Back
Bava Batra
Daf 137bאִי מֵיפַּק לָא נָפֵיק בֵּיהּ, לְמַאי יְהָבֵיהּ נִיהֲלֵיהּ?
if he does not fulfill
אֶלָּא, מֵיפַּק – דְּכוּלֵּי עָלְמָא לָא פְּלִיגִי דְּנָפֵיק בֵּיהּ, מְכָרָהּ אוֹ אֲכָלָהּ – בָּאנוּ לְמַחֲלוֹקֶת רַבִּי וְרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל.
Rather, with regard to fulfilling his obligation, everyone agrees that he fulfills his obligation with it. It is only in a case where the first recipient sold it or consumed it, that we have arrived at the dispute between Rabbi Yehuda HaNasi and Rabban Shimon ben Gamliel. According to Rabbi Yehuda HaNasi, if he sold it, the second recipient can repossess the etrog from the purchaser, and if he consumed it he must pay the second recipient its value, whereas according to Rabban Shimon ben Gamliel, he owes nothing to the second recipient, as the etrog belongs to him.
אָמַר רַבָּה בַּר רַב הוּנָא: הָאַחִין שֶׁקָּנוּ אֶתְרוֹג בִּתְפוּסַת הַבַּיִת, נְטָלוֹ אֶחָד מֵהֶן וְיָצָא בּוֹ, אִם יָכוֹל לְאוֹכְלוֹ – יָצָא, וְאִם לָאו – לֹא יָצָא;
Rabba bar Rav Huna says: In a case of brothers who acquired an etrog with money from the jointly held property of the estate,
וְדַוְקָא דְּאִיכָּא אֶתְרוֹג לְכָל חַד וְחַד, אֲבָל פָּרִישׁ אוֹ רִמּוֹן – לָא.
And this is specifically in a case where there is an etrog for each and every one
TOSAFOT
אבל פריש או רמון לא פירש בקונטרס לא גרסינן לה ויש לפרש בדוחק דוקא דכי יש לנותן אתרוג מלבד אותו שנטל מקבל מתנה ואינו מקפיד אם יאכל הלה את האתרוג אבל אי לית ליה לנותן אלא פריש או רמון לא יצא דמסתמא יקפיד אם יאכל הלה את האתרוג ודוחק:
אָמַר רָבָא: ״אֶתְרוֹג זֶה נָתוּן לְךָ בְּמַתָּנָה עַל מְנָת שֶׁתַּחֲזִירֵהוּ לִי״, נְטָלוֹ וְיָצָא בּוֹ, הֶחֱזִירוֹ – יָצָא, לֹא הֶחֱזִירוֹ – לֹא יָצָא. קָא מַשְׁמַע לָן: דְּמַתָּנָה עַל מְנָת לְהַחֲזִיר שְׁמָהּ מַתָּנָה.
Rava says: If one person said to another: This etrog is given to you as a gift on the condition that you return it to me,
TOSAFOT
לא החזירו לא יצא וא״ת אמאי לא יצא אפילו כי כפליה לתנאי והא הוה תנאי ומעשה בדבר אחד ואין זה כתנאי בני גד ובני ראובן כדאמרינן במי שאחזו (גיטין דף עה ושם) ה״ז גיטך והנייר שלי אינה מגורשת על מנת שהנייר שלי מגורשת ופריך מאי שנא רישא ומאי שנא סיפא אמר רבא משום דהוי מעשה קודם לתנאי ולכך התנאי בטל ומגורשת ופריך רב אדא בר אהבה טעמא דהוי מעשה קודם לתנאי הא לאו הכי לא מכדי כל תנאי גמרינן מתנאי בני גד ובני ראובן מה התם לא הוי תנאי ומעשה בדבר אחד כו׳ אלא אמר רב אדא בר אהבה משום דהוי תנאי ומעשה בדבר אחד ומיהו יש לומר דרבא דהכא סבר דלא בעינן תנאי ומעשה בדבר אחד דהא התם נמי לא בעי אי נמי רב אדא ס״ל דכל האומר על מנת לאו כאומר מעכשיו דמי ולהכי הוי מעשה ותנאי בדבר אחד שאינו מגרשה אלא כשתחזיר לו הנייר ואיך תתגרש כשהגט בידו ולהכי הוי מעשה ותנאי בדבר אחד ולא חשיב תנאי אבל רבא סבר כל האומר על מנת כאומר מעכשיו דמי ולא הוי תנאי ומעשה בדבר אחד ויכולים המעשה והתנאי להתקיים ומגורשת מיד ואחר כך תקיים התנאי אי נמי התם כרבי מאיר והכא כרבנן:
הַהִיא אִיתְּתָא דַּהֲוָה לָהּ דִּיקְלָא בְּאַרְעָא דְּרַב בֵּיבָי בַּר אַבַּיֵי. כָּל אֵימַת דַּהֲוַת אָזְלָא לְמִיגְזְרֵיהּ, הֲוָה קָפֵיד עִילָוָהּ. אַקְנִיתֵיהּ נִיהֲלֵיהּ כָּל שְׁנֵי חַיָּיו, אֲזַל אִיהוּ אַקְנְיֵיהּ נִיהֲלֵיהּ לִבְנוֹ קָטָן;
§ The Gemara relates: There was a certain woman who had a palm tree on the land of Rav Beivai bar Abaye. Whenever she would go to harvest the produce from it, he would get angry at her for trampling on his crops. Since she did not wish to anger him, she decided to temporarily waive her right to the tree’s produce, and transferred ownership of it to him for all the years of his life, so that after his death she would once again be able to harvest the produce. He then went and transferred it to his minor son,
אֲמַר רַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוֹשֻׁעַ: מִשּׁוּם דְּאָתוּ מִמּוּלָאֵי אָמְרִיתוּ מִילֵּי מוּלְיָאתָא? אֲפִילּוּ רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל לָא קָאָמַר אֶלָּא לְאַחֵר, אֲבָל לְעַצְמוֹ לָא.
Rav Huna, son of Rav Yehoshua, said to Rav Beivai bar Abaye: Is it because you descend from truncated [mula’ei] people,
אָמַר רָבָא אָמַר רַב נַחְמָן: ״שׁוֹר זֶה נָתוּן לְךָ בְּמַתָּנָה עַל מְנָת שֶׁתַּחֲזִירֵהוּ לִי״, הִקְדִּישׁוֹ וְהֶחֱזִירוֹ – הֲרֵי זֶה מוּקְדָּשׁ וּמוּחְזָר.
§ Rava says that Rav Naḥman says: If one said to another: This ox is given to you as a gift on the condition that you return it to me, and the recipient consecrated it and then returned it
אֲמַר לֵיהּ רָבָא לְרַב נַחְמָן: מַאי אַהַדְּרֵיהּ? אֲמַר לֵיהּ: וּמַאי חַסְּרֵיהּ? אֶלָּא אֲמַר רַב אַשִׁי: חָזֵינַן, אִי אֲמַר לֵיהּ ״עַל מְנָת שֶׁתַּחֲזִירֵהוּ״ – הָא אַהַדְּרֵיהּ, אִי אֲמַר לֵיהּ ״עַל מְנָת שֶׁתַּחֲזִירֵהוּ לִי״ – מִידֵּי דַּחֲזִי לֵיהּ קָאָמַר לֵיהּ.
Rava said to Rav Naḥman: What did he return to him? The ox was not returned to the possession of the giver, as it is consecrated. Rav Naḥman said to him: And what did he cause him to lose?
אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: הַכּוֹתֵב נְכָסָיו לְאַחֵר, וְאָמַר הַלָּה ״אִי אֶפְשִׁי בָּהֶן״ – קָנָה, וַאֲפִילּוּ עוֹמֵד וְצוֹוֵחַ; וְרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: לֹא קָנָה.
§ Rav Yehuda says that Shmuel says: If one writes a document granting his property to another, and the other person says: I do not want it, he acquires it, and this is the halakha even if he is standing and shouting in protest that he does not want it. And Rabbi Yoḥanan says that he does not acquire it.
אֲמַר רַבִּי אַבָּא בַּר מֶמֶל, וְלָא פְּלִיגִי.
Rabbi Abba bar Memel said: And they do not disagree with each other: