Back
Bava Batra
Daf 33bכֵּיוָן דְּאוֹדֵי – אוֹדֵי.
as they hold that once it is so that the other relative admitted that he is not a closer relative, he admitted
זֶה אוֹמֵר ״שֶׁל אֲבוֹתַי״ וְזֶה אוֹמֵר ״שֶׁל אֲבוֹתַי״, הַאי אַיְיתֵי סָהֲדֵי דַּאֲבָהָתֵיהּ הוּא, וְהַאי אַיְיתֵי סָהֲדֵי דַּאֲכַל שְׁנֵי חֲזָקָה,
§ There was an incident where two people dispute the ownership of land. This one says: The land belonged to my ancestors and I inherited it from them, and that one says: The land belonged to my ancestors and I inherited it from them. This one brings witnesses that the land belonged to his ancestors, and that one brings witnesses that he worked and profited from the land for the years necessary for establishing the presumption of ownership.
אֲמַר רַב חִסְדָּא: מַה לּוֹ לְשַׁקֵּר? אִי בָּעֵי אֲמַר לֵיהּ: מִינָּךְ זְבִינְתָהּ וַאֲכַלְתִּיהָ שְׁנֵי חֲזָקָה. אַבַּיֵי וְרָבָא לָא סְבִירָא לְהוּ הָא דְּרַב חִסְדָּא, ״מַה לִּי לְשַׁקֵּר״ בִּמְקוֹם עֵדִים לָא אָמְרִינַן.
Rav Ḥisda said: The one who is in possession of the land is deemed credible due to the legal principle that if one would have been deemed credible had he stated one claim but instead stated another claim that accomplishes the same result, he has credibility, because why would he lie
הַהוּא דַּאֲמַר לֵיהּ לְחַבְרֵיהּ: מַאי בָּעֵית בְּהַאי אַרְעָא? אֲמַר לֵיהּ: מִינָּךְ זְבַנִי וַאֲכַלְתִּיהָ שְׁנֵי חֲזָקָה, אֲזַל אַיְיתֵי סָהֲדֵי דַּאֲכָלָהּ תַּרְתֵּי שְׁנֵי; אֲמַר רַב נַחְמָן: הָדְרָא אַרְעָא וְהָדְרִי פֵּירֵי.
There was a certain person who said to another: What do you want with this land of mine? The possessor said to him in response: I purchased it from you and I worked and profited from it for the years necessary for establishing the presumption of ownership. He then went and brought witnesses that he had profited from the land for two years, but he was unable to bring witnesses to testify about a third year. Rav Naḥman said: The land reverts back to the prior owner, and payment for the produce consumed during those two years reverts
אָמַר רַב זְבִיד: אִם טָעַן וְאָמַר ״לְפֵירוֹת יָרַדְתִּי״ – נֶאֱמָן; לָאו מִי אֲמַר רַב יְהוּדָה: הַאי מַאן דְּנָקֵיט מַגָּלָא וְתוֹבְלַיָא, וַאֲמַר: אֵיזִיל אִיגְדְרֵיהּ לְדִיקְלָא דִּפְלָנְיָא דְּזַבְּנֵיהּ נִיהֲלִי – מְהֵימַן? אַלְמָא לָא חֲצִיף אִינִישׁ דְּגָזַר דִּיקְלָא דְּלָאו דִּילֵיהּ. הָכָא נַמִי לָא חֲצִיף אִינִישׁ לְמֵיכַל פֵּירֵי דְּלָאו דִּילֵיהּ.
Rav Zevid said: If initially, when questioned by the other, the one occupying the land claimed and said: I entered the land to consume its produce
TOSAFOT
ואי טעין ואמר לפירות ירדתי כו' פי' תחלה כי א"ל מאי בעית בהאי ארעא אע"ג דבשעה שאכל היה בעל השדה יכול לעכב ולא היה נאמן לומר לפירות הורדתני מיהו כיון שכבר אכלו וזה בא להוציא נאמן לומר לפירות ירדתי וא"ת מאי איריא משום דלא חציף תיפוק ליה משום דתפיס מידי דהוה אמטלטלין שאין עשויין להשאיל ולהשכיר דאי אמר לקוחין הן בידי נאמן וי"ל דאיצטריך טעמא דלא חציף אם לקטן והניח ברשות שאינן שלו דלא תפיס בהן וא"ת כי לא אמר נמי לפירות ירדתי אלא דאייתי סהדי דאכל ב' שנים כי הך דשמעתין יהא נאמן בטענתיה במיגו דאי בעי אמר לפירות ירדתי לאו פירכא היא דאין זה מיגו שהרי בא לתבוע גם הקרקע ודוקא פירי דתרתי שנין הדרי אבל פירי דשנה שלישית לא הדרי דאי מהימן במאי דאמר שאכלה שלש שנין גם הקרקע תהיה שלו:
איזיל ואגדריה לדיקלא פי' לגדור תמרים שעל הדקל דגדירה שייכא בתמרים ולא איירי בקציצת הדקל דא"כ ה"ל למימר ואיקטליה כדאמרי' בפ' כל הנשבעין (שבועות דף מו. ושם) אר"נ האי מאן דנקיט נרגא ואמר איזיל ואקטליה לדיקלא דפלניא כו' ונראה לר"י ולריב"ם שאם היה בא לקצוץ הדקל עצמו לא היה נאמן דדוקא פירות הוא דעבדי אינשי דמזבני אבל דקל אין דרך בני אדם למכור לקוץ תדע דאמרי' בפ' החובל (ב"ק דף צא: ושם) שורי הרגת נטיעותי קצצת אתה אמרת לי להרגו אתה אמרת לי לקצצו פטור ופריך א"כ לא שבקת חיי לכל בריה וכו' משמע דאינו נאמן במיגו דאי בעי אמר מכרת לי לקצצו:
לא חציף איניש לאו משום דקאמר בפרהסיא איזיל ואיגדריה קאמר דלא חציף דאפילו ליקט בצנעא נמי שייך לא חציף איניש אם לא שלקחם דרך גניבה:
אִי הָכִי, אַרְעָא נַמִי! אַרְעָא, אָמְרִינַן לֵיהּ: אַחֲוֵי שְׁטָרָךְ. אִי הָכִי, פֵּירֵי נַמִי! שְׁטָרָא לְפֵירֵי לָא עָבְדִי אֱינָשֵׁי.
The Gemara asks: If that is so, that the assumption is that he would not lie, let one be deemed credible with regard to the land as well.
TOSAFOT
אי הכי אפילו ארעא נמי למאי דפרישית לעיל דאינו נאמן אלא בפירות שלקט כבר אבל מכאן ואילך אינו נאמן אפילו בפירות אע"ג דשטרא בפירי לא עבדי אינשי צריך לפרש אפילו ארעא אם הוא טוען שהקרקע שלו שלקחה לא יחזיר פירות שכבר אכל אבל קרקע פשיטא שיחזיר דאינו נאמן להבא:
הַהוּא דַּאֲמַר לְחַבְרֵיהּ: מַאי בָּעֵית בְּהַאי אַרְעָא? אֲמַר לֵיהּ: מִינָּךְ זְבַנִית וַאֲכַלְתִּיהָ שְׁנֵי חֲזָקָה. אַיְיתֵי חַד סָהֲדָא דַּאֲכָלָהּ תְּלָת שְׁנֵי; סְבוּר רַבָּנַן קַמֵּיהּ דְּאַבַּיֵי לְמֵימַר: הַיְינוּ נַסְכָא דְּרַבִּי אַבָּא;
There was a certain person who said to another: What do you want with this land of mine? The possessor said to him in response: I purchased it from you and I worked and profited from it for the years necessary for establishing the presumption of ownership. He then brought one witness who testified that he profited from the land for the necessary three years. The Rabbis who were studying before Abaye maintained that it made sense to say that the principle in this case is the same as that in the case of the piece of cast metal [ naskha ]
TOSAFOT
היינו נסכא דר' אבא לא אקרקע קאי דפשיטא שמחזיר הקרקע אחר שאין לו שנים עדים אלא השתא נמי אפירי מסיק וסבר השתא כאילו חד סהדא לאורועי למחזיק קאתי על הפירות שאכל ואינו יכול לכפור ולימא לא אכלתי וכאילו בא לחייבו שבועה על הפירות אם יכפור ויאמר לא אכלתי ואע"פ שמעיד שהחזיק בה ג' שנים כיון דאין אחר עמו הרי כאילו אינו מעיד על החזקה אלא נעשה עד אחד לתובעו פירות הכי ס"ד וטועה עד דאמר אביי דלא דמי לדרבי אבא דהכא חד סהדא לסיועי קאתי בין לקרקע בין לפירות שהרי הוא מעיד שגם הקרקע שלו והא דאמרינן במסקנא אלא אי דמיא לדרבי אבא לחד סהדא לתרתין שנין ולפירי לא הוה צריך למינקט ולפירי כיון דעד השתא נמי לא איירי אלא בפירי אלא אגב תרתין שנין נקט נמי לחד סהדא ולפירי:
דְּהַהוּא גַּבְרָא דַּחֲטַף נַסְכָא מֵחַבְרֵיהּ. אֲתָא לְקַמֵּיהּ דְּרַבִּי אַמִי, הֲוָה יָתֵיב רַבִּי אַבָּא קַמֵּיהּ, אַיְיתֵי חַד סָהֲדָא דְּמִיחְטָף חֲטַפָא מִינֵּיהּ, אֲמַר לֵיהּ: אִין, חֲטַפִי וְדִידִי חֲטַפִי; אֲמַר רַבִּי אַמִי:
The Gemara now presents that case: As there was a certain man who snatched a piece of cast metal from another. The one from whom it was taken came before Rabbi Ami while Rabbi Abba was sitting before him, and he brought one witness who testified that it was, in fact, snatched from him. The one who snatched it said to him: Yes, it is true that I snatched it, but I merely snatched that which was mine. Rabbi Ami said:
TOSAFOT
הוה יתיב רבי אבא קמיה משמע דר' אבא היה תלמידו של ר' אמי וקשה דאמר בפ' כל הנשבעין (שבועות דף מז. ושם) א"ר אמי רבותינו שבא"י אמרו חזרה שבועה למחויב לה ואמר התם דרבותינו שבא"י היינו ר' אבא ואור"י דאשכחן בפ' חבית (שבת דף קמו:) דקרי רב לרב כהנא ולרב אסי רבותינו אף על גב שהיו תלמידיו אבל קשה לר"י דבאלו מציאות (ב"מ דף כד:) אמר דר' אמי אשכח פרגיות שחוטות אתא לקמיה דר' אבא א"ל זיל שקול לנפשך ולפי ספרים דגרסינן התם ר' אמי אתא לקמיה דר' אסי ניחא טפי אף על גב דרבי אמי היה גדול מר' אסי דבכ"מ מזכיר ר' אמי קודם ר' אסי ובהניזקין (גיטין דף נד:) אמר ההוא דאתא לקמיה דר' אמי כו' אמר לפניו רבי אסי רבי אתה אומר כן הכי א"ר יוחנן כו' ומ"מ חבירו היה ולפי שהיה גדול ממנו קורהו רבי ולפי שחבירו היה בא ר' אמי לפניו ליטול עצה ממנו וא"ל זיל שקול לנפשך: