א דִּין שִׁגְגַת הַמַּאֲכָלוֹת כְּדִין שִׁגְגַת הַבְּעִילוֹת. לְפִיכָךְ, אִם אָכַל אֲכִילוֹת הַרְבֵּה מִשֵּׁם אֶחָד בְּהֶעְלֵם אֶחָד, אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ בֵּינֵיהֶן יָמִים רַבִּים — אֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא חַטָּאת אַחַת. כֵּיצַד? אָכַל חֵלֶב הַיּוֹם, וְאָכַל חֵלֶב לְמָחָר, וְחֵלֶב לְמָחָר, בְּהֶעְלֵם אֶחָד, אַף עַל פִּי שֶׁהֵן בִּשְׁלֹשָׁה תַּמְחוּיִין — אֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא חַטָּאת אַחַת. אֲבָל אִם אָכַל כַּזַּיִת חֵלֶב וְנוֹדַע לוֹ, וְחָזַר וְאָכַל כַּזַּיִת חֵלֶב וְנוֹדַע לוֹ — חַיָּב עַל כָּל אֲכִילָה וַאֲכִילָה, שֶׁהַיְדִיעוֹת מְחַלְּקוֹת הַשְּׁגָגוֹת.

כְּדִין שִׁגְגַת הַבְּעִילוֹת

ביאור

מִשֵּׁם אֶחָד

 בקערות שונות, ואפילו התבשלו באופן אחר (ראה פה"מ כריתות ג,ב).

אַף עַל פִּי שֶׁהֵן בִּשְׁלֹשָׁה תַּמְחוּיִין

אכל בשגגה ולאחר מכן נודע לו.

אֲבָל אִם אָכַל כַּזַּיִת חֵלֶב וְנוֹדַע לוֹ

וְחָזַר וְאָכַל

ואינו מתחייב בכרת או בחטאת עד שיאכל שיעור שלם של כזית.

אָכַל כַּחֲצִי זַיִת חֵלֶב

שמתחילת האכילה הראשונה ועד סוף השנייה לא שהה שיעור זמן אכילת שלוש ביצים (המכונה 'כדי אכילת פרס'), אבל אם שהה יותר משיעור זה, פטור.

וְהוּא שֶׁלֹּא יִשְׁהֶה בֵּינֵיהֶן יָתֵר מִכְּדֵי אֲכִילַת שָׁלֹשׁ בֵּיצִים

כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּהִלְכוֹת מַאֲכָלוֹת אֲסוּרוֹת

שמחויב מלקות אם אכל כזית איסור בשיעור זמן זה. 

שֶׁכְּשֵׁם שֶׁמִּצְטָרֵף הַשִּׁעוּר לְמֵזִיד לְמַלְקוּת

 ערוה"ש העתיד קדשים סי' ריד-רטו. 

פסקים ושיטות

 נחלקו הראשונים אם שיעור הפרס הוא שלוש ביצים או ארבע ביצים, ובשו"ע (או"ח תריב,ד, תריח,ז) הובאו שתי הדעות (בעניין אכילה ביום הכיפורים). וכתב הרמ"א שמשערים בביצים שוחקות (וראה רמב"ם הלכות שבת ח,ו). לגבי השיעור המדויק של כדי אכילת פרס ישנן דעות רבות באחרונים, ויש שכתבו שהוא לכל הפחות שתי דקות ולכל היותר תשע דקות (חתם סופר ו,כג וראה אנצ"ת ערך 'אכילת פרס' שהזכירו דעות נוספות בתוך טווח זה). 

מִכְּדֵי אֲכִילַת שָׁלֹשׁ בֵּיצִים

אָכַל כַּחֲצִי זַיִת חֵלֶב וְחָזַר וְאָכַל כַּחֲצִי זַיִת חֵלֶב בְּהֶעְלֵם אֶחָד, אַף עַל פִּי שֶׁהֵן שְׁנֵי תַּמְחוּיִין, וְאַף עַל פִּי שֶׁהִפְסִיק בֵּינֵיהֶן — הֲרֵי אֵלּוּ מִצְטָרְפִין וּמֵבִיא חַטָּאת, שֶׁאֵין הַתַּמְחוּיִין מְחַלְּקִין. וְהוּא שֶׁלֹּא יִשְׁהֶה בֵּינֵיהֶן יָתֵר מִכְּדֵי אֲכִילַת שָׁלֹשׁ בֵּיצִים, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּהִלְכוֹת מַאֲכָלוֹת אֲסוּרוֹת, שֶׁכְּשֵׁם שֶׁמִּצְטָרֵף הַשִּׁעוּר לְמֵזִיד לְמַלְקוּת, כָּךְ מִצְטָרֵף לְשׁוֹגֵג לְקָרְבָּן. 

הבשר הנותר מהקרבן לאחר תום זמן אכילתו, והאוכלו חייב כרת (לעיל א,ד).

נוֹתָר

מֵחֲמִשָּׁה זְבָחִים

העובדה שמדובר בחמש בהמות שונות אינה משפיעה על חיוב החטאת.

וְגוּפֵי הַזְּבָחִים אֵינָן מְחַלְּקִין

שֶׁאֶחָד הָאוֹכֵל בָּשָׂר מִזְּבָחִים רַבִּים אוֹ מִזֶּבַח אֶחָד

בַּחוּץ

משתחווה לחמישה פסלים שונים של עבודה זרה.

 לַמִּשְׁתַּחֲוֶה לְחָמֵשׁ צוּרוֹת

ב אָכַל נוֹתָר מֵחֲמִשָּׁה זְבָחִים, כַּזַּיִת מִכָּל זֶבַח, בְּהֶעְלֵם אֶחָד, אַף עַל פִּי שֶׁאֲכָלָן בַּחֲמִשָּׁה תַּמְחוּיִין — אֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא חַטָּאת אַחַת, שֶׁכֻּלָּן שֵׁם אֶחָד הֵן, וְהַתַּמְחוּיִין אֵינָן מְחַלְּקִין, וְגוּפֵי הַזְּבָחִים אֵינָן מְחַלְּקִין, שֶׁאֶחָד הָאוֹכֵל בָּשָׂר מִזְּבָחִים רַבִּים אוֹ מִזֶּבַח אֶחָד. וְכֵן הַשּׁוֹחֵט חֲמִשָּׁה זְבָחִים בַּחוּץ בְּעֶלֶם אֶחָד — אֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא חַטָּאת אַחַת. לְמָה זֶה דּוֹמֶה? לַמִּשְׁתַּחֲוֶה לְחָמֵשׁ צוּרוֹת בְּעֶלֶם אֶחָד.

 שכשם שהתמחויים אינם מחלקים וגופי הזבחים אינם מחלקים, כך גם הכוסות אינן מחלקות (ראה ערוך לנר כריתות כב,א). 

וְקִבְּלוֹ בִּשְׁנֵי כּוֹסוֹת וּשְׁתָיָן בְּעֶלֶם אֶחָד אֵינוֹ מֵבִיא אֶלָּא חַטָּאת אַחַת

מדברי הרמב"ם משמע שאם שתאן בשתי העלמות חייב שתי חטאות. אולם, לדעת רש"י והתוספות (כריתות כב,א) גם אם שתאן בשתי העלמות חייב חטאת אחת משום שאין חייבים חטאת על דם השותת מן הבהמה, אלא רק על דם הקילוח, ובכוס השנייה אין דם קילוח (ראה לח"מ וערוך לנר כריתות כב,א שדנו בדעת הרמב"ם). 

ג הִקִּיז דָּם לִבְהֶמְתּוֹ וְקִבְּלוֹ בִּשְׁנֵי כּוֹסוֹת, וּשְׁתָיָן בְּעֶלֶם אֶחָד — אֵינוֹ מֵבִיא אֶלָּא חַטָּאת אַחַת.

ד הָאוֹכֵל מַאֲכָלוֹת הַרְבֵּה מִשֵּׁמוֹת הַרְבֵּה בְּעֶלֶם אֶחָד — חַיָּב עַל כָּל שֵׁם וָשֵׁם. כֵּיצַד? כְּגוֹן שֶׁאָכַל חֵלֶב וְדָם וְנוֹתָר וּפִגּוּל, כַּזַּיִת מִכָּל אֶחָד וְאֶחָד, בְּהֶעְלֵם אֶחָד — מֵבִיא אַרְבַּע חַטָּאוֹת. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּאֵלּוּ.

אִם נִתְקַבְּצוּ בְּאִסּוּר מוֹסִיף אוֹ בְּאִסּוּר כּוֹלֵל אוֹ בְּאִסּוּר בַּת אַחַת

בתחילה היה הכזית אסור עליו משום חלב והאדם היה מותר באכילת שאר הבשר. ולאחר שנטמא האדם נאסרה עליו אכילת כל הבשר, ונכלל החלב באיסור זה (איסור כולל), וכעת יש באכילתו איסור משום חלב ומשום טמא שאכל קודש. ולאחר שנעשה החלב נותר נוסף בו איסור שכעת אסור גם בהקרבה על המזבח, ומשום כך חל גם איסור נותר על אכילת החלב (איסור מוסיף). ומכיוון שאכלו ביום הכיפורים שאסורה בו כל אכילה, נכלל חלב זה בכלל איסור יום הכיפורים (איסור כולל), וחייב עליו גם משום אכילה ביום הכיפורים (פה"מ כריתות ג,ד). 

לְפִיכָךְ הַטָּמֵא שֶׁאָכַל כַּזַּיִת חֵלֶב נוֹתָר בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים וכו'

שזהו שיעור האכילה האסורה ביום הכיפורים (הלכות שביתת עשור ב,א). 

וְהוּא שֶׁיִּצְטָרֵף אֹכֶל אַחֵר עִם כַּזַּיִת זֶה עַד שֶׁיַּשְׁלִימוֹ לְכַכּוֹתֶבֶת

שהרי קודם שהוקדשה הבהמה היה החלב אסור באכילה ומותר בהנאה, וכאשר הוקדשה נאסר גם בהנאה, ומתוך שנוסף בה איסור הנאה נוסף איסור גם על אכילתה (איסור מוסיף — פה"מ שם). 

וּמֵבִיא אָשָׁם וַדַּאי לִמְעִילָה

וְכֵן הָאוֹכֵל כַּזַּיִת אֶחָד שֶׁנִּתְקַבְּצוּ בּוֹ שֵׁמוֹת הַרְבֵּה בְּהֶעְלֵם אֶחָד, אִם נִתְקַבְּצוּ בְּאִסּוּר מוֹסִיף אוֹ בְּאִסּוּר כּוֹלֵל אוֹ בְּאִסּוּר בַּת אַחַת — חַיָּב עַל כָּל שֵׁם וָשֵׁם. לְפִיכָךְ הַטָּמֵא שֶׁאָכַל כַּזַּיִת חֵלֶב נוֹתָר בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים — מֵבִיא אַרְבַּע חַטָּאוֹת וְאָשָׁם: חַטָּאת אַחַת מִשּׁוּם טָמֵא שֶׁאָכַל קֹדֶשׁ; וְאַחַת מִשּׁוּם אוֹכֵל חֵלֶב; וְאַחַת מִשּׁוּם אוֹכֵל נוֹתָר; וְאַחַת מִשּׁוּם יוֹם הַכִּפּוּרִים, וְהוּא שֶׁיִּצְטָרֵף אֹכֶל אַחֵר עִם כַּזַּיִת זֶה עַד שֶׁיַּשְׁלִימוֹ לְכַכּוֹתֶבֶת; וּמֵבִיא אָשָׁם וַדַּאי לִמְעִילָה, שֶׁהֲרֵי נֶהֱנָה מִן הַהֶקְדֵּשׁ בִּשְׁגָגָה. 

 ראה גם הלכות שביתת עשור א,ד. 

אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה אַחַת הִיא

ה הָאוֹכֵל וְהַשּׁוֹתֶה בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים בְּעֶלֶם אֶחָד — אֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא חַטָּאת אַחַת; אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה אַחַת הִיא.

הָעוֹשֶׂה מְלָאכָה בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים וכו'

ו הָעוֹשֶׂה מְלָאכָה בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת — חַיָּב שְׁתֵּי חַטָּאוֹת, מִפְּנֵי שֶׁהֵן שְׁנֵי אִסּוּרִין הַבָּאִין כְּאֶחָד.

ז אָכַל כַּחֲצִי זַיִת חֵלֶב וְכַחֲצִי זַיִת דָּם בְּהֶעְלֵם אֶחָד — אֵינוֹ חַיָּב קָרְבָּן; כְּשֵׁם שֶׁאֵין הָאִסּוּרִין מִצְטָרְפִין לְמַלְקוּת, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּהִלְכוֹת מַאֲכָלוֹת אֲסוּרוֹת, כָּךְ אֵין מִצְטָרְפִין לְקָרְבָּן.

ח אָכַל כַּחֲצִי זַיִת, וְנוֹדַע לוֹ, וְחָזַר וְשָׁכַח וְאָכַל כַּחֲצִי זַיִת אַחֵר בְּהֶעְלֵם שֵׁנִי — פָּטוּר, שֶׁהֲרֵי נוֹדַע לוֹ בִּנְתַּיִם, וְיֵשׁ יְדִיעָה לַחֲצִי שִׁעוּר. וְכֵן אִם כָּתַב אוֹת אַחַת בְּשַׁבָּת בִּשְׁגָגָה, וְנוֹדַע לוֹ, וְחָזַר וְשָׁכַח וְכָתַב אוֹת שְׁנִיָּה סְמוּכָה לָהּ בְּעֶלֶם שֵׁנִי — פָּטוּר מִקָּרְבַּן חַטָּאת. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה.

כשם שהידיעה מחלקת בין שני שיעורים של אותו האיסור ומחייבת שתי חטאות, כך היא מחלקת בין שני חצאי שיעור שלא יצטרפו לחייבו חטאת. 

וְיֵשׁ יְדִיעָה לַחֲצִי שִׁעוּר

שהרי אינו חייב עד שיכתוב שתי אותיות הסמוכות זו לזו שניתן להגות אותן יחד (הלכות שבת יא,יא).

סְמוּכָה לָהּ

שהידיעה בין אות לאות, שהיא חצי שיעור, מחלקת. 

פָּטוּר מִקָּרְבַּן חַטָּאת

שאינו חייב עד שיעביר ארבע אמות ברשות הרבים, וידיעתו באמצע מחלקת וגורמת לכך שאין כאן שיעור שלם.

 וְכֵן שְׁתֵּי אַמּוֹת בְּשׁוֹגֵג וּשְׁתֵּי אַמּוֹת בְּמֵזִיד וּשְׁתֵּי אַמּוֹת בְּשׁוֹגֵג

 שאחר תחילת הזריקה החפץ אינו בידו והמעשה נגמר מעצמו ולפיכך אין מתחשבים אלא בידיעתו בשעת הזריקה.  

אִם בִּזְרִיקָה חַיָּב... שֶׁאֵין בְּיָדוֹ לְהַחֲזִירָהּ וּלְפִיכָךְ לֹא הוֹעִילָה לוֹ הַיְדִיעָה שֶׁבִּנְתַּיִם

וְכֵן שְׁתֵּי אַמּוֹת בְּשׁוֹגֵג, וּשְׁתֵּי אַמּוֹת בְּמֵזִיד, וּשְׁתֵּי אַמּוֹת בְּשׁוֹגֵג: אִם בִּזְרִיקָה — חַיָּב, לֹא מִפְּנֵי שֶׁאֵין יְדִיעָה לַחֲצִי שִׁעוּר, אֶלָּא מִפְּנֵי שֶׁאֵין בְּיָדוֹ לְהַחֲזִירָהּ, וּלְפִיכָךְ לֹא הוֹעִילָה לוֹ הַיְדִיעָה שֶׁבִּנְתַּיִם; וְאִם בְּהַעֲבָרָה — פָּטוּר, שֶׁיֵּשׁ יְדִיעָה לַחֲצִי שִׁעוּר, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. 

גם במקרה זה שאין ידיעה בין האכילות, מכיוון שהידיעות לאחר מכן היו נפרדות זו מזו, חייב שתיים. 

שֶׁהַיְדִיעוֹת מְחַלְּקוֹת

אף שבעילה שונה מאכילה, שכן בבעילה מדובר בגוף אחד (כגון שבא על אשתו נידה פעמיים בהעלם אחד), ואילו באכילה מדובר בחתיכות שונות, מכל מקום גם בבעילות אם נודע לו בנפרד, מביא שתי חטאות (כס"מ). 

וְכֵן יֵרָאֶה לִי שֶׁהוּא הַדִּין בִּבְעִילוֹת

ט הָאוֹכֵל כַּזַּיִת חֵלֶב וְכַזַּיִת חֵלֶב בְּעֶלֶם אֶחָד, וְנוֹדַע לוֹ עַל הָרִאשׁוֹן וְחָזַר וְנוֹדַע לוֹ עַל הַשֵּׁנִי — מֵבִיא שְׁתֵּי חַטָּאוֹת, שֶׁהַיְדִיעוֹת מְחַלְּקוֹת, וְאַף עַל פִּי שֶׁעֲדַיִן לֹא הִפְרִישׁ הַקָּרְבָּן. אֲבָל אִם נוֹדַע לוֹ עַל שְׁנֵיהֶן כְּאֶחָד — מֵבִיא חַטָּאת אַחַת. וְכֵן יֵרָאֶה לִי שֶׁהוּא הַדִּין בִּבְעִילוֹת.

אַף עַל פִּי שֶׁהוּא בְּהֶעְלֵמוֹ

ולכן מייחסים את חצי הזית הראשון לזית השלם הראשון. 

שֶׁהֲרֵי נוֹדַע לוֹ עַל מִקְצָת הַעְלָמָה רִאשׁוֹנָה

י אָכַל כַּזַּיִת וּמֶחֱצָה בְּהֶעְלֵם אֶחָד, וְנוֹדַע לוֹ עַל כַּזַּיִת, וְחָזַר וְאָכַל חֲצִי זַיִת בְּהֶעְלֵמוֹ שֶׁל שֵׁנִי — אֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא חַטָּאת אַחַת, שֶׁאֵין חֲצִי זַיִת הָאַחֲרוֹן מִצְטָרֵף לָרִאשׁוֹן אַף עַל פִּי שֶׁהוּא בְּהֶעְלֵמוֹ, שֶׁהֲרֵי נוֹדַע לוֹ עַל מִקְצָת הַעְלָמָה רִאשׁוֹנָה.

יא אָכַל שְׁנֵי זֵיתֵי חֵלֶב בְּעֶלֶם אֶחָד, וְנוֹדַע לוֹ עַל אֶחָד מֵהֶן, וְחָזַר וְאָכַל כַּזַּיִת אַחֵר בְּהֶעְלֵמוֹ שֶׁל שֵׁנִי, וְהֵבִיא חַטָּאת עַל הָרִאשׁוֹן — רִאשׁוֹן וְשֵׁנִי מִתְכַּפְּרִין, אֲבָל שְׁלִישִׁי לֹא נִתְכַּפֵּר, אֶלָּא כְּשֶׁיִּוָּדַע לוֹ עָלָיו יָבִיא חַטָּאת אַחֶרֶת.

ומדובר שהביא את חטאתו קודם שנודע לו על השני, אבל אם נודע לו על השני קודם שהביא קרבן, חייב שתי חטאות שהידיעות מחלקות כדלעיל ה"ט (כס"מ וראה לקמן ז,י; וראה ערוה"ש רטו,יא-טז שהביא הסברים נוספים לחלק בין ההלכות). 

וְהֵבִיא חַטָּאת עַל הָרִאשׁוֹן רִאשׁוֹן וְשֵׁנִי מִתְכַּפְּרִין

משום שהכזית הראשון והשלישי היו בהעלמות נפרדים, אין השלישי מתכפר בחטאתו של הראשון. 

אֲבָל שְׁלִישִׁי לֹא נִתְכַּפֵּר

הֵבִיא חַטָּאת עַל הַשְּׁלִישִׁי — שְׁלִישִׁי וְשֵׁנִי מִתְכַּפְּרִין, שֶׁשְּׁנֵיהֶם בְּהֶעְלֵם אֶחָד, וְרִאשׁוֹן לֹא נִתְכַּפֵּר בְּחַטָּאת זוֹ. הֵבִיא חַטָּאת עַל הָאֶמְצָעִי — שְׁלָשְׁתָּן מִתְכַּפְּרִין, מִפְּנֵי שֶׁהָרִאשׁוֹן וְהַשְּׁלִישִׁי בְּהֶעְלֵמוֹ שֶׁל אֶמְצָעִי, וּכְשֶׁיִּוָּדַע לוֹ עַל הָרִאשׁוֹן וְעַל הַשְּׁלִישִׁי, אֵינוֹ צָרִיךְ לְהָבִיא חַטָּאת אַחֶרֶת. 

שאם נודע לו בין שתי האכילות ומסופק בשתיהן אם אכל חלב או שומן, עליו להקריב שני אשמות תלויים (כדלקמן ח,ז-ח).

שֶׁיְּדִיעַת סָפֵק שֶׁהָיְתָה לוֹ בִּנְתַּיִם אַף עַל פִּי שֶׁמְּחַלֶּקֶת לַאֲשָׁמוֹת

שרק ידיעה ודאית מחלקת לעניין חיוב חטאת ולא ידיעת ספק.

אֵינָהּ מְחַלֶּקֶת לְחַטָּאוֹת

יב מִי שֶׁאָכַל חֲתִיכָה מִשְּׁתֵּי חֲתִיכוֹת, וְנִסְתַּפֵּק לוֹ אִם חֵלֶב אָכַל אוֹ שֻׁמָּן, וְחָזַר וְאָכַל חֲתִיכָה אַחֶרֶת מִשְּׁתֵּי חֲתִיכוֹת, וְנִסְתַּפֵּק לוֹ אִם חֵלֶב אָכַל אוֹ שֻׁמָּן, וְאַחַר כָּךְ נוֹדַע לוֹ בְּוַדַּאי שֶׁחֵלֶב אָכַל בָּרִאשׁוֹנָה וּבַשְּׁנִיָּה — אֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא חַטָּאת אַחַת, שֶׁיְּדִיעַת סָפֵק שֶׁהָיְתָה לוֹ בִּנְתַּיִם, אַף עַל פִּי שֶׁמְּחַלֶּקֶת לַאֲשָׁמוֹת, אֵינָהּ מְחַלֶּקֶת לְחַטָּאוֹת.

א דִּין שִׁגְגַת הַמַּאֲכָלוֹת כְּדִין שִׁגְגַת הַבְּעִילוֹת. לְפִיכָךְ, אִם אָכַל אֲכִילוֹת הַרְבֵּה מִשֵּׁם אֶחָד בְּהֶעְלֵם אֶחָד, אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ בֵּינֵיהֶן יָמִים רַבִּים — אֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא חַטָּאת אַחַת. כֵּיצַד? אָכַל חֵלֶב הַיּוֹם, וְאָכַל חֵלֶב לְמָחָר, וְחֵלֶב לְמָחָר, בְּהֶעְלֵם