Back
Bava Batra
Daf 126aמָר סָבַר: לֹא עָשָׂה כְּלוּם בְּפַלְגָּא, וּמָר סָבַר: בְּכוּלְּהוּ.
Rav Pappi and Rav Pappa disagree with regard to Rava’s intention. One Sage, Rav Pappi, holds that he has done nothing with regard to his brother’s portion,
TOSAFOT
לא עשה כלום בפלגא פירש הקונטרס בחלק פשיטותו וכל שכן בחלק פשיטות אחין ואין נראה דחלק פשיטותו פשיטא דמכר כדקאמר לעיל מה חלק פשוט אע״ג דלא אתי לידיה אלא נראה דלא עשה ולא כלום בפלגא היינו בחלק פשיטות אחין אבל חלק בכורה מכר וכל שכן חלק פשיטותו ומר סבר לא עשה ולא כלום בכולהו לא חלק בכורה ולא חלק פשיטות אחין אך תימה דלמאן דאמר לא עשה ולא כלום בפלגא היינו בחלק פשיטות אחין מאי קא משמע לן רבא וכי על חלק אחין הוצרכו לישאל:
שָׁלְחוּ מִתָּם: בְּכוֹר שֶׁמָּכַר קוֹדֶם חֲלוּקָה – לֹא עָשָׂה כְּלוּם. אַלְמָא, אֵין לוֹ לַבְּכוֹר קוֹדֶם חֲלוּקָה. וְהִלְכְתָא: יֵשׁ לַבְּכוֹר קוֹדֶם חֲלוּקָה.
The Gemara notes that they sent a ruling from there, Eretz Yisrael: A firstborn who sold his additional portion before the division
TOSAFOT
והלכתא יש לבכור קודם חלוקה אע״ג דקיימא לן כרבנן כדפסק רב פפא דאין בכור נוטל פי שנים במלוה כרבנן דאמרי חלק בכורה עד דאתי לידיה מודו רבנן דיש לו לבכור קודם חלוקה כפ״ה דהוי שפיר ראוי לתת לו שמשעה שמת האב היה ראוי לתת לו ומיהו מכל מקום אין נוטל פי שנים בשבח דלא מלתת לו ממעטינן לה אלא מימצא לו ממעטינן דבעי מצוי ומוחזק למעוטי ראוי מלוה ושבח ומלתת לו גלי לן מדקרייה מתנה דרשינן מימצא לו מצוי ומוחזק ואי לא ימצא לו לא הוה דרשינן מלתת לו פרט לראוי וכן משמע ההיא דספרי דבי רב דמימצא לו ממעטינן שבח ולעולם אית להו לרבנן דיש לו לבכור קודם חלוקה והא דאמרינן ואם אמר איני נוטל ואיני נותן רשאי לא הוי טעמא משום דיש לו קודם חלוקה דאפי׳ אין לו לבכור יכול לומר איני נוטל ואיני נותן דלא משום שרוצה להסתלק מן הבכורה לגמרי שלא יוכל לחזור ולתבעה קאמר אלא הכי קאמר להו איני נוטל וכל זמן שלא נטלתי לא תוכלו לתבעני כלום:
מָר זוּטְרָא מִדְּרִישְׁבָּא פְּלַג בְּצַנָּא דְּפִלְפְּלֵי בַּהֲדֵי אַחִין בְּשָׁוֶה, אֲתָא לְקַמֵּיהּ דְּרַב אַשִׁי, אֲמַר לֵיהּ: הוֹאִיל וִיתַּרְתָּה בְּמִקְצָת – וִיתַּרְתָּה בְּכָל הַנְּכָסִים כּוּלָּן.
The Gemara relates: Mar Zutra of the house of Rishba, who was a firstborn, divided a basket of peppers
מתני׳ הָאוֹמֵר: ״אִישׁ פְּלוֹנִי בְּנִי בְּכוֹר לֹא יִטּוֹל פִּי שְׁנַיִם״, ״אִישׁ פְּלוֹנִי בְּנִי לֹא יִירַשׁ עִם אֶחָיו״ – לֹא אָמַר כְּלוּם, שֶׁהִתְנָה עַל מַה שֶּׁכָּתוּב בַּתּוֹרָה.
In a case of one who says: So-and-so, my firstborn son,
הַמְחַלֵּק נְכָסָיו עַל פִּיו, רִיבָּה לְאֶחָד וּמִיעֵט לְאֶחָד, וְהִשְׁוָה לָהֶן אֶת הַבְּכוֹר – דְּבָרָיו קַיָּימִין, וְאִם אָמַר מִשּׁוּם יְרוּשָּׁה – לֹא אָמַר כְּלוּם. כָּתַב בֵּין בַּתְּחִלָּה בֵּין בָּאֶמְצַע בֵּין בַּסּוֹף מִשּׁוּם מַתָּנָה – דְּבָרָיו קַיָּימִין.
With regard to one on his deathbed who apportions his property
גמ׳ לֵימָא, מַתְנִיתִין דְּלָא כְּרַבִּי יְהוּדָה, דְּאִי רַבִּי יְהוּדָה, הָאָמַר: בְּדָבָר שֶׁל מָמוֹן תְּנָאוֹ קַיָּים!
The Gemara suggests: Let us say that the mishna is not in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda, as if it is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda, doesn’t he say elsewhere that if one stipulates counter to that which is written in the Torah with regard to monetary matters, his stipulation stands?
דְּתַנְיָא: הָאוֹמֵר לְאִשָּׁה ״הֲרֵי אַתְּ מְקוּדֶּשֶׁת לִי עַל מְנָת שֶׁאֵין לֵיךְ עָלַי שְׁאֵר כְּסוּת וְעוֹנָה״ – הֲרֵי זוֹ מְקוּדֶּשֶׁת, וּתְנָאוֹ בָּטֵל, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר; רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: בְּדָבָר שֶׁל מָמוֹן תְּנָאוֹ קַיָּים.
As it is taught in a baraita (Tosefta, Kiddushin 3:7): If one says to a woman: You are hereby betrothed to me on the condition that you have no ability to claim from me food, clothing, and conjugal rights,
TOSAFOT
הרי זו מקודשת ותנאו בטל מפורש בריש אע״פ (כתובות דף נו. ד״ה הרי):
אֲפִילּוּ תֵּימָא רַבִּי יְהוּדָה, הָתָם יָדְעָה וְקָא מָחֲלָה, הָכָא לָא קָא מָחֵיל.
The Gemara rejects this suggestion: Even if you say that the mishna is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda, there, the woman knew of his stipulation and waived her rights. Therefore, the stipulation stands. Here, the son whose portion was reduced did not waive
אָמַר רַב יוֹסֵף: אָמַר ״אִישׁ פְּלוֹנִי בְּנִי בְּכוֹרִי הוּא״ – נוֹטֵל פִּי שְׁנַיִם, ״אִישׁ פְּלוֹנִי בְּכוֹר הוּא״ – אֵינוֹ נוֹטֵל פִּי שְׁנַיִם, דִּלְמָא בּוּכְרָא דְּאִמָּא קָאָמַר.
§ Rav Yosef says that if a man says: So-and-so is my firstborn son,
הַהוּא דַּאֲתָא לְקַמֵּיהּ דְּרַבָּה בַּר בַּר חָנָה, אֲמַר לֵיהּ: מוּחְזַקְנִי בְּזֶה שֶׁהוּא בְּכוֹר. אֲמַר לֵיהּ: מְנָא יָדְעַתְּ? דַּהֲוָה קָרֵי לֵיהּ אֲבוּהּ ״בּוּכְרָא סִכְלָא״. דִּלְמָא בּוּכְרָא דְּאִמָּא הוּא, דְּכָל בּוּכְרָא דְּאִמָּא נַמִי ״בּוּכְרָא סִכְלָא״ קָארוּ לֵיהּ.
The Gemara relates: There was a certain man who came
הַהוּא דַּאֲתָא לְקַמֵּיהּ דְּרַבִּי חֲנִינָא, אֲמַר לֵיהּ: מוּחְזַקְנִי בְּזֶה שֶׁהוּא בְּכוֹר. אֲמַר לֵיהּ: מְנָא יָדְעַתְּ? אֲמַר לֵיהּ: דְּכִי הָווּ אָתוּ לְגַבֵּי אֲבוּהּ, אֲמַר לְהוּ: זִילוּ לְגַבֵּי שִׁכְחַת בְּרִי, דְּבוּכְרָא הוּא וּמָסֵי רוּקֵּיהּ.
The Gemara relates: There was a certain man who came before Rabbi Ḥanina and said to him: I know that this man is a firstborn. Rabbi Ḥanina said to him: From where do you know? He said to Rabbi Ḥanina: Because when people would come before his father to obtain a cure for their ailing eyes, he would say to them: Go to my son Shikhḥat,
וְדִלְמָא בּוּכְרָא דְּאִמָּא הוּא! גְּמִירִי: בּוּכְרָא דְּאַבָּא – מָסֵי רוּקֵּיהּ, בּוּכְרָא דְּאִמָּא – לָא מָסֵי רוּקֵּיהּ.
The Gemara asks: But perhaps he is his mother’s firstborn? The Gemara answers: It is learned as a tradition that the saliva of a father’s firstborn heals this ailment but the saliva of a mother’s firstborn does not heal this ailment.
אָמַר רַבִּי אַמִי: טוּמְטוּם שֶׁנִּקְרַע וְנִמְצָא זָכָר – אֵינוֹ נוֹטֵל פִּי שְׁנַיִם, דְּאָמַר קְרָא: ״וְהָיָה הַבֵּן הַבְּכוֹר לַשְּׂנִיאָה״, עַד שֶׁיְּהֵא בֵּן מִשְּׁעַת הֲוָיָה.
§ Rabbi Ami says: In the case of one whose sexual organs are indeterminate [tumtum] and whose skin became perforated
רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק אָמַר: אַף אֵינוֹ נִידּוֹן כְּבֵן סוֹרֵר וּמוֹרֶה, דְּאָמַר קְרָא: ״כִּי יִהְיֶה לְאִישׁ בֵּן סוֹרֵר וּמוֹרֶה״, עַד שֶׁיְּהֵא בֵּן מִשְּׁעַת הֲוָיָה.
Rav Naḥman bar Yitzḥak says: A tumtum who was found to be male is also not judged as a stubborn and rebellious son, as the verse states: “If there will be [yihyeh] to a man a stubborn and rebellious son” (Deuteronomy 21:18), which is interpreted to mean that one is not judged in this manner unless he is recognized as a son from the moment of his coming into being.