מִי שֶׁאֲנָסוּהוּ עַד שֶׁמָּכַר וְלָקַח אֶת דְּמֵי הַמֶּקַח, אֲפִלּוּ תָּלוּהוּ עַד שֶׁמָּכַר — מִמְכָּרוֹ מִמְכָּר, בֵּין בְּמִטַּלְטְלִין בֵּין בְּקַרְקָעוֹת, שֶׁמִּפְּנֵי אָנְסוֹ גָּמַר וּמַקְנֶה, וְאַף עַל פִּי שֶׁלֹּא לָקַח הַדָּמִים בִּפְנֵי עֵדִים.

לְפִיכָךְ, אִם מָסַר מוֹדָעָא קֹדֶם שֶׁיִּמְכֹּר, וְאָמַר לִשְׁנֵי עֵדִים: ״דְּעוּ שֶׁזֶּה שֶׁאֲנִי מוֹכֵר חֵפֶץ פְּלוֹנִי״ אוֹ ״שָׂדֶה פְּלוֹנִית לִפְלוֹנִי״, ״מִפְּנֵי שֶׁאֲנִי אָנוּס״ — הֲרֵי הַמִּמְכָּר בָּטֵל, וַאֲפִלּוּ הֶחֱזִיק כַּמָּה שָׁנִים — מוֹצִיאִין אוֹתָהּ מִיָּדוֹ, וּמַחֲזִיר אֶת הַדָּמִים.

וּצְרִיכִין הָעֵדִים לֵידַע שֶׁהוּא מוֹכֵר מִפְּנֵי הָאֹנֶס וְשֶׁהוּא אָנוּס וַדַּאי, לֹא שֶׁיִּסְמְכוּ עַל פִּיו. וְכָל מוֹדָעָא שֶׁאֵין כָּתוּב בָּהּ: ״וְאָנוּ הָעֵדִים יָדַעְנוּ שֶׁפְּלוֹנִי זֶה אָנוּס הָיָה״ — אֵינָהּ מוֹדָעָא.

בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּמוֹכֵר אוֹ בְּעוֹשֶׂה פְּשָׁרָה. אֲבָל בְּמַתָּנָה אוֹ בִּמְחִילָה, אִם מָסַר מוֹדָעָא קֹדֶם הַמַּתָּנָה, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ אָנוּס — הֲרֵי הַמַּתָּנָה בְּטֵלָה, שֶׁאֵין הוֹלְכִין בַּמַּתָּנָה אֶלָּא אַחַר גִּלּוּי דַּעַת הַנּוֹתֵן, שֶׁאִם אֵינוֹ רוֹצֶה בְּכָל לִבּוֹ לְהַקְנוֹת — לֹא קָנָה הַמְקַבֵּל הַמַּתָּנָה. וְהַמְּחִילָה — מַתָּנָה הִיא.

אֶחָד הָאוֹנֵס אֶת חֲבֵרוֹ בְּשֶׁהִכָּהוּ אוֹ תָּלָהוּ עַד שֶׁמָּכַר, אוֹ שֶׁהִפְחִידוֹ בְּדָבָר שֶׁאֶפְשָׁר לוֹ לַעֲשׂוֹתוֹ בֵּין בְּיַד גּוֹיִם בֵּין בְּיָדוֹ — הֲרֵי זֶה אֹנֶס. וּמַעֲשֶׂה בְּאֶחָד שֶׁשָּׂכַר פַּרְדֵּס מֵחֲבֵרוֹ לְעֶשֶׂר שָׁנִים וְלֹא הָיָה שְׁטָר בְּיַד הַמַּשְׂכִּיר, וְאַחַר שֶׁאֲכָלוֹ הַשּׂוֹכֵר שָׁלֹשׁ שָׁנִים אָמַר לוֹ: ״אִם לֹא תִּמְכְּרֶנּוּ לִי, אֶכְבֹּשׁ שְׁטַר שְׂכִירוּתוֹ וְאֶטְעֹן שֶׁהוּא לָקוּחַ בְּיָדִי״, וְאָמְרוּ חֲכָמִים שֶׁזֶּה אֹנֶס. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה.

לְפִיכָךְ אִם תְּבָעוֹ הַמַּשְׂכִּיר בְּבֵית דִּין, וְכָפַר בּוֹ וְטָעַן שֶׁהַפַּרְדֵּס לוֹ, וְאַחַר כָּךְ מָסַר הַמַּשְׂכִּיר מוֹדָעָא, וְאַחַר כָּךְ מָכַר לַשּׂוֹכֵר שֶׁכָּפַר בּוֹ — הֲרֵי הַמִּמְכָּר בָּטֵל, שֶׁהֲרֵי יֵשׁ לוֹ עֵדִים שֶׁהוּא אָנוּס, וְהֵם הָעֵדִים שֶׁכָּפַר בּוֹ בְּבֵית דִּין בִּפְנֵיהֶם וְהֵם עֵדֵי הַמּוֹדָעָא. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה.

בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בָּאוֹנֵס, שֶׁהֲרֵי הוּא חַמְסָן, מִפְּנֵי שֶׁכּוֹפֶה אֶת הַמּוֹכֵר לִמְכֹּר שֶׁלֹּא לִרְצוֹנוֹ. אֲבָל הַגּוֹזֵל וְהֻחְזַק גַּזְלָן, וְאַחַר כָּךְ לָקַח שָׂדֶה שֶׁגָּזַל — אֵין הַמּוֹכֵר צָרִיךְ לִמְסֹר מוֹדָעָא, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּהִלְכוֹת גְּזֵלָה.

עֵדֵי הַמּוֹדָעָא יֵשׁ לָהֶן לַחְתֹּם הֵן עַצְמָן בְּאוֹתוֹ הַמִּמְכָּר שֶׁנִּמְסְרָה לָהֶם הַמּוֹדָעָא עָלָיו, וְאֵין בְּכָךְ כְּלוּם. וַאֲפִלּוּ אָמַר לָהֶם בִּפְנֵי הָאַנָּס: ״בִּרְצוֹנִי מָכַרְתִּי בְּלֹא אֹנֶס״ — הֲרֵי הַמּוֹדָעָא קַיֶּמֶת; כְּשֵׁם שֶׁאֲנָסוֹ עַד שֶׁיִּמְכֹּר בְּלֹא רָצוֹן, כָּךְ אֲנָסוֹ עַד שֶׁיֹּאמַר: ״בִּרְצוֹנִי אֲנִי מוֹכֵר״.

וְכֵן אִם הוֹדָה בִּפְנֵיהֶם שֶׁלָּקַח הַדָּמִים, אַחַר שֶׁמָּסַר מוֹדָעָא עַל כָּךְ — אֵינוֹ חַיָּב לְהַחֲזִיר כְּלוּם, שֶׁהָאַנָּס אֲנָסוֹ עַד שֶׁיּוֹדֶה, וְהָעֵדִים כְּבָר יָדְעוּ שֶׁהוּא אָנוּס. אֲבָל אִם מָנָה הַדָּמִים בִּפְנֵיהֶם — חַיָּב לְהַחֲזִיר.

הֵעִידוּ עָלָיו עֵדֵי הַמִּמְכָּר שֶׁבִּטֵּל הַמּוֹדָעָא — הֲרֵי הַמּוֹדָעָא בְּטֵלָה. וְאִם אָמַר לְעֵדֵי הַמּוֹדָעָא: ״הֱיוּ יוֹדְעִים שֶׁכָּל קִנְיָן שֶׁאֲנִי לוֹקֵחַ לְבַטֵּל הַמּוֹדָעָא וּמוֹדָעָא דְּמוֹדָעָא, שֶׁהַכֹּל בָּטֵל, וְאֵינִי אוֹמֵר כָּךְ אֶלָּא מִפְּנֵי הָאֹנֶס שֶׁאַתֶּם יוֹדְעִים, וְאֵין בְּדַעְתִּי לְהַקְנוֹת לְזֶה הָאַנָּס לְעוֹלָם״ — הֲרֵי הַמִּמְכָּר בָּטֵל, וְאַף עַל פִּי שֶׁקָּנוּ מִיָּדוֹ לְבַטֵּל הַמּוֹדָעָא עַל הַדֶּרֶךְ שֶׁבֵּאַרְנוּ.