אֵין מוֹדֶה בְּמִקְצָת חַיָּב שְׁבוּעָה עַד שֶׁיִּטְעָנֶנּוּ בְּדָבָר שֶׁבְּמִדָּה אוֹ שֶׁבְּמִשְׁקָל אוֹ שֶׁבְּמִנְיָן וְיוֹדֶה לוֹ בְּדָבָר שֶׁבְּמִדָּה אוֹ שֶׁבְּמִשְׁקָל אוֹ שֶׁבְּמִנְיָן. כֵּיצַד? ״עֲשָׂרָה דִּינָרִין יֵשׁ לִי בְּיָדְךָ״, ״אֵין לְךָ בְּיָדִי אֶלָּא חֲמִשָּׁה״; ״כּוֹר שֶׁל חִטִּים יֵשׁ לִי בְּיָדְךָ״, ״אֵין לְךָ בְּיָדִי אֶלָּא סָאתַיִם״; ״שְׁנֵי רְטָלִין שֶׁל מֶשִׁי יֵשׁ לִי בְּיָדְךָ״, ״אֵין לְךָ בְּיָדִי אֶלָּא רֹטֶל״ — הֲרֵי זֶה חַיָּב. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה.

אֲבָל אִם אָמַר לוֹ: ״כִּיס מָלֵא דִּינָרִין מָסַרְתִּי לְךָ״, ״לֹא מָסַרְתָּ לִי אֶלָּא חֲמִשִּׁים״; ״מֵאָה דִּינָרִין מָסַרְתִּי לְךָ״, ״לֹא מָסַרְתָּ לִי אֶלָּא צְרוֹר שֶׁל דִּינָרִין, וְלֹא מָנִיתָה אוֹתוֹ בְּפָנַי וְאֵינִי יוֹדֵעַ מֶה הָיָה בּוֹ, וּמַה שֶּׁהִנַּחְתָּ אַתָּה נוֹטֵל״ — הֲרֵי זֶה פָּטוּר. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה.

״בַּיִת מָלֵא תְּבוּאָה מָסַרְתִּי לְךָ״, וְהַלָּה אוֹמֵר: ״לֹא מָסַרְתָּ לִי אֶלָּא עֲשֶׂרֶת כּוֹרִין״; ״עֲשֶׂרֶת כּוֹרִין מָסַרְתִּי לְךָ״, ״אֵינִי יוֹדֵעַ כַּמָּה הֵם, שֶׁהֲרֵי לֹא מָדַדְתָּ בְּפָנַי, אֶלָּא מַה שֶּׁהִנַּחְתָּ אַתָּה נוֹטֵל״ — פָּטוּר.

״בַּיִת זֶה מָלֵא עַד הַזִּיז מָסַרְתִּי לְךָ״, וְהַלָּה אוֹמֵר: ״עַד הַחַלּוֹן״ — חַיָּב. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה.

אֵין מוֹדֶה בְּמִקְצָת חַיָּב שְׁבוּעָה עַד שֶׁיּוֹדֶה בְּדָבָר שֶׁאֶפְשָׁר לוֹ לִכְפֹּר בּוֹ. כֵּיצַד? מִי שֶׁטָּעַן חֲבֵרוֹ וְאָמַר: ״מֵאָה דִּינָרִין יֵשׁ לִי אֶצְלְךָ, חֲמִשִּׁים שֶׁבִּשְׁטָר זֶה וַחֲמִשִּׁים בְּלֹא שְׁטָר״, ״אֵין לְךָ בְּיָדִי אֶלָּא הַחֲמִשִּׁים שֶׁבַּשְּׁטָר״ — אֵין זֶה מוֹדֶה בְּמִקְצָת, שֶׁהַשְּׁטָר לֹא תּוֹעִיל כְּפִירָתוֹ בּוֹ, וַהֲרֵי כָּל נְכָסָיו מְשֻׁעְבָּדִין בּוֹ, וַאֲפִלּוּ כָּפַר בּוֹ הָיָה חַיָּב לְשַׁלֵּם. לְפִיכָךְ נִשְׁבָּע הֶסֵּת עַל הַחֲמִשִּׁים.

שְׁטָר שֶׁכָּתוּב בּוֹ ״סְלָעִים״, וְלֹא הִזְכִּיר מִנְיָן, מַלְוֶה אוֹמֵר: ״חָמֵשׁ סְלָעִים שֶׁיֵּשׁ לִי בְּיָדְךָ הֵן הַכְּתוּבִין בּוֹ״, וְהַלֹּוֶה אוֹמֵר: ״אֵין לְךָ בְּיָדִי אֶלָּא שָׁלֹשׁ, וְהֵן הַכְּתוּבִין בַּשְּׁטָר״, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין מְחַיְּבִין אוֹתוֹ בִּשְׁטָר זֶה אֶלָּא שְׁתַּיִם, וַהֲרֵי הוֹדָה בְּסֶלַע שֶׁאֶפְשָׁר לוֹ לִכְפֹּר בָּהּ — הֲרֵי זֶה פָּטוּר, מִפְּנֵי שֶׁהוּא כְּמֵשִׁיב אֲבֵדָה, וְתַקָּנַת חֲכָמִים הִיא שֶׁכָּל שֶׁיָּשִׁיב אֲבֵדָה לֹא יִשָּׁבַע, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בִּמְקוֹמוֹ.

וְכֵן הָאוֹמֵר לַחֲבֵרוֹ: ״אָמַר לִי אַבָּא שֶׁיֵּשׁ לוֹ בְּיָדְךָ מָנֶה״ אוֹ ״צִוָּה אַבָּא שֶׁיֵּשׁ לוֹ בְּיָדְךָ מָנֶה״, וְהַלָּה אוֹמֵר: ״אֵין לוֹ אֶלָּא חֲמִשִּׁים״ — הֲרֵי זֶה מֵשִׁיב אֲבֵדָה, וּפָטוּר אַף מִשְּׁבוּעַת הֶסֵּת. וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר אִם הוֹדָה מֵעַצְמוֹ וְאָמַר: ״מָנֶה הָיָה לְאָבִיךָ בְּיָדִי, וְנָתַתִּי לוֹ חֲמִשִּׁים, וְנִשְׁאַר לוֹ חֲמִשִּׁים״, שֶׁזֶּה פָּטוּר אַף מִשְּׁבוּעַת הֶסֵּת.

אֲבָל יוֹרֵשׁ שֶׁטָּעַן וְאָמַר: ״אֲנִי יוֹדֵעַ בְּוַדַּאי שֶׁיֵּשׁ לְאָבִי בְּיָדְךָ״ אוֹ ״בְּיַד אָבִיךָ״ ״מָנֶה״, וְהוּא אוֹמֵר: ״אֵין לוֹ בְּיָדִי אֶלָּא חֲמִשִּׁים״ אוֹ ״אֵין לוֹ בְּיַד אָבִי אֶלָּא חֲמִשִּׁים״ — הֲרֵי זֶה מוֹדֶה בְּמִקְצָת, וְיִשָּׁבַע.

״מָנֶה לִי בְּיָדְךָ עַל מַשְׁכּוֹן זֶה״, ״אֵין לְךָ בְּיָדִי עָלָיו אֶלָּא חֲמִשִּׁים״ — הֲרֵי זֶה מוֹדֶה בְּמִקְצָת, וְאִם אֵין הַמַּשְׁכּוֹן שָׁוֶה אֶלָּא חֲמִשִּׁים אוֹ פָּחוֹת, הֲרֵי זֶה נִשְׁבָּע, וּמְשַׁלֵּם הַחֲמִשִּׁים שֶׁהוֹדָה בָּהֶן. הָיָה הַמַּשְׁכּוֹן שָׁוֶה מֵאָה אוֹ יָתֵר, הוֹאִיל וְהַמַּלְוֶה יָכוֹל לִטְעֹן עַד כְּדֵי דָּמָיו — הֲרֵי הַמַּלְוֶה נִשְׁבָּע וְנוֹטֵל מִדְּמֵי הַמַּשְׁכּוֹן.

הָיָה שָׁוֶה שְׁמוֹנִים — נִשְׁבָּע הַמַּלְוֶה שֶׁאֵין לוֹ פָּחוֹת מִשְּׁמוֹנִים וְנוֹטְלָן מִן הַמַּשְׁכּוֹן, וְנִשְׁבָּע הַלֹּוֶה מִן הַתּוֹרָה עַל הָעֶשְׂרִים שֶׁכָּפַר בָּהֶן. כָּפַר בַּכֹּל וְאָמַר: ״אֵין זֶה הַמַּשְׁכּוֹן אֶלָּא פִּקָּדוֹן, וְאֵין לוֹ אֶצְלִי כְּלוּם״ — נִשְׁבָּע הֶסֵּת עַל הָעֶשְׂרִים.

״מָנֶה לִי בְּיָדְךָ״, וְהַלָּה אוֹמֵר: ״חֲמִשִּׁים וַדַּאי יֵשׁ לְךָ בְּיָדִי, אֲבָל הַחֲמִשִּׁים אֵינִי יוֹדֵעַ אִם אֲנִי חַיָּב בָּהֶן אוֹ לֹא״ — הֲרֵי זֶה מְחֻיָּב שְׁבוּעָה, מִפְּנֵי שֶׁהוֹדָה בְּמִקְצָת, וְאֵינוֹ יָכוֹל לְהִשָּׁבַע עַל הַמִּקְצָת שֶׁכָּפַר בּוֹ, שֶׁהֲרֵי אֵינוֹ יוֹדֵעַ; לְפִיכָךְ מְשַׁלֵּם הַמָּנֶה בְּלֹא שְׁבוּעָה. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה. וְיֵשׁ לוֹ לְהַחֲרִים עַל ״מִי שֶׁטּוֹעֵן עָלַי דָּבָר שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ בְּוַדַּאי שֶׁאֲנִי חַיָּב בּוֹ״.

״מָנֶה יֵשׁ לִי בְּיָדְךָ״ וַהֲרֵי עֵד אֶחָד מֵעִיד עָלָיו, וְהַנִּטְעָן אוֹמֵר: ״כֵּן הוּא, אֲבָל אַתָּה חַיָּב לִי כְּנֶגֶד אוֹתוֹ מָנֶה״ — הֲרֵי זֶה מְחֻיָּב שְׁבוּעָה וְאֵינוֹ יָכוֹל לְהִשָּׁבַע, וּמְשַׁלֵּם. וּמִפְּנֵי מָה אֵינוֹ יָכוֹל לְהִשָּׁבַע? שֶׁהֲרֵי הוּא מוֹדֶה בְּמַה שֶּׁמֵּעִיד בּוֹ הָעֵד, וְאֵין הַנִּשְׁבָּע בַּהֲעָדַת עֵד אֶחָד נִשְׁבָּע עַד שֶׁיַּכְחִישׁ אֶת הָעֵד וְיִכְפֹּר בְּעֵדוּתוֹ, וְיִשָּׁבַע עַל כְּפִירָתוֹ.

לְפִיכָךְ, שְׁטָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ עֵד אֶחָד, וְטָעַן שֶׁפְּרָעוֹ, וְכֵן כַּפְרָן שֶׁבָּא עָלָיו עֵד אֶחָד, וְטָעַן שֶׁפָּרַע אוֹ שֶׁ׳הֶחֱזַרְתִּי הַפִּקָּדוֹן׳ — הֲרֵי זֶה מְחֻיָּב שְׁבוּעָה וְאֵינוֹ יָכוֹל לְהִשָּׁבַע, וּמְשַׁלֵּם.

מַעֲשֶׂה בְּאֶחָד שֶׁחָטַף לְשׁוֹן כֶּסֶף מֵחֲבֵרוֹ בִּפְנֵי עֵד אֶחָד, וְאָמַר: ״כֵּן חָטַפְתִּי, וְשֶׁלִּי חָטַפְתִּי״, וְאָמְרוּ חֲכָמִים: הֲרֵי זֶה מְחֻיָּב שְׁבוּעָה וְאֵינוֹ יָכוֹל לְהִשָּׁבַע, וּמְשַׁלֵּם. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה.

״מָנֶה הִלְוִיתִיךָ״, ״לֹא הָיוּ דְּבָרִים מֵעוֹלָם״, הֵבִיא עֵד אֶחָד שֶׁלָּוָה מִמֶּנּוּ בְּפָנָיו, הוֹאִיל וְאִלּוּ הָיוּ שְׁנַיִם הָיָה מֻחְזָק כַּפְרָן וּמְשַׁלֵּם, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר — הֲרֵי זֶה נִשְׁבָּע עַל פִּי עֵד זֶה, שֶׁכָּל מָקוֹם שֶׁשְּׁנַיִם מְחַיְּבִין אוֹתוֹ מָמוֹן, אֶחָד מְחַיְּבוֹ שְׁבוּעָה. חָזַר וְאָמַר: ״פָּרַעְתִּי״ — מְשַׁלֵּם בְּלֹא שְׁבוּעָה, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ.

״מָנֶה לִי בְּיָדְךָ״, ״אֵין לְךָ בְּיָדִי כְּלוּם״, וְעֵדִים מְעִידִים עָלָיו שֶׁעֲדַיִן יֵשׁ לוֹ אֶצְלוֹ חֲמִשִּׁים — פָּסְקוּ כָּל הַגְּאוֹנִים הֲלָכָה שֶׁיְּשַׁלֵּם חֲמִשִּׁים וְיִשָּׁבַע עַל הַשְּׁאָר, שֶׁלֹּא תִּהְיֶה הוֹדָיַת פִּיו גְּדוֹלָה מֵהֲעָדַת עֵדִים.