כְּאַחַת

ביאור

 שבקידושי אחת מהן נאסרת לו השנייה באיסור ערווה (הלכות איסורי ביאה ב,ז, ב,ט). 

אִשָּׁה וּבִתָּהּ אוֹ שְׁתֵּי אֲחָיוֹת

 אף אחת מהן אינה מקודשת לו, מפני שהקידושין אינם חלים בעריות (לעיל ד,יב), ויש כאן קידושי ערווה.  

אֵין אַחַת מֵהֶן מְקֻדֶּשֶׁת

א הָאֲרוּסָה אֲסוּרָה לְבַעְלָהּ מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים כָּל זְמַן שֶׁהִיא בְּבֵית אָבִיהָ. וְהַבָּא עַל אֲרוּסָתוֹ בְּבֵית חָמִיו — מַכִּין אוֹתוֹ מַכַּת מַרְדּוּת. וַאֲפִלּוּ קִדְּשָׁהּ בְּבִיאָה — אָסוּר לוֹ לָבֹא עָלֶיהָ בִּיאָה שְׁנִיָּה בְּבֵית אָבִיהָ עַד שֶׁיָּבִיא אוֹתָהּ לְתוֹךְ בֵּיתוֹ, וְיִתְיַחֵד עִמָּהּ וְיַפְרִישֶׁנָּה לוֹ. וְיִחוּד זֶה הוּא הַנִּקְרָא 'כְּנִיסָה לַחֻפָּה', וְהוּא הַנִּקְרָא 'נִשּׂוּאִין' בְּכָל מָקוֹם. וְהַבָּא עַל אֲרוּסָתוֹ לְשֵׁם נִשּׂוּאִין אַחַר שֶׁקִּדְּשָׁהּ — מִשֶּׁיַּעֲרֶה בָּהּ, קְנָאָהּ, וְנַעֲשָׂת נְשׂוּאָה, וַהֲרֵי הִיא אִשְׁתּוֹ לְכָל דָּבָר.

מכיוון שכלל בדבריו נשים שאינן מקודשות משום ערווה, בטלו הקידושין לגבי כולן. 

אֵין אַחַת מִכֻּלָּם מְקֻדֶּשֶׁת

 שתלה את הקידושין באפשרות המעשית לשאת אותן, וממילא לא כלל את אלה שאסורות זו עם זו.  

הָרְאוּיָה מִכֶּם לְבִיאָה מְקֻדֶּשֶׁת לִי וכו'

 שאין הקידושין תופסים בהן (לעיל ד,טו). 

שִׁפְחָה אוֹ גּוֹיָה

ב כֵּיוָן שֶׁנִּכְנְסָה הָאֲרוּסָה לַחֻפָּה — הֲרֵי זוֹ מֻתֶּרֶת לוֹ לָבֹא עָלֶיהָ בְּכָל עֵת שֶׁיִּרְצֶה, וַהֲרֵי הִיא אִשְׁתּוֹ גְּמוּרָה לְכָל דָּבָר. וּמִשֶׁתִּכָּנֵס לַחֻפָּה נִקְרֵאת נְשׂוּאָה, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נִבְעֲלָה, וְהוּא שֶׁתִּהְיֶה רְאוּיָה לִבְעִילָה. אֲבָל אִם הָיְתָה נִדָּה, אַף עַל פִּי שֶׁנִּכְנְסָה לַחֻפָּה וְנִתְיַחֵד עִמָּהּ — לֹא גָּמְרוּ הַנִּשּׂוּאִין, וַהֲרֵי הִיא כַּאֲרוּסָה עֲדַיִן.

עַל יְדֵי חֲבֶרְתָּהּ

 שהאב יכול לקדש את בתו קודם שבגרה (ראה לעיל ג,יא). 

וְקִבֵּל הָאָב קִדּוּשֶׁיהָ

 כדי להתיר אותן לאחרים. 

צְרִיכוֹת גֵּט

 מפני שכל אחת מהן היא ספק אחות אשתו, ואסורה.  

וְאָסוּר לוֹ לָבֹא עַל אַחַת מֵהֶן

ג וְצָרִיךְ לְבָרֵךְ בִּרְכַּת חֲתָנִים בְּבֵית הֶחָתָן קֹדֶם הַנִּשּׂוּאִין, וְהֵם שֵׁשׁ בְּרָכוֹת, וְאֵלּוּ הֵן: 'בָּרוּךְ אַתָּה יי אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, שֶׁהַכֹּל בָּרָא לִכְבוֹדוֹ'. 'בָּרוּךְ אַתָּה יי אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, יוֹצֵר הָאָדָם'. 'בָּרוּךְ אַתָּה יי אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר יָצַר אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ, בְּצֶלֶם דְּמוּת תַּבְנִיתוֹ, וְהִתְקִין לוֹ מִמֶּנּוּ בִּנְיָן עֲדֵי עַד, בָּרוּךְ אַתָּה יי יוֹצֵר הָאָדָם'. 'שׂוֹשׂ תָּשִׂישׂ וְתָגֵל עֲקָרָה בְּקִבּוּץ בָּנֶיהָ לְתוֹכָהּ בְּשִׂמְחָה, בָּרוּךְ אַתָּה יי מְשַׂמֵּחַ צִיּוֹן בְּבָנֶיהָ'. 'שַׂמֵּחַ תְּשַׂמַּח רֵעִים אֲהוּבִים כְּשַׂמֵּחֲךָ יְצִירְךָ מִקֶּדֶם בְּגַן עֵדֶן, בָּרוּךְ אַתָּה יי מְשַׂמֵּחַ חָתָן וְכַלָּה'. 'בָּרוּךְ אַתָּה יי אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר בָּרָא שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה, חָתָן וְכַלָּה, גִּילָה וְרִנָּה, אַהֲבָה וְאַחְוָה, שָׁלוֹם וְרֵעוּת, מְהֵרָה יי אֱלֹהֵינוּ יִשָּׁמַע מֵעָרֵי יְהוּדָה וּמֵחוּצוֹת יְרוּשָׁלַיִם, קוֹל שָׂשׂוֹן, קוֹל שִׂמְחָה, קוֹל חָתָן וְקוֹל כַּלָּה, קוֹל מִצְהֲלוֹת חֲתָנִים מִמִּשְׁתֶּה וּנְעָרִים מִנְּגִינָתָם, בָּרוּךְ אַתָּה יי מְשַׂמֵּחַ חָתָן עִם הַכַּלָּה'.

גם לאחר שנתן גט לאחת מהן, שאין איסור עריות של קרבה בטל אחר גירושין (ראה הלכות איסורי ביאה ב,ז-ט).  

שְׁתֵּיהֶן צְרִיכוֹת גֵּט וַאֲסוּרוֹת עָלָיו

 שאחרי שהתגרשה מהאחד מותרת להינשא לשני. 

אֶחָד נוֹתֵן גֵּט וְאֶחָד כּוֹנֵס

ד וְאִם הָיָה שָׁם יַיִן — מְבִיאִין כּוֹס שֶׁל יַיִן, וּמְבָרֵךְ עַל הַיַּיִן תְּחִלָּה, וּמְסַדֵּר אֶת כֻּלָּם עַל הַכּוֹס, וְנִמְצָא מְבָרֵךְ שֶׁבַע בְּרָכוֹת. וְיֵשׁ מְקוֹמוֹת שֶׁנָּהֲגוּ לְהָבִיא הֲדַס עִם הַיַּיִן, וּמְבָרֵךְ עַל הַהֲדַס אַחַר הַיַּיִן, וְאַחַר כָּךְ מְבָרֵךְ הַשֵּׁשׁ.

בִּרְחוֹקִים

ה וְאֵין מְבָרְכִין בִּרְכַּת חֲתָנִים אֶלָּא בַּעֲשָׂרָה גְּדוֹלִים וּבְנֵי חֹרִין, וְחָתָן מִן הַמִּנְיָן.

מניחים שהשליח ביצע את שנצטווה.  

שֶׁחֶזְקַת הַשָּׁלִיחַ לַעֲשׂוֹת שְׁלִיחוּתוֹ

ו הַמְאָרֵס אֶת הָאִשָּׁה וּבֵרֵךְ בִּרְכַּת חֲתָנִים וְלֹא נִתְיַחֵד עִמָּהּ בְּבֵיתוֹ — עֲדַיִן אֲרוּסָה הִיא, שֶׁאֵין בִּרְכַּת חֲתָנִים עוֹשָׂה הַנִּשּׂוּאִין, אֶלָּא כְּנִיסָה לַחֻפָּה. אֵרֵס וְכָנַס לַחֻפָּה, וְלֹא בֵּרֵךְ בִּרְכַּת חֲתָנִים — הֲרֵי זוֹ נְשׂוּאָה גְּמוּרָה, וְחוֹזֵר וּמְבָרֵךְ אֲפִלּוּ אַחַר כַּמָּה יָמִים. וְלֹא תִּנָּשֵׂא נִדָּה עַד שֶׁתִּטְהַר, וְאֵין מְבָרְכִין לָהּ בִּרְכַּת חֲתָנִים עַד שֶׁתִּטְהַר. וְאִם עָבַר וְנָשָׂא וּבֵרֵךְ — אֵינוֹ חוֹזֵר וּמְבָרֵךְ.

 גט מכל אחד מן האחים הנותרים, שמא הייתה מקודשת לאחד מהם, וחליצה שמא הייתה מקודשת לאח שמת. ודי בחליצה של אחד מן האחים כדי לפטור את כולם מחובת חליצה (הלכות ייבום וחליצה א,ט). 

אַרְבָּעָה גִּטִּין וַחֲלִיצָה מֵאַחַד מֵהֶם

ז וְצָרִיךְ לִכְתֹּב כְּתֻבָּה קֹדֶם כְּנִיסָה לַחֻפָּה וְאַחַר כָּךְ יִהְיֶה מֻתָּר בְּאִשְׁתּוֹ. וְהֶחָתָן נוֹתֵן שְׂכַר הַסּוֹפֵר. וְכַמָּה הוּא כּוֹתֵב לָהּ? אִם הָיְתָה בְּתוּלָה — אֵין פָּחוֹת מִמָּאתַיִם דִּינָר, וְאִם בְּעוּלָה — אֵין פָּחוֹת מִמֵּאָה דִּינָר, וְזֶה הוּא הַנִּקְרָא עִקַּר כְּתֻבָּה. וְאִם רָצָה לְהוֹסִיף לָהּ, אֲפִלּוּ כִּכַּר זָהָב — מוֹסִיף. וְדִין הַתּוֹסֶפֶת וְדִין הָעִקָּר אֶחָד הוּא לְרֹב הַדְּבָרִים. לְפִיכָךְ, כָּל מָקוֹם שֶׁנֹּאמַר בּוֹ 'כְּתֻבָּה' סְתָם — הוּא הָעִקָּר וְהַתּוֹסֶפֶת כְּאֶחָד. וַחֲכָמִים הֵם שֶׁתִּקְּנוּ כְּתֻבָּה לָאִשָּׁה כְּדֵי שֶׁלֹּא תִּהְיֶה קַלָּה בְּעֵינָיו לְהוֹצִיאָהּ.

 מאחר שכבר אינה ברשותו, אינו יכול לקדשה אלא אם כן מינתה אותו לשליחהּ (לעיל ג,יא-יב). 

וְנָתְנָה לוֹ הַבּוֹגֶרֶת רְשׁוּת לְקַדְּשָׁהּ

 קיבל את הקידושין מבלי להבהיר בעבור מי מבנותיו קיבלם. 

וְקִדֵּשׁ בִּתּוֹ סְתָם לְאֶחָד

 שמן הסתם קידש את הבת הקטנה, כיוון שהיא ברשותו. 

אֵין הַבּוֹגֶרֶת בַּכְּלָל

ח דִּינָרִים אֵלּוּ לֹא תִּקְּנוּ אוֹתָם מִן הַכֶּסֶף הַטָּהוֹר, אֶלָּא מִמַּטְבֵּעַ שֶׁהָיָה בְּאוֹתָן הַיָּמִים שֶׁהָיָה שִׁבְעָה חֲלָקִים נְחֹשֶׁת וְחֵלֶק אֶחָד כֶּסֶף, עַד שֶׁיִּהְיֶה בְּסֶלַע חֲצִי זוּז כֶּסֶף. וְנִמְצְאוּ מָאתַיִם דִּינָר שֶׁל בְּתוּלָה — חֲמִשָּׁה וְעֶשְׂרִים דִּינָר שֶׁל כֶּסֶף, וּמֵאָה שֶׁל בְּעוּלָה — שְׁנֵים עָשָׂר דִּינָר וּמֶחֱצָה. וּמִשְׁקַל כָּל דִּינָר שֵׁשׁ וְתִשְׁעִים שְׂעוֹרוֹת, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בִּתְחִלַּת עֵרוּבִין. וְהַדִּינָר הוּא הַנִּקְרָא זוּז בְּכָל מָקוֹם, בֵּין שֶׁהָיָה מִן הַכֶּסֶף הַטָּהוֹר בֵּין שֶׁהָיָה מִמַּטְבֵּעַ אוֹתָן הַיָּמִים.

כִּתֵּי

 שיכול לקדשן בלי דעתן.   

בִּרְשׁוּתוֹ

ט אֵין פּוֹחֲתִין לִבְתוּלָה מִמָּאתַיִם וְלִבְעוּלָה מִמֵּאָה, וְכָל הַפּוֹחֵת — בְּעִילָתוֹ בְּעִילַת זְנוּת. אֶחָד הַכּוֹתֵב אֶת הַכְּתֻבָּה בִּשְׁטָר, וְאֶחָד שֶׁהֵעִידוּ עָלָיו עֵדִים וְקָנוּ מִמֶּנּוּ שֶׁהוּא חַיָּב לָהּ מֵאָה אוֹ מָאתַיִם — הֲרֵי זֶה מֻתָּר. וְכֵן אִם נָתַן לָהּ מִטַּלְטְלִין כְּנֶגֶד כְּתֻבָּתָהּ — הֲרֵי זֶה מֻתָּר לִבְעֹל, עַד שֶׁיִּהְיֶה לָהֶם פְּנַאי לִכְתֹּב.

י הַכּוֹנֵס אֶת הָאִשָּׁה וְלֹא כָּתַב לָהּ כְּתֻבָּה, אוֹ שֶׁכָּתַב וְאָבַד שְׁטַר הַכְּתֻבָּה, אוֹ שֶׁמָּחֲלָה כְּתֻבָּתָהּ לְבַעְלָהּ, אוֹ שֶׁמָּכְרָה לוֹ כְּתֻבָּתָהּ — חוֹזֵר וְכוֹתֵב לָהּ כְּתֻבָּה עִקָּר אִם רָצָה לְקַיְּמָהּ, לְפִי שֶׁאָסוּר לוֹ לְאָדָם לִשְׁהוֹת עִם אִשְׁתּוֹ אֲפִלּוּ שָׁעָה אַחַת בְּלֹא כְּתֻבָּה.

 לפי שבאותו הזמן עדיין בכוחו לקדשה (לעיל ג,יא; וראה הלכות איסורי ביאה יח,כד). 

נֶאֱמָן הָאָב... קֹדֶם שֶׁתִּבְגֹּר

אֲבָל הַמּוֹכֶרֶת כְּתֻבָּתָהּ לַאֲחֵרִים בְּטוֹבַת הֲנָיָה — אֵינוֹ צָרִיךְ לִכְתֹּב לָהּ כְּתֻבָּה אַחֶרֶת, שֶׁלֹּא תִּקְּנוּ כְּתֻבָּה אֶלָּא כְּדֵי שֶׁלֹּא תִּהְיֶה קַלָּה בְּעֵינָיו לְהוֹצִיאָהּ. וְאִם הוֹצִיא זוֹ — מְשַׁלֵּם כְּתֻבָּה לַלּוֹקֵחַ, כְּדֶרֶךְ שֶׁהָיָה מְשַׁלֵּם לָהּ אִם לֹא מָכְרָה. 

יא הַמְאָרֵס אֶת הָאִשָּׁה וְכָתַב לָהּ כְּתֻבָּה, וְלֹא נִכְנְסָה לַחֻפָּה — עֲדַיִן אֲרוּסָה הִיא וְאֵינָהּ נְשׂוּאָה, שֶׁאֵין הַכְּתֻבָּה עוֹשָׂה נִשּׂוּאִין. וְאִם מֵת אוֹ גֵּרְשָׁהּ — גּוֹבָה עִקַּר כְּתֻבָּתָהּ מִבְּנֵי חֹרִין, וְאֵינָהּ גּוֹבָה תּוֹסֶפֶת כְּלָל, הוֹאִיל וְלֹא כְּנָסָהּ. אֲבָל אִם אֵרֵס וְלֹא כָּתַב כְּתֻבָּה, וּמֵת אוֹ גֵּרְשָׁהּ וְהִיא אֲרוּסָה — אֵין לָהּ כְּלוּם, וַאֲפִלּוּ הָעִקָּר, שֶׁלֹּא תִּקְּנוּ לָהּ עִקַּר כְּתֻבָּה עַד שֶׁתִּנָּשֵׂא אוֹ עַד שֶׁיִּכְתֹּב. וְהַמְאָרֵס אֶת בִּתּוֹ וְכָתַב לָהּ כְּתֻבָּה, וּמֵת אוֹ גֵּרְשָׁהּ כְּשֶׁהִיא נַעֲרָה — כְּתֻבָּתָהּ לְאָבִיהָ, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ.

לא זו בלבד שנאמן לעניין התרתה בגט לאחרים (ראה לקמן הי"ד), שהרי אינו מרוויח מזה דבר, אלא שנאמן אף אם רוצה לשאת אותה לאישה, ואין חוששים שמא הוא משקר בשל הרצון לשאתה, מפני שחושש שהאב יכיר שלא הוא זה שקידשה. 

נֶאֱמָן אַף לִכְנֹס

יב וְכֵן תִּקְּנוּ חֲכָמִים שֶׁכָּל הַנּוֹשֵׂא בְּתוּלָה יִהְיֶה שָׂמֵחַ עִמָּהּ שִׁבְעַת יָמִים: אֵינוֹ עוֹסֵק בִּמְלַאכְתּוֹ, וְלֹא נוֹשֵׂא וְנוֹתֵן בַּשּׁוּק, אֶלָּא אוֹכֵל וְשׁוֹתֶה וְשָׂמֵחַ, בֵּין שֶׁהָיָה בָּחוּר בֵּין שֶׁהָיָה אַלְמוֹן. וְאִם הָיְתָה בְּעוּלָה — אֵין פָּחוֹת מִשְּׁלֹשָׁה יָמִים, שֶׁתַּקָּנַת חֲכָמִים הִיא לִבְנוֹת יִשְׂרָאֵל שֶׁיִּהְיֶה שָׂמֵחַ עִם הַבְּעוּלָה שְׁלֹשָׁה יָמִים, בֵּין בָּחוּר בֵּין אַלְמוֹן.

מפני ששניהם נאמנים במידה שווה. 

שְׁנֵיהֶם נוֹתְנִין גֵּט

שאינו נאמן לאסור אישה על בעלה.  

כְּנָסָהּ וְאַחַר כָּךְ בָּא אַחֵר... אֵינוֹ נֶאֱמָן

יג יֵשׁ לוֹ לָאָדָם לִשָּׂא נָשִׁים רַבּוֹת כְּאַחַת בְּיוֹם אֶחָד, וּמְבָרֵךְ בִּרְכַּת חֲתָנִים לַכֹּל כְּאֶחָד. אֲבָל לְשִׂמְחָה — צָרִיךְ לִשְׂמֹחַ עִם כָּל אַחַת וְאַחַת שִׂמְחָה הָרְאוּיָה לָהּ: אִם בְּתוּלָה — שִׁבְעָה, וְאִם בְּעוּלָה — שְׁלֹשָׁה. וְאֵין מְעָרְבִין שִׂמְחָה בְּשִׂמְחָה.

במקרה כזה חוששים שמא הוא משקר ואומר שהוא קידשה, ושהאישה תשתף אתו פעולה למרות שלא הוא קידשה, כדי שלא תהיה אסורה לכל אדם (השווה לעיל הי"ב). ולפיכך אין מאמינים לו אלא לעניין התרתה בגט. 

אֲבָל אֵינוֹ נֶאֱמָן לִכְנֹס שֶׁמָּא יִצְרוֹ תְּקָפוֹ וכו'

יד מֻתָּר לְאָרֵס בְּכָל יוֹם חֹל, אֲפִלּוּ בְּתִשְׁעָה בְּאָב, בֵּין בַּיּוֹם בֵּין בַּלַּיְלָה. אֲבָל אֵין נוֹשְׂאִין נָשִׁים לֹא בְּעֶרֶב שַׁבָּת וְלֹא בְּאֶחָד בְּשַׁבָּת, גְּזֵרָה שֶׁמָּא יָבֹא לִידֵי חִלּוּל שַׁבָּת בְּתִקּוּן הַסְּעוּדָה, שֶׁהֶחָתָן טָרוּד בִּסְעוּדָתוֹ. וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר שֶׁאָסוּר לִשָּׂא בְּשַׁבָּת. וַאֲפִלּוּ בְּחֻלּוֹ שֶׁל מוֹעֵד אֵין נוֹשְׂאִין נָשִׁים, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ, לְפִי שֶׁאֵין מְעָרְבִין שִׂמְחָה בְּשִׂמְחָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "מַלֵּא שְׁבֻעַ זֹאת וְנִתְּנָה לְךָ" וכו' . וּשְׁאָר הַיָּמִים מֻתָּר לִשָּׂא בְּכָל יוֹם שֶׁיִּרְצֶה, וְהוּא שֶׁיִּטְרַח בִּסְעוּדַת נִשּׂוּאִין שְׁלֹשָׁה יָמִים קֹדֶם יוֹם הַנִּשּׂוּאִין. (בראשית כט,כז)

שיכול האדם להטיל איסורים על עצמו, אך לא על האחרים (ראה הלכות גירושין יב,ג). 

הוּא אָסוּר בִּקְרוֹבוֹתֶיהָ וְהִיא מֻתֶּרֶת בִּקְרוֹבָיו

האסורות עליו אילו היה מקדשה קידושין ודאיים (ראה הלכות איסורי ביאה ב,ז-ט).

בִּקְרוֹבוֹתֶיהָ

גְדוֹלָה

 שאין האם נאמנת על קידושי בתה. 

וּמֻתָּר בִּקְרוֹבוֹת הַבַּת

טו מָקוֹם שֶׁאֵין בֵּית דִּין יוֹשְׁבִין בּוֹ אֶלָּא בְּשֵׁנִי וַחֲמִישִׁי בִּלְבַד — בְּתוּלָה נִשֵּׂאת בּוֹ בְּיוֹם רְבִיעִי, שֶׁאִם הָיְתָה לוֹ טַעֲנַת בְּתוּלִים יַשְׁכִּים לְבֵית דִּין. וּמִנְהַג חֲכָמִים הוּא שֶׁהַנּוֹשֵׂא אֶת הַבְּעוּלָה יִשָּׂא בַּחֲמִישִׁי, כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה שָׂמֵחַ עִמָּהּ חֲמִישִׁי וְעֶרֶב שַׁבָּת וּבְשַׁבָּת, וְיֵצֵא לִמְלַאכְתּוֹ בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן.

שטענו שהיו קידושין, בין האיש ובין האישה.

שֶׁטּוֹעֲנִין הַקִּדּוּשִׁין

כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ

 שהרי היא אומרת שהיא אסורה, מפני שהיא אשת איש. 

כְּדֵי לְהַתִּירָהּ לִשְׁאָר הָעָם

 לא ייגרם לו הפסד ממוני בכתיבת הגט (ראה מ"מ). 

שֶׁאֵין לוֹ בָּזֶה הֶפְסֵד

 ולא על פי בקשת בית דין. 

מֵעַצְמוֹ

 שנראה ממעשיו שאכן קידשה.  

כּוֹפִין אוֹתוֹ לִתֵּן כְּתֻבָּה

טז הַמְאָרֵס בִּתּוֹ קְטַנָּה וּתְבָעָהּ הַבַּעַל לְנִשּׂוּאִין — בֵּין הִיא בֵּין אָבִיהָ יְכוֹלִין לְעַכֵּב שֶׁלֹּא תִּנָּשֵׂא עַד שֶׁתַּגְדִּיל וְתֵעָשֶׂה נַעֲרָה. וְאִם רָצוּ וּכְנָסָהּ — כּוֹנֵס, וְאֵין רָאוּי לַעֲשׂוֹת כֵּן.

יז אֵרְסָהּ וְשָׁהָה כַּמָּה שָׁנִים, וּתְבָעָהּ לְנִשּׂוּאִין וַהֲרֵי הִיא נַעֲרָה — נוֹתְנִין לָהּ שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ מִיּוֹם הַתְּבִיעָה לְפַרְנֵס אֶת עַצְמָהּ וּלְתַקֵּן מַה שֶּׁהִיא צְרִיכָה לוֹ, וְאַחַר כָּךְ תִּנָּשֵׂא.

תְּבָעָהּ אַחַר שֶׁבָּגְרָה — נוֹתְנִין לָהּ שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ מִיּוֹם הַבֶּגֶר. וְכֵן אִם קִדְּשָׁהּ בְּיוֹם הַבֶּגֶר — נוֹתְנִין לָהּ שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ מִיּוֹם הַקִּדּוּשִׁין, שֶׁהוּא יוֹם הַבֶּגֶר. 

 מפני שנהג ברמאות (הלכות מכירה ז,י). 

נִקְרָא רָשָׁע

קִדְּשָׁהּ אַחַר שֶׁבָּגְרָה, אִם עָבְרוּ עָלֶיהָ שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ בְּבַגְרוּתָהּ וְאַחַר כָּךְ נִתְקַדְּשָׁה — אֵין נוֹתְנִין לָהּ אֶלָּא שְׁלֹשִׁים יוֹם מִיּוֹם שֶׁתְּבָעָהּ. וְכֵן הַמְאָרֵס אֶת הַבְּעוּלָה — נוֹתְנִין לָהּ שְׁלֹשִׁים יוֹם מִיּוֹם הַתְּבִיעָה. 

 מכיוון שהשליח מונה בלי עדים, נאמן לטעון שקידש לעצמו ולא למשלח. אך מכיוון שהאישה אינה מודה שהתקדשה לו, הדין הוא כבמקרה שצד אחד טוען שהיו קידושין והשני מכחיש (לעיל הט"ו). 

אִם לֹא עָשָׂה הַשָּׁלִיחַ בְּעֵדִים וכו'

 מכיוון שמונה בפני עדים והוחזק כשליח, יש להניח שעשה את שליחותו וקידש בעבור המשלח (בני אהובה). 

וְאִם הֻחְזַק הַשָּׁלִיחַ בְּעֵדִים וכו'

יח כְּשֵׁם שֶׁנּוֹתְנִין זְמַן לָאִשָּׁה מִשֶּׁתְּבָעָהּ הַבַּעַל לְפַרְנֵס אֶת עַצְמָהּ וְאַחַר כָּךְ תִּנָּשֵׂא, כָּךְ נוֹתְנִין לָאִישׁ זְמַן לְפַרְנֵס אֶת עַצְמוֹ מִשֶּׁתָּבְעָה אוֹתוֹ הָאִשָּׁה. וְכַמָּה נוֹתְנִין לוֹ? כְּמוֹ שֶׁנּוֹתְנִין לָהּ: אִם שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ — שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ, וְאִם שְׁלֹשִׁים יוֹם — שְׁלֹשִׁים יוֹם.

 מכיוון שהשליח מונה בלי עדים, נאמן לטעון שקידש לעצמו ולא למשלח, ומכיוון שהאישה לא מכחישה אותו, היא מקודשת לו. 

אָמְרָה אֵינִי יוֹדַעַת... אִם לֹא הֻחְזַק הַשָּׁלִיחַ בְּעֵדִים מְקֻדֶּשֶׁת לַשֵּׁנִי

 שמצד שהוחזק כשליח יש להניח שקידשה לראשון, כדלעיל, אך מכיוון שטוען שקידשה לעצמו והאישה אינה מכחישה אותו, ספק מקודשת לשניהם (ראה בני אהובה). 

וְאִם הֻחְזַק שֶׁהוּא שְׁלוּחוֹ שְׁנֵיהֶם נוֹתְנִין גֵּט וכו'

יט הִגִּיעַ זְמַן שֶׁנָּתְנוּ לָאִישׁ וְלֹא נְשָׂאָהּ — נִתְחַיֵּב בִּמְזוֹנוֹתֶיהָ אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא כָּנַס. וְאִם הִגִּיעַ הַזְּמַן בְּאֶחָד בַּשַּׁבָּת אוֹ בְּעֶרֶב שַׁבָּת — אֵינוֹ מַעֲלֶה לָהּ מְזוֹנוֹת לְאוֹתוֹ הַיּוֹם, מִפְּנֵי שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לִכְנֹס. וְכֵן אִם חָלָה הוּא אוֹ הִיא, אוֹ שֶׁפֵּרְסָה נִדָּה כְּשֶׁהִגִּיעַ הַזְּמַן — אֵינוֹ מַעֲלֶה לָהּ מְזוֹנוֹת, שֶׁהֲרֵי אֵינָהּ רְאוּיָה לְהִנָּשֵׂא עַד שֶׁתִּטְהַר אוֹ תַּבְרִיא. וְכֵן הוּא אֵינוֹ יָכוֹל לִשָּׂא עַד שֶׁיַּבְרִיא.

א הָאֲרוּסָה אֲסוּרָה לְבַעְלָהּ מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים כָּל זְמַן שֶׁהִיא בְּבֵית אָבִיהָ. וְהַבָּא עַל אֲרוּסָתוֹ בְּבֵית חָמִיו — מַכִּין אוֹתוֹ מַכַּת מַרְדּוּת. וַאֲפִלּוּ קִדְּשָׁהּ בְּבִיאָה — אָסוּר לוֹ לָבֹא עָלֶיהָ בִּיאָה שְׁנִיָּה בְּבֵית אָבִיהָ עַד שֶׁיָּבִיא אוֹתָהּ לְתוֹךְ בֵּיתוֹ, וְי