רְאוּבֵן שֶׁמָּכַר שָׂדֶה לְשִׁמְעוֹן, וְהָיָה לֵוִי מֵעֵדֵי הַשְּׁטָר, וּבָא לֵוִי לְעַרְעֵר עַל הַשָּׂדֶה וְלִטְעֹן שֶׁרְאוּבֵן גָּזַל אוֹתָהּ מִמֶּנּוּ — אֵין שׁוֹמְעִין לוֹ וְאֵין מַשְׁגִּיחִין עַל רְאָיוֹת שֶׁיָּבִיא עַל אוֹתָהּ שָׂדֶה, וַהֲרֵי אִבֵּד כָּל זְכוּתוֹ, שֶׁאוֹמְרִין לוֹ: ״הֵיאַךְ תָּעִיד עַל הַמֶּכֶר וְתַחֲזֹר וּתְעַרְעֵר?״.

וְכֵן אִם הֵעִיד לֵוִי בִּשְׁטָר שֶׁכָּתוּב בּוֹ: ״הַשָּׂדֶה הַפְּלוֹנִית שֶׁל רְאוּבֵן מִצַּד מִזְרָח״ אוֹ ״מַעֲרָב״, הוֹאִיל וְעָשָׂה הַשָּׂדֶה סִימָן לְאֶחָד וְהֵעִיד בַּשְּׁטָר — אִבֵּד אֶת זְכוּתוֹ וְאֵינוֹ יָכוֹל לַחֲזֹר וּלְעַרְעֵר, שֶׁאוֹמְרִין לוֹ: ״הֵיאַךְ תָּעִיד בִּשְׁטָר זֶה שֶׁכָּתוּב בּוֹ שֶׁהַשָּׂדֶה הַזֹּאת מִצַּד פְּלוֹנִי, וְתַחֲזֹר וּתְעַרְעֵר עָלֶיהָ?״.

טָעַן הָעֵד וְאָמַר: ״תֶּלֶם אֶחָד הוּא שֶׁעָשִׂיתִי סִימָן וְלֹא כָּל הַשָּׂדֶה, וְאוֹתוֹ הַתֶּלֶם הַסָּמוּךְ לַמֶּצֶר בִּלְבַד הוּא שֶׁל רְאוּבֵן״ — הֲרֵי זוֹ טַעֲנָה הַנִּשְׁמַעַת, וְיֵשׁ לוֹ לְעַרְעֵר עַל כָּל הַשָּׂדֶה חוּץ מֵאוֹתוֹ הַתֶּלֶם.

אֵין כָּל הַדְּבָרִים אֲמוּרִים אֶלָּא בְּאֶחָד מֵעֵדֵי הַשְּׁטָר שֶׁבָּא לְעַרְעֵר. אֲבָל הַדַּיָּן שֶׁקִּיֵּם הַשְּׁטָר — יֵשׁ לוֹ לְעַרְעֵר, מִפְּנֵי שֶׁיָּכוֹל לִטְעֹן וְלוֹמַר: ״לֹא יָדַעְתִּי מֶה הָיָה כָּתוּב בַּשְּׁטָר״, מִפְּנֵי שֶׁיֵּשׁ לַדַּיָּנִין לְקַיֵּם אֶת הַשְּׁטָר אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא קְרָאוּהוּ. אֲבָל הָעֵדִים אֵין חוֹתְמִין עַל הַשְּׁטָר אֶלָּא אִם כֵּן קְרָאוּהוּ כֻּלּוֹ וְדִקְדְּקוּ בּוֹ.

בָּא שִׁמְעוֹן וְנִמְלַךְ בְּלֵוִי וְאָמַר לוֹ: ״הֲרֵי אֲנִי קוֹנֶה שָׂדֶה פְּלוֹנִית מֵרְאוּבֵן, בַּעֲצָתְךָ שֶׁנִּקְנֶה אוֹתָהּ?״, וְאָמַר לֵוִי: ״לֵךְ וּקְנֵהָ, טוֹבָה הִיא״ — יֵשׁ לוֹ לְלֵוִי לְעוֹרֵר עָלֶיהָ וְלֹא אִבֵּד אֶת זְכוּתוֹ, שֶׁהֲרֵי לֹא עָשָׂה מַעֲשֶׂה, וְיֵשׁ לוֹ לוֹמַר: ״רְצוֹנִי הָיָה שֶׁתֵּצֵא מִתַּחַת יַד רְאוּבֵן שֶׁהָיָה אַלָּם, כְּדֵי שֶׁאֶתְבָּעֶנָּה בַּדִּין וְאֶקַּח שָׂדִי״.

רְאוּבֵן שֶׁעִרְעֵר עַל שִׁמְעוֹן, וְשִׁמְעוֹן אוֹמֵר: ״אֵינִי יוֹדֵעַ מָה אַתָּה שָׂח, אֶלָּא שָׂדֶה זוֹ מִלֵּוִי לְקַחְתִּיהָ וַהֲרֵי עֵדִים שֶׁאֲכַלְתִּיהָ שְׁנֵי חֲזָקָה״, אָמַר לוֹ רְאוּבֵן: ״וַהֲרֵי יֵשׁ לִי עֵדִים שֶׁבָּעֶרֶב בָּאתָה אֵלַי וְאָמַרְתָּ לִי: מְכֹר לִי שָׂדֶה זוֹ״ — אֵין זוֹ רְאָיָה, וְיֵשׁ לְשִׁמְעוֹן לוֹמַר: ״רָצִיתִי לִקְנוֹת מִמְּךָ כְּדֵי שֶׁלֹּא תְּעַרְעֵר וְלֹא תַּטְרִיחֵנִי בַּדִּין, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינִי יוֹדֵעַ אִם הִיא לְךָ אוֹ אֵינָהּ״, וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה. וְאִם לֹא טָעַן שִׁמְעוֹן טַעֲנָה זוֹ — אֵין טוֹעֲנִין לוֹ.

רְאוּבֵן שֶׁעִרְעֵר וְהֵבִיא עֵדִים שֶׁשָּׂדֶה זוֹ שֶׁלּוֹ, וְשִׁמְעוֹן שֶׁבְּתוֹכָהּ טוֹעֵן: ״אַתָּה מְכַרְתָּהּ לִי וַאֲכַלְתִּיהָ שְׁנֵי חֲזָקָה״, וּרְאוּבֵן אוֹמֵר: ״גָּזֵל אָכַלְתָּה״ — בֵּין שֶׁלֹּא הָיוּ שָׁם עֵדִים שֶׁאָכַל כְּלָל בֵּין שֶׁהָיָה שָׁם עֵד אֶחָד שֶׁאֲכָלָהּ שָׁלֹשׁ שָׁנִים, אֵינוֹ חַיָּב לְהַחֲזִיר הַפֵּרוֹת שֶׁאָכַל, שֶׁהֲרֵי הוּא אוֹמֵר: ״שֶׁלִּי אָכַלְתִּי״, וְאֵין עָלָיו עֵדִים שֶׁמְּחַיְּבִין אוֹתוֹ בַּפֵּרוֹת, שֶׁהֲרֵי מֵעַצְמוֹ הוֹדָה; וְזֶה הָעֵד שֶׁהֵעִיד שֶׁאֲכָלָהּ שָׁלֹשׁ שָׁנִים — לְיַפּוֹת כֹּחוֹ שֶׁל אוֹכֵל הוּא בָּא, וְאִלּוּ הָיָה עִמּוֹ אַחֵר, הָיְתָה הַשָּׂדֶה עוֹמֶדֶת בְּיָדוֹ. לְפִיכָךְ רְאוּבֵן יִשָּׁבַע הֶסֵּת שֶׁלֹּא מָכַר, וְתַחֲזֹר לוֹ הַשָּׂדֶה, וְיִשָּׁבַע שִׁמְעוֹן הֶסֵּת שֶׁאֵינוֹ מְחֻיָּב לוֹ כְּלוּם בַּפֵּרוֹת שֶׁאָכַל, וְיִפָּטֵר.

הָיוּ שְׁנֵי עֵדִים מְעִידִין עַל שִׁמְעוֹן שֶׁאֲכָלָהּ פָּחוֹת מִשְּׁנֵי חֲזָקָה — יַחֲזִיר כָּל הַפֵּרוֹת שֶׁאָכַל. וַאֲפִלּוּ הָיָה עֵד אֶחָד — חַיָּב לְהַחֲזִיר עַל פִּיו, שֶׁהֲרֵי אֵינוֹ מַכְחִישׁ הָעֵד, אֶלָּא אוֹמֵר: ״אֱמֶת הֵעִיד, וְאָכַלְתִּי שְׁתֵּי שָׁנִים, וְשֶׁלִּי אָכַלְתִּי״, וְנִמְצָא מְחֻיָּב שְׁבוּעָה וְאֵינוֹ יָכוֹל לִשָּׁבַע, וּמְשַׁלֵּם.

כָּל הַמְחֻיָּב לְהַחֲזִיר הַפֵּרוֹת, אִם לֹא הָיוּ יְדוּעִים וְאֵין בֵּית דִּין יְכוֹלִין לְשַׁעֵר אוֹתָן כִּשְׂכַר הַבָּתִּים וְכַיּוֹצֵא בּוֹ שֶׁהוּא יָדוּעַ, אֶלָּא הָיוּ פֵּרוֹת אִילָן אוֹ פֵּרוֹת שָׂדֶה שֶׁאֵינָן יְדוּעִין, הוֹאִיל וְאֵין כָּאן טַעֲנָה וַדָּיִית — יְשַׁלֵּם מַה שֶּׁיּוֹדֶה בּוֹ שֶׁאֲכָלוֹ, וּמַחֲרִימִין עַל מִי שֶׁאָכַל יוֹתֵר וְלֹא יְשַׁלֵּם.

כָּל הַמַּחֲזִיר קַרְקַע מִתַּחַת יָדוֹ, אִם שְׂכָרָהּ לַאֲחֵרִים כְּשֶׁהָיָה מַחֲזִיק בָּהּ וְהָיוּ הַשּׂוֹכְרִין קַיָּמִין — מוֹצִיאִין מֵהֶן הַשָּׂכָר פַּעַם שְׁנִיָּה וְנוֹתְנִין לְבַעַל הַקַּרְקַע, וְחוֹזְרִין וְתוֹבְעִין זֶה שֶׁשָּׂכַר לָהֶם מָקוֹם שֶׁאֵינוֹ שֶׁלּוֹ.

אָסוּר לְאָדָם לִטְעֹן טַעֲנוֹת שֶׁקֶר כְּדֵי לְעַוֵּת הַדִּין אוֹ כְּדֵי לְעַכְּבוֹ. כֵּיצַד? הָיָה נוֹשֶׁה בַּחֲבֵרוֹ מָנֶה — לֹא יִטְעָנֶנּוּ בְּמָאתַיִם כְּדֵי שֶׁיּוֹדֶה בְּמָנֶה וְיִתְחַיֵּב שְׁבוּעָה. הָיָה נוֹשֶׁה בּוֹ מָנֶה וּטְעָנוֹ בְּמָאתַיִם — לֹא יֹאמַר: ״אֶכְפֹּר בַּכֹּל בְּבֵית דִּין, וְאוֹדֶה לוֹ בְּמָנֶה בֵּינִי לְבֵינוֹ, כְּדֵי שֶׁלֹּא אֶתְחַיֵּב לוֹ שְׁבוּעָה״.

הָיוּ שְׁלֹשָׁה נוֹשִׁין מָנֶה מָנֶה בְּאֶחָד, וְכָפַר בָּהֶן — לֹא יִהְיֶה אֶחָד תּוֹבֵעַ וּשְׁנַיִם מְעִידִין וּכְשֶׁיּוֹצִיאוּ מִמֶּנּוּ יַחֲלֹקוּ. וְעַל דְּבָרִים אֵלּוּ וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן הִזְהִיר הַכָּתוּב וְאָמַר: ״מִדְּבַר שֶׁקֶר תִּרְחָק״ וכו׳ (שמות כג,ז).

בְּרִיךְ רַחֲמָנָא דְּסַיְּעַן