Back
Bava Batra
Daf 142aדְּהוּא מָיֵית בְּרֵישָׁא, וְאֵין הַבֵּן יוֹרֵשׁ אֶת אִמּוֹ בַּקֶּבֶר לְהַנְחִיל לָאַחִין מִן הָאָב.
The reason is that we presume that the fetus died first, before its mother died, and the son does not inherit from his mother while in the grave, in order to bequeath the inheritance to his paternal brothers. The halakha is that if a son dies, and afterward his mother dies, the deceased son does not inherit from his mother and subsequently bequeath the inheritance to his paternal brothers, who are not related to the mother. But in other cases, where it is not his mother’s estate, a fetus inherits property.
TOSAFOT
דהוא מיית ברישא והיינו טעמא כדאמר בפ״ק דערכין (דף ז.) דאיידי דזוטרא חיותיה עיילא ליה טיפתא דמלאך המות ומחתכא ליה לסימנין והא דאמר בפרק בהמה המקשה (חולין דף עד.) השוחט הבהמה ומצא בה בן תשעה חי כו׳ היינו דוקא כששחטה או הרגה שאז היא מתה תחלה כדאמרי׳ בפ״ק דערכין (דף ז. ושם) והא דאמר בהשוחט (חולין דף לח:) דמתה אמו והדר ילדתה היינו מתה על ידי אדם אי נמי על ידי מלאך המות וכגון שנעקר הולד לצאת דאז אין הולד מת כדמשמע בפ״ק דערכין (דף ז. ושם) וא״ת כיון דבהריגה או נעקר לצאת היא מייתא ברישא ולא הולד א״כ אמאי נקט בן יום אחד עובר נמי נוחל ומנחיל וי״ל דבן יום אחד פסיקא ליה אבל בעובר לא פסיקא ליה למיתני נוחל ומנחיל:
לְמֵימְרָא, דְּהוּא מָיֵית בְּרֵישָׁא? וְהָא הֲוָה עוּבְדָא וּפִרְכֵּס תְּלָתָא פִּרְכּוּסֵי! אֲמַר מָר בַּר רַב אַשִׁי: מִידֵּי דַּהֲוָה אַזְּנַב הַלְּטָאָה שֶׁמְּפַרְכֶּסֶת.
The Gemara asks: Is this to say that it is certain that the fetus died first? But there was an incident where the mother died and the fetus made three spasmodic motions afterward. Apparently, a fetus can die after the mother. Mar bar Rav Ashi said: That incident was just as it is with the tail of the lizard,
TOSAFOT
ופרכס תלתא פרכוסי ואית דגרס עד תלתא פרסי פירוש מהלך שלש פרסאות:
מָר בְּרֵיהּ דְּרַב יוֹסֵף מִשְּׁמֵיהּ דְּרָבָא אָמַר: לוֹמַר, שֶׁמְּמַעֵט בְּחֵלֶק בְּכוֹרָה. וְדַוְקָא בֶּן יוֹם אֶחָד, אֲבָל עוּבָּר – לָא, מַאי טַעֲמָא? ״וְיָלְדוּ לוֹ״ אָמַר רַחֲמָנָא;
Mar, son of Rav Yosef, says in the name of Rava: The mishna comes to say that a one-day-old child reduces the portion of the firstborn.
דְּאָמַר מָר בְּרֵיהּ דְּרַב יוֹסֵף מִשְּׁמֵיהּ דְּרָבָא: בֵּן שֶׁנּוֹלַד לְאַחַר מִיתַת אָבִיו – אֵינוֹ מְמַעֵט בְּחֵלֶק בְּכוֹרָה, מַאי טַעֲמָא? ״וְיָלְדוּ לוֹ״ אָמַר רַחֲמָנָא, וְהָא לֵיכָּא.
This is similar to another halakha, as Mar, son of Rav Yosef, says in the name of Rava: A son who was born after his father’s death
בְּסוּרָא מַתְנוּ הָכִי. בְּפוּמְבְּדִיתָא מַתְנוּ הָכִי, אָמַר מָר בְּרֵיהּ דְּרַב יוֹסֵף מִשְּׁמֵיהּ דְּרָבָא: בְּכוֹר שֶׁנּוֹלַד לְאַחַר מִיתַת אָבִיו – אֵינוֹ נוֹטֵל פִּי שְׁנַיִם, מַאי טַעֲמָא? ״יַכִּיר״ אָמַר רַחֲמָנָא, וְהָא לֵיתָא דְּיַכִּיר. וְהִלְכְתָא כְּכָל הָנֵי לִישָּׁנֵי דְּאָמַר מָר בְּרֵיהּ דְּרַב יוֹסֵף מִשְּׁמֵיהּ דְּרָבָא.
The Gemara notes: In Sura they taught Mar’s statement that way, but in Pumbedita they taught it this way: Mar, son of Rav Yosef, says in the name of Rava: A firstborn who was born after his father’s death
TOSAFOT
בכור שנולד אחר מיתת האב אין נוטל בחלק בכורה מאי טעמא יכיר בעינן קשה לר״י דאמאי לא מפיק ליה מוילדו לו דלעיל דבפ׳ יש בכור (בכורות דף מז: ושם ד״ה וילדו) דריש ליה נמי גבי בכור דדריש מיניה בכור שיצא דרך דופן אין נוטל בחלק בכורה ויש לומר אי לא דידעינן בכור מקרא אחרינא לא הוה מוקי האי קרא בפשוט אלא בבכור וכן בפ׳ יש נוחלין (לעיל בבא בתרא דף קכז.) דמפיק מוילדו לו בנים דטומטום אין ממעט בחלק בכורה ומוהיה הבן הבכור מפיק דבכור טומטום אין נוטל פי שנים התם נמי אי לאו דידעינן בכור מקרא אחרינא לא הוה מוקמי קרא דוילדו לו בנים בפשוט אלא בבכור והשתא אתי שפיר דלא תקשי אמאי לא נימא דיוצא דופן אינו ממעט בחלק בכורה מוילדו לו כדממעטינן בבכורות מיניה דאין בכור יוצא דופן נוטל פי שנים אלא ודאי כל כמה דליכא תרי קראי לא מוקמי אלא אברור ולא אפשוט:
אָמַר רַבִּי יִצְחָק אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: הַמְזַכֶּה לְעוּבָּר – לֹא קָנָה. וְאִם תֹּאמַר: מִשְׁנָתֵינוּ – הוֹאִיל וְדַעְתּוֹ שֶׁל אָדָם קְרוֹבָה אֵצֶל בְּנוֹ.
§ Rabbi Yitzḥak says that Rabbi Yoḥanan says: With regard to one who transfers ownership of an item to a fetus, the fetus does not acquire the item. And if you say that the statement of our mishna (140b), with regard to one who gives a gift to his unborn child, indicates that an item can be transferred to a fetus, the circumstances there are unique. Since the disposition of a person is to be inclined toward his son,
אֲמַר לֵיהּ שְׁמוּאֵל לְרַב חָנָא בַּגְדָּתָאָה: פּוֹק אַיְיתֵי לִי בֵּי עֲשָׂרָה, וְאֵימַר לָךְ בְּאַפַּיְיהוּ: הַמְזַכֶּה לְעוּבָּר – קָנָה. וְהִלְכְתָא: הַמְזַכֶּה לְעוּבָּר – לֹא קָנָה.
Shmuel said to Rav Ḥana of Baghdad: Go out and bring me an assembly of ten men, and I will say a halakha to you in their presence, so that it will be well publicized. The halakha was: With regard to one who transfers ownership of an item to a fetus, the fetus acquires the item. The Gemara concludes: And the halakha is that with regard to one who transfers ownership of an item to a fetus, the fetus does not acquire the item.
TOSAFOT
והלכתא המזכה לעובר לא קנה פירש ריב״ם דבירושה הבאה מאיליה יכול להיות דהלכה כר׳ יוסי דאמרינן בפרק אלמנה (יבמות דף סז. ושם ד״ה אוכלין) דהודו לו חכמים לרבי יוסי דמסתבר טעמיה אף על פי שלא חזרו בהם נראה דהלכתא כוותיה כיון דמסתבר טעמיה:
הַהוּא דַּאֲמַר לִדְבֵיתְהוּ: נְכָסַי לִבְנֵי דְּיֶהֱווּ לִי מִינֵּיךְ, אֲתָא בְּרֵיהּ קַשִּׁישָׁא אֲמַר לֵיהּ: הַהוּא גַּבְרָא מַאי תֶּיהֱוֵי עֲלֵיהּ? אֲמַר לֵיהּ: זִיל קְנֵי כְּחַד מִבְּרָא; הָנָךְ – וַדַּאי לָא קָנוּ, דְּאַכַּתִּי לֵיתְנְהוּ.
§ The Gemara relates: There was a certain man who said to his wife, before she conceived: My property is given to the sons that I will have from you.
הַאי, אִית חוֹלַק לְטַלְיָא בִּמְקוֹם בְּנַיָּא, אוֹ לֵית לֵיהּ חוֹלַק לְטַלְיָא בִּמְקוֹם בְּנַיָּא? רַבִּי אָבִין וְרַבִּי מְיָישָׁא וְרַבִּי יִרְמְיָה דְּאָמְרִי: אִית חוֹלַק לְטַלְיָא בִּמְקוֹם בְּנַיָּא; רַבִּי אַבָּהוּ וְרַבִּי חֲנִינָא בַּר פַּפִּי וְרַבִּי יִצְחָק נַפָּחָא דְּאָמְרִי: לֵית חוֹלַק לְטַלְיָא בִּמְקוֹם בְּנַיָּא.
The Gemara asks: With regard to this son, does the young man [letalya]
אֲמַר לֵיהּ רַבִּי אַבָּהוּ לְרַבִּי יִרְמְיָה: הִלְכְתָא כְּוָותָן אוֹ הִלְכְתָא כְּוָתַיְיכוּ? אֲמַר לֵיהּ: פְּשִׁיטָא דְּהִלְכְתָא כְּוָותָן, דְּקַשִּׁישְׁנָא מִינַּיְיכוּ, וְלָאו הִלְכְתָא כְּוָותַיְיכוּ, דְּדַרְדְּקֵי אַתּוּן. אֲמַר לֵיהּ: מִידֵי בְּקַשִּׁישׁוּתָא תַּלְיָא מִילְּתָא? בְּטַעֲמָא תַּלְיָא מִילְּתָא. וְטַעֲמָא מַאי? זִיל לְגַבֵּיהּ דְּרַבִּי אָבִין דְּאַסְבַּרְתָהּ נִיהֲלֵיהּ,
Rabbi Abbahu said to Rabbi Yirmeya: Is the halakha in accordance with our opinion, or is the halakha in accordance with your opinion? Rabbi Yirmeya said to Rabbi Abbahu: It is obvious that the halakha is in accordance with our opinion, as we are older than you,