Back
Arachin
Daf 8bשְׁנֵים עָשָׂר – פִּתְחָהּ שְׁמוֹנָה,
If she said: I saw twelve impure days,
שְׁלֹשָׁה עָשָׂר – פִּתְחָהּ שִׁבְעָה,
If she said: I saw thirteen impure days, i.e., I had a discharge of blood for thirteen days, the alleviation of her state of uncertainty occurs after she experiences seven clean days, to account for the possibility that the first two days of discharge occurred on the last two of the eleven days of ziva and the others occurred on the seven days of her menstrual cycle and the four subsequent days. If so, she would be left with only seven more days until the end of the full eighteen-day cycle, and when she next experiences a discharge it is the beginning of her new menstrual cycle.
RASHI
שנים עשר פתחה שמונה דלאחר שישבה שמונה נקיים יצתה מן הספק ממה נפשך אפילו תאמר שנים הראשונים סוף זיבה היו הרי כלו לה ממנין האחרון י"ח ימים ויצאו ימי נדות וזוב ותחילת נדה היא אבל יום שמיני עצמו ספק הוא דיש לומר שנים מן הי"ב היו סוף זיבה והעשרה שבעה מהן לנדות והשלשה לזוב והויא זבה וז' נקיים ישבה ושמיני זה שראתה בו עדיין מן האחד עשר הוא ואינה תחילת נדה שאין בין סוף נדה לתחילת נדה פחות מי"א יום דכלו הי"ב ימים ממנין האחרון או שמא תחילת נדה היא שיום ראשון של שנים עשר תחילת נדה היה ולסוף שבעה כלו להם ימי נדות והתחילו בשמיני ימי זיבה וליום שנים עשר הלכו להם מימי זוב חמשה נמצא שיכלו להם ימי זוב לסוף ששה ולסוף ששה כלו ימי נדה וזוב והרי ישבה [שבעה] נקיים לזיבה ושמיני זה תחילת נדה הוא והיינו ספק וקלקול גדול שלא תחזור לפתח נדתה עד לאחר י"ז יום דהדרא והויא לה טועה שאמרה יום אחד טמא ראיתי ואיני יודעת אם בימי נדה ואם בימי זיבה ואם תפסוק לאחר ראיית שמיני זה שבעה ימים ותראה ותרצה לשמור יום כנגד יום נחמיר עליה ונאמר שמא יום שראתה בו סוף זיבה היה ועכשיו תחילת נדה הוא או אם תראה ג' ותרצה למנות ארבעה ימים נחמיר עליה ונאמר שמא אותו יום שמיני שראתה בו תחילת נדה היה ועכשיו בימי זוב היא וזבה היא וכן בספק זה היא לעולם עד שתשב שבעה נקיים:
שֶׁאֵין פֶּתַח בַּטּוֹעָה פָּחוֹת מִשִּׁבְעָה וְלֹא יָתֵר עַל שִׁבְעָה עָשָׂר.
All this shows that there is no alleviation of a woman’s state of uncertainty if she had a discharge of blood and is unsure whether it was during her days of menstruation or during her days of ziva in fewer than seven clean days and in no more than seventeen clean days.
RASHI
שלשה עשר פתחה שבעה ב' (ימים) קמאי מספקינן לסוף זיבה פשו להו י"א וז' נקיים הרי י"ח:
אֲמַר לֵיהּ רַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה לְרַבָּה: לָמָּה לִי כּוּלֵּי הַאי? תִּימְנֵי שִׁבְעָה וְתִשְׁתְּרִי!
Rav Adda bar Ahava said to Rabba: Why do I need all of these clean days? Let her count a mere seven clean days and be permitted to her husband.
RASHI
שאין פתח בטועה פחות משבעה שאפילו ראתה ארבעה עשר אינה חוזרת לפתחה בפחות מז' נקיים דממה נפשך זבה היא כל זמן שלא ישבה ז' נקיים לא תצא מידי זיבה:
אֲמַר לֵיהּ: לְתַקּוּנָהּ לִידֵי נִדָּה וּפִתְחָהּ קָאָמְרִינַן.
Rabba said to him: We say that she must experience seventeen clean days only with regard to setting her right concerning her status as a menstruating woman and the alleviation of her state of uncertainty. It is true that a woman can always become permitted to her husband after seven clean days. The discussion in the mishna and baraita concerns the resolution of uncertainty about whether her next discharge of blood will render her a menstruating woman or a zava . This is significant because if she is menstruating she can become ritually pure and permitted to her husband after seven days even if none of them are clean days, whereas if the discharge occurred over one or two days during the eleven days of ziva , she becomes pure after one clean day; and if the bleeding lasts three days or more during that time, she must wait for seven clean days.
RASHI
א"ל רב אדא וכו' רב אדא טעי וסבר דכל הנך י"ז וט"ז וט"ו למשרייה לגברא קאמרי:
תָּנוּ רַבָּנַן: כָּל הַטּוֹעוֹת זָבוֹת, מְבִיאוֹת קָרְבָּן וְאֵינוֹ נֶאֱכָל, חוּץ מִפִּתְחָהּ שִׁבְעָה וּפִתְחָהּ שְׁמוֹנָה, שֶׁמְּבִיאוֹת קָרְבָּן וְנֶאֱכָל.
§ The Sages taught in a baraita : All women who experience a discharge of blood and are unsure whether it is during the days of menstruation or the days of ziva are considered zavot .
RASHI
נדה ופתחה שתדע מאימת תמנה ימי נדה שאם תראה שלשה או ארבעה ימים לא תמנה אלא שלשה והם ואינך יהיו לה ימי זוב שאם תראה אחר תהא שומרת יום:
אַטּוּ כָּל הַטּוֹעוֹת זָבוֹת? וְתוּ, יוֹם אֶחָד וּשְׁנֵי יָמִים בַּת אִיתוּיֵי קָרְבָּן הִיא?
The Gemara asks: Is that to say that all women who experience a discharge of blood and are unsure whether it is during the days of menstruation or the days of ziva are considered zavot ? It is in fact unknown whether they are menstruating or are zavot . And furthermore, is a woman who experienced a discharge for one day or for two days fit to bring an offering? Only a zava who experienced a discharge for three consecutive days is required to bring an offering.
RASHI
כל הטועות זבות לקמן מפיך לה ומפרש אלא כל זבות הטועות כלומר כל הנך דאיכא בהנך דלעיל דמצינן לספוקינן בזבות כגון כולהו בר מיום אחד טמא ושני ימים טמא דבציר מתלתא יומי טמא ליכא לספוקה בזבה:
מביאות קרבן לסוף שבעה נקיים שתי תורים אחד לחטאת ואחד לעולה כדין זבה דשמא זבות היו:
ואינו נאכל החטאת אינה נאכלת דשמא לא ימי זיבה היו וחטאת זו חולין ומליקתה נבילה דחולין מלוקין אינן אלא נבילה והעולה קריבה על תנאי אם זבה היא תהא לחובתה ואם לאו תהא לנדבה אבל חטאת נדבה ליכא:
חוץ מפתחה ז' ופתחה ח' שמביאות קרבן ונאכל דממה נפשך כיון דראתה י"ב רצופין זבות נינהו דאי נמי אמרת שני קמאי לסוף זיבה אפ"ה הויא תחלת נדות וזיבה ממנין האחרון דהא פשו להו י' ימים ז' לנדות וג' לזוב וכ"ש אי קמאי הוו תחלת נדות או ג' מינייהו סוף זיבה ממה נפשך זבות הן אבל כולהו קמייתא ספק זבות הן דאיכא למימר ג' ימים מהנך זיבה הוו וזבה היא ואיכא למימר לאו זבה היא דב' יומי קמאי מסוף זבות ותו לא הויא זבה ממנין האחרון:
אֶלָּא, כָּל זָבוֹת הַטּוֹעוֹת מְבִיאוֹת קָרְבָּן וְאֵינוֹ נֶאֱכָל, חוּץ מִפִּתְחָהּ שִׁבְעָה וּפִתְחָהּ שְׁמוֹנָה, שֶׁמְּבִיאוֹת קָרְבָּן וְנֶאֱכָל.
The Gemara answers: Rather, the baraita means that all zavot , i.e., women who experienced a discharge for three consecutive days, who are unsure whether their discharge took place during the seven days of menstruation or the eleven days of ziva , can become ritually pure after seven clean days, at which point they bring an offering, but it is not eaten by the priests. This, the baraita continues, is the case for all women except for a woman who experiences a discharge for thirteen consecutive days, whose alleviation of her state of uncertainty occurs after seven clean days, and for a woman who experiences a discharge for twelve consecutive days, whose alleviation of her state of uncertainty occurs after eight clean days. These women bring the offering of a zava and it is eaten by the priests.
RASHI
אטו כל הטועות זבות והא חששא בעלמא הוא ולאו ודאי זבות נינהו:
מתני׳ אֵין בַּנְּגָעִים פָּחוֹת מִשָּׁבוּעַ אֶחָד, וְלֹא יָתֵר עַל שְׁלֹשָׁה שָׁבוּעוֹת.
There are symptoms of leprosy that a priest will immediately confirm to be ritually pure or ritually impure, and there are others for which the priest quarantines the leper in order to determine his status. With regard to leprous marks,
RASHI
אלא כל זבות הטועות דמשמע כל שיש לספקו בזוב מחמת טעותו דהיינו משלשה ימים טמא ראיתי ואילך:
TOSAFOT
ולא יתר על ג' שבועות נגעי בתים דזימנין דלא ידעינן אם נטהרו לגמרי עד שלשה שבועות כגון שאם עמד בראשון ובשני וחלץ וקוצה וטח ונתן לו שבוע אחר שאם חזר טעון נתיצה ואם לא חזר טהור אבל אדם לעולם בשני שבועות ידעינן דיניו דאם עמד בשבוע שני טהור מיד ובפחות (מששה) ימים אין לידע טהרתו דאין הסגר פחות משבעה:
גמ׳ פָּחוֹת מִשָּׁבוּעַ – נִגְעֵי אָדָם, וְלֹא יָתֵר עַל שְׁלֹשָׁה שָׁבוּעוֹת – נִגְעֵי בָתִּים.
When the mishna states that there is no period of quarantine less than one week,
RASHI
מתני' אין טוהר בנגעים בפחות משבוע אחד להסגר:
אָמַר רַב פַּפָּא: ״צִדְקָתְךָ כְּהַרְרֵי אֵל״ – אֵלּוּ נִגְעֵי אָדָם, ״מִשְׁפָּטֶיךָ תְּהוֹם רַבָּה״ – אֵלּוּ נִגְעֵי בָתִּים.
§ Rav Pappa says: In the phrase: “Your benevolence is like the mighty mountains” (Psalms 36:7), these acts of benevolence are referring to leprous marks that affect a person.
RASHI
גמ' נגעי אדם יש בהם בשבוע אחד כדכתיב בפרשה:
נגעי בתים שלש שבועות כדתניא בתורת כהנים ושב הכהן ובא הכהן זו היא שיבה זו היא ביאה מה ביאה חולץ וקוצה וטח ונותן לו שבוע אף שיבה כו' ומנין שאם עמד הנגע בעיניו בזה ובזה בשבוע ראשון ושניה מנין שחולץ וקוצה וטח ונותן לו שבוע והיינו שבוע שלישי ת"ל ובא הכהן ואם בא יבא הכהן מה מצינו וכו':
TOSAFOT
משפטיך תהום רבה נגעי בתים שיכולין לבא לידי איחור של שלש שבועות:
פְּשָׁטֵיהּ דִּקְרָא בְּמַאי כְּתִיב? אָמַר רַב יְהוּדָה: אִלְמָלֵא צִדְקָתְךָ כְּהַרְרֵי אֵל – מִי יוּכַל לַעֲמוֹד לִפְנֵי מִשְׁפָּטֶיךָ תְּהוֹם רַבָּה. רַבָּה אָמַר: צִדְקָתְךָ כְּהַרְרֵי אֵל – מִפְּנֵי שֶׁמִּשְׁפָּטֶיךָ תְּהוֹם רַבָּה.
The Gemara asks: To what does the plain meaning of the aforementioned verse refer? Rav Yehuda said that the plain meaning of the verse is as follows: If not for the fact that Your benevolence is like the mighty mountains, who could withstand Your judgments, which are like the great deep? Rabba says the verse should be understood differently: Your benevolence is like the mighty mountains, because Your judgments are like the great deep.
RASHI
אלו נגעי אדם שנבררין בשבוע אחד אם לטהר אם ליחלט וצדקה גדולה היא זו:
בְּמַאי קָמִיפַּלְגִי? בִּדְרַבִּי אֶלְעָזָר וְרַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי חֲנִינָא, דְּאִיתְּמַר, רַבִּי אֶלְעָזָר אָמַר: כּוֹבֵשׁ, רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי חֲנִינָא אָמַר: נוֹשֵׂא;
The Gemara asks: With regard to what principle do Rav Yehuda and Rabba disagree? The Gemara answers that they disagree with regard to the dispute between Rabbi Elazar and Rabbi Yosei, son of Rabbi Ḥanina, about how God applies His attribute of “abundant in kindness” (Exodus 34:6) when He judges a person whose merits and sins are equal. As it was stated that Rabbi Elazar says: He hides away some sins and does not put them on the scale, thereby allowing the merits to outweigh the sins. Rabbi Yosei, son of Rabbi Ḥanina, says: He lifts the side of the scale that holds the sins so that the merits outweigh the sins.
RASHI
אלמלא צדקתך כו' כדמפרש לקמן:
רַבָּה כְּרַבִּי אֶלְעָזָר, וְרַב יְהוּדָה כְּרַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי חֲנִינָא.
The Gemara explains the connection between the two disputes: Rabba holds in accordance with the opinion of Rabbi Elazar, and therefore he interprets the verse as saying that God is benevolent because He discards one’s judgments, i.e., sins, by throwing them to the great deep, thereby allowing his merits to outweigh his sins. And Rav Yehuda holds in accordance with the opinion of Rabbi Yosei, son of Rabbi Ḥanina, and therefore he interprets the verse to mean that God lifts the side of merits as high as the mighty mountains, and were it not for this act of benevolence no one could stand before God’s judgments, which are like the great deep.
RASHI
במאי קמיפלגי [וכו'] רבי אלעזר אמר כובש הקב"ה כובש ומסתיר עונות תחת מחילת כסא הכבוד כדי שיכריעו הזכיות:
נושא נושא ומגביה כף העונות למעלה כדי שיכריעו הזכיות:
מתני׳ אֵין פּוֹחֲתִין מֵאַרְבָּעָה חֳדָשִׁים הַמְעוּבָּרִים בְּשָׁנָה, וְלֹא נִרְאֶה יָתֵר עַל שְׁמוֹנָה. שְׁתֵּי הַלֶּחֶם אֵין נֶאֱכָלִין פָּחוֹת מִשְּׁנַיִם, וְלֹא יָתֵר עַל שְׁלֹשָׁה. לֶחֶם הַפָּנִים אֵין נֶאֱכָל פָּחוֹת מִתִּשְׁעָה, וְלֹא יָתֵר עַל אַחַד עָשָׂר.
No fewer than four full thirty-day months may be established
RASHI
רבה כר' אלעזר והכי קאמר צדקתך כהררי אל שאתה מצדיקנו במה שאתה כובש ומסתיר משפטיך דהיינו עונות בתהום רבה:
ורב יהודה כר' יוסי [בר"ח] והכי קאמר אלמלא צדקתך כהררי אל שאתה עושה לנו צדקה שאתה מגביה עונות מי יוכל לעמוד מפני משפטיך שיהו מכריעין עד תהום רבה:
אֵין קָטָן נִימּוֹל פָּחוֹת מִשְּׁמוֹנָה, וְלֹא יָתֵר עַל שְׁנֵים עָשָׂר.
A minor boy is not circumcised before the eighth day
RASHI
מתני' אין פוחתין מארבעה חדשים מעוברין של שלשים יום בשנה ועולא מפרש טעמא בגמ':
פחות משנים ליום שני לאפייתן:
ולא יותר על שלש ליום שלש לאפייתן נאכלין ותו לא. חל יום טוב של עצרת להיות באחד בשבת נאפות בערב שבת שאין אפייתן דוחה לא שבת ולא י"ט ונאכלות בי"ט לאחר תנופתן דהיינו ליום שלישי וכשחל עצרת באחד משאר ימי השבת נאפות ערב י"ט ונאכלות בי"ט שהוא שני לאפייתן:
לחם הפנים כו' כיצד נאפין בערב שבת ונאכלין לשבת האחרת שהוא יום תשיעי לאפייתן חלו שני ימים טובים של ראש השנה להיות חמישי בשבת וששי בשבת נאפה לחם הפנים ברביעי בשבת ונסדר בשבת ונאכל בשבת שניה שהוא אחד עשר לאפייתו:
גמ׳ מַאי ״לֹא נִרְאֶה יָתֵר עַל שְׁמֹנָה״? אָמַר רַב הוּנָא: לֹא נִרְאֶה לַחֲכָמִים לְעַבֵּר יָתֵר עַל שְׁמוֹנָה. מַאי שְׁנָא תִּשְׁעָה דְּלָא – אִם כֵּן
The Gemara asks: What is the meaning of the statement of the mishna that it did not seem appropriate to establish more than eight? Rav Huna says: It did not seem appropriate to the Sages to extend more than eight months in a year and establish them as full, thirty-day months. The Gemara asks: What is different about nine months, in that the Sages did not deem it appropriate to establish that many full months in one year? Apparently, the Sages were concerned that if so, i.e., if there were that many full months,
RASHI
קטן נימול לשנים עשר כיצד נולד בין השמשות של ערב שבת אינו נימול בשבת דשמא תשיעי הוא דבין השמשות ספק יום ספק לילה ואם יום הוא נמצא שבת יום תשעה ומילה שלא בזמנה אינה דוחה לא שבת ולא יו"ט ואם חלו שני ימים טובים של ר"ה אחר אותו שבת אינו נימול עד יום שלישי שהוא שנים עשר ללידתו:
TOSAFOT
מאי שנא תשעה דלא דאם כן מקדים סיהרא ג' ימים שאם מולד תשרי בתחילת ליל שבת מולד תשרי הבא ביום ד' ח' שעות וכי עבדינן אחד מלא ואחד חסר נקבע ר"ה בד' וכשאנו עושים תשעה מליאים הרי הקביעות מתאחר שלשה ימים ונדחה ר"ה מיום המולד שלשה ימים שהקיבוע יהיה ביום שבת ומיום ארבע היה המולד השתא נמי קדים תרי יומי שמאחר הקיבוע שני ימים למולד יום ד' ויום ה' וביום ו' יהיה הקיבוע והרי דמקדים תרי יומי דמיום ד' תהיה נראה לבנה החדשה וקשה לרש"י לישני דמשכחת דלא מקדים שני ימים כגון דמולד קיבוע שעבר היה ביום ד' דשית שעי מיכסי סיהרא ולא תראה עד למחר ביום ה' דלא מקדים רק חד יומא דבהכי מיתוקמא לפי התירוץ דאין המולד נראה ביומו משום דמיכסי סיהרא שית שעי כך פי' בקונטרס דפירש הכא נמי כגון שהיתה שנה מעוברת ועיבור שנה חדש ושדי ה' כ"א תקפ"ט ותמצא מולד תשרי ביום ה' כ"א שעה ושית שעי מיכסי סיהרא תמצא שלא תראה הלבנה עד ליל ששה (ועיבור שנה חדש) ואין מאחר קיבוע של שנה זו משל אשתקד בשביל העיבור רק ה' ימים ולולי ב' מליאים היה הקיבוע ביום ה' בשביל (ה') מליאים יתירים על אחד מלא ואחד חסר מתאחר הקיבוע יום חמישי ויום ששי ויקבע ביום שביעי כמו אשתקד והשתא לא קדמה ראיית הלבנה לקיבוע אלא יום אחד ופי' בקונטרס ואע"ג דזימנין דאיכא כגון אם היה המולד דאשתקד בערב שבת בשמונה עשר ונקבע בשבת וכי שדית ה' כ"א תקפ"ט תמצא המולד ביום ה' י"ד ונראית הלבנה בו ביום ועתה קבעו בשבת דהא שמונה מליאים עבדת והשתא קדים תרי יומי לאו פירכא היא דאנן בהכי מוקמינן בדלא קדים אלא חד יומא ועוד קשה לו השתא דקאמר הש"ס מקדים תרי יומי משמע דלעולם לא אירע כן והשתא אנו דוחים בו מולד הבא בגטר"ד ויקבע ביום ה' ואיכא תרי יומי וליכא לדחויי דהשתא לא איכפת לן מיהא דמכמה דברים אין מנהג שוה למה שהיה בימי האמוראים דבימיהם לא היו דוחין יום אחד מפני ערבה כאשר אנו דוחים דהא ליתא דהא רש"י פי' ותירץ דלכך לא דחו השתא יום ז' לקיים מצות שופר משום דא"כ זימנין דאשכחן דמקדים תרי יומי דאירע המולד בהי"ח ונדחה גם למחר משום תרי שבי ואי דחינו ליה גם ביום ז' עד יום א' אשתכח דמקדים תרי יומי השתא נמי דייקינן ותירץ רש"י דלכך אין אנו תופסין גטר"ד להקדים תרי יומי דלבני בבל מיכסי סיהרא י"ח מחדתא (ושית מעתיקא) כדאי' סוף פ' קמא דר"ה (דף כ:) ולא הוי מקדים תרי יומי הואיל ולא לכל נראית באותו יום עד למחר וא"ת א"כ מאי קשיא ליה (תרי) נמי מקדים תרי יומי הלא כשהמולד דאשתקד בתחילת ליל שבת האידנא בד' ח' שעי וליכא הקדמה ב' יומי וי"ל דמשמע ליה דהמולד דאשתקד היה ביום ו' י"ח או למטה דומיא דרישא דאין פוחתין מד' חדשים מעוברין וח' חסירים דבכך תתפרש לרב הונא וכן מפרש לה לעולא בסמוך ולא משכחת פירושו של עולא דח' חסירים עבדינן רק בכהאי גוונא שמולד דאשתקד היה מיום שלפני הקיבוע הילכך משמע ליה לרב הונא דסיפא נמי מיירי בהכי שהמולד דאשתקד קדם ליום הקיבוע בו' י"ח הילכך האידנא המולד ביום ארבעה ב' שעות דכי נמי מיכסי שמונה עשר שעות תראה ביום רביעי וניחא השתא להא אמאי לא שני דאשתקד היה המולד בז' י' שעות דמשמע ליה דומיא דסיפא דהמולד ביום שלפני הקיבוע ואם תאמר למאי דפרשינן דלא תפסין למקדים סיהרא אם לא קדם י"ח שעה מאי קאמר בתחילת הסוגיא השתא קדים תרי יומי כי עבדינן שני מלאים יתירים על כסדרן ומאי קאמר הלא יכול להיות דבשני מלאים היה המולד לתשעה שעות דכל אותו יום לא תראה לבני בבל וי"ל דפריך מקדים תרי יומי היכא מיהא דאשתקד אירע המולד ביום שלפני הקיבוע [ביום ו' שעה דהאידנא יארע ביום הקיבוע דכי נמי תתכסה י"ח תראה אחר כך. רש"י]: