Back
Bava Batra
Daf 32aאֲמַר לֵיהּ: שְׁטָרָא זַיְיפָא הוּא; גָּחֵין לָחֵישׁ לֵיהּ לְרַבָּה: אִין, שְׁטָרָא זַיְיפָא הוּא, מִיהוּ שְׁטָרָא מְעַלְּיָא הֲוָה לִי וְאִירְכַּס, וְאָמִינָא: אִינְקִיט הַאי בִּידַאי כָּל דְּהוּ.
The first said to him in response: It is a forged bill of sale.
אֲמַר רַבָּה: מַה לּוֹ לְשַׁקֵּר? אִי בָּעֵי אָמַר לֵיהּ שְׁטָרָא מְעַלְּיָא הוּא. אֲמַר לֵיהּ רַב יוֹסֵף: אַמַּאי סָמְכַתְּ? אַהַאי שְׁטָרָא, הַאי שְׁטָרָא חַסְפָּא בְּעָלְמָא הוּא!
Rabba said: Why would he lie
TOSAFOT
אמאי קא סמכת אהאי שטרא האי שטרא חספא בעלמא הוא תימה דליהמניה במיגו דאי בעי אמר שטרא מעליא הוא ותירץ ר״י בר׳ מרדכי דלא אמרי׳ מיגו להוציא ממון ומה שהוא מוחזק בקרקע אינו כלום דקרקע בחזקת בעליה קיימא כיון שאין לו שטר ולא חזקה אלא בדברים בעלמא שאומר שטרא מעליא הוה לי ואירכס ולא אמרי׳ מיגו אלא להחזיק ממון שיכול לפטור עצמו ע״י מיגו אי נמי אם יש לו שטר או חזקה וזה בא לפסול ראייתו אז זה יכול לקיימו ע״י מיגו כמו קמי דידי זבנה מינך מיגו דאי בעי אמר מינך זבינתיה ואכלתיה שני חזקה ואין נראה לר״י מדלא מפרש טעמא הכי בהדיא משמע דלאו משום הכי הוא ונראה לר״י דטעמא דרב יוסף דלא אמרי׳ מיגו הכא כיון דלית ליה הכא מיגו אא״כ שקר תחלה שהוצרך לשקר תחלה ולומר והא שטרא א״נ משום הכי לא אמרי׳ הכא מיגו משום דהוי חוזר וטוען דמעיקרא טען והא שטרא ועתה חוזר בו ומודה דחספא בעלמא הוא אלא שטרא מעליא הוה לי:
הַהוּא דַּאֲמַר לְחַבְרֵיהּ: הַב לִי מְאָה זוּזֵי דְּמַסֵּיקְנָא בָּךְ, וְהָא שְׁטָרָא. אֲמַר לֵיהּ: שְׁטָרָא זַיְיפָא הוּא. גָּחֵין לָחֵישׁ לֵיהּ לְרָבָא: אִין, שְׁטָרָא זַיְיפָא, מִיהוּ שְׁטָרָא מְעַלְּיָא הֲוָה לִי וְאִירְכַּס, וְאָמִינָא: אִינְקִיט הַאי בִּידַאי כָּל דְּהוּ;
The Gemara relates a similar incident: There was a certain person who said to another: Give me one hundred dinars that I am attempting to collect from you, and this is the promissory note that attests to the debt. The latter said to him in response: It is a forged promissory note. The first person leaned over and whispered to Rava: Yes, it is a forged promissory note. But I had a proper promissory note and it was lost, and I said to myself: I will hold this promissory note in my possession, such as it is.
אֲמַר רַבָּה: מַה לּוֹ לְשַׁקֵּר? אִי בָּעֵי אָמַר לֵיהּ שְׁטָרָא מְעַלְּיָא הוּא. אֲמַר לֵיהּ רַב יוֹסֵף: אַמַּאי קָא סָמְכַתְּ? אַהַאי שְׁטָרָא, הַאי שְׁטָרָא חַסְפָּא בְּעָלְמָא הוּא!
Rabba said: Why would he lie and state this claim? If he wants to lie, he can say to him that it is a proper promissory note, and he will be deemed credible and awarded the money. Rav Yosef said to Rabba: In the final analysis, on what are you relying to award him the money? On this promissory note? This document is merely a shard, and cannot be used in court as evidence.
אֲמַר רַב אִידִי בַּר אָבִין: הִלְכְתָא כְּוָותֵיהּ דְּרַבָּה בְּאַרְעָא, וְהִלְכְתָא כְּוָותֵיהּ דְּרַב יוֹסֵף בְּזוּזֵי; הִלְכְתָא כְּרַבָּה בְּאַרְעָא – דְּהֵיכָא דְּקַיְימָא אַרְעָא תֵּיקוּם, וְהִלְכְתָא כְּוָותֵיהּ דְּרַב יוֹסֵף בְּזוּזֵי – דְּהֵיכָא דְּקַיְימִי זוּזֵי לוֹקְמֵי.
The Gemara notes the final ruling in these two cases. Rav Idi bar Avin said: The halakha is in accordance with the opinion of Rabba
TOSAFOT
והלכתא כוותי׳ דרבה בארעא רבינו שמואל פירש דמספקא ליה כמאן הלכתא וצריך לדחוק ולפרש ולחלק בין ספיקא דתרי ותרי לספיקא דדינא דהא דלא אוקמה בחזקת מרה קמא כמו בנכסי דבר שטיא דאמרי׳ (כתובות דף כ.) אוקי תרי בהדי תרי ואוקי נכסי בחזקת בר שטיא התם הוו תרי ותרי כמאן דליתנהו דמי ואוקמי׳ ארעא בחזקת מרה קמא אבל הכא דמספקא לן דינא כמאן התם לא שייך כולי האי למימר אוקמה אחזקת מרה קמא ונוציא מיד המוחזק ודוחק הוא ועוד דהילכתא משמע דלגמרי פוסק כרבה ולא מספק אפי׳ עבד כרב יוסף בדיעבד לא עבד ונראה לר״י דהיינו טעמא דהלכתא בארעא כרבה וכרב יוסף בזוזי משום דאמרי׳ מיגו לאוקמי ממונא ואית לן לאוקמי ארעא בחזקת מרה דקיימא השתא ובהכותב (כתובות דף פה. ושם) דאמר מיגו דיכלי למימר לא היו דברים מעולם יכלי למימר הני סיטראי נינהו אף על גב דמיגו להוציא לא אמרינן שאני התם דאיכא שטרא:
הַהוּא עָרְבָא דַּאֲמַר לֵיהּ לְלֹוֶה: הַב לִי מְאָה זוּזֵי דְּפָרַעְתִּי לַמַּלְוֶה עִילָּוָךְ, וְהָא שְׁטָרָא. אֲמַר לֵיהּ: לָאו פְּרַעְתִּיךְ? אֲמַר: לָאו הָדְרַתְּ שְׁקַלְתִּינְהוּ מִינַּאי?
The Gemara relates: There was a certain guarantor who said to a debtor: Give me one hundred dinars for the money that I repaid the creditor on your behalf, and this is the document
שְׁלָחָהּ רַב אִידִי בַּר אָבִין לְקַמֵּיהּ דְּאַבַּיֵי: כִּי הַאי גַּוְונָא מַאי? שְׁלַח לֵיהּ אַבַּיֵי: מַאי תִּיבָּעֵי לֵיהּ? הָא אִיהוּ דַּאֲמַר: הִלְכְתָא כְּוָותֵיהּ דְּרַבָּה בְּאַרְעָא, וְהִלְכְתָא כְּוָותֵיהּ דְּרַב יוֹסֵף בְּזוּזֵי – דְּהֵיכָא דְּאוֹקְמוּ זוּזֵי לוֹקְמוּ!
Rav Idi bar Avin sent the following question before Abaye: What is the halakha in a case like this? Abaye sent him the following response: What does he, i.e., Rav Idi bar Avin, ask? Isn’t he the one who said: The halakha is in accordance with the opinion of Rabba with regard to land, and the halakha is in accordance with the opinion of Rav Yosef with regard to money, as the court rules that the money should remain where it is? Based on his own ruling, the money should remain with the debtor.
וְהָנֵי מִילֵּי – דְּאָמַר לֵיהּ: הָדְרַתְּ אוֹזַפְתִּינְהוּ מִינַּאי, אֲבָל אָמַר לֵיהּ: הֲדַרְתִּינְהוּ נִיהֲלָךְ מֵחֲמַת דְּהָווּ שַׁיְיפֵי וְסוּמָּקֵי – אַכַּתִּי אִיתֵיהּ לְשִׁעְבּוּדָא דִּשְׁטָרָא.
The Gemara notes: And this matter applies only in a case where the guarantor says to the debtor: You later borrowed the money
רָבָא בַּר שַׁרְשׁוֹם נְפַק עֲלֵיהּ קָלָא דְּקָא אָכֵיל אַרְעָא דְּיַתְמֵי, אֲמַר לֵיהּ אַבַּיֵי: אֵימָא לִי אִיזִי, גּוּפָא דְּעוּבְדָא הֵיכִי הֲוָה. אֲמַר לֵיהּ: אַרְעָא בְּמַשְׁכּוֹנְתָּא הֲוָה נָקֵיטְנָא מֵאֲבוּהוֹן דְּיַתְמֵי, וַהֲוָה לִי
The Gemara relates: A rumor emerged concerning Rava bar Sharshom that he was profiting from land belonging to orphans. Abaye said to him: Tell me, my friend, concerning the incident itself, how is it that this rumor was generated? Rava bar Sharshom said to him: I was holding on to the land as collateral
TOSAFOT
נפק עליה קלא דקא אכיל ארעא דיתמי פירוש יצא הקול שהוא של יתומים אבל אין לפרש דיצא הקול דמתחלה היה של אביהם אבל עכשיו לא היו יודעין דא״כ הוה מצי למימר לקוחה היא בידי: