א אֵלּוּ דְּבָרִים שֶׁהָאָבֵל אָסוּר בָּהֶן, בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן מִן הַתּוֹרָה, וּבִשְׁאָר שִׁבְעַת יְמֵי הָאֵבֶל מִדִּבְרֵיהֶם: אָסוּר לְסַפֵּר, וּלְכַבֵּס, וְלִרְחֹץ, וְלָסוּךְ, וּלְשַׁמֵּשׁ מִטָּתוֹ, וְלִנְעֹל אֶת הַסַּנְדָּל, וְלַעֲשׂוֹת מְלָאכָה, וְלִקְרוֹת בְּדִבְרֵי תּוֹרָה, וְלִזְקֹף אֶת הַמִּטָּה, וְלִפְרֹעַ אֶת רֹאשׁוֹ, וְלִשְׁאֹל שָׁלוֹם — הַכֹּל אַחַד עָשָׂר דָּבָר.

ב וּמִנַּיִן שֶׁהָאָבֵל אָסוּר בְּתִסְפֹּרֶת? שֶׁהֲרֵי הִזְהִיר בְּנֵי אַהֲרֹן: “רָאשֵׁיכֶם אַל תִּפְרָעוּ“ (ויקרא י,ו) — מִכְּלָל שֶׁכָּל הַמִּתְאַבֵּל אָסוּר לְסַפֵּר שְׂעָרוֹ, אֶלָּא מְגַדֵּל פֶּרַע. וּכְשֵׁם שֶׁאָסוּר לְגַלֵּחַ שְׂעַר רֹאשׁוֹ, כָּךְ אָסוּר לְגַלֵּחַ שְׂעַר זְקָנוֹ וְכָל שֵׂעָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ, אֶחָד הַמְגַלֵּחַ וְאֶחָד הַמִּתְגַּלֵּחַ. הָיָה מְגַלֵּחַ, וְשָׁמַע שֶׁמֵּת אָבִיו — מַשְׁלִים תִּגְלַחַת רֹאשׁוֹ, אֶחָד הַמְגַלֵּחַ וְאֶחָד הַמִּתְגַּלֵּחַ. וְכֵן אָסוּר לְגַלֵּחַ שָׂפָה וְלִטֹּל צִפָּרְנָיו בִּכְלִי; אֲבָל בְּשִׁנָּיו, אוֹ שֶׁנָּטַל צִפֹּרֶן בְּצִפֹּרֶן — מֻתָּר.