 בצדו המזרחי של הירדן, ארץ סיחון ועוג, נחלת ראובן, גד וחצי מנשה. 

בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן

ביאור

 ערוה“ש חו“מ תכה,עז-פד.  

פסקים ושיטות

א אֵין דִּין עֶגְלָה עֲרוּפָה נוֹהֵג אֶלָּא בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וְכֵן בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן.

 בשנתה הראשונה והשנייה.

בַּת שְׁתֵּי שָׁנִים אוֹ פָּחוֹת

 העגלה הערופה אינה בהמת קדשים, אך יחד עם זאת הבאתה נועדה לכפר על דם ההרוג ונאמר בה לשון כפרה (דברים כא,ח). ולכן שלא כבהמת קדשים שפסולה אם יש בה מום — מום אינו פוסל בעגלה. אמנם אם היא טרפה היא פסולה כבהמת קדשים.

וְאֵין הַמּוּמִין פּוֹסְלִין בָּהּ וְאַף עַל פִּי כֵן אִם הָיְתָה טְרֵפָה פְּסוּלָה וכו‘

 שיש בה מכה או פגם שבגללם היא נוטה למות (לפירוט הטרפות ראה הלכות שחיטה פרקים ה-י). 

טְרֵפָה

 הכס“מ כתב שמשמע מהירושלמי שגם עגלה מחוסרת איבר פסולה, ותמה מדוע הרמב“ם לא ציין זאת. ומרכה“מ כתב שדעת הרמב“ם שהבבלי חולק על הירושלמי בדין זה ומחוסרת איבר כשרה. 

וְאַף עַל פִּי כֵן אִם הָיְתָה טְרֵפָה פְּסוּלָה

ב עֶגְלָה עֲרוּפָה — בַּת שְׁתֵּי שָׁנִים אוֹ פָּחוֹת. אֲבָל אִם הָיְתָה בַּת שְׁתֵּי שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד — פְּסוּלָה. וְאֵין הַמּוּמִין פּוֹסְלִין בָּהּ, וְאַף עַל פִּי כֵן אִם הָיְתָה טְרֵפָה — פְּסוּלָה, ‘כַּפָּרָה‘ נֶאֱמַר בָּהּ כְּקָדָשִׁים.

 העגלה שעורפים והפרה האדומה שעושים כדי להשתמש באפרה לטהרת טומאת מת כשרות רק אם לא נעשתה בהן עבודה כל שהיא (ראה הלכות פרה א,ז).

כָּל הָעֲבוֹדוֹת פּוֹסְלוֹת אֶת הָעֶגְלָה כְּמוֹ שֶׁפּוֹסְלִין בְּפָרָה אֲדֻמָּה

 העול הוא מוט המונח על עורף הפרה ובאמצעותו היא מושכת מחרשה או עגלה המחוברים לאחורי העול. וכאשר קשר עליה את העול הריהי נפסלת אף אם לא חרש בה (שם).

שֶׁהָעֹל פּוֹסֵל בֵּין בִּשְׁעַת מְלָאכָה בֵּין שֶׁלֹּא בִּשְׁעַת מְלָאכָה

 כגון כשהכניסה לדוש במקום שבו דשות הבהמות את התבואה, אינה נפסלת אלא רק כאשר תדוש בפועל (שם). 

וּשְׁאָר עֲבוֹדוֹת אֵינָן פּוֹסְלִין אֶלָּא עַד שְׁעַת מְלָאכָה

ג כָּל הָעֲבוֹדוֹת פּוֹסְלוֹת אֶת הָעֶגְלָה כְּמוֹ שֶׁפּוֹסְלִין בְּפָרָה אֲדֻמָּה, שֶׁנֶּאֱמַר: “אֲשֶׁר לֹא עֻבַּד בָּהּ אֲשֶׁר לֹא מָשְׁכָה בְּעֹל“ (דברים כא,ג). וְלָמָּה נֶאֱמַר “עֹל“, מֵאַחַר שֶׁנֶּאֱמַר: “אֲשֶׁר לֹא עֻבַּד בָּהּ“, שֶׁהוּא כּוֹלֵל הָעֹל עִם שְׁאָר עֲבוֹדוֹת? שֶׁהָעֹל פּוֹסֵל בֵּין בִּשְׁעַת מְלָאכָה בֵּין שֶׁלֹּא בִּשְׁעַת מְלָאכָה, כֵּיוָן שֶׁמָּשְׁכָה בָּעֹל טֶפַח — נִפְסְלָה, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא חָרַשׁ בָּהּ וְלֹא עָשָׂה בָּהּ מְלָאכָה. וּשְׁאָר עֲבוֹדוֹת אֵינָן פּוֹסְלִין אֶלָּא עַד שְׁעַת מְלָאכָה.

לְנָשְׂאָהּ

וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּהִלְכוֹת פָּרָה אֲדֻמָּה

ד כָּל מְלָאכָה שֶׁהִיא לְצָרְכָּהּ, כְּגוֹן שֶׁפָּרַשׂ טַלִּיתוֹ עָלֶיהָ מִפְּנֵי הַזְּבוּבִים — אֵינוֹ פּוֹסְלָהּ; וְכָל שֶׁהוּא שֶׁלֹּא לְצָרְכָּהּ, כְּגוֹן שֶׁפָּרַשׂ טַלִּיתוֹ עָלֶיהָ לְנָשְׂאָהּ — פְּסוּלָה. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּהִלְכוֹת פָּרָה אֲדֻמָּה.

 ושחיטת קדשים נעשית רק ביום (הלכות מעשה הקרבנות ד,א).

לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר בָּהּ כַּפָּרָה כְּקָדָשִׁים

 ראה גם הלכות טומאת צרעת יא,ו, הלכות עבדים ג,ט. 

שֶׁאֵין עוֹשִׂין מִצְווֹת חֲבִילוֹת חֲבִילוֹת

ה אֵין עוֹרְפִין אֶת הָעֶגְלָה אֶלָּא בַּיּוֹם, לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר בָּהּ ‘כַּפָּרָה‘ כְּקָדָשִׁים, וְכָל הַיּוֹם כָּשֵׁר לַעֲרִיפַת הָעֶגְלָה. וְאֵין עוֹרְפִין שְׁתֵּי עֶגְלוֹת כְּאַחַת, שֶׁאֵין עוֹשִׂין מִצְווֹת חֲבִילוֹת חֲבִילוֹת.

 ראה גם הלכות פסולי המוקדשין יט,יא.

וְנִקְבֶּרֶת בִּמְקוֹם עֲרִיפָתָהּ

 אף שלבסוף לא נערפה, כיוון שירדה לנחל אסורה בהנאה. 

מֵתָה אוֹ נִשְׁחֲטָה אַחַר יְרִידָתָהּ הֲרֵי זוֹ אֲסוּרָה בַּהֲנָיָה

 וכן כתבו רש“י (סנהדרין מז,ב), מאירי (קידושין נז,א) ועוד. ולדעת מהרש“ל (יש“ש קידושין ב,כז) העגלה נאסרת משעת עריפתה. 

וּמִשֶּׁתֵּרֵד לַנַּחַל תֵּאָסֵר בַּהֲנָיָה

ו עֶגְלָה עֲרוּפָה אֲסוּרָה בַּהֲנָיָה, וְנִקְבֶּרֶת בִּמְקוֹם עֲרִיפָתָהּ. וּמִשֶּׁתֵּרֵד לַנַּחַל תֵּאָסֵר בַּהֲנָיָה, אַף עַל פִּי שֶׁעֲדַיִן לֹא נֶעֶרְפָה, וְאִם מֵתָה אוֹ נִשְׁחֲטָה אַחַר יְרִידָתָהּ — הֲרֵי זוֹ אֲסוּרָה בַּהֲנָיָה, וְתִקָּבֵר.

 התברר שהעדים שעל פי דבריהם יש לערוף את העגלה היו עדי שקר. 

נִמְצְאוּ עֵדֶיהָ זוֹמְמִין

 שהתברר למפרע שלא היו חייבים כלל להביא עגלה, ולכן הירידה לנחל לא אוסרת את העגלה בהנאה במקרה זה. 

הֲרֵי זוֹ מֻתֶּרֶת בַּהֲנָיָה

ז נִמְצְאוּ עֵדֶיהָ זוֹמְמִין — הֲרֵי זוֹ מֻתֶּרֶת בַּהֲנָיָה. כֵּיצַד? כְּגוֹן שֶׁאָמַר עֵד אֶחָד: ‘רָאִיתִי אֶת הַהוֹרֵג‘, וּבָאוּ שְׁנַיִם וְהִכְחִישׁוּהוּ וְאָמְרוּ לוֹ: ‘לֹא רָאִיתָה‘, וְהִפְרִישׁוּ אֶת הָעֶגְלָה וְהוֹרִידוּהָ לַנַּחַל לְעָרְפָהּ עַל פִּיהֶם, וְאַחַר כָּךְ הוּזְמוּ הַשְּׁנַיִם — הֲרֵי זוֹ מֻתֶּרֶת בַּהֲנָיָה.

 מציאת ההורג מבטלת את חיוב הבאת העגלה, ולכן גם אם מצאוהו לאחר שירדה העגלה לנחל, העגלה מותרת בהנאה ויכולה לחזור לעדר. ואף אם כבר ירדה לנחל ונאסרה בהנאה, כשמצאו את ההרוג התברר שהקדשתה הייתה בטעות והיא מותרת למפרע (מאירי קידושין נז,א, כס“מ).

נִמְצָא הַהוֹרֵג עַד שֶׁלֹּא תֵּעָרֵף הָעֶגְלָה תֵּצֵא וְתִרְעֶה בָּעֵדֶר

 הסיבה שעורפים את העגלה היא מפני שלא ידוע מי ההורג. ולכן כאשר בשעת עריפת העגלה עדיין לא נודע מיהו ההורג, כיפרה העגלה על הספק וחוסר הידיעה שהיה אז וחלו עליה דיני עגלה ערופה, ואף אם יימצא ההורג אחר כך יישארו עליה דיני עגלה ערופה (קבורה במקומה, איסור הנאה).

שֶׁעַל הַסָּפֵק בָּאָה מִתְּחִלָּתָהּ כִּפְּרָה סְפֵקָהּ וְהָלְכָה לָהּ

כשאר רוצחים. שאף שהעריפה מכפרת לאנשי העיר, היא אינה מכפרת לרוצח עצמו. 

וְאַף עַל פִּי שֶׁנִּמְצָא הָרוֹצֵחַ אַחַר עֲרִיפָתָהּ הֲרֵי זֶה יֵהָרֵג

כתב ליקו“ה (סוטה מז,א) שלדעת רש“י (שם) העגלה נשארת באיסור ההנאה שחל עליה משעת הירידה לנחל (וראה ליקו“ה כריתות כה,א).  

ח נִמְצָא הַהוֹרֵג עַד שֶׁלֹּא תֵּעָרֵף הָעֶגְלָה — תֵּצֵא וְתִרְעֶה בָּעֵדֶר. נִמְצָא אַחַר שֶׁנֶּעֶרְפָה — תִּקָּבֵר בִּמְקוֹמָהּ, שֶׁעַל הַסָּפֵק בָּאָה מִתְּחִלָּתָהּ, כִּפְּרָה סְפֵקָהּ וְהָלְכָה לָהּ. וְאַף עַל פִּי שֶׁנִּמְצָא הָרוֹצֵחַ אַחַר עֲרִיפָתָהּ — הֲרֵי זֶה יֵהָרֵג, שֶׁנֶּאֱמַר: “וְאַתָּה תְּבַעֵר הַדָּם הַנָּקִי מִקִּרְבֶּךָ“ (דברים כא,ט).

וּלְנַקֵּר שָׁם אֲבָנִים

 ואף הגידולים של מה שנזרע שם אסורים (גיליון הרמב“ם לרע“א). 

אָסוּר בִּזְרִיעָה

ט הַנַּחַל שֶׁנֶּעֶרְפָה בּוֹ הָעֶגְלָה אָסוּר בִּזְרִיעָה וַעֲבוֹדָה לְעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר: “אֲשֶׁר לֹא יֵעָבֵד בּוֹ וְלֹא יִזָּרֵעַ“ (דברים כא,ד). וְכָל הָעוֹבֵד שָׁם עֲבוֹדָה בְּגוּפָהּ שֶׁל קַרְקַע, כְּגוֹן שֶׁחָרַשׁ אוֹ חָפַר אוֹ זָרַע אוֹ נָטַע וְכַיּוֹצֵא בָּאֵלּוּ — לוֹקֶה. וּמֻתָּר לִסְרֹק שָׁם פִּשְׁתָּן וּלְנַקֵּר שָׁם אֲבָנִים, שֶׁזֶּה כְּמִי שֶׁאָרַג שָׁם בֶּגֶד אוֹ תְּפָרוֹ, שֶׁאֵינָהּ מְלָאכָה בְּגוּף הַקַּרְקַע. לְכָךְ נֶאֱמַר: “לֹא יֵעָבֵד בּוֹ וְלֹא יִזָּרֵעַ“ (שם) — מַה זְּרִיעָה בְּגוּפָהּ שֶׁל קַרְקַע, אַף כָּל עֲבוֹדָה שֶׁנֶּאֶסְרָה שָׁם אֵינָהּ אֶלָּא בְּגוּפָהּ שֶׁל קַרְקַע.

 ואין דינם כמי שיש לו ספק אם חטא והתחייב באשם תלוי, שיום הכיפורים מכפר לו על ספקו (הלכות שגגות ג,ט).

שֶׁחַיָּבֵי עֶגְלָה עֲרוּפָה שֶׁעָבַר עֲלֵיהֶן יוֹם הַכִּפּוּרִים חַיָּבִין לְהָבִיא אַחַר הַכִּפּוּרִים

י אַנְשֵׁי עִיר קְרוֹבָה שֶׁנִּתְאַחֲרוּ וְלֹא הֵבִיאוּ עֶגְלָה עֲרוּפָה — כּוֹפִין אוֹתָן וּמְבִיאִין, וַאֲפִלּוּ לְאַחַר כַּמָּה שָׁנִים, שֶׁחַיָּבֵי עֶגְלָה עֲרוּפָה שֶׁעָבַר עֲלֵיהֶן יוֹם הַכִּפּוּרִים חַיָּבִין לְהָבִיא אַחַר הַכִּפּוּרִים.

א אֵין דִּין עֶגְלָה עֲרוּפָה נוֹהֵג אֶלָּא בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וְכֵן בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן.