Back
Bava Batra
Daf 35aאִית לֵיהּ דְּרָרָא דְּמָמוֹנָא, וּלְהַהוּא אִית לֵיהּ דְּרָרָא דְּמָמוֹנָא, הָכָא – אִי דְּמָר לָא דְּמָר, וְאִי דְּמָר לָא דְּמָר.
he has financial involvement [ derara ],
TOSAFOT
דררא דממונא פירוש דדל טענתייהו מהכא יש ספק לב"ד דהי מינייהו הוה הולד אם נולד קודם שמכר או אחר שמכר וכן בשור שנגח את הפרה ונמצא עוברה בצדה (ב"ק דף מו.) בלא טענתם מסופקים ב"ד איך היה מעשה אם קודם שנגחה ילדה או לאחר שנגחה וכן בשור רודף אחר שור אחר והוזק (שם לה.) יש להסתפק אם בשורו הוזק או אי בסלע לקה וכן בכל מקום דפליגי רבנן וסומכוס אבל הכא בזה אומר של אבותי שעל פי טענותיהן בא הספק אמרינן כל דאלים גבר:
אָמְרִי נְהַרְדְּעֵי: אִם בָּא אֶחָד מִן הַשּׁוּק וְהֶחֱזִיק בָּהּ – אֵין מוֹצִיאִין אוֹתָהּ מִיָּדוֹ, דְּתָנֵי רַבִּי חִיָּיא: גַּזְלָן שֶׁל רַבִּים לָאו שְׁמֵיהּ גַּזְלָן.
The Sages of Neharde’a say: In a case where two parties disputed the ownership of a certain property and the court ruled that whoever is stronger prevails, if one from the marketplace who had no claim came and took possession
TOSAFOT
אין מוציאים אותה מידו ואפילו כתבו הרשאה זה לזה הואיל ורשעים הם אין נזקקים להם:
דתני רבי חייא גזלן של רבים לא שמיה גזלן שאין מוציאין מידו ומיירי בזה אומר של אבותי ולא בגזל מחמשה בני אדם דהתם אמאי אין מוציאין ורב אשי פליג אנהרדעי וסבר דרבי חייא לא להקל בא אלא להחמיר דלא סגי בהשבה אחת כמו לשאר גזלן עד שישלם גזלה לכל אחד ואחד כרבי עקיבא בהגוזל עצים (ב"ק דף קג:) ומיירי בגזל מחמשה ובקונטרס פירש דמיירי בחנוני שמכר במדה שאינה ישרה דאינו יודע למי גזל ולכך לא ניתן להשבון ואף על פי שיכול לעשות בו צרכי צבור כדאמרינן בפרק אין צדין (ביצה דף כט.) האי לאו השבה מעלייתא היא:
רַב אַשִׁי אֲמַר: לְעוֹלָם שְׁמֵיהּ גַּזְלָן, וּמַאי ״לָא שְׁמֵיהּ גַּזְלָן״? שֶׁלֹּא נִיתָּן לְהִשָּׁבוֹן.
Rav Ashi said in disagreement: Actually, he is called a robber, and the property is taken from him, and what is meant by: He is not called a robber? It means that the stolen item is not subject to being returned,
״חֶזְקָתָן שָׁלֹשׁ שָׁנִים מִיּוֹם לְיוֹם״ וכו׳. אָמַר רַבִּי אַבָּא: אִי דָּלֵי לֵיהּ אִיהוּ גּוּפֵיהּ צַנָּא דְּפֵירֵי – לְאַלְתַּר הָוֵי חֲזָקָה. אָמַר רַב זְבִיד: וְאִם טָעַן וְאָמַר: ״לְפֵירוֹת הוֹרַדְתִּיו״ – נֶאֱמָן. וְהָנֵי מִילֵּי בְּתוֹךְ שָׁלֹשׁ, אֲבָל לְאַחַר שָׁלֹשׁ לֹא.
§ The mishna teaches with regard to certain types of property that their presumptive ownership is established by use of a duration of three years from day to day. The Gemara comments: Rabbi Abba says: Nevertheless, there are cases where presumptive ownership is established immediately. For example, if the prior owner himself lifted
TOSAFOT
ואי דלי ליה צנא דפירי לאלתר הויא חזקה וא"ת ולהימניה במיגו דאי בעי אמר לפירות הורדתיו וי"ל דהוי מיגו במקום עדים דאנן סהדי כיון דדלי ליה צנא דפירי מודה שהיו הפירות שלו ועוד דאינו רוצה לטעון לפירות הורדתיו אלא תובע הקרקע והפירות:
אֲמַר לֵיהּ רַב אַשִׁי לְרַב כָּהֲנָא: אִי לְפֵירָא אַחְתֵּיהּ, מַאי הֲוָה לֵיהּ לְמֶעְבַּד? אֲמַר לֵיהּ: אִיבָּעֵי לֵיהּ לְמַחוּיֵי.
Rav Ashi said to Rav Kahana: If in fact he did bring him down into the field solely to consume the produce, what was there for him to do to prevent the possessor from establishing the presumption of ownership? Rav Kahana said to him: He should have protested during the first three years and publicized that he had granted the possessor rights to the produce alone.
TOSAFOT
ואי לפירא אחתיה מאי הוה ליה למעבד אין לפרש דרב אשי סבר דלעולם נאמן לומר לפירות הורדתיך דאם כן קשה לרב אשי מאי טעמא דרבנן דבעו שלש שנים מיום ליום דהא לדידיה ליכא למימר כדמפרש רבא בריש פרקין דעד שלש שנים מיזדהר איניש בשטריה טפי לא מזדהר דהא לעולם צריך לשמרו פן יאמר לפירות הורדתיך ועוד דאם כן היכי קאמר דאי לא תימא הכי דאיבעי ליה למחויי אלא לא בעי למחויי דחזקתו אינה חזקה דיכול לומר לפירות הורדתיו ומייתי ממשכנתא דסורא ומאי מייתי אדרבה אם כדברי רב אשי תו ליכא פסידא שיכול לומר לפירות הורדתיך ונראה לרשב"א דרב אשי לא בא להאמינו אחר ג' אם אומר לפירות הורדתיך אלא שואל איזו תקנה יש לעשות מתחלה שלא יוכל לומר לאחר שלש שלי היא כשהורידו לפירות דסבר לא מהני מחאה אלא כשאמר פלניא גזלנא הוא דקא אכיל לארעאי בגזלנותא והיכא דאחתיה לפירות לא מצי למחויי הכי וכן פירש הקונטרס והשתא מייתי שפיר ממשכנתא דסורא דמהניא מחאה כי האי גוונא [ועי' תוס' ב"מ קי. ד"ה אמר ליה]:
דְּאִי לָא תֵּימָא הָכִי, הָנֵי מַשְׁכַּנְתָּא דְּסוּרָא דְּכָתַב בְּהוּ: בְּמִשְׁלָם שְׁנַיָא אִלֵּין תֵּיפּוּק אַרְעָא דָּא בְּלָא כְּסַף, אִי כָּבֵישׁ לֵיהּ לִשְׁטַר מַשְׁכַּנְתָּא גַּבֵּיהּ וְאָמַר ״לְקוּחָה הִיא בְּיָדִי״, הָכִי נַמִי דִּמְהֵימַן? מְתַקְּנִי רַבָּנַן מִידֵי דְּאָתֵי בֵּיהּ לִידֵי פְּסֵידָא? ! אֶלָּא אִיבָּעֵי לֵיהּ לְמַחוּיֵי, הָכָא נַמִי אִיבָּעֵי לֵיהּ לְמַחוּיֵי.
The assumption that lodging a protest would be effective must be correct, since if you do not say so,
אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: יִשְׂרָאֵל הַבָּא מֵחֲמַת גּוֹי – הֲרֵי הוּא כַּגּוֹי, מַה גּוֹי אֵין לוֹ חֲזָקָה אֶלָּא בִּשְׁטָר, אַף יִשְׂרָאֵל הַבָּא מֵחֲמַת גּוֹי – אֵין לוֹ חֲזָקָה אֶלָּא בִּשְׁטָר. אֲמַר רָבָא, וְאִי אֲמַר יִשְׂרָאֵל:
§ Rav Yehuda says that Rav says: With regard to a Jew who comes to claim land due to having received it from a gentile,