The Sharon is the coastal plain of Israel immediately north of what is now the Tel Aviv area. An inscription on the sarcophagus of Eshmunazar II, a Phoenician king of Sidon, as well as ancient Egyptian sources, refer to the region by this name. On the beaches of this region one can find the sea daffodil, Pancratium maritimum, from the Amaryllidaceae family. Its attractive flowers are white and fragrant. The petals have a diameter of roughly 10 cm, and it grows to a height of 60 cm. The mature flower has a great deal of nectar and emits a strong, pleasant aroma. The ḥavatzelet of the Sharon has been previously identified as the Madonna lily, the narcissus, or even the saffron crocus, but none of these flowers is typically found in the Sharon.

Daffodil [havatzelet]of the Sharon

BACKGROUND

השרון הוא האזור שלחוף הים התיכון בין דור לגוש דן. הוא מכונה כך גם בכתובת של אשמונעזר מלך צידון מראשית התקופה הפרסית וגם במקורות מצריים. על חולות החוף שבשרון גדלה חבצלת החוף (שם מדעי: (Pancratium maritimum ממשפחת הנרקיסיים. פרחה לבן, נאה וריחני; קוטר כותרתו כ–10 ס"מ, וגובהו כ–60 ס"מ. הפרח הגדול שופע צוף ומדיף ריח נעים וחזק. בעבר זוהתה החבצלת עם השושן הצחור, הנרקיס ואפילו הסתוונית, אך כל הפרחים האלה אינם אופייניים לשרון.

חֲבַצֶּלֶת הַשָּׁרוֹן

הרחבות

רבו הדעות באשר לזיהויה: על פי האכדית היא הפרח הקרוי בפינו שושן צחור (שם מדעי: Lilium candidium), צמח המים לוטוס, או הנימפאה התכולה (שם מדעי:Nymphaea caerulea). זיהויה עם השושן הצחור אמנם מתאים לביטוי כְּשׁוֹשַׁנָּה בֵּין הַחוֹחִים כי לעתים צומחים בקרבתו חוחים קוצניים, אך אין הוא הולם צמח בר הגדל בעמקים. הלוטוס, לעומתו, פורח בברכות מים מתוקים או בביצות שבשפלה ובעמקים, אך אין סביבו חוחים. גם בזיהוי השושנה עם הנרקיס חסרים הקוצים המקיפים. זיהוי אפשרי אחר של השושנה הוא ורד צידוני (שם מדעי: Rosa phoenicia), שיח קוצני שפרחיו לבנים נאים וריחניים, ופריחתו שופעת, והוא גדל בארץ על גדות נחלים בעמקים. אם יתקבל הפירוש שהפסוק מדבר בשני צמחים שונים – שׁוֹשַׁנַּת הָעֲמָקִים ושׁוֹשַׁנָּה בֵּין הַחוֹחִים – אפשר יהיה לזהות את שושנת העמקים עם פרח הנימפאה הגדל בעמקי נחלים, ואת השושנה בין החוחים – עם השושן הצחור. אפשרות אחרת היא שהשושן הוא שם כללי לצמחים נאים הנושאים כותרת של עלים רבים ומרשימים הצומחים על גבעול בודד ולא מסועף. כך אפשר יהיה לכנות גם את עץ התמר על דרך ההשאלה שׁוֹשַׁנַּת הָעֲמָקִים בגלל בית גידולו, דמיון מראהו לפרח בעל כותרת עלים מפוארת והיותו מוקף בתחתיתו בחוטרים קוצניים. זיהוי זה נתמך גם בכותרות עמודים שעמדו באזור וכונו תימורות (מלכים א' ו).

שׁוֹשַׁנַּת הָעֲמָקִים... כְּשׁוֹשַׁנָּה בֵּין הַחוֹחִים

I am as beautiful as a daffodil of the Sharon,<notes|b1/> a lily of the valleys.<notes|b />

הנערה ממשיכה: אֲנִי יפה כמו חֲבַצֶּלֶת הַשָּׁרוֹן, שׁוֹשַׁנַּת הָעֲמָקִים. יש ששיערו ששושנת העמקים היא השושן הצחור.<footnote data-lang="heb" data-id="7980" data-num="20"/>

א אֲנִי חֲבַצֶּלֶת הַשָּׁרוֹן שׁוֹשַׁנַּת הָעֲמָקִים

Her beloved confirms: Indeed, like a lily among the thorns, so is my love among the girls. You stand out among all the other girls, and you are different from them. Furthermore, just as one can enjoy the conspicuous beauty of a lily, but it is difficult to approach the flower due to the thorns, so too you are not easily accessible. This depiction alludes to the simultaneous intimacy and distance present in their relationship, which can be understood at all levels of interpretation.

ובן-זוגה מאשר: אכן כְּשׁוֹשַׁנָּה בֵּין הַחוֹחִים, כֵּן רַעְיָתִי בֵּין הַבָּנוֹת. את עומדת בפני עצמך בין הבנות, ושונה מהן. ועוד: כפי שאפשר להתרשם מיופיה של השושנה הבולט לעין, אך קשה להגיע אליה, כך את אינך נגישה בקלות. דימוי זה מרמז על קירוב-ריחוק בכל רובדי המשמעות שלו.

ב כְּשׁוֹשַׁנָּה בֵּין הַחוֹחִים כֵּן רַעְיָתִי בֵּין הַבָּנוֹת

The verse is almost certainly referring to one of the ancestors of the modern-day apple tree, Malus domestica, a species of deciduous fruit trees from the Rosaceae family. The wild apple, Malus sieversii, with its multicolored peel, grows in Kazakhstan. The yellow and fragrant European crab apple, Malus sylvestris, grows throughout Europe. The oriental apple, Malus orientalis, a hybrid produced from wild and crab apple strains, grows in Turkey. All naturally occurring apple trees grow in forests or on the outskirts of forests, and produce beautiful, fragrant, whitish-pink flowers. Some of them are also prickly. According to the Targum, the tapuaḥ is actually the etrog (see Tosafot, Shabbat 88a). The apple tree appears later in The Song of Songs as a shady, aromatic location suitable for a lovers’ rendezvous (see 7:9, 8:5).

Apple tree [tapuah]

(שם מדעי: Malus domestica) מין של עץ פרי נשיר ממשפחת הוורדיים. קרוב לוודאי שבשיר השירים מתואר אחד מאבות התפוח המודרני: תפוח הבר האסיאתי (שם מדעי: Malus sieversii) מעורב הצבעים הגדל בקזחסטן; תפוח הבר האירופי, הצהוב והריחני (שם מדעי: Malus sylvestris) הגדל ברחבי אירופה; או בן המכלוא שלהם מתורכיה, התפוח המזרחי (שם מדעי: Malus orientalis). כולם עצי יער או עצים הגדלים בשולי היער, בעלי תפרחת ריחנית יפה לבנה עד ורודה, וחלקם קוצניים. לפי התרגום, התפוח הוא האתרוג (וראו תוספות שבת פח ע"א). התפוח חוזר ומופיע בספר בתור מקום מוצל וריחני המתאים למפגש האוהבים. (ראו עוד להלן ז,ט; ח,ה).

תַּפּוּחַ

The young woman praises her beloved: Like an apple tree,<notes|b1/> with its distinct aroma,<footnote data-lang="eng" data-id="7113" data-num="14"/> among the plain trees of the forest, so is my beloved among the boys. In addition to its scent, the apple tree possesses other advantages: In its shade I delighted and I sat, and its fruit was sweet to my palate.

האהובה משבחת את רֵעהּ: כְּעץ התַפּוּחַ הניכר בריחו<footnote data-lang="heb" data-id="7981" data-num="21"/> בַּעֲצֵי הַיַּעַר, שבדרך כלל אינם מרובי פרחים ולא ריחניים במיוחד, כֵּן דּוֹדִי בֵּין הַבָּנִים. מלבד הריח יש לתפוח מעלות נוספות – ִי בֵּין הַבָּנִים.בְּצִלּוֹ חִמַּדְתִּי וְיָשַׁבְתִּי, וּפִרְיוֹ מָתוֹק לְחִכִּי.

ג כְּתַפּוּחַ בַּעֲצֵי הַיַּעַר כֵּן דּוֹדִי בֵּין הַבָּנִים בְּצִלּוֹ חִמַּדְתִּי וְיָשַׁבְתִּי וּפִרְיוֹ מָתוֹק לְחִכִּי

He brought me to the wine house, a kind of tavern where men would drink. It is not clear whether such a tavern would serve women as well. Consequently, it seems that this phrase is an expression of the young woman’s wish that her lover would allow her to accompany him wherever he goes. It is also possible that this wine house was the equivalent of a modern-day café. Alternatively, this term refers to a vineyard. And his gaze [diglo] upon me is love. Diglu in Akkadian indicates seeing or gazing. Alternatively, our love is his banner [degel]; he takes pride in displaying to others the love that radiates from us.<footnote data-lang="eng" data-id="7114" data-num="15"/>

הֱבִיאַנִי אֶל־בֵּית הַיָּיִן, מין בית מרזח, שבו הגברים שותים. לא ברור אם בית היין שירת גם נשים. על כן נראה שזהו ביטוי לחלומה של האוהבת שאהוב לבה יופיע אִתה בכל מקום שהוא הולך אליו. ושמא בית היין היה המקביל לבית קפה בימינו.<footnote data-lang="heb" data-id="7982" data-num="22"/> וְדִגְלוֹ, מבטו<footnote data-lang="heb" data-id="7983" data-num="23"/> עָלַי אַהֲבָה. או: אהבתנו היא דגלו. הוא שמח להיראות באהבה הקורנת מחברתנו.<footnote data-lang="heb" data-id="7984" data-num="24"/>

ד הֱבִיאַנִי אֶל־בֵּית הַיָּיִן וְדִגְלוֹ עָלַי אַהֲבָה

Support me with raisin cakes,<footnote data-lang="eng" data-id="7115" data-num="16"/> cushion me with a bed of apples, for I am lovesick. In her weakness, the woman requests to be surrounded by fruit so as to create an aromatic, pleasant environment.<footnote data-lang="eng" data-id="7116" data-num="17"/> It is possible that she mentions raisin cakes [ashishot] because of the reinforcement [ishush] that she requires. They were known by this name because they were considered to give strength to those who ate them. The raisin cakes and apples literarily parallel the wine house and the apple tree mentioned in the previous two verses.

סַמְּכוּנִי, תִּמכו בי בָּאֲשִׁישׁוֹת, מאכל או משקה העשוי מענבים.<footnote data-lang="heb" data-id="7985" data-num="25"/> רַפְּדוּנִי בּמצע תַּפּוּחִים, כִּי־חוֹלַת אַהֲבָה אָנִי. בחולשתה היא מבקשת להיות מוקפת בפֵרות כדי שהכול סביבה יהיה ריחני, רך ונעים.<footnote data-lang="heb" data-id="7986" data-num="26"/>

ה סַמְּכוּנִי בָּאֲשִׁישׁוֹת רַפְּדוּנִי בּתַּפּוּחִים כִּי־חוֹלַת אַהֲבָה אָנִי

His left arm is under my head and his right embraces me. In pining for her beloved, she imagines that she is lying close to him.

שְׂמֹאלוֹ תַּחַת לְרֹאשִׁי, וִימִינוֹ תְּחַבְּקֵנִי. חולת האהבה מדמה שהיא שרויה עם בן-זוגה בקרבה יתרה.

ו שְׂמֹאלוֹ תַּחַת לְרֹאשִׁי וִימִינוֹ תְּחַבְּקֵנִי

The mountain gazelle, Gazella gazella, is a swift, long-legged antelope of the family Bovidae. Gazelles generally live in groups and herds, and their activity can be best viewed at night, in the light of a full moon. They are gentle, cautious creatures and, like all antelope, are kosher, since they both chew the cud and have cloven hoofs. The coat of the gazelle is light brown in color, while its belly and rump are white, making its short, black tail conspicuous. Both males and females have straight horns that grow throughout their lifetime. As part of their mating ritual, the male chases the female for long distances until the latter accedes; hence the phrase “until it desires” (see also 3:5).

Gazelles

הצבי הישראלי (שם מדעי: Gazella gazelle) הוא יונק ממשפחת הפריים ממעלי הגרה ושסועי הפרסה. זהו בעל חיים עדין, ארוך רגליים, מהיר תנועה וזהיר. צבעו חום בהיר, בטנו ואחוריו לבנים, זנבו הקצר שחור ובולט על הרקע הלבן. פעילותו ניכרת בשדות בלילות ירח מלא. לצביים ולצביות (צְבָאוֹת) קרניים קבועות שאינן מסתעפות. בחיזורם הזכרים רצים אחרי הצביות למרחק עד שהן נענות להם (עַד שֶׁתֶּחְפָּץ. ראו גם להלן ג,ה). הצבי חי בדרך כלל בקבוצות ובעדרים.

צְבִי

I administer an oath to you, daughters of Jerusalem, who are not active participants in the story but background characters surrounding the woman, by the gazelles,<notes|b1/> and by the deer of the field,<notes|b1/> that you not awaken and not rouse love, until it desires to awaken by itself. Do not stir the love from the outside; let it develop naturally. Since this oath involves matters of the heart, the woman invokes animals that symbolize beauty and love. This obscure language, which is repeated elsewhere in The Song of Songs (3:5, 8:4), indicates that the young woman is confident that her relationship with her beloved will ultimately blossom, and so she requests that her love be allowed to advance at the appropriate pace. Her fantasies of constant and public companionship, represented by the wine house, do not need to come to fruition immediately; on the contrary, she is worried that they might materialize prematurely. Still, she yearns for her beloved to reveal their mutual love before all at the appropriate time. Allegorically understood, the nation of Israel wishes for God to reveal Himself and display before all the nations His love and closeness to Israel.

הִשְׁבַּעְתִּי אֶתְכֶם, בְּנוֹת יְרוּשָׁלִַם, שאינן חלק מן ההתרחשות אלא הן דמויות רקע סביב הרעיה, בִּצְבָאוֹת, נקבות הצבי אוֹ בְּאַיְלוֹת הַשָּׂדֶה. מכיוון שמדובר בענייני אהבה, היא משביעה את בנות ירושלים ביצורים המסמלים יופי ואהבה, ותוכן השבועה – אִם־תָּעִירוּ וְאִם־תְּעוֹרְרוּ אֶת־הָאַהֲבָה עַד שֶׁתֶּחְפָּץ להתעורר מאליה. אל תעוררו מבחוץ את האהבה. הניחו לה להתפתח באופן טבעי. הביטוי העמום הזה, החוזר יותר מפעם אחת בספר,<footnote data-lang="heb" data-id="7987" data-num="27"/> מלמד שהבת בטוחה באהבתה וחשה שהקשר הולך ומתעצם. היא מבקשת לאפשר לאהבה להתקדם בקצב הנכון. מתוך תחושת האושר שבאהבה היא חולמת על קשר גלוי ומופגן – האהוב יוכל להביאה גם לבית היין ההומה ולהיראות אִתה בפומבי. אכן, החלומות הללו אינם צריכים להתגשם מיד; אפילו קיים חשש שמא יוגשמו בטרם עת, אבל היא משתוקקת שהדוד יגלה לכול את האהבה המשותפת, ובנמשל הכללי – שהקדוש ברוך הוא יופיע ויגלה גם לעיני הגויים את אהבתו וקרבתו אלינו.

ז הִשְׁבַּעְתִּי אֶתְכֶם בְּנוֹת יְרוּשָׁלִַם בִּצְבָאוֹת אוֹ בְּאַיְלוֹת הַשָּׂדֶה אִם־תָּעִירוּ וְאִם־תְּעוֹרְרוּ אֶת־הָאַהֲבָה עַד שֶׁתֶּחְפָּץ

The sound of the footsteps of my beloved, behold he approaches, leaping on the mountains, bounding on the hills toward me.

קוֹל צעדי דּוֹדִי, הִנֵּה אהובי זֶה בָּא, מְדַלֵּג עַל־הֶהָרִים, מְקַפֵּץ עַל־הַגְּבָעוֹת. הוא רץ אלי בקפיצות.

ח קוֹל דּוֹדִי הִנֵּה זֶה בָּא מְדַלֵּג עַל־הֶהָרִים מְקַפֵּץ עַל־הַגְּבָעוֹת

My beloved is like a gazelle or a fawn, skipping speedily over the hills, in all its splendor; behold, he is already standing behind our wall. I can hear him behind the wall, and I can sense his presence,<footnote data-lang="eng" data-id="7117" data-num="18"/> watching from the windows, peering at me through the cracks. Like the events of national redemption, an individual’s relationship with God is neither linear nor orderly. The gazelle racing over the mountains is alternately visible and hidden, as is the woman’s beloved as he stands behind the wall, only visible through a crack in the structure. The metaphor of the wall expresses varying stages of revelation and concealment.

דּוֹמֶה דוֹדִי לִצְבִי אוֹ לְעֹפֶר הָאַיָּלִים, המדלג במהירות על ההרים במלוא הדרו. הִנֵּה־זֶה כבר עוֹמֵד אַחַר כָּתְלֵנוּ. אני שומעת אותו מאחורי הקיר וחשה את נוכחותו<footnote data-lang="heb" data-id="7988" data-num="1"/> – הוא מַשְׁגִּיחַ מִן־הַחַלֹּנוֹת ומֵצִיץ אלי מִן־הַחֲרַכִּים, החריצים. כמו מאורעות הגאולה, גם יחסי הנפש הפרטית עם הקדוש ברוך הוא אינם מהלך רצוף במסלול ישר ומסודר. הצבי הרץ בהרים ונעלם ומתגלה חליפות, והעמידה מאחורי הכותל והחרכים מרמזים על מצבים שונים של גילוי והסתרה.<footnote data-lang="heb" data-id="7989" data-num="2 "/>

ט דּוֹמֶה דוֹדִי לִצְבִי אוֹ לְעֹפֶר הָאַיָּלִים הִנֵּה־זֶה עוֹמֵד אַחַר כָּתְלֵנוּ מַשְׁגִּיחַ מִן־הַחַלֹּנוֹת מֵצִיץ מִן־הַחֲרַכִּים

Drawing near, my beloved turned to me and spoke up, and he said to me: Get up, my love, my fair one, and go by yourself. Alternatively, come with me. The time has arrived for you to venture forth on a journey and to progress to a higher plane.

כשהתקרב, פנה אלי – עָנָה, קרא בקול דוֹדִי וְאָמַר לִי: קוּמִי לָךְ, רַעְיָתִי יָפָתִי, וּלְכִי־לָךְ, לכי לבדך, או: בואי אתי. הגיע זמנך לעזוב את מקומך, לצאת למסע ולהתקדם הלאה.

י עָנָה דוֹדִי וְאָמַר לִי קוּמִי לָךְ רַעְיָתִי יָפָתִי וּלְכִי־לָךְ

For, behold, the winter [setav], the rainy season, has passed; the rain is over and gone. Although in modern Hebrew setav means autumn, in this verse it refers to winter, and this is also its meaning in Aramaic.<footnote data-lang="eng" data-id="7118" data-num="19"/> In fact, it is questionable whether the Land of Israel has an autumn season at all, since its two principal seasons are a hot, dry summer and a rainy winter.<footnote data-lang="eng" data-id="7119" data-num="20"/>

כִּי־הִנֵּה הַסְּתָו, עונת הגשמים,<footnote data-lang="heb" data-id="7990" data-num="3"/> עָבָר, הַגֶּשֶׁם חָלַף הָלַךְ לוֹ.

יא כִּי־הִנֵּה הַסְּתָו עָבָר הַגֶּשֶׁם חָלַף הָלַךְ לוֹ

This refers to the common nightingale, Luscinia megarhynchos, a brown bird with a reddish tail. The nightingale measures roughly 15 cm in length and passes through Israel on its migratory flight to Europe from Africa, mainly during the Hebrew month of Nisan, at the beginning of spring. Some remain in Israel throughout the summer. The nightingale is named, in both Hebrew and English, for its loud, sweet song [zemer], which is especially noticeable at night.

Nightingale [zamir]

הזמיר הרונן (שם מדעי: Luscinia megarhynchos) נקרא גם זמיר הירדן. זהו עוף חום, זנבו אדמדם, ואורכו כ–15 ס"מ. הזמירים חולפים בארץ בנדידתם לאירופה בעיקר בחודש ניסן; אולם יש זמירים הנשארים בקיץ בארץ. זמרתם הרמה והערבה בולטת בעיקר בלילות, ומכאן שמו האנגלי של הזמיר – Nightingale.

זָמִיר

התור המצוי (שם מדעי: Streptopelia turtur) ממשפחת היוניים ((Columbidae מגיע בלהקות לישראל באביב. חלקן חולפות צפונה, וחלקן נשארות עד עונת הנדידה דרומה בסתיו. התור ססגוני – מאפור עד ערמוני. בעורפו כתמים כהים, ואורך גופו כ–28 ס"מ. בעת החיזור הזכר משמיע קול המיה אופייני, שהוא מקור שמו בעברית, בערבית ובשפות אירופיות.

תּוֹר

The blossoms have been seen in the land, the time of the nightingale<notes|b1/> has arrived, and the characteristic sound of the turtledove<notes|b1/> is heard in our land. These migratory birds pass through Israel during the spring, and are therefore a sign of winter’s end.

הַנִּצָּנִים, ראשיתם של הפרחים נִרְאוּ בָאָרֶץ, עֵת הַזָּמִיר, זמנה של ציפור השיר הִגִּיעַ, וְקוֹל הַתּוֹר האופייני נִשְׁמַע בְּאַרְצֵנוּ. הציפורים הנודדות הללו עוברות בארץ בזמן האביב, ועל כן הן נחשבות לסימני האביב.

יב הַנִּצָּנִים נִרְאוּ בָאָרֶץ עֵת הַזָּמִיר הִגִּיעַ וְקוֹל הַתּוֹר נִשְׁמַע בְּאַרְצֵנוּ

The fig tree formed its unripe figs. Unripe figs begin to form in early spring. And the blossoming vines have formed their budding, and emitted their pleasant fragrance. These buds appear as clusters of small white flowers. Get up, my love, my fair one, and go. Spring is the best time for walking in nature.

הַתְּאֵנָה חָנְטָה, התחילה להבשיל את פַגֶּיהָ. פֵּרות הבוסר מתחילים לקבל צורה של תאנים קטנות בתחילת האביב, וְהַגְּפָנִים שחנטו – סְמָדַר, פֵּרות הגפן בתחילת התפתחותם, המופיעים למשך תקופה קצרה כאשכולות של פרחים קטנים ולבנים, נָתְנוּ רֵיחַ נעים. קוּמִי לָךְ, רַעְיָתִי יָפָתִי, וּלְכִי־לָךְ. האביב הוא הזמן הטוב ביותר לצאת לטייל.

יג הַתְּאֵנָה חָנְטָה פַגֶּיהָ וְהַגְּפָנִים סְמָדַר נָתְנוּ רֵיחַ קוּמִי לָךְ רַעְיָתִי יָפָתִי וּלְכִי־לָךְ

My dove, my love, who hides in the clefts of the rock, in the covert of the terrace: Come out, and show me your appearance, let me hear your voice, for your voice is pleasant, and your appearance is lovely. The time has come for you to reveal yourself. This can be understood as a call to the individual soul or the nation of Israel to take action, as the time of redemption has arrived. According to the Sages’ allegorical reading, these verses allude to Israel’s exodus from Egypt, which took place in the spring. According to the allegory of the individual soul’s yearning for God, these verses describe how the periods of cold and darkness during which the soul was in hibernation are over, and have been replaced with light and life; it is therefore time to rise and venture forth.

את, אהובתי, יוֹנָתִי המתחבאת בְּחַגְוֵי הַסֶּלַע, בנקיקים שבין הסלעים, בְּסֵתֶר הַמַּדְרֵגָה, שטח צר במדרון ההר שהותקן לנטיעה, טרסה. צאי והַרְאִינִי אֶת־מַרְאַיִךְ, הַשְׁמִיעִנִי אֶת־קוֹלֵךְ, כִּי־קוֹלֵךְ עָרֵב וּמַרְאֵיךְ נָאוֶה, נאה. דומה לקריאה זו הקריאה לנפש או לעם לצאת ולעשות, שכן כבר הגיע זמן גאולתם.<footnote data-lang="heb" data-id="7991" data-num="4"/> כאן יש רמז ברור ליציאת מצרים, שאירעה בחודש האביב.<footnote data-lang="heb" data-id="7992" data-num="5"/> וכשמדובר במבוכי הנפש, זמני הקור והאפלה שבהם הנפש הייתה רדומה, התחלפו באור ובחיים, וצריך לקום ולצאת.<footnote data-lang="heb" data-id="7993" data-num="6"/> אכן, גם לאחר שהאהובה קמה והלכה ממקומה פניה מוסתרים, לא מחמת חוסר רצון אלא מהצטנעות. הגיע הזמן להתגלות.

יד יוֹנָתִי בְּחַגְוֵי הַסֶּלַע בְּסֵתֶר הַמַּדְרֵגָה הַרְאִינִי אֶת־מַרְאַיִךְ הַשְׁמִיעִנִי אֶת־קוֹלֵךְ כִּי־קוֹלֵךְ עָרֵב וּמַרְאֵיךְ נָאוֶה

The term shu’al likely refers to the red fox, Vulpes vulpes, which can be found in Israel and whose diet includes fruit. It can also refer to the golden jackal, Canis aureus. The jackal is often found near populated areas, where it takes advantage of the local agricultural supply for food in the spring and summer. In the ancient world, the hills of Jerusalem and Hebron were terraced mostly with vineyards. When these blossomed in the spring, and when the grapes ripened in the summer, jackals searching for food would be attracted to them (see commentary on 1:6; Judges 15:4).

Little foxes [shu’alim]that ruin the vineyards

ככל הנראה מדובר בתנים הזהובים או הארצישראליים (שם מדעי: Canis aureus). תנים אלו מצויים בקרבת יישובים ומרבים באכילת צמחים ופֵרות באביב ובקיץ (כשליש ממזונו) בהתאם להצע החקלאות המקומית. בטרסות של הרי ירושלים וחברון גדלו בעיקר כרמי גפנים רבים. בזמני הפריחה שלהם באביב ובעתות הבשלת הענבים בקיץ נמשכו אליהם התנים מחפשי המזון. (ראו גם העולם לעיל א,ו והביאור לשופטים טו,ד).

שֻׁעָלִים קְטַנִּים מְחַבְּלִים כְּרָמִים

However, the path ahead is neither straight nor smooth: Catch for us the foxes, those little foxes that ruin the vineyards,<notes|b1/> as our vineyards are already in bud, and the damage caused by the foxes can be significant. The little foxes symbolize the troubles of both the individual and the collective. Although they are not dangerous to humans, they can cause significant damage to vineyards as the grapes begin to grow. Likewise, even when the lovers’ romance begins to blossom, other troubles lie ahead.

אלא שהדרך אינה ישרה וחלקה.אֶחֱזוּ־לָנוּ, תִּפסו בשבילנו את השׁוּעָלִים, אותם שֻׁעָלִים קְטַנִּים מְחַבְּלִים כְּרָמִים, וּכְרָמֵינוּ כבר חנטו סְמָדַר, ופגיעתם של השועלים בהם גדולה יותר. השועלים הקטנים מסמלים צרות ובעיות של הכלל והפרט. אין הם חיות טרף, אך הם מזיקים לכרמים, ובשלב שבו צומח הסמדר נזקם של השועלים המסתובבים בכרם גדול. יש אפוא לתפסם ולהשליכם החוצה. גם כשהאוהבים יוצאים ומתגלים, לא הכול הולך למישרין, וצפויים בדרך מכשולים נוספים.

טו אֶחֱזוּ־לָנוּ שׁוּעָלִים שֻׁעָלִים קְטַנִּים מְחַבְּלִים כְּרָמִים וּכְרָמֵינוּ סְמָדַר

Although there are obstacles to our coming together, this is not due to emotional distance: My beloved is mine, and I am his, who herds among the lilies. Although my beloved shepherds among the lilies, as I gather from his pleasant scent,<footnote data-lang="eng" data-id="7120" data-num="21"/> he always remembers me, and I him; so the love between us will last. Even when I must chase away the foxes that ruin the vineyard, and he is occupied with important matters in his own world, there can be no doubting our bond.

אכן קיימות מניעות, ולא תמיד אנחנו נפגשים, אבל לא בשל חוסר רצון או ריחוק רגשי – דּוֹדִי לִי וַאֲנִי לוֹ. הוא זוכר אותי, ואני – אותו, והאהבה בינינו תישאר. אין להטיל ספק בקיומו של הקשר, גם כאשר אני נזקקת לטפל בהברחת מחבלי הכרמים, והוא עוסק בדברים חשובים בעולמו – דודי הָרֹעֶה בַּשּׁוֹשַׁנִּים, כפי שאני מתרשמת מריחו הטוב.<footnote data-lang="heb" data-id="7994" data-num="7"/>

טז דּוֹדִי לִי וַאֲנִי לוֹ הָרֹעֶה בַּשּׁוֹשַׁנִּים

We cannot see each other until the day is great, until the sun shines fully, or until the wind blows,<footnote data-lang="eng" data-id="7121" data-num="22"/> and the shadows flee. In the meantime, turn around, my beloved, and be like a gazelle or a young hart on the cleft mountains, mountains that are scored by ravines and valleys. Alongside the yearning for closeness, the partners give each other space. This point is often lost between lovers. Not all times are ripe for intense passion, and it is sometimes preferable to allow one’s beloved to tend to his or her own matters. Here the young woman is confident in the strength of their bond; she is certain that her beloved will return. Whether this verse refers to historical events in the process of national redemption or to the experiences of the individual’s soul, there are times of passion, revelation, and intimacy, and there are also times of calm, concealment, and distance. In these moments of distance, the couple is not truly separated from one another. Rather, their connection is toned down, demanding less of each of them. Love requires moments of respite so that its intensity does not become overwhelming.

איננו יכולים להתראות עַד שֶׁיָּפוּחַ, יזרח בשלמות, או: תנשוב רוח<footnote data-lang="heb" data-id="7995" data-num="8"/> הַיּוֹם, וְנָסוּ, ייפסקו הַצְּלָלִים. בינתיים סֹב, פנה אחורה, דְּמֵה־לְךָ, דוֹדִי, לִצְבִי אוֹ לְעֹפֶר הָאַיָּלִים עַל־הָרֵי בָתֶר, הרים מבותרים בגאיות ונחלים. המשך בתנועתך. בצד הכיסופים לקרבה ניתנים כאן מנוחה ומרחב לבן-הזוג – מה שאינו מצוי תמיד בין אוהבים. אולי אין זה הזמן המתאים לתשוקה אינטנסיבית, ועדיף להניח לבן-הזוג לרוץ בעסקיו, ומכיוון שיש ביטחון בקשר – ידוע בוודאות שהוא יחזור. בין שמדובר במאורעות היסטוריים של תהליכי הגאולה הלאומית, ובין שהכוונה לחוויות הנפש הפרטית, יש זמנים של נוכחות, הצצה, התגלות וקרבה, ויש זמנים של הסתר ורגיעה. אין זו היפרדות של ממש, אלא קשר פחות בולט ותובעני. האהבה זקוקה לרגעי מנוחה כדי שלא תתפרץ יתר על המידה, ויש להניח לה שתחפץ בזמני הגעגוע מרחוק.

יז עַד שֶׁיָּפוּחַ הַיּוֹם וְנָסוּ הַצְּלָלִים סֹב דְּמֵה־לְךָ דוֹדִי לִצְבִי אוֹ לְעֹפֶר הָאַיָּלִים עַל־הָרֵי בָתֶר

I am as beautiful as a daffodil of the Sharon, a lily of the valleys.