Back
Bava Batra
Daf 12bמִשְּׁמֵיהּ דְּרַבִּי עֲקִיבָא בַּר יוֹסֵף כְּוָותֵיהּ. אֲמַר רַב אַשִׁי: וּמַאי קוּשְׁיָא? דִּלְמָא לְהָא מִילְּתָא בַּר מַזָּלֵיהּ הוּא!
in the name of the well-known tanna Rabbi Akiva
RASHI
משמיה דרבי עקיבא כוותיה וליכא למימר בני חד מזלא נינהו שהרי ר״ע חכם ממנו הרבה:
אֶלָּא אֲמַר רַב אַשִׁי: תֵּדַע, דְּאָמַר גַּבְרָא רַבָּה מִילְּתָא, וּמִתְאַמְרָא הֲלָכָה לְמֹשֶׁה מִסִּינַי כְּוָותֵיהּ. וְדִלְמָא כַּסּוּמָא בָּאֲרוּבָּה! וְלָאו טַעַם יָהֵיב?
Rather, Rav Ashi said: Know that this is so, as a great man makes a statement and the same statement is then cited as a halakha transmitted to Moses from Sinai in accordance with his statement. The Sage makes a statement that corresponds to words pronounced in Heaven, which, without prophecy, is beyond human capability. The Gemara states: But perhaps he arrived at this idea by chance, without the assistance of prophecy, like a blind man who makes his way through a skylight. A blind man cannot deliberately find a skylight; therefore, his finding it occurs by chance. The Gemara answers: But does the Sage not offer a reason for his statement? The fact that he demonstrates an understanding of the issue indicates that he does not arrive at his idea by chance, but rather by prophecy.
RASHI
ולאו טעמא קאמר במילתיה וכיון דאמר טעמא אין זה כסומא שמכוון לירד בארובה במקרה בעלמא אלא סברת הלב היא הבאה לו בנבואה וזכה להסכים להלכה למשה מסיני:
אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: מִיּוֹם שֶׁחָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, נִיטְּלָה נְבוּאָה מִן הַנְּבִיאִים וְנִיתְּנָה לַשּׁוֹטִים וְלַתִּינוֹקוֹת. לַשּׁוֹטִים – מַאי הִיא? כִּי הָא דְּמָר בַּר רַב אַשִׁי דַּהֲוָה קָאֵי בְּרִסְתְּקָא דִּמְחוֹזָא, שְׁמָעֵיהּ לְהַהוּא שׁוֹטֶה דְּקָאָמַר: רֵישׁ מְתִיבָתָא דְּמָלֵיךְ בְּמָתָא מְחַסְיָא – ״טַבְיוּמֵי״ חֲתִים. אֲמַר: מַאן חֲתִים ״טַבְיוּמֵי״ בְּרַבָּנַן? אֲנָא, שְׁמַע מִינָּהּ לְדִידִי קַיְימָא לִי שַׁעְתָּא. קָם אֲתָא. אַדַאֲתָא אִימְנוּ רַבָּנַן לְאוֹתְבֵיהּ לְרַב אַחָא מִדִּפְתִּי בְּרֵישָׁא.
Rabbi Yoḥanan said: From the day that the Temple was destroyed, prophecy was taken from the prophets and given to imbeciles and children. The Gemara explains: In what way was prophecy given to imbeciles? It was like this incident involving Mar bar Rav Ashi,
RASHI
בריסתקא שוק רשות הרבים:
דמליך השתא במתא מחסיא שעתיד להיות ראש הישיבה עכשיו:
טביומי חתים כשחותם באיגרת חותם שמו טביומי:
קיימא לי שעתא מזל:
כֵּיוָן דְּשָׁמְעִי דְּאָתָא, שְׁדוּר זוּגָא דְּרַבָּנַן לְגַבֵּיהּ לְאִימְלוּכֵי בֵּיהּ, עַכְּבֵיהּ. הֲדַר שְׁדוּר זוּגָא דְּרַבָּנַן אַחֲרִינָא, עַכְּבֵיהּ גַּבֵּיהּ, עַד דְּמָלוּ בֵּי עֲשָׂרָה. כֵּיוָן דְּמָלוּ בֵּי עֲשָׂרָה, פְּתַח הוּא וּתְנָא וּדְרַשׁ, לְפִי שֶׁאֵין פּוֹתְחִין בְּכַלָּה פָּחוֹת מֵעֲשָׂרָה.
As soon as the Sages heard that Mar bar Rav Ashi had arrived, they determined not to proceed with their appointment without the approval of an important figure such as him. They sent a pair of Sages to him to consult with him, and he detained them. They again sent a pair of Sages to him, and he detained them as well. This continued until they completed a quorum of ten Sages. Once they reached ten men, Mar bar Rav Ashi opened his lecture, taught, and expounded. He did not speak earlier because one should not open a lecture during kalla, the gatherings for Torah study during the months of Elul and Adar, when less than ten men are present. He was then appointed as head of the yeshiva.
RASHI
שדרו זוגא דרבנן לגביה דמר בר רב אשי:
לאימלוכי ביה ליטול עצה ורשות להמליך את רב אחא:
פתח ותנא דרשה ונעשה ראש הישיבה:
קָרֵי רַב אַחָא אַנַּפְשֵׁיהּ: כָּל הַמְּרֵיעִין לוֹ – לֹא בִּמְהֵרָה מְטִיבִין לוֹ, וְכָל הַמְּטִיבִין לוֹ – לֹא בִּמְהֵרָה מְרֵיעִין לוֹ.
Understanding that he had been passed over for the position, Rav Aḥa of Difti read about himself the rabbinic aphorism: Anyone who is treated poorly will not soon be treated well; and anyone who is treated well will not soon be treated poorly. Rav Aḥa understood that he had lost the chance to be appointed, whereas Mar bar Rav Ashi had the good fortune to be appointed, and would remain in his position.
RASHI
כל המריעין לו כו׳ כלומר הואיל ונדחה השעה לא ימליכוני עוד:
TOSAFOT
כל המריעין לו לא במהרה מטיבין לו ובשילהי מרובה (ב״ק דף פ: ושם ד״ה לעולם) דקאמר רב אחא גופיה לעולם אין מטיבין לו איכא למימר דמתחל׳ אמר לא במהרה מטיבין שהיה מצפה שיחזירוהו לגדולתו וכשראה שלא החזירוהו שוב אמר לעולם אין מטיבין לו:
תִּנוֹקֹת – מַאי הִיא? כִּי הָא דְּבַת רַב חִסְדָּא הֲוָה יָתְבָה בִּכְנָפֵיהּ דַּאֲבוּהּ, הָווּ יָתְבִי קַמֵּיהּ רָבָא וְרָמִי בַּר חָמָא. אֲמַר לָהּ: מַאן מִינַּיְיהוּ בָּעֵית? אֲמַרָה לֵיהּ: תַּרְוַיְיהוּ, אֲמַר רָבָא: וַאֲנָא בַּתְרָא.
And in what way was prophecy given to children? It was like this incident involving the daughter of Rav Ḥisda, who when she was a child was sitting on her father’s lap while he sat and learned. Rava and Rami bar Ḥama were sitting before him. Rav Ḥisda jokingly said to his daughter: Which of them would you want as a husband? She said: I want both of them. Rava said: And I will be last. And this is what happened; first she married Rami bar Ḥama, and when he died she married Rava.
אָמַר רַבִּי אַבְדִּימִי דְּמִן חֵיפָה: קוֹדֶם שֶׁיֹּאכַל אָדָם וְיִשְׁתֶּה יֵשׁ לוֹ שְׁתֵּי לְבָבוֹת, לְאַחַר שֶׁאוֹכֵל וְשׁוֹתֶה – אֵין לוֹ אֶלָּא לֵב אֶחָד, שֶׁנֶּאֱמַר: ״אִישׁ נָבוּב יִלָּבֵב״, וּכְתִיב: ״נְבוּב לֻחֹת״, וּמְתַרְגְּמִינַן: חֲלִיל לוּחִין.
Having already cited one statement of Rabbi Avdimi from Haifa, the Gemara cites another statement in his name: Rabbi Avdimi from Haifa says: Before a person eats and drinks he has two hearts,
RASHI
איש נבוב כשהוא חלול בלא כרס מלאה:
ילבב כמה לבבות שאינו מסכים לדעת שלמה:
אָמַר רַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוֹשֻׁעַ: הָרָגִיל בְּיַיִן, אֲפִילּוּ לִבּוֹ אָטוּם כִּבְתוּלָה – יַיִן מְפַקְּחוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְתִירוֹשׁ יְנוֹבֵב בְּתֻלוֹת״.
The Gemara continues to discuss the meaning of nevuv, Rav Huna, son of Rav Yehoshua, says: With regard to one who is accustomed to wine, although his heart, i.e., his mind, is closed like a virgin, wine opens it, as it is stated: “And new wine opens [yenovev] the virgins” (Zechariah 9:17). The word yenovev is used here in the sense of clearing out a space: Even if one’s heart and mind are closed, wine will open them to understanding.
RASHI
ינובב בתולות לב אטום כבתולות עושה נבוב וחלול:
אָמַר רַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוֹשֻׁעַ: פְּשִׁיטָא, חֵלֶק בְּכוֹר וְחֵלֶק פָּשׁוּט – יָהֲבִינַן לֵיהּ אַחַד מִצְרָא, יָבָם מַאי?
§ The Gemara resumes its discussion of the division of property. Rav Huna, son of Rav Yehoshua, says: It is obvious that if a person inherits a portion of his father’s estate because he is the firstborn, and he also inherits a portion of that estate as an ordinary son,
RASHI
פשיטא חלק בכור וחלק פשוט שני חלקין שהבכור נוטל אחד משום בכורה ואחד משום פשיטות יהבינן ליה אחד מצרא זו אצל זו שהרי שניהן חלקו הן והרי הן כחלק אחד:
יבם מאי המייבם את אשת אחיו דקם תחתיו לנחלה ונוטל שני חלקים מאי מי מצו אמרי ליה הואיל ומכח אחרינא קאתי לא יהבי להו ניהליה אחד מצרא זו אצל זו אי לאו מעליתא גבן בדמי:
TOSAFOT
חלק בכור וחלק פשוט יהבינן ליה אחד מצרא כדנפקא לן ביש נוחלין (לקמן בבא בתרא דף קכד.) מדכתיב פי שנים מקיש חלק בכורה לחלק פשוט:
אֲמַר אַבַּיֵי: הִיא הִיא; מַאי טַעֲמָא? בְּכוֹר קָרְיֵיהּ רַחֲמָנָא. רָבָא אֲמַר, אָמַר קְרָא: ״וְהָיָה הַבְּכוֹר״, הֲוָיָיתוֹ כִּבְכוֹר וְאֵין חֲלוּקָתוֹ כִּבְכוֹר.
Abaye said: This case is equal to that case. What is the reason for this? The Merciful One calls the yavam “firstborn” (see Yevamot 24a) and therefore he is treated like a firstborn in all regards. He receives the two portions of his father’s estate as a single parcel of land. But Rava said: The verse states: “And it shall be, the firstborn” (Deuteronomy 25:6). With regard to his being, i.e., his inheritance itself, he is like a firstborn; but as for the distribution of the estate, he is not like a firstborn,
RASHI
הבכור אשר תלד ביבם קמשתעי דמצוה בגדול לייבם אשר תלד פרט לאיילונית והכי מדרש קרא יבמה יבא עליה וגו׳ והיה הבכור איזה מן היבמין יבא עליה הבכור אשר תלד וכגון שהיבמה בת וולדות היא פרט לאיילונית:
הַהוּא דִּזְבַן אַרְעָא אַמֵּצְרָא דְּבֵי נָשְׁיֵהּ, כִּי קָא פָּלְגוּ אֲמַר לְהוּ: פְּלִיגוּ לִי אַמִּצְרַאי; אֲמַר רַבָּה: כְּגוֹן זֶה כּוֹפִין עַל מִדַּת סְדוֹם.
It is reported that a certain person bought land along the boundary of his father’s property.
RASHI
דזבן ארעא אמצרא דבי נשא קנה קרקע אצל שדה אביו:
כי מטא למיפלג עם אחיו בנכסי אביו:
על מדת סדום זה נהנה וזה לא חסר:
TOSAFOT
אמיצרא דבי נשי אית דגרס בתר הכי אמרי אחוותא א״כ בי נשיה היינו חמיו ולא היו לחמיו בנים כי אם בנות ואית דגרס אמרי אחי א״כ בי נשיה היינו אביו [ועי׳ תוס׳ שבת כג: ד״ה דבי נשא]:
כגון זה כופין על מדת סדום תימה לר״י לרבה אמאי איצטריך קרא בבכור דיהבינן ליה אחד מצרא ואומר ר״י לפי שלא נתן לו כח הכתוב אלא כב׳ אחיו ואילו היו שני אחיו רוצים להשתתף לא כפינן לשלישי לתת להם חלק ביחד ועוד דבכור מתנה קרייה רחמנא כדאמר ביש נוחלין (שם) דכתיב לתת לו פי שנים ואין לכוף את הנותן ולאביי נמי אי לאו דקרייה רחמנא בכור ה״א יקום על שם אחיו כאילו הוא ואחיו קיימין וריצב״א מפרש דהא דאמר רבה כופין לא מדין תורה קאמר דבדין היה יכול למחות שכנגדו דאיכא קפידא ברוחות כדאמר בכמה דוכתין ועוד הא דכופין על מדת סדום בזה נהנה וזה לא חסר היינו בשכבר דר בחצר חבירו שאינו מעלה לו שכר אבל הא פשיטא שיכול למחות בו שלא יכנס לדור בביתו אפי׳ בחצר דלא קיימא לאגרא וגברא דלא עביד למיגר דהוה זה נהנה וזה לא חסר אלא מתקנת חכמים קאמר הכא דכופין והשתא אין להקשות כלל אמאי איצטריך קרא בבכור:
מַתְקִיף לָהּ רַב יוֹסֵף: אָמְרִי לֵיהּ אַחֵי: מַעֲלִינַן לֵיהּ עִלּוּיָא כִּי נִכְסֵי דְּבֵי בַּר מָרְיוֹן! וְהִלְכְתָא כְּרַב יוֹסֵף.
Rav Yosef objects to this, saying this is not a case involving conduct characteristic of Sodom, since the brothers can explain their refusal to grant the request. The brothers can say to him: We assess this field that you want for yourself as particularly valuable,
RASHI
אמרו אחי מעלינן ליה עילואי לנו היא משובחת כקרקעותיו של בר מריון שהיו מעולות ומסתברא הא דרב יוסף בשדה בעל שיכולין לומר פעמים שזו מתברכת משאר השדות:
TOSAFOT
מעלינן ליה כנכסי דבר מריון פירש הקונטרס בשדה הבעל שיכולים לומר שפעמים מתברכת משאר שדות ובתרתי ארעתא אתרי נגרי לא שייך למימר מעלינן כיון שצריך להשקות ואין מתברכת זו יותר מזו ואין נראה דגם אותם שצריך להשקות מתברכת אחת מהם פעמים יותר שאחת לוקה בשידפון ואחת אינה לוקה ופר״ת מעלינן כנכסי דבר מריון לא ניתן לך זכות שיש לנו בשדה זו אם לא בדמים יקרים כמו בני מריון שהיו עשירים ולא היו מוכרים קרקעותיהם אלא בדמים יקרים ותרתי ארעתא אתרי נגרי לא קאי אעובדא דההוא גברא אלא מילתא באנפי נפשיה כלומר שתי שדות שיש לכל אחד נגר ורוצה האחד שיחלקו כל אחת לשתים שיקח חצי שדה זו וחצי שדה זו אמר רבה כופין על מדת סדום ויטול כל שדה שלם כדי שיהא לכל אחד חלק אחד מצרא וכן יש לפרש תרתי ארעתא אחד נגרא שהנגר מפסיק בין שתי השדות ואם יחלקו כל שדה לשתים לא יהיה חלקו אחד מצרא והשתא בהני לא שייך למימר מעלינן כנכסי דבי בר מריון דאטו אם האחד רצה לחלוק לעשרים נאמר שיחלקו משום מעלינן ולשון מעלינן נמי אינו מתיישב לפ״ה.
תְּרֵי אַרְעָתָא אַתְּרֵי נִגְרֵי – אָמַר רַבָּה: כְּגוֹן זֶה כּוֹפִין עַל מִדַּת סְדוֹם. מַתְקִיף לָהּ רַב יוֹסֵף, זִמְנִין דְּהַאי מִדְוִיל וְהַאי לָא מִדְוִיל! וְהִלְכְתָא כְּרַב יוֹסֵף.
If a father leaves his two sons two parcels of land next to two water channels [nigrei],
RASHI
תרי ארעתא אתרי נגרי אם בית השלחין היא ויש לשני אחין לחלוק שתי שדות לכל אחת יש לה יאור להשקות ממנו וזה קנה שדה אצל האחד מהן ורוצה שיתן אחיו זו הסמוכה לשלו:
כגון זו כופין דהא לקרקע השניה גם היא יש לה יאור להשקות ממנו:
האי מדויל והאי לא מדויל דרך היאורים לייבש כשנהר (שם) נמשכין ממנו מתמעט לפעמים שזה יבש וזה אינו יבש ואומר לו טול חלקך בשתיהם דלאו מדת סדום היא או תן לנו עילוי בדמי:
תַּרְתֵּי אַחַד נִגְרָא – אָמַר רַב יוֹסֵף: כְּגוֹן זֶה כּוֹפִין עַל מִדַּת סְדוֹם. מַתְקִיף לָהּ אַבַּיֵי, מָצֵי אָמַר: בָּעֵינָא דְּאַפֵּישׁ אֲרִיסֵי! וְהִלְכְתָא כְּרַב יוֹסֵף, אַפּוּשֵׁי לָאו מִילְּתָא הִיא.
If a father leaves his two sons two parcels of land next to one channel
RASHI
תרתי ארעתא יש להם לחלוק על חד נגרא ואחד מהן קנה קרקעו אצל האחת:
כופין על מדת סדום דכיון דאחד נגרא נינהו שתיהן שוות:
ניחא לי לאפושי אריסי טוב לי שיהא לך שתי שדות אחת מכאן ואחת מכאן ואחת לי באמצע כדי שתרבה לך אריסין ותהא שדה שלי משתמרת יפה: