Back
Slaves
Perek 6הַכּוֹתֵב גֵּט שִׁחְרוּר לְעַבְדּוֹ, וְזִכָּה לוֹ בּוֹ עַל יְדֵי אַחֵר, וְאָמַר: ״זְכֵה בְּגֵט זֶה לִפְלוֹנִי עַבְדִּי״ — יָצָא לְחֵרוּת אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הִגִּיעַ הַגֵּט לְיָדוֹ, שֶׁזָּכִין לָאָדָם שֶׁלֹּא בְּפָנָיו. אֲבָל אִם אָמַר: ״תְּנוּ גֵּט זֶה לְעַבְדִּי״ — אֵינוֹ יָכוֹל לַחֲזֹר בּוֹ, וְלֹא יֵצֵא הָעֶבֶד לְחֵרוּת עַד שֶׁיַּגִּיעַ הַגֵּט לְיָדוֹ. לְפִיכָךְ, הָאוֹמֵר: ״תְּנוּ גֵּט זֶה לְעַבְדִּי״, וּמֵת — לֹא יִתְּנוּ לְאַחַר מִיתָה.
הַכּוֹתֵב בִּשְׁטָר: ״עָשִׂיתִי פְּלוֹנִי עַבְדִּי בֶּן חֹרִין״ אוֹ ״נַעֲשָׂה פְּלוֹנִי עַבְדִּי בֶּן חֹרִין״ אוֹ ״הֲרֵי הוּא בֶּן חֹרִין״ — הֲרֵי זֶה יָצָא לְחֵרוּת. כָּתַב בַּשְּׁטָר: ״אֶעֱשֶׂנּוּ בֶּן חֹרִין״ — לֹא יָצָא לְחֵרוּת.
הָאוֹמֵר: ״עָשִׂיתִי פְּלוֹנִי עַבְדִּי בֶּן חֹרִין״, וְהוּא אוֹמֵר: ״לֹא עָשָׂנִי״ — חוֹשְׁשִׁין שֶׁמָּא זִכָּה לוֹ עַל יְדֵי אַחֵר. אָמַר: ״כָּתַבְתִּי גֵּט שִׁחְרוּר וְנָתַתִּי לוֹ״, וְהוּא אוֹמֵר: ״לֹא כָּתַב וְלֹא נָתַן לִי״ — הוֹדָיַת בַּעַל דִּין כְּמֵאָה עֵד, וַהֲרֵי זֶה עֶבֶד עַד שֶׁיְּשַׁחְרְרוֹ בְּפָנֵינוּ.
מִי שֶׁצִּוָּה בִּשְׁעַת מִיתָתוֹ וְאָמַר: ״פְּלוֹנִית שִׁפְחָתִי, אַל יִשְׁתַּעְבְּדוּ בָּהּ יוֹרְשִׁים״ — הֲרֵי זֹאת שִׁפְחָה כְּשֶׁהָיְתָה, וְאָסוּר לַיּוֹרְשִׁים לְהִשְׁתַּעְבֵּד בָּהּ, מִפְּנֵי שֶׁמִּצְוָה לְקַיֵּם דִּבְרֵי הַמֵּת.
וְכֵן אִם אָמַר: ״עֲשׂוּ לָהּ קוֹרַת רוּחַ״ — כּוֹפִין אֶת הַיּוֹרְשִׁים, וְאֵין מִשְׁתַּעְבְּדִין בָּהּ אֶלָּא בִּמְלָאכָה שֶׁהִיא רוֹצָה בָּהּ. צִוָּה וְאָמַר: ״שַׁחְרְרוּהָ״ — כּוֹפִין אֶת הַיּוֹרְשִׁין לְשַׁחְרֵר אוֹתָהּ.
בְּשִׁשָּׁה דְּבָרִים שָׁוִין שִׁחְרוּרֵי עֲבָדִים לְגִטֵּי נָשִׁים, וּבִשְׁאָר הַדְּבָרִים הֲרֵי הֵן כִּשְׁאָר הַשְּׁטָרוֹת, וְאֵלּוּ הֵן הַשִּׁשָּׁה: פְּסוּלִין בְּעַרְכָּאוֹת שֶׁל גּוֹיִם, וּכְשֵׁרִים בְּעֵד כּוּתִי, וּצְרִיכִין כְּתִיבָה לְשֵׁם הַמְשֻׁחְרָר עַצְמוֹ, וְאֵין נִכְתָּבִין בִּמְחֻבָּר, וְאֵין עֵדֵיהֶם חוֹתְמִין אֶלָּא זֶה בִּפְנֵי זֶה, וְאֶחָד גִּטֵּי נָשִׁים וְשִׁחְרוּרֵי עֲבָדִים בַּמּוֹלִיךְ וּבַמֵּבִיא.
כֵּיצַד? כָּל הַשְּׁטָרוֹת הָעוֹלוֹת בְּעַרְכָּיוֹת שֶׁל גּוֹיִם כְּשֵׁרִים בְּכָל הַתְּנָאִין שֶׁאָנוּ מְבָאֲרִין בְּהִלְכוֹת הַלְוָאָה, חוּץ מִגִּטֵּי נָשִׁים וְשִׁחְרוּרֵי עֲבָדִים.
וְכָל שְׁטָר שֶׁיֵּשׁ עָלָיו אֲפִלּוּ עֵד אֶחָד כּוּתִי — פָּסוּל, חוּץ מִגִּטֵּי נָשִׁים וְשִׁחְרוּרֵי עֲבָדִים, שֶׁהֵן כְּשֵׁרִים בְּעֵד אֶחָד יִשְׂרָאֵל וְעֵד אֶחָד כּוּתִי, וְהוּא שֶׁיִּהְיֶה כּוּתִי חָבֵר.
וּבַזְּמַן הַזֶּה, שֶׁהַכּוּתִים כְּגוֹיִם לְכָל דִּבְרֵיהֶם, אָנוּ לְמֵדִים מֵהֶן לַצְּדוֹקִים, שֶׁהַצְּדוֹקִי בַּזְּמַן הַזֶּה כְּמוֹ הַכּוּתִי בְּאוֹתוֹ הַזְּמַן קֹדֶם שֶׁיִּגְזְרוּ עֲלֵיהֶן שֶׁיִּהְיוּ כְּגוֹיִם לְכָל דִּבְרֵיהֶם.
בְּגֵט אִשָּׁה הוּא אוֹמֵר: ״וְכָתַב לָהּ״ (דברים כד,א; כד,ג) — לִשְׁמָהּ, וּבְגֵט שִׁחְרוּר הוּא אוֹמֵר: ״אוֹ חֻפְשָׁה לֹא נִתַּן לָהּ״ (ויקרא יט,כ) — עַד שֶׁיִּכָּתֵב לִשְׁמָהּ; בְּגֵט אִשָּׁה הוּא אוֹמֵר: ״וְכָתַב... וְנָתַן״ (דברים כד,א; כד,ג) — מִי שֶׁאֵינוֹ מְחֻסָּר אֶלָּא נְתִינָה, יָצָא הַכּוֹתֵב בִּמְחֻבָּר וְאַחַר כָּךְ קוֹצֵץ, שֶׁהֲרֵי הוּא מְחֻסַּר קְצִיצָה וּנְתִינָה, וּבְגֵט שִׁחְרוּר הוּא אוֹמֵר: ״נִתַּן לָהּ״ (ויקרא יט,כ) — לֹא יִהְיֶה מְחֻסָּר אֶלָּא נְתִינָה.
אֶחָד גִּטֵּי נָשִׁים וְשִׁחְרוּרֵי עֲבָדִים — אֵין חוֹתְמִין עֵדֵיהֶם אֶלָּא זֶה בִּפְנֵי זֶה. וּכְבָר בֵּאַרְנוּ טַעַם הַדָּבָר בְּהִלְכוֹת גֵּרוּשִׁין.
וְכֵיצַד הֵן שָׁוִים בַּמּוֹלִיךְ וּבַמֵּבִיא? שֶׁהַמֵּבִיא גֵּט שִׁחְרוּר בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל — אֵינוֹ צָרִיךְ לוֹמַר: ״בְּפָנַי נִכְתַּב וּבְפָנַי נֶחְתַּם״; וּבְחוּצָה לָאָרֶץ, אִם אֵין עֵדִים לְקַיְּמוֹ, וְאָמַר הַשָּׁלִיחַ: ״בְּפָנַי נִכְתַּב וּבְפָנַי נֶחְתַּם״ — הֲרֵי זֶה הוּא קִיּוּמוֹ, וְאִם בָּא הָאָדוֹן וְעִרְעֵר אַחֲרֵי כֵן, אֵין מַשְׁגִּיחִין בּוֹ, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּגִטֵּי נָשִׁים.
כְּשֵׁם שֶׁהָאִשָּׁה עַצְמָהּ מְבִיאָה גִּטָּהּ וְאֵינָהּ צְרִיכָה לְקַיְּמוֹ הוֹאִיל וְהַגֵּט יוֹצֵא מִתַּחַת יָדָהּ, כָּךְ הָעֶבֶד שֶׁשְּׁטַר שִׁחְרוּרוֹ יוֹצֵא מִתַּחַת יָדוֹ אֵינוֹ צָרִיךְ לְקַיְּמוֹ. וּכְשֵׁם שֶׁהָאִשָּׁה אוֹמֶרֶת: ״בְּפָנַי נִכְתַּב וּבְפָנַי נֶחְתַּם״ אִם הִתְנָה עָלֶיהָ, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בִּמְקוֹמוֹ, כָּךְ הָעֶבֶד שֶׁהֵבִיא גִּטּוֹ וְאָמַר: ״בְּפָנַי נִכְתַּב וּבְפָנַי נֶחְתַּם״ נֶאֱמָן עַל אוֹתָהּ הַדֶּרֶךְ, וְאֵינוֹ צָרִיךְ קִיּוּם.
כָּל הַכָּשֵׁר לְהָבִיא גֵּט אִשָּׁה — מֵבִיא גֵּט הָעֶבֶד. וְהָעֶבֶד מְקַבֵּל גֵּט לַחֲבֵרוֹ מִיַּד רַבּוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ, אֲבָל לֹא מִיַּד רַבּוֹ שֶׁל מְקַבֵּל.
הַכּוֹתֵב שְׁטַר אֵרוּסִין לְשִׁפְחָתוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁאָמַר לָהּ: ״צְאִי בּוֹ לְחֵרוּת וְהִתְקַדְּשִׁי בּוֹ״ — אֵין בַּלָּשׁוֹן הַזֶּה לְשׁוֹן שִׁחְרוּר, וְאֵינָהּ מְקֻדֶּשֶׁת וְלֹא מְשֻׁחְרֶרֶת.