א טֶפַח עַל טֶפַח מְרֻבָּע עַל רוּם טֶפַח — מֵבִיא אֶת הַטֻּמְאָה וְחוֹצֵץ בִּפְנֵי הַטֻּמְאָה דִּין תּוֹרָה, שֶׁאֵין קָרוּי אֹהֶל אֶלָּא טֶפַח עַל טֶפַח בְּרוּם טֶפַח אוֹ יָתֵר עַל זֶה.

כֵּיצַד? כַּזַּיִת מִן הַמֵּת מֻנָּח לָאֲוִיר, וּבְצִדּוֹ כֵּלִים כְּגוֹן מְחָטִין וְצִנּוֹרוֹת וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן, וְאֵינָן נוֹגְעִין בַּטֻּמְאָה, אִם הֶאֱהִיל עֲלֵיהֶן אֹהֶל שֶׁיֵּשׁ בּוֹ טֶפַח עַל טֶפַח וְהָיָה גָּבֹהַּ מֵעַל הָאָרֶץ טֶפַח — הֲרֵי זֶה הֵבִיא אֶת הַטֻּמְאָה לַכֵּלִים, וּטְמֵאִין. הָיוּ כֵּלִים אֲחֵרִים עַל גַּבֵּי אֹהֶל זֶה שֶׁיֵּשׁ בּוֹ טֶפַח עַל טֶפַח — הֲרֵי הֵן טְהוֹרִים, מִפְּנֵי שֶׁהָאֹהֶל חוֹצֵץ בֵּינָם וּבֵין הַטֻּמְאָה. 

הִנֵּה לָמַדְתָּ שֶׁכְּשֵׁם שֶׁהָאֹהֶל מְטַמֵּא כָּל שֶׁתַּחְתָּיו, כָּךְ מַצִּיל כָּל שֶׁחוּצָה לוֹ, וְחוֹצֵץ בֵּין הַטֻּמְאָה וּבֵין כֵּלִים שֶׁעַל גַּבָּיו. וְכֵן אִם הָיְתָה הַטֻּמְאָה עַל גַּבָּיו וְכֵלִים תַּחְתָּיו — הַכֵּלִים טְהוֹרִים, שֶׁהָאֹהֶל חוֹצֵץ בִּפְנֵי הַטֻּמְאָה. 

הָיָה הָאֹהֶל פָּחוֹת מֵרוּם טֶפַח, אוֹ פָּחוֹת מִטֶּפַח עַל טֶפַח אַף עַל פִּי שֶׁהוּא גָּבֹהַּ כַּמָּה טְפָחִים: הַכֵּלִים שֶׁבְּצַד הַטֻּמְאָה — טְהוֹרִים; וְכֵלִים שֶׁלְּמַעְלָה מִן אֹהֶל זֶה, כָּל שֶׁכְּנֶגֶד הַטֻּמְאָה — טָמֵא, מִפְּנֵי שֶׁהֶאֱהִילוּ עַל הַטֻּמְאָה וְאֵין שָׁם אֹהֶל לָחֹץ בִּפְנֵי הַטֻּמְאָה. 

וְכֵן אִם הָיְתָה טֻמְאָה עַל גַּבֵּי אֹהֶל זֶה וְכֵלִים תַּחְתָּיו — כָּל שֶׁכְּנֶגֶד הַטֻּמְאָה טָמֵא, שֶׁהֲרֵי הַטֻּמְאָה הֶאֱהִילָה עֲלֵיהֶם וְאֵין שָׁם אֹהֶל שֶׁיָּחֹץ בִּפְנֵי הַטֻּמְאָה. שֶׁכָּל הַפָּחוּת מֵרוּם טֶפַח כִּנְגִיעָה הוּא חָשׁוּב, וְטֻמְאָה שֶׁתַּחְתָּיו טֻמְאָה רְצוּצָה הִיא, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. 

בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּשֶׁלֹּא הָיָה הָאֹהֶל אָדָם אוֹ כֵּלִים. אֲבָל אָדָם אוֹ כֵּלִים שֶׁנַּעֲשׂוּ אֹהֶל עַל הַטֻּמְאָה, בֵּין שֶׁהָיוּ הֵם עַצְמָם אֹהֶל בֵּין שֶׁהָיוּ עַמּוּדֵי הָאֹהֶל, אֲפִלּוּ הָיוּ כֵּלִים שֶׁאֵין מְקַבְּלִין טֻמְאָה כָּל עִקָּר — הֲרֵי אֵלּוּ מְבִיאִין אֶת הַטֻּמְאָה, וְאֵינָן חוֹצְצִין בִּפְנֵי הַטֻּמְאָה. 

כֵּיצַד? לוּחַ שֶׁהָיָה מֻנָּח עַל גַּבֵּי אַרְבָּעָה בְּנֵי אָדָם אוֹ עַל גַּבֵּי אַרְבָּעָה כֵּלִים, אֲפִלּוּ כְּלֵי אֲבָנִים וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן מִכֵּלִים שֶׁאֵין לְמִינָן טֻמְאָה, וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר אִם הָיָה מֻנָּח עַל אַרְבָּעָה שַׁפּוּדִים אוֹ אַרְבָּעָה קָנִים שֶׁגְּבוֹהִין טֶפַח, וְהָיְתָה טֻמְאָה וְכֵלִים תַּחְתָּיו — הַכֵּלִים טְמֵאִים. וְאִם הָיוּ כֵּלִים עַל גַּבָּיו, אֲפִלּוּ שֶׁלֹּא כְּנֶגֶד הַטֻּמְאָה — טְמֵאִים. וְאִם הָיְתָה טֻמְאָה עַל גַּבֵּי הַלּוּחַ וְכֵלִים תַּחְתָּיו — כָּל כֵּלִים שֶׁתַּחַת הַלּוּחַ טְמֵאִים. 

כיסוי בשיעור של טפח על טפח ובגובה של טפח.

טֶפַח עַל טֶפַח מְרֻבָּע עַל רוּם טֶפַח

ביאור

מֵבִיא אֶת הַטֻּמְאָה וְחוֹצֵץ בִּפְנֵי הַטֻּמְאָה

 וכן כל דבר המטמא באוהל. 

כַּזַּיִת מִן הַמֵּת

מֻנָּח לָאֲוִיר

כעין מזלגות קטנים או פיסות מתכת כפופות בראשן כעין וו המשמשים לטוויה וכדומה. 

וְצִנּוֹרוֹת

 שכל הנמצא עם הטומאה תחת אוהל אחד נטמא (לעיל א,י). 

הֲרֵי זֶה הֵבִיא אֶת הַטֻּמְאָה לַכֵּלִים וּטְמֵאִין

וכל המאהיל על הטומאה נטמא (לעיל א,י). 

כָּל שֶׁכְּנֶגֶד הַטֻּמְאָה טָמֵא מִפְּנֵי שֶׁהֶאֱהִילוּ עַל הַטֻּמְאָה וכו'

וכאילו אין כאן אוהל כלל.

 שֶׁכָּל הַפָּחוּת מֵרוּם טֶפַח כִּנְגִיעָה הוּא חָשׁוּב

והיא בוקעת ועולה בוקעת ויורדת. 

וְטֻמְאָה שֶׁתַּחְתָּיו טֻמְאָה רְצוּצָה הִיא

כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ

בֵּין שֶׁהָיוּ עַמּוּדֵי הָאֹהֶל

 כגון כלים העשויים מגללים, אבנים או אדמה.  

אֲפִלּוּ הָיוּ כֵּלִים שֶׁאֵין מְקַבְּלִין טֻמְאָה כָּל עִקָּר

וכגון שהלוח אינו כלי והוא כשלעצמו חוצץ בפני הטומאה. 

לוּחַ שֶׁהָיָה מֻנָּח וכו'

שהם כלים המקבלים טומאה. 

אַרְבָּעָה שַׁפּוּדִים אוֹ אַרְבָּעָה קָנִים

 שהלוח אינו חוצץ בפני הטומאה הואיל והוא נשען על אדם או כלים, לפיכך כשם שכל מה שתחתיו טמא (שהרי הוא אוהל) כך גם כל מה שמעליו נטמא, אף על פי שאינו מכוון כנגד הטומאה. 

אֲפִלּוּ שֶׁלֹּא כְּנֶגֶד הַטֻּמְאָה טְמֵאִים

 שהטומאה המונחת על גבי הלוח יורדת אל מתחתיו, וכיוון שכעת הלוח מאהיל על הטומאה היא מתפשטת תחת כולו ומטמאת את כל מה שתחתיו. 

וְאִם הָיְתָה טֻמְאָה עַל גַּבֵּי הַלּוּחַ וְכֵלִים תַּחְתָּיו כָּל כֵּלִים שֶׁתַּחַת הַלּוּחַ טְמֵאִים

אֲבָנִים

 ערוה"ש העתיד טהרות סי' כה-כו. 

פסקים ושיטות

אֲבָל אִם הָיָה הַלּוּחַ מֻנָּח עַל גַּבֵּי אַרְבָּעָה אֲבָנִים אוֹ עַל גַּבֵּי בְּהֵמָה וְחַיָּה, וְהָיְתָה טֻמְאָה תַּחְתָּיו — הֲרֵי הַכֵּלִים שֶׁעַל גַּבָּיו טְהוֹרִים;

שהם נייחים וגדולים (להגדרת מושג זה ראה לעיל ו,ב). והוא הדין לכלי עץ הבא במידה (כמוכח לקמן יג,ג, כס"מ).

וּכְלֵי גְּלָלִים כְּלֵי אֲבָנִים כְּלֵי אֲדָמָה הַבָּאִים בְּמִדָּה

ב הָיְתָה טֻמְאָה עַל גַּבָּיו — הֲרֵי כָּל הַכֵּלִים שֶׁתַּחְתָּיו טְהוֹרִים, מִפְּנֵי שֶׁהָאֹהֶל חוֹצֵץ בִּפְנֵי הַטֻּמְאָה. וּכְלֵי גְּלָלִים כְּלֵי אֲבָנִים כְּלֵי אֲדָמָה הַבָּאִים בְּמִדָּה — הֲרֵי הֵם כָּאֹהָלִים וְאֵינָן כַּכֵּלִים, וּלְפִיכָךְ חוֹצְצִין בִּפְנֵי הַטֻּמְאָה.

נֶסֶר

תַּנּוּר חָדָשׁ

 הנסר בולט סביב לתנור מכל הצדדים בשיעור של טפח על טפח. 

וְעוֹדֵף מִכָּל צְדָדָיו בְּפוֹתֵחַ טֶפַח

 ולפיכך הנסר חוצץ בפני הטומאה כיון שאינו נשען על כלי (וראה גם לקמן כא,ח). 

מִפְּנֵי שֶׁתַּנּוּר חָדָשׁ אֵינוֹ כַּכֵּלִים לְעִנְיָן זֶה

ג נֶסֶר שֶׁהוּא נָתוּן עַל פִּי תַּנּוּר חָדָשׁ וְעוֹדֵף מִכָּל צְדָדָיו בְּפוֹתֵחַ טֶפַח, וְהָיְתָה טֻמְאָה תַּחַת הַנֶּסֶר — כֵּלִים שֶׁעַל גַּבָּיו טְהוֹרִים. טֻמְאָה עַל גַּבָּיו — כָּל הַכֵּלִים שֶׁתַּחְתָּיו טְהוֹרִים, מִפְּנֵי שֶׁתַּנּוּר חָדָשׁ אֵינוֹ כַּכֵּלִים לְעִנְיָן זֶה. וְאִם הָיָה יָשָׁן — הַכֹּל טָמֵא.

ד נֶסֶר שֶׁהוּא נָתוּן עַל פִּי שְׁנֵי תַּנּוּרִים, אֲפִלּוּ יְשָׁנִים, וְעוֹדֵף מִחוּצָה לְתַנּוּר זֶה וּמִחוּצָה לְתַנּוּר זֶה, וְהָיְתָה טֻמְאָה תַּחְתָּיו בֵּין שְׁנֵי תַּנּוּרִים, — בֵּינֵיהֶן בִּלְבַד טָמֵא, אֲבָל כֵּלִים שֶׁתַּחַת שְׁתֵּי הַקְּצָווֹת שֶׁחוּצָה לַתַּנּוּרִים טְהוֹרִים, שֶׁהֲרֵי הֵן כִּשְׁנֵי אֹהָלִים זֶה בְּצַד זֶה.

הנסר בולט מחוץ לתנורים משני הקצוות בלבד אך אינו עודף מן הצדדים שלהם (בדומה לדין תנור אחד שבפסקה הבאה — ריק"ו, קרית ספר ועוד).

וְעוֹדֵף מִחוּצָה לְתַנּוּר זֶה וּמִחוּצָה לְתַנּוּר זֶה

ואין הטומאה עוברת מאוהל אחד לשני (ראה לקמן טז,ז). 

שֶׁהֲרֵי הֵן כִּשְׁנֵי אֹהָלִים זֶה בְּצַד זֶה

וְכֵן נֶסֶר שֶׁהוּא נָתוּן עַל פִּי הַתַּנּוּר, אֲפִלּוּ יָשָׁן, וְיוֹצֵא מִזֶּה טֶפַח וּמִזֶּה טֶפַח אֲבָל לֹא מִן הַצְּדָדִין, וְטֻמְאָה בְּצַד זֶה — כֵּלִים שֶׁבַּצַּד הַשֵּׁנִי טְהוֹרִים. 

מקל שבו מכים ומכוונים את השוורים ('מלמד הבקר').

מַרְדֵּעַ

שיעור ההיקף של מרדע ממוצע (ראה לקמן כב,ד). 

אִם הָיָה בְּהֶקֵּפוֹ טֶפַח

אַף עַל פִּי שֶׁאֵין בְּרָחְבּוֹ אֶלָּא רֹחַב אֶצְבַּע וּשְׁלִישׁ

וְלִשְׁאָר אָדָם

ה אָדָם שֶׁנָּשָׂא כְּלִי, כְּגוֹן מַרְדֵּעַ וְכַיּוֹצֵא בּוֹ, וְהֶאֱהִיל צַד הַכְּלִי הָאֶחָד עַל הַטֻּמְאָה, אִם הָיָה בְּהֶקֵּפוֹ טֶפַח, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין בְּרָחְבּוֹ אֶלָּא רֹחַב אֶצְבַּע וּשְׁלִישׁ — הֲרֵי זֶה מְטַמֵּא אֶת הַנּוֹשֵׂא וּמֵבִיא לוֹ טֻמְאָה מִדִּבְרֵיהֶם; גָּזְרוּ עַל שֶׁיֵּשׁ בְּהֶקֵּפוֹ טֶפַח מִשּׁוּם שֶׁיֵּשׁ בְּרָחְבּוֹ טֶפַח. אֲבָל אֵינוֹ מֵבִיא אֶת הַטֻּמְאָה לַכֵּלִים שֶׁתַּחְתָּיו וְלִשְׁאָר אָדָם שֶׁיַּאֲהִיל עֲלֵיהֶן וְעַל הַטֻּמְאָה, עַד שֶׁיִּהְיֶה בּוֹ רֹחַב טֶפַח.

 שאינם מטמאים מכל סביבם במגע ובאוהל כקבר (ראה לעיל ב,טו, ז,ד). 

אֵינָן כַּקֶּבֶר

שהארון נחשב לכלי עץ הבא במידה שדינו כאוהל שחוצץ בפני הטומאה כשיש ברומו טפח (ראה לעיל ה"ב, מקדש דוד טהרות מט,ג). 

אִם יֵשׁ בֵּין כִּסּוּי הָאָרוֹן וְהַמֵּת גֹּבַהּ טֶפַח חוֹצֵץ

ובארונות מסוג זה אין הארון חוצץ והטומאה בוקעת ועולה ('טומאה רצוצה'). 

הוֹאִיל וְיֵשׁ שֶׁאֵין שָׁם חָלָל טֶפַח

ולדעת הראב"ד והתוספות (ברכות יט,א) דין ארונות אלו שווה לדין הקבר (ולביאור שיטתם עיין ערוה"ש  כו,טו). 

אֲרוֹנוֹת שֶׁל עֵץ שֶׁמַּנִּיחִין בָּהֶן הַמֵּת אֵינָן כַּקֶּבֶר וכו'

ו אֲרוֹנוֹת שֶׁל עֵץ שֶׁמַּנִּיחִין בָּהֶן הַמֵּת — אֵינָן כַּקֶּבֶר, אֶלָּא אִם יֵשׁ בֵּין כִּסּוּי הָאָרוֹן וְהַמֵּת גֹּבַהּ טֶפַח — חוֹצֵץ, וְהָעוֹמֵד עַל גַּבֵּי הָאָרוֹן טָהוֹר מִן הַתּוֹרָה. וְאַף עַל פִּי שֶׁרֹב אֲרוֹנוֹת יֵשׁ בָּהֶן חָלָל טֶפַח, הוֹאִיל וְיֵשׁ שֶׁאֵין שָׁם חָלָל טֶפַח — גָּזְרוּ עַל כָּל הָאֲרוֹנוֹת שֶׁאֵינָן חוֹצְצִין, וְשֶׁיִּהְיֶה הַמְהַלֵּךְ עַל גַּבֵּי הָאָרוֹן כְּנוֹגֵעַ בְּמֵת אוֹ בַּקֶּבֶר.

ז קוֹרָה שֶׁהִיא נְתוּנָה מִכֹּתֶל לְכֹתֶל וְהַטֻּמְאָה תַּחְתֶּיהָ: אִם יֵשׁ בָּהּ פּוֹתֵחַ טֶפַח — מְבִיאָה אֶת הַטֻּמְאָה תַּחַת כֻּלָּהּ, וְכָל הַכֵּלִים אוֹ הָאָדָם שֶׁתַּחְתֶּיהָ טְמֵאִים, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין כֻּלָּהּ שָׁוָה וּקְצָתָהּ פְּחוּתָה מִטֶּפַח, מִפְּנֵי שֶׁקְּצָתָהּ מִקְצָת אֹהֶל הוּא; וְאִם אֵין בָּהּ פּוֹתֵחַ טֶפַח — טֻמְאָה בּוֹקַעַת וְעוֹלָה וּבוֹקַעַת וְיוֹרֶדֶת, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ.

 מפני שאותו חלק שאין בו שיעור טפח נחשב כחלק מן האוהל, והרי שאר האוהל יש בו שיעור טפח. 

מִפְּנֵי שֶׁקְּצָתָהּ מִקְצָת אֹהֶל הוּא

שכל שיש בהיקפו שלושה טפחים יש בו רוחב טפח (לקמן ה"ח). 

בִּזְמַן שֶׁהִיא עֲגֻלָּה שְׁלֹשָׁה טְפָחִים

והרא"ש כתב (אהלות טו,י) שצריך שיהיה פותח טפח לכל אורך דבר המאהיל בכדי להביא את הטומאה (וראה ש"ך יו"ד שעא,יד שפסק באופן זה, אך מדברי הדגול מרבבה נראה שפסק כרמב"ם). ובשיטת הרמב"ם נחלקו המפרשים אם מדובר דווקא כאשר ברוב הקורה יש פותח טפח (ערוה"ש יו"ד שעא,כה), או די שיהא במקום אחד שבה פותח טפח בכדי להביא את הטומאה תחת כולה (תפא"י אהלות יב,ו). 

אִם יֵשׁ בָּהּ פּוֹתֵחַ טֶפַח מְבִיאָה אֶת הַטֻּמְאָה תַּחַת כֻּלָּהּ... אַף עַל פִּי שֶׁאֵין כֻּלָּהּ שָׁוָה וּקְצָתָהּ פְּחוּתָה מִטֶּפַח

כַּמָּה יִהְיֶה בְּהֶקֵּפָהּ וְיִהְיֶה בָּהּ פּוֹתֵחַ טֶפַח? בִּזְמַן שֶׁהִיא עֲגֻלָּה — שְׁלֹשָׁה טְפָחִים; וּבִזְמַן שֶׁהִיא מְרֻבַּעַת — אַרְבָּעָה טְפָחִים. 

ח סְאָה שֶׁהִיא מֻטָּה עַל צִדָּהּ בָּאֲוִיר — אֵינָהּ מְבִיאָה אֶת הַטֻּמְאָה תַּחַת כֻּלָּהּ עַד שֶׁיִּהְיֶה בְּהֶקֵּפָהּ אַרְבָּעָה טְפָחִים וּמֶחֱצָה בְּקֵרוּב, כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה גֹּבַהּ הַצַּד הָעֶלְיוֹן טֶפַח וּמֶחֱצָה, וְיִהְיֶה הַטֶּפַח עַל טֶפַח מִמֶּנּוּ גָּבְהוֹ מֵעַל הָאָרֶץ טֶפַח. לְפִיכָךְ, אִם הָיְתָה גְּבוֹהָה מֵעַל הָאָרֶץ חֲצִי טֶפַח, וְהָיָה בְּהֶקֵּפָהּ שְׁלֹשָׁה — מְבִיאָה אֶת הַטֻּמְאָה.

וְכֵן עַמּוּד עָגֹל שֶׁהוּא מֻטָּל לָאֲוִיר וּמֻנָּח עַל הָאָרֶץ — אֵינוֹ מֵבִיא טֻמְאָה תַּחַת דָּפְנוֹ עַד שֶׁיִּהְיֶה בּוֹ הֶקֵּף עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה טְפָחִים. וְאִם אֵין בְּהֶקֵּפוֹ עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה טְפָחִים — טֻמְאָה בּוֹקַעַת וְעוֹלָה בּוֹקַעַת וְיוֹרֶדֶת. 

סְאָה

שוכבת על הקרקע ואין מעליה אוהל. 

שֶׁהִיא מֻטָּה עַל צִדָּהּ בָּאֲוִיר

שרק אם קוטר הסאה הוא קרוב לטפח וחצי (שהוא שליש של ארבעה וחצי טפחים) אז יהיה בחלל הסאה שיעור אוהל (טפח על טפח) בגובה טפח מהקרקע. 

כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה גֹּבַהּ הַצַּד הָעֶלְיוֹן טֶפַח וּמֶחֱצָה וכו'

שחצי הטפח שמתחת לסאה מצטרף לחצי טפח שבתוכה כך שיש שיעור אוהל בחלל הסאה אפילו כאשר היקפה הוא שלושה טפחים בלבד. 

לְפִיכָךְ אִם הָיְתָה גְּבוֹהָה מֵעַל הָאָרֶץ חֲצִי טֶפַח וְהָיָה בְּהֶקֵּפָהּ שְׁלֹשָׁה וכו'

וְכֵן עַמּוּד עָגֹל

וּמֻנָּח עַל הָאָרֶץ

 כגון שהטומאה מונחת על הקרקע מתחת לשיפוע המעוגל של העמוד ולצדה מונחות טהרות. 

אֵינוֹ מֵבִיא טֻמְאָה תַּחַת דָּפְנוֹ

עַד שֶׁיִּהְיֶה בּוֹ הֶקֵּף עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה טְפָחִים

 שאין העמוד מביא את הטומאה תחת דופנו הואיל ואין שם שיעור אוהל, ולפיכך אין הטומאה מטמאת אלא כנגדה בלבד. 

טֻמְאָה בּוֹקַעַת וְעוֹלָה בּוֹקַעַת וְיוֹרֶדֶת

החישוב כאן מבוסס על עקרונות מתמטיים שחכמים סומכים עליהם בהלכות רבות. 

עַל הָעִקָּרִים שֶׁסּוֹמְכִין עֲלֵיהֶן הַחֲכָמִים בְּחֶשְׁבּוֹן כָּל הַמִּשְׁפָּטִים

וְכָל טֶפַח עַל טֶפַח בְּרִבּוּעַ יֵשׁ בַּאֲלַכְסוֹנוֹ טֶפַח וּשְׁנֵי חֻמְשִׁין

זֶה שֶׁהִצְרִיכוּ עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה טְפָחִים — עַל הָעִקָּרִים שֶׁסּוֹמְכִין עֲלֵיהֶן הַחֲכָמִים בְּחֶשְׁבּוֹן כָּל הַמִּשְׁפָּטִים, שֶׁכָּל שֶׁיֵּשׁ בְּהֶקֵּפוֹ שְׁלֹשָׁה טְפָחִים יֵשׁ בּוֹ רֹחַב טֶפַח, וְכָל טֶפַח עַל טֶפַח בְּרִבּוּעַ יֵשׁ בַּאֲלַכְסוֹנוֹ טֶפַח וּשְׁנֵי חֻמְשִׁין. לְפִיכָךְ, אִם הָיָה בְּהֶקֵּף הָעַמּוּד עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה טְפָחִים — נִמְצָא תַּחַת כָּל דָּפְנוֹ טֶפַח עַל רוּם טֶפַח מְרֻבָּע וְיָתֵר מְעַט, שֶׁחֶשְׁבּוֹנוֹת אֵלּוּ בְּקֵרוּב הֵן. וְזוֹ הִיא צוּרָתוֹ: 

א טֶפַח עַל טֶפַח מְרֻבָּע עַל רוּם טֶפַח — מֵבִיא אֶת הַטֻּמְאָה וְחוֹצֵץ בִּפְנֵי הַטֻּמְאָה דִּין תּוֹרָה, שֶׁאֵין קָרוּי אֹהֶל אֶלָּא טֶפַח עַל טֶפַח בְּרוּם טֶפַח אוֹ יָתֵר עַל זֶה. 