְגַם אֲשֶׁר לֹא שָׁאַלְתָּ נָתַתִּי לָךְ גַּם עֹשֶׁר גַּם כָּבוֹד אֲשֶׁר לֹא הָיָה כָמוֹךָ אִישׁ בַּמְּלָכִים כָּל יָמֶיךָ. (מלכים א' ג,י) ואכן זכה ברכוש עצום, בארץ רחבה ובמעמד מכובד בארצו ובגויים. (ראו מלכים א' ה).

וגדלתי והוספתי מכל שהיה לפנַי בירושלִָם

I grew great, and I increased beyond all those who were before me in Jerusalem,<notes|d1/> not only because I am the son of a king, but because my wisdom too stood by me, so that I could invest my resources wisely.

וְגָדַלְתִּי וְהוֹסַפְתִּי מִכֹּל מי שֶׁהָיָה לְפָנַי בִּירוּשָׁלִָם, לא רק משום שאני בן מלך, אַף חָכְמָתִי עָמְדָה לִּי להשקיע משאבַּי בתבונה.

ט וְגָדַלְתִּי וְהוֹסַפְתִּי מִכֹּל שֶׁהָיָה לְפָנַי בִּירוּשָׁלִָם אַף חָכְמָתִי עָמְדָה לִּי

Everything that my eyes sought, I did not withhold from them;<footnote data-lang="eng" data-id="7352" data-num="18"/> I did not withhold my heart from any joy, for rather my heart rejoiced from all my toil, and that was my portion from all my toil.

וְכֹל אֲשֶׁר שָׁאֲלוּ, ביקשו עֵינַי לֹא אָצַלְתִּי, מנעתי<footnote data-lang="heb" data-id="8277" data-num="16"/> מֵהֶם. לֹא־מָנַעְתִּי אֶת־לִבִּי מִכָּל־שִׂמְחָה, כִּי, אלא לִבִּי שָׂמֵחַ מִכָּל־עֲמָלִי, וְזֶה־הָיָה חֶלְקִי מִכָּל־עֲמָלִי.

י וְכֹל אֲשֶׁר שָׁאֲלוּ עֵינַי לֹא אָצַלְתִּי מֵהֶם לֹא־מָנַעְתִּי אֶת־לִבִּי מִכָּל־שִׂמְחָה כִּי לִבִּי שָׂמֵחַ מִכָּל־עֲמָלִי וְזֶה־הָיָה חֶלְקִי מִכָּל־עֲמָלִי

After I had invested so heavily in constructing and creating new entities, I turned to comprehend all the actions that my hands had performed and the toil that I had toiled, and behold, after a long reflection upon these matters, I discovered that everything was futility and herding wind. None of the houses, fields, songs, ornaments, or pleasures provided any real benefit or had any significance. There was no advantage to all these under the sun.

אחרי שהשקעתי רבות בבנייה וביצירה – וּפָנִיתִי אֲנִי להרהר בְּכָל־מַעֲשַׂי שֶׁעָשׂוּ יָדַי וּבֶעָמָל שֶׁעָמַלְתִּי לַעֲשׂוֹת, וְהִנֵּה במבט מעמיק גיליתי שהַכֹּל הֶבֶל וּרְעוּת רוּחַ. אין בכל הבתים, השדות, השירים, חפצי הנוי והתענוגות כל טעם ומשמעות. וְאֵין יִתְרוֹן לכל אלה תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ.

יא וּפָנִיתִי אֲנִי בְּכָל־מַעֲשַׂי שֶׁעָשׂוּ יָדַי וּבֶעָמָל שֶׁעָמַלְתִּי לַעֲשׂוֹת וְהִנֵּה הַכֹּל הֶבֶל וּרְעוּת רוּחַ וְאֵין יִתְרוֹן תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ

Kohelet’s change of approach is similar to that of many modern philosophers, such as Descartes and Kant, who turned their attention away from concrete reality to abstract human thought, judgment, and philosophy.

I turned to see wisdom

פנייתו זו של קהלת מקבילה למהלכי הפילוסופיה המודרנית (כמו אלה של דקרט וקנט), שהפנו את מבטם מן הדיון במציאות עצמה אל החשיבה, השיפוט והתפיסה האנושית.

ופניתי אני לראות חכמה

I therefore turned in a different direction: To see the distinction between wisdom,<notes|d1/> debauchery, and folly. Following my unsuccessful attempts to investigate the entire range of activities performed under the sun and the potential to change events, I decided to analyze human wisdom philosophically and to understand the nature of foolishness without seeking to change the world. For who is the man who would come after the many acts of the king to do other than that which he already did?

ועל כן פָנִיתִי אֲנִי לכיוון אחר – לִרְאוֹת, להבחין בין חָכְמָה ובין הוֹלֵלוֹת וְסִכְלוּת, לאחר הניסיונות הכושלים לחקור אחר מכלול המעשים הנעשים תחת השמש ואחר האפשרות לשנות את המתרחש, שבתי לבחון את החכמה האנושית כשלעצמה, בעיון פילוסופי, ומצד אחר לעמוד על טיבה של הסכלות בלא לנסות לשנות את העולם, כִּי מֶה, מיהו הָאָדָם שֶׁיָּבוֹא אַחֲרֵי מעשיו הרבים של הַמֶּלֶךְ ויבקש לשנות אֵת הדבר אֲשֶׁר־כְּבָר עָשׂוּהוּ?!

יב ופָנִיתִי אֲנִי לִרְאוֹת חָכְמָה והוֹלֵלוֹת וְסִכְלוּת כִּי מֶה הָאָדָם שֶׁיָּבוֹא אַחֲרֵי הַמֶּלֶךְ אֵת אֲשֶׁר־כְּבָר עָשׂוּהוּ

Initially I saw and thought that there is advantage to wisdom over folly, like the advantage of light over darkness.

וְרָאִיתִי, תחילה הסקתי אָנִי שֶׁיֵּשׁ יִתְרוֹן לַחָכְמָה מִן־הַסִּכְלוּת כִּיתְרוֹן הָאוֹר מִן־הַחֹשֶׁךְ.

יג וְרָאִיתִי אָנִי שֶׁיֵּשׁ יִתְרוֹן לַחָכְמָה מִן־הַסִּכְלוּת כִּיתְרוֹן הָאוֹר מִן־הַחֹשֶׁךְ

The wise man’s eyes are in his head, and he sees everything clearly, but the fool walks in darkness. Foolishness prevents a person from ascertaining the details of reality and understanding the world. Therefore, the wise man, who accurately assesses the situation and resolves problems that present themselves, is superior to the fool, who habitually stumbles in the darkness. But on second thought, I also knew that one fate will befall them all. Both the wise man and the foolish one will ultimately perish. What, then, remains of all his wisdom?<footnote data-lang="eng" data-id="7353" data-num="19"/>

הרי הֶחָכָם עֵינָיו בְּרֹאשׁוֹ, והוא מיטיב לראות, וְאילו הַכְּסִיל בַּחֹשֶׁךְ הוֹלֵךְ. הטיפשות אינה מאפשרת להבחין בפרטי המציאות ולהבין את העולם. על כן עדיף החכם, הרואה באור תבונתו את המצב לאשורו ופותר את הבעיות שלפניו, מן הכסיל המועד למעידה בחושך. ובמחשבה שנייה – וְיָדַעְתִּי גַם־אָנִי שֶׁמִּקְרֶה אֶחָד יִקְרֶה אֶת־כֻּלָּם. הן החכמים והן הכסילים ימותו. מה נותר אפוא מן החכמה?!<footnote data-lang="heb" data-id="8278" data-num="17"/>

יד הֶחָכָם עֵינָיו בְּרֹאשׁוֹ וְהַכְּסִיל בַּחֹשֶׁךְ הוֹלֵךְ וְיָדַעְתִּי גַם־אָנִי שֶׁמִּקְרֶה אֶחָד יִקְרֶה אֶת־כֻּלָּם

Like many other issues raised in this book, the question of the value of wisdom is relevant only to the world that is under the sun. These existential questions lack a metaphysical basis. Man wonders what is the value of the philosophical expertise that he acquired, the broad knowledge that he amassed, or his delving into wisdom literature. In the final analysis, in the real world there is no difference between people who know more and people who know less, as wisdom is essentially valueless and ephemeral.

Why, then, did I become wiser

כשאלות רבות אחרות בספר זה, התהייה על ערכה של חכמת החכם מתייחסת לעולם שתחת השמש. שאלות חיים אלו נעדרות כל יסוד מטפיזי. האדם תוהה מה ערכם של הבקיאות בפילוסופיה שרכש, הידע הרב שצבר או העמקתו בספרות החכמה. בחשבון אחרון, במציאות הקונקרטית אין הבדל בין בני אדם היודעים יותר לבין אלו שיודעים פחות, והחכמה נשארת כמשחק בטל וחסר ממשות.

ולמה חכַמתי

I said in my heart: Like the fate of the fool, so will befall me, I too will die; why, then, did I become wiser?<notes|d1/> What use was my additional wisdom? Then I said in my heart that this too, the search for wisdom,<footnote data-lang="eng" data-id="7354" data-num="20"/> is futility.

וְאָמַרְתִּי אֲנִי בְּלִבִּי: "כְּמִקְרֵה הַכְּסִיל גַּם־אֲנִי יִקְרֵנִי. אף אני אמות. וְלָמָּה חָכַמְתִּי אֲנִי אָז יֹתֵר?!" מה התועלת בחכמתי היתרה?! וְדִבַּרְתִּי בְלִבִּי שֶׁגַּם־זֶה – חיפוש החכמה<footnote data-lang="heb" data-id="8279" data-num="18"/> הוא הָבֶל,

טו וְאָמַרְתִּי אֲנִי בְּלִבִּי כְּמִקְרֵה הַכְּסִיל גַּם־אֲנִי יִקְרֵנִי וְלָמָּה חָכַמְתִּי אֲנִי אָז יֹתֵר וְדִבַּרְתִּי בְלִבִּי שֶׁגַּם־זֶה הָבֶל

For there is no memory of the wise man with the fool forever. The memory of the wisdom of one person or the foolishness of another will not remain forever. After the passage of the coming days, everything is forgotten. Future generations will shrug at the wise man who has already left the world. How can the wise man die with the fool, without any difference between them?<footnote data-lang="eng" data-id="7355" data-num="21"/>

כִּי אֵין זִכְרוֹן לֶחָכָם עִם־הַכְּסִיל לְעוֹלָם. הזיכרון בדבר חכמתו של אדם מסוים או בדבר כסילותו של חברו לא יישאר לעולם. בְּשֶׁכְּבָר, לאחר הַיָּמִים הַבָּאִים הַכֹּל נִשְׁכָּח. הדורות הבאים יהיו אדישים לערכו של החכם שכבר הסתלק מן העולם, וְאֵיךְ שיָמוּת הֶחָכָם עִם־הַכְּסִיל בלא שיהיה הבדל ביניהם.<footnote data-lang="heb" data-id="8280" data-num="19"/>

טז כִּי אֵין זִכְרוֹן לֶחָכָם עִם־הַכְּסִיל לְעוֹלָם בְּשֶׁכְּבָר הַיָּמִים הַבָּאִים הַכֹּל נִשְׁכָּח וְאֵיךְ יָמוּת הֶחָכָם עִם־הַכְּסִיל

I hated life, for distressing to me was the deed that is performed under the sun, for everything is futility and herding wind. Even if one can enjoy, act, and create in this world, nothing lasts forever, and there is no significance to these actions beyond the here and now.

וְשָׂנֵאתִי אֶת־הַחַיִּים, כִּי רַע עָלַי הַמַּעֲשֶׂה שֶׁנַּעֲשָׂה תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ, כִּי־ הַכֹּל הֶבֶל וּרְעוּת רוּחַ. גם אם אפשר ליהנות, לפעול וליצור לפי שעה, דבר אינו נשאר לעולם, ואין כל משמעות מעבר לכאן ולעכשיו.

יז וְשָׂנֵאתִי אֶת־הַחַיִּים כִּי רַע עָלַי הַמַּעֲשֶׂה שֶׁנַּעֲשָׂה תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ כִּי־ הַכֹּל הֶבֶל וּרְעוּת רוּחַ

I hated all my toil that I have toiled under the sun, seeing that after my death, I will leave it to the man who will be after me.

וְשָׂנֵאתִי אֲנִי אֶת־כָּל־עֲמָלִי שֶׁאֲנִי עָמֵל תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ, שֶׁכן לאחר מותי אַנִּיחֶנּוּ לָאָדָם שֶׁיִּהְיֶה אַחֲרָי.

יח וְשָׂנֵאתִי אֲנִי אֶת־כָּל־עֲמָלִי שֶׁאֲנִי עָמֵל תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ שֶׁאַנִּיחֶנּוּ לָאָדָם שֶׁיִּהְיֶה אַחֲרָי

Who knows: Will he who inherits me be a wise man or a fool? I have no control over this matter. He will control all my toil that I have toiled and that I have become wise under the sun. Consequently, all of that, all my work too, is futility.

וּמִי יוֹדֵעַ הֶחָכָם יִהְיֶה יורשי אוֹ סָכָל, ולי אין שליטה על כך. וְהוא יִשְׁלַט בְּכָל־עֲמָלִי שֶׁעָמַלְתִּי וְשֶׁחָכַמְתִּי תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ. לפיכך גַּם־זֶה – כל מפעלי ויצירתי הוא הָבֶל.

יט וּמִי יוֹדֵעַ הֶחָכָם יִהְיֶה אוֹ סָכָל וְיִשְׁלַט בְּכָל־עֲמָלִי שֶׁעָמַלְתִּי וְשֶׁחָכַמְתִּי תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ גַּם־זֶה הָבֶל

I shifted to a different path, to cause my heart to despair of all the toil that I have toiled under the sun. I decided not to invest any more effort in that toil.<footnote data-lang="eng" data-id="7356" data-num="22"/>

אשר על כן – וְסַבּוֹתִי, פניתי אֲנִי לדרך אחרת – לְיַאֵשׁ אֶת־לִבִּי עַל כָּל־הֶעָמָל שֶׁעָמַלְתִּי תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ. החלטתי שלא אתייגע עוד בכך,<footnote data-lang="heb" data-id="8281" data-num="20"/>

כ וְסַבּוֹתִי אֲנִי לְיַאֵשׁ אֶת־לִבִּי עַל כָּל־הֶעָמָל שֶׁעָמַלְתִּי תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ

For there is a man whose toil is in wisdom, in knowledge, and in skill, and he achieves greatness, but he will leave his portion to a man who did not toil in it. Ultimately, the one who inherits the fruit of his labor might lack all wisdom, knowledge, or skill. This too is futility and a great evil [ra’a], an evil that is worse than herding [re’ut] wind (see 1:14).

כִּי־יֵשׁ אָדָם שֶׁעֲמָלוֹ בְּחָכְמָה וּבְדַעַת וּבְכִשְׁרוֹן, וכך יגיע להישגים, וּלְאָדָם שֶׁלֹּא עָמַל־בּוֹ יִתְּנֶנּוּ חֶלְקוֹ. ולבסוף יירש את פרי עמלו אדם אחר, שאולי אין בו חכמה, לא דעת ולא כשרון. גַּם־זֶה הֶבֶל וְרָעָה רַבָּה, רעה שהיא גרועה מרעות רוח.

כא כִּי־יֵשׁ אָדָם שֶׁעֲמָלוֹ בְּחָכְמָה וּבְדַעַת וּבְכִשְׁרוֹן וּלְאָדָם שֶׁלֹּא עָמַל־בּוֹ יִתְּנֶנּוּ חֶלְקוֹ גַּם־זֶה הֶבֶל וְרָעָה רַבָּה

For what is there<footnote data-lang="eng" data-id="7357" data-num="23"/> for a man in all his toil and in the contemplation of his heart that he labors under the sun? Ultimately, what will he gain from all these deeds and thoughts?

כִּי מֶה־הֹוֶה, יהיה<footnote data-lang="heb" data-id="8282" data-num="21"/> לָאָדָם בְּכָל־עֲמָלוֹ וּבְרַעְיוֹן לִבּוֹ, בהרהוריו בְּכָל־עֲמָלוֹ וּבְרַעְיוֹן לִבּוֹ שְׁהוּא עָמֵל תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ?! מה יפיק מכל אלה בסוף?!

כב כִּי מֶה־הֹוֶה לָאָדָם בְּכָל־עֲמָלוֹ וּבְרַעְיוֹן לִבּוֹ שְׁהוּא עָמֵל תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ

For all his days are pains, and anger is his concern; even at night his heart does not rest. Even when the body rests, his heart is not at ease. On the contrary, it is specifically then that all the questions unresolved during the day arise. This too, his night worries and his day preoccupations,<footnote data-lang="eng" data-id="7358" data-num="24"/> is futility.

כִּי כָל־יָמָיו של אדם הם מַכְאֹבִים, וָכַעַס עִנְיָנוֹ, גַּם־בַּלַּיְלָה לֹא־שָׁכַב לִבּוֹ. גם כשהגוף שוכב אין הלב נח ונרגע. להיפך, דווקא אז עולות השאלות שלא באו על פתרונן ביום. גַּם־זֶה – אותן דאגות הלילה וטרדות היום<footnote data-lang="heb" data-id="8283" data-num="22"/> – הֶבֶל הוּא.

כג כִּי כָל־יָמָיו מַכְאֹבִים וָכַעַס עִנְיָנוֹ גַּם־בַּלַּיְלָה לֹא־שָׁכַב לִבּוֹ גַּם־זֶה הֶבֶל הוּא

The obvious conclusion from this analysis is that one should refrain from exertion and amassing investments whose profits might never be realized, and simply enjoy the present. Accordingly, there is nothing better for a man than that he should eat and drink, and indulge his soul through his toil. This too, I saw that it is a gift from the hand of God, which is not dependent on man.

מכאן מתבקש להימנע מעמל וצבירת קניינים שמימושם מפוקפק, וליהנות מן ההווה, ולפיכך אֵין־טוֹב בָּאָדָם, לאדם אלא שֶׁיֹּאכַל וְשָׁתָה וְהֶרְאָה אֶת־נַפְשׁוֹ גמול טוֹב ורווחים בַּעֲמָלוֹ. גַּם זֹה רָאִיתִי אָנִי – כִּי מתנה מִיַּד הָאֱלֹהִים הִיא ואינה תלויה באדם,

כד אֵין־טוֹב בָּאָדָם שֶׁיֹּאכַל וְשָׁתָה וְהֶרְאָה אֶת־נַפְשׁוֹ טוֹב בַּעֲמָלוֹ גַּם זֹה רָאִיתִי אָנִי כִּי מִיַּד הָאֱלֹהִים הִיא

For after all, who will eat my food, or who will be quick to enjoy, or derive sensuous pleasure from my toil, other than me? My experiences are mine alone, and I gain no advantage or real benefit from them.

כִּי אחרי הכול מִי יֹאכַל את האוכל שלי וּמִי יָחוּשׁ, ימהר ליהנות; או: ישתמש בחושיו מעמלי חוּץ מִמֶּנִּי?! הלוא חוויותי נשארות רק אצלי, ואין לי בהן טעם יתרון ותועלת אמת.

כה כִּי מִי יֹאכַל וּמִי יָחוּשׁ חוּץ מִמֶּנִּי

For to the man who is good before Him, whose honor God desires, He gave wisdom, knowledge, and joy, so that he will feel some satisfaction from his work and reap the benefit. But to the sinner He gave the matter of gathering and amassing possessions, in order to ultimately give them to him who is good before God. The property that the sinner has collected will not remain his but will be given to one who finds favor in the eyes of God. Both the righteous and the wicked could have heirs whose paths diverge from the path of their parents. Consequently, this matter of amassing possessions or squandering them<footnote data-lang="eng" data-id="7359" data-num="25"/> too is futility and herding wind.

כִּי, אלא לְאָדָם שֶׁטּוֹב לְפָנָיו, שה' חפץ ביקרו נָתַן האלוקים חָכְמָה וְדַעַת וְשִׂמְחָה לראות נחת בעמלו ולאכול מפרותיו, וְאילו לַחוֹטֶא נָתַן עִנְיָן, נושא, עיסוק לֶאֱסֹף וְלִכְנוֹס רכוש וכיוצא בו, וסופו לָתֵת אותו לְמי שטוֹב לִפְנֵי הָאֱלֹהִים. הרכוש לא יישאר אצלו אלא יינתן למי שהאלוקים ירצה לתת לו. בין מן הצדיק בין מן הרשע יכולים לעמוד יורשים שדרכיהם שונות מדרכי אבותיהם, על כן גַּם עניין זֶה – ההתעסקות בשאלה על אודות צבירת הרכוש או בזבוזו היא<footnote data-lang="heb" data-id="8284" data-num="23"/> הֶבֶל וּרְעוּת רוּחַ.

כו כִּי לְאָדָם שֶׁטּוֹב לְפָנָיו נָתַן חָכְמָה וְדַעַת וְשִׂמְחָה וְלַחוֹטֶא נָתַן עִנְיָן לֶאֱסֹף וְלִכְנוֹס לָתֵת לְטוֹב לִפְנֵי הָאֱלֹהִים גַּם זֶה הֶבֶל וּרְעוּת רוּחַ

I said in my heart: Instead of contemplating abstract problems, let us go now; I will pour wine for you, or, alternatively, I will test you, my body, with joy, and I will see goodness. I will live the good life. But behold, it too, enjoyment and sensual pleasure, is futility. It does nothing to reso