It was when David dwelled in his house, David said to Natan the prophet: Behold, I dwell in a magnificent house of cedar, which Huram king of Tyre built for me (14:1), and yet the Ark of the Covenant of the Lord is in a tent under curtains. This is unseemly. I wish to begin construction of a house for God.

וַיְהִי כַּאֲשֶׁר יָשַׁב דָּוִיד בְּבֵיתוֹ, וַיֹּאמֶר דָּוִיד אֶל־נָתָן הַנָּבִיא: הִנֵּה אָנֹכִי יוֹשֵׁב בְּבֵית הָאֲרָזִים המפואר שבנה לי חורם מלך צור,<footnote data-lang="heb" data-id="9238" data-num="44"/> ואילו אֲרוֹן בְּרִית־ה' מונח באוהל תַּחַת יְרִיעוֹת. אין זה נאה. רצוני להתחיל לבנות מקדש לה'.

א וַיְהִי כַּאֲשֶׁר יָשַׁב דָּוִיד בְּבֵיתוֹ וַיֹּאמֶר דָּוִיד אֶל־נָתָן הַנָּבִיא הִנֵּה אָנֹכִי יוֹשֵׁב בְּבֵית הָאֲרָזִים ואֲרוֹן בְּרִית־ה' תַּחַת יְרִיעוֹת

Natan the prophet supported David’s initiative. Although his encouragement of the king was not on the basis of a direct prophecy, his comments were also not received like those of a regular person; rather, they were received as the advice of one imbued with the spirit of God (see Shoḥer Tov 62:4). There are other instances in the Bible where a prophet issues a statement inspired by his holy spirit, and God subsequently communicates to him an explicit statement contrary to what he initially thought and felt (see I Samuel 16:6–7).

Natan said to David

DISCUSSION

צידד ביזמתו של דויד. אמנם הוא לא עודד אותו על פי נבואה ישירה, אבל דבריו לא נשמעו כדברי אדם מן המניין, אלא כדברים היוצאים מפיו של מי שיש בו רוח אלוקים (ראו שוחר טוב סב,ד). יש במקרא מקרים אחרים כעין זה: הנביא אומר דברים בהשראת רוחו הקדושה, ולאחר מכן ה' אומר לו אמירה מפורשת הנוגדת את מה שחשב והרגיש קודם (ראו שמואל א' טז,ו-ז).

נתן הנביא

הרחבות

Natan said to David:<notes|d1/> Everything that is in your heart, do, as God is with you. Rise and fulfill the grand idea that you are contemplating.

וַיֹּאמֶר נָתָן אֶל־דָּוִיד: כֹּל אֲשֶׁר בִּלְבָבְךָ עֲשֵׂה, כִּי הָאֱלֹהִים עִמָּךְ. קום וממש את הרעיון הגדול שעלה בלבך.

ב וַיֹּאמֶר נָתָן אֶל־דָּוִיד כֹּל אֲשֶׁר בִּלְבָבְךָ עֲשֵׂה כִּי הָאֱלֹהִים עִמָּךְ

Yet it was that night, when the word of God was with Natan, saying:

ואולם – וַיְהִי בַּלַּיְלָה הַהוּא, וַיְהִי דְּבַר־אֱלֹהִים אֶל־נָתָן לֵאמֹר׃

ג וַיְהִי בַּלַּיְלָה הַהוּא וַיְהִי דְּבַר־אֱלֹהִים אֶל־נָתָן לֵאמֹר׃

Go and tell David My servant: So says the Lord: It will not be you who will build for Me a house in which to dwell,

לֵךְ וְאָמַרְתָּ אֶל־דָּוִיד עַבְדִּי: כֹּה אָמַר ה': לֹא אַתָּה תִּבְנֶה־לִּי את הַבַּיִת לָשָׁבֶת.

ד לֵךְ וְאָמַרְתָּ אֶל־דָּוִיד עַבְדִּי כֹּה אָמַר ה' לֹא אַתָּה תִּבְנֶה־לִּי הַבַּיִת לָשָׁבֶת

for I have not dwelled in a permanent house since the day that I took up Israel from Egypt to this day; I have been in one tent or another, and in a Tabernacle. The Tabernacle in Shilo was still a tent, as only its walls were made of stone; its roof was composed of the curtains of the original Tabernacle. After the destruction of Shilo, there was no permanent structure that served as a place of worship and a place for the ark.

כִּי לֹא יָשַׁבְתִּי בְּבַיִת, במקדש של קבע מִן־הַיּוֹם אֲשֶׁר הֶעֱלֵיתִי אֶת־יִשְׂרָאֵל ממצרים עַד הַיּוֹם הַזֶּה. וָאֶהְיֶה שוכן מֵאֹהֶל אֶל־אֹהֶל וּמִמִּשְׁכָּן למשכן.<footnote data-lang="heb" data-id="9239" data-num="45"/> בשִׁלֹה היה עדיין אוהל, שכן רק חלקו התחתון של המבנה היה בנוי מאבנים, ואילו גגו היה מכוסה ביריעות של המשכן המקורי.<footnote data-lang="heb" data-id="9240" data-num="46"/> לאחר שחרב משכן שִׁלֹה, לא היה בניין קבע לארון או מקדש.

ה כִּי לֹא יָשַׁבְתִּי בְּבַיִת מִן־הַיּוֹם אֲשֶׁר הֶעֱלֵיתִי אֶת־יִשְׂרָאֵל עַד הַיּוֹם הַזֶּה וָאֶהְיֶה מֵאֹהֶל אֶל־אֹהֶל וּמִמִּשְׁכָּן

Wherever, or whenever, I have made my way among all Israel, have I spoken a word to any of the judges of Israel, whom I commanded to shepherd My people, saying: Why didn’t you build Me a house of cedar? Over the course of centuries, none of the judges, some of whom were great and prominent leaders, were commanded to build a Temple.

בְּכֹל הזמנים אֲשֶׁר־הִתְהַלַּכְתִּי בְּכָל־יִשְׂרָאֵל, האם דָבָר דִּבַּרְתִּי אֶת־אַחַד שֹׁפְטֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר צִוִּיתִי לִרְעוֹת, להנהיג אֶת־עַמִּי לֵאמֹר: "לָמָּה לֹא־בְנִיתֶם לִי בֵּית אֲרָזִים?" במשך מאות שנים איש מן השופטים, שאחדים מהם היו מנהיגים גדולים וחשובים, לא הצטווה לבנות מקדש.

ו בְּכֹל אֲשֶׁר־הִתְהַלַּכְתִּי בְּכָל־יִשְׂרָאֵל הדָבָר דִּבַּרְתִּי אֶת־אַחַד שֹׁפְטֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר צִוִּיתִי לִרְעוֹת אֶת־עַמִּי לֵאמֹר לָמָּה לֹא־בְנִיתֶם לִי בֵּית אֲרָזִים

Now, so shall you say to My servant David: So says the Lord of hosts: You were a young rural shepherd, and I took you from the pasture, from after the flock, to be a ruler over My people Israel;

וְעַתָּה כֹּה־תֹאמַר לְעַבְדִּי לְדָוִיד: כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת: "היית רועה צאן כפרי צעיר, ואֲנִי לְקַחְתִּיךָ מִן־הַנָּוֶה, מקום מרעה, מִן־אַחֲרֵי הַצֹּאן, לִהְיוֹת נָגִיד, מלך עַל עַמִּי יִשְׂרָאֵל.

ז וְעַתָּה כֹּה־תֹאמַר לְעַבְדִּי לְדָוִיד כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת אֲנִי לְקַחְתִּיךָ מִן־הַנָּוֶה מִן־אַחֲרֵי הַצֹּאן לִהְיוֹת נָגִיד עַל עַמִּי יִשְׂרָאֵל

I have been with you wherever you went and have eliminated all your enemies from before you, and I have given you a name, like the name of the great ones who are on the earth, as you are the first leader since Joshua whose name is renowned outside your own land.

וָאֶהְיֶה עִמְּךָ בְּכֹל אֲשֶׁר הָלַכְתָּ, וָאַכְרִית, השמדתי אֶת־כָּל־אוֹיְבֶיךָ מִפָּנֶיךָ, וְעָשִׂיתִי לְךָ שֵׁם כְּשֵׁם הַגְּדוֹלִים אֲשֶׁר בָּאָרֶץ, בהיותך המנהיג הראשון מאז יהושע ששמך נודע גם מחוץ לארצך.

ח וָאֶהְיֶה עִמְּךָ בְּכֹל אֲשֶׁר הָלַכְתָּ וָאַכְרִית אֶת־כָּל־אוֹיְבֶיךָ מִפָּנֶיךָ וְעָשִׂיתִי לְךָ שֵׁם כְּשֵׁם הַגְּדוֹלִים אֲשֶׁר בָּאָרֶץ

I will make a place for My people Israel, and I will plant it, and they will dwell in their place, and will no longer be disturbed. Some read this in the past tense: I have established My people Israel in its place, and they will no longer be fearful. During David’s reign, Israel had achieved a status of relative peace. And evil people will not wear them down, destroy them, anymore, as in the past,

וְשַׂמְתִּי מָקוֹם לְעַמִּי יִשְׂרָאֵל, וּנְטַעְתִּיהוּ, קבעתי אותו, וְשָׁכַן תַּחְתָּיו, במקומו, וְלֹא יִרְגַּז, יפחד עוֹד, בתקופת שלטונך הגיע עם ישראל למנוחה יחסית, וְלֹא־יוֹסִיפוּ בְנֵי־עַוְלָה לְבַלֹּתוֹ, לכלות בו כַּאֲשֶׁר, כמו בָּרִאשׁוֹנָה.

ט וְשַׂמְתִּי מָקוֹם לְעַמִּי יִשְׂרָאֵל וּנְטַעְתִּיהוּ וְשָׁכַן תַּחְתָּיו וְלֹא יִרְגַּז עוֹד וְלֹא־יוֹסִיפוּ בְנֵי־עַוְלָה לְבַלֹּתוֹ כַּאֲשֶׁר בָּרִאשׁוֹנָה

during the days when I appointed judges over My people Israel, when the nation was subject to the domination of various enemies and most of its wars were fought to defend it from invaders and harassers. I will subdue all your enemies. This too can be read in the past tense: The situation has changed since then, as I have subdued your enemies. And I will proclaim you, and the Lord will establish a royal house, a dynasty, for you. Some read the first part of this sentence as a continuation of the previous one, and explain it slightly differently: Moreover, I have displayed you to all.

וּלְמִיָּמִים, ומאז הימים אֲשֶׁר צִוִּיתִי, מיניתי בהם שֹׁפְטִים עַל־עַמִּי יִשְׂרָאֵל, כאשר היה העם נתון להשתלטותם של אויבים שונים, ורוב מלחמותיו נועדו להגנה מפני פולשים ומתנכלים, השתנה המצב – וְהִכְנַעְתִּי אֶת־כָּל־אוֹיְבֶיךָ, וָאַגִּד לָךְ, הראיתי אותך לכול. לחלופין: אגיד לך דבר נוסף<footnote data-lang="heb" data-id="9241" data-num="47"/> – וּבַיִת, בית מלוכה, שושלת מלכים יִבְנֶה־לְּךָ ה', והיא תימשך אחריך<footnote data-lang="heb" data-id="9242" data-num="48"/> –

י וּלְמִיָּמִים אֲשֶׁר צִוִּיתִי שֹׁפְטִים עַל־עַמִּי יִשְׂרָאֵל וְהִכְנַעְתִּי אֶת־כָּל־אוֹיְבֶיךָ וָאַגִּד לָךְ וּבַיִת יִבְנֶה־לְּךָ ה'

Your dynasty will last, as it will be, that when your days are completed to go with your fathers, when the time comes for you to pass away, I will set up your offspring after you who will be from your sons. A son will be born to you who will succeed you. And I will establish his kingdom, so that his reign will be firmly established. The sons of judges did not assume their fathers’ positions, with the exception of Avimelekh, who forcibly seized power. King Saul did have a son who assumed his position, but his reign was tenuous and brief.

וְהָיָה כִּי־מָלְאוּ יָמֶיךָ לָלֶכֶת עִם־אֲבֹתֶיךָ, כשיגיע זמנך להיפטר מן העולם, וַהֲקִימוֹתִי אֶת־זַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ אֲשֶׁר יִהְיֶה, מי שעתיד להיות מִבָּנֶיךָ. ייוולד לך בן שימשיך אותך, וַהֲכִינוֹתִי, אבסס אֶת־מַלְכוּתוֹ. לשופטים לא היו בנים יורשים, מלבד אבימלך, שתפס את ההנהגה בזרוע; לשאול אמנם היה בן שהמשיך את מלכותו, אבל באופן רופף ולזמן קצר מאוד; ואילו לך בנך יירש את כסאך, ומלכותו תתבסס.

יא וְהָיָה כִּי־מָלְאוּ יָמֶיךָ לָלֶכֶת עִם־אֲבֹתֶיךָ וַהֲקִימוֹתִי אֶת־זַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ אֲשֶׁר יִהְיֶה מִבָּנֶיךָ וַהֲכִינוֹתִי אֶת־מַלְכוּתוֹ

He, your son and heir, will build a house for Me, and I will establish his throne forever.

הוּא – הבן הממשיך אותך יִבְנֶה־לִּי בָּיִת, וְכֹנַנְתִּי אֶת־כִּסְאוֹ עַד־עוֹלָם.

יב הוּא יִבְנֶה־לִּי בָּיִת וְכֹנַנְתִּי אֶת־כִּסְאוֹ עַד־עוֹלָם

I will be a father to him, and he will be a son to Me; I will not remove My kindness from him, as I removed it from the one, the king, who was before you. Your dynasty, in contrast, will be eternal:

אֲנִי אֶהְיֶה־לּוֹ לְאָב, וְהוּא יִהְיֶה־לִּי לְבֵן, וְחַסְדִּי לֹא־אָסִיר מֵעִמּוֹ כַּאֲשֶׁר הֲסִירוֹתִי מֵהמלך אֲשֶׁר הָיָה לְפָנֶיךָ, ומלוכתו נקטעה. המלכות שתעמוד ממך תהיה נצחית.

יג אֲנִי אֶהְיֶה־לּוֹ לְאָב וְהוּא יִהְיֶה־לִּי לְבֵן וְחַסְדִּי לֹא־אָסִיר מֵעִמּוֹ כַּאֲשֶׁר הֲסִירוֹתִי מֵאֲשֶׁר הָיָה לְפָנֶיךָ

I will install him in My House and in My kingdom forever, and his throne will be established forever.

וְהַעֲמַדְתִּיהוּ בְּבֵיתִי וּבְמַלְכוּתִי עַד־הָעוֹלָם, וְכִסְאוֹ יִהְיֶה נָכוֹן, מבוסס עַד־עוֹלָם".

יד וְהַעֲמַדְתִּיהוּ בְּבֵיתִי וּבְמַלְכוּתִי עַד־הָעוֹלָם וְכִסְאוֹ יִהְיֶה נָכוֹן עַד־עוֹלָם

In accordance with all these matters, and in accordance with this entire vision, so Natan spoke to David. Along with the negative message that Natan relayed to David that he would not be privileged to build the Temple, he informed him that his kingdom would continue, and that his son who would succeed him would build the House of God.

כְּכֹל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וּכְכֹל הֶחָזוֹן, מראה הנבואה הלילי הַזֶּה, כֵּן דִּבֶּר נָתָן אֶל־דָּוִיד. בצד הבשורה השלילית שהשמיע נתן באוזני דויד, שהוא לא יבנה את בית המקדש, הוא בישר לו גם שמלכותו תימשך, ושבנו שימלוך תחתיו יבנה את בית ה'.

טו כְּכֹל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וּכְכֹל הֶחָזוֹן הַזֶּה כֵּן דִּבֶּר נָתָן אֶל־דָּוִיד

King David came and sat before the Lord. There are no seats in the House of God, and it is apparently prohibited to sit before God. The Sages discuss this case from a halakhic perspective, and some conclude that special permission was granted to the kings of the house of David to sit in the Temple.<footnote data-lang="eng" data-id="8227" data-num="280"/> Alternatively, the verse means that David remained before God.<footnote data-lang="eng" data-id="8228" data-num="281"/> And he said, in response to the prophecy: Who am I, Lord God, and who is my house, that You have brought me to this point and crowned me king over Israel?

וַיָּבֹא הַמֶּלֶךְ דָּוִיד, וַיֵּשֶׁב לִפְנֵי ה'. בבית ה' אין מקומות ישיבה. נראה שאסור לשבת לפני ה'. חכמים דנו בשאלה הזו מבחינה הלכתית, והיו שהסיקו מכאן היתר מיוחד למלכי בית דויד.<footnote data-lang="heb" data-id="9243" data-num="49"/> לפי דעה אחרת פורשה הישיבה כשהייה.<footnote data-lang="heb" data-id="9244" data-num="50"/> וַיֹּאמֶר בתגובה לנבואה: מִי־אֲנִי, ה' אֱלֹהִים, וּמִי בֵיתִי כִּי הֲבִיאֹתַנִי עַד־הֲלֹם והמלכת אותי על ישראל?!

טז וַיָּבֹא הַמֶּלֶךְ דָּוִיד וַיֵּשֶׁב לִפְנֵי ה' וַיֹּאמֶר מִי־אֲנִי ה' אֱלֹהִים וּמִי בֵיתִי כִּי הֲבִיאֹתַנִי עַד־הֲלֹם

This did not suffice in Your eyes, God; that kindness was not enough for You, and You have even spoken of the establishment of Your servant’s house in the distant future, and have regarded me as<footnote data-lang="eng" data-id="8229" data-num="282"/> a man of great distinction, worthy of initiating a royal dynasty, Lord God.

וַתִּקְטַן זֹאת בְּעֵינֶיךָ, אֱלֹהִים, לא הסתפקת בזאת, וַתְּדַבֵּר אף עַל כינון בֵּית־עַבְדְּךָ לְמֵרָחוֹק, לעתיד הרחוק, וּרְאִיתַנִי כְּתוֹר, כתואר<footnote data-lang="heb" data-id="9245" data-num="51"/> הָאָדָם הַמַּעֲלָה, כאדם שמעלתו גבוהה, המתחיל שושלת מלוכה, ה' אֱלֹהִים.

יז וַתִּקְטַן זֹאת בְּעֵינֶיךָ אֱלֹהִים וַתְּדַבֵּר עַל בֵּית־עַבְדְּךָ לְמֵרָחוֹק וּרְאִיתַנִי כְּתוֹר הָאָדָם הַמַּעֲלָה ה' אֱלֹהִים

What more can David add for You for the honor of Your servant? What additional honor could I ask of You, as You know Your servant. You are aware of my sins, flaws, and errors, and yet You chose me, as You know that my intentions were for Your sake.

מַה־יּוֹסִיף עוֹד דָּוִיד לדבר אֵלֶיךָ לְכָבוֹד אֶת־עַבְדֶּךָ?! איזה עוד כבוד יכול אני לבקש מידך, והרי אַתָּה אֶת־עַבְדְּךָ, אותי יָדָעְתָּ. אתה מכיר את חטאי, פגמי וטעויותי, ובכל זאת בחרת בי שכן אתה יודע שכוונותי היו למענך.

יח מַה־יּוֹסִיף עוֹד דָּוִיד אֵלֶיךָ לְכָבוֹד אֶת־עַבְדֶּךָ ואַתָּה אֶת־עַבְדְּךָ יָדָעְתָּ

Lord, for Your servant’s sake, and according to Your heart, Your will, You have done all this greatness, to make known all these great things.

ה', בַּעֲבוּר עַבְדְּךָ וּכְלִבְּךָ, כפי רצונך עָשִׂיתָ אֵת כָּל־הַגְּדוּלָּה הַזֹּאת, לְהֹדִיעַ אֶת־כָּל־הַגְּדֻלּוֹת.

יט ה' בַּעֲבוּר עַבְדְּךָ וּכְלִבְּךָ עָשִׂיתָ אֵת כָּל־הַגְּדוּלָּה הַזֹּאת לְהֹדִיעַ אֶת־כָּל־הַגְּדֻלּוֹת

Lord, there is no one like You; You are the King of the world, and there is no God other than You, in accordance with everything<footnote data-lang="eng" data-id="8230" data-num="283"/> that we heard with our ears.

ה', אֵין כָּמוֹךָ, אתה הוא מלך העולם, וְאֵין אֱלֹהִים זוּלָתֶךָ. בְּכֹל, ככל<footnote data-lang="heb" data-id="9246" data-num="52"/> אֲשֶׁר־שָׁמַעְנוּ בְּאָזְנֵינוּ.

כ ה' אֵין כָּמוֹךָ וְאֵין אֱלֹהִים זוּלָתֶךָ בְּכֹל אֲשֶׁר־שָׁמַעְנוּ בְּאָזְנֵינוּ

Who is like Your people Israel, one nation, special, on the earth, whom God went to redeem for Himself as a people, to make for Yourself renown by means of great, marvelous, and awesome acts, to drive out nations from before Your people, whom You redeemed from Egypt. We are the first and only chosen people; not only did You redeem us from slavery in Egypt, but You banished other nations from before us.

וּמִי כְּעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל גּוֹי אֶחָד, מיוחד בָּאָרֶץ, אֲשֶׁר הָלַךְ הָאֱלֹהִים לִפְדּוֹת, להושיע לוֹ עָם, לָשׂוּם, לשים, לעשות לְךָ שֵׁם באמצעות גְּדֻלּוֹת וְנוֹרָאוֹת, מעשים גדולים ומיָראים, לְגָרֵשׁ מִפְּנֵי עַמְּךָ אֲשֶׁר־פָּדִיתָ מִמִּצְרַיִם גּוֹיִם. אנחנו העם הנבחר הראשון והיחידי, שלא רק פדית משעבודו אלא גירשת מפניו גויים אחרים.

כא וּמִי כְּעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל גּוֹי אֶחָד בָּאָרֶץ אֲשֶׁר הָלַךְ הָאֱלֹהִים לִפְדּוֹת לוֹ עָם לָשׂוּם לְךָ שֵׁם גְּדֻלּוֹת וְנוֹרָאוֹת לְגָרֵשׁ מִפְּנֵי עַמְּךָ אֲשֶׁר־פָּדִיתָ מִמִּצְרַיִם גּוֹיִם

You made Your people Israel as a people for You forever; and You, Lord, became their God.

וַתִּתֵּן אֶת־עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל לְךָ לְעָם עַד־עוֹלָם, וְאַתָּה ה' הָיִיתָ לָהֶם לֵאלֹהִים.

כב וַתִּתֵּן אֶת־עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל לְךָ לְעָם עַד־עוֹלָם וְאַתָּה ה' הָיִיתָ לָהֶם לֵאלֹהִים

Now, Lord, all that I can ask is: Let the matter that You have spoken about Your servant and about his house be fulfilled forever, and do as You have spoken.

וְעַתָּה, ה', כל מה שאני יכול לבקש הוא שָּה, ה', הַדָּבָר אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ עַל־עַבְדְּךָ וְעַל־בֵּיתוֹ יֵאָמֵן, יתקיים עַד־עוֹלָם, וַעֲשֵׂה כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ.

כג וְעַתָּה ה' הַדָּבָר אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ עַל־עַבְדְּךָ וְעַל־בֵּיתוֹ יֵאָמֵן עַד־עוֹלָם וַעֲשֵׂה כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ

Let it be fulfilled, and let Your name be glorified forever, saying: The Lord of hosts, God of Israel is God to Israel, and the house of David Your servant will be established, firm and strong, before You. You have promised that we will continue to be the chosen nation, and on the personal level You have likewise chosen the royal house of David.

וְיֵאָמֵן וְיִגְדַּל שִׁמְךָ עַד־עוֹלָם, לֵאמֹר: ה' צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל הוא אֱלֹהִים לְיִשְׂרָאֵל, וּבֵית־דָּוִיד עַבְדְּךָ יהיה נָכוֹן, יציב ומחוזק לְפָנֶיךָ. הלוא אתה הבטחת את המשך בחירתנו המיוחדת, וגם את הבחירה הפרטית בבית דויד.

כד וְיֵאָמֵן וְיִגְדַּל שִׁמְךָ עַד־עוֹלָם לֵאמֹר ה' צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֱלֹהִים לְיִשְׂרָאֵל וּבֵית־דָּוִיד עַבְדְּךָ נָכוֹן לְפָנֶיךָ

For You, my God, have revealed to the ear of Your servant that You wish to build him a royal house; therefore Your servant has found it in his heart to pray before You this prayer, to thank You for what You have given me, and to inquire about Your promise for the future.

כִּי אַתָּה, אֱלֹהַי, גָּלִיתָ, גילית אֶת־אֹזֶן עַבְדְּךָ שברצונך לִבְנוֹת לוֹ בָּיִת, מלכות, עַל־כֵּן מָצָא עַבְדְּךָ טעם לְהִתְפַּלֵּל לְפָנֶיךָ את התפילה הזאת, להודות על מה שנתת לי ולבקש על מה שהובטח לי לעתיד.

כה כִּי אַתָּה אֱלֹהַי גָּלִיתָ אֶת־אֹזֶן עַבְדְּךָ לִבְנוֹת לוֹ בָּיִת עַל־כֵּן מָצָא עַבְדְּךָ לְהִתְפַּלֵּל לְפָנֶיךָ

Now, Lord, You are God, who controls everything and has the power to fulfill His promises, and You have spoken this good about Your servant;

וְעַתָּה, ה', אַתָּה־הוּא הָאֱלֹהִים, השולט בכול ושבידו לקיים, וַתְּדַבֵּר עַל־עַבְדְּךָ את הַטּוֹבָה הַזֹּאת,

כו וְעַתָּה ה' אַתָּה־הוּא הָאֱלֹהִים וַתְּדַבֵּר עַל־עַבְדְּךָ הַטּוֹבָה הַזֹּאת

now You have decided, and it is Your desire to bless the house of Your servant, to be before You forever; for You, Lord, have blessed, and we are blessed forever from Your blessings. David understood Natan’s prophecy as a divine endorsement from above: God has approved his good intentions and informed him that in reward for his initiative he will merit goodness and blessings. However, in practice he himself will not build the Temple, as he had hoped. The gift that he sought to bestow upon God will be accepted only later. The precise reason for the deferral is not explained to David. He is merely told that the Temple will be constructed not as an act of war; rather, it will be only after the kingdom is fully established and peace reigns in the land. The verses that follow describe how David was determined to prepare all that he could for the building of the Temple.

וְעַתָּה הוֹאַלְתָּ, רצית לְבָרֵךְ אֶת־בֵּית עַבְדְּךָ לִהְיוֹת לְעוֹלָם לְפָנֶיךָ, כִּי־אַתָּה ה' בֵּרַכְתָּ, וּמברכתך יהיה מְבֹרָךְ לְעוֹלָם. דויד ראה בנבואת נתן אישור מלמעלה. ה' אישר את כוונותיו, ואמר לו שבזכות יזמתו הוא יזכה לטובות וברכות, אלא שבפועל הדברים לא יתממשו על ידיו, כפי שרצה. המתנה שביקש לתת תתקבל רק לאחר זמן. הטעם לדחייה לא הוסבר לו. נאמר לו רק שבניין המקדש לא ייעשה כפעולה מלחמתית, אלא לאחר שהממלכה תתבסס וישכון בה השלום.<footnote data-lang="heb" data-id="9247" data-num="53"/> בהמשך יסופר כי דויד נחוש לטרוח בכל מה שאפשר להכין מראש לקראת בניית המקדש.

כז וְעַתָּה הוֹאַלְתָּ לְבָרֵךְ אֶת־בֵּית עַבְדְּךָ לִהְיוֹת לְעוֹלָם לְפָנֶיךָ כִּי־אַתָּה ה' בֵּרַכְתָּ וּמְבֹרָךְ לְעוֹלָם

It was when David dwelled in his house, David said to Natan the prophet: Behold, I dwell in a magnificent house of cedar, which Huram king of Tyre built for me (14:1), and yet the Ark of the Covenant of the Lord is in a tent under curtains. This is unseemly. I wish to begin construction of a house f