Back
Bava Batra
Daf 151bוְכִי קָיְימָא הֲוַת הָדְרָא בָּהּ. זִימְנָא חֲדָא חָלְשָׁא, שְׁלַחָה לֵיהּ: תָּא קְנֵי, שְׁלַח: לָא בָּעֵינָא. שְׁלַחָה לֵיהּ: תָּא קְנֵי כָּל הֵיכָא דְּבָעֵית. אֲזַל שִׁיְּירָהּ וְקָנוּ מִינָּהּ. כִּי קָיְימָא הֲדַרָא בָּהּ,
and when she recovered she would retract her gift. On one occasion she was sick. She sent a message to Rav Dimi: Come and acquire my property. He sent a message back to her: I do not want to come. She sent a message to him: Come and acquire my property in any manner that you want. He went and reserved for her part of the orchard, and he acquired the rest of the property from her
אֲתַאי לְקַמֵּיהּ דְּרַב נַחְמָן. שָׁלַח לֵיהּ: תָּא. לָא אֲתָא, אֲמַר: מַאי אֵיתֵי? הָא שִׁיְּירָהּ וְקָנוּ מִינָּהּ. שְׁלַח לֵיהּ: אִי לָא אָתֵית, מָחֵינָא לָךְ בְּסִילְוָא דְּלָא מַבַּע דָּמָא.
She came before Rav Naḥman to reclaim it. Rav Naḥman sent a message to Rav Dimi: Come to court. Rav Dimi did not come. He said: What reason is there for me to come? Didn’t I reserve part of the property for her, and I acquired the rest of the property from her with an act of acquisition? Therefore, the acquisition is complete. Rav Naḥman sent a message to Rav Dimi: If you do not come, I will strike you with a thorn [besileva]
אֲמַר לְהוּ לְסָהֲדֵי: הֵיכִי הֲוָה מַעֲשֶׂה? אֲמַרוּ לֵיהּ, אֲמַרָה הָכִי: וַוי דְּקָא מִיתָה הַךְ אִיתְּתָא! אֲמַר לְהוּ: אִם כֵּן הֲוָה מְצַוֶּה מֵחֲמַת מִיתָה, וּמְצַוֶּה מֵחֲמַת מִיתָה – חוֹזֵר.
Inquiring into the matter, Rav Naḥman said to the witnesses: How did the act of transferring the property take place? The witnesses said to Rav Naḥman: This is what she said: Woe, that woman is dying!
אִיתְּמַר: מַתְּנַת שְׁכִיב מְרַע בְּמִקְצָת – אֲמַרוּהָ רַבָּנַן קַמֵּיהּ דְּרָבָא מִשְּׁמֵיהּ דְּמָר זוּטְרָא בְּרֵיהּ דְּרַב נַחְמָן דַּאֲמַר מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב נַחְמָן: הֲרֵי הִיא כְּמַתְּנַת בָּרִיא, וַהֲרֵי הִיא כְּמַתְּנַת שְׁכִיב מְרַע; הֲרֵי הִיא כְּמַתְּנַת בָּרִיא – שֶׁאִם עָמַד אֵינוֹ חוֹזֵר, וַהֲרֵי הִיא כְּמַתְּנַת שְׁכִיב מְרַע – דְּלָא בָּעֲיָא קִנְיָן.
§ It was stated that the amora’im disagreed with regard to a gift of a person on his deathbed that includes only a part of his property.
אֲמַר לְהוּ רָבָא: לָאו אָמִינָא לְכוּ, לָא תִּיתְלוּ בּוּקֵי סְרִיקִי בְּרַב נַחְמָן? הָכִי אָמַר רַב נַחְמָן: הֲרֵי הִיא כְּמַתְּנַת בָּרִיא וּבָעֲיָא קִנְיָן.
Rava said to the Sages: Did I not say to you: Do not hang empty pitchers [bukei]
אֵיתִיבֵיהּ רָבָא לְרַב נַחְמָן: שִׁיֵּיר קַרְקַע כָּל שֶׁהוּא – מַתְּנָתוֹ קַיֶּימֶת; מַאי לָאו דְּלָא קָנוּ מִינֵּיהּ? לָא, דְּקָנוּ מִינֵּיהּ. אִי הָכִי, אֵימָא סֵיפָא: לֹא שִׁיֵּיר קַרְקַע כָּל שֶׁהוּא – אֵין מַתְּנָתוֹ קַיֶּימֶת; וְאִי דְּקָנוּ מִינֵּיהּ, אַמַּאי אֵין מַתְּנָתוֹ קַיֶּימֶת?
Rava raised an objection to Rav Naḥman from the mishna (146b): If he reserved for himself any amount of land, his gift stands. What, is it not referring even to a case where the gift was not acquired from him by means of an act of acquisition? No, it is referring to a case where the gift was acquired from him by means of an act of acquisition. Rava asks: If that is so, say the last clause of the mishna: If he did not reserve for himself any amount of land, and he recovered, his gift does not stand. And if the mishna is referring to a case where the gift was acquired from him by means of an act of acquisition, why does his gift not stand?
אֲמַר לֵיהּ, הָכִי אָמַר שְׁמוּאֵל: שְׁכִיב מְרַע שֶׁכָּתַב כָּל נְכָסָיו לַאֲחֵרִים, אַף עַל פִּי שֶׁקָּנוּ מִיָּדוֹ – עָמַד חוֹזֵר, בְּיָדוּעַ שֶׁלֹּא הָיָה מְצַוֶּה אֶלָּא מֵחֲמַת מִיתָה.
Rav Naḥman said to Rava: This is what Shmuel says: With regard to a person on his deathbed who wrote a deed granting all of his property to others without reserving anything for himself, even though the gift was acquired from his possession by means of an act of acquisition,
אֵיתִיבֵיהּ רַב מְשָׁרְשִׁיָּא לְרָבָא: מַעֲשֶׂה בְּאִמָּן שֶׁל בְּנֵי רוֹכֵל שֶׁהָיְתָה חוֹלָה, וְאָמְרָה: תִּנָּתֵן כְּבֵינָתִי לְבִתִּי, וְהוּא בִּשְׁנֵים עָשָׂר מָנֶה, וּמֵתָה, וְקִיְּימוּ דְּבָרֶיהָ! הָתָם בִּמְצַוֶּה מֵחֲמַת מִיתָה.
Rav Mesharshiyya raised an objection to Rava: There was an incident involving the mother of the sons of Rokhel, who was sick, and she said: My brooch [keveinati]
TOSAFOT
מתה וקיימו חכמים את דבריה פי׳ אלמא מתנת שכיב מרע במקצת לא בעי קנין וא״ת לפי סברתו של מקשה אמאי נקט מתה אפילו בלא מתה נמי כיון דמתנת שכיב מרע במקצת אינו חוזר דהוי כמתנת בריא וכן יש להקשות בהך דלקמן דתנו מנה לפלוני ומת כי לפי סברת המקשה אמאי נקט ומת כי אין נראה לומר שיחלוק רבא במה שאומר הרי היא מתנת בריא ולא יסבור שאם עמד אינו חוזר אלא דבעי קנין דהא שמעינן ליה לרב נחמן דאית ליה לעיל (בבא בתרא דף קמח.) דמתנת שכיב מרע במקצת אינו יכול לחזור גבי שכיב מרע שכתב כל נכסיו לאחרים רואין אם כמחלק מת כו׳ וי״ל דהוה מצי למימר וליטעמיך ובהרבה מקומות בגמרא י״ל וליטעמיך ואינו אומר ועוד יש לומר כיון דסובר המקשה דלא בעי קנין הוא הדין נמי שסובר שיכול לחזור בו אי הוה כמתנת בריא הוי כמתנת בריא לגמרי ומנין לנו לחלק בזה:
אֵיתִיבֵיהּ רָבִינָא לְרָבָא: הָאוֹמֵר ״תְּנוּ גֵּט זֶה לְאִשְׁתִּי וּשְׁטַר שִׁחְרוּר זֶה לְעַבְדִּי״ וּמֵת – לֹא יִתְּנוּ לְאַחַר מִיתָה, ״תְּנוּ מָנֶה לִפְלוֹנִי״ וּמֵת – יִתְּנוּ לְאַחַר מִיתָה;
Ravina raised an objection to Rava from a mishna (Gittin 13a): In the case of one who says: Give this bill of divorce to my wife,
TOSAFOT
תנו גט לאשתי ושטר שחרור לעבדי ומת לא יתנו לאחר מיתה הכי גרסינן תנו גט ולא גרסי׳ תן גט זה דתן גט זה משמע שנתנו לו כבר אבל תנו משמע שעדיין לא נתנו אלא שמצוה להם ליתנו לו על ידי שליחות ואי גרסי׳ תן סתם לן תנא כר׳ מאיר דאמר בפרק קמא דגיטין (דף יב:) חוב הוא לעבד שיוצא מתחת יד רבו לחירות הלכך לא קנה לו השליח אי נמי י״ל דמתוקמא כרבנן דאמרי זכות הוא לו ומיירי כגון שמראה לו ליתנו לו ולא נטלו עד לאחר מיתה אי נמי נטלו לאלתר ולא זכה בשביל העבד דהא דאמרינן בפ״ק דגיטין (דף יג. ושם ד״ה האומר) כל האומר תנו כזכי היינו כשנתנו מיד ליד והא דקתני תן גט זה אשמועינן חידוש שאף על׳. פי שעשאו מחיים והגט בעין ומינה שלוחים כבר לתת הגט כיון שניתן לאחר מיתה אינו גט דאין גט לאחר מיתה מיהו אין נראה לר״י לגרוס זה דאם כן היכי מצי דייק בגמרא דבפ״ק דגיטין (שם:) על הך משנה דלא מיתוקמא הך משנה בשכיב מרע דאי בשכיב מרע לא הוה ליה למיתני תנו אלא כתבו ואי תנא זה לאשמועינן חידוש דלא יתנו לאחר מיתה אפילו הוה מתוקמא מתניתין בשכיב מרע [לא ה״ל למיתני כתבו] כיון דמיירי שהגט הוא בעין ואין נראה לומר דדייק מדהוה ליה למיתני כתבו גט זה לאשתי ותנו שטר שחרור זה לעבדי דהוי שמעי׳ דבשכיב מרע איירי מדתני כתבו ומדתני תנו שטר שחרור זה לעבדי אשמועינן חידוש דהא אין לו לתנא להשמיענו חידוש במה שהיה לו לשנות שני ענינים שהרי יש לו לקצר ולשנות ולערב הכל יחד ולא להאריך וא״ת מאי קא משמע לן דאין גט לאחר מיתה הא כבר תנן ליה בפרק מי שאחזו (גיטין דף עב.) דאין גט לאחר מיתה ואמרינן נמי בריש כתובות (דף ב: ושם) אי אשמועינן דאין גט לאחר מיתה הא תנא ליה כו׳ וי״ל דמתניתין דהכא איצטריך שאף על פי שמינה שליח בחייו ולאחר מיתה נמי עומד השליח במקומו ויכול לגרש ששלוחו של אדם כמותו קמ״ל דלא ידעינן הא ממשנה דמי שאחזו (גיטין שם) ומההיא דמי שאחזו שמעינן שאף על פי שנתן לה גט מחיים אין גט לאחר מיתה וא״ת על על הך דדייק בגיטין על הך משנה דהכא איירי בבריא מדקאמר תנו ולא אמר כתבו ומנין לנו לדקדק דמיירי בבריא מדלא קאמר כתבו דלמא הא דתנן תנו לאשמועינן דאפ״ה אין כופין היורשין לשחרר ולא אתא כרבנן דפליגי עליה דרבי בברייתא דירושלמי בפ״ק דגיטין דקתני התם תנו שטר שחרור זה לעבדי ומת רבי אומר לא זכה וחכמים אומרים זכה וכופין את היורשין לקיים דברי המת אמר ר׳ זירא בסתם חולקים מה אנו קיימים אם באומר שחררו אף רבי מודה ואם באומר כתבו ותנו אף רבנן מודו אלא כן אנו קיימים באומר תנו רבי אומר האומר תנו כאומר כתבו ותנו רבנן אומרים האומר תנו כאומר שחררו וי״ל דלא נחלתא מתניתין לאשמועינן דמצוה לקיים דברי המת דתשמע אם כופין היורשים אם לאו דלא נחתא אלא לאשמועינן שלא יתנו שלוחים שבמקומו גט לאחר מיתה:
תנו מנה לפלוני ומת יתנו לאחר מיתה אומר ר״י דלמאן דמוקי בגמרא הך משנה בשכיב מרע אתי שפיר והוי סיפא דומיא דרישא והשתא מיירי כולה מתניתין בענין אחד [ומחלק] בין צוואת שכיב מרע בשטר לצוואת ממון דבשטר אין מועיל צוואתו לאחר מיתה כמו בממון ואע״פ שלא דמו לגמרי לפי שהשטר שרוצה ליתן לאחר מיתה אין בעולם והמנה בעולם מכל מקום כיון דבשעת מיתה שניהם בעולם דמו אהדדי קצת אבל למאן דמוקי לה התם בבריא ובמעמד שלשתן קשה דהשתא לא הוי רישא דומיא דסיפא דאין נראה לומר דקמשמע לן ברישא דאין מעמד שלשתן מועיל בשטר אם (לא תימא דתנו במתני׳ היינו כתבו וכי) האי גוונא שלא בא השטר לעולם לא מהני מעמד שלשתן ועל כרחך צריכין אנו לומר הא כדאיתא והא כדאיתא רישא קמ״ל דאין גט לאחר מיתה וסיפא קמ״ל דין של מעמד שלשתן בממון ואע״ג דדייק התם בגמרא דסיפא איירי בבריא דומיא דרישא אלמא משמע שיש לנו לדמות אהדדי היינו טעמא בבריא דבעי לאוקומא בחד גוונא דאיירי בחד גברא אבל אינם דומות לגמרי אהדדי [הגה״ה] ועוד י״ל דמצי לאוקומא רישא דגט שחרור במעמד שלשתן כיון דאוקי מתניתין בהכי ואשמועינן ברישא דאע״ג דאמר תנו גט לאשתי במעמד שלשתן שאשתו רוצה בכך וכן העבד לא קנו בכך אפילו אם תמצי לומר שלענין זכות נייר השטר הוי ממון ואהני ליה מעמד שלשתן לענין שכתוב בתוכו לא מהני ואע״ג דתן כזכי דמי הכא לא יזכה בו העבד דאיכא לאוקמא דמיירי שאינו באותה שעה ברשות הנפקד ואנן בעינן מיד ליד א״נ שאין הנפקד רוצה לזכות לעבד וזוכה בעל כרחו במעמד שלשתן במתנה אבל לא בגט שחרור כדפרישנא לעיל בהמוכר את הספינה (בבא בתרא דף עו.) שמועיל מעמד שלשתן בעל כרחו של נפקד מיהו אין נראה להעמיד רישא בפלוגתא דאמוראי דאיכא דמוקי לה במעמד שלשתן ואיכא דמוקי לה בכתבו ותנו אלא ודאי בסיפא הוא דפליגי ולא הוי סיפא דומיא דרישא מכל וכל כדפרישית לעיל ולא גרסי׳ נמי בהך סיפא זה דאפילו בסתם מנה מיירי מתניתין כדאיתא בפ״ק דגיטין (דף יג. ושם):
וּמִמַּאי דְּלָא קָנוּ מִינֵּיהּ? דּוּמְיָא דְּגֵט, מַה גֵּט לָאו בַּר קִנְיָן, אַף הַאי נַמִי דְּלָא קָנוּ מִינֵּיהּ! הָתָם נַמִי בִּמְצַוֶּה מֵחֲמַת מִיתָה.
And from where can one learn that the money was not acquired from him by means of an act of acquisition? This is learned from the fact that this halakha was juxtaposed to the halakha with regard to a bill of divorce, indicating that this case is similar to a bill of divorce. Just as a bill of divorce is not subject to the standard halakhot of an act of acquisition, so too, in this case of the gift of one hundred dinars, the mishna is referring to a case where the money was not acquired from him by means of an act of acquisition. Rava replied: There, too, the mishna is referring to one who issues directives with regard to his property due to his imminent death.
רַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוֹשֻׁעַ אֲמַר: מְצַוֶּה מֵחֲמַת מִיתָה בְּעָלְמָא בָּעֲיָא קִנְיָן, וְכִי תַּנְיָא הָנֵי מַתְנִיָּיתָא – בִּמְחַלֵּק כָּל נְכָסָיו, דְּהַהִיא מַתְּנַת שְׁכִיב מְרַע שָׁוְיוּהָ.
Rav Huna, son of Rav Yehoshua, said: The gift of one who issues directives with regard to his property due to his expectation of his imminent death generally requires an act of acquisition.
וְהִלְכְתָא: מַתְּנַת שְׁכִיב מְרַע בְּמִקְצָת בָּעֲיָא קִנְיָן, וְאַף עַל גַּב דְּמֵת; מְצַוֶּה מֵחֲמַת מִיתָה לָא בָּעֲיָא קִנְיָן, וְהוּא דְּמֵת; עָמַד חוֹזֵר, וְאַף עַל גַּב דְּקָנוּ מִינֵּיהּ.
The Gemara concludes: And the halakha is that a gift of a person on his deathbed that includes only a part of his property requires an act of acquisition; otherwise it is invalid even though he subsequently died, and the gift is inherited by his heirs instead. The gift of one who issues directives with regard to his property due to his expectation of his imminent death does not require an act of acquisition. And this applies only when he subsequently died. If he recovered, he can retract his gift even though it was acquired from him by means of an act of acquisition.