כָּל נָבִיא שֶׁיַּעֲמֹד לָנוּ וְיֹאמַר שֶׁיי שְׁלָחוֹ — אֵינוֹ צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת אוֹת כְּאֶחָד מֵאוֹתוֹת מֹשֶׁה רַבֵּנוּ אוֹ כְּאוֹתוֹת אֵלִיָּהוּ וֶאֱלִישָׁע שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן שִׁנּוּי מִנְהָגוֹ שֶׁל עוֹלָם, אֶלָּא הָאוֹת שֶׁלּוֹ שֶׁיֹּאמַר דְּבָרִים הָעֲתִידִין לִהְיוֹת בָּעוֹלָם וְיֵאָמְנוּ דְּבָרָיו, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְכִי תֹאמַר בִּלְבָבֶךָ אֵיכָה נֵדַע אֶת הַדָּבָר״ וכו׳ (דברים יח,כא).

לְפִיכָךְ, כְּשֶׁיָּבֹא אָדָם הָרָאוּי לִנְבוּאָה בְּמַלְאֲכוּת יי, וְלֹא יָבֹא לְהוֹסִיף וְלֹא לִגְרֹעַ אֶלָּא לַעֲבֹד אֶת יי בְּמִצְווֹת הַתּוֹרָה, אֵין אוֹמְרִין לוֹ: ״קְרַע לָנוּ הַיָּם״ אוֹ ״הַחֲיֵה מֵת״ וְכַיּוֹצֵא בָּאֵלּוּ, ״וְאַחַר כָּךְ נַאֲמִין בְּךָ״, אֶלָּא אוֹמְרִין לוֹ: ״אִם נָבִיא אַתָּה — אֱמֹר לָנוּ דְּבָרִים הָעֲתִידִין לִהְיוֹת״, וְהוּא אוֹמֵר, וְאָנוּ מְחַכִּים לוֹ לִרְאוֹת הֲיָבֹאוּ דְּבָרָיו. אִם לֹא יָבֹאוּ, וַאֲפִלּוּ נָפַל דָּבָר אֶחָד קָטָן — בְּיָדוּעַ שֶׁהוּא נְבִיא שֶׁקֶר.

וְאִם בָּאוּ דְּבָרָיו כֻּלָּם — יִהְיֶה בְּעֵינֵינוּ נֶאֱמָן.

וּבוֹדְקִין אוֹתוֹ פְּעָמִים הַרְבֵּה. אִם נִמְצְאוּ דְּבָרָיו נֶאֱמָנִין כֻּלָּם — הֲרֵי זֶה נְבִיא אֱמֶת, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר בִּשְׁמוּאֵל: ״וַיֵּדַע כָּל יִשְׂרָאֵל מִדָּן וְעַד בְּאֵר שָׁבַע כִּי נֶאֱמָן שְׁמוּאֵל לְנָבִיא לַיי״ (שמואל א ג,כ).

וַהֲלֹא הַמְּעוֹנְנִים וְהַקּוֹסְמִים אוֹמְרִין מֶה עָתִיד לִהְיוֹת, וּמַה הֶפְרֵשׁ בֵּין הַנָּבִיא וּבֵינָם? אֶלָּא שֶׁהַמְּעוֹנְנִים וְהַקּוֹסְמִים וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן — מִקְצָת דִּבְרֵיהֶן מִתְקַיְּמִין וּמִקְצָתָן אֵין מִתְקַיְּמִין, כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר: ״יַעַמְדוּ נָא וְיוֹשִׁיעֻךְ הֹבְרֵי שָׁמַיִם הַחֹזִים בַּכּוֹכָבִים מוֹדִעִים לֶחֳדָשִׁים מֵאֲשֶׁר יָבֹאוּ עָלָיִךְ״ (ישעיהו מז,יג) — ״מֵאֲשֶׁר״ וְלֹא ״כָּל אֲשֶׁר״. וְאֶפְשָׁר שֶׁלֹּא יִתְקַיֵּם מִדִּבְרֵיהֶם כְּלוּם אֶלָּא יִטְעוּ בַּכֹּל, כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר: ״מֵפֵר אֹתוֹת בַּדִּים וְקֹסְמִים יְהוֹלֵל״ (שם מד,כה).

אֲבָל הַנָּבִיא — כָּל דְּבָרָיו קַיָּמִין, שֶׁנֶּאֱמַר: ״כִּי לֹא יִפֹּל מִדְּבַר יי אַרְצָה״ (מלכים ב י,י), וְכֵן הוּא אוֹמֵר: ״הַנָּבִיא אֲשֶׁר אִתּוֹ חֲלוֹם יְסַפֵּר חֲלוֹם וַאֲשֶׁר דְּבָרִי אִתּוֹ יְדַבֵּר דְּבָרִי אֱמֶת מַה לַתֶּבֶן אֶת הַבָּר נְאֻם יי״ (ירמיהו כג,כח), כְּלוֹמַר שֶׁדִּבְרֵי הַקּוֹסְמִים וְהַחֲלוֹמוֹת כַּתֶּבֶן שֶׁנִּתְעָרֵב בּוֹ מְעַט בָּר, וּדְבַר יי כַּבָּר שֶׁאֵין בּוֹ תֶּבֶן כְּלָל.

וּבְדָבָר זֶה הִבְטִיחַ הַכָּתוּב וְאָמַר, שֶׁאוֹתָן הַדְּבָרִים שֶׁמּוֹדִיעִין הַמְּעוֹנְנִין וְהַקּוֹסְמִים לָאֻמּוֹת וּמְכַזְּבִין, הַנָּבִיא יוֹדִיעַ לָכֶם דִּבְרֵי הָאֱמֶת וְאֵין אַתֶּם צְרִיכִין לִמְעוֹנֵן וְקוֹסֵם וְכַיּוֹצֵא בּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״לֹא יִמָּצֵא בְךָ מַעֲבִיר בְּנוֹ וּבִתּוֹ בָּאֵשׁ וגו׳ כִּי הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה וגו׳ נָבִיא מִקִּרְבְּךָ מֵאַחֶיךָ״ וגו׳ (דברים יח,י-טו).

הָא לָמַדְתָּ שֶׁאֵין הַנָּבִיא עוֹמֵד לָנוּ אֶלָּא לְהוֹדִיעֵנוּ דְּבָרִים הָעֲתִידִים לִהְיוֹת בָּעוֹלָם, מִשֹּׂבַע וְרָעָב, מִלְחָמָה וְשָׁלוֹם, וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן. וַאֲפִלּוּ צָרְכֵי יָחִיד מוֹדִיעַ לוֹ, כְּשָׁאוּל שֶׁאָבְדָה לוֹ אֲבֵדָה וְהָלַךְ לַנָּבִיא לְהוֹדִיעוֹ מְקוֹמָהּ. כַּיּוֹצֵא בְּאֵלּוּ הַדְּבָרִים הוּא שֶׁיֹּאמַר הַנָּבִיא, לֹא שֶׁיַּעֲשֶׂה דָּת אַחֶרֶת אוֹ יוֹסִיף מִצְוָה אוֹ יִגְרַע.

דִּבְרֵי הַפֻּרְעָנוּת שֶׁהַנָּבִיא אוֹמֵר, כְּגוֹן שֶׁיֹּאמַר: ״פְּלוֹנִי יָמוּת״ אוֹ ״שָׁנָה פְּלוֹנִית שְׁנַת רָעָב״ אוֹ ״מִלְחָמָה״, וְכַיּוֹצֵא בִּדְבָרִים אֵלּוּ, אִם לֹא עָמְדוּ דְּבָרָיו — אֵין בָּזֶה הַכְחָשָׁה לִנְבוּאָתוֹ, וְאֵין אוֹמְרִין: הִנֵּה דִּבֵּר וְלֹא בָּא, שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא ״אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד וְנִחָם עַל הָרָעָה״ (יואל ב,יג; יונה ד,ב), וְאֶפְשָׁר שֶׁעָשׂוּ תְּשׁוּבָה וְנִסְלַח לָהֶם כְּאַנְשֵׁי נִינְוֵה, אוֹ שֶׁתָּלָת לָהֶם כְּחִזְקִיָּה.

אֲבָל אִם הִבְטִיחַ עַל טוֹבָה וְאָמַר שֶׁיִּהְיֶה כָּךְ וְכָךְ, וְלֹא בָּאָה הַטּוֹבָה שֶׁאָמַר — בְּיָדוּעַ שֶׁהוּא נְבִיא שֶׁקֶר, שֶׁכָּל דְּבַר טוֹבָה שֶׁיִּגְזֹר הָאֵל, אֲפִלּוּ עַל תְּנַאי — אֵינוֹ חוֹזֵר. הָא לָמַדְתָּ, שֶׁבְּדִבְרֵי הַטּוֹבָה בִּלְבַד יִבָּחֵן הַנָּבִיא.

הוּא שֶׁיִּרְמְיָהוּ אוֹמֵר בִּתְשׁוּבָתוֹ לַחֲנַנְיָה בֶּן עַזּוּר, כְּשֶׁהָיָה יִרְמְיָה מִתְנַבֵּא לְרָעָה וַחֲנַנְיָה לְטוֹבָה, אָמַר לוֹ: ״חֲנַנְיָה, אִם לֹא יַעַמְדוּ דְּבָרַי — אֵין בָּזֶה רְאָיָה שֶׁאֲנִי נְבִיא שֶׁקֶר, אֲבָל אִם לֹא יַעַמְדוּ דְּבָרֶיךָ — יִוָּדַע שֶׁאַתָּה נְבִיא שֶׁקֶר״, שֶׁנֶּאֱמַר: ״אַךְ שְׁמַע נָא אֶת הַדָּבָר הַזֶּה״ וכו׳ (ירמיהו כח,ז, ושם: אַךְ שְׁמַע נָא הַדָּבָר הַזֶּה).

נָבִיא שֶׁהֵעִיד לוֹ נָבִיא אַחֵר שֶׁהוּא נָבִיא — הֲרֵי זֶה בְּחֶזְקַת נָבִיא, וְאֵין זֶה הַשֵּׁנִי צָרִיךְ חֲקִירָה, שֶׁהֲרֵי מֹשֶׁה רַבֵּנוּ הֵעִיד לִיהוֹשֻׁעַ, וְהֶאֱמִינוּ בּוֹ כָּל יִשְׂרָאֵל קֹדֶם שֶׁיַּעֲשֶׂה אוֹת, וְכֵן לְדוֹרוֹת.

נָבִיא שֶׁנּוֹדְעָה נְבוּאָתוֹ וְהָאָמְנוּ דְּבָרָיו פַּעַם אַחַר פַּעַם אוֹ שֶׁהֵעִיד לוֹ נָבִיא, וְהָיָה הוֹלֵךְ בְּדַרְכֵי הַנְּבוּאָה — אָסוּר לְחַשֵּׁב אַחֲרָיו וּלְהַרְהֵר בִּנְבוּאָתוֹ שֶׁמָּא אֵינָהּ אֱמֶת, וְאָסוּר לְנַסּוֹתוֹ יָתֵר מִדַּאי, וְלֹא נִהְיֶה הוֹלְכִים וּמְנַסִּים לְעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר: ״לֹא תְנַסּוּ אֶת יי אֱלֹהֵיכֶם כַּאֲשֶׁר נִסִּיתֶם בַּמַּסָּה״ (דברים ו,טז), שֶׁאָמְרוּ: ״הֲיֵשׁ יי בְּקִרְבֵּנוּ אִם אָיִן״ (שמות יז,ז). אֶלָּא מֵאַחַר שֶׁנּוֹדַע שֶׁזֶּה נָבִיא — יַאֲמִינוּ וְיֵדְעוּ כִּי יי בְּקִרְבָּם, וְלֹא יְהַרְהֲרוּ וְלֹא יְחַשְּׁבוּ אַחֲרָיו, כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְיָדְעוּ כִּי נָבִיא הָיָה בְתוֹכָם״ (יחזקאל ב,ה; לג,לג).

בְּרִיךְ רַחֲמָנָא דְּסַיְּעַן