 משמע שאלוהי הנכר מטמאים. 

וְהִטַּהֲרוּ וְהַחֲלִיפוּ שִׂמְלֹתֵיכֶם

ביאור

 הכלים שמשרתים אותה בהם. 

וּמְשַׁמְּשֶׁיהָ

וְתִקְרֹבֶת שֶׁלָּהּ

 ערוה"ש העתיד טהרות סי' קלד-קלה.  

פסקים ושיטות

ולשיטות הסוברות שתקרובת ויין נסך מטמאים טומאת אוהל (ראה פסקים ושיטות לקמן ה"ז) נראה שטומאתם היא מן התורה ולא מדברי סופרים (ראה ערוה"ש קלד,ד). 

וְתִקְרֹבֶת שֶׁלָּהּ וְיַיִן שֶׁנִּתְנַסֵּךְ לָהּ וְטֻמְאַת כֻּלָּן מִדִּבְרֵיהֶם

א טֻמְאַת עֲבוֹדָה זָרָה מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים, וְיֵשׁ לָהּ רֶמֶז מִן הַתּוֹרָה: "הָסִרוּ אֶת אֱלֹהֵי הַנֵּכָר אֲשֶׁר בְּתֹכְכֶם וְהִטַּהֲרוּ וְהַחֲלִיפוּ שִׂמְלֹתֵיכֶם" (בראשית לה,ב). וְאַרְבָּעָה אֲבוֹת הַטֻּמְאָה יֵשׁ בָּהּ: עֲבוֹדָה זָרָה עַצְמָהּ, וּמְשַׁמְּשֶׁיהָ, וְתִקְרֹבֶת שֶׁלָּהּ, וְיַיִן שֶׁנִּתְנַסֵּךְ לָהּ, וְטֻמְאַת כֻּלָּן מִדִּבְרֵיהֶם.

וּכְלֵי חֶרֶשׂ בָּאֲוִיר

 בדומה לשרץ שאינו מטמא במשא (לעיל ד,ב). 

כְּשֶׁרֶץ

 אף שנלמדת משרץ להקל שאינה מטמאת במשא, אינה נלמדת ממנו להחמיר לטמא בכעדשה (שם), אלא מטמאת בכזית כבשר המת המטמא בשיעור זה (הלכות טומאת מת ב,א, וראה לקמן ה"ג).  

וְשִׁעוּרָהּ כַּזַּיִת לֹא תִּהְיֶה זוֹ חֲמוּרָה מִן הַמֵּת

ב עֲבוֹדָה זָרָה עַצְמָהּ מְטַמְּאָה אָדָם וְכֵלִים בְּמַגָּע וּכְלֵי חֶרֶשׂ בָּאֲוִיר, וְאֵינָהּ מְטַמְּאָה בְּמַשָּׂא, כְּשֶׁרֶץ, שֶׁנֶּאֱמַר: "שַׁקֵּץ תְּשַׁקְּצֶנּוּ וְתַעֵב תְּתַעֲבֶנּוּ כִּי חֵרֶם הוּא" (דברים ז,כו). וְשִׁעוּרָהּ כַּזַּיִת, לֹא תִּהְיֶה זוֹ חֲמוּרָה מִן הַמֵּת. אֲבָל אִם הָיְתָה הַצּוּרָה פְּחוּתָה מִכַּזַּיִת — הֲרֵי זוֹ טְהוֹרָה.

ג קָצַץ אֵבֶר מִמֶּנָּה, אֲפִלּוּ הָיָה כְּמַרְדֵּעַ — הֲרֵי זֶה טָהוֹר, שֶׁעֲבוֹדָה זָרָה אֵינָהּ מְטַמְּאָה לְאֵבָרִים, אֶלָּא הַצּוּרָה כֻּלָּהּ כְּשֶׁהִיא שְׁלֵמָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "תִּזְרֵם כְּמוֹ דָוָה" (ישעיהו ל,כב) — מַה הַנִּדָּה אֵינָהּ מְטַמְּאָה לְאֵבָרִים, אַף עֲבוֹדָה זָרָה אֵינָהּ מְטַמְּאָה לְאֵבָרִים.

בגודל של מלמד הבקר, שהיקפו טפח (הלכות טומאת מת כב,ד). 

אֲפִלּוּ הָיָה כְּמַרְדֵּעַ

נאמר לגבי פסילי עבודה זרה שיש להרחיקם כמו שמתרחקים מטומאת נידה ('דוה').

שֶׁנֶּאֱמַר תִּזְרֵם כְּמוֹ דָוָה

 שאם נחתכה ידה או רגלה אינן מטמאות משום נידה (פה"מ שבת ט,א, וראה הלכות מטמאי משכב ומושב ח,ד שיש למשפט זה משמעות נוספת).

מַה הַנִּדָּה אֵינָהּ מְטַמְּאָה לְאֵבָרִים

בְּקֻלֵּי אֲבוֹת הַטֻּמְאוֹת דָּנוּ בָּהּ, מִפְּנֵי שֶׁטֻּמְאָתָהּ מִדִּבְרֵיהֶם: עָשׂוּ אוֹתָהּ כְּשֶׁרֶץ שֶׁאֵינוֹ מְטַמֵּא בְּמַשָּׂא, וּכְמֵת שֶׁאֵינוֹ מְטַמֵּא אֶלָּא בְּכַזַּיִת, וּכְנִדָּה שֶׁאֵינָהּ מְטַמְּאָה לְאֵבָרִים.

ד נִתְפָּרְקָה עֲבוֹדָה זָרָה, אַף עַל פִּי שֶׁהַהֶדְיוֹט יָכוֹל לְהַחֲזִירָהּ וַהֲרֵי כָּל אֵבָרֶיהָ קַיָּמִין — אֵינָהּ מְטַמְּאָה.

 שהיא אינה מטמאת לאיברים (לעיל ה"ג). 

וְזוֹ חֻמְרָא בִּמְשַׁמְּשֶׁיהָ יָתֵר מֵעֲבוֹדָה זָרָה עַצְמָהּ

ה כָּל מְשַׁמְּשֵׁי עֲבוֹדָה זָרָה כְּשֶׁרֶץ: מְטַמְּאִין אָדָם וְכֵלִים בְּמַגָּע וּכְלֵי חֶרֶשׂ בָּאֲוִיר, וְאֵינָן מְטַמְּאִין בְּמַשָּׂא. וְשִׁעוּר טֻמְאָתָן בְּכַזַּיִת. וַאֲפִלּוּ קָצַץ מִמְּשַׁמְּשֶׁיהָ כַּזַּיִת מִן הַכְּלִי — מְטַמֵּא כְּשֶׁרֶץ, וְזוֹ חֻמְרָא בִּמְשַׁמְּשֶׁיהָ יָתֵר מֵעֲבוֹדָה זָרָה עַצְמָהּ. וּבֵית עֲבוֹדָה זָרָה — אֲבָנָיו וְעֵצָיו וַעֲפָרוֹ מְטַמְּאִין בְּכַזַּיִת בְּמַגָּע כְּכָל הַמְשַׁמְּשִׁין.

שאוויר בית עבודה זרה מטמא (השווה הלכות טומאת מת יא,א, הלכות טומאת צרעת טז,ו).

הַמַּכְנִיס רֹאשׁוֹ וְרֻבּוֹ לְבֵית עֲבוֹדָה זָרָה נִטְמָא כַּנּוֹגֵעַ

 המקבל טומאה דרך אווירו.

וְכֵן כְּלִי חֶרֶשׂ

המקבלים טומאה כשאר כלים מגבם. 

סַפְסָלִים וְקַתֶּדְרָאוֹת

ו הַמַּכְנִיס רֹאשׁוֹ וְרֻבּוֹ לְבֵית עֲבוֹדָה זָרָה — נִטְמָא כַּנּוֹגֵעַ. וְכֵן כְּלִי חֶרֶשׂ שֶׁהִכְנִיס אֲוִירוֹ לְבֵית עֲבוֹדָה זָרָה — נִטְמָא. סַפְסָלִים וְקַתֶּדְרָאוֹת שֶׁהִכְנִיס רֻבָּן לְבֵית עֲבוֹדָה זָרָה — טְמֵאִים. וְכֻלָּן רִאשׁוֹן לַטֻּמְאָה.

 המטמאת במגע ובמשא (לעיל א,א). 

כִּנְבֵלָה

 כך מכנה הכתוב את הדברים שהוקרבו לעבודה זרה שהם כזבחים מתים, דהיינו כנבלה (וראה גם לעיל ב,י). 

שֶׁהַכָּתוּב קְרָאָן זִבְחֵי מֵתִים

שעבודה זרה ומשמשיה וכן תקרובת שלה אסורים בהנאה (הלכות עבודה זרה ז,ב), ואם ביטלוה קודם שתגיע לידי ישראל היא ומשמשיה מותרים, למעט תקרובת שאינה בטלה לעולם (שם ח,ח-ט). 

וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵין תִּקְרֹבֶת עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁל אֳכָלִים בְּטֵלָה לְעוֹלָם לְהַתִּירָהּ בַּהֲנָיָה

 פסל אותה וחיללה מלהיות תקרובת לעבודה זרה. 

אִם בִּטְּלָהּ

 שמכיוון שיש אפשרות לטהר כלי על ידי טבילתו במקווה, מועיל הביטול לטהרו מטומאה (בבלי עבודה זרה נב,א, וראה ר"ן ורש"ש שם). 

אֲבָל כְּלִי שֶׁהוּא תִּקְרֹבֶת עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁבִּטְּלוֹ טָהוֹר

ולדעת הריטב"א (עבודה זרה לב,ב) תקרובת עבודה זרה מטמאת באוהל כמת, וכן נראה דעת רבנו תם (מובא בתוספות עבודה זרה לב,ב). 

תִּקְרֹבֶת עֲבוֹדָה זָרָה מְטַמְּאָה בְּמַגָּע וּבְמַשָּׂא כִּנְבֵלָה

ז תִּקְרֹבֶת עֲבוֹדָה זָרָה מְטַמְּאָה בְּמַגָּע וּבְמַשָּׂא כִּנְבֵלָה, וְשִׁעוּרָהּ בְּכַזַּיִת. כָּל דָּבָר שֶׁמַּקְרִיבִין לָהּ, בֵּין בָּשָׂר בֵּין שְׁאָר אֳכָלִים וּמַשְׁקִין — הַכֹּל כִּנְבֵלָה, שֶׁהַכָּתוּב קְרָאָן "זִבְחֵי מֵתִים" (תהלים קו,כח). וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵין תִּקְרֹבֶת עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁל אֳכָלִים בְּטֵלָה לְעוֹלָם לְהַתִּירָהּ בַּהֲנָיָה, אִם בִּטְּלָהּ — הֲרֵי זוֹ סָפֵק לַטֻּמְאָה. אֲבָל כְּלִי שֶׁהוּא תִּקְרֹבֶת עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁבִּטְּלוֹ — טָהוֹר, וְכֵן עֲבוֹדָה זָרָה וּמְשַׁמְּשֶׁיהָ שֶׁבִּטְּלָן — טְהוֹרִין.

שדין היין שנתנסך לעבודה זרה שווה לדין הזבח שקרב לה (וכן לעניין איסור הנאה, הלכות מאכלות אסורות יא,א-ב). 

הֲרֵי יֵין נְסִיכָם כְּחֵלֶב זְבָחֵימוֹ

 יין של גויים שלא ידוע אם נתנסך, שהוא אסור בשתייה ובהנאה מגזרת חכמים (ראה שם הל' ג-ד). 

סְתָם יֵינָם שֶׁל גּוֹיִם

ונחלקו הראשונים באיזה אופן מדובר, לדעת רש"י (ע"ז לא,א) הכוונה היא שכאשר נטמא היין משרץ וכדומה הוא טמא ומטמא כשאר משקים טמאים (ראה לקמן פרק ז), אך לדעת התוספות (שם ל,ב) אפילו לא נטמא יין זה גזרו בו חכמים שיטמא מעצמו כמשקים טמאים. וכן משמע מלשון הרמב"ם. וכתבו התוספות שהיין מטמא דווקא כשיש בו שיעור רביעית (בניגוד לשאר משקים שמטמאים אפילו בכלשהו – ראה רמב"ם הלכות טומאת אוכלין ד,ב ובפסקים ושיטות שם). 

מְטַמֵּא טֻמְאָה קַלָּה כִּשְׁאָר כָּל מַשְׁקִין טְמֵאִין

ח יַיִן שֶׁנִּתְנַסֵּךְ לַעֲבוֹדָה זָרָה — מְטַמֵּא אָדָם וְכֵלִים בְּמַגָּע וּכְלֵי חֶרֶשׂ בָּאֲוִיר, וּמְטַמֵּא אָדָם בְּמַשָּׂא, כִּנְבֵלָה, וְטֻמְאָתוֹ בְּכַזַּיִת, שֶׁנֶּאֱמַר: "אֲשֶׁר חֵלֶב זְבָחֵימוֹ יֹאכֵלוּ יִשְׁתּוּ יֵין נְסִיכָם" (דברים לב,לח) — הֲרֵי יֵין נְסִיכָם כְּחֵלֶב זְבָחֵימוֹ. וְאֵין מְטַמֵּא טֻמְאָה זוֹ אֶלָּא יַיִן שֶׁנִּתְנַסֵּךְ בַּיָּד לִפְנֵי עֲבוֹדָה זָרָה, אֲבָל סְתָם יֵינָם שֶׁל גּוֹיִם — מְטַמֵּא טֻמְאָה קַלָּה כִּשְׁאָר כָּל מַשְׁקִין טְמֵאִין.

ט מִכָּל הַדְּבָרִים שֶׁבֵּאַרְנוּ מִתְּחִלַּת הַסֵּפֶר עַד כָּאן אַתָּה לָמֵד שֶׁאֲבוֹת הַטֻּמְאוֹת מֵהֶן אָבוֹת שֶׁל תּוֹרָה וּמֵהֶן אָבוֹת שֶׁל דִּבְרֵי סוֹפְרִים.

י וְכָל הַמִּתְטַמֵּא מֵחֲמַת אָב שֶׁל תּוֹרָה — הֲרֵי הוּא וְלַד טֻמְאָה שֶׁל תּוֹרָה, וְכָל הַמִּתְטַמֵּא מֵחֲמַת אָב שֶׁל דִּבְרֵי סוֹפְרִים — הֲרֵי זֶה וָלָד שֶׁל דִּבְרֵיהֶן.

יא כָּל אַב טֻמְאָה שֶׁהוּא מְטַמֵּא בְּמַגָּע וְאֵינוֹ מְטַמֵּא בְּמַשָּׂא, בֵּין אָב שֶׁל תּוֹרָה בֵּין אָב שֶׁל דִּבְרֵי סוֹפְרִים — אָדָם הַנּוֹגֵעַ בּוֹ אֵינוֹ מְטַמֵּא בְּגָדִים בִּשְׁעַת מַגָּע וְלֹא אָדָם וְלֹא כְּלֵי חֶרֶשׂ, אַף עַל פִּי שֶׁעֲדַיִן לֹא פֵּרֵשׁ מִמְּטַמְּאָיו, וַהֲרֵי הוּא אַחַר שֶׁפֵּרֵשׁ מִמְּטַמְּאָיו אוֹ קֹדֶם שֶׁיִּפְרֹשׁ וָלָד, שֶׁהוּא מְטַמֵּא אֳכָלִים וְעוֹשֶׂה אוֹתָן שֵׁנִי לַטֻּמְאָה, מִפְּנֵי שֶׁהוּא רִאשׁוֹן.

יב וְכָל אַב טֻמְאָה שֶׁהוּא מְטַמֵּא בְּמַגָּע וּבְמַשָּׂא, בֵּין אָב שֶׁל תּוֹרָה בֵּין אָב שֶׁל דִּבְרֵיהֶם — אָדָם הַנּוֹגֵעַ בּוֹ אוֹ נוֹשְׂאוֹ מְטַמֵּא בְּגָדִים בִּשְׁעַת מַגָּעוֹ וּבִשְׁעַת נְשִׂיאָתוֹ, וְעוֹשֶׂה אוֹתָן רִאשׁוֹן לַטֻּמְאָה. וְכֵן אִם נָגַע בָּאֳכָלִים — עָשָׂה אוֹתָן רִאשׁוֹן כָּל זְמַן שֶׁלֹּא פֵּרֵשׁ מִמְּטַמְּאָיו.

פֵּרֵשׁ מִמְּטַמְּאָיו — הֲרֵי הוּא רִאשׁוֹן לַטֻּמְאָה לְכָל דָּבָר, וְאֵינוֹ מְטַמֵּא בְּגָדִים, וְאִם נָגַע בָּאֳכָלִים — הֲרֵי הֵן שֵׁנִי. 

 והוא הדין לכל הכלים שנוגע בהם בשעת חיבורו במטמאיו, למעט אדם וכלי חרס (ראה הלכות פרה ה,ב ובפסקים ושיטות שם). 

מְטַמֵּא בְּגָדִים

 כאילו נגעו באב הטומאה.  

עָשָׂה אוֹתָן רִאשׁוֹן

 כלי הראוי לרכיבה שנטמא על ידי מדרס הזב (ראה הלכות מטמאי משכב ומושב ו,א; ז,א). 

וְהַמֶּרְכָּב

 לעיל א,א, הלכות מטמאי משכב ומושב ו,ב. 

כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ

בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בִּשְׁאָר כָּל הָאָבוֹת חוּץ מִן הַנְּבֵלָה וְהַמֶּרְכָּב. אֲבָל הַנְּבֵלָה וְהַמֶּרְכָּב, אַף עַל פִּי שֶׁהֵן מְטַמְּאִין בְּמַגָּע וּבְמַשָּׂא — הַנּוֹגֵעַ בָּהֶן אֵינוֹ מְטַמֵּא בְּגָדִים בִּשְׁעַת מַגָּעוֹ, וְאִם נָגַע בָּאֳכָלִים הֲרֵי הֵן שֵׁנִי לַטֻּמְאָה, וְהַנּוֹשְׂאָן מְטַמֵּא בְּגָדִים בִּשְׁעַת נְשִׂיאָתוֹ, וְאִם נָגַע בָּאֳכָלִים עַד שֶׁלֹּא פֵּרֵשׁ הֲרֵי הֵן רִאשׁוֹן לַטֻּמְאָה, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. 

יג מֵי חַטָּאת שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן כְּדֵי הַזָּיָה, אַף עַל פִּי שֶׁהֵן כִּנְבֵלָה וּכְמֶרְכָּב שֶׁאֵין מְטַמֵּא בְּגָדִים אֶלָּא הַנּוֹשְׂאָן — הֲרֵי הַנּוֹגֵעַ בָּהֶן מְטַמֵּא בְּגָדִים בִּשְׁעַת מַגָּעוֹ מִשּׁוּם נוֹשֵׂא, שֶׁאִי אֶפְשָׁר לוֹ שֶׁיִּגַּע בַּמַּיִם וְלֹא יָסִיט אוֹתָן, וּכְבָר בֵּאַרְנוּ שֶׁאֶחָד הַנּוֹשֵׂא וְאֶחָד הַמֵּסִיט.

 מי אפר פרה אדומה שיש בהם שיעור הראוי להזאה, שהם מטמאים את מי שנוגע או נושא אותם שלא לצורך (ראה הלכות פרה טו,א). 

מֵי חַטָּאת שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן כְּדֵי הַזָּיָה

וּכְבָר בֵּאַרְנוּ

בְּנוּמֵי הַמֶּרְכָּב

וְכֵן הַנּוֹגֵעַ בְּצֶמֶר הַנְּבֵלָה אוֹ שֶׁנָּגַע בְּנוּמֵי הַמֶּרְכָּב — מְטַמֵּא בְּגָדִים בִּשְׁעַת מַגָּעוֹ מִשּׁוּם נוֹשֵׂא, שֶׁאִי אֶפְשָׁר לַנּוֹגֵעַ בִּדְבָרִים אֵלּוּ שֶׁלֹּא יָסִיט אוֹתָן, וּלְפִיכָךְ מְטַמֵּא בְּגָדִים עַד שֶׁלֹּא פֵּרֵשׁ, כְּדִין הַנּוֹשֵׂא. 

 נחשב שפרש מן הטומאה ואינו מטמא בגדים יותר (שם).  

הֲרֵי זֶה פּוֹרֵשׁ מִמְּטַמְּאָיו

יד הַבּוֹלֵעַ נִבְלַת הָעוֹף הַטָּהוֹר — בִּשְׁעַת בְּלִיעָתוֹ מְטַמֵּא בְּגָדִים, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ, וְהֵן רִאשׁוֹן לַטֻּמְאָה. וְכֵן אִם נָגַע בָּאֳכָלִין — הֲרֵי הֵן רִאשׁוֹן לַטֻּמְאָה. וְאַחַר שֶׁבָּלַע — הֲרֵי זֶה פּוֹרֵשׁ מִמְּטַמְּאָיו.

 חמש החטאות הנשרפות (ראה הלכות מעשה הקרבנות א,טו-טז). 

וּפָרִים וּשְׂעִירִים הַנִּשְׂרָפִין

 לעזאזל, ביום הכיפורים. 

וְהַמְשַׁלֵּחַ אֶת הַשָּׂעִיר

 שהמתעסק בשרפתם מטמא בגדים. 

שֶׁבִּשְׁעַת מַעֲשֵׂיהֶן מְטַמְּאִין בְּגָדִים

טו הַשּׂוֹרֵף פָּרָה אֲדֻמָּה, וּפָרִים וּשְׂעִירִים הַנִּשְׂרָפִין, וְהַמְשַׁלֵּחַ אֶת הַשָּׂעִיר, אַף עַל פִּי שֶׁבִּשְׁעַת מַעֲשֵׂיהֶן מְטַמְּאִין בְּגָדִים, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ, אִם נָגְעוּ בָּאֳכָלִים אֲפִלּוּ בִּשְׁעַת מַעֲשֵׂיהֶן — הֲרֵי הֵן שֵׁנִי לַטֻּמְאָה.

טז הַנּוֹגֵעַ בְּאָב מֵאֲבוֹת הַטֻּמְאוֹת הַמֻּשְׁלָךְ בְּתוֹךְ הַמִּקְוֶה, כְּגוֹן נְבֵלָה אוֹ שֶׁרֶץ אוֹ מִשְׁכָּב שֶׁהָיָה בַּמִּקְוֶה וְנָגַע בּוֹ — הֲרֵי זֶה טָמֵא, שֶׁנֶּאֱמַר: "אַךְ מַעְיָן וּבוֹר מִקְוֵה מַיִם יִהְיֶה טָהוֹר וְנֹגֵעַ בְּנִבְלָתָם יִטְמָא" (ויקרא יא,לו) — אֲפִלּוּ כְּשֶׁהֵן בְּתוֹךְ הַמִּקְוֶה מְטַמְּאִין. וּכְשֶׁיַּעֲלֶה מִן הַמִּקְוֶה — הֲרֵי זֶה הַנּוֹגֵעַ יִטְהַר.

 כלי הראוי לשכיבה שנטמא על ידי מדרס הזב, שהוא מטמא במגע ובמשא והנוגע בו או נושאו מטמא בגדים (הלכות מטמאי משכב ומושב ו,ב).  

מִשְׁכָּב

 טימא אותו באחת מן הדרכים שמטמאת טומאת מדרס (ראה שם ז,א).  

שֶׁדָּרַס עַל הַמִּשְׁכָּב

וְכֵן זָב שֶׁדָּרַס עַל הַמִּשְׁכָּב שֶׁהוּא מֻנָּח בַּמִּקְוֶה — הֲרֵי הַמִּשְׁכָּב טָמֵא, וּכְשֶׁיַּעֲלֶה הַמִּשְׁכָּב מִן הַמִּקְוֶה — טָהוֹר, שֶׁהֲרֵי עָלְתָה לוֹ טְבִילָה. וְזֶה הַנּוֹגֵעַ בַּמִּשְׁכָּב כְּשֶׁהוּא בַּמִּקְוֶה, אִם פָּשַׁט יָדוֹ וְנָגַע חוּץ לַמִּקְוֶה — הֲרֵי זֶה מְטַמֵּא בְּגָדִים, וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר שֶׁהוּא מְטַמֵּא אֳכָלִין  וּמַשְׁקִין.

א טֻמְאַת עֲבוֹדָה זָרָה מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים, וְיֵשׁ לָהּ רֶמֶז מִן הַתּוֹרָה: "הָסִרוּ אֶת אֱלֹהֵי הַנֵּכָר אֲשֶׁר בְּתֹכְכֶם וְהִטַּהֲרוּ וְהַחֲלִיפוּ שִׂמְלֹתֵיכֶם" (בראשית לה,ב). וְאַרְבָּעָה אֲבוֹת הַטֻּמְאָה יֵשׁ בָּהּ: עֲבוֹדָה זָרָה עַצְמָהּ, וּמְשַׁמְּשֶׁיהָ, וְתִקְרֹבֶת שֶׁלָּהּ, וְיַיִן 