Back
Bava Batra
Daf 146bאֲמַרָה לֵיהּ: מַן יָהֵיב לָן מִכּוֹתָבוֹת דִּירִיחוֹ וְאָכַלְנָא בֵּיהּ! נְפַל עֲלָהּ חוּרְבָה וּמֵתָה; אָמְרוּ חֲכָמִים: הוֹאִיל וְלֹא נִכְנַס אַחֲרֶיהָ אֶלָּא לְבוֹדְקָהּ, מֵתָה – אֵינוֹ יוֹרְשָׁהּ.
She said to him: Who will give us of the dates of Jericho that I shall eat them, hinting that she smelled the date he had brought with him. The ruin collapsed upon her and she died. The Sages said: Since he went into the ruin after her only to check her sense of smell, and not for the purpose of consummating their marriage, if she dies, he does not inherit from her,
TOSAFOT
נכנס אחריה לחורבה לבודקה פי' רבינו יעקב דבארוסה מיירי ובא לראות אם היא תותרנית אם לאו ואם אינה תותרנית ישאנה ואמרו חכמים הואיל ולא נכנס אחריה אלא לבודקה ולא לשם נישואין נכנס ולכן אם מתה לא יירשנה אבל אם לא נכנס אחריה לבודקה היה יורשה וכגון שהחורבה שלו כדאמר בכתובות פרק נערה (כתובות דף מח: ושם) לעולם היא ברשות האב היה לו חצר בדרך ונכנסה עמו יורשה דחצר דידיה לנשואין ולפירוש זה לא היתה תותרנית אלא כותבות היו בחיקו כמו שאמרה או היתה יודעת שצנון היה ולכך אמרה מאן יהיב לן מכותבות לאכול עם הצנון ורבינו שמואל פירש שנשאה כבר ונמצאת תותרנית שהיה בדעתו לגרשה ומיהו קשיא דלא הוה ליה למימר הואיל ולא נכנס אחריה אלא לבודקה אלא הוה ליה למימר הואיל ונכנס אחריה לבודקה ומה שפי' רבינו שמואל מכח הך דהכא שאם היה בדעתו לגרשה שוב אין לו פירות לאו ראיה היא כדפרישית שהרי לאו נשואה היתה ומההיא דגיטין (דף יח.) נמי אין ראי' דהא בין ר' יוחנן וריש לקיש דפרק שני דגיטין (דף יז:) לא סבירא להו הכי אלא לרבי יוחנן מוציאין פירות משעת [נתינה ולריש לקיש משעת כתיבה ולמאי דמפרש ר"י התם] אית ליה לריש לקיש משעת חתימה דהא איכא נמי בין ר' שמעון ורבנן פירי משעת כתיבה עד שעת חתימה:
״סִבְלוֹנוֹת מוּעָטִין שֶׁתִּשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶן בְּבֵית אָבִיהָ״ וכו׳. יְתֵיב רָבִין סָבָא קַמֵּיהּ דְּרַב פַּפָּא וְיָתֵיב וְקָאָמַר: בֵּין שֶׁמֵּתָה הִיא וּבֵין שֶׁמֵּת הוּא, הֲדַר הוּא – סִבְלוֹנוֹת הָדְרִי, מַאֲכָל וּמִשְׁתֶּה לָא הָדַר; הֲדַרָא בָּהּ אִיהִי – הֲדַרָא אֲפִילּוּ כִּישָׁא דְּיַרְקָא. אֲמַר רַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוֹשֻׁעַ: וְשָׁמִין לָהֶן דְּמֵי בָשָׂר בְּזוֹל. עַד כַּמָּה בְּזוֹל? עַד תִּילְתָּא.
§ The mishna teaches: If he sent a few presents for her to use while in her father’s house, they are not collected. Ravin the Elder was sitting before Rav Pappa
TOSAFOT
מיכלא ומשתיא לא הדרי סבלונות הדרי מוהרי הדרי והיינו סבלונות ותרי גווני מוהרי כדפי' רשב"ם לעיל:
מתני׳ שְׁכִיב מְרַע שֶׁכָּתַב כָּל נְכָסָיו לַאֲחֵרִים וְשִׁיֵּיר קַרְקַע כָּל שֶׁהוּא – מַתְּנָתוֹ קַיֶּימֶת, לֹא שִׁיֵּיר קַרְקַע כָּל שֶׁהוּא – אֵין מַתְּנָתוֹ קַיֶּימֶת.
With regard to a person on his death-bed
גמ׳ מַאן תַּנָּא דְּאָזְלִינַן בָּתַר אוּמְדָּנָא? אֲמַר רַב נַחְמָן: רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן מְנַסְיָא הִיא; דְּתַנְיָא: הֲרֵי שֶׁהָלַךְ בְּנוֹ לִמְדִינַת הַיָּם, וְשָׁמַע שֶׁמֵּת בְּנוֹ וְעָמַד וְכָתַב כָּל נְכָסָיו לְאַחֵר, וְאַחַר כָּךְ בָּא בְּנוֹ – מַתְּנָתוֹ מַתָּנָה; רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן מְנַסְיָא אוֹמֵר: אֵין מַתְּנָתוֹ מַתָּנָה, שֶׁאִלְמָלֵא הָיָה יוֹדֵעַ שֶׁבְּנוֹ קַיָּים – לֹא הָיָה כּוֹתְבָן.
Who is the tanna who taught that we follow the principle of assessing a person’s intentions,
TOSAFOT
מאן תנא דאזיל בתר אומדנא כו' צ"ע אי שייכא הך מילתא בדברים שבלב אינם דברים ובפרק שני דקדושין (דף מט: ושם) הארכתי בה:
רבי שמעון שזורי היא וה"ה היה יכול לומר רבנן דידיה אלא לרבי שמעון ומחלוקתו קאמר אי נמי משום דר' שמעון שזורי אית ליה טפי דאזלינן בתר אומדנא יותר מדרבנן דידיה להכי נקט ר' שמעון שזורי:
רַב שֵׁשֶׁת אֲמַר: רַבִּי שִׁמְעוֹן שְׁזוּרִי הִיא; דְּתַנְיָא, בָּרִאשׁוֹנָה הָיוּ אוֹמְרִים: הַיּוֹצֵא בְּקוֹלָר וְאָמַר ״כִּתְבוּ גֵּט לְאִשְׁתִּי״ – הֲרֵי אֵלּוּ יִכְתְּבוּ וְיִתְּנוּ. חָזְרוּ לוֹמַר: אַף הַמְפָרֵשׁ וְהַיּוֹצֵא בְּשַׁיָּירָא; רַבִּי שִׁמְעוֹן שְׁזוּרִי אוֹמֵר: אַף הַמְסוּכָּן.
Rav Sheshet said: This is the opinion of Rabbi Shimon Shezuri, as it is taught in a mishna ( Gittin 65b): Initially the Sages would say: With regard to one who was taken out in a collar
וְרַב נַחְמָן מַאי טַעֲמָא לָא מוֹקִים לָהּ כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן שְׁזוּרִי? שָׁאנֵי הָתָם, דַּאֲמַר ״כִּתְבוּ״. וְרַב שֵׁשֶׁת מַאי טַעֲמָא לָא מוֹקִים לָהּ כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן מְנַסְיָא? אוּמְדָּנָא דְּמוּכָח שָׁאנֵי.
The Gemara asks: And what is the reason that Rav Naḥman does not interpret the mishna as being in accordance with the opinion of Rabbi Shimon Shezuri? The Gemara answers: Rav Naḥman holds that it is different there, as he said: Write a bill of divorce, thereby partially stating his intention to divorce her, whereas in the case of the mishna here, he did not express his intention at all. The Gemara asks: And what is the reason that Rav Sheshet does not interpret the mishna as being in accordance with the opinion of Rabbi Shimon ben Menasya? The Gemara answers: An assessment of a person’s intentions that is clearly proven
מַאן תַּנָּא לְהָא דְּתָנוּ רַבָּנַן: הֲרֵי שֶׁהָיָה חוֹלֶה וּמוּטָּל בַּמִּטָּה, וְאָמְרוּ לוֹ: נְכָסֶיךָ לְמִי? וְאָמַר לָהֶן:
The Gemara asks: Who is the tanna who taught that which the Sages taught ( Tosefta , Ketubot 4:15): If one was ill and bedridden, and those present said to him: To whom shall your property be given? And he said to them: