מִתְנַדֵּב אָדָם וְנוֹדֵר עוֹלָה וּשְׁלָמִים וְכָל מִין שֶׁיִּרְצֶה מֵחֲמֵשֶׁת מִינֵי מְנָחוֹת הַבָּאִים בְּנֶדֶר וּנְדָבָה. וּמִתְנַדֵּב אוֹ נוֹדֵר מִנְחָה מִמִּנְחוֹת נְסָכִים לְבַדָּהּ, מֵאֵי זֶה מִין מִשְּׁלֹשֶׁת מִינֵי מִנְחַת נְסָכִים שֶׁבֵּאַרְנוּ. וּמִתְנַדֵּב אוֹ נוֹדֵר יַיִן בִּפְנֵי עַצְמוֹ, אוֹ שֶׁמֶן בִּפְנֵי עַצְמוֹ, אוֹ לְבוֹנָה בִּפְנֵי עַצְמָהּ, אוֹ עֵצִים לַמַּעֲרָכָה, מִפְּנֵי שֶׁהֵן כְּקָרְבָּן, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וּלְקֻרְבַּן הָעֵצִים״ (נחמיה יג,לא).

שְׁנַיִם מִתְנַדְּבִין אוֹ נוֹדְרִין קָרְבָּן אֶחָד, עוֹלָה אוֹ שְׁלָמִים. אֲפִלּוּ פְּרִידָה אַחַת שֶׁל תּוֹרִים אוֹ בְּנֵי יוֹנָה — מְבִיאִין אוֹתָהּ בְּשֻׁתָּפוּת. אֲבָל הַמִּנְחָה אֵינָהּ בָּאָה בְּשֻׁתָּפוּת. וּדְבָרִים אֵלּוּ דִּבְרֵי קַבָּלָה הֵן.

הִנִּיחַ מִנְחָה לִשְׁנֵי בָּנָיו וּמֵת — הֲרֵי אֵלּוּ מְבִיאִין אוֹתָהּ.

אֵי זֶה הוּא נֶדֶר וְאֵי זוֹ הִיא נְדָבָה? הָאוֹמֵר: ״הֲרֵי עָלַי עוֹלָה״, אוֹ: ״הֲרֵי עָלַי שְׁלָמִים״, אוֹ: ״הֲרֵי עָלַי מִנְחָה״, אוֹ: ״הֲרֵי דְּמֵי הַבְּהֵמָה זוֹ עָלַי עוֹלָה״ אוֹ ״שְׁלָמִים״ — זֶה הוּא הַנֶּדֶר. אֲבָל הָאוֹמֵר: ״הֲרֵי בְּהֵמָה זוֹ״ אוֹ ״דְּמֵי בְּהֵמָה זוֹ״ ״עוֹלָה״ אוֹ ״שְׁלָמִים״, אוֹ: ״הֲרֵי הָעִשָּׂרוֹן הַזֶּה מִנְחָה״ — זוֹ הִיא נְדָבָה.

מַה בֵּין נְדָרִים לִנְדָבוֹת? שֶׁהַנּוֹדֵר, אִם הִפְרִישׁ קָרְבָּנוֹ וְאָבַד אוֹ נִגְנַב — חַיָּב בְּאַחֲרָיוּתוֹ, עַד שֶׁיַּקְרִיב כְּמוֹ שֶׁנָּדַר; וְהַמִּתְנַדֵּב וְאָמַר: ״זוֹ״, אִם מֵת אוֹ נִגְנַב — אֵינוֹ חַיָּב בְּאַחֲרָיוּתוֹ.

הָאוֹמֵר: ״דְּמֵי שׁוֹר זֶה עָלַי עוֹלָה״, וּ׳דְמֵי בַּיִת זֶה עָלַי קָרְבָּן׳, וּמֵת הַשּׁוֹר, וְנָפַל הַבַּיִת — חַיָּב לְשַׁלֵּם. אָמַר: ״הֲרֵי עָלַי עוֹלָה עַל מְנַת שֶׁלֹּא אֶתְחַיֵּב בְּאַחֲרָיוּתָהּ״ — אֵינוֹ חַיָּב בְּאַחֲרָיוּתָהּ.

כְּבָר בֵּאַרְנוּ שֶׁהָעוֹשֶׂה בַּיִת חוּץ לַמִּקְדָּשׁ לְהַקְרִיב בּוֹ קָרְבָּנוֹת, אֵינוֹ כְּבֵית עֲבוֹדָה זָרָה. וְהָאוֹמֵר: ״הֲרֵי עָלַי עוֹלָה שֶׁאַקְרִיבֶנָּה בַּמִּקְדָּשׁ״, וְהִקְרִיבָהּ בְּבַיִת זֶה — לֹא יָצָא. ״שֶׁאַקְרִיבֶנָּה בְּבַיִת זֶה״, אִם הִקְרִיבָהּ בַּמִּקְדָּשׁ — יָצָא. הִקְרִיבָהּ בְּאוֹתוֹ הַבַּיִת — יָצָא; הֲרֵי הוּא כְּמִי שֶׁנָּדַר עוֹלָה עַל מְנַת שֶׁלֹּא יְהֵא חַיָּב בְּאַחֲרָיוּתָהּ, וְעָנוּשׁ כָּרֵת עַל הַעֲלָיָתָהּ בַּחוּץ.

וְכֵן אִם אָמַר: ״הֲרֵינִי נָזִיר עַל מְנַת שֶׁאֲגַלֵּחַ בְּבַיִת זֶה״, אִם גִּלַּח שָׁם — יָצָא; הֲרֵי הוּא כְּמִי שֶׁנָּדַר לְצַעֵר עַצְמוֹ, וַהֲרֵי צִעֵר, וְאֵינָהּ נְזִירוּת.

חַטָּאת וְאָשָׁם אֵינָן בָּאִין אֶלָּא עַל חֵטְא, וְאֵינָן בָּאִין בְּנֶדֶר וּנְדָבָה. הָאוֹמֵר: ״הֲרֵי עָלַי חַטָּאת״ אוֹ ״אָשָׁם״, אוֹ שֶׁאָמַר: ״הֲרֵי זוֹ חַטָּאת״ אוֹ ״אָשָׁם״ — לֹא אָמַר כְּלוּם. הָיָה מְחֻיָּב חַטָּאת אוֹ אָשָׁם, וְאָמַר: ״הֲרֵי זוֹ לְחַטָּאתִי״ אוֹ ״לַאֲשָׁמִי״, אוֹ: ״הֲרֵי הַמָּעוֹת הָאֵלּוּ לְחַטָּאתִי״ אוֹ ״לַאֲשָׁמִי״ — דְּבָרָיו קַיָּמִין.

הָאוֹמֵר: ״קָרְבַּן מְצֹרָע זֶה״ אוֹ ״יוֹלֶדֶת זוֹ״ ״עָלַי״: אִם הָיָה אוֹתוֹ מְצֹרָע אוֹ הַיּוֹלֶדֶת עֲנִיִּים — מֵבִיא הַנּוֹדֵר קָרְבַּן עָנִי; וְאִם הָיוּ עֲשִׁירִים — מֵבִיא הַנּוֹדֵר קָרְבַּן עָשִׁיר, אַף עַל פִּי שֶׁהַנּוֹדֵר עָנִי.

הָאוֹמֵר: ״חַטָּאתוֹ״ וַ׳אֲשָׁמוֹ׳ וְ׳עוֹלָתוֹ׳ וּ׳שְׁלָמָיו׳ ״שֶׁל פְּלוֹנִי עָלַי״, אִם רָצָה אוֹתוֹ פְּלוֹנִי — הֲרֵי זֶה מַנִּיחוֹ לְהַקְרִיבָן עַל יָדוֹ, וּמִתְכַּפֵּר לוֹ. רָצָה בִּשְׁעַת הַפְרָשָׁה וְלֹא רָצָה בִּשְׁעַת הַקְרָבָה, אֶלָּא חָזַר בּוֹ: בְּעוֹלָה וּבִשְׁלָמִים — מַקְרִיבָן וּמִתְכַּפֵּר לוֹ בָּהֶן, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ רוֹצֶה עַתָּה, שֶׁהֲרֵי רָצָה בִּשְׁעַת הַפְרָשָׁה; אֲבָל בְּחַטָּאת וְאָשָׁם — לֹא נִתְכַּפֵּר לוֹ עַד שֶׁיִּרְצֶה מִתְּחִלָּה וְעַד סוֹף.

הָאוֹמֵר: ״הֲרֵי עָלַי כְּנִדְרֵי רְשָׁעִים, שֶׁמִּנִּדְרֵיהֶן נָזִיר וְקָרְבָּן וּשְׁבוּעָה״ — חַיָּב בְּכֻלָּם. ״כְּנִדְרֵי כְּשֵׁרִים״ — לֹא נִתְחַיֵּב כְּלוּם. ״הֲרֵי עָלַי כְּנִדְבוֹת כְּשֵׁרִים״ — הֲרֵי זֶה נָדַר בְּנָזִיר וּבְקָרְבָּן. וְכָל כִּנּוּיֵי קָרְבָּן כַּקָּרְבָּן.

אֵין הַנּוֹדֵר וְלֹא הַמִּתְנַדֵּב חַיָּב עַד שֶׁיִּהְיֶה פִּיו וְלִבּוֹ שָׁוִין. כֵּיצַד? הַמִּתְכַּוֵּן לוֹמַר: ״הֲרֵי עָלַי עוֹלָה״ וְאָמַר ״שְׁלָמִים״, אוֹ שֶׁהִתְכַּוֵּן לוֹמַר: ״הֲרֵי זוֹ עוֹלָה״ וְאָמַר ״שְׁלָמִים״ — לֹא אָמַר כְּלוּם. נִתְכַּוֵּן לִנְדֹּר בְּעוֹלָה וְאָמַר ״קָרְבָּן״, לִנְדֹּר בְּחֵרֶם וְאָמַר ״הֶקְדֵּשׁ״ — דְּבָרָיו קַיָּמִין, שֶׁהָעוֹלָה קָרְבָּן, וְהַחֵרֶם הֶקְדֵּשׁ. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה.

בִּנְדָרִים וּנְדָבוֹת אֵינוֹ צָרִיךְ לְהוֹצִיא בִּשְׂפָתָיו, אֶלָּא אִם גָּמַר בְּלִבּוֹ וְלֹא הוֹצִיא בִּשְׂפָתָיו כְּלוּם — חַיָּב. כֵּיצַד? גָּמַר בְּלִבּוֹ שֶׁזּוֹ עוֹלָה, אוֹ שֶׁיָּבִיא עוֹלָה — הֲרֵי זֶה חַיָּב לְהָבִיא, שֶׁנֶּאֱמַר: ״כֹּל נְדִיב לִבּוֹ יְבִיאֶהָ״ (שמות לה,ה) — בִּנְדִיבַת הַלֵּב יִתְחַיֵּב לְהָבִיא. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה מִנִּדְרֵי קָדָשִׁים וְנִדְבוֹתָם.

אֶחָד נְדָרִים וּנְדָבוֹת עִם שְׁאָר הַדְּבָרִים שֶׁאָדָם חַיָּב בָּהֶן מֵעֲרָכִים וְדָמִים וּמַעַשְׂרוֹת וּמַתְּנוֹת עֲנִיִּים — מִצְוַת עֲשֵׂה מִן הַתּוֹרָה שֶׁיָּבִיא הַכֹּל בָּרֶגֶל שֶׁפָּגַע בּוֹ תְּחִלָּה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וּבָאתָ שָּׁמָּה... וַהֲבֵאתֶם שָׁמָּה״ וכו׳ (דברים יב,ה-ו), כְּלוֹמַר: בְּעֵת שֶׁתָּבֹא לָחֹג תָּבִיא כָּל מַה שֶּׁאַתָּה חַיָּב בּוֹ, וְתִתֵּן כָּל חוֹב שֶׁעָלֶיךָ לַשֵּׁם.

הִגִּיעַ הָרֶגֶל וְלֹא הֵבִיא — הֲרֵי זֶה בִּטֵּל מִצְוַת עֲשֵׂה. עָבְרוּ עָלָיו שָׁלֹשׁ רְגָלִים וְלֹא הִקְרִיב קָרְבְּנוֹתָיו שֶׁנָּדַר אוֹ הִתְנַדֵּב, אוֹ שֶׁלֹּא נָתַן הָעֲרָכִין וְהַחֲרָמִין וְהַדָּמִין — הֲרֵי זֶה עָבַר בְּלֹא תַעֲשֶׂה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״לֹא תְאַחֵר לְשַׁלְּמוֹ״ (דברים כג,כב); אֵינוֹ עוֹבֵר בְּלֹא תַעֲשֶׂה עַד שֶׁיַּעַבְרוּ עָלָיו שָׁלֹשׁ רַגְלֵי הַשָּׁנָה כֻּלָּהּ. וְאֵין לוֹקִין עַל לָאו זֶה, לְפִי שֶׁאֵין בּוֹ מַעֲשֶׂה.

הִקְדִּישׁ בְּהֵמָה לַמִּזְבֵּחַ, וְעָבְרוּ עָלָיו שְׁנֵי רְגָלִים, וְנָפַל בָּהּ מוּם, וּפְדָיָהּ עַל גַּבֵּי בְּהֵמָה אַחֶרֶת — אֵינוֹ עוֹבֵר בְּלֹא תַעֲשֶׂה עַד שֶׁיַּעַבְרוּ עַל הָאַחֶרֶת שָׁלֹשׁ רְגָלִים. וְאֶחָד הָאִישׁ וְאַחַת הָאִשָּׁה עוֹבֶרֶת בְּבַל תְּאַחֵר, אֲבָל הַיּוֹרֵשׁ אֵינוֹ עוֹבֵר בְּלֹא תְּאַחֵר.

כָּל הַקָּרְבָּנוֹת שֶׁעָבְרוּ עֲלֵיהֶן שָׁלֹשׁ רְגָלִים — לֹא נִפְסְלוּ, אֶלָּא מַקְרִיבָן, וּכְשֵׁרִים. וּבְכָל יוֹם וָיוֹם אַחַר הַשָּׁלֹשׁ רְגָלִים הוּא עוֹבֵר בְּבַל תְּאַחֵר. וּבֵית דִּין מְצֻוִּין לְעַשּׂוֹתוֹ מִיָּד, עַד שֶׁיַּקְרִיב קָרְבְּנוֹתָיו בָּרֶגֶל שֶׁפָּגַע בּוֹ רִאשׁוֹן;

אַף עַל פִּי שֶׁנֶּאֱמַר: ״לִרְצֹנוֹ״ (ויקרא א,ג) — כּוֹפִין אוֹתוֹ עַד שֶׁיֹּאמַר: ״רוֹצֶה אֲנִי״. בֵּין שֶׁנָּדַר וְלֹא הִפְרִישׁ, בֵּין שֶׁהִפְרִישׁ וְלֹא הִקְרִיב — כּוֹפִין אוֹתוֹ עַד שֶׁיַּקְרִיב.

כָּל חַיָּבֵי עוֹלוֹת וּשְׁלָמִים — מְמַשְׁכְּנִין אוֹתָן. אַף עַל פִּי שֶׁאֵין מִתְכַּפֵּר לוֹ עַד שֶׁיִּרְצֶה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״לִרְצֹנוֹ״ (שם) — כּוֹפִין אוֹתוֹ עַד שֶׁיֹּאמַר: ״רוֹצֶה אֲנִי״. אֲבָל חַיָּבֵי חַטָּאוֹת וַאֲשָׁמוֹת — אֵין מְמַשְׁכְּנִין אוֹתָן; הוֹאִיל וְהֵן מְעַכְּבֵי כַּפָּרָה — אֵין חוֹשְׁשִׁין לָהֶן שֶׁמָּא יִפְשְׁעוּ וְיַשְׁהוּ קָרְבְּנוֹתֵיהֶם, חוּץ מֵחַטַּאת נָזִיר, הוֹאִיל וְאֵינָהּ מְעַכֶּבֶת אוֹתוֹ מִלִּשְׁתּוֹת יַיִן, שֶׁמָּא יְאַחֵר אוֹתָהּ, לְפִיכָךְ מְמַשְׁכְּנִין אוֹתוֹ עָלֶיהָ.