Back
Bava Batra
Daf 145aוְאֵין הַשְּׁבִיעִית מְשַׁמַּטְתָּה, וְאֵין הַבְּכוֹר נוֹטֵל בָּהּ פִּי שְׁנַיִם.
and the Sabbatical Year does not abrogate them;
נִגְבֵּית בְּבֵית דִּין, מַאי טַעֲמָא? כְּמִלְוֶה דָּמְיָא. וְאֵין בָּהּ מִשּׁוּם רִבִּית – דְּלָאו אַדַּעְתָּא דְּהָכִי יְהַב לֵיהּ. וְאֵין הַשְּׁבִיעִית מְשַׁמַּטְתָּהּ – דְּלָא קָרֵינָא בֵּיהּ ״לֹא יִגֹּשׂ״.
The baraita states that gifts of groomsmen are collectible in court. What is the reason for this? It is that they are considered similar to a loan. The baraita states: And they are not subject to the prohibition of interest. The reason is that it was not with that in mind that he gave him
TOSAFOT
ואין השביעית משמטתה דלא קרי ביה לא יגוש מכאן היה מביא ר״ת ראיה דקיימא לן כלישנא בתרא דפרק קמא דמכות (דף ג: ושם ד״ה א״ד) דאמר רב יהודה אמר שמואל המלוה את חבירו לעשר שנים אין שביעית משמטתו ואע״ג דאתי לידי לא יגוש השתא מיהא לא קרינן ביה לא יגוש דהכי נמי משמע הכא דכיון דלא קרינא ביה בשושבינות לא שייך ביה למימר דשביעית משמטתה ועל ידי כן מגיה ר׳ יעקב מה שיסד הפייט ר׳ אליהו הזקן זמן עשר כסף כי ילונו בחצי ימיו יעזבנו ולישנא קמא דפרק קמא דמכות (שם) אית ליה דהמלוה לחבירו לי׳ שנים שביעית משמטתו ואין ר״ת פוסק כן אלא כלישנא בתרא דאית ליה אין שביעית משמטתו ומגיה זמן עשר כסף כי ילונו ולא במשפט בחצי ימיו יעזבנו ואין נראה לר״י ראיה מכאן דלא שייכא כלל שושבינות למלוה שהרי מכמה דברים הם חלוקים זה מזה כדמשמע הכא והכא הכי פירושו אין שביעית משמטתו דלא קרינא ביה לא יגוש ושמא לעולם לא יבא לידי לא יגוש שיכול לומר לו בבתולה אני עושה עמך או שמא לא ישא אשה אבל מלוה שלבסוף בא לידי לא יגוש שביעית משמטתה:
וְאֵין הַבְּכוֹר נוֹטֵל פִּי שְׁנַיִם – דַּהֲוָה לֵיהּ רָאוּי, וְאֵין הַבְּכוֹר נוֹטֵל בְּרָאוּי כִבְמוּחְזָק.
The baraita states: And the firstborn does not take a double portion from them. The reason is that they constitute potential inheritance, and the firstborn does not take in inheritance the property due the deceased as he does the property the deceased possessed.
TOSAFOT
ואין הבכור נוטל פי שנים דהוה ליה ראוי כו׳ ואפילו למאן דאמר לעיל בפ׳ יש נוחלין (בבא בתרא דף קכד:) מלוה לא הוי ראוי שושבינות מיהא הוי ראוי כי שמא לא יפרע לו לעולם:
אֲמַר רַב כָּהֲנָא, כְּלָלָא דְּשׁוּשְׁבִינוּתָא: הֲוָה בְּמָתָא – אִיבָּעֵי לֵיהּ לְמֵיתָא. שְׁמַע קַל טַבְלָא – אִיבָּעֵי לֵיהּ לְמֵיתָא. לָא שְׁמַע קַל טַבְלָא – אִיבָּעֵי לֵיהּ לְאוֹדוּעֵיהּ, תַּרְעוֹמֶת אִית לֵיהּ, שַׁלּוּמֵי מְשַׁלֵּם.
§ Rav Kahana said: The principle with regard to the reciprocation of gifts of groomsmen
וְעַד כַּמָּה? אֲמַר אַבַּיֵי: נָהֲגוּ בְּנֵי גְנָנָא, עַד זוּזָא – אַיְיתָא בְּכַפֵּיהּ אָכְלֵיהּ בִּכְרֵסֵיהּ, עַד אַרְבָּעָה – מְשַׁלֵּם פַּלְגָּא, מִכָּאן וְאֵילָךְ – אִינִישׁ אִינִישׁ כַּחֲשִׁיבוּתֵיהּ.
In this case, since he did not partake of the wedding feast, he is entitled to deduct a sum from the reciprocal gift. The Gemara asks: And up to how much can he deduct? Abaye said:
תָּנוּ רַבָּנַן: עָשָׂה עִמּוֹ בְּפוּמְבֵּי, וּבִקֵּשׁ לַעֲשׂוֹת עִמּוֹ בְּצִנְעָא – יָכוֹל לוֹמַר לוֹ: בְּפוּמְבֵּי אֶעֱשֶׂה עִמְּךָ, כְּדֶרֶךְ שֶׁעָשִׂיתָ עִמִּי; עָשָׂה עִמּוֹ בִּבְתוּלָה, וּבִקֵּשׁ לַעֲשׂוֹת עִמּוֹ בְּאַלְמָנָה – יָכוֹל לוֹמַר לוֹ: בִּבְתוּלָה אֶעֱשֶׂה עִמְּךָ, כְּדֶרֶךְ שֶׁעָשִׂיתָ עִמִּי.
The Sages taught (Tosefta 10:9): If one served as groomsman for his friend at a public [pumbei]
עָשָׂה עִמּוֹ בִּשְׁנִיָּה, וּבִקֵּשׁ לַעֲשׂוֹת עִמּוֹ בְּרִאשׁוֹנָה – יָכוֹל לוֹמַר לוֹ: לִכְשֶׁתִּשָּׂא אִשָּׁה אַחֶרֶת אֶעֱשֶׂה עִמְּךָ. עָשָׂה עִמּוֹ בְּאַחַת, וּבִקֵּשׁ לַעֲשׂוֹת עִמּוֹ בִּשְׁתַּיִם – יָכוֹל לוֹמַר לוֹ: בְּאַחַת אֶעֱשֶׂה עִמְּךָ, כְּדֶרֶךְ שֶׁעָשִׂיתָ עִמִּי.
If one served as a groomsman for his friend when he married a second wife,
TOSAFOT
עשה עמו באחת ובקש לעשות עמו בשתים פי׳ שיפרע לו בשתי נשים בכל אחת חצי שרוצה לישא זו אחר זו יכול לומר באחת אני עושה עמך כדרך שעשית עמי ולא אטרח בשתים והר״ר יצחק בר מרדכי פירש דגרסינן איפכא עשה עמו בשושבינות בשתי נשים ובקש שיעשה עמו באשה אחת יכול לומר לו כשתשא אשה אחרת אביא לך בשתים פי׳ ולא אתן לך הכל בזאת האשה ומיהו גירסת הספרים אתי שפיר כדפרישית:
תָּנוּ רַבָּנַן: עַתִּיר נְכָסִין עַתִּיר פּוּמְבֵּי – זֶה הוּא בַּעַל הֲגָדוֹת, עַתִּיר סְלָעִים עַתִּיר תְּקוֹעַ – זֶהוּ בַּעַל פִּלְפּוּל, עַתִּיר מְשַׁח עַתִּיר כְּמָס – זֶהוּ בַּעַל שְׁמוּעוֹת, הַכֹּל צְרִיכִין לְמָרֵי חִטַּיָּא – תַּלְמוּד.
§ The Sages taught in a baraita: There are different types of Torah scholars. There is a scholar who is wealthy in figurative property and wealthy in public renown; this is the master of homiletics.
אָמַר רַבִּי זֵירָא אָמַר רַב, מַאי דִּכְתִיב: ״כָּל יְמֵי עָנִי רָעִים״ זֶה בַּעַל תַּלְמוּד, ״וְטוֹב לֵב מִשְׁתֶּה תָמִיד״ – זֶה בַּעַל מִשְׁנָה.
Rabbi Zeira says that Rav says: What is the meaning of that which is written: “All the days of the poor are terrible; and for the good-hearted it is always a feast” (Proverbs 15:15)? “All the days of the poor are terrible”; this is referring to the master of Talmud, who is wearied by the difficulty of his Talmud study. “And for the good-hearted it is always a feast”;
רָבָא אָמַר: אִיפְּכָא. וְהַיְינוּ דְּאָמַר רַב מְשָׁרְשִׁיָּא מִשְּׁמֵיהּ דְּרָבָא, מַאי דִּכְתִיב: ״מַסִּיעַ אֲבָנִים יֵעָצֵב בָּהֶם בּוֹקֵעַ עֵצִים יִסָּכֵן בָּם״? ״מַסִּיעַ אֲבָנִים יֵעָצֵב בָּהֶן״ – אֵלּוּ בַּעֲלֵי מִשְׁנָה, ״בּוֹקֵעַ עֵצִים יִסָּכֶן בָּם״ – אֵלּוּ בַּעֲלֵי תַלְמוּד.
Rava says: The opposite is true.
רַבִּי חֲנִינָא אָמַר: ״כָּל יְמֵי עָנִי רָעִים״ – זֶה שֶׁיֵּשׁ לוֹ אִשָּׁה רָעָה, ״וְטוֹב לֵב מִשְׁתֶּה תָמִיד״ – זֶה שֶׁיֵּשׁ לוֹ אִשָּׁה טוֹבָה. רַבִּי יַנַּאי אָמַר: ״כָּל יְמֵי עָנִי רָעִים״ – זֶה אִיסְטְנִיס, ״וְטוֹב לֵב מִשְׁתֶּה תָמִיד״ – זֶה שֶׁדַּעֲתוֹ יָפָה.
The Gemara cites other interpretations of this verse. Rabbi Ḥanina says: “All the days of the poor are terrible”; this is referring to one who has a wicked wife. “And for the good-hearted it is always a feast”; this is referring to one who has a good wife. Rabbi Yannai says: “All the days of the poor are terrible”; this is referring to one who is delicate [istenis]
רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: ״כָּל יְמֵי עָנִי רָעִים״ – זֶה רַחֲמָן, ״וְטוֹב לֵב מִשְׁתֶּה תָמִיד״ – זֶה אַכְזָרִי. וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמַר: ״כָּל יְמֵי עָנִי רָעִים״ – זֶה שֶׁדַּעֲתוֹ קְצָרָה, ״וְטוֹב לֵב מִשְׁתֶּה תָמִיד״ – זֶה שֶׁדַּעֲתוֹ רְחָבָה.
Rabbi Yoḥanan says: “All the days of the poor are terrible”; this is referring to an empathetic person, because he is constantly affected by the suffering in the world. “And for the good-hearted it is always a feast”; this is referring to a cruel person, who is not pained by the suffering of others. And Rabbi Yehoshua ben Levi says: “All the days of the poor are terrible”; this is referring to a person of impatient disposition. “And for the good-hearted it is always a feast”; this is referring to a person of patient disposition.