Back
Bava Batra
Daf 167aכּוֹתְבִין שְׁטָר לַלֹּוֶה אַף עַל פִּי שֶׁאֵין מַלְוֶה עִמּוֹ, וְאֵין כּוֹתְבִין לַמַּלְוֶה עַד שֶׁיְּהֵא לֹוֶה עִמּוֹ וְהַלֹּוֶה נוֹתֵן שָׂכָר.
A scribe may write a promissory note for a debtor
TOSAFOT
כותבין שטר ללוה בהא נמי פריך התם וניחוש שמא כתב ללוות כו׳ ומוקי לה בשטרי אקנייתא ואביי אמר עדיו בחיתומיו זכין לו:
כּוֹתְבִין שְׁטָר לַמּוֹכֵר אַף עַל פִּי שֶׁאֵין לוֹקֵחַ עִמּוֹ, וְאֵין כּוֹתְבִין לַלּוֹקֵחַ עַד שֶׁיְּהֵא מוֹכֵר עִמּוֹ; וְהַלּוֹקֵחַ נוֹתֵן שָׂכָר.
A scribe may write a bill of sale for a seller
אֵין כּוֹתְבִין שִׁטְרֵי אֵירוּסִין וְנִשּׂוּאִין אֶלָּא מִדַּעַת שְׁנֵיהֶם, וְהֶחָתָן נוֹתֵן שָׂכָר.
A scribe may not write documents of betrothal and documents of marriage
אֵין כּוֹתְבִין שְׁטַר אֲרִיסוּת וְקַבְּלָנוּת אֶלָּא מִדַּעַת שְׁנֵיהֶם, וְהַמְקַבֵּל נוֹתֵן שָׂכָר.
A scribe may not write contracts for sharecroppers and contractors
אֵין כּוֹתְבִין שִׁטְרֵי בֵירוּרִין וְכָל מַעֲשֵׂה בֵּית דִּין אֶלָּא מִדַּעַת שְׁנֵיהֶם, וּשְׁנֵיהֶם נוֹתְנִין שָׂכָר; רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: לִשְׁנֵיהֶם כּוֹתְבִין שְׁנַיִם, לָזֶה לְעַצְמוֹ וְלָזֶה לְעַצְמוֹ.
A scribe may not write documents testifying to arbitration agreements or any other court enactment
גמ׳ מַאי ״וּבִלְבַד שֶׁיְּהֵא מַכִּירָן״? אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: וּבִלְבַד שֶׁיְּהֵא מַכִּיר שֵׁם הָאִישׁ בַּגֵּט וְשֵׁם הָאִשָּׁה בַּשּׁוֹבֵר.
What is meant by: Provided that the scribe recognizes the parties requesting the document? Rav Yehuda says that Rav says: It means provided that he recognizes the man’s name in the case of the bill of divorce and the woman’s name in the case of the receipt.
יָתֵיב רַב סָפְרָא וְרַב אַחָא בַּר הוּנָא וְרַב הוּנָא בַּר חִינָּנָא, וְיָתֵיב אַבַּיֵי גַּבַּיְיהוּ, וְיָתְבִי וְקָמִיבָּעֲיָא לְהוּ: שֵׁם הָאִישׁ בַּגֵּט – אִין, שֵׁם הָאִשָּׁה לָא? שֵׁם הָאִשָּׁה בַּשׁוֹבֵר – אִין, שֵׁם הָאִישׁ לָא?
The Gemara relates: Rav Safra
וְלֵיחוּשׁ דִּלְמָא כָּתַב גִּיטָּא וְאָזֵיל וּמַמְטֵי לֵיהּ לְאִיתְּתֵיהּ דְּהֵיאַךְ,
But if so, let there be a concern that perhaps the man who made the request writes the bill of divorce and intends to go and give it to the wife of another man with the same name.
TOSAFOT
וליחוש דלמא כתביה לאתתא דלאו דיליה ומגרש לה פירש רשב״ם ומתכוין להתירה להנשא שלא כדין ותימה לי והא בפני עדים יתננו לה והם יקראו את הגט כדאמרינן בגיטין (דף יט:) דמיבעי לאקרויי גיטא ויראו העדים שאין זה שם האיש ועוד בלאו הכי ליחוש דלמא כתביה לאיתתא דלאו דיליה כיון שאין מכירין האשה ויכתוב הגט לאיש אחר כשמו ויתן הגט לאיש אחר ששמו כשמו ויתן הגט לאשת האיש להוציא מבעלה כתובתה וכן נ״ל דמקשה ול״ג ומגרש לה:
וְזִמְנִין אָזְלָא כָּתְבָה אִשָּׁה שׁוֹבֵר וְיָהֲבָה לְגַבְרָא דְּלָאו דִּילָהּ!
And similarly, in the case of the receipt let there be a concern that there will be times when the woman writes the receipt and intends to give it to a man who is not her husband, whose wife shares her name.
אֲמַר לְהוּ אַבַּיֵי, הָכִי אָמַר רַב: שֵׁם הָאִישׁ בַּגֵּט, וְהוּא הַדִּין לְשֵׁם הָאִשָּׁה; שֵׁם הָאִשָּׁה בַּשּׁוֹבֵר, וְהוּא הַדִּין לְשֵׁם הָאִישׁ.
Abaye said to them: You are not understanding Rav’s statement correctly. This is what Rav says: The man’s name in the case of the bill of divorce must be known to the scribe, and the same is true of the woman’s name, which must also be known to the scribe. And the woman’s name in the case of the receipt must be known to the scribe, and the same is true of the man’s name, which must also be known to the scribe.
TOSAFOT
שם האיש בגט וה״ה לשם האשה תימה אמאי נקט שם האיש בגט ושם האשה בשובר וי״ל דלא חש לפרש כולהו אלא נקט שם אותו דמכתיב הכתב דעלייהו קתני במתני׳ והוא שיהי׳ מכירן שהרי הזכירן ולהכי נקט להו רב ומתניתין גופה לכך דברו באלו לפי שכבר הוצרכו להזכירם וה״ה ודאי שם האחר משום חששא אחרת:
וְלֵיחוּשׁ לִשְׁנֵי יוֹסֵף בֶּן שִׁמְעוֹן הַדָּרִים בְּעִיר אַחַת, דִּלְמָא כָּתֵיב גִּיטָּא וְאָזֵיל וּמַמְטֵי לֵיהּ לְאִיתְּתֵיהּ דְּהֵיאַךְ! אֲמַר לְהוּ רַב אַחָא בַּר הוּנָא, הָכִי אָמַר רַב: שְׁנֵי יוֹסֵף בֶּן שִׁמְעוֹן הַדָּרִים בְּעִיר אַחַת, אֵין מְגָרְשִׁין נְשׁוֹתֵיהֶן אֶלָּא זֶה בִּפְנֵי זֶה.
They continued their line of questioning: And even if both names are known to the scribe, let there be a concern for the possibility of two men with the same name, such as two men named Yosef ben Shimon, who live in one city
TOSAFOT
וליחוש לשני יוסף בן שמעון הדרים בעיר אחת ותימה אי בהוחזקו ואליבא דמאן אי לר״מ דאמר דעדי חתימה כרתי ליכא למיחש למידי שהגט לא יהיה גט מאחר שאין מוכיח מתוכו שהוא שלח כדאמר בכל הגט (גיטין דף כד:) כתב לגרש את הגדולה לא יגרש את הקטנה ודייק בגמרא הא גדולה מצי לגרש ומוקי לה משום הכי כר״א דאמר עדי מסירה כרתי ולא רבי מאיר ומאי קאמר נמי שמגרשין נשותיהן זה בפני זה אפילו הכי לא מגרש אם לא יכתבו דורות ואי אליבא דר׳ אלעזר פריך לדידיה נמי לאו גיטא הוא שהרי צריכה להביא עדי מסירה שנתנו לה בעלה כיון שעדי חתימה אינם מוכיחין שבעלה נתנו וצריכה היא עדי מסירה להביאם לפנינו שבעלה מסר לה ותבקשם ולא תמצא ולמאי ניחוש לה ואי בדלא הוחזקו איירי דהשתא כרתי שפיר עדי חתימה שאין יודעים בעיר אלא בעלה ומאי משני זאת אומרת שני יוסף בן שמעון הדרים בעיר אחת אין מגרשין נשותיהן אלא זה בפני זה מה תיקן הלא אין ידוע שיש שנים בעיר ולעולם יגרשנה זה בשם בעלה שלא בפניו כיון שלא הוחזקו ואור״י דבהוחזקו מיירי ואליבא דר״א דקי״ל כוותיה פריך ואף על גב דעדי מסירה כרתי וצריכה להביא עדי מסירה ליחוש מאחר שכותבין לו גט בלא אשתו אז לא יעשו הגירושין בפניהם דלמא כתב גיטא כו׳ והעדים שידעו המסירה ויכירו אותו כי שמו יוסף בן שמעון כשם הכתוב בשטר וגם יכירו שם האשה המקבלת אותו בשם שכתוב בשטר ולא יתנו לב לדעת אם יש עוד יוסף ב״ש אחר לבד מאותו ואם נשותיהם שוות כמו כן ואולי זאת אשת חברו וכשתבא לב״ד תביא עדי מסירה שתאמר אלו העדים ראו דיוסף ב״ש בעלי נתן לי הגט והן אומרים הן כדפרישית ואח״כ לא יחקרום ב״ד ודאי לומר שמא טעיתם כך וכך כדפרישית ומשני הכי אמר רבי שני יוסף בן שמעון הדרים בעיר אחת אין מגרשין נשותיהן אלא זה בפני זה ומאחר שנתקן כך לעולם חוקרין ב״ד ודאי אם שני יוסף היו שם ואם היו שם שנים אין חוששין שם כלל וכמו שפירש רבי וליחוש לשני יוסף בן שמעון דאיירי שהוחזקו צריך לפרש כמו כן קושיא ראשונה דפריך וליחוש דלמא כתב כשהוחזקו דוקא דאי לא הוחזקו לא הוה מיבעי ליה לרב למימר וה״ה לשם האיש ואע״ג דאביי חייש לשני יצחק בפ׳ האשה (יבמות קטו: ושם) אע״ג דלא הוחזקו רבא לא חייש התם ורבה נמי לא חייש היכא דלא הוחזקו כדמוכח בפ״ק דב״מ (דף יח: ושם ד״ה נפק) (ובכל הגט) ולמאי דפרישית דמוכח בכל הגט (גיטין כד: ושם ד״ה בעדי) דלר״מ אין יכולין שני יוסף בן שמעון לגרש נשותיהן עד שיכתבו דורות כיון דעדי חתימה כרתי אין גט אלא אם כן מוכיחין עדים הכתובין בו שבעלה נתנו לה קשה עלה דמדאוקמי פרק המגרש (גיטין דף פו: ושם) מתני׳ דשני גיטין ושמותיהן שוין כר״מ דוקא ודחי אפי׳ תימא ר׳ אלעזר ומיהו כר׳ מאיר משמע דאתיא לה שפיר והיכי ניחא ליה לר׳ מאיר הא מוכח בכל הגט דלר׳ מאיר אין שני יוסף בן שמעון יכולין לגרש נשותיהן אלא אם כן יכתבו דורות ויש לומר דכי מוקי לה כר׳ מאיר סבר שאינם שוין לגמרי שהרי שלשום בדורות או סימן דעכשיו העדים החתומים מוכיחין שמיד בעלה בא הגט אם הוא בידה ומה שקורא אותם שוין לפי שבמקום נתינתו אין מי שיכיר הדורות:
וְלֵיחוּשׁ דִּלְמָא אָזֵיל לְמָתָא אַחֲרִיתָא וּמַחֲזִיק לֵיהּ לִשְׁמֵיהּ בְּיוֹסֵף בֶּן שִׁמְעוֹן, וְכָתֵיב גִּיטָּא וּמַמְטֵי לֵיהּ לְאִיתְּתֵיהּ דְּהֵיאַךְ!
They continued to ask: But even if the scribe knows the man’s name and the name of the man’s wife, let there be a concern that perhaps someone will go to another city and establish a false name for himself as Yosef ben Shimon, and he will write the bill of divorce and give it to the wife of the other man, whose name really is Yosef ben Shimon.
TOSAFOT
ומחזיק ליה לשמיה יוסף בן שמעון תימה מה בכך הלא צריך שיכיר שם האשה בגט ואשתו לא יכירו בשמה ולא שייך למימר שיחזיק ויש לומר שגם אשתו באה עמו אי נמי מכירין את אשתו [שלו על ידי פלוני ופלוני שאמרו] שהיא אשתו של זה אבל לא שמעו איך הוא שמו שיאמרו שפלונית היא אשת ראובן שאם כן יודעים שאין שמו יוסף בן שמעון:
אֲמַר לְהוּ רַב הוּנָא בַּר חִינָּנָא, הָכִי אָמַר רַב: כָּל שֶׁהוּחְזַק שְׁמוֹ בָּעִיר שְׁלֹשִׁים יוֹם – אֵין חוֹשְׁשִׁין לוֹ.
Rav Huna bar Ḥinnana said to them that this is what Rav says: With regard to anyone whose name has been established in a city for thirty days,
לָא אִיתְחַזַּק, מַאי? אֲמַר אַבַּיֵי: דְּקָרוּ לֵיהּ וְעָנֵי. רַב זְבִיד אֲמַר: רַמָּאָה בְּרַמָּאוּתֵיהּ זָהִיר.
They continued to ask: What if his name has not been established for thirty days? How can a newcomer in a town have a bill of divorce drawn up for him? Abaye said: It is sufficient that people call him by the name he claims for himself and he responds
הַהוּא תַּבְרָא דַּהֲוָה חֲתִים עֲלָהּ רַב יִרְמְיָה בַּר אַבָּא, אָתְיָא לְקַמֵּיהּ הַהִיא אִיתְּתָא, אֲמַרָהּ לֵיהּ: לָאו אֲנָא הֲוַאי, אֲמַר: אֲנָא נַמִי אֲמַרִי לְהוּ לָאו אִיהִי הִיא, וַאֲמַרוּ לִי: מֵיקָשׁ הוּא דְּקָשָׁא לָהּ וּבָגַר לָהּ קָלָא;
§ There was a certain receipt of payment of a marriage contract upon which Rav Yirmeya bar Abba was signed as a witness. That woman, whose name matched the name on the receipt, came before Rav Yirmeya, seeking to collect payment of her marriage contract. Rav Yirmeya recognized her name, but not her appearance. The woman said to him: It was not I whose name was on the receipt that you signed, but another woman with the same name; I have not collected payment of my marriage contract. Rav Yirmeya said: I, too, said to the other witnesses signed on the document: The woman for whom we signed the receipt is not she. But they said to me: It is in fact the same woman, but she has aged and her voice has matured and changed, and that is why you do not recognize her.
אֲמַר אַבַּיֵי, אַף עַל גַּב דַּאֲמוּר רַבָּנַן:
Abaye said that although the Sages said: