Back
Bava Batra
Daf 22aהַבָּא לִסְמוֹךְ, לֹא יִסְמוֹךְ אֶלָּא אִם כֵּן הִרְחִיק מִמֶּנּוּ אַרְבַּע אַמּוֹת. מַתְקִיף לָהּ רָבָא: וְהָא ״מִי שֶׁהָיָה כּוֹתְלוֹ סָמוּךְ לְכוֹתֶל חֲבֵירוֹ״ קָתָנֵי!
One who comes to place a wall close to his neighbor’s wall may place that wall close to the neighbor’s wall only if he distances his wall four cubits from the existing wall. Accordingly, the mishna is discussing one constructing a wall close to his neighbor’s wall the first time. Rava objects to this explanation: But the mishna teaches: One whose wall was near the wall of another,
RASHI
הבא לסמוך מתחילה כותל אצל כותל חבירו:
והא מי שהיה קתני אלמא כבר היה:
אֶלָּא אֲמַר רָבָא, הָכִי קָתָנֵי: מִי שֶׁהָיָה כּוֹתְלוֹ סָמוּךְ לְכוֹתֶל חֲבֵירוֹ בְּרִחוּק אַרְבַּע אַמּוֹת וְנָפַל, לֹא יִסְמוֹךְ לוֹ כּוֹתֶל אַחֵר אֶלָּא אִם כֵּן הִרְחִיק מִמֶּנּוּ אַרְבַּע אַמּוֹת; מַאי טַעֲמָא? דְּדַוְושָׁא דְּהָכָא מַעֲלֵי לְהָתָם.
Rather, Rava said that this is what the mishna is teaching: In a case of one whose wall
RASHI
ונפל לא יסמוך לא יקרבנו לצד כותל חבירו:
דוושא דהכא מעלי להתם מה שדשין ברגל בין שני הכתלים תמיד מועיל לשני הכתלים להקשות קרקעית יסודות הכתלים ולא ימוטו:
TOSAFOT
אלא אמר רבא ה״ק מי שהיה כותלו כו׳ הקשה ריב״ם דלמה ליה למינקט בכי האי גוונא שהיה לו כותל ברחוק ארבע אמות ונפל ליתני שלא יסמוך כותלו לכותל חבירו אא״כ הרחיק ארבע אמות וליכא למימר דדוקא בכי האי גוונא שהיה רחוק כבר ארבע אמות והרחיק הראשון קאמר דלא יסמוך א״כ מאי פריך בסמוך טעמא שלא יאפיל אי משום סולם אבל משום דוושא לא:
אָמַר רַב: לֹא שָׁנוּ אֶלָּא כּוֹתֶל גִּינָּה, אֲבָל כּוֹתֶל חָצֵר – אִם בָּא לִסְמוֹךְ סוֹמֵךְ; רַבִּי אוֹשַׁעֲיָא אוֹמֵר: אֶחָד כּוֹתֶל גִּינָּה וְאֶחָד כּוֹתֶל חָצֵר – אִם בָּא לִסְמוֹךְ אֵינוֹ סוֹמֵךְ.
Rav says: They taught that one must leave a space of four cubits between his wall and that of his neighbor only if he builds it alongside the wall of his neighbor’s garden,
RASHI
אלא כותל גינה מתוך שאין דשין אותה מבפנים צריכה דישה מבחוץ:
אֲמַר רַבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָא: וְלָא פְּלִיגִי, הָא בְּעִיר יְשָׁנָה, הָא בְּעִיר חֲדָשָׁה.
Rabbi Yosei bar Ḥanina said: And the two amora’im do not disagree, as they are referring to different cases. This statement of Rav is referring to an old city, whose ground is well trodden and stable, and that statement of Rabbi Oshaya is referring to a new city, where even the wall of a courtyard requires walking on its adjacent ground to strengthen it.
RASHI
עיר חדשה שעדיין לא נידושה אף כותל חצר צריכה דוושא:
תְּנַן: הַחַלּוֹנוֹת, בֵּין מִלְמַעְלָן בֵּין מִלְּמַטָּן בֵּין מִכְּנֶגְדָּן – אַרְבַּע אַמּוֹת, וְתָנֵי עֲלָהּ: מִלְמַעְלָן – כְּדֵי שֶׁלֹּא יָצִיץ וְיִרְאֶה, מִלְּמַטָּן – שֶׁלֹּא יַעֲמוֹד וְיִרְאֶה, וּמִכְּנֶגְדָּן – שֶׁלֹּא יַאֲפִיל;
With regard to the claim that the halakha of the mishna is due to the need for space for people to walk on the ground between the walls, the Gemara asks: We learned in the mishna: And one who desires to build a wall opposite the windows of a neighbor’s house must distance the wall four cubits from the windows, whether above,
RASHI
מלמעלן צריך להגביה שיעור שלא יציץ בהשענו על כותלו וישפיל ראשו ויראה דרך חלונות ויראה בבית חבירו:
שלא יעמוד על ראש עובי כותלו ויראה:
ומכנגדן צריך להרחיק כדי שלא יאפיל ולא יהיב תנא דבריית׳ שיעורא:
טַעֲמָא שֶׁלֹּא יַאֲפִיל, אֲבָל מִשּׁוּם דַּוְושָׁא לָא! הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן – בְּבָא מִן הַצַּד.
The Gemara analyzes this statement: The reason that distance is required opposite the window is so that he will not darken his neighbor’s house by blocking the light that enters the house through the window, but it is not due to the fact that walking will strengthen the ground. The Gemara answers: With what are we dealing here? We are dealing with a wall that is positioned to the side,
RASHI
טעמא שלא יאפיל בשיש חלונות אבל משום דוושא בשאין שם חלונות לא אלמא לא חיישינן לדוושא:
מן הצד שאין הכותל האחרון מהלך לאורך כותל ראשון אלא מן הצד הוא בא אם זה ממזרח למערב זה בא מצפון לדרום וראש עוביו כנגד החלון ומאפיל דהכא ליכא למיחש לדוושא דההוא פורתא:
TOSAFOT
אבל משום דוושא לא וא״ת ולימא דאיירי בעיר ישנה ואומר ר״ת דבית הוי כגינה לפי שנותנין מטה וכלים אצל הכותל ועוד י״ל דבחצר איכא דוושא דרבים מה שאין כן בבית ולר״י נראה דניחא ליה לשנויי בעיר חדשה דומיא דרישא וכן ההיא דמרחיקין את הכותל מן המזחילה אע״ג דמפסקת בינתים ההיא דמרחיקין את הסולם מן השובך:
וְכַמָּה? אָמַר יֵיבָא חֲמוּהּ דְּאַשְׁיָין בַּר נִדְבָּךְ מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב: כִּמְלֹא רֹחַב חַלּוֹן. וַהֲלֹא מֵצִיץ! אָמַר רַב זְבִיד: בְּמַדִּיר אֶת כּוֹתְלוֹ.
The Gemara asks: And how far
RASHI
וכמה כדי שלא יאפיל לתנא דברייתא דלא יהיב שיעורא:
והלא מציץ כיון דסמוך הוא אע״פ שהוא מגביהו יכול להציץ:
במדיר את כותלו עושה ראש כותלו מדרון ומשפעו לצד החלונות עד שאינו ראוי לא לעמוד עליו ולא להשען עליו:
TOSAFOT
וכמה אמר רב ייבא כו׳ ותימה דהשתא בעי וכמה ובתר הכי פריך והתנן ארבע אמות וי״ל דרב ייבא גופיה בעי וכמה ולא גמר׳ וכענין זה יש באלו מציאות (ב״מ דף כא. ושם ד״ה וכמה):
במדיר את כותלו ולא מצי לשנויי במגביה כותלו ד׳ אמות דכיון דקאי מן הצד ואורך הכותל לרחבו של חלון יכול לעמוד בסוף הכותל ולשחות ולהציץ:
וְהָא אֲנַן תְּנַן: אַרְבַּע אַמּוֹת! לָא קַשְׁיָא: כָּאן מֵרוּחַ אַחַת, כָּאן מִשְּׁתֵּי רוּחוֹת.
The Gemara asks: But didn’t we learn in the mishna that one must keep the wall four cubits away from the window? The Gemara answers: This is not difficult; here, he builds the wall on one side of the window, whereas there, in the mishna, he builds walls on two sides
RASHI
משתי רוחות שני כתלים זה כנגד זה משני צדי החלון:
TOSAFOT
והא אנן תנן ארבע אמות דמתני׳ איירי נמי מן הצד כיון דלא חייש לדוושא אלא משום חלונות:
תָּא שְׁמַע: וְאֶת הַכּוֹתֶל מִן הַמַּזְחִילָה – אַרְבַּע אַמּוֹת, כְּדֵי שֶׁיְּהֵא זוֹקֵף אֶת הַסּוּלָּם; טַעֲמָא מִשּׁוּם סוּלָּם, אֲבָל מִשּׁוּם דַּוְושָׁא לָא! הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן – בְּמַזְחִילָה מְשׁוּפַּעַת, דְּאִי מִשּׁוּם דַּוְושָׁא הוּא, הָא קָא אָזֵיל וְאָתֵי תּוּתֵיהּ.
The Gemara suggests: Come and hear a further difficulty from the mishna below with regard to the claim that the requisite gap between the walls is for the purpose of walking, as the mishna teaches: And one must distance his wall four cubits from a roof gutter so that his neighbor can lean a ladder in the empty space to clean and repair the gutter. The Gemara analyzes this statement: The reason this distance is required is due to the fact that he will be able to lean a ladder, but it is not due to the fact that walking will strengthen the ground. The Gemara answers: With what are we dealing here? We are dealing with a sloping roof gutter, which protrudes beyond the boundary of the wall. As in this case, if the reason for distancing the wall is due to walking, one can walk back and forth beneath it. Nevertheless, a distance of four cubits from the roof gutter is required so that repairs can be performed.
RASHI
את הכותל מן המזחילה ד׳ אמות מזחילה הוא צינור גדול כעין קנעל״א שלנו ומונחת לאורך הכותל על הכותל ומי הגג זבין לתוכה והיא מקלחתם לארץ ואם אורך כותלו מהלך על פני חצר חבירו ומזחילה עליו צריך זה להרחיק ממנה אם בא לבנות כותל בצדה ארבע אמות על פני ארכה כו׳ כדי שיהא זוקף שם סולם בשיפוע לעלות בו לתקן מזחילתו לנקותה מעפר וצרורות הנופלין בה ומעכבין קילוח המים:
במזחילה משופעת שתקרת הגג משופעת ויוצאת להלן מן הכותל לתוך החצר והמזחילה בסוף התקרה משוכה להלן מן הכותל לתוך החצר הלכך אי לאו משום זקיפת סולם לא היה צריך להתרחק מראשי התקרה:
דאי משום דוושא הא אזיל ואתי תותיה תחת השיפוע:
מתני׳ מַרְחִיקִין אֶת הַסּוּלָּם מִן הַשּׁוֹבָךְ אַרְבַּע אַמּוֹת, כְּדֵי שֶׁלֹּא תִּקְפּוֹץ הַנְּמִיָּיה; וְאֶת הַכּוֹתֶל מִן הַמַּזְחִילָה – אַרְבַּע אַמּוֹת, כְּדֵי שֶׁיְּהֵא זוֹקֵף אֶת הַסּוּלָּם.
One must distance his ladder
RASHI
מתני׳ מרחיקין את הסולם מן השובך אם יש לזה שובך בחצירו סמוך לכותל שבין שתי החצירות וחבירו בא להעמיד סולם בחצירו אצל הכותל ירחיקנו מן השובך ארבע אמות:
כדי שלא תקפוץ הנמייה מן הסולם לשובך ותהרוג את היונים והיא חיה קטנה:
TOSAFOT
כדי שיהא זוקף את הסולם כשמכר ונתן לו זקיפת הסולם בחצירו איירי וקמ״ל דבעי ארבע אמות:
גמ׳ לֵימָא, מַתְנִיתִין דְּלָא כְּרַבִּי יוֹסֵי, דְּאִי רַבִּי יוֹסֵי, הָא אָמַר: זֶה חוֹפֵר בְּתוֹךְ שֶׁלּוֹ וְזֶה נוֹטֵעַ בְּתוֹךְ שֶׁלּוֹ?
Let us say that the mishna is not in accordance with the opinion of Rabbi Yosei, as, if it were in accordance with the opinion of Rabbi Yosei, doesn’t he say with regard to planting a tree next to a neighbor’s cistern: This one digs within his land, and that one plants within his land, and neither individual need consider what is happening in the property of the other?
RASHI
גמ׳ לימא מתני׳ דלא כרבי יוסי דפליג בסיפא דפירקין בנוטע אילן סמוך לבור וטובא מילי איכא במתניתין דודאי לאו כרבי יוסי אלא לימא אף זו דסולם ושובך דלא כרבי יוסי:
TOSAFOT
לימא תנן סתמא דלא כרבי יוסי פר״ח מדקאמר הכא טפי לימא דלא כרבי יוסי ולא קאמר אמשניות דלעיל משמע דכולהו אתי כר״י והוי כולהו גירי דיליה דמההיא שעתא משתכחא היזיקא ולא פליג רבי יוסי אלא באילן וצ״ל לפי׳ דמתניתין דלעיל הוי נמי גירי דיליה דמיד כשסומך הכותל מונע הדוושא:
אֲפִילּוּ תֵּימָא רַבִּי יוֹסֵי, הָא אֲמַר רַב אַשִׁי: כִּי הָוֵינַן בֵּי רַב כָּהֲנָא הֲוָה אָמַר: מוֹדֵי רַבִּי יוֹסֵי בְּגִירֵי דִּידֵיהּ, הָכָא נַמִי זִמְנִין דְּבַהֲדֵי דְּמַנַּח לֵיהּ יָתְבָא בְּחוֹר וְקָפְצָה. וְהָא גְּרָמָא הוּא! אֲמַר רַב טוֹבִי בַּר מַתָּנָה, זֹאת אוֹמֶרֶת: גְּרָמָא בְּנִיזָּקִין אָסוּר.
The Gemara answers: You may even say that the mishna follows the opinion of Rabbi Yosei, as didn’t Rav Ashi say: When we were studying in the study hall of Rav Kahana, he would say to us that Rabbi Yosei concedes with regard to his arrows,
RASHI
בגירי דיליה בחצים הבאים לו מיד גופו של בעל הבית ממש:
דבהדי דמנח ליה בעוד שאוחז בסולם קפצה:
גרמא בניזקין אסור ואפי׳ למ״ד (ב״ק דף צח: ק.) דלא דאין דינא דגרמי ופטור מלשלם אסור לגרום וכשבא להעמיד גרמא להזיק חבירו מעכב:
TOSAFOT
והא גרמא הוא תימה דלא פריך הכי לעיל גבי דוושא:
זאת אומרת גרמא בנזקין אסור ומעיקרא ס״ד כי היכי דמעיקרא פטור ה״נ דמותר הכא משמע דגרמא בנזקין דפטור וכן בפ׳ כיצד הרגל (ב״ק דף כו:) זרק כלי מראש הגג והיו תחתיו כרים וכסתות וקדם וסילקן אפילו הוא פטור ובפרק הפרה (שם דף מז:) הכניס פירות לחצר בעל הבית שלא ברשות כו׳ וקאמר בגמרא דאם אכלה והוזקה פטור ונתן סם המות לפני בהמת חבירו דפטור (שם) ושולח בעירו ביד חרש שוטה וקטן (שם נט:) ופורץ גדר בפני בהמת חבירו וכופף קמת חבירו בפני הדליקה ועושה מלאכה במי חטאת (שם נה: נו.) וליבה וליבתו הרוח דפטור בכל הנך כדאמר בפרק הכונס (בבא קמא דף נט:) ומבעית חבירו דהוי נמי גרמא כדאמר בפרק קמא דקדושין (דף כד:) דאיהו הוא דאבעית אנפשיה ובכיצד הרגל (ב״ק דף כג:) שיסה בו כלב שיסה בו נחש פטור ויש ליתן טעם מאי שנא כל הני מדינא דגרמי כגון אחווי אחויי דהגוזל בתרא (שם דף קטז: ושם) ומראה דינר לשולחני ונמצא רע ונפרצה אומר לו גדור ודן את הדין דחייב לר״מ אפילו לא נשא ונתן בידו והשורף שטרותיו של חבירו ומוכר שטר חוב לחבירו וחזר ומחלו וחילק רבינו יצחק לשון אח׳ דדינא דגרמי חייב היינו שעושה הוא עצמו היזק לממון חבירו ועוד חילק דדינא דגרמי דחייב היינו משעת מעשה שבא ההיזק ועל הכל קשה טיהר את הטמא ובעה״ב עצמו עירבן עם פירותיו ואמאי חייב דהוא עצמו אינו עושה היזק בממון חבירו וגם באותה שעה שמטהר אינו בא ההיזק ונראה לריצב״א דדינא דגרמי הוי מטעם קנס כדמוכח בירושלמי ולכך כל היזק המצוי ורגיל לבא קנסו חכמים וטעם דקנסו שלא יהא כל אחד הולך ומזיק לחבירו בעין והיינו טעמא דמאן דמחייב בהיזק שאינו ניכר ואפשר דבשוגג נמי קניס רבי מאיר כי היכי דקניס במטמא ומדמע אחד שוגג ואחד מזיד.
רַב יוֹסֵף הֲוָה לֵיהּ הָנְהוּ תָּאלֵי דְּהָווּ
The Gemara relates: Rav Yosef had certain small palm trees [talei],
RASHI
תאלי דקלים קטנים: