Back
Bava Batra
Daf 40aדְּלָא כְּתִיב בָּהּ ״אֲנַן יָדְעִינַן בֵּיהּ בְּאוּנְסָא דִּפְלָנְיָא״ – לָאו מוֹדָעָא הִיא.
that does not have written in it the formulation: We are aware of so-and-so’s duress,
מוֹדָעָא דְּמַאי? אִי דְּגִיטָּא וּדְמַתַּנְתָּא – גִּלּוּיֵי מִילְּתָא בְּעָלְמָא הִיא, וְאִי דִּזְבִינֵי – וְהָאָמַר רָבָא: לָא כָּתְבִינַן מוֹדָעָא אַזְּבִינֵי!
For what type of transaction is the preemptive declaration being stated? If one were to say that it is a preemptive declaration for a bill of divorce or for a gift,
לְעוֹלָם דִּזְבִינֵי, מוֹדֵי רָבָא הֵיכָא דַּאֲנִיס, וּכְמַעֲשֶׂה דְּפַרְדֵּיסָא; דְּהַהוּא גַּבְרָא דְּמַשְׁכֵּין פַּרְדֵּיסָא לְחַבְרֵיהּ לִתְלָת שְׁנִין, בָּתַר דַּאֲכָלָהּ תְּלָת שְׁנֵי חֲזָקָה, אֲמַר: ״אִי מְזַבְּנַתְּ לִי – מוּטָב, וְאִי לָא – כָּבֵישְׁנָא לִשְׁטַר מַשְׁכַּנְתָּא וְאָמִינָא לְקוּחָה הִיא בְּיָדִי״, כְּהַאי גַּוְונָא כָּתְבִינַן מוֹדָעָא.
The Gemara answers: Actually, it is referring to a preemptive declaration for a sale, as Rava concedes in a case where one was compelled to act
אָמַר רַב יְהוּדָה: הַאי מַתַּנְתָּא טְמִירְתָּא – לָא מַגְבִּינַן בָּהּ. הֵיכִי דָמֵי מַתַּנְתָּא טְמִירְתָּא? אֲמַר רַב יוֹסֵף: דְּאָמַר לְהוּ לְסָהֲדֵי ״זִילוּ אִטַּמּוּרוּ וְכִתְבוּ לֵיהּ״. וְאִיכָּא דְּאָמְרִי, אֲמַר רַב יוֹסֵף: דְּלָא אָמַר לְהוּ ״תֵּיתְבוּ בְּשׁוּקָא וּבְבָרַיְתָא וְתִכְתְּבוּ לֵיהּ״. מַאי בֵּינַיְיהוּ? אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ סְתָמָא.
§ Rav Yehuda says: With regard to this document detailing a concealed gift,
TOSAFOT
איכא דאמרי אמר רב יוסף דלא אמר להו תיתבו כו׳ אהך גירסא קשה לר״י מאי קבעי מאי בינייהו הא בהדיא חולקין בסתמא ועוד דפסקינן לקמן הלכתא דחיישינן בסתמא וא״כ היכי מגבינן כולהו מתנתא כיון דאינו אומר לסהדי כתבו בשוקי ברייתא ומיהו לפי שנוהגים עתה לכתוב בשטרי מתנה ואמר לנו מתנה זו כתבוה בשוקא וחתמוה בברא הלכך כי אמר להו נמי סתמא דעתו לומר כמו שכותבים בשטרות ובימי האמוראים לא היו נוהגים לכתוב כך לכך היה צריך לומר להם בפירוש כתבו בשוקא כו׳ ור״ח גריס דאמר להו לא תיתבו בשוקא ברא וקרי ליה סתמא שאינו אומר להם להטמין עצמו ואומר שלא לפרסם והיינו סתמא כלומר לא פרסם ולא הטמינם אבל כתובו לא חשיב סתמא וכשר לפר״ח ולפיכך מה שנהגו לכתוב בשטרות מתנה זו כתבוה בשוקא וחתמוה בברא אינו אלא לשופרא דשטרא ומיהו לישנא דסתמא לא משמע הכי:
אֲמַר רָבָא: וְהָוְיָא מוֹדָעָא לַחֲבֶרְתָּהּ. אֲמַר רַב פַּפָּא: הָא דְּרָבָא, לָאו בְּפֵירוּשׁ אִיתְּמַר אֶלָּא מִכְּלָלָא אִיתְּמַר;
Rava said: But a concealed gift is effective as a preemptive declaration for another
דְּהַהוּא גַּבְרָא דַּאֲזַל לְקִדּוּשֵׁי אִתְּתָא, אֲמַרָה לֵיהּ: אִי כָּתְבַת לִי כּוּלְּהוּ נִכְסֵיךְ – הָוֵינָא לָךְ, וְאִי לָא – לָא הָוֵינָא לָךְ. אֲזַל כְּתָבֵיהּ לָהּ לְכוּלְּהוּ נִכְסֵי. אֲתָא בְּרֵיהּ קַשִּׁישָׁא, אֲמַר לֵיהּ: וְהַהוּא גַּבְרָא מַה תֶּהֱוֵי עֲלֵיהּ? אֲמַר לְהוּ לְסָהֲדֵי: זִילוּ אִטַּמּוּרוּ בַּעֲבַר יְמִינָא וְכִתְבוּ לֵיהּ. אֲתוּ לְקַמֵּיהּ דְּרָבָא, אֲמַר לְהוּ: לָא מָר קָנָה וְלָא מָר קָנָה.
Rav Pappa explains the inference: As there was a certain man who went to betroth
מַאן דַּחֲזָא סָבַר: מִשּׁוּם דְּהָוְיָא מוֹדָעָא לַחֲבֶרְתָּהּ, וְלָא הִיא, הָתָם מוּכְחָא מִילְּתָא דְּמֵחֲמַת אוּנְסָא הוּא דִּכְתַב לָהּ, אֲבָל הָכָא – מָר נִיחָא לֵיהּ דְּלִיקְנֵי, וּמָר לָא נִיחָא לֵיהּ דְּלִיקְנֵי.
The Gemara explains why the wife does not acquire it as well. One who observed this incident assumed that Rava invalidated the wife’s acquisition because the concealed gift to his son was a preemptive declaration to the other gift, but that is not so. There, in the case of the woman and the son, the matter is self- evident
אִיבַּעֲיָא לְהוּ:
A dilemma was raised before the Sages: