Back
Bava Batra
Daf 39aלֵית בָּהּ מִשּׁוּם לִישָּׁנָא בִּישָׁא; מַאן דְּאָמַר בִּפְנֵי שְׁנַיִם – לֵית לֵיהּ דְּרַבָּה בַּר רַב הוּנָא, וּמַאן דְּאָמַר בִּפְנֵי שְׁלֹשָׁה – אִית לֵיהּ דְּרַבָּה בַּר רַב הוּנָא?
is not subject to the prohibition of malicious speech,
TOSAFOT
לית בה משום לישנא בישא דקלא אית לה וסופו שידע אע״ג דמלוה ע״פ אפי׳ בכמה עדים אינו גובה מן הלקוחות וטעמא משום דלית ליה קלא כדאמר לקמן (בבא בתרא דף מב.) דהתם הוי טעמא משום דמאן דיזיף בצינעא יזיף ועוד דהתם אין יודעין מי יקח שיגידו לו פלוני חייב אבל מאן דידע מחאה יאמר למחזיק:
לית בה משום לישנא בישא פירוש לאותו שאומר לפני ג׳ דבפרק יש בערכין (ערכין דף טו:) מייתי עלה הא דא״ר יוסי מעולם לא אמרתי דבר וחזרתי לאחורי פי׳ שלא היה חושש אם ישמעו בעלים:
מ״ד בפני ב׳ קסבר מחאה שלא בפניו לא הוי מחאה תימה להאי לישנא דרבא קאמר לקמן מחאה בפני ב׳ ולעיל פסק רבא מחאה שלא בפניו הויא מחאה:
לָא, דְּכוּלֵּי עָלְמָא אִית לְהוּ דְּרַבָּה בַּר רַב הוּנָא, וְהָכָא בְּהָא קָא מִיפַּלְגִי: מַאן דְּאָמַר בִּפְנֵי שְׁנַיִם, קָסָבַר: מְחָאָה שֶׁלֹּא בְּפָנָיו לָא הָוְיָא מְחָאָה, וּמַאן דְּאָמַר בִּפְנֵי שְׁלֹשָׁה, קָסָבַר: מְחָאָה שֶׁלֹּא בְּפָנָיו הָוְיָא מְחָאָה.
The Gemara rejects this suggestion: No, everyone is of the opinion that the ruling is in accordance with the opinion of Rabba bar Rav Huna, and here they disagree with regard to this: The one who says that a protest can be lodged in the presence of two people holds
אִי בָּעֵית אֵימָא: דְּכוּלֵּי עָלְמָא – מְחָאָה שֶׁלֹּא בְּפָנָיו הָוְיָא מְחָאָה, וְהָכָא בְּהָא קָמִיפַּלְגִי: מַאן דְּאָמַר בִּפְנֵי שְׁנַיִם, סָבַר: סָהֲדוּתָא בָּעֵינַן; וּמַאן דְּאָמַר בִּפְנֵי שְׁלֹשָׁה, קָסָבַר: גִּלּוּיֵי מִילְּתָא בָּעֵינַן.
If you wish, say instead that everyone holds that a protest that is lodged not in his presence is a valid protest, and here they disagree with regard to this: The one who says that a protest can be lodged in the presence of only two people holds that we require testimony,
TOSAFOT
סהדותא בעינן ואי לאו משום סהדותא הוה סגי בחד דחברך חברא אית ליה ואע״פ שלשון הרע אין נשמע היינו לפי שמעלימין אותו מבני אדם ומ״ד בפני ג׳ בעי גלויי מילתא כמו בלה״ר:
גִּידֵּל בַּר מִנְיוּמִי הֲוָה לֵיהּ מַחוּיָאתָה לְמַחוּיֵי, אַשְׁכְּחִינְהוּ לְרַב הוּנָא וּלְחִיָּיא בַּר רַב וּלְרַב חִלְקִיָּה בַּר טוֹבִי דְּהָווּ יָתְבִי, וּמָחָה קַמַּיְיהוּ. לְשָׁנָה הָדַר אֲתָא לְמַחוּיֵי, אֲמַרוּ לֵיהּ: לָא צְרִיכַתְּ, הָכִי אָמַר רַב: כֵּיוָן שֶׁמִּיחָה שָׁנָה רִאשׁוֹנָה, שׁוּב אֵינוֹ צָרִיךְ לִמְחוֹת. וְאִיכָּא דְּאָמְרִי, אֲמַר לֵיהּ חִיָּיא בַּר רַב: כֵּיוָן שֶׁמִּיחָה שָׁנָה רִאשׁוֹנָה, שׁוּב אֵין צָרִיךְ לִמְחוֹת.
§ The Gemara relates: Giddel bar Minyumi had a protest to lodge with regard to his property. He found Rav Huna and Ḥiyya bar Rav and Rav Ḥilkiya bar Tuvi, who were sitting, and he protested before them. After a year, he came to them again to protest. They said to him: You do not need to do so; this is what Rav says: Once the owner protested in the first year,
TOSAFOT
כיון שמיחה שנה ראשונה שוב אין צריך למחות פ״ה עד סוף ג׳ שנים וא״ת מתני׳ היא דקתני עד כדי שיחזיק שנה ויודיעוהו שנה ויבא לשנה אחרת וימחה אלמא דאין צריך למחות רק פעם אחת תוך ג׳ שנים וי״ל דאי ממתניתין ה״א דאין צריך כי אם מחאה אחת בסוף ג׳ אבל אם מיחה בתחלת ג׳ ושוב לא מיחה בכל אותן ג׳ ס״ד דמודה שהיא שלו ואין לפרש דאין צריך למחות עד עולם דא״כ פליגי אדר״ל והוה ליה למימר ר״ל אמר:
אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ מִשּׁוּם בַּר קַפָּרָא: וְצָרִיךְ לִמְחוֹת בְּסוֹף כָּל שָׁלֹשׁ וְשָׁלֹשׁ. תָּהֵי בָּהּ רַבִּי יוֹחָנָן: וְכִי גַּזְלָן יֵשׁ לוֹ חֲזָקָה? גַּזְלָן סָלְקָא דַּעְתָּךְ? ! אֶלָּא: כְּגַזְלָן יֵשׁ לוֹ חֲזָקָה?
Reish Lakish says in the name of bar Kappara: And he needs to protest at the end of each and every period of three
TOSAFOT
וצריך למחות בסוף כל ג׳ אין לפרש דטעמא שלא יאמר לקחתי אחר המחאה כדפ״ה כיון דעל כרחו מודה דמעיקרא קודם מחאה לא בתורת מכירה נחת בה אין נאמן לומר אחרי כן קניתי ועוד דא״כ שפיר קרי ליה גזלן אלא טעמא כדפ״ה משום דתלת שנין מזדהר איניש בשטריה אחר המחאה ותו לא ולהאי טעמא הא דאמר לעיל (בבא בתרא דף לא.) אבל אכלה שית שנין אין לך מחאה גדולה מזו פליגא אהך דהכא דקאמר דצריך למחות כל ג׳ ונראה דכההיא הלכתא דסתמא דגמרא קאמר לה ולא כמו שפסק ר״ח דהלכה כבר קפרא:
אָמַר רָבָא, הִלְכְתָא: צָרִיךְ לִמְחוֹת בְּסוֹף כָּל שָׁלֹשׁ וְשָׁלֹשׁ. תָּנֵי בַּר קַפָּרָא: עִרְעֵר, חָזַר וְעִרְעֵר, חָזַר וְעִרְעֵר; אִם מֵחֲמַת טַעֲנָה רִאשׁוֹנָה עִרְעֵר – אֵין לוֹ חֲזָקָה, וְאִם לָאו – יֵשׁ לוֹ חֲזָקָה.
Rava says that the halakha is: The owner needs to protest at the end of each and every period of three years. Bar Kappara teaches: If the owner protested, returned and protested,
אָמַר רָבָא אָמַר רַב נַחְמָן: מְחָאָה בִּפְנֵי שְׁנַיִם,
§ Rava says that Rav Naḥman says: A protest can be lodged in the presence of two
TOSAFOT
מחאה בפני שנים ואין צריך לומר כתובו ואם תאמר ומה מועיל הכתיבה והא לא חשיב שטר אם לא נעשה מדעת מי שהוא חובתו כגון שטר מכר מדעת מוכר ושטר מתנה מדעת נותן ושטר מלוה מדעת לוה ועדות נמי לא חשיב דמפיהם ולא מפי כתבם ופירש״י בפי׳ החומש שלא יכתבו עדותן באיגרת וישלחו לב״ד וי״ל דתקנת חכמים היא שיהא חשוב עדות כדי לבטל החזקה בעדות כל דהו שבדבר מועט מבטלים החזקה דהא אפילו יתברר לנו שלא שמע המחזיק מחאה מהני לבטל החזקה וגם במודעא תקנת חכמים היא להציל הנאנס וקיום שטרות נמי משום דמעשה ב״ד הוא וכל מעשה ב״ד נכתב שלא מרצון החייב ועוד אומר ר״י ששמע מן ר״ת שנוהגים לשלח העדים עדותם באיגרת לב״ד וחשיב עדות והא דדרשינן בספרי מפיהם ולא מפי כתבם לא אתא אלא למעוטי דוקא אלם שאינו בר הגדה אבל ראוי להגדה אין הגדה מעכבת בו והא דאמרינן בפ״ב דכתובות (דף כ.) כותב אדם עדותו על השטר ומעיד עליה אחר כמה שנים והוא שזוכר מעצמו אבל אין זוכר מעצמו לא היינו כשאינו מוציא כתב ידו בב״ד ועוד שמא עד אחד בכתב אין חשוב עדות שאין שטר אלא בב׳ להכי לא מהני בההיא דכתובות אפי׳ יוצא כתב ידו אלא א״כ זוכר בראיית עדות וצ״ע בההיא דעד אחד בכתב בגט פשוט (לקמן בבא בתרא דף קסה. ושם ד״ה אמר) וא״ת מאי קמ״ל דאין צ״ל כתובו פשיטא כיון דזכותו הוא ובמחאה איכא למימר דנקיט ביה ואין צ״ל כתובו אגב אחריני ולא אתא לאשמועינן במחאה אלא שהיא בפני ב׳ אבל במודעא קשה למאי איצטריך וי״ל דאתא לאשמועינן דאע״פ שלא צוה להם לכתוב והם כתבו שצוה כשרה ולא מיחזי כשקרא דמסתמא לפיכך מחה או מסר מודעא בפניהם כדי שיכתבו: