הַמַּלְוֶה אֶת חֲבֵרוֹ, וְאַחַר שֶׁהִלְוָהוּ אָמַר לוֹ אַחֵר: ״אֲנִי עָרֵב״, אוֹ שֶׁתָּבַע אֶת הַלֹּוֶה בַּדִּין, וְאָמַר לוֹ אַחֵר: ״הַנִּיחֵהוּ, וַאֲנִי עָרֵב״, אוֹ שֶׁהָיָה חוֹנֵק אוֹתוֹ בַּשּׁוּק לִתֵּן לוֹ, וְאָמַר לוֹ: ״הַנַּח, וַאֲנִי עָרֵב״ — אֵין הֶעָרֵב חַיָּב לְשַׁלֵּם כְּלוּם, וַאֲפִלּוּ אָמַר ״אֲנִי עָרֵב״ בִּפְנֵי בֵּית דִּין. אֲבָל אִם קָנוּ מִיָּדוֹ שֶׁהוּא עָרֵב מָמוֹן זֶה בְּכָל אֵלּוּ הַפָּנִים, בֵּין בִּפְנֵי בֵּית דִּין בֵּין בֵּינוֹ לְבֵין הַמַּלְוֶה — נִשְׁתַּעְבֵּד.

אָמַר לוֹ בִּשְׁעַת מַתַּן מָעוֹת: ״הַלְוֵהוּ, וַאֲנִי עָרֵב״ — נִשְׁתַּעְבֵּד הֶעָרֵב, וְאֵינוֹ צָרִיךְ קִנְיָן. וְכֵן אִם בֵּית דִּין עָשׂוּ אוֹתוֹ עָרֵב — נִשְׁתַּעְבֵּד, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא קָנוּ מִיָּדוֹ; כְּגוֹן שֶׁהָיוּ בֵּית דִּין רוֹצִין לִגְבּוֹת מִן הַלֹּוֶה, וְאָמַר לָהֶם: ״הַנִּיחוּהוּ, וַאֲנִי עָרֵב לָכֶם״ — הוֹאִיל וְיֵשׁ לוֹ הֲנָאָה שֶׁהֶאֱמִינוּהוּ בֵּית דִּין, בְּאוֹתָהּ הֲנָיָה שִׁעְבֵּד עַצְמוֹ.

הַמַּלְוֶה אֶת חֲבֵרוֹ עַל יְדֵי עָרֵב, אַף עַל פִּי שֶׁהֶעָרֵב מְשֻׁעְבָּד לַמַּלְוֶה — לֹא יִתְבַּע אֶת הֶעָרֵב תְּחִלָּה, אֶלָּא תּוֹבֵעַ הַלֹּוֶה תְּחִלָּה; אִם לֹא נָתַן לוֹ — חוֹזֵר אֵצֶל הֶעָרֵב וְנִפְרָע מִמֶּנּוּ. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּשֶׁאֵין נְכָסִים לַלֹּוֶה. אֲבָל אִם יֵשׁ נְכָסִים לַלֹּוֶה — לֹא יִפָּרַע מִן הֶעָרֵב כְּלָל, אֶלָּא מִן הַלֹּוֶה.

הָיָה הַלֹּוֶה אַלָּם וְאֵין בֵּית דִּין יְכוֹלִין לְהַצִּיל מִיָּדוֹ, אוֹ שֶׁלֹּא בָּא לַדִּין — הֲרֵי זֶה נִפְרָע מִן הֶעָרֵב תְּחִלָּה, וְאַחַר כָּךְ יַעֲשֶׂה הֶעָרֵב דִּין עִם הַלֹּוֶה: אִם יָכוֹל לְהוֹצִיא מִיָּדוֹ — יוֹצִיא, אוֹ יְשַׁמְּתוּ אוֹתוֹ בֵּית דִּין עַד שֶׁיִּתֵּן לוֹ.

הִתְנָה הַמַּלְוֶה עַל הֶעָרֵב וְאָמַר: ״עַל מְנַת שֶׁאֶפָּרַע מִמִּי שֶׁאֶרְצֶה״ — אִם יֵשׁ נְכָסִים לַלֹּוֶה, לֹא יִפָּרַע מִן הֶעָרֵב. אָמַר: ״עַל מְנַת שֶׁאֶפָּרַע מִמִּי שֶׁאֶרְצֶה תְּחִלָּה״, אוֹ שֶׁהָיָה קַבְּלָן — הֲרֵי זֶה יִתְבַּע אֶת הֶעָרֵב הַזֶּה אוֹ אֶת הַקַּבְּלָן תְּחִלָּה וְיִפָּרַע מֵהֶן, אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ נְכָסִים לַלֹּוֶה.

אֵי זֶה הוּא עָרֵב וְאֵי זֶה הוּא קַבְּלָן? אָמַר לוֹ: ״תֵּן לוֹ וַאֲנִי נוֹתֵן לְךָ״ — זֶה הוּא קַבְּלָן שֶׁיֵּשׁ לַמַּלְוֶה לְהִפָּרַע מִמֶּנּוּ תְּחִלָּה, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא פֵּרֵשׁ וְלֹא אָמַר: ״עַל מְנַת שֶׁאֶפָּרַע מִמִּי שֶׁאֶרְצֶה״.

אֲבָל אִם אָמַר לוֹ: ״הַלְוֵהוּ וַאֲנִי עָרֵב״, ״הַלְוֵהוּ וַאֲנִי פּוֹרֵעַ״, ״הַלְוֵהוּ וַאֲנִי חַיָּב״, ״הַלְוֵהוּ וַאֲנִי נוֹתֵן״, ״הַלְוֵהוּ וַאֲנִי קַבְּלָן״, ״תֵּן לוֹ וַאֲנִי קַבְּלָן״, ״תֵּן לוֹ וַאֲנִי פּוֹרֵעַ״, ״תֵּן לוֹ וַאֲנִי חַיָּב״, ״תֵּן לוֹ וַאֲנִי עָרֵב״ — כֻּלָּן לְשׁוֹן עַרְבָנוּת הֵן, וְאֵינוֹ תּוֹבְעוֹ תְּחִלָּה, וְלֹא נִפְרָע מִמֶּנּוּ בְּמָקוֹם שֶׁיֵּשׁ נְכָסִים לַלֹּוֶה, עַד שֶׁיְּפָרֵשׁ וְיֹאמַר: ״מִמִּי שֶׁאֶרְצֶה אֶפָּרַע תְּחִלָּה״.

עָרֵב שֶׁל כְּתֻבָּה, אַף עַל פִּי שֶׁקָּנוּ מִיָּדוֹ — פָּטוּר מִלְּשַׁלֵּם, שֶׁהֲרֵי מִצְוָה עָשָׂה, וְלֹא חָסְרָה מָמוֹן. וְאִם הָיָה הָאָב עָרֵב לִכְתֻבַּת בְּנוֹ, וְקָנוּ מִיָּדוֹ — חַיָּב. וְקַבְּלָן שֶׁל כְּתֻבָּה — חַיָּב.

רְאוּבֵן שֶׁמָּכַר לְשִׁמְעוֹן שָׂדֶה, וּבָא לֵוִי וְקִבֵּל אַחֲרָיוּתָהּ עָלָיו — לֹא נִשְׁתַּעְבֵּד לֵוִי, שֶׁזּוֹ אַסְמַכְתָּא הִיא. וְאִם קָנוּ מִיָּדוֹ שֶׁהוּא עָרֵב לְשַׁלֵּם דְּמֵי מֶכֶר זֶה בְּכָל עֵת שֶׁיִּתְבָּעֶנּוּ שִׁמְעוֹן — הֲרֵי זֶה חַיָּב. וְכָזֶה הוֹרוּ רַבּוֹתַי.

וְכֵן הֶעָרֵב אוֹ הַקַּבְּלָן שֶׁחִיְּבוּ עַצְמָן עַל תְּנַאי, אַף עַל פִּי שֶׁקָּנוּ מִיָּדוֹ — לֹא נִשְׁתַּעְבֵּד, מִפְּנֵי שֶׁהִיא אַסְמַכְתָּא. כֵּיצַד? כְּגוֹן שֶׁאָמַר לוֹ: ״תֵּן לוֹ, וַאֲנִי אֶתֵּן אִם יִהְיֶה כָּךְ וְכָךְ״ אוֹ ״אִם לֹא יִהְיֶה״; שֶׁכָּל הַתּוֹלֶה שִׁעְבּוּד שֶׁאֵינוֹ חַיָּב בּוֹ בְּ׳אִם יִהְיֶה׳ וְ׳אִם לֹא יִהְיֶה׳ — לֹא גָּמַר וְלֹא הִקְנָה קִנְיָן שָׁלֵם, וּלְפִיכָךְ לֹא נִשְׁתַּעְבֵּד.

שְׁנַיִם שֶׁלָּווּ בִּשְׁטָר אֶחָד אוֹ שֶׁלָּקְחוּ מֶקַח אֶחָד, וְכֵן הַשֻּׁתָּפִין שֶׁלָּוָה אֶחָד מֵהֶן אוֹ לָקַח בְּשֻׁתָּפוּת — הֲרֵי הֵן עַרְבָאִין זֶה לָזֶה, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא פֵּרֵשׁ.

שְׁנַיִם שֶׁעָרְבוּ אֶחָד — כְּשֶׁיָּבֹא הַמַּלְוֶה לְהִפָּרַע מִן הֶעָרֵב, יִפָּרַע מֵאֵי זֶה מֵהֶן שֶׁיִּרְצֶה. וְאִם לֹא הָיָה לְאֶחָד כְּדֵי הַחוֹב — חוֹזֵר וְתוֹבֵעַ הַשֵּׁנִי בִּשְׁאָר הַחוֹב.

וְאֶחָד שֶׁעָרַב שְׁנַיִם — כְּשֶׁיִּפְרַע לַמַּלְוֶה, יוֹדִיעוֹ חוֹב אֵי זֶה מִשְּׁנֵיהֶם הוּא פּוֹרֵעַ, כְּדֵי שֶׁיַּחֲזֹר עָלָיו.

הָאוֹמֵר לַחֲבֵרוֹ: ״עֲרֹב זֶה לִפְלוֹנִי, וַאֲנִי עָרֵב לְךָ״ — הֲרֵי זֶה כְּמִי שֶׁאָמַר: ״הַלְוֵהוּ וַאֲנִי עָרֵב״, וּכְשֵׁם שֶׁנִּשְׁתַּעְבֵּד הֶעָרֵב לַמַּלְוֶה, כָּךְ נִשְׁתַּעְבֵּד עָרֵב שֵׁנִי לְעָרֵב רִאשׁוֹן. וְדִין הֶעָרֵב עִם הַמַּלְוֶה כְּדִין עָרֵב רִאשׁוֹן עִם הַשֵּׁנִי, דִּין אֶחָד הוּא.

מִי שֶׁלֹּא פֵּרֵשׁ קֶצֶב הַדָּבָר שֶׁעָרַב, כְּגוֹן שֶׁאָמַר לוֹ: ״כָּל מַה שֶּׁתִּתֵּן לוֹ, תֵּן לוֹ וַאֲנִי עָרֵב״ אוֹ ״הַלְוֵהוּ וַאֲנִי עָרֵב״ אוֹ ״מְכֹר לוֹ וַאֲנִי עָרֵב״ — יֵשׁ מִן הַגְּאוֹנִים שֶׁהוֹרָה שֶׁאֲפִלּוּ מָכַר לוֹ בַּעֲשֶׂרֶת אֲלָפִים אוֹ הִלְוָהוּ מֵאָה אֶלֶף, נִשְׁתַּעְבֵּד הֶעָרֵב בַּכֹּל. וְיֵרָאֶה לִי שֶׁאֵין זֶה הֶעָרֵב חַיָּב כְּלוּם, שֶׁכֵּיוָן שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ הַדָּבָר שֶׁשִּׁעְבֵּד עַצְמוֹ בּוֹ, לֹא סָמְכָה דַּעְתּוֹ וְלֹא שִׁעְבֵּד עַצְמוֹ. וּדְבָרִים שֶׁל טַעַם הֵם אֵלּוּ לַמֵּבִין.

מִי שֶׁאָמַר לַחֲבֵרוֹ: ״הַלְוֵהוּ, וַאֲנִי עָרֵב לְגוּפוֹ שֶׁל לֹוֶה הַזֶּה״ — לֹא עָרַב לְעַצְמוֹ שֶׁל מָמוֹן, אֶלָּא ״כָּל זְמַן שֶׁתִּרְצֶה אֲבִיאֶנּוּ לְךָ״; וְכֵן אִם אָמַר לוֹ אַחַר שֶׁהִלְוָהוּ וּתְבָעוֹ: ״הַנִּיחֵהוּ, וְכָל זְמַן שֶׁתִּתְבַּע אוֹתוֹ אֲבִיאֶנּוּ לְךָ״ וְקָנוּ מִיָּדוֹ עַל זֶה — אִם לֹא יָבִיא זֶה הַלֹּוֶה, יֵשׁ מִן הַגְּאוֹנִים שֶׁהוֹרָה שֶׁהוּא חַיָּב לְשַׁלֵּם.

וְיֵשׁ מִי שֶׁהוֹרָה שֶׁאֲפִלּוּ הִתְנָה עָלָיו וְאָמַר: ״אִם לֹא אֲבִיאֶנּוּ אוֹ שֶׁמֵּת אוֹ שֶׁבָּרַח, אֱהִי חַיָּב לְשַׁלֵּם״ — הֲרֵי זוֹ אַסְמַכְתָּא, וְלֹא נִשְׁתַּעְבֵּד; וְלָזֶה דַּעְתִּי נוֹטָה.