Back
Bava Batra
Daf 31aבַּאֲבָהָתָא מִי אִתְכַּחַשׁ?
was the testimony contradicted with regard to ownership of the ancestors?
לֵימָא, רָבָא וְרַב נַחְמָן בִּפְלוּגְתָּא דְּרַב הוּנָא וְרַב חִסְדָּא קָמִיפַּלְגִי.
The Gemara asks: Shall we say that Rava and Rav Naḥman disagree in the dispute between Rav Huna and Rav Ḥisda?
דְּאִיתְּמַר: שְׁתֵּי כִּתֵּי עֵדִים הַמַּכְחִישׁוֹת זוֹ אֶת זוֹ – אָמַר רַב הוּנָא: זוֹ בָּאָה בִּפְנֵי עַצְמָהּ וּמְעִידָה, וְזוֹ בָּאָה בִּפְנֵי עַצְמָהּ וּמְעִידָה, וְרַב חִסְדָּא אָמַר: בַּהֲדֵי סָהֲדֵי שַׁקָּרֵי לָמָּה לִי; לֵימָא, רַב נַחְמָן דְּאָמַר כְּרַב הוּנָא, וְרָבָא כְּרַב חִסְדָּא?
As it was stated concerning two groups of witnesses that contradict each other,
TOSAFOT
וזו באה בפני עצמה ומעידה תימה בין לרב הונא בין לרב חסדא נהמנינהו לבתראי במיגו דאי בעי פסלינהו לקמאי בגזלנותא ומיהו במיגו דאי בעי הוי מזמי להו ליכא להמנינהו דיראים להזימן פן יוזמו גם הם ונראה לי דמיגו במקום עדים לא אמרינן (ועוד) דמיגו לא יוכל לסייעם יותר משני עדים ואפי' היו עמהן ק' עדים אין נאמנין דתרי כמאה ועוד אומר ר"י דלא שייך מיגו דאין דעת שניהם שוה ומה שירצה זה לטעון לא יטעון זה:
ורב נחמן כרב הונא תימה דבפרק ב' דכתובות (דף יט:) תניא שנים שהיו חתומין על השטר ומתו ובאו שנים ואמרו שכתב ידם הוא אבל קטנים או פסולי עדות או אנוסים היו אם כתב ידם יוצא ממקום אחר אין נאמנין ופריך ומגבי' ביה בשטרא תרי ותרי נינהו ומסיק התם (כרב) נחמן דלא מגבינן בשטרא ואוקי תרי להדי תרי ואוקי ממונא בחזקת מריה ואמאי לא מגבינן ביה והא סבירא ליה הכא כרב הונא דכשרים הם לעדות אחרת דמוקמינן להו אחזקת כשרות והתם כעדות אחרת דמי דהא אין מכחישים אלו את החתומים בזאת המלוה שהיו אומרים אין חייב לו כלום אלא שאמרו אינכם נאמנים בדבר זה דפסולים הייתם והוה לן למימר דנאמנים כמו הכא דכשרים אף על גב דאלו מכחישים אותם ופוסלים וחושבין אותן כשאר פסולים לכל דבר עדות ואומר ר"י דכי אמרו קטנים היו ליכא לאוקמינהו אחזקייהו וכן אנוסים נמי לא מפקי להו מחזקת כשרות דאמרינן אנוסים היו מחמת נפשות ופסולי עדות היו איכא למימר כגון שפוסלים אותן משנולדו שאומרים קרובים היו ועכשיו נתרחקו:
ורבא כרב חסדא ואם תאמר אם כן אמאי חשיב רבא במרובה (ב"ק דף עב: ושם ד"ה אין) ובפ' זה בורר (סנהדרין דף כז. ושם ד"ה אין) עד זומם חידוש הוא ואין לך בו אלא משעת חידושו והלא מה שהוא נפסל אינו חידוש דהא מן הדין היה להיות לשניהן פסולים כמו בשני כתי עדים המכחישות זו את זו א"כ לא הוי חידוש אלא מה שהמזימין כשרים ואומר ר"י דרבא דאמר חידוש הוא לא הוי אלא לפי המסקנא דאתי שפיר כרב הונא:
אַלִּיבָּא דְּרַב חִסְדָּא כּוּלֵּי עָלְמָא לָא פְּלִיגִי. כִּי פְּלִיגִי – אַלִּיבָּא דְּרַב הוּנָא; רַב נַחְמָן כְּרַב הוּנָא. וְרָבָא: עַד כָּאן לָא קָאָמַר רַב הוּנָא – אֶלָּא לְעֵדוּת אַחֶרֶת, אֲבָל לְאוֹתָהּ עֵדוּת לָא.
The Gemara explains: According to the opinion of Rav Ḥisda, who holds that the witnesses are disqualified, everyone agrees that the testimony concerning ancestral ownership is not accepted, as the witnesses were contradicted concerning their testimony of usage of the land, and Rav Naḥman’s ruling cannot accord with his opinion. When Rav Naḥman and Rava disagree it is according to the opinion of Rav Huna, who does not disqualify the witnesses. The ruling of Rav Naḥman is in accordance with the opinion of Rav Huna, and he therefore accepts the testimony with regard to ancestral ownership, and Rava would say: Rav Huna says that the witnesses are accepted only for another testimony, i.e., in a different case. But they are not accepted for the same testimony, as in this incident, where both testimonies concerned ownership of the same land.
הֲדַר אַיְיתֵי סָהֲדֵי דַּאֲבָהָתֵיהּ הִיא. אֲמַר רַב נַחְמָן: אֲנַן אַחְתִּינֵיהּ אֲנַן מַסְּקִינַן לֵיהּ, לְזִילּוּתָא דְּבֵי דִינָא לָא חָיְישִׁינַן.
The Gemara relates the continuation of the case above. The one who had brought witnesses only to his having profited from the land then brought witnesses
TOSAFOT
אנן אחתינן ליה אנן מסקינן ליה ואם היה אותו דלית ליה חזקת אבהתיה מוחזק תחילה אתי שפיר אחתינן ומסקינן שנעמידה בידו כאשר היה בתחלה ואפילו לא היה מוחזק לא זה ולא זה מצי לפרש אחתינא ליה לתתה לזה ומסקינא ליה שנוציאנה מידו ויהא דין כל דאלים גבר. ר"י:
מְתִיב רָבָא, וְאִיתֵּימָא רַבִּי זְעֵירָא: שְׁנַיִם אוֹמְרִים ״מֵת״ וּשְׁנַיִם אוֹמְרִים ״לֹא מֵת״, שְׁנַיִם אוֹמְרִים ״נִתְגָּרְשָׁה״ וּשְׁנַיִם אוֹמְרִים ״לֹא נִתְגָּרְשָׁה״ – הֲרֵי זוֹ לֹא תִּנָּשֵׂא, וְאִם נִשֵּׂאת – לֹא תֵּצֵא; רַבִּי מְנַחֵם בְּרַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: תֵּצֵא.
Rava, and some say it is Rabbi Zeira, raises an objection from a baraita . If there was a married man whose fate was unknown, and two witnesses say: This married man died,
TOSAFOT
ואם ניסת לא תצא בפ"ב דכתובות (דף כב: ושם ד"ה כגון) מוקי כשניסת לאחד מעדיה ואומרת ברי לי וחשדא ליכא כדפי' התם:
אָמַר רַבִּי מְנַחֵם בְּרַבִּי יוֹסֵי: אֵימָתַי אֲנִי אוֹמֵר תֵּצֵא? בִּזְמַן שֶׁבָּאוּ עֵדִים וְאַחַר כָּךְ נִשֵּׂאת, אֲבָל נִשֵּׂאת וְאַחַר כָּךְ בָּאוּ עֵדִים – הֲרֵי זוֹ לֹא תֵּצֵא!
Rabbi Menaḥem, son of Rabbi Yosei, said: When do I say that she must leave her husband? She must leave him in a case where witnesses came to testify that she is still married and she then married despite their testimony. But if she married and the witnesses then came to testify that she is still married, this woman is not required to leave her husband based on the uncertainty created by contradictory witnesses. The fact that she is not required to leave her marriage in light of the new testimony seems to indicate an unwillingness to reverse the court’s ruling that she may marry, contrary to the ruling of Rav Naḥman.
TOSAFOT
אבל ניסת ואח"כ באו עדים הרי זו לא תצא וטעמא משום זילותא דבי דינא וקשה לרשב"א דעל כרחך לאו טעמא משום זילותא דבי דינא הוא דאם כן אפילו לא נשאת אלא התירוה לינשא תנשא כדמשמע בכל הסוגיא דאיכא זילותא אפילו לא נעשה מעשה וכ"ת דאין ה"נ ונשאת דקאמר היינו שהתירוה לינשא ושוב לא תצא מהיתרה הראשון דבאו עדים ואח"כ נשאת לא מצי לפרושי התירוה לינשא אלא נשאת ממש וע"כ טעמא דמספיקא לא מפקי לה מבעל ולא משום זילותא וי"ל לעולם טעמא משום זילותא ודוקא כשנשאת ואח"כ באו עדים איכא זילותא דבי דינא שכבר נאסרה לכל העולם כיון שנשאת נמצא מה שחוזרין לאסרה לעד שנשאת לו אין חוזרין אלא בעבורו אבל אם באו עדים קודם שנשאת ליכא זילותא דעל כרחך צריכין לחזור מהיתרה הראשון כדי לאסרה לכל העולם הלכך ליכא זילותא אם אוסרים אותה נמי לעדיה. ר"י:
אֲמַר לֵיהּ: אֲנָא סְבַרִי לְמֶעְבַּד עוּבְדָא, הָשְׁתָּא דְּאוֹתִיבְתָן אַתְּ וְאוֹתְבָן רַב הַמְנוּנָא בְּסוּרְיָא – לָא עָבְדִינַן בָּהּ עוּבְדָא.
Rav Naḥman said to him: I had thought to perform an action and reverse the court’s ruling, but now that you raised an objection against me, and Rav Hamnuna also raised a similar objection against me in Syria, I will not perform an action in this matter.
נְפַק עֲבַד עוּבְדָא. מַאן דַּחֲזָא סְבַר טָעוּתָא הִיא בִּידֵיהּ; וְלָא הִיא, אֶלָּא מִשּׁוּם דְּתַלְיָא בְּאַשְׁלֵי רַבְרְבֵי.
The Gemara relates that Rav Naḥman then went out and performed an action, taking away the land from the litigant in whose favor he had previously ruled. One who saw what he did thought that he made a mistake, but that is not so. Rather, he performed an action despite the objections that had been raised because the matter depends on great authorities [ ashlei ravrevei ].
דִּתְנַן, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אֵין מַעֲלִין לַכְּהוּנָּה עַל פִּי עֵד אֶחָד: אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: אֵימָתַי? בְּמָקוֹם שֶׁיֵּשׁ עוֹרְרִין, אֲבָל בְּמָקוֹם שֶׁאֵין עוֹרְרִין – מַעֲלִין לַכְּהוּנָּה עַל פִּי עֵד אֶחָד; רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר מִשּׁוּם רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן הַסְּגָן: מַעֲלִין לַכְּהוּנָּה עַל פִּי עֵד אֶחָד.
As we learned in a mishna ( Ketubot 23b): Rabbi Yehuda says: One is not elevated to the presumptive status of priesthood on the basis of the testimony of one witness. Two witnesses are required for that purpose. Rabbi Elazar says: When is that the halakha ? In a case where there are challengers to his claim that he is a priest. But in a case where there are no challengers, one is elevated to the presumptive status of priesthood
רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל הַיְינוּ רַבִּי אֶלְעָזָר! וְכִי תֵּימָא, עַרְעָר חַד אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ, רַבִּי אֶלְעָזָר סָבַר: עַרְעָר חַד,
The Gemara asks: The opinion of Rabban Shimon Ben Gamliel is identical to the opinion of Rabbi Elazar, as they agree that one is elevated to the presumptive status of priesthood on the basis of one witness when there are no challengers. What is their dispute? And if you would say that there is a practical difference between them in a case where there is a challenge posed by one person, as Rabbi Elazar holds: A challenge posed by one person is sufficient to undermine one’s presumptive status of priesthood, and two witnesses are required to overcome that challenge;