The immigrants likely arrived in the Land of Israel in the summer, when such long journeys are feasible. The seventh Hebrew month, Tishrei, arrived with the children of Israel settled in the cities; the people assembled, as one man, to Jerusalem.

העולים הגיעו לארץ מן הסתם בקיץ, שכן זו העונה שבה אפשר לערוך מסעות ארוכים כאלה. וַיִּגַּע, הגיע הַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי, תשרי, וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל יושבים בֶּעָרִים, וַיֵּאָסְפוּ הָעָם כְּאִישׁ אֶחָד אֶל־יְרוּשָׁלִָם.

א וַיִּגַּע הַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל בֶּעָרִים וַיֵּאָסְפוּ הָעָם כְּאִישׁ אֶחָד אֶל־יְרוּשָׁלִָם

Yeshua, or Yehoshua, who was the first High Priest of the Second Temple, returned from Babylonia with Zerubavel. Yeshua came from the priestly family of Tzadok, which was the family of the majority of the High Priests going back to the time of King David. His grandfather, Seraya the High Priest, was executed by Nevuzaradan at the time of the destruction of the Temple (see II Kings 25:18; I Chronicles 5:38–41; Shir HaShirim Rabba 5).

Yeshua son of Yotzadak

BACKGROUND

ראשון לכהנים הגדולים בבית שני, שעלה מבבל עם זרֻבבל. ישוע בא ממשפחת צדוק הכהן, שממנה נתמנו רוב הכהנים הגדולים מאז ימי דוד המלך. סבו, שריה הכהן הגדול, הוצא להורג על ידי נבוזראדן בזמן החורבן (ראו מלכים ב' כה,יח; דברי הימים א' ה,לח–מא; שיר השירים רבה ה).

יֵשׁוּעַ בֶּן יוֹצָדָק, יהושע בן יהוצדק

הרחבות

Yeshua son of Yotzadak,<notes|b1/> the High Priest, and his brethren the priests, and Zerubavel son of She’altiel, the leader of royal lineage, a descendant of King Yehoyakhin, and his brethren stood and built the altar of the God of Israel, to offer up burnt offerings upon it, as it is written in the Torah of Moses, the man of God.

וַיָּקָם יֵשׁוּעַ בֶּן־יוֹצָדָק הכהן הגדול וְאֶחָיו הַכֹּהֲנִים, וּזְרֻבָּבֶל בֶּן־שְׁאַלְתִּיאֵל הנשיא מזרע המלוכה, מבני יהויכין וְאֶחָיו, וַיִּבְנוּ אֶת־מִזְבַּח אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל לְהַעֲלוֹת עָלָיו עֹלוֹת, כַּכָּתוּב בְּתוֹרַת מֹשֶׁה אִישׁ־הָאֱלֹהִים.

ב וַיָּקָם יֵשׁוּעַ בֶּן־יוֹצָדָק וְאֶחָיו הַכֹּהֲנִים וּזְרֻבָּבֶל בֶּן־שְׁאַלְתִּיאֵל וְאֶחָיו וַיִּבְנוּ אֶת־מִזְבַּח אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל לְהַעֲלוֹת עָלָיו עֹלוֹת כַּכָּתוּב בְּתוֹרַת מֹשֶׁה אִישׁ־הָאֱלֹהִים

They established the altar on its original foundations, for they were fearful of the peoples of the land. They were apprehensive with regard to the nations of the area, and were too afraid to rebuild Jerusalem completely. Therefore, they merely reestablished the altar on its foundations, avoiding any steps that might appear threatening or overly conspicuous.<footnote data-lang="eng" data-id="7747" data-num="35"/> And they offered up burnt offerings to the Lord upon it, the two burnt offerings that constitute the daily offerings, which are brought morning and evening.<footnote data-lang="eng" data-id="7748" data-num="36"/>

וַיָּכִינוּ, הם קוממו את הַמִּזְבֵּחַ ההרוס עַל־מְכוֹנֹתָו, יסודותיו הראשונים, כִּי פעלו בְּאֵימָה המוטלת עֲלֵיהֶם מֵעַמֵּי הָאֲרָצוֹת. הם עדיין פחדו מעמי האזור וחששו לבנות את ירושלים בשלמות. לכן הסתפקו בהקמת המזבח על מכונו ונמנעו מצעדים שעלולים להיראות מאיימים או בולטים מדי.<footnote data-lang="heb" data-id="8711" data-num="2"/> וַיַּעֲלו עָלָיו עֹלוֹת לַה', שתי עֹלוֹת התמיד לַבֹּקֶר וְלָעָרֶב.<footnote data-lang="heb" data-id="8712" data-num="3"/>

ג וַיָּכִינוּ הַמִּזְבֵּחַ עַל־מְכוֹנֹתָו כִּי בְּאֵימָה עֲלֵיהֶם מֵעַמֵּי הָאֲרָצוֹת וַיַּעֲל עָלָיו עֹלוֹת לַה' עֹלוֹת לַבֹּקֶר וְלָעָרֶב

They observed the Festival of the Tabernacles, as it is written in the Torah, with daily burnt offerings by the specific number, in accordance with the ordinance, each day’s quantity on its day. Each day of the festival they would bring a different number of burnt offerings, as required by the Torah,<footnote data-lang="eng" data-id="7749" data-num="37"/>

וַיַּעֲשׂוּ אֶת־חַג הַסֻּכּוֹת כַּכָּתוּב בתורה, וְעֹלַת יוֹם בְּיוֹם בְּמִסְפָּר מסוים, כְּמִשְׁפַּט דְּבַר־יוֹם בְּיוֹמוֹ. בכל יום ויום מימי החג מקריבים מספר עולות שונה, כאמור בתורה.<footnote data-lang="heb" data-id="8713" data-num="4"/>

ד וַיַּעֲשׂוּ אֶת־חַג הַסֻּכּוֹת כַּכָּתוּב וְעֹלַת יוֹם בְּיוֹם בְּמִסְפָּר כְּמִשְׁפַּט דְּבַר־יוֹם בְּיוֹמוֹ

and thereafter they continued even in the following days, when the festival had ended, to bring the daily continual burnt offering, and for the new moons, and for all the sacred appointed times of the Lord, and for everyone who proffered a gift offering to the Lord.

וְאַחֲרֵי כֵן, גם בימים הבאים המשיכו להקריב עֹלַת תָּמִיד שמקריבים בכל יום, ולראשי חֳדָשִׁים וּלְכָל־מוֹעֲדֵי ה' הַמְקֻדָּשִׁים וּלְכֹל מִתְנַדֵּב קרבן נְדָבָה לַה'.

ה וְאַחֲרֵי כֵן עֹלַת תָּמִיד ול חֳדָשִׁים וּלְכָל־מוֹעֲדֵי ה' הַמְקֻדָּשִׁים וּלְכֹל מִתְנַדֵּב נְדָבָה לַה'

From the first day of the seventh month, Rosh HaShana, they began to offer up burnt offerings to the Lord; but the foundation of the Sanctuary of the Lord was not laid. The altar alone was built, but nevertheless offerings could be burnt upon it.

מִיּוֹם אֶחָד לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי, ראש השנה הֵחֵלּוּ לְהַעֲלוֹת עֹלוֹת לַה', וְהֵיכַל ה' עדיין לֹא יֻסָּד. רק המזבח היה בנוי, ואפשר היה להקריב עליו.

ו מִיּוֹם אֶחָד לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי הֵחֵלּוּ לְהַעֲלוֹת עֹלוֹת לַה' וְהֵיכַל ה' לֹא יֻסָּד

The cedar, Cedrus, is a conifer tree from the pine family. The tree is impressive in size and appearance; it reaches a height of 30 m, and its trunk can be as thick as 2–3 m. It grows in elevated and cold regions, mainly in Lebanon. Due to its strength, as well as the length and straightness of its branches, cedar wood is often used as building material, especially for public structures and castles. Indeed, cedar is a symbol of strength and fortitude. According to Egyptian and Assyrian records from the first and second millennia BCE, the forests of Lebanon were the main source of construction materials for grand buildings, ships, and boats used for ritual purposes, as well as for furniture and coffins. As early as during the days of Solomon, wood was imported from Lebanon for the construction of the First Temple (see I Kings 5:20–32).

Cedar trees from Lebanon

הארז (שם מדעי: Cedrus) הוא עץ מחט מרשים בגודלו והדרו ממשפחת האורנים, מגיע לגובה 30 מ', ועובי גזעו עד 3–2 מ'. הוא גדל באזורים גבוהים וקרים, בעיקר בלבנון. הארז שימש חומר לבניין, במיוחד במבנים ציבוריים וארמונות, בשל חוזקו וענפיו הישרים והארוכים. הוא מסמל חוזק וחוסן. על פי תעודות מצריות ואשוריות מהאלף הראשון והשני לפנה"ס, יערות לבנון היו מקור עיקרי של חומרי בנייה שבהם השתמשו במבנים מפוארים, אניות וסירות–פולחן, ריהוט וארונות קבורה. כבר בימי שלמה הובאו עצים מהלבנון לבניית המקדש (ראו מלכים א' ה,כ–לב).

אֲרָזִים מִן הַלְּבָנוֹן

Meanwhile, they gave silver to the masons of stone, and to the craftsmen who worked with hard materials; and they gave food, drink, and oil to the Sidonians and to the Tyrians, in order to bring cedar trees from Lebanon<notes|b1/> to the sea, to Yafo,<notes|b />Jaffa, in accordance with their license that they had received from Cyrus king of Persia to rebuild the Temple.

וַיִּתְּנוּ בינתיים כֶסֶף לַחֹצְבִים בסלעים וְלֶחָרָשִׁים, בעלי מלאכה בחומרים קשים, וּמַאֲכָל וּמִשְׁתֶּה וָשֶׁמֶן נתנו לַצִּדֹנִים וְלַצֹּרִים, לאנשי צידון וצור כדי לְהָבִיא עֲצֵי אֲרָזִים מִן־הַלְּבָנוֹן אֶל־יָם יָפוֹא, יפו כְּרִשְׁיוֹן שנתן כּוֹרֶשׁ מֶלֶךְ־פָּרַס עֲלֵיהֶם לבנות את המקדש.

ז וַיִּתְּנוּ כֶסֶף לַחֹצְבִים וְלֶחָרָשִׁים וּמַאֲכָל וּמִשְׁתֶּה וָשֶׁמֶן לַצִּדֹנִים וְלַצֹּרִים לְהָבִיא עֲצֵי אֲרָזִים מִן־הַלְּבָנוֹן אֶל־יָם יָפוֹא כְּרִשְׁיוֹן כּוֹרֶשׁ מֶלֶךְ־פָּרַס עֲלֵיהֶם

In the second year after their arrival at the House of God in Jerusalem, in the second month, Iyar, Zerubavel son of She’altiel, the governor, and Yeshua son of Yotzadak, the High Priest, and the rest of their brethren, the priests and the Levites, and everyone who came from the captivity, from the exile, to Jerusalem, commenced work on this sacred project. To this end they appointed the Levites, from twenty years old and above, to supervise<footnote data-lang="eng" data-id="7750" data-num="38"/> the labor of rebuilding the House of the Lord.

וּבַשָּׁנָה הַשֵּׁנִית לְבוֹאָם אֶל־בֵּית הָאֱלֹהִים לִירוּשָׁלִַם בַּחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי, אייר הֵחֵלּוּ זְרֻבָּבֶל בֶן־שְׁאַלְתִּיאֵל הפחה וְיֵשׁוּעַ בֶּן־יוֹצָדָק הכהן הגדול וּשְׁאָר אֲחֵיהֶם הַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם וְכָל־הַבָּאִים מֵהַשְּׁבִי, מהגולה אל יְרוּשָׁלִַם, וַיַּעֲמִידוּ אֶת־הַלְוִיִּם מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה לְנַצֵּחַ, לפקח ולפקד<footnote data-lang="heb" data-id="8714" data-num="5"/> עַל־מְלֶאכֶת בניין בֵּית־ה'.

ח וּבַשָּׁנָה הַשֵּׁנִית לְבוֹאָם אֶל־בֵּית הָאֱלֹהִים לִירוּשָׁלִַם בַּחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי הֵחֵלּוּ זְרֻבָּבֶל בֶן־שְׁאַלְתִּיאֵל וְיֵשׁוּעַ בֶּן־יוֹצָדָק וּשְׁאָר אֲחֵיהֶם הַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם וְכָל־הַבָּאִים מֵהַשְּׁבִי יְרוּשָׁלִַם וַיַּעֲמִידוּ אֶת־הַלְוִיִּם מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה לְנַצֵּחַ עַל־מְלֶאכֶת בֵּית־ה'

Yeshua, his sons and his brethren, Kadmiel and his sons, of the children of Judah, all of them stood together to supervise the craftsmen in the House of God; the children of Henadad also accompanied them, with their sons, and their brethren the Levites.

וַיַּעֲמֹד יֵשׁוּעַ יחד עם בָּנָיו וְאֶחָיו, קַדְמִיאֵל וּבָנָיו ובְנֵי־יְהוּדָה כְּאֶחָד, כולם יחד לְנַצֵּחַ עַל־עֹשֵׂה הַמְּלָאכָה בְּבֵית הָאֱלֹהִים, ואִתם בְּנֵי חֵנָדָד, בְּנֵיהֶם וַאֲחֵיהֶם, הַלְוִיִּם.

ט וַיַּעֲמֹד יֵשׁוּעַ בָּנָיו וְאֶחָיו קַדְמִיאֵל וּבָנָיו בְנֵי־יְהוּדָה כְּאֶחָד לְנַצֵּחַ עַל־עֹשֵׂה הַמְּלָאכָה בְּבֵית הָאֱלֹהִים בְּנֵי חֵנָדָד בְּנֵיהֶם וַאֲחֵיהֶם הַלְוִיִּם

Of the roughly forty thousand immigrants, there were many who could not actively participate in the massive project of building the Temple. Some of them were children, who certainly did not perform construction work, while others were elderly, and were at the most given the honor of laying down a little mortar. Furthermore, not all those who were fit to work had the time to do so, as they needed to provide for their families as well. They had returned to resettle the abandoned cities and towns of Judah, as well as work for their livelihoods. It should also be kept in mind that not everyone knew how to perform construction work. There were skilled architects, craftsmen, and managers in charge of the labor, but not all the people were qualified in these fields, and acquiring the appropriate skills took time. Furthermore, the complexity of the building, which was partly constructed from stone and partly from wood, and the need to import raw materials from outside the country, also served to complicate matters. It will later be related that there were other external factors that interrupted the work and caused further delays, but even if the labor had been performed with great industry and effort without those disturbances, it would have taken a long time to complete the building. In his time, King Solomon had 150,000 workers at his disposal, who could perform various tasks, apart from his supervisors and managers (see I Kings 5:29), and even so it took him several years to construct the First Temple (I Kings 6:1, 38). For all these reasons many years passed, encompassing the reigns of several kings, until the immigrants from Babylonia were able to finish the construction of the Second Temple.

The builders laid the foundation

DISCUSSION

מתוך כ–40,000 העולים, היו רבים שלא היו שותפים ממשיים במפעל העצום של בניין בית המקדש. היו ביניהם ילדים, שבוודאי לא עבדו בבניין; היו זקנים, שלכל היותר קיבלו את הכבוד להניח בו קצת מלט; גם לא כל העולים הכשירים למלאכה יכלו להתפנות לכך, שהרי היו צריכים לדאוג גם לפרנסת משפחותיהם. הם חזרו ליישב את ערי יהודה ואת היישובים הנטושים, והיה מוטל עליהם לעבוד למחייתם. יש לזכור שגם לא כל אחד ידע את מלאכת הבנייה. היו אמנם אדריכלים, אומנים ומנהלי עבודה שניצחו על המלאכה, אבל לא הכול היו מוכשרים לעסוק בה, ורכישת מיומנות אורכת זמן. גם מורכבותו של הבניין, שחלקו נבנה מאבנים וחלקו מעץ, והצורך לייבא חומרי גלם מחוץ לארץ, סרבלו את המעשה. בהמשך יסופר גם על גורמים חיצוניים שהפריעו לעבודה וגרמו לעיכובים נוספים, אבל גם אילו התבצעה המלאכה בחריצות גדולה ובמאמץ ניכר בלא הפרעות אלה, היה עובר זמן רב עד להשלמת הבניין. יש לזכור שלרשות שלמה המלך בזמנו עמדו 150,000 פועלים בתפקידים שונים, מלבד המפקחים ומנהלי העבודה (ראו מלכים א' ה,כט), ואף על פי כן נדרשו לו כמה שנים להקמת המקדש הראשון (שם ו,א לח). מכל הסיבות הללו, עברו שנים רבות וכמה מלכים התחלפו עד שעלה בידם של עולי בבל להעמיד את הבית השני על תלו.

בניין המקדש

The builders laid the foundation,<notes|d />and perhaps had begun to build the walls of the Sanctuary of the Lord, and they set up the attired priests, who blew with trumpets, and the Levites, children of Asaf, the chief singers in the time of King David,<footnote data-lang="eng" data-id="7751" data-num="39"/> played music with cymbals, to praise the Lord, by means of the psalms of praise of David king of Israel.<footnote data-lang="eng" data-id="7752" data-num="40"/>

וְכאשר יִסְּדוּ, הניחו את היסודות ואולי התחילו בבניית הכתלים, הַבֹּנִים אֶת־הֵיכַל ה', וַיַּעֲמִידוּ את הַכֹּהֲנִים כשהם מְלֻבָּשִׁים בבגדיהם ותוקעים בַּחֲצֹצְרוֹת, וְהַלְוִיִּם בְּנֵי־אָסָף, שהיה מראשי המשוררים בזמן המלך דוד,<footnote data-lang="heb" data-id="8715" data-num="6"/> מנגנים בַּמְצִלְתַּיִם לְהַלֵּל אֶת־ה' עַל־יְדֵי, באמצעות שירי תהילות דָּוִיד מֶלֶךְ־יִשְׂרָאֵל.<footnote data-lang="heb" data-id="8716" data-num="7"/>

י וְיִסְּדוּ הַבֹּנִים אֶת־הֵיכַל ה'וַיַּעֲמִידוּ הַכֹּהֲנִים מְלֻבָּשִׁים בַּחֲצֹצְרוֹת וְהַלְוִיִּם בְּנֵי־אָסָף בַּמְצִלְתַּיִם לְהַלֵּל אֶת־ה' עַל־יְדֵי דָּוִיד מֶלֶךְ־יִשְׂרָאֵל

They called out with praise and thanksgiving to the Lord: For He is good, for His mercy endures forever over Israel. This was likely a familiar refrain of praise that featured in various songs. All the people cheered a great cheer of joy, in praise to the Lord on the laying of the foundation of the House of the Lord.

וַיַּעֲנוּ בְּהַלֵּל וּבְהוֹדֹת, ובהודיה לַה' כִּי טוֹב, כִּי־לְעוֹלָם חַסְדּוֹ עַל־יִשְׂרָאֵל. ביטוי השבח הזה היה כנראה הפזמון המוכר שחזר בשירים. וְכָל־הָעָם הֵרִיעוּ תְרוּעָה גְדוֹלָה של שמחה בְהַלֵּל לַה' עַל הוּסַד, היווסד, הנחת היסוד של בֵּית־ה'.

יא וַיַּעֲנוּ בְּהַלֵּל וּבְהוֹדֹת לַה' כִּי טוֹב כִּי־לְעוֹלָם חַסְדּוֹ עַל־יִשְׂרָאֵל וְכָל־הָעָם הֵרִיעוּ תְרוּעָה גְדוֹלָה בְהַלֵּל לַה' עַל הוּסַד בֵּית־ה'

But many of the priests and Levites and heads of patrilineal families, the elders, who had seen the first House when it was still standing on its foundation, wept in a loud voice when this partly rebuilt House was presented before their eyes. Roughly seventy years had passed since Nebuchadnezzar captured Yehoyakhin, but the great exile in the days of Tzidkiya and destruction of the Temple occurred many years later, and thus there were people some seventy years old who could still remember the appearance of the First Temple. They viewed this new Temple as a shadow of the glory of the magnificent Temple of Solomon. The difference was most conspicuous in the early stages of the rebuilding project. Even if the building would be enlarged, it would still be less impressive than the First Temple. And yet in contrast to them, many others, younger individuals, cheered with joy, raising voices.

ייתכן שכשבעים שנה עברו מאז שכבש נבוכדנצר את יהויקים, אבל הגלות הגדולה בימי צדקיהו אירעה שנים רבות לאחר מכן, כך שהיו ביניהם אנשים כבני שבעים שעוד יכלו לזכור את מראה המקדש הראשון – וְרַבִּים מֵהַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם וְרָאשֵׁי הָאָבוֹת הַזְּקֵנִים אֲשֶׁר רָאוּ אֶת־הַבַּיִת הָרִאשׁוֹן בְּיָסְדוֹ, בעודו בנוי, כאשר אלו ראו את זֶה הַבַּיִת ההולך ונבנה בְּעֵינֵיהֶם, היו בֹּכִים בְּקוֹל גָּדוֹל, כי הבית הזה היה נראה בעיניהם עלוב לעומת הבניין המפואר של מקדש שלמה, ובמיוחד בלט הפער כשצפו בשלבי הבנייה הראשונים. גם אם גודלו של הבית השני היה דומה לגודל קודמו, הוא היה פחות הדור ממנו. ולעומתם רַבִּים אחרים, צעירים יותר, הגיבו בִּתְרוּעָה בְשִׂמְחָה לְהָרִים, בהרמת קוֹל.

יב וְרַבִּים מֵהַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם וְרָאשֵׁי הָאָבוֹת הַזְּקֵנִים אֲשֶׁר רָאוּ אֶת־הַבַּיִת הָרִאשׁוֹן בְּיָסְדוֹ זֶה הַבַּיִת בְּעֵינֵיהֶם בֹּכִים בְּקוֹל גָּדוֹל ורַבִּים בִּתְרוּעָה בְשִׂמְחָה לְהָרִים קוֹל

The people could not distinguish the sound of the cheer of joy from the sound of the weeping of the people. The sounds of weeping and joy blended together, for the people were cheering a great cheer, and the sound was heard from afar.

וְאֵין הָעָם מַכִּירִים, מבחינים בין קוֹל תְּרוּעַת הַשִּׂמְחָה לְקוֹל בְּכִי הָעָם. קולות הבכי והצהלה התערבו אלה באלה, כִּי הָעָם מְרִיעִים תְּרוּעָה גְדוֹלָה, וְהַקּוֹל נִשְׁמַע עַד־לְמֵרָחוֹק.

יג וְאֵין הָעָם מַכִּירִים קוֹל תְּרוּעַת הַשִּׂמְחָה לְקוֹל בְּכִי הָעָם כִּי הָעָם מְרִיעִים תְּרוּעָה גְדוֹלָה וְהַקּוֹל נִשְׁמַע עַד־לְמֵרָחוֹק

The immigrants likely arrived in the Land of Israel in the summer, when such long journeys are feasible. The seventh Hebrew month, Tishrei, arrived with the children of Israel settled in the cities; the people assembled, as one man, to Jerusalem. 